×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה.
the mishna therefore teaches us that it is a halakha that is unrelated to inheritance; there is simply a tradition that a son can use the offerings for his father’s naziriteship while a daughter cannot.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קמ״ל הלכה – בן ולא בת.
מהו דתימא ירושה גמירי לה דכל מי שהוא יורש מגלח:
קא משמע לן [השמיעה לנו המשנה] שהלכה היא ואינה תלויה בדיני ירושה, אלא כך קיבלו — שהבן בלבד מגלח על נזירות אביו, ולא הבת.
the mishna therefore teaches us that it is a halakha that is unrelated to inheritance; there is simply a tradition that a son can use the offerings for his father’s naziriteship while a daughter cannot.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִיבַּעְיָא לְהוּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹ לָא פְּלִיגִי וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי אַרֵישָׁא אוֹ אַסֵּיפָא ת״שתָּא שְׁמַע אכֵּיצַד אָמְרוּ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.

§ A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yosei, or do they not disagree? If you say they disagree, do they take issue with the first clause or with the latter clause of his halakha? The Gemara suggests an answer: Come and hear the following baraita: How did the Sages say that a man can shave by using his father’s naziriteship?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם תימצי לומר פליגי ארישא – הוא דפליגי רבנן דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא לסיפא שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו.
או אסיפא פליגי – דלרבנן סבירא להו איפכא דלמא מאי דשמיע להו מר׳ יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקא״ר יוסי בסיפא דהוי מגלח סבירא להו לרבנן דאינו מגלח.
ה״ג: ת״ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת זהו שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר׳ יוסי רבי אליעזר ור׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו – כלומר מדקאמרי רבי אליעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא זהו שמגלח אלמא דארישא ואסיפא פליגי והכי משמע זהו שאמרו (ע״מ) שמגלח על נזירות אביו אבל מי שהיה נזיר בחיי האב שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו אין מגלח על נזירות אביו ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי ש״מ.
אם תימצי לומר פליגי – רבנן עליה דר׳ יוסי מדקתני במתני׳ ר׳ יוסי אומר משמע דפליגי רבנן עליה ואם תימצי לומר פליגי רבנן ארישא דקאמר ר׳ יוסי אם נדר בחיי אביו אינו מגלח ואמרי רבנן דמגלח בכל ענין [או] אסיפא דקאמר דנדר לאחר מיתה מגלח על [נזירות] אביו ואמרי רבנן אינו מגלח.
תא שמע – דארישא פליגי דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על מעות אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע״מ שאגלח על מעות אביו אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי רבי יוסי ר״א ור׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו וברוב ספרים היא משובשת.
איבעיא להו פליגי רבנן עליה דר׳ יוסי ואת״ל פליגי ארישא דאפי׳ הוא ואביו נזירים יגלח על מעות אביו. או אסיפא דאפי׳ נזר אחר מיתת אביו אינו מגלח דלית להו הלכה:
ת״ש דארישא פליגי – ה״ג דתניא כיצד אמרו האיש מגלח על נזי׳ אביו מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות על נזירותו ומת ואמר הריני נזיר ע״מ שאגלח על מעות אבא אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות על נזירותו ומת הרי אלו יפלו לנדבה דברי ר׳ יוסי ר׳ אלעזר ור״מ ור׳ יהודה אמרו זהו שמגלח על נזי׳ אביו. בעי רבא יש לו ב׳ בנים. לר׳ יוסי שנדרו אחר מיתת אביהם ולרבנן אף בחיי אביהם הלכה גמירה לה כל דקדים מגלח מי שקדם לידור נזי׳ בתחילה או דילמא ירושה וגמירי ופליגי:
בעי רבא גר׳ ולעיל גרס רבה דאי חד אמורא הוא לא הול״ל פעם שנית:
איבעיא להו פליגי רבנן עליה דר׳ יוסי ואם תמצא לומר פליגי ארישא. דאפילו הוא ואביו נזירים יגלח על מעות אביו. או אסיפא. דאפילו נזיר אחר מיתת אביו אינו מגלח דלית להו הלכה. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכן פירש הרב עזריאל לגרסת רש״י ז״ל וז״ל: פירוש ארישא דקאמר ר׳ יוסי דהיכא דנדר לאחר מיתת אביו אינו מגלח על נזירות אביו ואיירי רבנן במגלח. או אסיפה כלומר ברישא מודה דאינו מגלח אלא אסיפא דוקא פליגי דאמר ר׳ יוסי אם נדר בחיי אביו דמגלח ורבנן פליגי וסברי אפילו הכי דאין מגלח.
הכי גרסינן תא שמע כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שנדר בחיי האב. אבל אם נדר לאחר מיתת אביו אינו מגלח על נזירות אביו דברי ר׳ יוסי. ר׳ אלעזר ור׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים בין כך ובין כך אינו מגלח על נזירות אביו. והברייתא כתוספתא. והשתא מוכח דאסיפא פליגי רבנן. כך היא הגירסא ופירושין נפישין. וברוב ספרים גרסין גירסא אחרת ואינו עיקר דהכי מוכח בתוספתא כדפרישית. עד כאן לשונו.
א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם פליגי רבנן עליה [חולקים חכמים עליו] על ר׳ יוסי או לא פליגי [חולקים]? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר שהם פליגי [חולקים], אם כן האם חולקים הם ארישא [על תחילתה] או אסיפא [על סופה] של ההלכה שאמר? ומביאים פתרון, תא שמע [בוא ושמע] מן הברייתא: כיצד אמרו אופן שבו האיש מגלח על נזירות אביו?
§ A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yosei, or do they not disagree? If you say they disagree, do they take issue with the first clause or with the latter clause of his halakha? The Gemara suggests an answer: Come and hear the following baraita: How did the Sages say that a man can shave by using his father’s naziriteship?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אַבָּא זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו אֲבָל מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ וּמֵת הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי.

With regard to one whose father was a nazirite and his father separated money for his naziriteship and died, and the son said: I am hereby a nazirite on the condition that I can shave by using my father’s money, this is the one who can shave by means of his father’s money. However, if a son and his father were both nazirites, and his father separated money for his own naziriteship and died, this money is allocated for communal gift offerings. This is the statement of Rabbi Yosei.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שהיה אביו נזיר והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר הבן ״הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא״ — זהו שמגלח על מעות אביו. אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת — הרי אלו יפלו לנדבה, אלו דברי ר׳ יוסי.
With regard to one whose father was a nazirite and his father separated money for his naziriteship and died, and the son said: I am hereby a nazirite on the condition that I can shave by using my father’s money, this is the one who can shave by means of his father’s money. However, if a son and his father were both nazirites, and his father separated money for his own naziriteship and died, this money is allocated for communal gift offerings. This is the statement of Rabbi Yosei.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אָמְרוּ בזֶה הוּא שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל מְעוֹת אָבִיו.

Rabbi Eliezer, and Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda said: This is the one who can shave by using his father’s money. Their emphasis of: This is the one, indicates that they disagree with Rabbi Yosei entirely. In other words, where Rabbi Yosei rules that one can use his father’s money, they maintain that he cannot do so; and conversely, in a case where Rabbi Yosei says that one cannot spend his father’s money for his nazirite offerings, the Rabbis rule that he can do so.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר ור׳ מאיר ור׳ יהודה אמרו: זה הוא שמגלח על מעות אביו. ומן ההדגשה ״זה הוא״ משמע שהם חולקים על ר׳ יוסי לגמרי, ובמקרה שאמר ר׳ יוסי שמגלח על נזירות אביו סבורים הם שאינו מגלח, ולהיפך, במקרה שסבור ר׳ יוסי שאינו מגלח סבורים הם שמגלח.
Rabbi Eliezer, and Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda said: This is the one who can shave by using his father’s money. Their emphasis of: This is the one, indicates that they disagree with Rabbi Yosei entirely. In other words, where Rabbi Yosei rules that one can use his father’s money, they maintain that he cannot do so; and conversely, in a case where Rabbi Yosei says that one cannot spend his father’s money for his nazirite offerings, the Rabbis rule that he can do so.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בָּעֵי רַבָּה יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים נְזִירִים מַהוּ הִילְכְתָא גְּמִירִין לַהּ כֹּל דִּקְדֵים גַּלַּח גַּלַּח אוֹ דִילְמָא גיְרוּשָּׁה גְּמִירִין לַהּ וּפַלְגָא הָוֵי.

§ Rabba raised a dilemma: If a father has two nazirite sons, what is the halakha? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Does one say that we learned it as a halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, and therefore any son who precedes his brother and shaves using his father’s money has shaved and gained the entire sum? Or perhaps we learned this halakha from the case of inheritance, and consequently, each receives a half?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל דקדים – נזירותיה מגלח על נזירות אביו או דילמא ירושה גמירי לה וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו.
ופלגא הוי כו׳ – וחולקין אותו בשוה זה יביא חציו וזה חציו ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן.
בעי רבה יש לו שני בנים נזירים – לרבי יוסי שנדרו אחר מיתת אביהן ולרבנן גם בחיי אביהן.
הילכתא גמירי לה – [ולא] כדין חלוקה בשוה וכל דקדם גלח וכל הקודם מהם זכה בהם.
ופלגא הוי – פלגא זה נוטל החצי וזה נוטל החצי כמו בשאר ירושה.
הלכתא גמירי לה. ואינה בדין חלוקה בשוה וכל דקדים מגלח. יש מפרשים מי שקדם לידור נזירות ראשון. ויש מפרשים כל הקודם זכה בהן. שיטה:
בעי רבא גריס ר״ת. דאי חד אמורא לא היה לו לתלמוד להפסיק באמצע הבעיות ולומר בעי רבא. תוספי הרא״ש ז״ל:
ב בעי [שאל] רבה: יש לו שני בנים נזירים מהו? וצדדי השאלה: האם נאמר הילכתא גמירין לה [הלכה אנו למודים אותה] שהבן מגלח על נזירות אביו, ולכן כל מי דקדים [שקודם] מבין שני הבנים, וגלח [מגלח] על נזירות אביו — גלח [מגלח] וזוכה בכל הכסף, או דילמא [שמא] מדין ירושה גמירין לה [למודים אנו אותה] ולכן פלגא הוי [חצי הוא], שכל אחד מהם מקבל?
§ Rabba raised a dilemma: If a father has two nazirite sons, what is the halakha? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Does one say that we learned it as a halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, and therefore any son who precedes his brother and shaves using his father’s money has shaved and gained the entire sum? Or perhaps we learned this halakha from the case of inheritance, and consequently, each receives a half?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בָּעֵי רָבָא בְּכוֹר וּפָשׁוּט מַאי הִילְכְתָא גְּמִירִין לַהּ וְהִילְכָּךְ לָא בָּעֵי גַּלּוֹחֵי לְפוּם מַאי דְּשָׁקֵיל אוֹ דִילְמָא יְרוּשָּׁה הִיא וְכִי הֵיכִי דְּשָׁקֵיל פִּי שְׁנַיִם הָכִי מְגַלַּח.

Similarly, Rava raised a dilemma: If one has two nazirite sons, a firstborn and a regular son, what is the halakha? Does one say that we learned it as a halakha that a son may shave using money left for his father’s naziriteship, and this ruling is unconnected to inheritance, and therefore he does not need to shave only in accordance with what he receives as an inheritance? Instead, either each son receives half the money, or whoever precedes the other receives the entire sum. Or perhaps it is an inheritance, and just as the firstborn takes a double portion of the estate, so too he shaves with a double portion of this money?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רבא – היו לו בנים נזירין בכור ופשוט לגלח על נזירות אביו היכי שקלי ביה.
הילכתא גמירי לה – שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה והילכך לא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל אלא בפלגא או דילמא ירושה היא שמגלחין בנזירות אביהן וכי היכי דשקיל האי בכור פי שנים בכל הנכסים הכי בהאי נמי מגלח פי שנים.
בעי [רבא] גריס ר״ת והראשון [רבה בכור] ופשוט נזירים מהו הלכתא גמירי לה ולא מן הדין והכא לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל דאע״פ דשני פשוטי פלגי מכל מקום אינו כשאר ירושה ה״נ לענין שיטול הבכור פי שנים [וה״נ] לא מצי להביא תגלחתו לפום מאי דשקיל כשאר נכסים או דילמא ירושה גמירי כי היכי [דנוטל] פי שנים ממעות שהפריש אביו לקרבנות נזירותו [כן מגלח] ואת״ל בחולין הוא דאית ליה פי שנים פי׳ ר״ת בחולין דאמר לשון חולין ולא לשון הקדש דאמר מעות אלו לנזירות [אבל] בהקדש לא אילו אמר הרי אלו לקרבנות נזירותו.
בכור ופשוט מהו – נ״ל דאת״ל קאמר דאפי׳ אם ירושה גמירי ופליגי ה״מ (בכור) [פשוט] ופשוט אבל בכור ופשוט לא קרי׳ ביה בכל אשר ימצא לו או דילמא כל דין ירושה אית ליה:
בכור ופשוט מהו. נראה לי דאם תמצא לומר קאמר דאפילו אם ירושה גמירי ופלגי הני מילי בשני פשוטים אבל בכור ופשוט לא קרינן ביה בכל אשר ימצא לו. או דילמא כל דין ירושה אית ליה. ואם תמצא לומר לפום מאי דשקיל מגלח בחולין הוא דאית ליה פי שנים. כגון שאמר אביו אלו מעות לנזירותי ולא אמר לקרבנות נזירותי. אבל בהקדש לא. אם אמר לקרבנות נזירותי. והוא הדין דמצי למבעי גם בפשוט אי גמירי הלכה במעות דהקדש. ופירוש זר הוא. ונראה לפרש דסיומא דמלתא היא. אם תמצא לומר ירושה היא ולפום מאי דשקיל מגלח בשני פשוטין כל חד מגלח לפום מאי דשקיל ולא אמרינן כל דקדים מגלח. אפילו הכי בכור ופשוט לא מגלח לפום מאי דשקיל בשאר נכסים דבחולין הוא דשקיל פי שנים דקרינן ביה בכל אשר ימצא לו. או דילמא לא שנא. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכתוב עליו בגליון פירוש לפירושו. ולמאי דפרשינא דרבא נמי באם תמצא לומר מבעיא ליה צריך לפרש דהא בעיא הויא בקמייתא אלא דבלישנא אחרינא בעי לה. עד כאן:
בדומה לזה בעי [שאל] גם רבא: אם היו שני הבנים הנזירים אחד בכור ואחד פשוט, מאי [מה] יהא הדין? האם הילכתא גמירין לה [בהלכה למודים אותה] שבן מגלח, מקבל דמי תגלחת על נזירות אביו, ואין זה מדיני ירושה, והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל [ולכן אינו צריך לגלח, לפי מה שמקבל] כל בן בירושתו, אלא כל אחד יקבל חצי, או כל הקודם יזכה. או דילמא [שמא] ירושה היא, וכי היכי דשקיל [וכמו שהוא, הבכור, נוטל] בנכסים בכלל פי שנים, הכי [כך] גם מגלח, מקבל בדמי התגלחת פי שנים?
Similarly, Rava raised a dilemma: If one has two nazirite sons, a firstborn and a regular son, what is the halakha? Does one say that we learned it as a halakha that a son may shave using money left for his father’s naziriteship, and this ruling is unconnected to inheritance, and therefore he does not need to shave only in accordance with what he receives as an inheritance? Instead, either each son receives half the money, or whoever precedes the other receives the entire sum. Or perhaps it is an inheritance, and just as the firstborn takes a double portion of the estate, so too he shaves with a double portion of this money?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר יְרוּשָּׁה הִיא דוּלְפוּם דְּשָׁקֵיל מְגַלַּח וּבְחוּלִּין הוּא דְּאִית לֵיהּ פִּי שְׁנַיִם אֲבָל בְּהֶקְדֵּשׁ לָא אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְגִלּוּחַ לָא שְׁנָא.

And if you say it is an inheritance and he shaves in accordance with the portion he receives, it is still possible that it is only with regard to non-sacred matters that a firstborn has a double portion, but with regard to consecrated property this halakha does not apply. Or perhaps, since he acquires that money, although he uses it for the purpose of shaving it is no different, i.e., it does not matter that the money is for a sacred matter.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובחולין הוא דאית ליה – לבכור פי שנים.
אבל בהקדש – לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה.
או דילמא – כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן אע״ג דמוקדשין הן שקיל בהו פי שנים.
או דילמא כיון [דקני] ליה לגלוחי לא שנא – ואפילו אמר לקרבנות נזירותו דמוכח לשון הקדש.
ואת״ל לפום מאי דשקיל מגלח בחולין הוא דאית ליה פי שנים כגון שאמר אביו אלו מעות לנזירותי ולא אמר לקרבנות נזירותי אבל בהקדש לא אם אמר לקרבנות נזירותי:
וה״ה דמצי למבעי גם בפשוט אי גמירי הלכה במעות דהקדש – ופי׳ זר הוא. ויר׳ לפרי׳ דסיומא דמילתא היא ואת״ל ירושה היא ולפום מאי דשקיל מגלח בב׳ פשוטי׳ כל חד מגלח לפום מאי דשיל ולא אמרי׳ כל דקדים מגלח:
אתרי הכי בכור ופשוט לא מגלח לפום מאי דשקיל בשאר נכסים דבחולין הוא דשקיל פי שנים דקרינן ביה בכל אשר ימצא לו או דילמא לא שנא:
ואם תימצי [תמצא] לומר: ירושה היא, ולפום [ולפי] מה דשקיל [שנוטל בנכסים] מגלח, ואולם בעניינים של חולין הוא דאית ליה [שיש לו] לבכור פי שנים, אבל בהקדש — לא. או דילמא [שמא] כיון דקני ליה [שקונה אותו] ממון לגלוח, שהרי בן מגלח על נזירות אביו, לא שנא [אינו שונה]?
And if you say it is an inheritance and he shaves in accordance with the portion he receives, it is still possible that it is only with regard to non-sacred matters that a firstborn has a double portion, but with regard to consecrated property this halakha does not apply. Or perhaps, since he acquires that money, although he uses it for the purpose of shaving it is no different, i.e., it does not matter that the money is for a sacred matter.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָבִיו נְזִיר עוֹלָם וְהוּא נָזִיר סְתָם אָבִיו נָזִיר סְתָם וְהוּא נְזִיר עוֹלָם מַאי כִּי גְּמִירִין הִילְכְתָא בִּסְתָם נְזִירוּת אוֹ דִילְמָא הלָא שְׁנָא.

The Gemara raises another dilemma: If his father was a permanent nazirite and he was an unspecified nazirite, or if his father was an unspecified nazirite and he was a permanent nazirite, what is the halakha? Can this son shave using money left for his father’s naziriteship? Does one say that when we learned the halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, this applies only in a case where they are both unspecified nazirites, or perhaps it is no different, and the same halakha applies even if their naziriteships are of two different kinds?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי גמירי הילכתא בסתם נזירות – היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא או דילמא לא שנא.
אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם – או איפכא כי גמירי הלכתא בסתם נזיר ומצי למיבעי דאביו והוא נזיר עולם או שמא הא פשיטא דמגלח כיון ששמו האב והבן בחד גוונא לנזירות: ואת״ל הכא אידי ואידי בנזירות טהרה ומגלח שפיר על מעות אביו.
אביו נזיר עולם וכו׳ – כי גמירי הלכתא בסתם נזיר פי׳ כששניהם בסתם נזיר פי׳ כששניהם בסתם נזי׳ וה״ה דמצי למבעי אם שניהם נזיר עולם אלא שקצר התלמוד ואת״ל קאמר:
אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לצפורים ואשם ומת מהו שיוסיף הבן על אותן מעות להביא קרבנ׳ נזי׳ טהרה או להפך מאי. סליק פרקא ב״ש אומרים הקדש טעות הקדש. כדמפרש ואזיל כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש. ב״ש אומרים הקדש פי׳ אף אם יצא לבן ראושן הוא קדוש. דינר זהב וכו׳ חבית של יין וכו׳ ובגמ׳ מפרש הני ג׳ בבי למה לי מסוף הקדש תמורה קרי סוף הקדש לפי שקדושתה בא מכח אחרת מה תמורה אפי׳ בטעות כדאמרי׳ בתמורה פ׳ יש בקרבנות יהיה לרבות שוגג כמזיד ומפרש ר׳ יוחנן התם כסבור לומר שור שחור ואמר לבן כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים וה״ה נמי כסבור לומר שור שחור יהיה (הקדש) [תמורה] ואמר לבן קדוש וכן במתניתין נמי אי אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון [יהיה הקדש] ויצא לבן קדוש:
אביו נזיר עולם כו׳. כי גמירי הלכתא בסתם נזירות. פירוש כששניהם בסתם נזירות. והוא הדין דמצי למיבעי אם שניהם נזיר עולם אלא שקיצר התלמוד ואם תמצא לומר קאמר. הרא״ש ז״ל בפירושיו: סליק פרק מי שאמר בתרא פרק בית שמאי
ועוד יש לשאול: היה אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, או אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם, מאי [מה] הדין לענין תגלחת הבן על נזירות אביו? האם לומר: כי גמירין הילכתא [כאשר למדנו את ההלכה] שבן מגלח על נזירות אביו, הרי זה כששניהם האב והבן נזירים בסתם נזירות, או דילמא [שמא] לא שנא [אינו שונה], והוא הדין אם כל אחד מהם נזיר מסוג אחר?
The Gemara raises another dilemma: If his father was a permanent nazirite and he was an unspecified nazirite, or if his father was an unspecified nazirite and he was a permanent nazirite, what is the halakha? Can this son shave using money left for his father’s naziriteship? Does one say that when we learned the halakha that a son can shave using money left for his father’s naziriteship, this applies only in a case where they are both unspecified nazirites, or perhaps it is no different, and the same halakha applies even if their naziriteships are of two different kinds?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הָכָא אִידֵּי וְאִידֵּי נְזִירוּת טׇהֳרָה בָּעֵי רַב אָשֵׁי אָבִיו נָזִיר טָמֵא וְהוּא נָזִיר טָהוֹר אָבִיו נָזִיר טָהוֹר וְהוּא נָזִיר טָמֵא מַאי ותֵּיקוּ.:

And if you say: Here, both cases are at least similar in that they involve ritually pure naziriteship, and therefore the son can make use of his father’s money, then Rav Ashi raises a different dilemma: If his father was an impure nazirite and he was a pure nazirite, or if his father was a pure nazirite and he was an impure nazirite, what is the halakha? Can the son shave using money left for his father’s naziriteship or not? No answer was found for any of these dilemmas, and the Gemara says that they shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואת״ל הכא – כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא נזירות דטהרה הוא מגלח הבן על נזירות האב.
בעי רב אשי היכא דאביו נזיר טמא והוא נזיר טהור – מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות וכן אם אביו טהור והוא טמא מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו תיקו.
בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור – אביו נזיר טמא נטמא והפריש מעות לציפורים ואשם מהו שיוסיף בנו על אותם מעות להביא חטאת עולה ושלמים לנזירות טהרה אי נמי אביו נזיר טמא וחזר והתחיל ומנה נזירות טהרה הואיל ונטמא לא הוי דומיא דנזירות דבן דלא נטמא לא מגלח אביו נזיר טהור והפריש מעות והוא נזיר טמא מהו שיביא הבן צפורים [מן] המעות שהפריש אביו לנזירות טהרה.
ואם תימצי [תמצא] לומר: הכא אידי ואידי [כאן זה וזה] יש בהם מכל מקום צד שווה, ששניהם נדרי נזירות טהרה, ולכן בן מגלח על נזירות אביו, בעי [שאל] רב אשי: אם היה אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור או היה אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא, מאי [מה] יהא הדין? האם מגלח במעות אביו, או לא? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
And if you say: Here, both cases are at least similar in that they involve ritually pure naziriteship, and therefore the son can make use of his father’s money, then Rav Ashi raises a different dilemma: If his father was an impure nazirite and he was a pure nazirite, or if his father was a pure nazirite and he was an impure nazirite, what is the halakha? Can the son shave using money left for his father’s naziriteship or not? No answer was found for any of these dilemmas, and the Gemara says that they shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ה – בית שמאי
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ

Chapter 5
MISHNA: Beit Shammai say: Consecration that one performs in error nevertheless renders property consecrated,
קישוריםמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ בית שמאי אומרים הקדש טעות: כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון – בשחרית יהא הקדש ויצא לבן הרי זה הקדש וכן כשיעלה דינר של כסף או חבית של שמן כולן הקדש הואיל ויצאו בראשונה ואף על גב שלא נתקיימו דבריו שהוא סבור שיצא שחור ויעלה דינר של זהב וחבית של יין תחילה.
מתני׳ בית שמאי אומרים הקדש טעות הוי הקדש – כדמפרש ואזיל ומשום דבתר הכי איירי בנזירות בטעות נקט הני פלוגתייהו במכילתין וכן משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דבסמוך גבי מי שנדר ונשאל לחכמים כו׳ אמרו להם בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות ותצא ותרעה בעדר כלומר אם כן [היאך] אומרים בהקדש טעות דפליגי עלן.
מת האב והניח שני בנים או יותר שאלוה בסוגיא זו ויראה לפסוק שאין אומרים בה כל הקודם יגלח ר״ל שכל שקדם לומר כך זכה אלא כלם יורשים וכל אחד מהם מגלח עליהן כפי חלקו ואף הבכור מגלח עוד על חלק בכורתו וכן אין בה חלוק בין שהפרישן האב בלשון חולין ר״ל הרי אלו לנזירותי בין שהפרישן בלשון הקדש ר״ל הרי אלו לקרבנות נזירותי וכן אין הפרש בין שהיו נזיריות האב והבן שוים בין שהיה האחד נזיר עולם והאחד נזיר סתם או לזמן קצוב אבל אם הקרבנות שהפריש האב הופרשו לקרבן טומאה והוא רוצה להוסיף ולהפריש מהן קרבנות טהרה או אם הפרישן האב לקרבנות טהרה וזה רוצה להפרישן לקרבנות טומאה הרי זה ספק ומתוך כך לא יביא ואם הביא לא עלו לו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק חמישי בע״ה:
בית שמאי אומרין הקדש טעות הקדש וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק הרביעי שבה הוא בא לבאר שהנזירות יש בו דין שאלה ודין טעות ושגגה כשאר הנדרים ודין הקדש טעות ושזה החלק אע״פ שהתבאר ממנו קצת בפרק שני עיקר ענינו יתבאר בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין הקדש טעות אם הוא הקדש אם לאו השני בנודר נזירות באי זה צד של טעות היאך הוא דינו השלישי כששנים חולקים על אי זה דבר וכל אחד מהם נודר בנזירות שהוא כדבריו היאך דנין הן לאותו שנמצא כדבריו הן לאותו שנמצא בהפך מדבריו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש בית הלל אומרים אינו הקדש כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש ועלה של כסף בית שמאי אומ׳ הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש ועלת של שמן בית שמאי אומרים הקדש בית הלל אומרים אינה הקדש אמר הר״ם פי׳ ב״ש ילפי מתמורה כמו שהתמורה אפי׳ בטעות מתקדשת כן ענין ההקדש מתחלתו והנה נבאר זה בתמורה ובית הלל אומרים כבר היה אצלנו קדש ידוע אבל אחותי הקדש בטעות לכתחלה כבר ביארנו בזה הדיבור אפי׳ במקום שהיין בו יקר מן השמן אשר יהיו הדינים אשר עליו בידו פחות מדמי הדבר הנדר אינם הקדש אצל בית הלל להיותו טעות והביא משל מהשור אשר הוא קדושת הגוף ומהדינר והחבית אשר הוא קדושת הדמים:
אמר המאירי מתוך שהיתה כוונתו לבאר נזירות של טעות אם זה נזירות אם לאו הקדים את ההקדש למעלתו אף על פי שעיקר כונתו בנזירות ואמרו בית שמאי שכל שאדם מקדיש אפילו בטעות הקדש הוא כיצד שור שחור שיצא מביתי ראשון יהא הקדש ויצא לבן בית שמאי אומרין הקדש ופירשו בגמרא הטעם דילפינן לה מתמורה מה תמורה תופסת אף בטעות ר״ל שאם נתכוון לומר הרי זו תמורת עולה שיש לי ואמר הרי זו תמורת שלמים שהיא תמורה ולוקה עליה וכן נתכוון לומר שור שחור ואמר לבן אף בתחלת הקדש כן ובית הלל אומרים אינו הקדש ואף על פי שבתמורה הלכה רווחת שתופסת אף בטעות תמורה שאני שבא מחמת דבר אחר ר״ל מחמת הקדש אחר שהוקדש כראוי אבל להוריד הקדש מתחלה בטעות לא וכדי לברר דברי בית הלל שהלכה כמותם אתה צריך לברר קצת הסוגיא הבאה בגמרא על ענין זה והוא ששאלו בגמרא לבית שמאי אף לענין תמורה אלו אמר הרי זו תחת זו הרי זו תמורת זו לחצי היום כלומר שאיני רוצה שתחול התמורה עד חצי היום מי הויא תמורה מקמי חצי היום ודאי לא הויא תמורה עד חצי היום הכא נמי לא ליהוי הקדש עד דמיגליא מילתא ר״ל שיצא השור השחור כמו שאמר וקא סלקא דעתך השתא שאין לאדם זה אלא שור אחד שמור וכשהוא אומר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהא הקדש דעתו לכשיצא אותו השחור ואין דעתו על הלבן כלל ולא יחול ההקדש עד שיצא השחור ואף על פי שאמר שיצא ראשון וזה השחור לא יצא ראשון נהי שזהו טעותו שהיה סבור עליו שיצא קודם הלבן מ״מ לא יחול הקדש על הלבן אלא על השחור לכשיצא אע״פ שטעה להיותו יוצא ראשון ולבית הלל מיהא לא יהא הקדש אחר שטעה וחשב שיצא ראשון ויצא אחרון והיה סבור רב פפא לתרץ שבזו אף בית שמאי מודים שאינו הקדש שלא אמרוה בטעות גמורה אלא בכעין טעות ולא למדוה מתמורה כלל ולדעתו אין הענין אלא במי שיש לו שוורים שחורים ולבנים וזה שאמר ראשון לכשיצא ראשון קאמר כלומר שור שחור שיצא ראשון לחביריו השחורים והאי דקאמר הקדש אשחור קאי ואע״פ שיש כעין טעות כשאמר שיצא ראשון דמשמע ראשון לכלם מ״מ אינו טעות דראשון לחביריו קאמר ואף על גב דשור שחור קאמר לאו למימרא דלית ליה אלא חד שחור אלא דאית ליה תרי או תלת ושור שחור שיצא ראשון לחביריו קאמר דאי לית ליה אלא חד ושיהא דעתו שיצא ראשון לכלם היה לו לומר בראשון שהוא שם דבר כלומר בתחלה הא מדקאמר ראשון ראשון לחביריו קאמר והגירסא הנכונה והא שור שחור קאמר לא צריכא דאית ליה תרין ותלת ומי לא עסקינן דלית ליה אלא חד אמר לך רב פפא אם כן שיצא בראשון מיבעי ליה ובתוספות גורסין בדרך אחרת וזו נראית לי עיקר ושאלו לדעת זה והאי הקדש טעות קרית ליה הא ודאי הקדש גמור הוא ואף לבית הלל ותירץ משום דאטעייה לדבוריה קמא כלומר שקראו ראשון סתם ולא פירש בהדיא ראשון לשחורים ויש בו כדי לטעות שתהא כונתו לומר ראשון לכלם ונמצא הענין כעין טעות ומתוך כך אמרו בית הלל שאינו הקדש:
ולענין פסק מיהא חזר בו רב פפא והודה שבית שמאי אף בטעות גמורה אמרוה ולא חלקו בית הלל אלא בטעות אבל זו אף לבית הלל כל שיש לו שוורים שחורים ואומר שור שחור שיצא ראשון ודאי ראשון לשחורים קאמר והשחור מיהא הקדש ולא חלקו אלא בשאין שם אלא שחור אחד והוא אומר שחור שיצא ראשון ויצא לבן ראשון שלדעת בית שמאי דעתו על שיצא ראשון אלא שסבור שהשחור יצא ראשון ולבית הלל אינו הקדש וכן הלכה אלא שאנו מבארים שיטת הסוגיא בלשון קצרה והוא ששאלו לרב פפא וסברי בית שמאי דבטעות גמורה אינו הקדש והתנן מי שנדר בנזיר ונשאל לחכמים והתירו אם לבית הלל על ידי פתח או חרטה שהרי יש שאלה בנזירות וכל שכן אם היה בשגגה או באונס או בזרוזין והבאי אם לבית שמאי שסוברין שאין שאלה בנזירות שהתירוהו מצד שמצאו שאין בלשונו קבלת נזירות כלל כגון בכנויין שאינן כנוי לנזירות וכיוצא בזה ואמר שאם היתה לו בהמה מופרשת לקרבנו חולין גמורין הם ותצא ותרעה בעדר ואמרו להם בית הלל אי אתם מודים שהקדש טעות היה ואתם רואים שאינו הקדש אלמא בית שמאי אף בטעות גמורה אמרוה ותירץ דבית הלל הוא דטעו במילתייהו דבית שמאי וקא סברי עלייהו דהא דקאמרי בשור שחור ויצא לבן דהוי הקדש משום דהקדש טעות הקדש אף בטעות גמורה קאמרי ולא היא דבטעות גמורה לא קא אמרי אלא דהתם לאו טעות גמורה היא אלא כעין טעות משום דאטעייה לדבורא קמא על הדרך שביארנו ושאלו בתוספות והיאך אפשר לומר כן והלא אף בית שמאי השיבוהו ממעשר בהמה שאם קרא לתשיעי עשירי הוי הקדש אלמא אף בטעות גמורה כן ותירצו דלדבריהם דבית הלל קאמרי כלומר למה שאתם טועים בהבנת דברינו וסבורים עלינו שאף בטעות גמורה אמרנוה הרי מ״מ מצינו במעשר כן ויש כיוצא בה בתחלת מסכת נדה ולמאי דקא טעית ומקשית לי קופה וכו׳ וחזר והקשה ממה שאמרו במשנתנו היו מהלכין בדרך ובא אחד כנגדן ואמר אחד הריני נזיר שזה פלני ואחד אומר הריני נזיר שאין זה פלני את שנמצא כדבריו נזיר וכן הלכה כמו שיתבאר ולבית שמאי מיהא שניהם נזירים וכן בחברותיה על הדרך שיתבאר במשנתנו אלמא נזירות שבטעות נזירות הוא והוא הדין להקדש ותירצו אמרי הכא סברי בית שמאי הקדש טעות הקדש התם לא ועיקר הפירוש דהדר ביה רב פפא וקאמר דמהכא ודאי מצינן למוכח דבית שמאי סברי הקדש טעות הקדש אבל מהתם לא הוה מוכחת הכי דהא יכילנא לשנויה כדשנינן ומ״מ עלה בידינו דהדר ביה רב פפא ומודה דבית שמאי בטעות גמורה אמרוה ובית הלל לא נחלקו עליהם אלא בטעות גמורה כמו שכתבנו:
ואע״פ שעלה בידינו עכשו מה שראוי לפסוק לפי הסוגיא מ״מ תירצה אביי בדברים שאף הם צריכים לנו לענין פסק והוא שלדעת אביי כל שאמר כן על העתיד לצאת כגון שעמד בשחרית ואמר שור שחור שיצא ראשון ויצא לבן תחלה אף לבית שמאי ואף בשור אחד שחור אין הלבן קדוש שבודאי דעתו על השחור ואלו היה דעתו על היוצא ראשון שחור לא היה לו ליחד שחור אלא דברי בית שמאי בשכבר יצאו השוורים והוא סבור ששחור יצא תחלה ואומר אותו שור שחור שיצא היום תחלה יהא קדוש ונמצא שאותו שיצא ראשון לבן היה וכגון זו ודאי לא הזכיר את השחור דרך קפידא אלא שכך היה סבור ומתני׳ דקאמר שיצא ר״ל לשון עתיד ושיעלה תני שיצא לשון עבר וכן שעלה ומ״מ לענין פסק הלכה שזה וזה שניהם הקדש לדעת בית שמאי ולדעת בית הלל שניהם אינן הקדש וכבר ידעת שהלכה כבית הלל אבל לענין פי׳ מיהא נראה כדעת ראשון דהא שיעלה קתני:
ונשוב לענין משנתנו והוא שאמר דינר זהב שיעלה בידי ראשון יהא הקדש ועלה של כסף בית שמאי אומרין הקדש ובית הלל אומרין אינו הקדש ואף זו מתפרשת כחברתה חבית של יין שתעלה בידי ראשונה ועלה של שמן בית שמאי אומרין הקדש ובית הלל אומרין אינו הקדש וכן אף זו מתפרשת כחברתה וצריך שתדע שזו אין בה חלוק בין מקום שהיין יקר מן השמן למקום שהשמן יקר מן היין וכן השוורים בין מקום שהלבן שוה יותר למקום שהשחור שוה יותר והוא שאמרו בגמרא אמר רב חסדא אוכמא בחיורי לקיא וחיורא באוכמא לקיא כלומר שור שחור כשעומד בין הלבנים מפחית ערך הלבנים כלומר שהלבנים מתבקשים יותר וכשאדם רואה את השחורים הופכים עורף לילך למקום אחר וחיורא באוכמא לקיא ר״ל שכל כתם לבן הנמצא בשור שחור בידוע שיש שם נגע והקשה לו מדתנן שור שחור שיצא מביתי ראשון יהא הקדש ויצא לבן הרי הוא הקדש ר״ל הלבן ועיקר הגירסא קא סלקא דעתך כל דמקדיש בעין יפה מקדיש בתמיה כלומר וכי תעלה על דעתך שדעתו של אדם בהקדשו על המעולה שבנכסיו ודאי לא אלא על הגרוע ואם הלבן שוה יותר היאך נאמר שדעתו על הלבן אלא ודאי הלבן גרוע והיינו דאמרי בית שמאי דהוי הקדש וקשיא לרב חסדא ותירץ לא בעין יפה מקדיש ומפני כך אמרו שדעתו על הלבן ולא הוציא בלשונו שחור דרך קפידא ואקשי ליה מסיפא דקתני דינר זהב ועלה של כסף דהוי הכסף הקדש אלמא דבעין רעה מקדיש וחזר הוא ואמר אלא מאי בעין רעה מקדיש ומוכחת מינה דלבן גרוע אדמותבת מרישא לדידי אותיב מסיפא לדידך דהא סיפא קתני חבית של יין ועלתה של שמן דאותה של שמן הוי הקדש והא שמן דעדיף מיין והשיבוהו משום הא לא קשיא דבגליל שנו דמישחא זילא להו ותרוייהו מוכחי דבעין רעה מקדיש ואם כן אף לבן נמי גרוע וקשיא לרב חסדא ותירץ רב חסדא דלא אמר איהו דלבן עדיף אלא בתורא דקרמונאי שסתמן לחרישה וכל שלחרישה לבן עדיף הא שאר מקומות שחורים עדיפי ונמצא דבעין רעה מקדיש ומשום הכי חייל על הלבן הא לאו הכי לא הוה חייל ובית הלל פליגי אפילו בהא ונמצא שלדברי בית הלל כל שבטעות אינו הקדש הן שהאחד שוה יתר מחברו הן שחברו יתר הימנו ואין דנין בה מצד מקדיש בעין יפה מקדיש או בעין רעה מקדיש כלום אלא שמ״מ הלכה מקדיש בעין יפה מקדיש כמו שהתבאר באחרון של מנחות ויש בסוגיא זו בקצת ספרים נסחאות אחרות תמצאם בפירושי גדולי הרבנים אלא שגירסא שכתבנו עיקר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

פרק ה

(11) א משנה בית שמאי אומרים: הקדש שהקדיש אדם מתוך טעות, מכל מקום הקדש הוא,

Chapter 5

(11) MISHNA: Beit Shammai say: Consecration that one performs in error nevertheless renders property consecrated,
קישוריםמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ל: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר ל:, עין משפט נר מצוה נזיר ל:, מיוחס לרש"י נזיר ל:, תוספות נזיר ל:, בית הבחירה למאירי נזיר ל: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ל:, שיטה מקובצת נזיר ל:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ל:

Nazir 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 30b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 30b, Attributed to Rashi Nazir 30b, Tosafot Nazir 30b, Meiri Nazir 30b, Peirush HaRosh Nazir 30b, Shitah Mekubetzet Nazir 30b, Steinsaltz Commentary Nazir 30b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144