×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּחַיִּים אוּבִשְׁחוּטִין וּבְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר בשֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים מַה שא״כשֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה.:
and it is practiced both in the cases of offerings when they are alive, e.g., the guilt offering of a leper and the lambs of Shavuot, and in the cases of offerings after they are slaughtered, e.g., the breast and thigh. By contrast, placing hands is practiced with a live animal. A further stringency is that waving is practiced both in the case of an item in which there is a living spirit, i.e., an animal offering, and in the case of an item in which there is not a living spirit, e.g., the omer offering, the sota meal offering, and the loaves accompanying a thanks offering and the ram of the nazirite, whereas placing hands is only ever performed upon living beings.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חיים ושחוטין – [מפרש בפ׳ כל] המנחות באות מצה.
בדבר שיש בו רוח חיים – כגון קרבן בהמה.
בדבר שאין בו רוח חיים – כגון לחמי תודה ונסכים.
מתני׳ בחיין ובשחוטין – בכבשי עצרת.
ובדבר שאיו בו רוח חיים – לחם ומנחות.
מה שאין כן בסמיכה – דאין נוהגין בשחוטין ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים.
ונעשית בקרבנות כשהם בחיים (כאשם מצורע וככבשי העצרת) וכן בקרבנות כשהם כבר שחוטין (כתנופת חזה ושוק בשלמי יחיד), מה שאין כן בסמיכה, שאינה נוהגת אלא בעוד הבהמה בחיים. וצד חומרה נוסף בתנופה, שכן התנופה נוהגת הן בדבר קרבן שיש בו רוח חיים (כקרבן בהמה), והן בדבר קרבן שאין בו רוח חיים (כמנחת העומר, ומנחת הסוטה, ולחמי התודה והנזיר), מה שאין כן בסמיכה שאינה נוהגת אלא בבעלי חיים.
and it is practiced both in the cases of offerings when they are alive, e.g., the guilt offering of a leper and the lambs of Shavuot, and in the cases of offerings after they are slaughtered, e.g., the breast and thigh. By contrast, placing hands is practiced with a live animal. A further stringency is that waving is practiced both in the case of an item in which there is a living spirit, i.e., an animal offering, and in the case of an item in which there is not a living spirit, e.g., the omer offering, the sota meal offering, and the loaves accompanying a thanks offering and the ram of the nazirite, whereas placing hands is only ever performed upon living beings.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא א׳:ג׳,י׳,י״ד} קׇרְבָּנוֹ לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to placing hands: “And he shall place his hand on the head of his offering” (Leviticus 3:2). The term “his offering” serves to include all of the owners of an offering in the requirement of placing hands, i.e., each one must perform it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ כל בעלי קרבן לסמיכה – כל החוברין סומכין.
א גמרא שנינו במשנתנו כי יש צדדי חומרה בסמיכה על פני התנופה ובתנופה על פני הסמיכה. ובענין זה מביאים עוד מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר בדין הסמיכה ״וסמך ידו על ראש קרבנו...״ (ויקרא ג, ב). והלשון ״קרבנו״ באה לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה, שיהיו כל השותפים בקרבן סומכים עליו (צג,א).
GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to placing hands: “And he shall place his hand on the head of his offering” (Leviticus 3:2). The term “his offering” serves to include all of the owners of an offering in the requirement of placing hands, i.e., each one must perform it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה תְּנוּפָה שֶׁנִּתְרַבְּתָה בִּשְׁחוּטִין נִתְמַעֲטָה בְּחוֹבְרִין סְמִיכָה שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה בִּשְׁחוּטִין אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּתְמַעֵט בְּחוֹבְרִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי קׇרְבָּן לִסְמִיכָה.

It is necessary for the verse to teach this, as one might have thought: Could it not be derived through an a fortiori inference that only one partner needs to place his hands on the offering? The inference is as follows: If the requirement of waving, which was amplified to apply also to slaughtered animals, nevertheless was limited with regard to an offering jointly owned by a number of partners, as only one of them waves on behalf of all of them, then with regard to the requirement of placing hands, which was not amplified to apply also to slaughtered animals, is it not logical that it was also limited with regard to an offering jointly owned by partners, and it is sufficient for one partner to place his hands on behalf of the others? To counter this inference, the verse states: “His offering,” to include each of the owners of an offering in the requirement of placing hands.
רש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נתמעטה בחוברין – [שאחד] מניף כדמפרש משום דלא אפשר [משום] דהויא חציצה בין יד של זה לקרבן ואי קשיא הא אמרינן כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף והוי ידו חציצה לא אקפיד משום דעיקר תנופה בבעלים כדכתיב על כפי הנזיר.
גמ׳ שיכול – שיהא האחד סומך לכל החבירים והלא דין הוא וכו׳.
בחוברין – בחבירין.
נתמעטה בחוברין – שאין כולם צריכין להניף אלא אחד מניף על יד כולם.
סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין – תימה ותתרבה בשחוטין מקל וחומר מתנופה שנתמעטה בחוברין ונתרבתה בשחוטין.
ומסבירים: הוצרכה דרשה זו, שכן יכול הייתי לומר שרק אחד מן השותפים סומך וסמיכתו מועילה לכולם. והלא דין (קל וחומר) הוא, ובזה האופן: ומה תנופה החמורה בדינה (בהשוואה לסמיכה), שהרי נתרבתה להיעשות אף בקרבנות השחוטין — בכל זאת נתמעטה בחוברין (בשותפים לקרבן), שרק אחד הוא המניף עבור כולם. מעתה, סמיכה הקלה בדינה (בהשוואה לתנופה), שהרי לא נתרבתה להיעשות אף בשחוטין אלא בבהמות החיות בלבד — אינו דין שתתמעט בחוברין, ורק אחד יסמוך! לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״קרבנו״לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.
It is necessary for the verse to teach this, as one might have thought: Could it not be derived through an a fortiori inference that only one partner needs to place his hands on the offering? The inference is as follows: If the requirement of waving, which was amplified to apply also to slaughtered animals, nevertheless was limited with regard to an offering jointly owned by a number of partners, as only one of them waves on behalf of all of them, then with regard to the requirement of placing hands, which was not amplified to apply also to slaughtered animals, is it not logical that it was also limited with regard to an offering jointly owned by partners, and it is sufficient for one partner to place his hands on behalf of the others? To counter this inference, the verse states: “His offering,” to include each of the owners of an offering in the requirement of placing hands.
רש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתִתְרַבֶּה תְּנוּפָה בְּחוֹבְרִין מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה בִּשְׁחוּטִין נִתְרַבְּתָה בְּחוֹבְרִין תְּנוּפָה שֶׁנִּתְרַבְּתָה בִּשְׁחוּטִין אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּתְרַבְּתָה בְּחוֹבְרִין.

The Gemara asks: But one could suggest the opposite inference and conclude that the requirement of waving should be amplified with regard to partners, through the following a fortiori inference: If the requirement of placing hands, which was not amplified to apply also to slaughtered animals, was amplified with regard to an offering jointly owned by partners, requiring each partner to perform it himself, then with regard to the requirement of waving, which was amplified to apply also to slaughtered animals, is it not logical that it was also amplified with regard to an offering jointly owned by partners, requiring each partner to perform it himself?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותתרבי תנופה בחוברין – שיהא כולם צריכין להניף.
תנופה שנתרבית בשחוטין – בין בשלמי צבור בין בשלמי יחיד.
ושואלים לצד אחר: ומעתה נלמד שתתרבה התנופה להיעשות אף בחוברין שכולם יניפו את קרבנם, ונלמד כך מקל וחומר: ומה סמיכה הקלה בדינה (בהשוואה לתנופה) שהרי לא נתרבתה להיעשות בשחוטין — בכל זאת נתרבתה בחוברין, וסומכים כולם. תנופה החמורה בדינה (בהשוואה לסמיכה), שהרי נתרבתה להיעשות אף בשחוטין (מה שאין כן סמיכה שאינה נעשית אלא בחיים) — אינו דין שנתרבתה בחוברין!
The Gemara asks: But one could suggest the opposite inference and conclude that the requirement of waving should be amplified with regard to partners, through the following a fortiori inference: If the requirement of placing hands, which was not amplified to apply also to slaughtered animals, was amplified with regard to an offering jointly owned by partners, requiring each partner to perform it himself, then with regard to the requirement of waving, which was amplified to apply also to slaughtered animals, is it not logical that it was also amplified with regard to an offering jointly owned by partners, requiring each partner to perform it himself?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הֵיכִי לֶיעְבֵּיד לַינְפּוּ כּוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא הָוְיָא חֲצִיצָה לָינֵיף וְלֶיהְדַּר וְלָינֵיף תְּנוּפָה אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא תְּנוּפוֹת.

The Gemara rejects this: This inference cannot be correct, because it is obvious that only one of the partners needs to perform the waving. It is not possible to have all of them perform it, as how would it be done? If one says: Let all of the partners wave together, with each one placing his hands under those of another, that is difficult: There would be an invalidating interposition between the offering and hands of the partners who are not directly holding onto the offering. And if one says: Let one partner wave, and then the next one will wave, and so on, that would also be invalid, as the Merciful One states in the Torah that one must perform a waving, using a singular noun, which indicates that one waving, but not multiple wavings, should be performed.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קא הויא חציצה – שידו של אחר חוצץ בין ידו של אחר:
לינף חד והדר לינף חבריה תנופה אחת אמר כו׳ – אבל בסמיכה דלא כתב סמיכה אחת לסמוך והדר לסמוך:
קא הוי חציצה – דכי מניף זה ידו ע״י חבירו הויא ידו חוצצת בין יד חבירו לזבח.
ליניף – חד והדר ליניף חבריה.
תנופה – אחת כתיב אבל בסמיכה לא כתיב סמיכה בהדיא אלא וסמך סתם [יכול] לסמוך והדר לסמוך.
קא הויא חציצה – והא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף פירשתי לעיל בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות סא:).
ומשיבים: אין למדים כן, משום שלא אפשר לעשות שכל השותפים בקרבן יניפו אותו. שכן היכי ליעביד [כיצד יעשה]? אם תאמר לינפו כולהו בהדי הדדי [שיניפו כולם ביחד], כאשר כל אחד מהם יניח ידו על יד חבירו — קא הויא [הרי זו] חציצה, שכן ידו של אחד המונחת על הקרבן חוצצת בין הקרבן לבין ידו של המניף אותו, המונחת עליה! ואם תאמר שיניפו כולם לא בבת אחת, אלא בזה אחר זה שבתחילה ליניף [שיניף] אחד מהם, וליהדר וליניף [ויחזור ויניף] חבירו — אין זו תנופה ראויה. שכן תנופה אחת אמר רחמנא [אמרה התורה] שיש לעשות, ולא תנופות רבות.
The Gemara rejects this: This inference cannot be correct, because it is obvious that only one of the partners needs to perform the waving. It is not possible to have all of them perform it, as how would it be done? If one says: Let all of the partners wave together, with each one placing his hands under those of another, that is difficult: There would be an invalidating interposition between the offering and hands of the partners who are not directly holding onto the offering. And if one says: Let one partner wave, and then the next one will wave, and so on, that would also be invalid, as the Merciful One states in the Torah that one must perform a waving, using a singular noun, which indicates that one waving, but not multiple wavings, should be performed.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּסְמִיכָה בִּשְׁחוּטִין לֵיתַא וְהָתְנַן גבִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ אָחַז סְגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ וְהוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם וְזוֹרְקָן.

§ The mishna states that placing hands is not performed upon a slaughtered offering. The Gemara questions this: And is there no instance of placing hands performed on slaughtered animals? But didn’t we learn in a mishna (Tamid 33b): When the High Priest would want to sacrifice the daily offering, as it is his right to be the one to sacrifice it whenever he wishes to, he would ascend the ramp to the top of the altar, and the deputy [segan] High Priest would also ascend to the right of the High Priest. If it occurred that the High Priest reached halfway up the ramp and grew tired, the deputy would hold him by his right hand to assist him and would bring him up to the top of the altar. And the first of the group of priests who had been selected to bring the limbs of the daily offering to the altar would hold out the head and the right hind leg of the offering to the High Priest, who would place his hands upon them, and then he would throw the limbs onto the fire of the altar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והושיט הראשון – מאותן י״ב כהנים שזוכין בתמיד:
וסומך עליהן כ״ג וזורקן – על המערכה:
בזמן שכה״ג רוצה להקטיר – הקרבן דברשותו הוא דאמר במס׳ יומא כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב.
והעלהו – מסעייהו לעלות.
והושיט הראש והרגל דהן קרבין ראשון בתמיד כדאמרינן במס׳ יומא.
וסומך עליהן – כה״ג וזורקן על המערכה.
והעלהו – לכהן גדול.
הושיט הראשון – מאותן י״ב שעסוקים בתמיד וסומך עליהם כהן גדול וזורקן על האישים ונשמט השני והלך לו ובא חבירו שלישי ומושיט לראשון והראשון לכהן גדול.
בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר – משנה היא במסכת תמיד (דף לג:).
ב שנינו במשנתנו כי אין הסמיכה נוהגת בשחוטים. ושואלים: והאם סמיכה בקרבנות השחוטין ליתא [אין]? והתנן [והרי שנינו במשנה שבסוף מסכת תמיד] כי רשאי הכהן הגדול להקריב בכל עת שירצה כל קרבן הקרב במקדש. ולכן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר (להקריב) את אברי קרבן התמיד ומנחתו, היה עולה בכבש המזבח אל ראש המזבח, והסגן (הכהן הממונה תחתיו) מהלך עמו בצד ימינו. ואם אירע והגיע הכהן הגדול למחצית הכבש והתעייף — אחז הסגן בימינו ועזר לו והעלהו לראש הכבש, אל המזבח. והושיט לו הכהן הראשון (מתשעת הכהנים שזכו בפייס בהעלאת האברים למזבח) את הראש והרגל של הקרבן. והכהן הגדול סומך עליהם את ידיו, ולאחר מכן הריהו זורקן על אש המזבח.
§ The mishna states that placing hands is not performed upon a slaughtered offering. The Gemara questions this: And is there no instance of placing hands performed on slaughtered animals? But didn’t we learn in a mishna (Tamid 33b): When the High Priest would want to sacrifice the daily offering, as it is his right to be the one to sacrifice it whenever he wishes to, he would ascend the ramp to the top of the altar, and the deputy [segan] High Priest would also ascend to the right of the High Priest. If it occurred that the High Priest reached halfway up the ramp and grew tired, the deputy would hold him by his right hand to assist him and would bring him up to the top of the altar. And the first of the group of priests who had been selected to bring the limbs of the daily offering to the altar would hold out the head and the right hind leg of the offering to the High Priest, who would place his hands upon them, and then he would throw the limbs onto the fire of the altar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי יָדַיִם נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם וְזוֹרְקָן נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כׇּל הָאֵבָרִים סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם וְזוֹרְקָן.

Then the second priest would hold out the two forelegs to the first priest, and the first priest would give them to the High Priest, who would place his hands upon them and then throw them onto the fire. At this stage the second priest would slip away and leave, as he was no longer needed. The first priest remained where he was, as he was still needed to present the other limbs of the offering to the High Priest. And in this manner the other priests who had been selected would hold out the rest of all the limbs to the first priest, who would present them to the High Priest, who would then place his hands upon them and throw them onto the fire.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשמט השני והלך לו ובא חברו ומושיט לראשון והראשון לכ״ג:
הושיט השני – די״ג כהנים [היו עסוקין] בתמיד.
שתי הידים – קרבין אחר הראש והרגל והשני מושיט לראשון דרך כבוד הוא בכך שיהא אחד מושיט מכולם ונותן לו ומדקתני והושיט לו הראשון וסומך עליהם אלמא יש סמיכה בשחוטין: הא לאו סמיכה גמורה היא אלא משום יקרא דכה״ג שתהא הקטרתו מעולה משאר הקטרת. {ע״כ מכ״י רבינו בצלאל אשכנזי ז״ל.}
ולאחר מכן הושיט הכהן השני לכהן הראשון את שתי הידים (הרגליים הקדמיות של הקרבן), והכהן הראשון נותנו לכהן גדול, ושוב הכהן הגדול סומך עליהם וזורקן על אש המזבח. ולאחר מכן נשמט (עזב) הכהן השני והלך לו, שהרי אין בו עוד צורך לעבודה. ואילו הכהן הראשון נשאר על מקומו, שהרי הוא המגיש לכהן הגדול את שאר האברים הקרבים. וכך היו שאר הכהנים שזכו בהעלאת האברים למזבח, מושיטין לו לכהן הראשון את שאר כל האברים, כסדר הקרבתם, והכהן הגדול מקבלם מיד הכהן הראשון, וסומך עליהם, וזורקן על אש המזבח.
Then the second priest would hold out the two forelegs to the first priest, and the first priest would give them to the High Priest, who would place his hands upon them and then throw them onto the fire. At this stage the second priest would slip away and leave, as he was no longer needed. The first priest remained where he was, as he was still needed to present the other limbs of the offering to the High Priest. And in this manner the other priests who had been selected would hold out the rest of all the limbs to the first priest, who would present them to the High Priest, who would then place his hands upon them and throw them onto the fire.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.

The mishna concludes: And when the High Priest wants, he may merely place his hands upon the limbs, and then the other priests throw the limbs onto the fire of the altar.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובזמן שהוא הכהן הגדול רוצההוא רק סומך על אברי הקרבן, וכהנים אחרים הם שזורקין את האברים על אש המזבח. הרי משמע שיש סמיכה גם בשחוטים!
The mishna concludes: And when the High Priest wants, he may merely place his hands upon the limbs, and then the other priests throw the limbs onto the fire of the altar.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר אַבָּיֵי דהָתָם מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל.:

This mishna apparently demonstrates an instance of placing hands performed upon a slaughtered animal. In resolution of this difficulty, Abaye said: In the mishna there, the placing of hands is not in fulfillment of the requirement to do so to an offering; rather, it is done merely due to the eminence of the High Priest, so that his sacrifice of the limbs of an offering is more distinguished than when performed by ordinary priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום כבודו דכ״ג – היה סומך עליהן אבל בעלמא ליכא סמיכה בשחוטין:
סליק פירקא
משום יקרא דכהן גדול – שיהא נראה כמו שהקריב הוא את כולן היה סומך עליהן ולא שתהא סמיכתם נוהגת בשחוטין מן התורה.
אמר אביי: בכהן גדול המקטיר, אין הסמיכה נעשית משום שכך היא מצות הקרבן, אלא התם [שם] טעם הדבר הוא משום כבודו של כהן גדול, הנראה בכך כמי שהקריב את כולם.
This mishna apparently demonstrates an instance of placing hands performed upon a slaughtered animal. In resolution of this difficulty, Abaye said: In the mishna there, the placing of hands is not in fulfillment of the requirement to do so to an offering; rather, it is done merely due to the eminence of the High Priest, so that his sacrifice of the limbs of an offering is more distinguished than when performed by ordinary priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יא – שתי הלחם
(10) מַתְנִי׳: שְׁתֵּי ההַלֶּחֶם נִילּוֹשׁוֹת אַחַת אַחַת וְנֶאֱפוֹת אַחַת אַחַת ולֶחֶם הַפָּנִים נִילּוֹשׁוֹת אַחַת אַחַת וְנֶאֱפוֹת שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם זוּבִדְפוּס הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָן כְּשֶׁהוּא רוֹדָן נוֹתְנָן לִדְפוּס כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ.:

Chapter 11
MISHNA: The two loaves that are brought on the festival of Shavuot from the new wheat are each made from a tenth of an ephah of fine flour. They are kneaded one by one and they are baked one by one, i.e., each loaf is placed separately in the oven. The loaves of the shewbread are kneaded one by one and baked two by two, i.e., two loaves are placed in the oven at the same time. And the baker would prepare the shewbread in a mold [defus] when he made the dough. When he removes the shewbread from the oven he again places the loaves in a mold so that their shape will not be ruined.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי הלחם – ת״ל אותם. שתי הלחם למעט לחם הפני׳:
ערך טפס
טפסאויצר אותו בחרט ת״י ורמא יתיה בטפסא פי׳ טפסא כלי שיש לפני הזגגין ובו ב׳ וג׳ דפוסין ומצויירין בתוכן יש ציור בולט ויש ציור משוקע וכשנופח הזגג בזכוכית משקעו באיזה כלי שירצה ויעשה צורתו כמו זה הזגג שנעשה מלאכתו בזריזות כן נעשה העגל בזריזות (מנחות צד.) ובטפוס היה עושה אותן. וכמין דפוס היה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל (כלים פרק י״ו) וטפוס של תפילה פי׳ טפוס פירמה בלעז ובו יעשו ד׳ בתים דפוס וטפוס אחד הן:
א. [פארם.]
שתי הלחם. דפוס – פורמ״א בלעז ובגמ׳ מפרש היאך עשוי.
וכשהוא רודה – מן התנור.
נותנן בדפוס – כדי שלא יתקלקלו וישברו.
מתני׳ שתי הלחם – במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל (א י) כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל פ׳ ואלו מנחות (מנחות עה:) קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיהו נא) ולא יחסר לחמו.
ובדפוס היה עושה אותן – אית דגרסי טפוס והכל אחד כמו גיטין (דף כו.) טופסי גיטין פורמ״א בלע״ז ואי אפשר לברר אם היה מתקן הלחם מחוץ לדפוס שהיה הדפוס בתוך הלחם או הלחם בפנים ומתוך הסברא נראה שהלחם בתוך הדפוס אבל מדקאמר בגמ׳ וליהדרה בדפוס קמא ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה הא אין הדפוס מניחה ועוד דבכל דוכתא משמע שהיו מדביקין את הפת בתנור ואם בתוך הדפוס נתונה אי אפשר להדביקה ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בדפוס אין לדקדק דשייך רדיה מפני הדפוס ולא מפני שהודבקה בתנור.
וכשהוא רודן נותנן בדפוס – הן הקערות של שולחן כדאמר (לקמן דף צז.) קערותיו אלו דפוסין וכן פירש רש״י בפירושי חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה ותימה הא דפליגי לקמן (דף צה:) באפייתן אי דחיא שבת דלמאן דאמר תנור מקדש דחיא שבת משום דאי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה ולמאן דאמר אין תנור מקדש לא דחיא הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו כדכתיב בפ׳ נשא ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדות את השולחן ואת כל כליו ושמא אע״ג דכתיב גבי שלחן ועשית קערותיו מ״מ כלי השולחן מיהא לא מיקרו אי נמי מאן דמפרש קערותיו אלו הדפוסים קסבר תנור מקדש אבל מאן דאמר אין תנור מקדש היה מפרש דקערותיו היינו קערות שהיו נותנים בהם את הלחם על שתי שולחנות שבאולם אחד מכסף ואחד מזהב על של כסף נותנים לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן אבל אין לפרש דעל שולחן של משה שבהיכל היו סודרין בתוך הקערות דאם כן שולחן היה מקדש יותר מחמשה עשר טפחים.

פרק יא

(11) א משנה שתי חלות הלחם הקרבות בחג השבועות, נילושות מעשרון סולת, כל אחת ואחת לעצמה. שלאחר שלשו את החלה האחת, חוזרים ולשים את החלה השנית. וכן הריהן נאפות בתנור כל אחת ואחת לעצמה. שלאחר שאפו את החלה האחת, חוזרים ואופים את החלה השנית. ואילו שתים עשרה חלותיו של לחם הפנים, אותו עורכים על שולחן הפנים שבהיכל בכל שבת ושבת, אף שהן נילושות כל אחת ואחת לעצמה, ואולם הריהן נאפות שתים שתים. ובתוך דפוס (תבנית קבועה) היה עושה אותן (את החלות) בלישתן ובאפייתן, וכן כשהוא רודן (מוציאן מן התנור) היה נותנן שוב לתוך דפוס, כדי שלא יתקלקלו (תישברנה) החלות, אם תינתנה בדבר שאינו דפוס.

Chapter 11

(11) MISHNA: The two loaves that are brought on the festival of Shavuot from the new wheat are each made from a tenth of an ephah of fine flour. They are kneaded one by one and they are baked one by one, i.e., each loaf is placed separately in the oven. The loaves of the shewbread are kneaded one by one and baked two by two, i.e., two loaves are placed in the oven at the same time. And the baker would prepare the shewbread in a mold [defus] when he made the dough. When he removes the shewbread from the oven he again places the loaves in a mold so that their shape will not be ruined.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גְּמָ׳: מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ד:ה׳} שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת מְלַמֵּד שֶׁנִּילּוֹשׁוֹת אַחַת אַחַת.

GEMARA: The mishna teaches that the two loaves are kneaded one by one and baked one by one. The loaves of the shewbread are also kneaded one by one but are baked two at a time. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it; two-tenths of an ephah shall be in one cake. And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:5–6). The phrase “Two-tenths of an ephah shall be in one cake” teaches that the loaves of the shewbread are kneaded one by one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ החלה האחת – בלחם הפנים כתיב.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי חלות שתי הלחם היו נילושות ונאפות כל אחת לעצמה, ואילו חלות לחם הפנים, אף שנילושות כל אחת לעצמה, הריהן נאפות בתנור שתים שתים. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו, מה מקורם בתורה]?דתנו רבנן כן שנו חכמים] בברייתא על הכתוב ״ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השולחן הטהור לפני ה׳ ״(ויקרא כד, ה—ו). ודיוק הכתוב ״שני עשרנים יהיה החלה האחת״ מלמד שנילושות כל אחת משתים עשרה החלות אחת אחת לעצמה.
GEMARA: The mishna teaches that the two loaves are kneaded one by one and baked one by one. The loaves of the shewbread are also kneaded one by one but are baked two at a time. The Gemara asks: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it; two-tenths of an ephah shall be in one cake. And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:5–6). The phrase “Two-tenths of an ephah shall be in one cake” teaches that the loaves of the shewbread are kneaded one by one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִנַּיִן שֶׁאַף שְׁתֵּי הַלֶּחֶם כָּךְ תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִיָּיתָן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ד:ו׳} וְשַׂמְתָּ אוֹתָם יָכוֹל אַף שְׁתֵּי הַלֶּחֶם כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם.

The baraita continues: From where is it derived that this is also the halakha with regard to the two loaves, i.e., that they are kneaded one at a time? The verse states: “Shall be,” to include the two loaves. And from where is it derived that the baking of the loaves of the shewbread is performed two by two? The verse states: “And you shall set them [vesamta otam],” the plural form indicating that two loaves should be baked together. One might have thought that the two loaves brought on Shavuot should also be baked in this manner. The verse states: “Them [otam],” which is a term of exclusion, indicating that only the loaves of the shewbread are baked two at a time, but not the two loaves brought on Shavuot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמת אותם – שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם דמשמע שהיה נותן שתים בשני דפוסין יחד בתנור.
ומנין לנו שאף בשתי הלחם כך הוא הדין, שנילושים אחד אחד? תלמוד לומר בכתוב זה ״יהיה״ — לרבות אף את שתי הלחם לענין זה. וממשיכים: ומנין לנו שאפייתן של חלות לחם הפנים הריהי שתים שתים, ולא אחת אחת? — תלמוד לומר ״ושמת אותם״ (שם), ומיעוט רבים שנים. יכול אף בשתי הלחם כן, ששניהם נאפים כאחד? — תלמוד לומר ״אותם״ — למעט, דווקא לחמי הפנים נאפים שנים שנים, ואין שתי הלחם נאפים שנים שנים.
The baraita continues: From where is it derived that this is also the halakha with regard to the two loaves, i.e., that they are kneaded one at a time? The verse states: “Shall be,” to include the two loaves. And from where is it derived that the baking of the loaves of the shewbread is performed two by two? The verse states: “And you shall set them [vesamta otam],” the plural form indicating that two loaves should be baked together. One might have thought that the two loaves brought on Shavuot should also be baked in this manner. The verse states: “Them [otam],” which is a term of exclusion, indicating that only the loaves of the shewbread are baked two at a time, but not the two loaves brought on Shavuot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הַאי אוֹתָם הָא אַפֵּיקְתֵּיהּ אִם כֵּן לֵימָא קְרָא וְשַׂמְתָּם מַאי וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שָׁמְעַתְּ מיניה תַּרְתֵּי.:

The Gemara asks: Didn’t you already derive from this term: “Them,” that the shewbread must be baked two loaves at a time? The Gemara answers: If so, i.e., if the term “them” teaches only that the shewbread is baked two loaves at a time, let the verse say: And you shall set them [vesamtam], using the shortened form. What is the verse teaching by using the longer form vesamta otam”? You may learn from the verse two matters, both that the loaves of the shewbread should be baked two at a time and that this requirement does not apply to the two loaves brought on Shavuot.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא אפיקתיה לגופיה דנאפות שתים ולא בא למעט אם כן וכו׳:
ושואלים על דרשה זו: האי [כתוב זה] ״אותם״ הא אפיקתיה [הרי כבר הוצאת, דרשת אותו] לענין אפיית לחמי הפנים שיהיו שנים שנים! ומשיבים: אם כן שבא כתוב זה רק להשמיענו אפיית שני לחמי פנים, לימא קרא [שיאמר המקרא] בקיצור ״ושמתם״ ולא ״ושמת אותם״, ומצורת הרבים הייתי למד את דין אפיית שני לחמי פנים, אלא ודאי מאי [מה] באה ללמד הרחבת הכתוב ״ושמת אותם״? שמעת (למדת) מיניה תרתי [ממנו שני דינים], הן לענין אפיית שני לחמי פנים, והן למעט את שתי הלחם מאפיית שניים.
The Gemara asks: Didn’t you already derive from this term: “Them,” that the shewbread must be baked two loaves at a time? The Gemara answers: If so, i.e., if the term “them” teaches only that the shewbread is baked two loaves at a time, let the verse say: And you shall set them [vesamtam], using the shortened form. What is the verse teaching by using the longer form vesamta otam”? You may learn from the verse two matters, both that the loaves of the shewbread should be baked two at a time and that this requirement does not apply to the two loaves brought on Shavuot.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנוּ רַבָּנַן וְשַׂמְתָּ אוֹתָם בִּדְפוּס חשְׁלֹשָׁה דְּפוּסִין הֵם נוֹתְנָהּ לִדְפוּס וַעֲדַיִין הִיא בָּצֵק וּכְמִין דְּפוּס הָיָה לָהּ בַּתַּנּוּר וּכְשֶׁהוּא רוֹדָהּ נוֹתְנָהּ בַּדְּפוּס כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקַלְקֵל וְלַהְדְּרַהּ לִדְפוּס קַמָּא כֵּיוָן דְּאָפֵי לַהּ נָפְחָה.:

§ The mishna teaches that the shewbread was placed in a mold, and with regard to this the Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall set them” (Leviticus 24:6), which means to set them in a mold. There are three molds that are used in the Temple in the preparation of the loaves. First, the baker places the shewbread in a mold while it is still dough. And second, there was a type of mold for the shewbread in the oven, in which the loaves were baked. And when he removes [rodah] the shewbread from the oven, he places it in a third mold so that its shape will not be ruined. The Gemara asks: But why is a third mold necessary? Let him return the shewbread to the first mold, in which the dough was kneaded. The Gemara answers: Once the dough is baked, it rises, and no longer fits into the first mold.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכמין דפוס היה לה בתנור – גדול מעט מן הדפוס הראשון:
וכשהוא רודה – כשמוציאה מן התנור ונותנה בדפוס ג׳ שהוא גדול מדפוס שבתנור כדי שלא תקלקל תקונה לפי שהיא דקה ואם לא נותנה בדפוס היתה מתקלקלת:
נפחה – גדילה ואינה נכנסת בדפוס הראשון. כמין תיבה פרוצה. שניטל הקיר העליון ושתי קירות רחבה כעין זה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעלה בראשו מיכן ומיכן:
ועדיין היא בצק – נותנה בדפוס שהדפוס עשוי כמין תיבה פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך.
וכמין דפוס היה לה בתנור – והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם.
וליהדרה – לאחר שרדה לדפוס קמא שתקנה בו.
נפחה – וצריכה דפוס גדול מן הראשון.
ושמת אותם בדפוס – וא״ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים ויש לומר דאם כן לכתוב ונתת אותם אבל ושמת משמע שימה בדפוס.
ג שנינו במשנתנו כי החלות היו ניתנות בתוך דפוס, ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מה שנאמר בלחם הפנים ״ושמת אותם״ — כוונתו בדפוס. ומסבירים: שלשה דפוסין הם שהיו במקדש לעשיית הלחם: לאחר שנילוש הבצק, הריהו נותנה לדפוס, ועדיין היא בצק — הרי זה דפוס ראשון. וכמין דפוס היה לה בתנור כשהיא נאפית — הרי זה דפוס שני. וכשהוא רודה את החלה מן התנור הריהו נותנה בדפוס, כדי שלא תתקלקל — הרי זה הדפוס השלישי. ושואלים: ומדוע נזקקים אנו לדפוס שלישי זה, להדרה [שיחזיר אותה] לדפוס קמא [הראשון] שבו נילושה! ומשיבים: כיון דאפי לה, נפחה [שאופים אותה, היא מתנפחת] ושוב היא אינה יכולה להיכנס לדפוס הראשון בו היא נילושה.
§ The mishna teaches that the shewbread was placed in a mold, and with regard to this the Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall set them” (Leviticus 24:6), which means to set them in a mold. There are three molds that are used in the Temple in the preparation of the loaves. First, the baker places the shewbread in a mold while it is still dough. And second, there was a type of mold for the shewbread in the oven, in which the loaves were baked. And when he removes [rodah] the shewbread from the oven, he places it in a third mold so that its shape will not be ruined. The Gemara asks: But why is a third mold necessary? Let him return the shewbread to the first mold, in which the dough was kneaded. The Gemara answers: Once the dough is baked, it rises, and no longer fits into the first mold.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִיתְּמַר לֶחֶם הפני׳הַפָּנִים כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתוֹ

§ It was stated: How is the shewbread prepared, i.e., in what shape?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד ולאחר שנידון עניינם של דפוסי החלות, דנים עתה בצורתו של לחם הפנים הנתון בהם. איתמר [נאמר] בדברי חכמים : לחם הפנים, כיצד באיזו צורה עושין אותו?
§ It was stated: How is the shewbread prepared, i.e., in what shape?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות צד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות צד., עין משפט נר מצוה מנחות צד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צד., הערוך על סדר הש"ס מנחות צד., רש"י מנחות צד., מיוחס לרש"י מנחות צד., תוספות מנחות צד., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צד.

Menachot 94a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 94a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 94a, Attributed to R. Gershom Menachot 94a, Collected from HeArukh Menachot 94a, Rashi Menachot 94a, Attributed to Rashi Menachot 94a, Tosafot Menachot 94a, Steinsaltz Commentary Menachot 94a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144