×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גַּבֵּי יֵשׁ נוֹחֲלִין נָמֵי מְפָרֵשׁ עִיקַּר נַחֲלָה בְּרֵישָׁא.
Similarly, with regard to the mishna that teaches that there are some relatives who inherit and bequeath, the tanna also had a reason for initially providing examples from the first category: He thereby explains the principal case of the Torah’s halakhot of inheritance first.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וגבי יש נוחלין נמי – משום דעיקר נחלה הוא מפרש עיקר נחלה בריש׳.
כבר ביארנו בתחלת נדרים שידים מוכיחות אינן ידים בשום מקום וביארנו שם שיש סוגיאות מתבלבלות ובאות כחולקות על זה אלא שכבר יישבנו את כלם כמו שביארנו שם וזו שבכאן תדע שהגירסא המדוייקת לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כלומר שזה האומר אהא ואין נזיר עובר עכשו לפניו אע״פ שכבר עמד היום לפניו מ״מ יד שאינו מוכיח הוא ומתוך כך תירצוה בשעובר לפניו באותה שעה שהוא יד מוכיח ומה שאמרו בה מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ״ל דלא לאו למימרא דלא ניבעי שיהו פיו ולבו שוין לענין נזירות אלא שאין צריך שיהיה מוציא בשפתיו ממש מה שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינם יד מוכיח על ענין נזירות דיו:
לעולם יהא אדם זריז לעשות המצות הבאות לידו בהדור סכה נאה לולב נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכריכתו בשיראין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו:
גבי ״יש נוחלין״ נמי [גם כן] יש טעם בדבר שפירט תחילה את האמור בתחילת הדברים, כי מפרש עיקר נחלה הכתובה בתורה ברישא [בתחילה], ירושת הבנים את האב.
Similarly, with regard to the mishna that teaches that there are some relatives who inherit and bequeath, the tanna also had a reason for initially providing examples from the first category: He thereby explains the principal case of the Torah’s halakhot of inheritance first.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא [הָכָא] לִפְרוֹשׁ כִּינּוּיֵי בְּרֵישָׁא אֶלָּא הַיְינוּ טַעַם יָדוֹת הוֹאִיל וְאָתְיָין לֵיהּ מִדְּרָשָׁא חֲבִיבִין לֵיהּ.

The Gemara now returns to its question: But here, let the tanna explain the cases of substitutes first. The Gemara explains: Rather, this is the reason: Since intimations are derived from the exposition of verses and are not explicitly mentioned in the Torah, they are dear to the tanna and he therefore mentions them first.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא אלא היינו טעמא – דמפרש ידות ברישא דהואיל ואתיין ליה מדרשא כדאמרי׳ בפרקא קמא דנדרים נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות.
חביבין ליה – ותני להו ברישא ואי אמרת כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא כדקתני עלה לעשות כנויי נזירות כנזירות הא לא הוי מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא דנדרים אין לי אלא בנזירות בנדרים כו׳ ומקיש נדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף כן בנדרים ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות וכינויי נזירות אגב גררא נסבא.
אלא [הכא] לפרוש כנויי ברישא – כלומר במתניתין במאי דפתח בין הכנויין ובין הידות איסורא דנפשיה הוא.
ידות הואיל ואתיין מדרשא חביבא ליה – דדרשינן בפרק קמא דנדרים (נדרים ג.) נזיר להזיר לה׳ לעשות ידות נזירות כנזירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הואיל ואתיין מדרשא חביבי׳ ליה אבל כנויין לא אתיין מדרשא אלא כדמפ׳ טעמייהו בנדרים לר״י כדאית ליה ולר״ל כדאית ליה. והתם פריך הניחא למ״ד כנויין לשון אומות הם וכו׳ ומשני לאו חסורי מחסרא לה תני ידות ברישא כל ידות (נזיר) [נדרים] כנדרים כל כנויי נדרים כנדרים אבל הכא לא מסתבר ליה לשנויי הכי ולשבושי תחלת המסכת וניחא ליה טפי לשנויי דתנא דמתני׳ מתחיל בעיקר הקרבן. והתם לא (שייך) [חש] לשנויי הכי:
אלא התם לפרוש כנויי ברישא. כיון דמוקמת טעמא בכולה והם נמי עיקר נזירות טפי מידות. תוספי הרא״ש ז״ל:
אלא היינו טעמא דמפרש ידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא חביבין ליה. כדאמרינן בפרק קמא דמסכת נדרים נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כו׳. וכנויין לא נפקי בהדיא מדרשא כידות משום דכנויין היינו עיקר נזירות. הילכך לא צריכי למיפק מדרשא דהתיבות דומות לתיבת נזיר דאי מחיק ליה לרגל דנזיק דנזיח דפזיח הוה כתיב נזיר. הילכך לא נפק ממש מדרשא אלא ידות דלאו עיקר נזירות הן וצריכות למיפק מדרשא. והואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין ליה והילכך מפרש ידות ברישא משום דאתיין מדרשא:
ודילמא אהא בתענית קאמר והיכי משוית ליה נזיר ודאי להכי להביא קרבנותיו לעזרה כיון דאיכא למימר דלתענית נתכוון. ועוד אפילו נזיר ספק לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי והכי הא אמרינן סתם נזירות להקל. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומעתה, שנוכחנו כי אין סדר קבוע לדבר, חוזרת השאלה: אלא [הכא [כאן] ] לפרוש כינויי ברישא [שיפרש את הכינויים בתחילה]! אלא היינו [זהו] הטעם: ידות, הואיל ואתיין ליה מדרשא [ובאו, נלמדו, מדרשה] של חכמים ואין להם מקור מפורש בתורה, לכן הם חביבין ליה [לו] לתנא משום החידוש שבהם, ולכן פתח בהם.
The Gemara now returns to its question: But here, let the tanna explain the cases of substitutes first. The Gemara explains: Rather, this is the reason: Since intimations are derived from the exposition of verses and are not explicitly mentioned in the Torah, they are dear to the tanna and he therefore mentions them first.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלִיפְתַּח בְּהוֹן בְּרֵישָׁא תַּנָּא כִּי מַתְחִיל מַתְחִיל בְּעִיקַּר קׇרְבָּן וּלְעִנְיַן פָּירוּשֵׁי מְפָרֵשׁ יָדוֹת בְּרֵישָׁא.:

The Gemara asks: But if that is so, then let him begin with them first in the opening clause of the mishna as well. The Gemara answers: When the tanna begins, he begins with the main offering of the nazirite, i.e., with the halakha that has a basis in the Torah. But with regard to the explanation of these halakhot, he explains the cases of intimations first, as he favors that topic.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליפתח בהו ברישא – וליתני ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות.
תנא כי [מתחיל] בעיקר קרבן ברישא – כגון בכינויי נזירות שהן ענין לשון נזיר כדפרישנא לעיל.
ולענין פרושי מפרש ברישא ידות – דאתיין מדרשא ובפ״ק דנדרים פריך הניחא למ״ד כינויין לשון אומות הן ולהכי פתח בכינויין ברישא דעיקר הן אלא למ״ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא ומשני מי קתני ידות במתניתין כלל אלא חסורי מחסרא לה ותני ידות להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין.
בעיקר קרבן – דהיינו הכנויין שאינן צריכין לדרשה דקבלת נזירות גמור הוא אלא שאמר בלשון כנוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן וליפתח בהון ברישא [שיפתח בהם בתחילה] וישנה קודם ״כל ידות נזירות״ ואחר כך ״כל כינויי נזירות״ וכו׳! ומשיבים: התנא כי [כאשר הוא] מתחיל — מתחיל בעיקר קרבן הנזירות, כלומר, בדבר שיש לו עיקר בתורה, ולענין פירושי [פירוש]מפרש ידות ברישא [בתחילה], מפני שנושא זה חביב בעיניו.
The Gemara asks: But if that is so, then let him begin with them first in the opening clause of the mishna as well. The Gemara answers: When the tanna begins, he begins with the main offering of the nazirite, i.e., with the halakha that has a basis in the Torah. But with regard to the explanation of these halakhot, he explains the cases of intimations first, as he favors that topic.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר.: דִּלְמָא אֱהֵא בְּתַעֲנִית קָאָמַר אָמַר שְׁמוּאֵל אכְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו.

§ The mishna taught: One who says: I will be, is a nazirite. The Gemara asks: Perhaps he is saying: I will be fasting, i.e., his intention is to take a vow that will obligate himself to fast rather than to be a nazirite. The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is describing a case where a nazirite was passing before him, so that it is clear that he is taking a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר אהא הרי זה נזיר – ואמאי דלמא אהא בתענית קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתחיל בעיקר הקרבן דכנויים לשון נזירות הן לר״י דאמר לשון אומות הן ולר״ל נמי כיון שתקנו חכמים להיות נודרים בהן הוי כנדר עצמו. אבל יד לא הוי עיקר הנדר שאין במשמעות לשון נדר אלא יד בעלמא:
ודלמא אהא בתענית קאמר – והיכי משוית ליה נזיר ודאי להביא קרבנותיו לעזרה כיון דאיכא למימר דלתענית נתכוון. ועוד אפי׳ נזיר ספק לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי וכי הא אמרינן סתם נזירות להקל:
ואקשי ודלמא אהא בתענית קאמר. אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו. וא״ת למה לא נשאל את פיו לאיזה דבר נתכוון. וי״ל דמיירי באדם שאמר כיוונתי לפי מה שידונו חכמים על פי הלשון שאמרתי. עד כאן. שיטה.
וכן כתוב בתוספי הרא״ש ז״ל וז״ל: ודילמא אהא בתענית קאמר. כי אמר אהא ונתכוון למאי דמשמע זה הלשון היכי דמשמע לשון נזירות. עד כאן:
א ומכאן לביאור דברי המשנה לפרטיהם. שנינו שם: האומר ״אהא״הרי זה נזיר. ושואלים: דלמא [שמא] ״אהא בתענית״ קאמר [אומר הוא]? ואין כוונתו כלל לנדר נזירות, אלא לנדר תענית! אמר שמואל: מדובר במשנתנו כגון שהיה נזיר עובר לפניו ואמר ״אהא״, וכיון שאמר ״אהא״ מובן מזה שלנזירות התכוון.
§ The mishna taught: One who says: I will be, is a nazirite. The Gemara asks: Perhaps he is saying: I will be fasting, i.e., his intention is to take a vow that will obligate himself to fast rather than to be a nazirite. The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is describing a case where a nazirite was passing before him, so that it is clear that he is taking a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵינָן מוֹכִיחוֹת בלָא הָוְויָין יָדַיִם אָמְרִי בִּזְמַן שֶׁנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵא בְּמִילְּתָא אַחֲרִינָא אֲבָל וַדַּאי אֵין הַנָּזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו אָמְרִינַן דִּלְמָא אֱהֵא בְּתַעֲנִית קָאָמַר.

The Gemara asks: Shall we say that Shmuel holds as a principle that ambiguous intimations are not considered intimations, i.e., they are not considered vows? The Gemara rejects this suggestion: Say that when a nazirite is passing before him, there is no reason to doubt his intention. There is no possibility that he is referring to another matter, and therefore his statement is definitely an intimation of naziriteship. However, it is certainly the case that when a nazirite is not passing before him, and he states: I will be, we say that perhaps he is saying: I will be fasting. It is only in the latter case, where one’s intimation is so ambiguous that it offers no evidence whatsoever of his intentions, that Shmuel holds that one’s statement is not considered a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות – כלומר מדקא מוקים לה שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו הא לאו הכי ליכא לספוקי בנזיר כלל דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים והא איפכא שמעינן ליה בפ״ק דקידושין דאמר שמואל האומר לאשה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו הרי זו מקודשת ואע״ג דלא אמר לי.
אמרי – לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כגון גבי אירוסין וקידושין כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו משום דאיכא למימר אהא בתענית קאמר ולא הוי הוכחה כלל דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר בתענית או בנזירות ולא הוי נזיר דלא נתנה נזירות אלא להפלאה עד שיפרש שנאמר (במדבר ו) כי יפליא לנדור ומתרגמינן ארי יפרש.
[דילמא וכו׳] – אפי׳ כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר והכי משמע אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו: הכא במאי עסקינן כגון שאמר שבלבו היה לקבל עליו נזירות.
לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים – פי׳ דאי סבירא ליה דהויין ידים למה לי׳ לשמואל לאוקמי מתני׳ בנזיר עובר לפניו אפי׳ אין נזיר עובר לפניו נמי דכשאמר אהא יד מיהא הוי דטפי משמעו אקבלת נזירות דראוי לחול לאלתר אפי׳ אכל ושתה ביין כל היום מחצי היום ואילך יכול להיות נזיר מקבלת תענית דאם אכל כבר לא יוכל להתענות עד למחר ולישנא דאהא משמע דאהא נזיר לאלתר הלכך יד הוי ואי לא בעי שמואל ידים מוכיחות אפילו אין נזיר עובר לפניו נמי.
ה״ג אמרי אין בזמן שהנזיר וכו׳ – כלומר אין ודאי שמואל סבירא ליה ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ובנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דהויין ידים מוכיחות אבל אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר כלומר ולא הויין ידים מוכיחות. ויש ספרים דגרסי אמרי לא בזמן שאין הנזיר עובר לפניו והכי פירושו לעולם שמואל לא בעי ידים מוכיחות ובזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי דיד מיהא הוי אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר פירוש ואפילו יד לא הוי ולגירסא זו מסיק הכא דשמואל לא בעי ידים מוכיחות והתם דקאמר הרי את מקודשת אע״ג דלא אמר לי הרי היא מקודשת לו ופריך למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והא תנן האומר אהא הרי זה נזיר ומוקי לה שמואל בשנזיר עובר לפניו הא אין נזיר עובר לפניו לא אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני התם אלא באומר מקודשת לי אלמא מסיק התם לשמואל מהכא דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים להכי גרסינן אמרי אין והשתא האי לימא אינו כשאר לימא שבגמרא שכן הוא עומד ודכוותה איכא לקמן (דף כט:) לימא הני תנאי כי הני תנאי ועומד כן וכדמפרש.
לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים – רבינו ברוך זצוק״ל משום דקשיא ליה1 מאי דגרסינן בריש קידושין גריס הויין ידים ואינו מתיישב פתרונו כלל ועיין מה שכתבתי שם במהדורא בתרא.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״לי״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאי קסבר ידים הויין אפי׳ אין נזיר עובר לפניו נמי. דנהי דלא הויין ידים מוכיחות מ״מ יד לנזירות הוי דטפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופיה לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר. אבל היושב בתענית אין שמו מתשנה:
אמרי׳ בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במלתא אחרינא – כלומר לעולם קסבר ידים שאין מוכיחו׳ הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הוי ידים שאין מוכיחות ומ״מ מוכח טפי לנזיר מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הלכך ליכא לספוקי במלתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזיר. אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה הא אמרי׳ ספק נזיר להקל. אבל אם אין נזיר עובר לפניו דלמא אהא בתענית קאמר זה דבר שקול ולא הוי נזיר. ודילמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר וה״ק אהא בחיובו של זה. מהו דתימא בעי׳ פיו ולבו שוין א). ועוד אי לא בעי׳ פיו למה לי נזיר עובד לפניו בלבו לחודיה סגי. אלא ה״פ מהו דתימא בעי׳ שיפרש בפיו בהדיא קמ״ל כיון דנזיר עובר לפניו קרי ביה פיו ולבו שוין אבל אם אין נזיר עובר לפניו אפי׳ אמר בלבו היה כך כיון דלא מוכחא מלתא לא קרי׳ ביה פיו ולבו שוין. ודילמא אתנאה לפניו במצות קאמר ונזיר ודאי לא הוי ואפי׳ ספק כדפרשתי לעיל:
לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. דאי קסבר הויין ידים אפילו אין נזיר עובר לפניו נמי. דנהי דלא הויין ידים מוכיחות מכל מקום יד לנזירות הוי דטפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר. אבל היושב בתענית אין שמו משתנה.
אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחרינא. כלומר לעולם קסבר ידים שאין מוכיחות הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הוו ידים שאין מוכיחות ומכל מקום מוכח טפי לנזירות מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הילכך ליכא לספוקי במלתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזירות. אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה הא אמרינן ספק נזירות להקל. אבל אם אין נזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר והדבר שקול ולא הוי נזיר. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומבררים: לימא [האם לומר] מתוך דברי שמואל אלה קסבר [שסבור] שמואל שככלל ידים שאינן מוכיחות, חלקי דיבור שאין בהם כדי להוכיח מתוכם את כוונתו של האומר, לא הוויין [אינן] נחשבות ידים מחייבות כלל? את ההצעה הזו דוחים, אמרי [אומרים]: אין להסיק מכאן דבר זה, שכן בזמן שנזיר עובר לפניו — ליכא לספוקא במילתא אחרינא [אין להסתפק בדבר אחר] מהי כוונתו של האומר, והרי זו יד לנזירות. אבל ודאי כאשר אין הנזיר עובר לפניו והוא אמר ״אהא״, אמרינן [אומרים אנו]: דלמא [שמא] ״אהא בתענית״ קאמר [אומר הוא], ויש לומר שדווקא במקרה כזה שהידים אינן מוכיחות כלל, צריך שיהיה סימן כלשהו להוכיח למה כוונתו.
The Gemara asks: Shall we say that Shmuel holds as a principle that ambiguous intimations are not considered intimations, i.e., they are not considered vows? The Gemara rejects this suggestion: Say that when a nazirite is passing before him, there is no reason to doubt his intention. There is no possibility that he is referring to another matter, and therefore his statement is definitely an intimation of naziriteship. However, it is certainly the case that when a nazirite is not passing before him, and he states: I will be, we say that perhaps he is saying: I will be fasting. It is only in the latter case, where one’s intimation is so ambiguous that it offers no evidence whatsoever of his intentions, that Shmuel holds that one’s statement is not considered a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְדִלְמָא לְפוֹטְרוֹ מִן קׇרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר גדְּקָאָמַר בְּלִבּוֹ.

The Gemara asks: But even if he made his statement when a nazirite was passing before him, perhaps he was saying that he intends to purchase the animals the nazirite will need for his offerings and thereby exempt the nazirite from paying for his own offerings. The Gemara answers: This is a case where he said in his heart that he accepts upon himself a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודלמא לפוטרו מקרבנותיו – המוטלין עליו להביא כשישלים נזירותו ולא נתכוון כלל לקבל עליו על עצמו נזירות.
דקאמר בלבו – להיות נזיר ומ״מ בעינא נמי דנזיר עובר לפניו דקבלה שבלב אינו כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפרש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאילו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו.
דקאמר בליבי היה – פירוש: ואף על גב דאמר בליבי הי׳ דוקא אם היה נזיר עובר לפניו דיש מעשה המוכיח אבל אם אין נזיר עובר לפניו דברים שבלב אינן דברים וכך כתבתי בפ׳ מי שמת בהלכ׳ שכיב מרע במהדורא רביעאה דהיכא דאיכא מעשה המוכיח אמרינן דברים שבלב דברים ואם אין שם מעשה מוכיח אמרינן דאינן דברים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואף כשהיה נזיר עובר לפניו ואמר ״אהא״ מדוע חלה עליו נזירות בכך, ודלמא [ושמא] לפוטרו מן קרבנותיו קאמר [אומר הוא]? שהתכוון לומר: ״אהא במקומו״ לענין הממון, וכוונתו לומר שנדר להביא על חשבונו את הקרבנות שחייב בהם הנזיר הזה, ולפוטרו מן העול הכספי! ומשיבים: כאן מדובר דקאמר הוא אומר] בלבו שמקבל על עצמו נזירות.
The Gemara asks: But even if he made his statement when a nazirite was passing before him, perhaps he was saying that he intends to purchase the animals the nazirite will need for his offerings and thereby exempt the nazirite from paying for his own offerings. The Gemara answers: This is a case where he said in his heart that he accepts upon himself a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא בָּעִינַן פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין דקמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara asks: If that is so, then what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it obvious that he becomes a nazirite? The Gemara answers: It is necessary to state this halakha, lest you say that we require his mouth and heart to be identical. If that were the case, then if one did not clearly articulate his nazirite vow, he would not become a nazirite even if he intended to become one. Therefore, the mishna teaches us that since his words can be interpreted as referring to a nazirite vow, and that was his intention, he becomes a nazirite.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי – דנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו מאי למימרא פשיטא אדעתא דנזיר קאמר.
בעינן שיהא פיו ולבו שוין – דבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו.
קמ״ל – דלא בעינן ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו הא אם אין נזיר עובר לפניו ואע״ג דאמר בלבו כיון דלא הוציא בשפתיו לא הוי מוכחא מילתא.
מהו דתימא בעינא פיו ולבו שוין קמ״ל – הכי גרסי׳ ולא גרסינן דלא בעינא דהוי משמע דלא בעינן פיו ולבו שוין וזה אינו דכל נדר בטעות לאו נדר הוא דאם נתכוון לומר מעשר ואמר תרומה או איפכא על פירות שלפניו לא אמר כלום ועוד קשה למה לי עובר לפניו הא הוי נזיר כיון דחשב בלבו ולא בעינן פיו ולבו שוין אלא ה״פ מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא כי לא הוציא בפיו אהא נזיר בפירוש אע״ג דנזיר עובר לפניו ואמר בלבו נזיר דאין זה פיו ולבו שוין קמ״ל דמחשבת הלב מגליא אדיבורו דאהא כי נזיר עובר לפניו דאהא נזיר קאמר וכהאי גוונא הוי שפיר פיו ולבו שוין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין כאחד שיוציא בפיו מה שמחשב בלבו. אבל הכא שאנו צריכין למחשבת לבו לפרש מה שהוציא בפיו דאיכא לספוקי שמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר סלקא דעתך אמינא הוי דברים שבלב ואינן דברים קא משמע לן כיון שנזיר עובר לפניו ואין לבו מכחיש מה שמוציא בפיו אלא מפרש בלבו מה שמוציא בפיו מקרי שפיר פיו ולבו שוין. אבל אין נזיר עובר לפניו אפילו גמר בלבו ונתכוון לנזירות לאו כלום הוא דדברים שבלב הוא כיון דאינו מוציא דבר בפיו שיהיה לנזירות דהא איכא לספוקי בתענית ופיו ולבו שוין בעינן וליכא אלא חד. הרב ר׳ עזריאל ז״ל:
או אהא נאה הרי זה נזיר. ודלמא אתנאה לפניו במצות קאמר ונזיר ודאי לא הוי ואפילו ספק כדפרישית לעיל.
ושואלים: אי הכי, מאי למימרא [אם כך, מה יש לומר], מה חידוש יש בהלכה זו, שהרי התכוון לנדור נדר נזירות! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] בעינן [צריכים אנו] שיהיו פיו ולבו שוין, וצריך לבטא בפיו בדיוק מה שהוא אומר בליבו, ואילו כאן בפיו רק אמר ״אהא״ ובליבו אמר שיהיה נזיר, ואם כן לא תחול עליו נזירות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיון שהדבר שאמר יכול להתפרש בדרך זו, ובליבו היה להיות נזיר — הריהו נעשה נזיר.
The Gemara asks: If that is so, then what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it obvious that he becomes a nazirite? The Gemara answers: It is necessary to state this halakha, lest you say that we require his mouth and heart to be identical. If that were the case, then if one did not clearly articulate his nazirite vow, he would not become a nazirite even if he intended to become one. Therefore, the mishna teaches us that since his words can be interpreted as referring to a nazirite vow, and that was his intention, he becomes a nazirite.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֱהֵא נָאֶה נָזִיר.: וְדִלְמָא אֶנָּאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת כִּדְתַנְיָא {שמות ט״ו:ב׳} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ האֶנָּאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו סוּכָּה נָאָה לוּלָב נָאֶה צִיצִית נָאָה אֶכְתּוֹב לְפָנָיו סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה וְאֶכְרְכֶנּוּ בְּשִׁירָאִין נָאִים.

§ The mishna taught that if one says: I will be beautiful [na’e], he is a nazirite. The Gemara asks: But perhaps when he said: I will be beautiful, he meant: I will be beautiful before Him in mitzvot? As it is taught in a baraita: “This is my God and I will glorify Him [anvehu]” (Exodus 15:2). Anvehu has the same root as the word na’e; therefore, the verse means: I will be beautiful before Him in mitzvot. How is this done? I will make before Him a beautiful sukka, a beautiful lulav, beautiful ritual fringes. I will write before Him a beautiful Torah scroll, and I will wrap it in beautiful silk cloths [shira’in].
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר אהא נאה הרי זה נזיר – דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה.
ודלמא אהא נאה לפניו במצות – בשאר מצות כדתני׳ כו׳ ומנלן למימר דקיבל עליו נזירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: האומר ״אהא נאה״ — הריהו נזיר. ושואלים: ודלמא [ושמא] כשאמר ״אהא נאה״ התכוון לומר: אנאה (אהיה נאה) לפניו במצות? כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] על הכתוב ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו, ב) שמפרשים ״אנוהו״ מלשון נוי, וכוונתו — אנאה לפניו במצות. כיצד? אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין (בבגדי משי) נאים, ואם כן אף ״אהא נאה״ יכול להתפרש גם בדרך אחרת!
§ The mishna taught that if one says: I will be beautiful [na’e], he is a nazirite. The Gemara asks: But perhaps when he said: I will be beautiful, he meant: I will be beautiful before Him in mitzvot? As it is taught in a baraita: “This is my God and I will glorify Him [anvehu]” (Exodus 15:2). Anvehu has the same root as the word na’e; therefore, the verse means: I will be beautiful before Him in mitzvot. How is this done? I will make before Him a beautiful sukka, a beautiful lulav, beautiful ritual fringes. I will write before Him a beautiful Torah scroll, and I will wrap it in beautiful silk cloths [shira’in].
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר שְׁמוּאֵל ושֶׁתָּפוּס בִּשְׂעָרוֹ וְאָמַר אֶנָּאֶה.

The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is referring to a case where one is holding his hair and says: I will be beautiful. This clearly indicates that he is referring to naziriteship.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר שמואל שתפוס בשערו – כלומר אהא נאה במצוה התלויה בשיער כגון נזירות והכא ליכא לשנויי בלא תפס בשערו ובנזיר עובר לפניו דהכא דבור שלם קאמר אהא נאה ואי לא תפס בשערו אפי׳ כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות כמו אנזירות ולעיל נמי דפריך ודילמא אהא בתענית ליכא לשנויי בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו דלעולם משתמע שפיר אהא בתענית כי אין נזיר עובר לפניו אע״ג דתפיס בשערו והשתא אתי שפיר דמתניתין פלגינהו בתרי בבי האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה אע״ג דתרוייהו ידות נינהו משום דמפרשי בתרי טעמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שמואל שתפוס בשערו – אבל נזיר עובר לפניו לא מהני אלא דוקא כשאומר אהא דאיכא לספוקי או בנזיר או בתענית דמשמע יהא גופי מתענה או נזיר. וכיון דנזיר עובר לפניו מוכח שהוא רוצה שיהיה גופו כמוהו אבל אהא נאה דאיכא לספוקי בלשון נאה אם להתנאות בשערו ולגדלו כדין נזיר קאמר או להתנאות במצוה אין הוכחה במה שנזיר עובר לפניו כיון דאין הספק אלא בלשון נאה אבל במה שנזיר עובר לפניו כיון דאין הספק אלא בלשון נאה אבל במה שתפוס בשערו איכא הוכחה דלהתנאות בשערו קאמר ולא בעי׳ שיאמר בלבו היה דהוכחה גמורה הוי מה שתפוס בשערו אבל אין תפוס בשערי אפי׳ יאמר בלבי היה לא מהני דלא מקרי פיו ולבו שוין כיון דליכא הוכחה כלל. הדא מילתא דעבירה ואמרי׳ לי׳ נאה. כלומר אסור הוא לנזיר כדאמרינן פ״ק דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן כנדרי כשרים לא אמר כלום. ואית דגרסי הדא מילתא דעבידה דאמרי׳ ליה נאה. כלומר מי הוי דבר שרגילים לעשות וראוי לעשות דקרי ליה נאה:
אמר שמואל שתפוס בשערו. אבל נזיר עובר לפניו לא מהני אלא דוקא כשאומר אהא דאיכא לספוקי או בנזיר או בתענית. דמשמע יהא גופי מתענה כנזיר וכיון דנזיר עובר לפניו מוכח שהוא רוצה שיהא גופו כמוהו. אבל אהא נאה דאיכא לספוקי בלשון נאה אם להתנאות בשערו ולגדלו כדין נזיר קאמר או להתנאות במצוה אין הוכחה במה שנזיר עובר לפניו כיון דאין הספק אלא בלשון נאה. אבל במה שתפוס בשערו איכא הוכחה דלהתנאות בשערו קאמר ולא בעינן שיאמר בלבי היה דהוכחה גמורה הוי מה שתפוס בשערו. אבל אין תפוס בשערו אפילו יאמר בלבי היה לא מהני דלא מיקרי פיו ולבו שוין כיון דליכא הוכחה כלל. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
ומקשינן נזירא הוי מילתא דעבידא דאמרין ליה נאה. פירוש וכי רגילות הוא לידור בנזיר דקרי ליה נאה. ורבינו תם ז״ל גריס נזירות מילתא דעבירה הוא וקאמרין ליה נאה. כלומר היכי קרי ליה נאה והא מילתא דעבירה שציער עצמו מן היין. שיטה.
וזה לשון הרא״ש ז״ל בפירושיו. הדא מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה. כלומר אסור הוא לנזור כדאמרינן בפרק קמא דנדרים כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן כנדרי כשרים לא אמר כלום. עד כאן:
הכי גרסינן ונזיר מילתא דעבידא הוא ולכך קרינן ליה נוי. הכי גרסינן ואפילו לר׳ אלעזר הקפר כו׳. וכל זה מסקנא דמלתא דרוצה ליישב המשנה לכולי עלמא דכנויין וידות דמתניתין דברי הכל. ור״ת גריס מילתא דעבירה. קושיא הוא כלומר דבר עבירה ואמרין ליה נאה בתמיה. פירוש היאך קורא במתניתין נזירות שהיא עבירה נאה דקים לו שאסור לידור בנזיר בפרק קמא דנדרים. ומשני אפילו לר׳ אלעזר הקפר ולא גרסינן בוי״ו. מנימוקי הר׳ עזריאל ז״ל:
אמר שמואל: מדובר פה שתפוס (שמחזיק) באותה שעה בשערו, ואמר ״אנאה״ ולכן מובן מכאן שרצונו להיות נאה בנזירות.
The Gemara answers that Shmuel said: The mishna is referring to a case where one is holding his hair and says: I will be beautiful. This clearly indicates that he is referring to naziriteship.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) נְזִירָא מִילְּתָא דַעֲבֵירָה ואמרי׳וְאָמְרִינַן לֵיהּ נָאֶה

The Gemara asks: Since naziriteship is a matter of transgression, can we say about a nazirite that he is beautiful?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזירא מילתא דעבירה ואמרי׳ ליה נאה – בתמיה ואי אמר אהא נאה במילתיה דנזירות מי הויא נזירות מילתא דנוי דאמרי׳ לי׳ זיל ותיהוי נזיר והנאה.
ואמאי נאה הא מילתא דעבירה היא ואמרי׳ ליה נאה – פירוש הנודר בנזיר עושה עבירה וקרינן ליה נאה וי״ג מלתא עבידא וכי מעשה הגון וכשר לעשות כן הא עבירה היא ומשני אפילו לר׳ אלעזר הקפר כו׳ דילמא אתי למיעבר על נזירותו לשתות ביין כי ארכו לו הימים אבל טהור לא חוטא קרי ליה וקשה דבעלמא אייתי לר׳ אלעזר אפילו אנזיר טהור על שם שציער עצמו מן היין קרי ליה חוטא וי״ל דטהור נמי קצת קרי ליה חוטא ומכל מקום המצוה רבה על החטא ולכך קרי ליה נאה מידי דהוה מתענה תענית חלום בשבת דיש לו מצוה לבטל החלום וקצת עבירה עשה שהתענה בשבת שהרי צריך לישב בתענית למחרת השבת לכפר על שהתענה בשבת אבל נזיר טמא רחמנא קרייה חוטא לפי שהוא סותר את נזרו וצריך לחזור לנזירתו וכבד בעיניו המעשה ותוהה על הראשונות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותמהים לגופו של דבר: הרי נזירא [הנזירות] הריהי מילתא [דבר] של עבירה היא, כאשר יבואר שחכמים רואים עבירה בנזירות, ואמרינן ליה [ואומרים וקוראים אנו לו לנזיר] ״נאה״?
The Gemara asks: Since naziriteship is a matter of transgression, can we say about a nazirite that he is beautiful?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר ב:, מיוחס לרש"י נזיר ב:, תוספות נזיר ב:, תוספות רי"ד נזיר ב:, בית הבחירה למאירי נזיר ב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ב:, שיטה מקובצת נזיר ב:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ב:, אסופת מאמרים נזיר ב:

Nazir 2b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 2b, Attributed to Rashi Nazir 2b, Tosafot Nazir 2b, Tosefot Rid Nazir 2b, Meiri Nazir 2b, Peirush HaRosh Nazir 2b, Shitah Mekubetzet Nazir 2b, Steinsaltz Commentary Nazir 2b, Collected Articles Nazir 2b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144