×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא נזיר ט״ז:גמרא
;?!
אָ
קָסָבַר ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר כׇּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה סוֹתֵר הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סוֹתֵר אֶת הַכֹּל לָא פְּלִיג ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר שְׁלֵימִין. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם וְנִטְמָא יוֹם מֵאָה סוֹתֵר אֶת הַכֹּל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים.: וְכוּלָּהּ כְּדַהֲוֵינַן בָּהּ אַלִּיבָּא דְּבַר פַּדָּא וְרַב מַתְנָא.: מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אפי׳אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה ביָצָא וְנִכְנַס עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן וּמֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ו׳:י״ב} וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.: גמ׳גְּמָרָא: אִיתְּמַר מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר גנְזִירוּת חָלָה עָלָיו ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נְזִירוּת חָלָה עָלָיו סָבַר מִיתְּלָא תַּלְיָא וְקָיְימָא כֵּיוָן דְּמַשְׁכְּחָא טׇהֳרָה חָיְילָא ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו אִי הָדַר וְאָמַר חָיְילָא עֲלֵיהּ וְאִי לָא לָא. אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לר״ללְרֵישׁ לָקִישׁ מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אפי׳אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי הָא מֵיחָל חָיְילָא עֲלֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אֵינוֹ בְּתוֹרַת טוּמְאָה וְאֵינוֹ בְּתוֹרַת קׇרְבָּן. אֵיתִיבֵיהּ דמִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטָּמֵא לְמֵתִים וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים ה״זהֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חָיְילָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא חָיְילָא אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
קסבר [סבור] ר׳ אליעזר: כל שנטמא אחר מלאת ימי נזירותו רק שבעה ימים סותר, ולדעתו יום שלושים אחר מלאת הוא. עוד שנינו במשנה שאם אמר ״הריני נזיר שלשים יום״ ונטמא ביום שלשים — סותר את הכל, על כך לא פליג [חלק] ר׳ אליעזר, כי מדובר כאן כאשר אמר במפורש שמקבל עליו נזירות שלושים יום שלימין, ובמקרה זה נחשב הדבר שנטמא בתוך הנזירות. עוד שנינו שאם אמר ״הריני נזיר מאה יום״ ונטמא ביום מאה — סותר את הכל, ר׳ אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים. ואת המשנה כולה יש להמשיך ולפרש כדהוינן [כפי שעסקנו] בה אליבא [על פי שיטתם] של בר פדא ורב מתנא בפרק ראשון בדפים ה-ו. א משנה מי שנזר נדר נזירות והוא נמצא אז בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום שלמים ולא יצא — אין ימים אלה שהיה בבית הקברות עולין (נחשבים) לו מן המנין של הנזירות, ולפיכך אינו מביא קרבן טומאה, לפי שנדר הנזירות לא חל עליו עדיין. אם יצא מבית הקברות ונכנס אליו שנית — עולין לו הימים הללו מן המנין, כלומר, שחלה עליו הנזירות, ולפיכך מביא קרבן טומאה לאחר שנכנס שוב. ר׳ אליעזר אומר: לא נאמרה הלכה זו אם נכנס לבית הקברות בו ביום שיצא משם, שנאמר בקשר להלכות הנזיר שנטמא: ״והימים הראשנים יפלו״ (במדבר ו, יב), ולמדים אנו מלשון זו: עד שיהו לו ימים ראשונים של טהרה שנהג בהם נזירות, אבל אם לא היו ימים ראשונים של טהרה לא חלים עליו דינים אלה. ב גמרא איתמר [נאמר] שנחלקו בענין מי שנזר והוא נמצא אותה שעה בבית הקברות, ר׳ יוחנן אמר: נזירות חלה עליו, וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו. ומסבירים את השיטות, ר׳ יוחנן שאמר שנזירות חלה עליו, סבר [סבור]: משעה שקיבל על עצמו נזירות מיתלא תליא וקיימא [תלויה היא ועומדת], כיון דמשכחא [שהיא מוצאת] מצב שבו האדם נמצא בטהרה (אם יצא מבית הקברות), הריהי חיילא [חלה] עליו מיד. שבעצם הנדר חל עליו משעה שנדר, אלא שאין לו אפשרות לחול בפועל בהיותו במקום טמא. וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו כל עיקר. ומשום כך אי הדר ואמר [אם הוא חוזר ואומר] לאחר שיצא משם שהוא מקבל על עצמו נזירות — חיילא עליה [חלה עליו], ואי [ואם] לא חוזר ואומר — לא חלה עליו. איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש ממשנתנו: מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום — אין עולין לו מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה. ונדייק: קרבן טומאה הוא שלא מייתי [מביא], הא מיחל [הרי לחול] — חיילא עליה [חלה עליו]! אמר ליה [לו] הכוונה היא: אינו בתורת טומאה, ומשום כך אינו בתורת קרבן, שאינו נזיר כלל. ועוד איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש, ממה ששנינו בברייתא: מי שהיה טמא ונזר, שקיבל עליו נזירות בעודו טמא, מכל מקום הרי זה נוהג כנזיר בדיניו, שאסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים. ואם גילח, וכן אם שתה יין, וכן אם נטמא למתים — הרי זה סופג (לוקה) את הארבעים, מלקות שלוקה בהם העובר על איסור לא תעשה מן התורה. ומעתה נברר: אי אמרת בשלמא חיילא [נניח אם אתה אומר שהנזירות חלה] עליו באותה שעה — היינו טעמא [זה הטעם] שסופג את הארבעים ככל העובר על נזירותו, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהנזירות מעיקרה לא חיילא [חלה], אמאי [מדוע] סופג את הארבעים?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144