ברייתא דקתני שונה:
(1) 
בָּרַיְיתָא קָתָנֵי שׁוֹנֶה.
בָּרַיְיתָא קָתָנֵי שׁוֹנֶה.it is only the baraita that teaches that he plows and then repeats the plowing. It would appear, then, that the mishna and baraita express different opinions, and it may be that according to the mishna one does not need to plow in the second year at all.
וישלח יואב תקועה גו׳ מ״ש תקוע כו׳. דמלשון המקרא משמע דלא ידע יואב מאשה זו בתקוע דאל״כ הל״ל וישלח יואב לאשה החכמה לתקועה ולכך קאמר מ״ש כו׳ וק״ל:
שם וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר כו׳. גבי ברכת אשר כתיב אלא דס״ד דאיכא לפרושי דקאי אדבתריה ומדבר כנגד ישראל כמו ברזל ונחשת מנעליך דכתיב בתריה כפרש״י שם:
שם לקיים מה שנאמר יש מתעשר גו׳. ר״ל דודאי מה שא״ל לא לי קלסו אלא לזה כו׳ לאו משום דעשיר גדול היה דמשום עשירות לא שייך למימר קלסו לו אלא דה״ק קלסו לזה על מדה זו שהיה מראה עצמו כעני לעבוד עבודת שכיר ויש לו הון רב ולא קלסו לי שאתם רואים אותי כעשיר ואין לי כל שהרי כל זה אינו שלי ולקיים מדה זו דקאמר שלמה יש מתעשר גו׳ דגינה מדה זו ויש מתרושש גו׳ לשבח מדה זו וק״ל:
בעוד שהתנא שבברייתא קתני [הוא שונה] את הביטוי ״חורש ושונה״, וללמד שבשנה השניה חורשים שתי פעמים, והרי אף אם נכריע כי כוונת דברי משנתנו היא שחורשים וזורעים בשנה השניה, ואולם אין חורשים בה אלא פעם אחת, ולא שתי פעמים. ונמצא איפוא שחלוקות הן משנתנו והברייתא, ומשום כך אין להביא ראיה מהברייתא להבנת דברי משנתנו.
it is only the baraita that teaches that he plows and then repeats the plowing. It would appear, then, that the mishna and baraita express different opinions, and it may be that according to the mishna one does not need to plow in the second year at all.
הכל
(2) הָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בַּעֲבוּדָה כָּאן בְּשֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.
The Gemara dismisses this suggestion: This is not difficult; it is possible that the mishna and the baraita do not disagree, and here, the mishna, which does not require plowing a second time, is referring to a cultivated field, whereas there, the baraita is referring to an uncultivated field, and therefore it requires that the field be plowed a second time.
לא קשיא מתני׳ דקתני נרה שנה ראשונה ולא אמר בשניה משום דעבודה היתה כבר קודם שנה ראשונה. וברייתא דקתני חורש ושונה בשניה דלא היתה עבודה קודם שנה ראשונה אבל מתני׳ אם1 לא היתה עבודה ולא קצינן אם חוזר ושונה ואם לאו דלא קתני בה שונה מאי הוי עלה:
1. נראה דצ״ל אבל מתני׳ דמיירי בהיתה עבודה לא ידעינן אם חוזר וכו׳ וכן צ״ל ברש״י.
הא לא קשיא – מתניתין דקתני נרה שנה ראשונה ולא קתני (ושניה חורש) ושונה היינו שכבר היתה עבודה שנה ראשונה ועכשיו נוחה ליגדל יותר וברייתא דקתני חורש ושונה וזורעה היינו משום שלא היתה עבודה קודם שנה ראשונה אבל מתני׳ אם [לא] היתה עבודה לא ידענא אם חורש ושונה בשניה אם לא דהא לא קתני לא חורש ולא שונה ומאי הוי עלה.
ומשיבים: הא לא קשיא [שאלה זו לא קשה], ואפשר לומר שמשנתנו והברייתא מדברות בסוגי שדה שונים: כאן במשנתנו מדובר בשדה עבודה (מעובדת), שנחרשה (ולא נזרעה) בשנה הקודמת, ולכך די לה בחרישה אחת השנה. ואילו כאן בברייתא מדובר בשדה שאינה עבודה, שלא נחרשה השדה בשנה שעברה, ולכך יש לחרוש אותה עתה שתי פעמים.
The Gemara dismisses this suggestion: This is not difficult; it is possible that the mishna and the baraita do not disagree, and here, the mishna, which does not require plowing a second time, is referring to a cultivated field, whereas there, the baraita is referring to an uncultivated field, and therefore it requires that the field be plowed a second time.
הכל
(3) מַאי הָוֵי עֲלַהּ תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אנָיר חֶצְיָהּ וְזוֹרֵעַ חֶצְיָהּ נָיר חֶצְיָהּ וְזוֹרֵעַ חֶצְיָהּ.
The Gemara concludes: What halakhic conclusion was reached about this matter? Come and hear the resolution from that which is taught in a baraita: For the first year, one plows the entire field during the first half of the year, and then he sows half of the field, leaving the other half fallow. For the second year, one again plows the entire field during the first half of the year, and then he sows the half of the field that was left fallow in the previous year. It is evident from this baraita that during the second year as well, the field is plowed before it is sown.
ת״ש דתניא נר חציה וזורע חציה כגון דנרה שנה ראשונה ובשניה נר חציה וזרע חציה ובשנה שלישית זורע מה ששייר ונר מה שזרע בשניה וכן יעשה לאחר מכן בכל שנה נר חציה וזורע חציה ותפשוט מינה דבשניה זורע בלא נרה דזורע מה שלא נר. ואם נפשך אדם לומר [אמאי אינו] זורעה כולה בשנה שניה היינו טעמא לפי שאין כח בארץ לזורעה בכל שנה כולה משום הכי נר חציה וזורע חציה:
מאי הוי עלה – דבעיא הני שנויי [שנויי] נינהו.
ת״ש – [דלא נרה] אלא בשנה [ראשונה].
נר חציה – חציה דשנה [ראשונה] חורשה כולה וזורע חציה [ומניח] חציה ניר וכן [בשנה שניה] חורש כולה וזורע החצי שלא [זרע] אשתקד והחצי [שזרע] אשתקד מניח ניר בכל שנה [זורע] ניר של אשתקד [ופשיט] דאין נרה אלא פעם אחת ולהכי אין זורעה כולה כאחת שאין דרך בני אדם [לזרוע] קרקעותיהם שנה אחר שנה מפני שמתישים את השדות לכך זורעה לחצאים ומרבים פירות בכל שנה.
ניר חציה וזורע חציה – כגון שנרה כולה בשנה ראשונה וזרע חציה ובשניה ניר חציה וזורע חציה מה שנר בשנה ראשונה ובשנה שלישית זורע מה שנר בשניה ונר מה שזורע בשניה וכן יעשה מכאן ואילך בכל שנה נר חציה וזורע חציה ותפשוט מינה דבשניה זורעה בלא נרה והאי דאין זורעה כולה (בשנה שלישית) היינו לפי שאין כח בקרקע להיזרע כולה בכל שנה.
ושואלים: ובסופו של דבר, מאי הוי עלה [מה היה עליה, על בעיה זו, כיצד היא נפתרת]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] את פתרונה ממה דתניא [ששנויה ברייתא] בדרך עיבודה הראוי של שדה תבואות: בשנה ראשונה יש לעשות בתחילה ניר (חריש) של כל השדה בחציה הראשון של השנה, ולאחר מכן הבעלים זורע רק את חציה של השדה, ואת חציה השני הריהו משאיר כשדה ניר. וכן בשנה הבאה — בתחילה עושים ניר (חריש) של כל השדה בחציה הראשון של השנה, ולאחר מכן זורע הבעלים את חציה השני של השדה (במחצית השדה שלא נזרעה בשנה שעברה), ואת המחצית הראשונה של השדה הריהו משאיר עתה כשדה ניר. והרי מכאן ראיה כי אף בשנה השניה, וכל בכל שנה ושנה, חוזרים וחורשים את השדה.
The Gemara concludes: What halakhic conclusion was reached about this matter? Come and hear the resolution from that which is taught in a baraita: For the first year, one plows the entire field during the first half of the year, and then he sows half of the field, leaving the other half fallow. For the second year, one again plows the entire field during the first half of the year, and then he sows the half of the field that was left fallow in the previous year. It is evident from this baraita that during the second year as well, the field is plowed before it is sown.
הכל
(4) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן באֵין מְבִיאִין אֶת הָעוֹמֶר אֶלָּא מִן הַשָּׂדוֹת הַמּוּדְרָמוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהֶן חַמָּה זוֹרַחַת וּמֵהֶן חַמָּה שׁוֹקַעַת.
§ Rabbi Yoḥanan says: One brings the omer only from the southern fields of Eretz Yisrael, as upon those fields, the sun rises and shines, and from those fields, the sun also sets. Those fields are exposed to abundant sunlight, and so they produce a superior-quality crop.
א אמר ר׳ יוחנן: אין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות (הנמצאות בחלק הדרומי) שבארץ ישראל, שבהן חמה זורחת בתחילה, ומהן החמה מעריבה ושוקעת.
§ Rabbi Yoḥanan says: One brings the omer only from the southern fields of Eretz Yisrael, as upon those fields, the sun rises and shines, and from those fields, the sun also sets. Those fields are exposed to abundant sunlight, and so they produce a superior-quality crop.
הכל
(5) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר עוֹמֶר הָיָה בָּא מִבִּקְעַת בֵּית מִקְלָה כְּבַת ג׳ שָׁלֹשׁ סְאִין הָיְתָה וְשָׂדֶה מוּדְרֶמֶת הָיְתָה וּבָהּ חַמָּה זוֹרַחַת וּמִמֶּנָּה חַמָּה שׁוֹקַעַת נָיר חֶצְיָהּ וְזוֹרֵעַ חֶצְיָהּ נָיר חֶצְיָהּ וְזוֹרֵעַ חֶצְיָהּ.
This is also taught in a baraita: Abba Shaul says that the omer would come from grain grown in the valley of Beit Mikle. The field there was about three se’a, and it was a southern field, and the sun would rise and shine upon it, and the sun would set from it. During the first year, the farmer plowed the entire field during the first half of the year, and he then sowed half of the field, leaving the other half fallow. During the second year, he again plowed the entire field during the first half of the year, and he then sowed the half of the field that was left fallow in the previous year.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך], אבא שאול אומר: העומר היה בא משדה תבואה הנמצא בבקעת בית מקלה. ובתיאורה של שדה זו נמסר, שכבת (שיעור שטחה) שלש סאין היתה, ושדה מודרמת היתה, ובה חמה זורחת וממנה חמה שוקעת. בשנה ראשונה היה נעשה ניר (חריש) בכל השדה, והיה זה בחציה הראשון של השנה, ולאחר מכן היה הבעלים זורע רק את חציה של השדה. ובשנה הבאה היה נעשה שוב ניר בחציה הראשון של השנה, וזורע את חציה השני של השדה.
This is also taught in a baraita: Abba Shaul says that the omer would come from grain grown in the valley of Beit Mikle. The field there was about three se’a, and it was a southern field, and the sun would rise and shine upon it, and the sun would set from it. During the first year, the farmer plowed the entire field during the first half of the year, and he then sowed half of the field, leaving the other half fallow. During the second year, he again plowed the entire field during the first half of the year, and he then sowed the half of the field that was left fallow in the previous year.
הכל
(6) רַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי הֲוָה לֵיהּ קַרְנָא דְּאַרְעָא נָיר חֶצְיָהּ וְזָרַע חֶצְיָהּ נָיר חֶצְיָהּ וְזָרַע חֶצְיָהּ וַעֲבַדָה עַל חַד תְּרֵי וּמְזַבֵּין לְהוּ לְחִיטֵּי לִסְמִידָא.:
The Gemara demonstrates the efficacy of this method: Rav Ḥilkiya bar Tovi had a tract of land. He plowed the field during the first half of the year and then sowed half of it. The next year, he plowed the field during the first half of the year and then sowed the other half of it. And this method was so effective that his field produced twice as much wheat as other fields its size, and it was of such a superior quality that he sold the wheat to be used as fine flour [lismida] for the meal offerings in the Temple.
ומסופר כי רב חלקיה בר טובי הוה ליה קרנא דארעא [היתה לו אדמת זוית, קרקע הנמצאת בזוית שבין שתי רוחות השמים], ועיבד אותה כך: בשנה זו — ניר חציה וזרע חציה, ובשנה שלאחריה — ניר חציה וזרע חציה. ומסופר כי כה גדול היה יבולה של שדה זו, עד שעבדה [עושה, נותנת יבול] בשיעור שהוא על חד תרי [אחת שתים, פי שתים] משדה אחרת בגודלה, ומזבין להו לחיטי לסמידא [והיה מוכר אותם, את החיטים שמן השדה הזו לצורך סולת מנחות המקדש].
The Gemara demonstrates the efficacy of this method: Rav Ḥilkiya bar Tovi had a tract of land. He plowed the field during the first half of the year and then sowed half of it. The next year, he plowed the field during the first half of the year and then sowed the other half of it. And this method was so effective that his field produced twice as much wheat as other fields its size, and it was of such a superior quality that he sold the wheat to be used as fine flour [lismida] for the meal offerings in the Temple.
הכל
(7) וְאִם הִתְלִיעָה פְּסוּלָה.: תָּנוּ רַבָּנַן גסוֹלֶת שֶׁהִתְלִיעָה רוּבָּהּ פְּסוּלָה וְחִיטִּין שֶׁהִתְלִיעוּ רוּבָּן פְּסוּלוֹת בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה בְּרוֹב חִטָּה אוֹ בְּרוֹב סְאָה ד תֵּיקוּ.:
§ The mishna teaches: And if the flour became wormy, it is unfit for use in a meal offering. The Sages taught in a baraita: Fine flour the majority of which became wormy is unfit. And similarly, wheat kernels the majority of which became wormy are unfit, and they may not be used to produce fine flour for meal offerings. Rabbi Yirmeya asks: What is the meaning of this latter ruling? Is it saying only that if the majority of an individual wheat kernel becomes wormy the flour produced from it is unfit, or is it saying that when the majority of a se’a of kernels becomes wormy the entire se’a is unfit? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
ברוב חטה – [שרוב] החיטה התליע פסולה.
או ברוב סאה – רוב הסאה מתולעת אפילו יש שם חיטים [שלמים] בלא תולעת.
ב ועוד שנינו במשנתנו שאם הסולת התליעה — הריהי פסולה מלהיקרב. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: סולת שהתליעה רובה — הריהי פסולה ליקרב במקדש, וכן חיטין שעדיין לא נטחנו לקמח, שהתליעו רובן — הריהן פסולות, שאין לעשות מהן קמח שיוקרב. ובבירורם של דברים אלה בעי [שאל] ר׳ ירמיה: למה הכוונה בלשון ״חיטין שהתליעו רובן״ רוב של כל חטה שאם התליעה ברובה — הריהי פסולה. או שהדברים מתייחסים לכלל החיטים המובאות עתה, ולהורות שאם באה לפנינו כמות של חיטים יש לבדוק אם ישנם תולעים ברוב הסאה שלפנינו. ואם נמצאת רוב הסאה מתולעת — פסולה כולה? ומציינים כי שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.
§ The mishna teaches: And if the flour became wormy, it is unfit for use in a meal offering. The Sages taught in a baraita: Fine flour the majority of which became wormy is unfit. And similarly, wheat kernels the majority of which became wormy are unfit, and they may not be used to produce fine flour for meal offerings. Rabbi Yirmeya asks: What is the meaning of this latter ruling? Is it saying only that if the majority of an individual wheat kernel becomes wormy the flour produced from it is unfit, or is it saying that when the majority of a se’a of kernels becomes wormy the entire se’a is unfit? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
הכל
(8) בָּעֵי רָבָא הִקְדִּישָׁן מַהוּ שֶׁיִּלְקֶה עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם בַּעַל מוּם כֵּיוָן דְּפָסֵיל כְּבַעַל מוּם דָּמֵי אוֹ דִלְמָא אֵין בַּעַל מוּם אֶלָּא בִּבְהֵמָה התֵּיקוּ.:
Rava asks: If one consecrated grains of wormy wheat for use in a meal offering, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating them due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? One is flogged for consecrating a blemished animal as an offering (see Temura 6b); does the same apply to consecrating wormy wheat? Does one say that since the wheat is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps, the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
הקדישן – לאותן חיטין המתולעות.
מהו שילקה עליהם משום בעל מום – דקיי״ל בפ״ק דתמורה המקדיש בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין.
הקדישן – לצורך מנחות.
מהו שילקה עליהן משום מקדיש בעל מום – דהכי אמר רבי במסכת תמורה (דף ו:) שהמקדיש בעלי מומין לוקה.
בעי רבא הקדישו מהו שילקה – שמא יש שום צריכותא הא דאזיל ומיבעיא ליה אכל חד וחד ונראה דבעיא דעצים אליבא דרבי לעיל בהקומץ רבה (דף כ:) דעצים קרבן גמור הוא ושייך בהן לא תקריבו.
ג ועוד שאלה הנוגעת לחיטים שהתליעו הפסולות להקרבה במקדש בעי [שאל] רבא: אדם שעבר והקדישן את החיטים שהתליעו, מהו דינו לענין זה שילקה עליהן משום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון דפסיל [שפסול] הדבר המתולע להקרבה כבעל מום הוא דמי [נחשב], וילקה על הקדשתו כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה הפסולה להקרבה, ואין המקדיש חיטים מתולעות לוקה על כך. אף שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.
Rava asks: If one consecrated grains of wormy wheat for use in a meal offering, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating them due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? One is flogged for consecrating a blemished animal as an offering (see Temura 6b); does the same apply to consecrating wormy wheat? Does one say that since the wheat is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps, the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
הכל
(9) תְּנַן הָתָם כׇּל עֵץ ושֶׁנִּמְצָא בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לַח ז אֲבָל יָבֵשׁ גּוֹרְרוֹ וְכָשֵׁר.
§ We learned in a mishna elsewhere (Middot 2:5) with regard to the wood logs that are burned on the altar: Priests inspect them before they are used and any log in which a worm is found is unfit for use on the altar. In reference to this mishna, Shmuel says: They taught this halakha only with regard to a wet log, as a wormy section cannot be removed. But if a wormy section is found in a dry log, the priest scrapes the wormy spot away, and the log is fit for use.
ד ובדומה לכך תנן התם [שנינו שם, במשנה במסכת מידות] בתיאור הלשכות במקדש ובכללן לשכת העצים, בה היו בודקים את העצים, משום שכל עץ שנמצא בו תולעת — פסול להקרבה לגבי המזבח. אמר שמואל: לא שנו חכמים שהעץ המתולע נפסל, אלא רק בעץ לח שאין המקום המתולע בעץ ניתן לעקירה, אבל אם היה זה עץ יבש — אין הוא נפסל בכך, אלא הכהן גוררו (חותך את המקום המתולע, ועוקרו), וכשר העץ בכך.
§ We learned in a mishna elsewhere (Middot 2:5) with regard to the wood logs that are burned on the altar: Priests inspect them before they are used and any log in which a worm is found is unfit for use on the altar. In reference to this mishna, Shmuel says: They taught this halakha only with regard to a wet log, as a wormy section cannot be removed. But if a wormy section is found in a dry log, the priest scrapes the wormy spot away, and the log is fit for use.
הכל
(10) בָּעֵי רָבָא הִקְדִּישׁוֹ מַהוּ שֶׁיִּלְקֶה עָלָיו מִשּׁוּם בַּעַל מוּם כֵּיוָן דְּפָסוּל כְּבַעַל מוּם דָּמֵי אוֹ דִלְמָא אֵין בַּעַל מוּם אֶלָּא בִּבְהֵמָה חתֵּיקוּ.:
Rava asks: If one consecrated a wormy log to be used on the altar, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating it due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? Does one say that since the log is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps, the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
ובדין זה של עצים המתולעים בעי [שאל] רבא: אם עבר אדם והקדישו את העץ המתולע, מהו דינו לענין זה שילקה עליו כעובר על איסור תורה, ומשום שהקדיש דבר שהוא בעל מום (הפסול בגופו) להקרבה? וצדדי השאלה: האם כיון שפסול העץ המתולע להקרבה כבעל מום הוא דמי [נחשב], וילקה על הקדש זה כשאר מקדיש בעל מום. או דלמא [שמא] יש לומר כי אין בעל מום אלא בבהמה, ולא בשאר דברים, לוקה על כך. אף שאלה זו לא נפתרה, ולכך תיקו [תעמוד, תישאר] במקומה.
Rava asks: If one consecrated a wormy log to be used on the altar, what is the halakha with regard to whether he should be flogged for consecrating it due to the prohibition against consecrating a flawed item as an offering? Does one say that since the log is unfit, it is comparable to a blemished animal? Or perhaps, the prohibition against consecrating a flawed item applies only to an animal. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : טתְּקוֹעַ אַלְפָּא לַשֶּׁמֶן אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר שְׁנִיָּה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כׇּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא מִיכָּן הָיוּ מְבִיאִין.
MISHNA: Olive trees in Tekoa are the primary source of oil to be used in meal offerings. Abba Shaul says: Secondary to Tekoa is Regev on the east bank of the Jordan River. All the regions were valid for oil to be brought from them, but it was from here that they would bring it.
ה משנה השמן הבא מהיישוב תקוע — הריהו אלפא (ראשון במעלה) לכל שמן הבא ממקום אחר, והוא הראוי להיות מובא למקדש למנחות. אבא שאול מוסיף ואומר כי שניה לה לתקוע בחשיבות שמניה היא העיר רגב הנמצאת בעבר הירדן. ומסבירים: אף שמצד הדין כל הארצות היו כשרות להבאת שמן מהן למנחות, לא היו מביאים מהן שמן אלא דווקא מיכן (מתקוע, ומרגב) היו מביאין.
MISHNA: Olive trees in Tekoa are the primary source of oil to be used in meal offerings. Abba Shaul says: Secondary to Tekoa is Regev on the east bank of the Jordan River. All the regions were valid for oil to be brought from them, but it was from here that they would bring it.
הכל
(12) יאֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים וְלֹא מִן מַה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר אֵין מְבִיאִין כ אַנְפַּקְטָן וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר ל אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִין שֶׁנִּשְׁרוּ בְּמַיִם וְלֹא מִן הַכְּבָשִׁים וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִים וְאִם הֵבִיא פָּסוּל.:
One may not bring a meal offering containing oil from olives taken from a fertilized olive grove, nor from olives taken from an irrigated olive grove, nor from olives taken from an olive grove where grain was sown between the trees. But if one did bring a meal offering containing oil from such groves, it is valid. One may not bring a meal offering containing oil from unripe olives [anpiktan], but if one did bring it, it is valid. One may not bring a meal offering containing oil from olives that were soaked in water, nor from pickled olives, nor from boiled olives, and even if one did bring it, it is not valid.
ערך גרגר
גרגר – א(פרק ו׳ בפיאה) שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט. (ובפרק ז) גרגר יחידי רבי יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות (ובהרוטב בפרק ג׳ בטהרות) ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא פי׳ ענב אחד לבדו (ובפרק ב׳ במעשרות) באשכול שאבור לך מגרגר ואוכל. (ובהמעביר פרק שלישי) רבי עקיבא אומר מגרגר באשכול פירוש אוכל ענב אחת. (שבת סד:) בפלפל ובגרגר מלח פי׳ קורט מלח. (מנחות פה:) אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים פי׳ אם בעיקר האילן מים או שוקת ונפל לשם מן האילן זיתים אין מביאין ממנו שמן שאינו מן המובחר (ובזה הפרק) זית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל גמרא איבעיא להו מגרגרו תנן או מגלגלו תנן פי׳ בשלשה זמנים לוקט הזיתים וכל לקיטה יש בו שלשה מיני שמנים לפי שאין מתבשל כולו יחד ושאל מגרגרו תנן כלומר לוקט אחד מן המבושלים או מגלגלו תנן שעושה להן סימן שלא יתערבו באחרים ומניחם עד שיתבשלו יפה יפה ויתרככו כביצה מגולגלת תא שמע דתניא שמן זית מזיתו כלומר שיתבשל על האילן יפה וכן עושה סימן לזית השני ועוזבו עד שיתבשל יפה. (פרק ט׳ בטהרות) המניח זיתים לגג לגרגרן פירוש לגלגלן. (פרק ג בשביעית) וכן גרגר של צרורות פירוש אבנים קטנות.
א. [טרויבען אבפליקען.]
מתני׳ מבית (השלחין) [הזבלים] – הן מאוסים.
ולא ממה שנזרע ביניהם – שהזרעים מכחישים את הזיתים ואין השמן מעולה.
אנפקינין – מפרש בגמרא.
שנשרו במים – (שהיו המים) [שהמים] מקלקלין את השמן.
מתני׳ ולא מן מה שנזרע ביניהם – מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם לפי שהזרעים מכחישים לאילנות.
אנפקטן – מה שלא נתבשל יפה.
אין מביאין מן הגרגרין – של זיתים שנפלו ונשרו במים ושהו בהם הרבה או שנכבשו או שנשלקו לפי שאין שומנם יפה יפה ענין אחר מן הגרגרים שנשרו אין מביאין מאותן זיתים שאין מוציאין שמנה אלא א״כ נשרו במים או שצריך לשולקן או לכובשן קודם שיוציאו שומנן.
אין מביאין שמן למנחות לא מבית הזבלים (שדה מזובלת), ולא מבית השלחים (שדה המושקית בידי אדם), וכן לא מביאים שמן מן מה (מאותם עצים) שנזרע ביניהם. ובכל אלה אם הביא מהם שמן — הריהו כשר למנחות. וכן אין מביאין אנפקטן (שמן הנעשה מזיתים שלא נגמר בישולם), ואף אלה אם הביא מהם — הריהו כשר. אבל אין מביאין שמן למקדש מן הגרגרין של הזיתים שנשרו במים, ולא מן הזיתים הכבשים (הכבושים במלח ובחומץ), ולא מן הזיתים השלוקים (המבושלים קצת או הרבה), ואם הביא שמן מאלה — הריהו פסול.
One may not bring a meal offering containing oil from olives taken from a fertilized olive grove, nor from olives taken from an irrigated olive grove, nor from olives taken from an olive grove where grain was sown between the trees. But if one did bring a meal offering containing oil from such groves, it is valid. One may not bring a meal offering containing oil from unripe olives [anpiktan], but if one did bring it, it is valid. One may not bring a meal offering containing oil from olives that were soaked in water, nor from pickled olives, nor from boiled olives, and even if one did bring it, it is not valid.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : {שמואל ב י״ד:ב׳} וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה מַאי שְׁנָא תְּקוֹעָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִתּוֹךְ שֶׁרְגִילִין בְּשֶׁמֶן זַיִת חָכְמָה מְצוּיָה בָּהֶן.:
GEMARA: The Gemara notes the effect of Tekoa’s oil on those living there: The verse states: “And Joab sent to Tekoa, and fetched from there a wise woman” (II Samuel 14:2). What is different about Tekoa that Joab chose to bring a woman from there? Rabbi Yoḥanan says: Since the residents of Tekoa are accustomed to use olive oil, wisdom is prevalent there.
ו גמרא שנינו במשנתנו כי השמן הבא מתקוע הריהו המשובח (״אלפא״) בשמנים. ומביאים עוד בענין שמנה של תקוע. נאמר: ״וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה״ (שמואל ב יד, ב), על מנת שאותה אשה תאמר דברים לפני המלך. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] שלח יואב אנשים תקועה? אמר ר׳ יוחנן: מתוך שרגילין בני המקום תקוע בשימוש בשמן זית, חכמה מצויה בהן. ולכך אף אשה זו היתה חכמה ביותר.
GEMARA: The Gemara notes the effect of Tekoa’s oil on those living there: The verse states: “And Joab sent to Tekoa, and fetched from there a wise woman” (II Samuel 14:2). What is different about Tekoa that Joab chose to bring a woman from there? Rabbi Yoḥanan says: Since the residents of Tekoa are accustomed to use olive oil, wisdom is prevalent there.
הכל
(14) תָּנוּ רַבָּנַן {דברים ל״ג:כ״ד} וְטוֹבֵל בְּשֶׁמֶן רַגְלוֹ זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל אָשֵׁר שֶׁמּוֹשֵׁךְ שֶׁמֶן כְּמַעְיָן אָמְרוּ פַּעַם א׳ אַחַת נִצְרְכוּ לָהֶן אַנְשֵׁי לוּדְקִיָּא בְּשֶׁמֶן מִינּוּ לָהֶן פּוּלְמוֹסְטוּס אֶחָד אָמְרוּ לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לָנוּ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִיבּוֹא.
§ The Gemara digresses to discuss the tribal portion of Asher, in which the city of Tekoa is located: The Sages taught in a baraita: In his blessing to the tribe of Asher, Moses said: “He will be pleasing to his brothers, and immerse his foot in oil” (Deuteronomy 33:24). This is referring to the portion of Asher, as the oil flows there like a spring. The Gemara relates: They said that once, the people of Laodicea were in need of oil. They appointed a gentile messenger [polmostos] and said to him: Go and bring us one million maneh worth of oil.
ערך צף
צף – א(משנה אבות פרק ה) עומדין צפופין ומשתחוין רווחין פי׳ דחוקים (מנחות פה:) כעס א׳ נצטפצפו נשי לידקיא לשמן (א״ב בנוס׳ כתוב נצרכו אנשי לודקיא) (בילמדנו בדברות אחרונות) ראו היאך עומדין המלאכים צפופין ומרתתין לפני.
א. [געדרענק זיין.]
ז ומתוך שדובר בשמנה של תקוע המצויה בנחלת שבט אשר, מביאים מה שנאמר בשבחה של נחלה זו. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בברכת משה לשבט אשר ״יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו״ (דברים לג, כד) — זה חלקו (נחלתו) של שבט אשר, שמושך (זורם) בה השמן כמעין. ומסופר שאמרו: פעם אחת אירע שנצרכו להן אנשי העיר לודקיא שבאסיה בשמן. מינו להן פולמוסטוס (ממונה) אחד, ואמרו לו: לך והבא לנו כמות שמן במחיר של מאה ריבוא (רבבות) מנים.
§ The Gemara digresses to discuss the tribal portion of Asher, in which the city of Tekoa is located: The Sages taught in a baraita: In his blessing to the tribe of Asher, Moses said: “He will be pleasing to his brothers, and immerse his foot in oil” (Deuteronomy 33:24). This is referring to the portion of Asher, as the oil flows there like a spring. The Gemara relates: They said that once, the people of Laodicea were in need of oil. They appointed a gentile messenger [polmostos] and said to him: Go and bring us one million maneh worth of oil.
הכל
(15) הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם אָמְרוּ לוֹ לֵךְ לְצוֹר הָלַךְ לְצוֹר אָמְרוּ לוֹ לֵךְ לְגוּשׁ חָלָב הָלַךְ לְגוּשׁ חָלָב אָמְרוּ לוֹ לֵךְ אֵצֶל פְּלוֹנִי לְשָׂדֶה הַלָּז וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה עוֹזֵק תַּחַת זֵיתָיו אָמַר לוֹ יֵשׁ לְךָ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִיבּוֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲסַיֵּים מְלַאכְתִּי הִמְתִּין עַד שֶׁסִּיֵּים מְלַאכְתּוֹ.
He first went to Jerusalem to procure the oil, but residents there did not have that quantity of oil. They said to him: Go to Tyre, which was a commercial city. He went to Tyre, but they also did not have enough oil. They said to him: Go to Gush Ḥalav, which is located in the portion of Asher. He went to Gush Ḥalav, and they said to him: Go to so-and-so, to that field. He went there and found someone hoeing [ozek] under his olive trees. The messenger said to that man: Do you have the one million maneh worth of oil that I need? The man said to him: Wait for me until I complete my labor, i.e., hoeing. The messenger waited until the man completed his labor.
ערך עזק
עזק – א(יבמות קכב) פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן פי׳ אינם מנטע בחור שהן כחושין אלא כבר הן של שנה שלישית שהן יפין ושמנין כדי להשביחן של עזקה פירות שביעית שנחרשו בשביעית כלומר לא תהא סבור דבשדה בור גדלו אלא נתחרש יפה ונעזק כמו שנאמר ויעזקהו ויסקלהו של נטע רבעי דהן מובחרות ואף על פי שכל אלו אסורין לא אמר כלום ולא חיישינן לדבריו דלהשביח מקחו אמר (מנחות פה:) הלך בשדה ומצא יושב ועוזק תחת הזיתים פי׳ חופר ומשליך את האבנים (ראש השנה כג:) ובית יעזק היתה נקראת איבעי׳ להו בית יעזק תנן לישנא מעליא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית יזק תנן לישנא דצערא דכתיב והוא אסור בזיקים. (בסוף אהלות) אף העוזק בית הפרס טהור פי׳ משליך אבנים ר״מ שעשה לו גדר מן האבנים מן ויעזקהו ויסקלהו ומפרש ויעזקהו מסביב וגדר כטבעת תרגום טבעת עיזקא.
ערך זבל
זבל – ב(שבת מז:) לא בזבל ולא בחול. (שבת פ:) זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב. (מנחות פה) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין. (שביעית פרק ב) מזבלין מייבלין ומעדרין מכרקין מאבקין מעשנין מקרסמין מזרדין ומפסלין מזהמין וכורכת וקוטמין ומסקלין פירוש מזבלין ומעדרין במקשאות משליכין זבל בשדה או בעיקר האילן מעדרין חופרין. מייבלין ירושל׳ מעבירין את היבלת כלומר אם יש לאילן יבלת יסירה ממנו וירפא. ירושל׳ מפרקין בעלים כלומר משברים העלים היבשים. ירושלמי מאבקין עושה לה אבק כלומר משליכין אבק על עיקר האילן. ירושלמי מעשנין מתננין לה כלומר עושים עשן תחת האילן שימותו התולעים מסלקין מסירין האבנים מלשון סקלו מאבן. מקרסמין כמו מכרסמין שחותך הענפים שיבשו. מזרדין כורתין הפרחים העולים בשרש האילן. מפסלין שנוטל הפסולת ויש אומרים מזרדין שחותך קצת מן הענפים הלחים ומניח מקצת. מפסלין שנוטלין מן הכל כדי שתתעבה הקורה מלשון ויפסול שני לוחות אבנים. מזהמין נותנין זבל ומים בעיקרין כורכין מל׳ ותכריך בוץ וארגמן. קוטמין תרגום אפר קטם ויש אומרים שובר הראשים כמו נקטם ראשו. וסכין את הפגין פירות שלא נתבשלו סכין אותן שמן ומיד מתבשלין. (עבודה זרה נ) התם פטומי פירא. עד חצות (ברכות ח.) עד זבילא בתרייתא שלמא. (בבא מציעא ק״ג:) אמר רב יוסף דוולא מרא וזבילא וזרנוקא דבעל הבית פירוש פל״א בלעז הנושאת הזבל ומשליכין על המת (א״ב תרגו׳ כדומן על פני השדה כזבל מבדר על אפי חקלא).
ערך קרחיים
קרחיים – ג(מנחות פה) קרחיים וחטולין אלפא ליין פי׳ מקומות הן.
א. [אומגראבען.]
ב. [מיסט.]
ג. [ארטס נאמע.]
הלך לצור – אין זה צור המעטירה אלא צור אחרת שהיתה בארץ ישראל.
עוזק – יש מפרשים כמו (ישעיהו ה) ויעזקהו עושה גדר סביב זיתיו ולא יתכן דהא תניא עוזק תחת זיתיו ובערוך פירש חופר ומשליך אבנים כדפרישית בריש פירקין.
הלך אותו ממונה בתחילה לירושלים כדי לקנות כמות כזו של שמן, אמרו לו בני ירושלים שאין להם שמן כדי כך, ולשם קניית כמות כזו של שמן לך לצור שהיא מרכז המסחר. הלך לצור, אמרו לו בני צור שאף להם אין כמות כזו של שמן למכירה, ואולם לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו בני גוש חלב: לך אצל פלוני לשדה הלז. הלך אותו ממונה ומצאו את בעל הבית בעת שהיה עוזק (עודר) תחת זיתיו. אמר לו אותו ממונה: יש לך למכור לי כמות שמן במחיר של מאה ריבוא מנים, שאני צריך? אמר לו בעל הזיתים: המתן לי עד שאסיים מלאכתי בעידור. המתין עד שסיים מלאכתו.
He first went to Jerusalem to procure the oil, but residents there did not have that quantity of oil. They said to him: Go to Tyre, which was a commercial city. He went to Tyre, but they also did not have enough oil. They said to him: Go to Gush Ḥalav, which is located in the portion of Asher. He went to Gush Ḥalav, and they said to him: Go to so-and-so, to that field. He went there and found someone hoeing [ozek] under his olive trees. The messenger said to that man: Do you have the one million maneh worth of oil that I need? The man said to him: Wait for me until I complete my labor, i.e., hoeing. The messenger waited until the man completed his labor.
הכל
(16) לְאַחַר שֶׁסִּיֵּים מְלַאכְתּוֹ הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו וְהָיָה מְסַקֵּל וּבָא בַּדֶּרֶךְ אָמַר לוֹ יֵשׁ לְךָ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִיבּוֹא כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁשְּׂחוֹק שָׂחֲקוּ בִּי הַיְּהוּדִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ הוֹצִיאָה לוֹ שִׁפְחָתוֹ קומקמום שֶׁל חַמִּין וְרָחַץ בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו הוֹצִיאָה לוֹ סֵפֶל שֶׁל זָהָב מְלֵיאָה שֶׁמֶן וְטָבַל בּוֹ יָדָיו וְרַגְלָיו לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וְטוֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.
After he completed his labor, the man slung his tools over his shoulders behind him, a manner typical of poor laborers, and started walking, and he was removing stones from his orchard as he went along the path. Upon seeing this behavior, which suggested the man was merely a laborer, the messenger questioned whether the man was truly able to provide him with the oil. He said to the man: Can it be that you really have the one million maneh worth of oil that I need? It seems to me that the Jews of Gush Ḥalav are making a laughingstock of me by sending me here. When he reached his city, the man’s maidservant brought out to him a kettle [kumkemos] of hot water, and he washed his hands and his feet. Afterward, she brought out to him a golden basin filled with oil, in which he immersed his hands and feet, in fulfillment of that which is stated with regard to the Tribe of Asher: “And immerse his foot in oil” (Deuteronomy 33:24).
לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל בעל הזיתים את כליו לאחוריו, כדרכם של פועלים, והיה מסקל ובא בדרך, כשהיה מוצא שם אבן היה מסלק אותה. סבור היה אותו ממונה כי פועל עני עומד לפניו, אמר לו בתמיהה: האם אמנם יש לך שמן במאה ריבוא? והוסיף ואמר: כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים, אותם בני גוש חלב ששלחו אותי לאדם עני זה. כיון שהגיע בעל הזיתים לעירו ולביתו, הוציאה לו שפחתו בתחילה קומקמום של מים חמין, ורחץ בו ידיו ורגליו. ולאחר מכן עמדה והוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן, וטבל בו את ידיו ואת רגליו, לקיים מה שנאמר בבני שבט אשר: ״וטובל בשמן רגלו״.
After he completed his labor, the man slung his tools over his shoulders behind him, a manner typical of poor laborers, and started walking, and he was removing stones from his orchard as he went along the path. Upon seeing this behavior, which suggested the man was merely a laborer, the messenger questioned whether the man was truly able to provide him with the oil. He said to the man: Can it be that you really have the one million maneh worth of oil that I need? It seems to me that the Jews of Gush Ḥalav are making a laughingstock of me by sending me here. When he reached his city, the man’s maidservant brought out to him a kettle [kumkemos] of hot water, and he washed his hands and his feet. Afterward, she brought out to him a golden basin filled with oil, in which he immersed his hands and feet, in fulfillment of that which is stated with regard to the Tribe of Asher: “And immerse his foot in oil” (Deuteronomy 33:24).
הכל
(17) לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ מָדַד לוֹ שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִיבּוֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם אַתָּה צָרִיךְ לְיוֹתֵר אָמַר לוֹ הֵן אֶלָּא שֶׁאֵין לִי דָּמִים אָמַר לוֹ אִם אַתָּה רוֹצֶה לִיקַּח קַח וַאֲנִי אֵלֵךְ עִמְּךָ וְאֶטּוֹל דָּמָיו מָדַד לוֹ שֶׁמֶן בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר רִיבּוֹא אָמְרוּ לֹא הִנִּיחַ אוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא סוּס וְלֹא פֶּרֶד וְלֹא גָּמָל וְלֹא חֲמוֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא שְׂכָרוֹ.
After they ate and drank, the man measured out for the messenger one million maneh worth of oil. The man said to him: Are you sure that you do not need any more oil? The messenger said to him: Yes, I do need more, but I do not have the money for it. The man said to him: If you wish to take more oil, take it and I will go back to Laodicea with you and collect the money for the extra oil there. The messenger agreed and the man measured out an additional 180,000 maneh worth of oil. Concerning this incident, people said: The messenger had such an enormous burden of oil that he left neither a horse, nor a mule, nor a camel, nor a donkey in all of Eretz Yisrael that he did not rent in order to help transport the oil back to Laodicea.
לאחר שאכלו ושתו, עמד בעל הזיתים ומדד לו מאוצרותיו שמן במחיר של מאה ריבוא מנים. אמר לו בעל הזיתים לשליח: כלום (האם) אתה צריך ליותר מכמות זו של שמן? אמר לו: הן, אלא שאין לי עוד דמים (כסף) לשלם עבור תוספת שמן, שלא הבאתי אתי אלא מיליון מנים. אמר לו בעל הזיתים: אם אתה רוצה ליקח (לקנות) כמות שמן גדולה יותר — קח (קנה), ואני אלך עמך חזרה ללודקיא, ואטול שם את דמיו (הכסף) עבור תוספת השמן. ומסופר כי מדד לו כמות שמן בעוד שמונה עשר ריבוא מנים. הוסיפו ואמרו חכמים שכה גדול היה משא השמן שלקח אותו השליח, עד שלא הניח (השאיר) אחריו אותו האיש (השליח מלודקיא) לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו.
After they ate and drank, the man measured out for the messenger one million maneh worth of oil. The man said to him: Are you sure that you do not need any more oil? The messenger said to him: Yes, I do need more, but I do not have the money for it. The man said to him: If you wish to take more oil, take it and I will go back to Laodicea with you and collect the money for the extra oil there. The messenger agreed and the man measured out an additional 180,000 maneh worth of oil. Concerning this incident, people said: The messenger had such an enormous burden of oil that he left neither a horse, nor a mule, nor a camel, nor a donkey in all of Eretz Yisrael that he did not rent in order to help transport the oil back to Laodicea.
הכל
(18) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ יָצְאוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ לְקַלְּסוֹ אָמַר לָהֶם לֹא לִי קַלְּסוּנִי אֶלָּא לָזֶה שֶׁבָּא עִמִּי שֶׁמָּדַד לִי שֶׁמֶן בְּמֵאָה רִיבּוֹא וַהֲרֵי נוֹשֶׁה בִּי בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה רִיבּוֹא לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {משלי י״ג:ז׳} יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.:
When the messenger finally reached his city, the people of his city came out to praise him [lekaleso] for achieving this tremendous feat. The messenger said to them: Do not praise me. Rather, praise this man who has come with me, as it is he who measured for me one million maneh worth of oil, and he extended a debt to me for 180,000 maneh worth of oil. This incident was in fulfillment of that which is stated: “There is one who seems to be rich, yet has nothing; there is one who seems to be poor, yet has great wealth” (Proverbs 13:7).
לקלסו – לשבחו על שקנה להם כל כך.
יש מתעשר ואין כל – שנוהג בעצמו כעשיר ואין לו כלום.
מתרושש – ויש נוהג כעני ויש לו הון רב כגון זה שהיה עשיר גדול והוא עושה עבודת שדהו בעצמו כמו עני.
ועוד מסופר כי כיון (בזמן) שהגיע אותו השליח לעירו, יצאו לקראתו כל אנשי עירו על מנת לקלסו (לשבחו) על שהצליח להביא כל כך הרבה שמן, אמר להם אותו השליח לבני עירו: לא לי קלסוני, אלא לאדם זה שבא עמי, שמדד לי שמן במאה ריבוא מנים, והרי הוא עוד נושה בי בשמונה עשרה ריבוא מנים. ובא סיפור זה לקיים (להמחיש) מה שנאמר: ״יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב״ (משלי יג, ז), שיש אדם הנוהג כעשיר ואין בידו כלום (״מתעשר ואין כל״). ויש הנוהג כעני, והריהו עשיר מופלג (״מתרושש והון רב״), כבעל זיתים זה שמגוש חלב.
When the messenger finally reached his city, the people of his city came out to praise him [lekaleso] for achieving this tremendous feat. The messenger said to them: Do not praise me. Rather, praise this man who has come with me, as it is he who measured for me one million maneh worth of oil, and he extended a debt to me for 180,000 maneh worth of oil. This incident was in fulfillment of that which is stated: “There is one who seems to be rich, yet has nothing; there is one who seems to be poor, yet has great wealth” (Proverbs 13:7).
הכל
(19) אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים.: וְהָתַנְיָא אֵין מְבִיאִין אַנְפַּקְטָן
§ The mishna teaches: One may not bring a meal offering containing oil made from olives from a fertilized olive grove. The mishna continues to state that one may not bring a meal offering containing oil from unripe olives, and, according to one version of the mishna’s text, it adds that even if one did bring a meal offering containing such oil, it is not valid. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: One may not bring a meal offering containing oil made from unripe olives,
ח שנינו במשנתנו כי אין מביאין שמן למקדש לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים... אין מביאין אנפקטן, ואם הביא — פסול. ומכאן יש להסיק כי אף שמן האנפקטן הריהו בכלל השמנים, אלא שפסול הוא, ועל כך שואלים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: אין מביאין אנפקטן,
§ The mishna teaches: One may not bring a meal offering containing oil made from olives from a fertilized olive grove. The mishna continues to state that one may not bring a meal offering containing oil from unripe olives, and, according to one version of the mishna’s text, it adds that even if one did bring a meal offering containing such oil, it is not valid. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: One may not bring a meal offering containing oil made from unripe olives,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.