×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֶחָד בָּא כְּנֶגְדָּן וְאָמַר אֶחָד הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה פְּלוֹנִי וְאֶחָד אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה פְּלוֹנִי הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר שֶׁשְּׁנֵיכֶם נְזִירִים שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִים בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כּוּלָּם נְזִירִים.
and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person coming toward us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statement turns out to be incorrect.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחד בא כנגדן – ופתח אחד מהללו השנים ואמר הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני ואחד אומר הריני נזיר אם אין זה פלוני ובא (אותו) אחד ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר ובא הרביעי ואמר הריני נזיר אם אין אחד מכם נזיר דודאי יש בכם אחד שהוא נזיר ובא חמישי לאותן שנים הראשונים ואמר הריני נזיר אם שניכם נזירים דודאי אינכם נזירים ובא ששי ואמר לכולן הריני נזיר אם כולכם נזירים.
בש״א כולם נזירים – הואיל ואין לך אחד מהן שלא אמר הריני נזיר ואע״פ שכולן טועין שהיו סבורין שאינו כמו שהן אומרים וקאמרי ב״ש דכולן נזירין.
מקשי׳ לי קופה לזו יש לה שוליים ולזו אין לה שוליים – ת״ש היו מהלכין בדרך ו׳ בני אדם וא׳ בא כנגדן אמר ר׳ מן הו׳ הריני נזיר שזה איש פלוני. כלומר אם זה ההולך כנגדנו ראובן הריני נזיר והב׳ אמר אם אין זה ראובן הריני נזיר והג׳ אמר לב׳ הראשוני׳ הריני נזיר אם א׳ מכם נזיר. והד׳ אמר לב׳ הראשוני׳ הריני נזיר אם א׳ מכם נזיר. והד׳ אמר לב׳ הראשונים הריני נזיר אם אין א׳ מכם נזיר. והה׳ אמר לב׳ הראשונים הריני נזיר אם שניכם נזירים. והו׳ אמר לכל הה׳ הריני נזיר אם כולכם נזירים ב״ש אומרים כולם נזירים. ואע״ג דנזיר טעות הוא ששנים הראשונים מכחישים זה את זה. שאם הא׳ נזיר אין הב׳ נזיר ודברי ה׳ וו׳ ודאי ליתנהו אפ״ה קאמר דכולם נזירים. וה״ה הקדש בטעות שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן אע״ג דלא נתקיימו דבריו הוי קדוש. אמרי הכא בדברי ב״ש הקדש בטעות הוי הקדש התם לא. מההיא דנזירים ודאי איכא למשמע דסברי הכי דהתם ודאי נזיר בטעות הוא וקאמר דכולהו נזירים משום דכולהו לנזיר איכוון ואפשר דכל אחד היה טועה והיה סבור דאפשר להיות כדבריו והוציא בפיו קבלת נזיר ואזלינן בתר פיו ואע״ג דטועה הוא מידי דהוה אתמורה כסבור לומר שור שחור ואמר לבן אבל מתניתין ליכא לפרושי משום הקדש בטעות דלא דמי לתמורה כדמפרש לעיל אלא משום דמתרצי ב״ש למילתיה דראשון לשחורים אמר כדמתרץ רב פפא:
בית שמאי אומרים כולם נזירים. כל הששה שהתפיסו כולם נזירים. ואף על גב דנזירות בטעות הוא ששני הראשונים מכחישים זה את זה שאם האחד נזיר אין השני נזיר ודברי החמישי והששי ודאי ליתנהו ואפילו הכי קאמרי דכולהו נזירים. והוא הדין הקדש בטעות שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן אף על גב דלא נתקיימו דבריו הוי קדוש. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
והיה אדם אחד בא כנגדן, ואמר אחד מהמהלכים: ״הריני נזיר שזה (אם זה) שהולך לקראתנו הוא פלוני״, ואחד מהם אמר ״הריני נזיר שאין זה (אם אין זה) פלוני״, והיה שם שלישי שאמר להם: ״הריני נזיר שאחד (אם אחד) מכם משניכם הוא נזיר״ והיה אחד שאמר: ״הריני נזיר שאין (אם אין) אחד מכם נזיר״, והיה אחד שאמר: ״הריני נזיר ששניכם נזירים״, והיה עוד אחד שאמר ״הריני נזיר שכולכם — כל אלה שדיברו קודם — נזירים״. בית שמאי אומרים: כולם נזירים, שכיון שכל אחד מהם אמר ״הריני נזיר״ חל עליו נדר נזירות למרות שלא כיוון לאמת.
and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person coming toward us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites. Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statement turns out to be incorrect.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְהָא הָכָא הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הוּא וְקָתָנֵי כּוּלָּם נְזִירִים אָמְרִי סָבְרִי ב״שבֵּית שַׁמַּאי הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ הָכָא לָא.

The Gemara analyzes this mishna: But here, it is clearly a case of an erroneous act of consecration, as the statements of some of these individuals must have been incorrect, and yet the mishna teaches that Beit Shammai maintain that they are all nazirites. The Sages say in response: In fact, in general Beit Shammai hold that an erroneous act of consecration is considered consecration, as is evident from this halakha involving nazirites. However, the particular mishna here, concerning black and white bulls, is not based on that halakha. Rather, Rav Pappa’s explanation is the correct one.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא הכא דהקדש בטעות כו׳ – מהכא איכא למשמע מינה דבית שמאי סברי דהקדש בטעות הוי הקדש אבל מההיא דשור שחור ליכא למשמע מינה דההיא מיירי בהקדש בכוונה וכדפרישית.
1אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש התם לא – כלומר מהכא איכא לאוכוחי דסברי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש והוא הדין נמי גבי שור שחור דלא דמי לתמורה כדפרישית התם לא כלומר ממשנה ראשונה שבאת להוכיח לבית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש ליכא לאוכוחי מידי [כדדחי] ליה לעיל.
1. תוס׳ ד״ה ״אמרי הכא״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג.
אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש בטעות הקדש. כלומר מההיא דששה נזירים איכא למשמע הכי דהתם ודאי נזירות בטעות וקאמרי כולם נזירים משום דכולם לנזירות איכוונו שכל אחד היה סבור בדבריו וגמר בדעתו להיות נזיר בכל ענין. ומה שאמר שזה איש כלומר לפי שהיה סבור שהוא כדבריו. ודמי שפיר לתמורה דאמר שור שחור שבביתי יהיה תמורה על זה וחזר ואמר מיד כסבור הייתי לומר לבן הוי השחור תמורה שאנו מקיימין מה שאמר בפיו אף על פי שלא היה לבו לכך והכא נמי נקיים מה שאמר בפיו הריני נזיר אף על פי שאמר לנו שהיה סבור שזה איש כלומר הוי נזיר. תוספי הרא״ש ז״ל:
והא הכא [והרי כאן] הקדש בטעות ממש הוא, שהרי בוודאי אחדים מהם טעו, ובכל זאת קתני [שנה] לדעת בית שמאי: כולם נזירים! אמרי [אומרים]: באמת סברי [סבורים] בית שמאי שהקדש בטעות הוי [הריהו] הקדש בדרך כלל, ודבר זה אפשר ללמוד מן ההלכה לענין הנזירים, אבל הכא [כאן] במשנה שלנו, לענין שור שחור ולבן לא בזה מדובר, אלא כפי שפירשו רב פפא.
The Gemara analyzes this mishna: But here, it is clearly a case of an erroneous act of consecration, as the statements of some of these individuals must have been incorrect, and yet the mishna teaches that Beit Shammai maintain that they are all nazirites. The Sages say in response: In fact, in general Beit Shammai hold that an erroneous act of consecration is considered consecration, as is evident from this halakha involving nazirites. However, the particular mishna here, concerning black and white bulls, is not based on that halakha. Rather, Rav Pappa’s explanation is the correct one.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַבָּיֵי אָמַר לָא קס״דקָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּקָאֵים בְּצַפְרָא אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָאֵים בְּטִיהֲרָא וְאָמַר שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיָּצָא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן לֶיהֱוֵי הֶקְדֵּשׁ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לָבָן נְפַק וַאֲמַר לְהוֹן אִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּלָבָן נְפַק לָא אֲמַרִי שָׁחוֹר.

Abaye said a different explanation of the mishna: It should not enter your mind that the mishna is dealing with one who was standing in the morning and referred to a future event, i.e., that an animal will emerge from the house. Rather, with what are we dealing here? With one who is standing at noon, after the bulls had already left the house, and said: The black bull that emerged first from my house first shall be consecrated. And people said to him: A white bull emerged first. And he said to them: Had I known that a white bull emerged, I would not have said black. Therefore, the consecration was erroneous.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אביי אמר – ומאי דקשיא לך לב״ש מה אילו אמר הרי זה תמורה זה לחצי היום מי הוי תמורה כו׳ הכא נמי לכי מיגלי מילתא בפלגא דיומא דנפיק שחור ליהוי איהו קדוש ולא לבן לא תקשה לך ולא מידי דלא ס״ד דקאים בצפרא וכדמפרש לה רב פפא לעיל.
אלא הכא במאי עסקינן דקאים בטיהרא – בצהרים ואמר שור שחור שיצא מביתי ראשון היום ליהוי קדוש.
ואמרי ליה ההוא דנפק לבן הוה ולא שחור אמר להו אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור – אלא לבן והוי טועה בהקדש ומשום הכי הוי הקדישו הקדש והוי לבן הקדש וב״ה סברי אינו הקדש דטעות אינו הקדש ואם נפש אדם לומר לוקמא אביי כגון דקאים בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן וכמתנית׳ ואתרמי דלבן נפק ואמר להו אי הוה ידענא דלבן עתיד למיפק לא אמרי שחור אלא לבן הא לא קשיא דעל העתיד לבא אין אדם נותן דעתו להקדישו.
1אביי אמר לא סלקא דעתך דקאי בצפרא אלא הב״ע דקאי בצהרים – שכבר יצאו הבהמות מן הבית לרעות במרעה ואמר שור שיצא כבר מביתי ראשון לכל השוורים הן שחורים הן לבנים ליהוי הקדש ואמרו לו לבן יצא תחלה [ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק] לא הוה אמרי שחור אלא לבן דהשתא יש לן למימר שהיה דעתו לכל מי שיצא ראשון ומש״ה הוי הקדש אפי׳ הלבן דילפינן מתמורה דהוי הקדש אפי׳ בטעות ואביי ס״ל דאי קאי בצפרא ואמר שור שחור שיצא ראשון וא״ל לבן נפק ואמר אי הוי ידענא דלבן נפק ה״א דבהא אפילו ב״ש מודו דלא הוי הקדש שהרי [לא] היה יודע שיצא השחור תחלה לכולן ולמה הזכיר שחור אי דעתו היה להקדיש כל מי שיצא ראשון ואנן סהדי לכתחלה כי אמר שור שחור דוקא לשור שחור קמכוין שאפילו אם דעתו שיצא השחור תחלה אטו נביא הוא לידע העתידות ובכה״ג ודאי לא נילף מתמורה ולא דמי לששה שהיו מהלכין בדרך דהתם הוי נזיר אפי׳ אותו שלא נמצא כדבריו לפי שבכל ענין קביל עליה נזירות ומה שאמר איש פלוני הוא טעה בו כשראהו מרחוק אבל הכא במה יש לו לטעות ולומר דשחור עתיד לצאת הלכך יש לומר דשחור דוקא קאמר אבל כי אמר בטיהרא שבהמות יצאו יש לנו למימר שהיה דעתו לכל שיצא ראשון ומה שהזכיר שחור לפי ששמע פסיעות רגלי השור שהוא בקי להכיר פסיעות רגלי שווריו והשתא זה דומה שפיר לההיא שהיו מהלכין בדרך דטעה נמי בראיית עיניו לומר איש פלוני הוא ודעתו להיות נזיר אפי׳ אינו הוא וכן הכא דעתו היה להקדיש אפי׳ אינו שחור אלא הלבן וכה״ג ילפינן מתמורה וב״ה סברי דאפי׳ כי האי לא ילפינן מתמורה דלא הוי הקדש.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג.
אמר המאירי מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו פי׳ הוא נדר בנזירות ועבר על נזירתו ושתה יין אם מצד שהיה מדמה שאין נדרו נדר אם בזדון ובא לישאל לחכמים כדי שיהא נדרו מופר מעיקרו ולא תהא בידו עבירה על מה שעבר והחכם אסר לו שכך הוא הדין בכל שעבר על נזירותו שאין נזקקין לו עד שינהג נזירות כמספר הימים שנהג בהם היתר שלא כדין ומתורת קנס שקנסו חכמים בכך ודבר זה חלוק לשלשה מינין אחד שאם לא נהג נזירותו כלל אין נזקקין להתירו כלל אלא ינהוג נזירות כמה שנזר אחר שכל ימי נזירותו עבר בהן והשני שאם נהג נזירות קצת הימים ונהג היתר בקצתן ובא לישאל אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר וכשימנה כשיעור זה אז נזקקין לו הן שנהג נזירותו בתחלת הנזירות ועבר בסופו הן שעבר על נזירותו בתחלת הנזירות ונהג בסופו ושני אלו בנזירות סתם או שפירט שלשים יום והשלישי שבמרובה דיו שינהג ל׳ יום אפילו עבר כל ימי הנזירות ועכשו בא זה לפני חכמים ואסרו ר״ל שלא נזקקו להתירו מונה משעה שנזר ולכאורה משמע מלשון זה שמה שמנה עולה לו מן המבין ר״ל אפילו הימים שנהג בהן היתר אלא שינהג את הנשאר מזמן הנדר בנזירות ושאלו עליה בגמרא מני מתני׳ לא רבנן ולא רבי יוסי דתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו ר״ל להתירו כלל כלומר עד שינהג איסור כימים שנהג בהם היתר ואפילו בנזירות מרובה ושהיו אותם הימים שנהג בהן היתר שלא כדין יתר מל׳ ורבי יוסי אומר דוקא בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שיקנסוהו שלשים אם עבר יתר משלשים והשתא מני מתני׳ אי רבנן קשיא בין נזירות מרובה בין נזירות מועטת דהא משמע מבריתא דבכולהו מונה נזירותו משעת שאלה כימים שנהג בהן היתר אי רבי יוסי קשיא מועטת דאף על גב דבמרובה כל שאתה מזקיקו למנות שלשים דיו אף על פי שעבר כמה ימים יותר ואיכא לפרושי מתני׳ מונה משעה שנזר לכל ימי עברתו חוץ משלשים במועטת מיהא מונה משעת שאלה כנגד כל מה שעבר ותירץ אי בעית אימא ר׳ יוסי ובנזירות מרובה ואי בעית אימא רבנן ומאי משעה שנזר משעה שנשאל כלומר שמונה משעת שאלה כימים שנהג בהם היתר בין במרובה בין במועטת והלכה כר׳ יוסי ויש בסוגיא נסחאות אחרות וזו עיקר ומעתה אם אתה מעמיד משנתנו בנזירות מרובה אתה יכול לפרש מונה משעה שנזר כמשמעו ואם במועטת אתה צריך לפרש משעה ששאל:
הב״ע דקאי בטיהרא – בצהרים אחר שיצאו כבר כל השוורים. אמר שור שחור שיצא כבר מביתי ראשון יהא קודש. ואמרו ליה לבן נפק. ואמר אילו הייתי יודע שיצא לבן ראשון הייתי אומר לבן ואיכא למימר דדעתו היה על איזה מהן שור שיצא ראשון ומה שאמר שחור לפי שהיה מכיר בהשמעת קול של יציאת רגלי בהמותיו וטעה והיה סבור לפי הקול ששחור יצא ראשון ולכך אמר שחור והקדש בטעות הקדש דילפי׳ מתמורה אבל לא מצי למו׳ דקאי בצפרא ואמר שור שחור שעתיד לצאת ראשון ויצא לבן ואמרי ליה לבן נפק. ואמר אילו ידענא דלבן נפק הוה אמינא לבן דבהא הוו מודו ב״ש דלא הוי הקדש דודאי שקורי קא משקר דאי הוה בדעתיה להקדיש איזה מהן שיצא ראשון א״כ למה הזכיר שחור לימא בסתם שור שיצא מבית ראשון. וכי במה יש לו לידע ששחור יצא ראשון. והא קתני שיצא אימא שיצא כבר א). נ״ל שאין חלוק במסורת בין קראה להבא בין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרי׳ דומיא דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים הא דקאמר ב״ש דכולם נזירים כגון דקאמר אותו שלא נמצא כדבריו אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכיף אימא שעלה. לאחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף ה״ג אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיא. מגרע אותם ונמכרים בפחות מפני גרועו של שחור שהוא גרוע מן הלבן. חיוורא באוכמא לקותא. כתם לבן שנמצא בשור שחור בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע בבהמה ובריש מי שאחזו מייתי לה עליה דרב ששת דאמר לריש גלותא טעמי טעמא דחיוורא בדקו בדוכתא ומצאו בעור הבהמה כתם לבן וידעו שצרעת היתה במקום הכתם כדאמר רב חסדא חיוורא באוכמתא לקותא:
הכא במאי עסקינן דקאי בטיהרא. בצהרים אחר שיצאו כבר כל השוורים אמר (שגם) שור שחור שיצא כבר מביתי ראשון יהא קדוש. ואמרו ליה לבן נפק ואמר אילו הייתי יודע שיצא לבן ראשון הייתי אומר לבן ואיכא למימר דדעתו היה על איזה שור שיצא ראשון.
והא קתני שיצא אימא שיצא כבר. נראה (לו) לי שאין חילוק במסורת בין קריאה להבא ובין לשעבר אלא מסתמא שיצא להבא קרינן דומיא (דהנר) דדינר וחבית וכן ההיא דנזירים.
הא דקאמרי בית שמאי דכולהו נזירים כגון דאמרי אותם שלא נמצאו כדבריהם אילו הוה ידענא דלאו הכי הוא לא הוה אמינא הכי אלא הכי.
אימא שעלה. ואחר שנמצא של כסף אמר אילו הוה ידענא הוה אמינא של כסף הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אביי אמר שיש להבין את המשנה בדרך אחרת: לא קא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר שמדובר דקאים בצפרא [שעמד, שקם, בבוקר] ואמר על דבר שיהיה (שיצא) בעתיד, אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] דקאים בטיהרא [שעמד בצהרים] לאחר שכבר יצאו השוורים מן הבית, ואמר: שור שחור שיצא מביתי ראשון ליהוי [שיהיה] הקדש, שאינו מדבר על דבר העתיד לקרות, אלא על דבר שכבר היה. ואמרו ליה [לו]: שור לבן נפק [יצא] ראשון. ואמר להון [להם]: אי הוה ידענא [אם הייתי יודע] שלבן נפק [יצא] לא אמרי [הייתי אומר] שחור. ונמצא שהיה זה אכן הקדש בטעות.
Abaye said a different explanation of the mishna: It should not enter your mind that the mishna is dealing with one who was standing in the morning and referred to a future event, i.e., that an animal will emerge from the house. Rather, with what are we dealing here? With one who is standing at noon, after the bulls had already left the house, and said: The black bull that emerged first from my house first shall be consecrated. And people said to him: A white bull emerged first. And he said to them: Had I known that a white bull emerged, I would not have said black. Therefore, the consecration was erroneous.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּקָאֵים בְּטִיהֲרָא עָסֵיק וְהָקָתָנֵי דִּינָר שֶׁל זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה תְּנִי שֶׁעָלָה חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה תְּנִי שֶׁעָלְתָה.

The Gemara asks: How can you say that the mishna deals with one who is standing at noon and is speaking of a past event? But in a subsequent example the mishna teaches: A gold dinar that will come up in my hand first shall be consecrated, which is clearly referring to a future event. The Gemara answers: You should emend the mishna and teach: A gold dinar that came up, in the past tense. The Gemara continues to ask: Didn’t the mishna state: A barrel of wine that will come up in my hand first shall be consecrated, which is also referring to the future tense. The Gemara similarly answers that one should teach in the mishna: A barrel that already came up.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני שעלה – ואח״כ נזכר לדבר שהיה של כסף או חבית של שמן.
1דינר זהב שיעלה – א״כ משמע דמעיקרא הוה קאי. תני שעלה שכבר עלה בידו ונתיישב בדבר וניכר שעלה בידו של כסף ואמר אילו ידענא דשל כסף עלה בראשון לא אמרתי דינר זהב וכן חבית שתעלה תני שעלתה.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
ומקשים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שבמי דקאים בטיהרא עסיק [שעומד בצהרים אנו עוסקים] במשנה, שהמקדיש מדבר על מאורע שכבר היה? והקתני [והרי שנינו] בהמשך דינו של זה שאמר: ״דינר של זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש״, ומלשון זו ברור שהוא מדבר על דבר העתיד להיות! ומשיבים: תני [שנה, תקן] ״דינר של זהב שעלה״, בלשון עבר. ועוד שואלים: הרי שנינו: ״חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש ״בלשון עתיד! ומשיבים: תני [שנה] ״חבית שעלתה״, גם כן בלשון עבר.
The Gemara asks: How can you say that the mishna deals with one who is standing at noon and is speaking of a past event? But in a subsequent example the mishna teaches: A gold dinar that will come up in my hand first shall be consecrated, which is clearly referring to a future event. The Gemara answers: You should emend the mishna and teach: A gold dinar that came up, in the past tense. The Gemara continues to ask: Didn’t the mishna state: A barrel of wine that will come up in my hand first shall be consecrated, which is also referring to the future tense. The Gemara similarly answers that one should teach in the mishna: A barrel that already came up.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב חִסְדָּא אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא חִיוָּרָא בְּאוּכָּמָא לַקְיָא תְּנַן שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֶקְדֵּשׁ קס״דקָא סָלְקָא דַּעְתִּין כִּי מַקְדִּישׁ בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ וְאָמְרִי ב״שבֵּית שַׁמַּאי הָוֵי הֶקְדֵּשׁ.

§ The Gemara quotes a statement related to the case in the mishna with regard to black and white bulls. Rav Ḥisda said: A black bull among white ones is deficient, as white bulls are superior in quality, and a white patch on a black bull is a deficiency. Having stated these assessments, the Gemara returns to discuss the mishna. We learned in the mishna that if one said: The black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white one emerged. It entered our minds to assume that when one consecrates property to the Temple treasury he consecrates sparingly, i.e., he does not give his property that is superior in quality or value, unless he expressly says so. And yet Beit Shammai say that the white bull in this case is consecrated, which indicates that the white one is inferior in quality, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך היכל
היכלא(ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה זה מקדש ראשון ומקדש ב׳ ומקדש שלישי שמע מינה תרי חרוב ושלישי יעמוד עד עולם (נזיר לא: קידושין עא.) היכלא בידינו הוא פי׳ בשבועה ידועות הן בידינו המשפחות אבל מה אעשה וכו׳:)
ערך חוור
חוורב(ברכות כח.) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי׳ שיבה (חולין צג.) א״ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי׳ הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (חולין נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז״ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (חולין פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי׳ סנורים ת״י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא״רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גיטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי׳ קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי׳ נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א״ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא״ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קידושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג. פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א״ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א״ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
ערך טהר
טהרג(יומא יד זבחים לח) והא תנן (יומא נח:) הזה על טהרו של מזבח ז׳ פעמים מאי לאו אפלגי׳ דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא כלומר כמו שקורים ב״א חציו של יום טיהרא כך קורין לחציו של מזבח טיהרא תרגום והיית ממשש בצהרים בטיהרא אמר רבה ב״ר שילא לא אגילויא דמזבח דכתיב וכעצם השמים לטוהר פי׳ מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו שאין שם עיכולי קטרת בשמים נקיים ואין בהן עבים. (יבמות פ:) אמר אביי כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי דאפיא אימיה בטיהרא ושתיה שכרא מרחא. (נזיר לא) אביי אמר מאי סלקא דעתיך דקאים בצפרא לא הכא במאי עסיקנן דקאים בטיהרא (חולין ס) שרגא בטיהרא למאי מהניא. רוח צח שפיים תרגום רוח טיהרין (מנחות נז) התחתונה אינה צריכה כל עיקר שמונח׳ על טהרו של שלחן:
ערך קרמן
קרמןד(שבת קלח.) אף מטה אסורה בקרמנאי פי׳ הוא מטה של פרסיים דאמר (שבת מז:) לא יתכן להחזירה אא״כ יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהון וכיון שתוקע בהן חייב (בבא קמא כג) הרחבה קרמנאי הוו דיירי בה פי׳ מדקדקי ומנפצי פשתן ובלעז קרמנטור״י. (נזיר לא) כי אמר בתוראי דקרמנאי פי׳ הם אנשים שהיו באותן השנים בבבל בארץ קורמאן שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להן שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שורים לבנים שהן לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורא מעלי חוץ מלחרישה בלבד:
א. [טעמפעל.]
ב. [ווייס.]
ג. [לויטער.]
ד. [שטאדטס נאמע.]
אמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא – שור שחור בין הלבנים כחוש הוא דשור לבן עדיף טפי.
חיורא באוכמא לקי – כלומר ואע״ג דשור לבן מעלי אפילו הכי כי איכא כתמים חיורין במשכא דתורא אוכמא לקותא היא.
תנן שור שחור שיצא מביתי ראשון – ה״ג כי מקדיש בעין רעה מקדיש וקאמרי ב״ש דלבן הוי הקדש ש״מ דלבן הוה גרוע טפי ואם איתא לרב חסדא דלבן עדיף טפי אמאי הוי הקדש והא מאן דמקדיש בעין רעה מקדיש ושור שחור הוא שהקדיש ולא לבן אלא ש״מ דליתא לדרב חסדא.
1אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקיא – שור שחור שבין שוורים לבנים לקיא [מגרע] אותם ונמכרים בפחות ע״י שהשחור עמהן ולבנים מעולין מן השחורים חיורא באוכמא לקותא כתם לבן בשור שחור לקותא בידוע שכנגד אותו כתם היה נגע צרעת בבהמה והכי איתא בריש מי שאחזו (גיטין סח.) טעם חיורא בבשרא בדקו בדוכתיה ואשכחו מצאו כתם לבן וידעו כי צרעת היה במקום כתם.
2תנן שור שחור כו׳ – ומשמע דהלבן קדוש [כדתריץ] אביי וקס״ד מקדיש איניש בעין רעה מקדיש וקשה לרב חסדא דכיון דהלבן עדיף משחור בידוע שלא היה דעתו להקדיש הלבן כיון דבעין רעה הקדיש ונהי דאוקמינן דקאמר אילו הוה ידענא דלבן נפק ה״א [הלבן ליהוי קדוש] כיון דלבן עדיף הא ודאי משקר הוא אלא ודאי לבן גרוע משחור וכי אמר שחור יהיה הקדש לבן דגרוע [ממנו] וקשה לרב חסדא ומשני ליה בעין יפה מקדיש ומש״ה כי נפיק לבן ואמר אי ידעי כו׳ מהימן ליה משום דבעין יפה הוא מקדיש.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
2. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
קס״ד מקדיש בעין רעה מקדיש ואמרי ב״ש הוי הקדש הלבן שיצא ואי הוי שחור גרוע מלבן אית ליה למי׳ דדוקא שור שחור היה בדעתו להקדיש ולא לבן ולית כאן הקדש בטעות דודאי אין דעתו כלל ללבן:
א ואגב שהוזכרו במשנה שור שחור ולבן, מביאים מה שאמר רב חסדא: שור אוכמא בחיורא [שחור בין לבנים] — לקיא [ליקוי, חסרון, הוא] כי השוורים הלבנים הם המובחרים, חיורא באוכמא [כתם לבן בשור שחור] לקיא — [ליקוי, חסרון, הוא]. ודנים בדבר, תנן [שנינו במשנתנו]: ״שחור שיצא מביתי ראשון הקדש״ ויצא לבן. קא סלקא דעתין [עולה על דעתנו] בהנחה פשוטה לומר: כי [כאשר] אדם מקדיש דבר להקדש — בעין רעה הוא מקדיש, כלומר, המקדיש אינו מתכוון לתת את המובחר שיש לו, אלא דווקא את הפחות שבנכסיו, ובכל זאת אמרי [אומרים] בית שמאי כי הוי [הריהו] הקדש, שהשור הלבן נעשה הקדש, משמע שאין הלבן מובחר, ולא כדברי רב חסדא!
§ The Gemara quotes a statement related to the case in the mishna with regard to black and white bulls. Rav Ḥisda said: A black bull among white ones is deficient, as white bulls are superior in quality, and a white patch on a black bull is a deficiency. Having stated these assessments, the Gemara returns to discuss the mishna. We learned in the mishna that if one said: The black bull that will emerge from my house first is consecrated, and a white one emerged. It entered our minds to assume that when one consecrates property to the Temple treasury he consecrates sparingly, i.e., he does not give his property that is superior in quality or value, unless he expressly says so. And yet Beit Shammai say that the white bull in this case is consecrated, which indicates that the white one is inferior in quality, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֶלָּא מַאי בְּעַיִן יָפָה מַקְדִּישׁ דִּינָר שֶׁל זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן וְעָלָה כֶּסֶף בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ.

The Gemara examines this assumption: Rather, what then? Will you say that according to the opinion of Beit Shammai one typically consecrates generously and donates his property that is superior? However, the continuation of the mishna states that if one said: The gold dinar that will come up in my hand first, and a silver one came up, Beit Shammai say it is consecrated. If Beit Shammai hold that one would have in mind to consecrate only the superior property, why would the inferior silver coin be consecrated?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא מאי – קאמרת לרב חסדא דמקדיש בעין יפה מקדיש ומשום הכי קאמרי בית שמאי דלבן עדיף טפי הוי הקדש.
ואלא הא דקתני דינר של זהב כו׳ – ועלה של כסף בית שמאי אומרים של כסף הקדש ואמאי הא מאן דמקדיש בעין יפה מקדיש.
1דינר זהב שיעלה בידי ראשון ב״ש אומרים הקדש – אלמא בעין רעה הוא מקדיש וטעמא דאמר של זהב דהוי עדיף הלכך כשעלה של כסף הוי הקדש דגרוע מזהב הא אם הוי אמר של כסף ועלה בידו זהב לא הוי הקדש כי בעין רעה הוא מקדיש א״כ הכי נמי דברישא נמי אית לן למימר דשחור טוב ומעולה מן הלבן כדפרישית וקשה לרב חסדא.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
אלא מאי בעין יפה מקדיש – כלומר דבעי׳ למי׳ דלעולם שחור גרוע טפי והאי דלבן קדוש משום דמקדיש בעין יפה מקדיש. א״כ מציעתא דאמר דינר זהב ועלה בידו של כסף אמאי הוה קדוש היה לן למי׳ דוקא לדינר זהב איכוון ולא לשל כסף. אלא מאי בעין רעה מקדיש הפך אני צריכים לאמר מכח מציעתא ומעתה קשיא לרב הונא מרישא. א״כ גבי חבית של יין אמאי אמרי ב״ש דשמן קדוש הא שמן עדיף מיין. ומשני דלעולם בעין רעה משום מציעתא וסיפא בגלילא שנו. ומעתה קשיא מרישא לרב חסדא. בתורא דקדמונאי שוורים של אותה מדינה. אוכמא למשכיה. עורו הוא משובח. סומקא לבשרא בשרו מוטעם וטוב. חיוורא לרידיא הוא טוב לחרישה והא אמר רב חסדא אוכמא בחיוורא לקותא וכיון דעור השחור חשוב יותר אין גריעות דחרישה מגרעו כ״כ שיהיה חשוב (בשבט) [בשחרות] זו לקותה:
ומבררים את הנחת היסוד של הקושיה: ואלא מאי [מה] תאמר, שבית שמאי סבורים כי בעין יפה אדם מקדיש בדרך כלל, שמתכוון לתת את המובחר בנכסיו? והלא שנינו עוד במשנה: ״דינר של זהב שיעלה בידי ראשון״ ועלה כסף, בית שמאי אומרים: הקדש. משמע שאין כוונתו של מקדיש לתת דווקא את המובחר, שהרי כסף בוודאי שווה פחות מזהב!
The Gemara examines this assumption: Rather, what then? Will you say that according to the opinion of Beit Shammai one typically consecrates generously and donates his property that is superior? However, the continuation of the mishna states that if one said: The gold dinar that will come up in my hand first, and a silver one came up, Beit Shammai say it is consecrated. If Beit Shammai hold that one would have in mind to consecrate only the superior property, why would the inferior silver coin be consecrated?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאֶלָּא מַאי בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן וְעָלָה שֶׁל שֶׁמֶן בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וְהָא שֶׁמֶן עָדִיף מִיַּיִן אִי מִשּׁוּם הָא לָא קַשְׁיָא בְּגָלִילָא שָׁנוּ דְּחַמְרָא עָדִיף מִמִּשְׁחָא.

The Gemara counters: Rather, what then? Does a person consecrate sparingly? Yet the subsequent example of the mishna states that if one said: A barrel of wine that will come up in my hand first, and one of oil came up, Beit Shammai say it is consecrated. But oil is preferable to wine, so why is the oil consecrated? The Gemara answers: If the problem is due to that, this is not difficult, as this mishna was taught in the Galilee, where wine is preferable to oil. Olive trees are plentiful in the Galilee, and therefore oil is cheaper than wine. Therefore, the entire mishna can be explained in accordance with the opinion that people consecrate sparingly.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא מאי בעין רעה מקדיש – אי הכי חבית של שמן אמאי הוי הקדש לבית שמאי הואיל דהוא יפה מחבית של יין.
הא לא קשיא דבגלילא שנו דחמרא עדיף טפי ממשחא – דלדידהו נפיש משחא כדגרסינן בהמוכר את הספינה (ב״ב דף צא.) וניחא להו טפי בחמרא ואין שותין אלא יין ואמטו להכי קאמרי בית שמאי דשל שמן גרוע משל יין משום הכי הויא הקדש ומיתוקמא לכולהו מתני׳ דבעין רעה מקדיש וקשיא רישא לרב חסדא.
1אלא מאי בעין רעה הוא מקדיש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה היא הקדש ועלתה של שמן ב״ש אומרים הקדש – והא יין דגרוע משמן א״כ נימא דוקא יין הוא מקדיש.
2אי משום הא לא קשה בגלילא שנו – פירוש דלעולם בעין רעה הוא מקדיש ומתני׳ בגלילא שנו שהיה להם רוב שמן והיין יקר להו משמן והלכך כי הקדיש יין כ״ש שמן ולעולם רישא קשה לרב חסדא.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
2. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
ומקשים כנגד הנחת יסוד זו: ואלא מאי [מה] אתה אומר — בעין רעה מקדיש? הלא נאמר בהמשך המשנה ״חבית של יין שתעלה בידי ראשון״ ועלה של שמן, בית שמאי אומרים: הקדש. והא [והרי] שמן עדיף מיין ומדוע יהיה זה הקדש! ומשיבים: אי [אם] משום הא [זה] לא קשיא [אין זה קשה], בגלילא [בגליל] שנו משנה זו, דחמרא [שיין] עדיף ממשחא [משמן] בגליל, שהזיתים גדלים שם הרבה, והשמן זול מן היין. ואם כן אפשר לפרש כל האמור במשנה כשיטה שהמקדיש בעין רעה מקדיש.
The Gemara counters: Rather, what then? Does a person consecrate sparingly? Yet the subsequent example of the mishna states that if one said: A barrel of wine that will come up in my hand first, and one of oil came up, Beit Shammai say it is consecrated. But oil is preferable to wine, so why is the oil consecrated? The Gemara answers: If the problem is due to that, this is not difficult, as this mishna was taught in the Galilee, where wine is preferable to oil. Olive trees are plentiful in the Galilee, and therefore oil is cheaper than wine. Therefore, the entire mishna can be explained in accordance with the opinion that people consecrate sparingly.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רֵישָׁא קַשְׁיָא לְרַב חִסְדָּא אָמַר לְךָ רַב חִסְדָּא כִּי אֲמַרִי בְּתוֹרָא דְקַרְמְנָאֵי.

The Gemara comments: In any case, the first clause of the mishna poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda, as it indicates that a white bull is less valuable than a black one. The Gemara answers that Rav Ḥisda could have said to you: When I said that a white one is superior, I was referring only to a Karmanian bull, a type of bull in which the white animals are superior in quality to the black ones. In all other cases black bulls considered superior, and the mishna was referring to standard bulls.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי קאמרי – חיורא מעלי טפי בתורא דקרמנאי של חרישה חיורא מעלי טפי אבל לבישרא אוכמא עדיף טפי מחיורא ומשום הכי אמרי ב״ש גבי הקדש דלבן הוי הקדש דגריע טפי.
1אמר לך רב חסדא כי אמר לך אנא בתורא קרמנאי – באותה מלכות כך שם קרמונא והשתא נראה שיש לעשות צריכותות בהנך תלתא בפירוש דדינר של זהב איצטריך לאשמועינן דבעין רעה הוא מקדיש רישא דשור איכא למימר דאתי לאשמועינן דלא כרב חסדא חבית של יין דאוקימנא בגלילא שנו אשמועינן דלא אזיל בתר רוב מקומות וצ״ע.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
ועל כל פנים רישא קשיא [מהתחלת המשנה קשה] לרב חסדא שלפי מה שאמרנו שמקדיש בעין רעה, נמצא ששור לבן פחות משחור! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב חסדא: כי אמרי [כאשר אמרתי] שלבן מעולה יותר — הרי זה דווקא בתורא דקרמנאי [בשור של הקרמונאים] ובמין זה של שוורים הלבנים הם המובחרים, אבל בשאר מקומות שוורים שחורים הם המובחרים, ובזה עוסקת המשנה.
The Gemara comments: In any case, the first clause of the mishna poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda, as it indicates that a white bull is less valuable than a black one. The Gemara answers that Rav Ḥisda could have said to you: When I said that a white one is superior, I was referring only to a Karmanian bull, a type of bull in which the white animals are superior in quality to the black ones. In all other cases black bulls considered superior, and the mishna was referring to standard bulls.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאָמַר רַב חִסְדָּא אוּכָּמָא לְמַשְׁכֵּיהּ סוּמָּקָא לְבִשְׂרֵיהּ חִיוָּרָא לְרִדְיָא וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא אוּכָּמָא בְּחִיוָּרָא לַקְיָא כִּי אֲמַרִי בְּתוֹרָא דְקַרְמוֹנָאֵי.:

The Gemara quotes another statement with regard to bulls: And Rav Ḥisda said with regard to bulls: A black bull is good for its hide; a red one is good for its meat; while a white bull is good for plowing. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda say: A black bull among white ones is deficient, which indicates that a black one is inferior in all regards? The Gemara again answers that Rav Ḥisda could reply: When I said that, I was referring only to a Karmanian bull, but not to other bulls.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוכמא למשכא – מעלי טפי וסומקא לבישרא מעלי וחיורא מעלי לרדיא לחרישה.
והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקיא – דמשמע בין למשכא בין לרדיא הוי אוכמא גרוע.
כי קאמר – רב חסדא דאוכמא לקיא לרדיא אבל למשכיה הוי עדיף.
1[ואמר] רב חסדא אוכמא למשכיה סומקא לבשרא חיורא לרדיא – נפקא מיניה למקח וממכר [דאוכמא עורו] משובח וסומקא בשרו משובחת וחיורא מעלי לחרישה.
2והאמר רב חסדא אוכמא בחיורא לקי – שנפחתו [חיוורי] סלעים מן השחור שביניהן וכיון דאוכמא עורו חשוב יותר משל לבן ס״ל למקשה דאינו מעולה בשר הלבן מן השחור כולי האי דיהא עדיף ממעלת עור שחור על של לבן כי אמר רב חסדא למילתא קמייתא בתורא קרמונאה שהלבן חשוב על השחור לכל דבר ואידך מילתא דרב חסדא בשאר עלמא דאז ודאי אוכמא עדיף למשכיה ולכך נמי במתניתין שחור עדיף דנהי דלבן חשוב לרדיא מ״מ מעלת העור גדולה כ״כ דמקדיש הלבן בקל יותר כשהקדיש השחור דבכלל זה הלבן.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
2. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
בתורא דקרמונאי. באותה מלכות כך שם האומרין קרמונאי. תוספי הרא״ש ז״ל.
והר׳ עזריאל ז״ל פירש וז״ל: קרמונאי לשון קרמיון ופוגה שם נהר שהשוורים רועים על שפת הנהר ולכן נקרא שמם קרמנאי. עד כאן:
ומביאים מה שאמר רב חסדא עוד בענין של שוורים: אוכמא [שור שחור] — טוב למשכיה [לעורו], סומקא [שור אדום] — לבשריה [לבשרו], חיורא [שור לבן] — לרדיא [לחרישה]. ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב חסדא: אוכמא בחיורא לקיא [שחור בין הלבנים ליקוי, חסרון, הוא], משמע שהשחור גרוע בכל דבר! ומשיבים: יכול רב חסדא לומר: כי אמרי בתורא דקרמונאי [כאשר אמרתי דבר זה דווקא בשור של קרמונאי], אבל באחרים לא.
The Gemara quotes another statement with regard to bulls: And Rav Ḥisda said with regard to bulls: A black bull is good for its hide; a red one is good for its meat; while a white bull is good for plowing. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda say: A black bull among white ones is deficient, which indicates that a black one is inferior in all regards? The Gemara again answers that Rav Ḥisda could reply: When I said that, I was referring only to a Karmanian bull, but not to other bulls.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְנִשְׁאַל לְחָכָם וַאֲסָרוֹ מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנָּדַר בנִשְׁאַל לְחָכָם וְהִתִּירוֹ הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מוּפְרֶשֶׁת תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

MISHNA: With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שנדר בנזיר – ונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח״כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו.
ואסרו – שהכירו שנדר גמור הוא.
מונה נזירותו משעה שנדר – כלומר אותן [ימים] שזלזל בנזירותו עולה למניין שלשים עם אותן שנשתיירו לו משאסרו ואין צריך למנות איסור במנין הימים שזילזל בנזירותו אלא עולין לו להשלמת הנזירות.
מי שנזר – ושמר עצמו בכל דקדוקי נזירות ואח״כ נשאל לחכמים והתירו לו מפני שטעה בנזירות אם היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר כו׳.
1מתני׳ מי שנדר בנזיר – פי׳ המשנה לעיל.
2מונה משעה שנדר – דמשמע דכל הימים שעבר על נזירותו עולין למנין.
3מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם מונה משעה שנדר – פירוש מי שנדר בנזיר ועבר ושתה יין בנזירותו ונשאל לחכמים להתיר לו נדרו אפילו לב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות כדאמר בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות (לעיל ט.) אפילו הכי לב״ש צריך שיקבל הנזירות בלשון טוב וחשוב שראוי לקבל בו נזירות אבל יש לשונות הרבה או כינויין דלא הוי קבלה ואפילו ב״ש מודים שאם קבל בלשון גרוע דלא הוי נדר והשתא נשאל לחכם אם הלשון שקבל עליו הוי לשון נזירות או [לשון] קבלה או לא ואסרו חכמים לומר שלשון קבלה והוא עבר תחלה על נזירתו ששתה ביין מונה משעה שנדר וכל הימים שעבר בהם עולין לו לימי נזירותו ולא קנסינן ליה לחזור ולמנות כימים שמנה בעוד שהיה עובר על נזירותו וע״כ מיירי בשעבר דאל״כ פשיטא הוא דמונה משעה שנדר פשטיה דמתני׳ משמע דקתני מונה [משעה] שנדר על הימים שעבר בהן עלו לימי נזירותו ומשום סיפא דקתני והתירו תני רישא ואסרו אע״פ שהם לא אסרו כלום אלא שאמרו לו שבלשון טוב קיבל עליו נזירות.
נשאל לחכם והתירו – כלומר שאמר לו שאותה קבלה לאו כלום היא שלא נדר בלשון טוב לקבל נזירות ונמצא שלא חל עליו נזירות אפילו רגע אחד היתה לו בהמה מופרשת שהפריש לנזירותו קודם שנשאל לחכמים תצא ותרעה בעדר עם בהמותיו שהן חולין גמורין דכיון דנזירות לא חל עליה אין כאן הקדש טעות כלל ואפי׳ ב״ש מודו דדוקא כשאמר שור שחור שיצא ראשון יהא הקדש ויצא לבן התם הלבן הקדש למ״ד בגמרא משום שאין חושש ורוצה שיחול הקדש גם על הלבן ומה שהזכיר שחור טעה שהיה סבור שהשחור יצא ראשון אבל הכא שנזירות לא חל עליו מעיקרא כלל והבהמה לא הופרשה אלא לצורך הנזירות וכאן הנזירות ליתא הקדש נמי ליתא וגרע זה מהקדש טעות ולכך אפי׳ ב״ש מודו דתצא ותרעה בעדר כיון דנעקר הנדר לגמרי כדאמר לקרבנות נזירותו נזיר נזירותו לא אמר כלום והוי כאדם שאינו מחוייב והיה סבור שהוא מחוייב חטאת ואמר בהמה זו לחטאת כו׳ לא אמר כלום אפי׳ לב״ש.
1. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
2. תוס׳ זה מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ג:
3. תוס׳ ד״ה ״מי שנדר בנזיר ונשאל״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״א.
מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסרו מונה משעה שנדר – מני מתני׳ לא ר׳ יוסי ולא רבנן דתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו אלא אם כן נוהג איסור כימים שנהג בהן היתר אמר ר׳ יוסי במה דברים אמורים בזמן שנדרו זמן ממועט אבל בזמן שנדרו זמן מרובה דיו ל׳ יום – פירוש: תנא קמא סבירא ליה בין אם נדר נזירות מרובה בין אם נדר נזירות מועטת לא עלו לו הימים שעבר על נזירותו אלא צריך למנות איסור כימים שנהג בהן היתר בין אם היו מרובין בין אם היו מעוטין שאם נדר ק׳ ימים נזירות ונהג ק׳ ימים היתר ימנה ק׳ ימים אחרים באיסור ור׳ יוסי סבירא ליה דוקא בנזירות מועטת לא עלו לו כלל הימים שנהג בהן היתר אבל בנזירות מרובה של ק׳ יום אם נהג היתר בק׳ יום אינו מונה עכשיו אלא ל׳ יום כשיעור נזירות ושאר השבעים עלו לו כמה שמנה ונהג בהן היתר.
המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנזר נשאל לחכמים והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר אמרו ב״ה לב״ש אין אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שתצא ותרעה בעדר אמרו להן בית שמאי אין אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש אמרו להן ב״ה לא השבט קדשו מה אלו טעה והניח את השבט על השמיני או על שנים עשר שמא עשה כלום אלא כתוב שקדש את העשירי הוא קדש את התשיעי ואת אחד עשר אמר הר״ם פי׳ אמרו מונה משעת הנדר ובתנאי שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ר״ל שיעמוד אחר הנזירות משעה שנדר כמו הימים אשר בין שבועתו ושאלתו לחכם אשר נהג בהם היתר ולא יתחייב הנזירות בו (הנה בו) הנה כאלו הוא אמרם עד משעה שנשאל אבל זה מדרבנן על דרך הגדר אולם החיוב הנה הוא מה שזכר מונה משעת הנדר ואע״פ שהוא לא נהג אלא משעה שנשאל לפי שהוא בזה הזמן טועה וחושב והשבועה בלתי מחויבת אליו ובסוף ט׳ וי׳ וי״א שלשתן מקודשין ושם התבאר דין כל אחד מהם והסבה בזה שהמעשר אינו מתקדש בכונה ואמנם הענין בו חוזר לקרותו המספר לאמרו ית׳ העשירי ואין הקדש בזה ואמנם שבלכונת המקדש ולאשר אמר עשירי שזה סבור בו הקדשה או לא יסבור שהוא לא הניח השבט על השמנה והוא יודע שהוא השמנה לא יתקדש בשום השבט עליו וכן כאשר עלה על התשעה או העשרה והוא יודע שהיא התשעה או הארבעה ולא יתקדש ואמנם אמרו שמנה לפי שהתשעה והעשרה והי״א טעות במנינו:
נשאל לחכמים והתירו והרי נמצא שהותר מעיקרו וכמי שאינו אם היתה לו בהמה מופרשת קודם שנשאל תצא ותרעה בעדר שחולין גמורין הם מפני שאף ההקדש היה בטעות ונתגלה הדבר שלא חלה עליה קדושה מעולם ואף בית שמאי מודים בזו הואיל ונתגלה הדבר שמעיקרו לא היה כלום שאף בתמורה שהיא תמורה אף בטעות כמו שביארנו אלו נעקר על ידי שאלה עיקר ההקדש שהותפסה בהמה זו בתמורתה מעיקרו אף התמורה אינה כלום וכן הלכה:
מתני׳ נשאל לחכמים והתירו. פירוש ואם לא עבר על נזירות ובא לחכם ונשאל על נזירותו והתירו בחרטה לבית הלל דאמרי יש שאלה: ולבית שמאי דאמרי אין שאלה הוי כדפרישית לעיל. אי נמי לא נפרש ונשאל אלא על ידי חרטה. וכך אמרו להו בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים לן בזה אי לאו משום דאין שאלה בנזירות. הר׳ עזריאל ז״ל:
ב משנה מי שנדר בנזיר (להיות נזיר) ואחר כך התחרט, ומאותה שעה לא נהג עוד מנהג נזירות בשתיית יין, ואחר כך נשאל לחכם, שביקש שהחכם יתיר לו את נדרו, ואסרו החכם, שלא מצא סיבה להתיר לו את הנדר — מונה את כל ימי נזירותו כפי שקיבל עליו משעה שנדר, ובכללם נמנים גם ימים שנהג בהם היתר. אם נשאל לחכם והתירו ובטל הנדר מעיקרו, הרי אם היתה לו כבר בהמה מופרשת לצורך קרבנות אותה נזירות שהתבטלה — תצא ותרעה בעדר כחולין גמורים.
MISHNA: With regard to one who took a vow of naziriteship, who then regretted his vow and stopped observing the prohibition against drinking wine, and later requested of a halakhic authority to dissolve his vow, and the authority ruled that he is bound by his vow, finding no reason to dissolve it, he counts the term of naziriteship from the time that he vowed, including the days when he acted as though the vow were dissolved. In a case where he requested of a halakhic authority to dissolve his vow and the authority dissolved it, if he had an animal separated as a nazirite offering it shall go out and graze among the flock.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמְרוּ ב״הבֵּית הִלֵּל לב״שלְבֵית שַׁמַּאי אִי אַתֶּם מוֹדִים בָּזֶה שֶׁהוּא הֶקְדֵּשׁ טָעוּת שֶׁתֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר אָמַר לָהֶן ב״שבֵּית שַׁמַּאי אִי אַתֶּם מוֹדִים בְּמִי שֶׁטָּעָה גוְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שֶׁהוּא מְקוּדָּשׁ.

On the basis of this halakha, and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו להם [ב״ה] לב״ש אי אתם מודים בזה שהרי הקדש טעות הוא ותצא ותרעה בעדר – אלמא דהקדש בטעות לא הוי הקדש וכי היכי דאתם מודים הכא אודו לן נמי בשור שחור דפלגיתו עלן ואמריתו דהוי הקדש וב״ש היו יכולין להשיב דהכא גרע מהקדש טעות כדפרישית ולא חשו להשיבם אמיתות החילוק והשיבו לפי דבריהם שהם מדמים פלוגתייהו והשיבו להם ממעשר בהמה דחל בטעות והוי הקדש וק״ק מאי שנא מאשה שהפר לה בעלה דאמר לעיל פרק מי שאמר (נזיר כד.) אם שלה היתה בהמה חטאת תמות והכא יוצאה בעדר י״ל דבעל מיגז גייז ואי נמי דמעקר קא עקר מ״מ הא אוקמה (לעיל דף כב.) כרבי אלעזר הקפר אבל לרבנן נפקי לחולין ואפילו לרבי אלעזר נראה דלא דמי דהתם הנדר חל רגע א׳ (מיפר) [בלא] חרטה וטעות אבל הכא לא חל הנדר אפילו שעה אחת כדפרישית.
אמרו ב״ש לבית הלל אי אתם מודים במי שקרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשים – דחל בטעות ומינה נילף דהקדש בטעות חל והא דשלשתן מקודשין היינו טעמא כדדרשי׳ בפ׳ בתרא דבכורות (בכורות ס:) מוכל מעשר בקר וצאן כל שהוא עשירי או שקרא שם עשירי אבל שמיני או י״ב לא דאין המעשר מקדש אלא הסמוך לו ומיהו אין זה טעם העיקר של ב״ש שהרי דחויה ראיה זו אלא טעמא דב״ש כדמפרש בגמרא דיש לומר דילפינן מתמורה.
אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בה שהקדש טעות הוא ואעפ״כ תצא ותרעה בעדר אלמא הקדש טעות אינו הקדש ובית שמאי לא השיבום בזה כלל מפני שלא חששו לה שהרי הפרש שביניהם ידוע ומבורר שכל שהוא בר שאלה נעקר הנדר מעיקרו כאלו לא היה וחזרו לחזק דבריהם בהקדש טעות שהוא הקדש במה שאמרו אי אתם מודים לענין מעשר בהמה במי שטעה בבהמות של עצמו וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מוקדשין בין בטעות בין בכונה שכך אמרו טעותו וכל שכן כונתו ואף על פי שגדולי המחברים בפירושי המשנה פסקו שבכונה לא קידש בשאר חבוריהם כתבוה במקומו כשיטתנו ונמצא שהקדש טעות שבהם הקדש כל שהבהמות שלו שאלו שליח אין טעותו כלום ולא נתקדש אלא עשירי בלבד הא בשל עצמו שלשתן מוקדשין וכן הלכה אלא שאין דינם שוה אלא תשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו ועשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים כמו שיתבאר במקומו והשיבו בית הלל בזו לא השבט מקדשו ר״ל קריאת השם שהוא הטעות אלא גזירת הכתוב הוא להתקדש הסמוכין לעשירי בטעות הן לפניו הן לאחריו ר״ל תשיעי ואחד עשר ואלו היה הקדש טעות הקדש היה לך לומר כן אף בשמיני ושנים עשר שקרא להם עשירי ואינו כלום אלא שגזירת הכתוב הוא בסמוכים לעשירי ואין ללמוד הקדש ממנה שאין קדושת הקדש באה מאליה אלא על ידי דעת בעלים כדאמר בגמרא הקדש בדעתא דמריה תלי אבל מעשר בהמה כעין קדוש מאליו הוא שאפילו שתק בשעה שעובר תחת השבט ולא קראו עשירי קדוש הוא:
על בסיס הלכה זו אמרו בית הלל לבית שמאי כהמשך למחלוקתם במשנה הקודמת: אי (אין) אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות שבשל כך תצא ותרעה בעדר?! הרי שאף אתם מסכימים שהקדש טעות אינו חל! אמר (אמרו) להן בית שמאי: אי [וכי אין] אתם מודים במי שהיה מפריש מעשר בהמה מעדרו שמעביר את הבהמות לפניו אחת אחת, וכל בהמה עשירית שנמנית כשיוצאת מן הדיר מתקדשת בקדושת מעשר, שאם טעה וקרא לתשיעי ״עשירי״, ולעשירי ״תשיעי״ ולאחד עשר ״עשירי״ שהוא, כל אחד מהם, מקודש? הרי שחל הקדש גם בטעות!
On the basis of this halakha, and continuing their discussion in the previous mishna, Beit Hillel said to Beit Shammai: Don’t you concede with regard to this case that it is an erroneous act of consecration, and yet the halakha is that it shall go out and graze among the flock? This shows that you too accept the principle that an erroneous act of consecration does not take effect. Beit Shammai said to Beit Hillel: Don’t you concede with regard to one who was separating the animal tithe from his herd, i.e., passing his animals before him single file and consecrating every tenth one as a tithe, that if he erred and called the ninth animal: Tenth; and the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that each of them is consecrated? This proves that an erroneous act of consecration does take effect.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמְרוּ לָהֶם ב״הבֵּית הִלֵּל לֹא הַשֵּׁבֶט קִידְּשׁוֹ וּמָה אִילּוּ טָעָה וְהִנִּיחַ אֶת הַשֵּׁבֶט עַל שְׁמִינִי וְעַל שְׁנֵים עָשָׂר דשֶׁמָּא עָשָׂה כְּלוּם אֶלָּא כָּתוּב שֶׁקִּידֵּשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא קִידֵּשׁ הַתְּשִׁיעִי

Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha, as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו להם בית שמאי אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי כו׳ אמרו להם בית הלל לא השבט קידשו – כלומר לא לכך מקודש תשיעי ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט שעבר עליהן בטעות וקורא לו עשירי ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר וסקרו בסיקרא מי יש בהקדשו כלום אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר שאותו כתוב שקידש את העשירי קידש את התשיעי ואחד עשר אבל לא שמיני ושנים עשר דהכי אמרינן בפ׳ בתרא דמס׳ בכורות (דף ס:) ת״ר מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשים ת״ל וכל מעשר בקר וצאן וגו׳ העשירי יהיה קודש עשירי לרבות את כולן יכול שאני מרבה אף ח׳ ושנים עשר אמרת מה עשרה בסמוך לו אף כל בסמוך לו יצאו ח׳ וי״ב.
1אמרו להן לא השבט קדשו – כלומר אין מתקדשות על ידי טעות [שהניח] השבט וקורא עליה שם מעשר דמה אם הניח השבט על השמיני או על השנים עשר לא עשה כלום אלא דמשום טעות לא כלום אלא גזירת הכתוב היא ולא משום טעות דהא אינו מקדש אלא הסמוך לו וגזירת הכתוב היא ואין ללמוד משם לשאר הקדש.
1. תוס׳ ד״ה ״אמרו להן״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ב.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
אמרו להם בית הלל לא את השבט קדשן בתמיה. כלומר גזרת הכתוב דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קרא להם עשירי כמו שהוא מקדש את העשירי עצמו. ולא ילפינן בעלמא מינה דהקדש בטעות הוי הקדש. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אמרו להם בית הלל: לא השבט (השוט) קידשו, כלומר, לא כמו שאתם סבורים שבעל חיים זה מקודש משום שנגע בו השבט, ומשום שאמר שהוא ״עשירי״. כי לא כל טעות מקדשת את המעשר, וראיה לדבר: ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר וקרא להם ״עשירי״ בטעות, שמא עשה כלום? אלא סיבה אחרת לדבר, אותו כתוב שקידש את העשירי — הוא שקידש גם את התשיעי.
Beit Hillel said to them: It is not the rod that consecrates it. The touch of the rod does not consecrate the animal, nor does the fact that he said: Tenth, by mistake. Not all errors cause the tithe to be consecrated, and the proof is as follows: And what would be the halakha if he had erred and placed the rod on the eighth or on the twelfth, and labeled them: Tenth? Can it be suggested that perhaps he performed anything of consequence? The halakha is that the eighth or twelfth animal cannot be consecrated as tithe. Rather, why is the ninth or eleventh animal consecrated? There is a specific reason for this halakha, as the same verse that consecrated the tenth also consecrated the ninth
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר לא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר לא:, עין משפט נר מצוה נזיר לא:, הערוך על סדר הש"ס נזיר לא:, מיוחס לרש"י נזיר לא:, תוספות נזיר לא:, תוספות רי"ד נזיר לא:, בית הבחירה למאירי נזיר לא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר לא:, שיטה מקובצת נזיר לא:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר לא:

Nazir 31b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 31b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 31b, Collected from HeArukh Nazir 31b, Attributed to Rashi Nazir 31b, Tosafot Nazir 31b, Tosefot Rid Nazir 31b, Meiri Nazir 31b, Peirush HaRosh Nazir 31b, Shitah Mekubetzet Nazir 31b, Steinsaltz Commentary Nazir 31b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144