Ritva Moed Katan 21a – ריטב"א מועד קטן כא.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֶלָּא מֵעַתָּה {דברים כ״ה:ח׳} וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ ה״נהָכָא נָמֵי וְהָא תַּנְיָא ^אבֵּין יוֹשֵׁב בֵּין עוֹמֵד בֵּין מוּטֶּה. א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם לָא כְּתִיב וְיַעֲמֹד וְיֹאמַר הָכָא כְּתִיב וַיָּקׇם וַיִּקְרַע. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא מִנַּיִן לִקְרִיעָה שֶׁהִיא מְעוּמָּד שֶׁנֶּאֱמַר {איוב א׳:כ׳} וַיָּקׇם אִיּוֹב וַיִּקְרַע דִּלְמָא מִילְּתָא יַתִּירְתָּא הוּא דַּעֲבַד דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי {איוב א׳:כ׳} וַיָּגׇז אֶת רֹאשׁוֹ ה״נהָכִי נָמֵי. אֶלָּא מֵהָכָא {שמואל ב י״ג:ל״א} וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְדִלְמָא מִילְּתָא יַתִּירְתָּא עָבֵיד דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי {שמואל ב י״ג:ל״א} וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה ה״נהָכִי נָמֵי. וְהָתַנְיָא ^ביָשַׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה עַל גַּבֵּי כִּסֵּא עַל גַּבֵּי אוּדְיָינִי גדולה [מכולן אמרו אפילו] ע״ג קַרְקַע (מִכּוּלָּן) לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁלֹּא קִיֵּים כְּפִיַּית הַמִּטָּה. א״לאֲמַר לֵיהּ כְּעֵין אַרְצָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן (וְאֵלּוּ) דְּבָרִים שֶׁאָבֵל ^גאָסוּר בָּהֶן אָסוּר בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל ^דוְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבַתַּלְמוּד¹ וּבָאַגָּדוֹת ^הוְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ אֵינוֹ נִמְנָע וּמַעֲשֶׂה וּמֵת בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיתְּרַעָא בֵּיהּ מִילְּתָא סָבַר דְּלָא לְמִיפַּק לְפִירְקָא א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי חֲנִינָא אִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ אֵינוֹ נִמְנָע סְבַר לְאוֹקֹמֵי אָמוֹרָא עֲלֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב ^ותַּנְיָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲמִיד תּוּרְגְּמָן. וְאֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד כִּי הָא דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה וּמֵת בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִכְנַס ר׳רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ ^זוְלָחַשׁ הוּא לר׳לְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא ור׳וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא לְתוּרְגְּמָן וְתוּרְגְּמָן הִשְׁמִיעַ לָרַבִּים. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אָבֵל ג׳שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ וּשְׁלִישִׁי בַּכְּלָל מוּתָּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלֵץ דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אָבֵל ב׳שְׁנֵי יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין מִשֵּׁנִי וְשֵׁנִי בַּכְּלָל מוּתָּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת חוֹלֵץ. אָמַר רַב מַתְנָה מַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב {דברים ל״ד:ח׳} וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה אָמַר רַב עֵינָא מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב {עמוס ח׳:י׳} וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי הָא כְּתִיב וַיִּתְּמוּ יְמֵי וְגוֹ׳ אָמַר לָךְ שָׁאנֵי מֹשֶׁה דְּתַקִּיף אֶבְלֵיהּ ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי הָא כְּתִיב וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר עִיקַּר מְרִירָא חַד יוֹמָא הוּא. אָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּחֲלִיצָה וַהֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^חבְּהַנָּחָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּשֵּׁנִי לְעוּלָּא חוֹלֵץ אוֹ אֵינוֹ חוֹלֵץ. ת״שתָּא שְׁמַע אָמַר עוּלָּא חוֹלֵץ וּמַנִּיחַ אפי׳אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר חוֹלֵץ וּמַנִּיחַ אפי׳אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים. רָבָא אָמַר כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ שׁוּב אֵינוֹ חוֹלֵץ וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר הֲלָכָה כְּתַנָּא דִּידַן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות יבום וחליצה ד׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ב
טור אבן העזר קס״ט:נ״ז
שולחן ערוך אבן העזר קס״ט:נ״ז

^ב רמב״ם הלכות אבל ה׳:י״ח

^ג רמב״ם הלכות אבל ה׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ב׳
טור יורה דעה ש״פ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״פ:א׳

^ד רמב״ם הלכות אבל ה׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ב׳
טור יורה דעה ש״פ:א׳
טור יורה דעה שפ״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״פ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ד:א׳

^ה רמב״ם הלכות אבל ה׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ב׳
טור יורה דעה ש״פ:א׳
טור יורה דעה שפ״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״פ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ד:א׳

^ו רמב״ם הלכות אבל ה׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ב׳
טור יורה דעה ש״פ:א׳
טור יורה דעה שפ״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״פ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ד:א׳

^ז רמב״ם הלכות אבל ה׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ב׳
טור יורה דעה ש״פ:א׳
טור יורה דעה שפ״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״פ:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ד:א׳

^ח רמב״ם הלכות אבל ד׳:ט׳
טור יורה דעה שפ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״ח:א׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ובהש״ס".

בשלמא הכא כתיב ויקם ויקרע – פי׳ לישנא דקרא קפדא משמע שהי׳ יושב וקם אבל התם מי כת׳ יעמוד ויאמר דמשמע על מי שהיא יושב שיעמוד ועמד ואמר קאמר לשון ספור בעלמא כדאמרי׳ בעלמא עומד ורואה הולך ומשקה והא דאמרינן הכא בחליצה בין עומד בין יושב בין מוטה נ״ל דהיינו כדיעבד וכדקתני סיפא חליצתה כשרה ואע״ג דעומד לכתחלה הוא אורחא דש״ס הוא דלא דייק וקתני כולהו בין לכתחלה בעי מעומד וכן תניא בספרי ועמד ואמר מלמד שאין אומרין דברים אלא מעומד וקשיא דהא משום דאמרינן דקריעה מעכבת מעומד בדיעבד והיינו דאמרינן דמלישנא דכתיב ועמד ואמר מסתיין למידק לכתחלה בלחוד והא דאקשי׳ בריש פרקין מצות חליצה מיהא מתנייתא לאמימר דאמר התם צריך למדחפיה לרגליה משום דמשמע לן דצריך לעכב קאמר כי יש כיוצא בו בש״ס וכן נראה דעת הגאונים ז״ל שכתבו בפסקיהן שאומר דברי׳ הללו בעמידה וכדאמרי׳ התם אמר לה בתי עמודי כלומר לחליצה וי״א דבחליצה אפי׳ לכתחילה יכולה להיות מיושב והיינו דפרכי׳ ממתני׳ לאמימ׳ התם אבל באמירה דברים כדי שישמעו יפה בעי׳ מעומד לכתחלה וכן ברקיקה כדי שיהא ניכר יפה וכן נר׳ דעת הרמב״ם ז״ל ולדבריו ברייתא דהכא משום קריאה ורקיקה נצרכה דכתיב בהו ועמד וקתני והיאך תנא דרך כלל על כל החליצה ופרטיה שאפילו היו כלם ביושב ואפילו קריאה דכתיבי ועמד כשירה בדיעבד מיהת ורבותא דמתנייתא כלה משום קריאה הוא ומינה הוא דפרכי׳ הכא ונכון הוא ובדוכתא כתבנו יותר מזה בס״ד. וא״ר יוחנן שלא קיים כפיית המטה – פי׳ כי אף על פי ששכב בארץ לא קיים מצות כפייה כיון שלא כפה אותה והיינו קושיין דעל כרחיה א״א שלא קיים דוד כפיי׳ המטה אלא ודאי שכפה מטתו שכב בארץ והיינו מלתא יתירה בירו׳ שיכפה מטתו וישכב עליה ופרקינן מאי ארצה כעין ארצה ועל מטה כפויה שכב ולא עבד מילתא יתירא ומן התימ׳ על הרמב״ם ז״ל שכתב שאינו ידי חובה אלא אם כן ישן על מטה כפויה ואף על פי שכפה אדרבה הכא משמע להדיא דמאן דעבוד הכי מילתא יתירא הוא דעביד וליכא למימר דמעיקרא משמע לן כי דוד ישב ע״ג קרקע ולא כפה מטתו כלל דא״כ היאך לא קיים דוד כפיית המטה ועוד היכי מייתי׳ לה לראיה דעביד מילתא יתירא אדרבה מילתא בצירת׳ הוא דעבד אלא ודאי כדאמרן ובירושלמי אמרו על ברייתא זו במקום דברי רבי יוחנן מפני שאמר איני כופה את מטתו אבל אם אמר כופה אני את מטתי שומעין לו כלומר שומעין לו לישן ע״ג כרים או ע״ג ספסלי ואין צריך לומר ע״ג קרקע דההיא פלוגתא יתירא וכן פוסק ר״י ז״ל וכן הרמב״ן ז״ל: ולא נהגו העולם בכפיית המטה. וי״א לפי שרוב ישראל דרים בקצת מקומות ואומ׳ שהם עושין מכשפות וכן נראה בירושלמי שאמר שם המתארח בפונדק פטור מכפיית המטה דילמא אמרי חרש היא ובפירושי׳ אמרו לפי שהמטות וקליטתן יוצאין וגבוהין אחר כפיה ואינו נראה כפייה ואין טעם בזה לשבח אלא שכבר נהגו. אלו דברים שאבל אסור בהן ותנא ושייר והתם במסכת שמחות תננהי לכולהי. ואסור לקרות בתורה וכו׳ ותניא גבי ט׳ באב כי האי גונא והוסיף עליו התר לקרות באיוב וקורין בקינות ודברים הרעי׳ של ירמיה אבל לא קתני התר כשרבים צריכין לו ומספקא להו לרבנן וי״ל אם יש לתת את האמור של זה בזה שהרי יש דברים לט׳ באב חמיר טפי כגון רחיצה בצונן דאסור התם אפי׳ ידיו ובאבל מותר וכן חומר באבל מבט׳ באב עטיפה וכפיית המטה ויציאה מפתח ביתו ופוסק רבינו יצחק ז״ל ליתן את של זה בזה ובירושלמי נראה קצת דאבל שונ׳ במקום שאינו רגיל לשנות וי״א דאסור לקרות ולשנות אבל אם אחרים קוראין לפניו לצרכם יכולין התלמידים לקרות ולשנות לעצמן והוא שומע מעצמו וכן התירו לו לעשות הורא׳ לצורך שעה דכרבים צריכין לו דמי ואין צריך שינוי בזה ואם הוא כהן אינו עומד לקרות בתורה ואפילו בשבת וקוראין ישראל במקומו שזה כדברים שבצנעה היא וכ״ש במקום ת״ח. דהא רב קרא בכהני וכן כתב רבי׳ יצחק ן׳ גיאת ז״ל. וכן אין אומר מנחם אבלי׳ בברכה דבפרהסיא הוא כיון דאיכא מנחמי דאי בדליכא אפילו בחול אין האבל אומרו ואין לומר אלא בברכת אל אמת דיין אמת וכו׳ ונראי׳ דברים שמות׳ ג״כ לשנות באבל רבתי וכן בהלכו׳ אבלות כדי לידע מה יש להם לעשות. ומג׳ ואילך וג׳ בכלל מותר – פי׳ לאו למימרא דבעי׳ ג׳ אלא דמקצת היום ככלו ולרבי יהושע מקצת היום ככלו דהא ליתא כדמוכחי קראי דמייתי אלא דבעי ימים שלימים מעת לעת לר׳ אלעזר שניים ולרבי יהושע אחד ולכך נוטל רבי אלעזר מקצת ג׳ ורבי יהושע מקצת ב׳ כדי להשלים והתשלומי׳ האלו הן בתפלת שחרית. ור׳ אלעזר מ״ט דכתיב ויתמו ימי בכי – פי׳ ומיעוט ימים שנים פירש ואע״ג דרישא דקרא ל׳ יום מייתי זה לשון מיותר הוא דאתי לדרש׳: אבל ובכי שני ימים ומינה נקטי׳ למניעת תפלין דבהכי מקרי אבל גמור ואידך מייתי ראיה מדכתיב כיום מר ותרוייהו אסמכתא בעלמא דהא לכ״ע ליכא מן התורה ואפילו באנינות אלא יום א׳ כדאיתא בפ׳ טבול יום והא דאמרי׳ ואידך עיקר מרירא חד יומא הוא ה״פ כי שם בא הנביא לקלל ולפיכך לא רצה לתפוש אלא עיקר המרירות שתהא אחריתה כמוהו. והלכה כרבי יהושע בהנחה וכרבי אלעזר בחליצה – ושיילי׳ אם פסק בחליצה כרבי אלעזר ליומו של רבי אלעזר דהיינו יום שלשים או אפילו ביום הנחה כרבי יהושע דהיינו שני ואמרי׳ לעולם בשלשה דאשכחן לעולא דאמר חולץ ומניח ולא סגיא לאוקמה אלא בשני אלמא בג׳ הוא דפסק בחליצה כרבי אלעזר. ותניא נמי הכי – פי׳ דתני לה בהדייא ביום שני. רבא אמ׳ בשני כיון שהניח אינו חולץ ואקשי׳ ליה אהא לעיל פסיק כת״ק דבעי ג׳ ימים להפסק׳ רגלים אלמא משום דעניני אבלו׳ באין עד ג׳ לכל הפחות. ופרקי׳ דהא מ״מ במילי בעלמא כגון מלאכה ושאלת שלום אבל גבי מניעת מצות תפלין שאני וקיימ׳ לן כרבא ורבי׳ אלפסי ז״ל כתב שאסור בתפילין יום א׳ ורוצה רבינו ז״ל לומר יום א׳ שלם מעת לעת דהא ליכא למיקל טפי מדר׳ יהושע ופנים חדשות דאמרי׳ הכא שלא באו שם לנחם עד עכשיו ובלבד באנשי׳ הגוני׳ הראויין לנחם עם ז׳ ברכות כי האי גוונא דלא הוי תמן מעיקרא לשמח ובראויין להרבות שמחה וכבוד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון