וקנה את קרבן תודתו רק בחלק מהמעות שהפריש, ונתותרו בידו מעות. מה יעשה בהן? — הריהו מביא בהן לחם הבא עם קרבן התודה. ואולם אם הפריש מעות ללחמי תודה, ואכן קנה בחלק מהן לצורך לחמי תודה, ונתותרו בידו מעות — אין מביא בהן תודה.
(1) 
וְנִתּוֹתְרוּ מֵבִיא בָּהֶן לֶחֶם לְלַחְמֵי תוֹדָה וְנִתּוֹתְרוּ אֵין מֵבִיא בָּהֶן תּוֹדָה.
וְנִתּוֹתְרוּ מֵבִיא בָּהֶן לֶחֶם לְלַחְמֵי תוֹדָה וְנִתּוֹתְרוּ אֵין מֵבִיא בָּהֶן תּוֹדָה.and some of the money remained after he purchased the offering, he brings, i.e., purchases, with the remaining money loaves to accompany the thanks offering. If he separated money for the loaves of the thanks offering and some of the money remained after he purchased the loaves, he may not bring a thanks offering with the remaining money.
and some of the money remained after he purchased the offering, he brings, i.e., purchases, with the remaining money loaves to accompany the thanks offering. If he separated money for the loaves of the thanks offering and some of the money remained after he purchased the loaves, he may not bring a thanks offering with the remaining money.
הכל
(2) מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מִנַּיִן לְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:י״ב} וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת אִי הָכִי אִיפְּכָא נָמֵי לֶחֶם אִיקְּרִי תּוֹדָה תּוֹדָה לָא אִיקְּרַי לֶחֶם.
The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is due to the statement of Rav Kahana, that is difficult. As Rav Kahana said: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves” (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words “thanks offering” and “loaves” indicates that the loaves are themselves called a thanks offering. Therefore, one who separated money for a thanks offering may use that money for the loaves as well. The Gemara explains the difficulty: If that is so, the opposite should also be the halakha, i.e., the thanks offering is called loaves, and it should therefore be permitted to use the money remaining from the loaves for the thanks offering. The Gemara rejects this: The loaves are called a thanks offering, but the thanks offering is not called loaves.
The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is due to the statement of Rav Kahana, that is difficult. As Rav Kahana said: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves” (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words “thanks offering” and “loaves” indicates that the loaves are themselves called a thanks offering. Therefore, one who separated money for a thanks offering may use that money for the loaves as well. The Gemara explains the difficulty: If that is so, the opposite should also be the halakha, i.e., the thanks offering is called loaves, and it should therefore be permitted to use the money remaining from the loaves for the thanks offering. The Gemara rejects this: The loaves are called a thanks offering, but the thanks offering is not called loaves.
לחם איקרי תודה – כדכתיב התודה חלות הלכך כי אמר מעות הללו לתודה הרי לחם בכלל דהא נמי תודה איקרי.
תודה לא איקרי לחם – וכי אמר מעות הללו ללחמי תודה לא הויא תודה באותו שם דהא לא איקרי לחם.
אי הכי איפכא נמי – דכיון דלחם איקרי תודה תודה נמי איקרי לחם ויביא נמי ממותר לחם תודה.
לחם איקרי תודה – ולהכי הפריש לתודתו ונתותרו מביא בהן לחם.
ומבררים: מאי טעמא [מה טעם הדבר], ומדוע המפריש מעות לתודה יכול לקנות בשארית המעות לחמי תודה, אך המפריש מעות ללחמי תודה אינו יכול לקנות בשארית המעות תודה? אילימא [אם תאמר] משום דרשה זו שאמר רב כהנא, שכך אמר רב כהנא: מנין ללחמי תודה שנקראו אף הם ״תודה״? שכן נאמר בפרשת התודה: ״והקריב על זבח התודה חלות מצות״ (ויקרא ז, יב), שאף החלות נקראות ״תודה״, ולכך המפריש מעות לתודתו קונה בהן אף לחמי התודה. ואולם אי הכי [אם כך] הוא ההסבר, שנלמד מכתוב זה הכולל את החלות בזבח התודה, הרי יש לומר כי איפכא [ההיפך], שתיקרא גם התודה בשם ״לחם״, נמי [גם כן], יש ללמוד מן הכתוב, ולמה לא יותר לקנות תודה במעות הנותרות מאלה שהופרשו ללחמי תודה! ומשיבים: מן הכתוב אנו למדים כי לחם תודה איקרי [נקרא] אף הוא ״תודה״, ואולם התודה לא איקרי [לא נקראה] לחם.
The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is due to the statement of Rav Kahana, that is difficult. As Rav Kahana said: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves” (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words “thanks offering” and “loaves” indicates that the loaves are themselves called a thanks offering. Therefore, one who separated money for a thanks offering may use that money for the loaves as well. The Gemara explains the difficulty: If that is so, the opposite should also be the halakha, i.e., the thanks offering is called loaves, and it should therefore be permitted to use the money remaining from the loaves for the thanks offering. The Gemara rejects this: The loaves are called a thanks offering, but the thanks offering is not called loaves.
הכל
(3) וְאָמַר רָבָא אהִפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְחָזַר וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאָבְדָה וְחָזַר וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְנִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי שְׁלׇשְׁתָּן עוֹמְדוֹת נִתְכַּפֵּר בָּרִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם שְׁלִישִׁית טְעוּנָה לֶחֶם.
§ And Rava says: If one separated an animal as his thanks offering and it was lost, and he again separated another in its stead, and it too was lost, and he again separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first animal, the second does not require loaves, as it is the replacement for the first, and the first was sacrificed with its loaves. But the third requires loaves, because it is the replacement for the second, which does not require loaves.
§ And Rava says: If one separated an animal as his thanks offering and it was lost, and he again separated another in its stead, and it too was lost, and he again separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first animal, the second does not require loaves, as it is the replacement for the first, and the first was sacrificed with its loaves. But the third requires loaves, because it is the replacement for the second, which does not require loaves.
נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם – לפי שהיא חליפי ראשונה כו׳ שלישית טעונה. לחם שאינה חליפי ראשונה והוי כמרבה בתודה:
שניה אינה טעונה לחם – דהא קרבה חליפין דידה והויא ליה מותר תודת הראשונה אבל שלישית טעונה לחם דחליפין דשניה היא ושניה לא קרבה ולא הויא מותר תודה.
נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם – לפי שהיא חליפי תודה ראשונה.
שלישית טעונה לחם – דלא הויא חליפי תודה ראשונה ומרבה בתודות הוא דאע״ג דחובה היא דקתני והפריש אחרת אפילו הכי אמרינן הכא ודאי שלישית לא הויא אלא מרבה בתודות דלא הויא חליפה.
א ועוד הלכה בדיני התודה אמר רבא: מי שהפריש בהמה לקרבן תודתו, ואבדה, וחזר והפריש בהמה אחרת תחתיה, וגם היא אבדה, וחזר והפריש אחרת תחתיה, ולאחר מכן נמצאו שתי הראשונות, והרי עתה שלשתן עומדות (מזומנות) להקרבה. מה יעשה? אם עמד והקריב ונתכפר איפוא בראשונה — השניה אינה טעונה לחם, שהרי היא חילופיה של הראשונה, והראשונה קרבה עם לחמה. ואולם השלישית טעונה לחם, שהרי היא רק חליפין של השניה, והשניה אינה טעונה לחם.
§ And Rava says: If one separated an animal as his thanks offering and it was lost, and he again separated another in its stead, and it too was lost, and he again separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first animal, the second does not require loaves, as it is the replacement for the first, and the first was sacrificed with its loaves. But the third requires loaves, because it is the replacement for the second, which does not require loaves.
הכל
(4) נִתְכַּפֵּר בַּשְּׁלִישִׁית שְׁנִיָּה אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם רִאשׁוֹנָה טְעוּנָה לֶחֶם בָּאֶמְצָעִית שְׁתֵּיהֶן אֵין טְעוּנוֹת לֶחֶם אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ נִתְכַּפֵּר בְּאַחַת מֵהֶן שְׁתֵּיהֶן אֵין טְעוּנוֹת לֶחֶם כּוּלְּהוּ חֲלִיפִין דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ.
If he achieved atonement with the third, then the second does not require loaves, because its replacement, i.e., the third, was sacrificed with loaves, but the first requires loaves, because its replacement, i.e., the second, will be sacrificed without loaves. If he achieved atonement with the middle, i.e., the second animal, both of them, i.e., the first and the third, do not require loaves, because the replacement for the first, i.e., the second, was sacrificed with loaves, and the third is the replacement for the second, which was sacrificed with loaves. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two do not require loaves, as they are all replacements for one another.
If he achieved atonement with the third, then the second does not require loaves, because its replacement, i.e., the third, was sacrificed with loaves, but the first requires loaves, because its replacement, i.e., the second, will be sacrificed without loaves. If he achieved atonement with the middle, i.e., the second animal, both of them, i.e., the first and the third, do not require loaves, because the replacement for the first, i.e., the second, was sacrificed with loaves, and the third is the replacement for the second, which was sacrificed with loaves. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two do not require loaves, as they are all replacements for one another.
נתכפר בשליש׳ שניה אין טעונה לחם לפי ששלישית קיימא במקום שניה והראשונה טעון לחם דשלישית לא קיימא במקומה:
נתכפר באמצעית שתיהן [אין] טעונות לחם דזו עומדת במקום ראשונה ושלישית נעשית חליפין על זו לפיכך אין טעונה לחם:
כולהו חליפין דהדדי נינהו – כיצד אם נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם מפני שהיא חליפי ראשונה ולא שלישית טעונה לחם שאע״פ שאינה חליפי ראשונה הויא חליפי דחליפה:
נתכפר בשלישית שניה אין טעונה לחם – לפי שהיא חליפתה של שניה.
ראשונה טעונה לחם – לפי שאינה חליפין.
נתכפר באמצעית שתיהן אין טעונות לחם – לפי שהיא חליפת הראשונה ולא שלישית טעונה לחם שאף על פי שאינה חליפת ראשונה הויא חליפה דחליפה.
כולהו חליפין דהדדי נינהו – אביי לטעמיה דאמר כי האי גוונא בהקומץ רבה (לעיל דף כד:) גבי עשרון וכן בפרק כלל גדול (שבת עא.) גבי קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות ושמא אין שייך אלא לדמות הנך תרתי דמדמי להו הכא תודה וחטאת.
ואם עמד והקריב ונתכפר איפוא בשלישית — השניה אינה טעונה לחם, שהרי חלופתה (התודה השלישית) כבר קרבה עם לחמה, ואולם הראשונה הריהי טעונה לחם, שהרי כאשר תוקרב חלופתה (התודה השניה), היא תוקרב בלא לחם. ואם עמד והקריב והתכפר באמצעית — שתיהן (הן התודה הראשונה והן התודה השלישית) אין טעונות לחם. התודה הראשונה אינה טעונה לחם — שהרי הובא לחם בחלופתה (התודה השניה), וכן התודה השלישית אינה טעונה לחם — שהרי היא חלופתה של זו שהוקרבה עם לחמה. ואילו אביי אמר: אפילו נתכפר בכל אחת מהן, ולאו דווקא בתודה השניה — שתיהן (שתי התודות האחרות) שוב אין טעונות לחם, וטעם הדבר: כי כל השלוש כולהו [כולן] חליפין דהדדי נינהו [של זו בזו הן].
If he achieved atonement with the third, then the second does not require loaves, because its replacement, i.e., the third, was sacrificed with loaves, but the first requires loaves, because its replacement, i.e., the second, will be sacrificed without loaves. If he achieved atonement with the middle, i.e., the second animal, both of them, i.e., the first and the third, do not require loaves, because the replacement for the first, i.e., the second, was sacrificed with loaves, and the third is the replacement for the second, which was sacrificed with loaves. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two do not require loaves, as they are all replacements for one another.
הכל
(5) אָמַר רַבִּי זֵירָא בוְכֵן לְעִנְיַן חַטָּאוֹת הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְנִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי שְׁלׇשְׁתָּן עוֹמְדוֹת נִתְכַּפֵּר בָּרִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה תָּמוּת שְׁלִישִׁית תִּרְעֶה.
Rabbi Zeira says: And so is the halakha for the matter of sin offerings: If one separated an animal as his sin offering and it was lost, and he separated another in its stead, and it too was lost, and he separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first, the second is left to die, as is the halakha with regard to a sin offering whose owner has already achieved atonement, and the third is placed in the field to graze until it develops a blemish and can be redeemed, since it is the replacement for a sin offering that was not sacrificed.
Rabbi Zeira says: And so is the halakha for the matter of sin offerings: If one separated an animal as his sin offering and it was lost, and he separated another in its stead, and it too was lost, and he separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first, the second is left to die, as is the halakha with regard to a sin offering whose owner has already achieved atonement, and the third is placed in the field to graze until it develops a blemish and can be redeemed, since it is the replacement for a sin offering that was not sacrificed.
ב ובעקבות דברי רבא בענין שלוש תודות, אמר ר׳ זירא: וכן הוא הדין לענין המפריש שלוש חטאות. ומפרט את דבריו: שאם עמד והפריש בהמה לקרבן חטאתו, ואבדה, ועמד והפריש בהמה אחרת תחתיה לחטאת, ואף זו החטאת השניה אבדה, ועמד והפריש בהמה אחרת תחתיה לחטאת. ולאחר מכן נמצאו שתי הראשונות שאבדו, והרי עתה שלשתן עומדות (מזומנות) לפניו להקרבה כחטאת. אם עמד והקריב ונתכפר בחטאת הראשונה — השניה תמות (תובא לכלל מיתה), כדין חטאת שהתכפרו בעליה בזו שבאה להחליפתה. ואילו החטאת השלישית לא תמות (שהרי לא קרבה זו שהיא באה להחליפה, היא החטאת השניה), אלא תרעה באחו עד שיפול בה מום ותיפדה.
Rabbi Zeira says: And so is the halakha for the matter of sin offerings: If one separated an animal as his sin offering and it was lost, and he separated another in its stead, and it too was lost, and he separated another in its stead, and the first two animals were then found, and the three of them stand fit to be sacrificed, the halakha is as follows: If he achieved atonement with the first, the second is left to die, as is the halakha with regard to a sin offering whose owner has already achieved atonement, and the third is placed in the field to graze until it develops a blemish and can be redeemed, since it is the replacement for a sin offering that was not sacrificed.
הכל
(6) נִתְכַּפֵּר בַּשְּׁלִישִׁית שְׁנִיָּה תָּמוּת וְרִאשׁוֹנָה תִּרְעֶה נִתְכַּפֵּר בָּאֶמְצָעִית שְׁתֵּיהֶן יָמוּתוּ אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ נִתְכַּפֵּר בְּאַחַת מֵהֶן שְׁתֵּיהֶן יָמוּתוּ כּוּלְּהוּ חֲלִיפִין דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ.
If he achieved atonement with the third, the second is left to die, because its replacement, i.e., the third, was already sacrificed, and the first is placed in the field to graze, because its replacement, i.e., the second, will not be sacrificed. If he achieved atonement with the middle, both of them, i.e., the first and the third, are left to die, because the second was sacrificed as a replacement for the first, and the third would have been the replacement of the second. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two are left to die, as they are all replacements for one another.
If he achieved atonement with the third, the second is left to die, because its replacement, i.e., the third, was already sacrificed, and the first is placed in the field to graze, because its replacement, i.e., the second, will not be sacrificed. If he achieved atonement with the middle, both of them, i.e., the first and the third, are left to die, because the second was sacrificed as a replacement for the first, and the third would have been the replacement of the second. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two are left to die, as they are all replacements for one another.
ואם עמד והקריב ונתכפר בחטאת השלישית — החטאת השניה תמות (שהרי זו שהיא חלופתה כבר הוקרבה), ואילו החטאת הראשונה לא תמות (שהרי החטאת שבאה להחליפה, היא החטאת השניה, לא הוקרבה), אלא תרעה באחו עד שיפול בה מום ותיפדה. ואולם אם עמד והקריב ונתכפר בחטאת האמצעית — שתיהן (הן החטאת הראשונה והן החטאת השלישית) ימותו. החטאת הראשונה תומת — שהרי כבר הוקרבה חלופתה (החטאת השניה), וכן החטאת השלישית תומת — שהרי היא חלופתה של זו החטאת שהוקרבה. ואף בענין זה חלק אביי ואמר: לא רק אם התכפר באמצעית, אלא אפילו נתכפר בכל אחת מהן האחרות, בראשונה או בשלישית — שתיהן ימותו. וטעם הדבר: כי כל השלוש כולהו [כולן] חליפין דהדדי נינהו [של זו בזו הן].
If he achieved atonement with the third, the second is left to die, because its replacement, i.e., the third, was already sacrificed, and the first is placed in the field to graze, because its replacement, i.e., the second, will not be sacrificed. If he achieved atonement with the middle, both of them, i.e., the first and the third, are left to die, because the second was sacrificed as a replacement for the first, and the third would have been the replacement of the second. Abaye says: Even if he achieved atonement with any one of them, the other two are left to die, as they are all replacements for one another.
הכל
(7) מַאי וְכֵן מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּאִיכָּא לְמֵימַר מַרְבֶּה בְּתוֹדוֹת הוּא אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא לְמֵימַר מַרְבֶּה בְּחַטָּאוֹת הוּא אֵימָא לָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara asks: What does Rabbi Zeira mean by: And so is the halakha for the matter of sin offerings? Why is it necessary for Rabbi Zeira to teach this seemingly identical halakha with regard to three sin offerings? The Gemara responds: It is necessary to teach that these halakhot apply with regard to sin offerings as well, lest you say that there, in the case of the thanks offerings, if one achieved atonement with the first animal then the third requires loaves, since it can be said that the owner is one who increases thanks offerings; but here, in the case of the sin offerings, since it cannot be said that the owner is one who increases sin offerings, as one cannot volunteer a sin offering, I would say that the same halakhot do not apply, and if one achieved atonement with the first sin offering, the third is left to die. Rabbi Zeira therefore teaches us that the third sin offering is considered the replacement for the second and is therefore left to graze.
The Gemara asks: What does Rabbi Zeira mean by: And so is the halakha for the matter of sin offerings? Why is it necessary for Rabbi Zeira to teach this seemingly identical halakha with regard to three sin offerings? The Gemara responds: It is necessary to teach that these halakhot apply with regard to sin offerings as well, lest you say that there, in the case of the thanks offerings, if one achieved atonement with the first animal then the third requires loaves, since it can be said that the owner is one who increases thanks offerings; but here, in the case of the sin offerings, since it cannot be said that the owner is one who increases sin offerings, as one cannot volunteer a sin offering, I would say that the same halakhot do not apply, and if one achieved atonement with the first sin offering, the third is left to die. Rabbi Zeira therefore teaches us that the third sin offering is considered the replacement for the second and is therefore left to graze.
התם היא גבי תודה דאיכא למימר לדברי רבה דשלישית טעונה לחם דאיכא למימר מרבה בתודות הוא שיכול אדם להביא כמה תודות ולחמיהן שירצה ביחד. אבל גבי חטאת דאין אדם מרבה בחטאת ביחד אימא לא הויא רועה אלא חדא מיניהו אלא מתות תרוייהו קמ״ל רבה דלא:
מאי וכן – פשיטא דכדין תודות לענין לחם כך דין חטאת לענין מתה בכה״ג.
דליכא למימר מרבה בחטאות הוא – דחטאת לאו בר נדר ונדבה הוא ואימא דכלן ימותו.
תודה דאיכא למימר מרבה בתודות הוא – משום הכי לרבה שלישית טעונה לחם כדאמרינן לעיל דהויא תודת חובה אבל חטאת דליכא למימר מרבה בחטאות הוא שאין דרכן של בני אדם להרבות בחטאות.
אימא לא – תיהוי שלישית רועה אלא ימותו תרוייהו קמשמע לן רבה דלא.
ושואלים: מאי [מה טיבה] של המלה ״וכן״ שאמר ר׳ זירא בדין שלוש חטאות בעקבות דין שלוש תודות, והרי לכאורה זהו אותו דין עצמו, ומה חידש לנו בדבריו? ומסבירים: חידש ר׳ זירא שלא רק בשלוש תודות כך הוא הדין, אלא אף בשלוש חטאות. ונצרך להשמיענו כן, שכן יש מקום להבחין בין דין התודות לדין החטאות, ומהו דתימא [שתאמר]: דווקא התם [שם, בתודות] הוא דאיכא למימר [שיש לומר] שאם הוקרבה התודה הראשונה, התודה השלישית טעונה לחם, שכן בכך מרבה בתודות הוא (שהרי התודה באה אף בנדבה, ומרבה בנדבותיו הוא בכך). אבל הכא [כאן, בחטאות], דליכא למימר [שאין לומר] מרבה בחטאות הוא, שהרי אין החטאת באה בנדבה אלא בחובה בלבד. אימא [אמור] שאם קרבה הראשונה, לא יהא דינה של השלישית לרעייה, אלא למיתה. לכן קא משמע לן [הוא, ר׳ זירא, משמיע לנו], שאף בשלוש חטאות, אין השלישית נחשבת כחילופי הראשונה, ותומת, אלא כחילופי השניה, ותרעה.
The Gemara asks: What does Rabbi Zeira mean by: And so is the halakha for the matter of sin offerings? Why is it necessary for Rabbi Zeira to teach this seemingly identical halakha with regard to three sin offerings? The Gemara responds: It is necessary to teach that these halakhot apply with regard to sin offerings as well, lest you say that there, in the case of the thanks offerings, if one achieved atonement with the first animal then the third requires loaves, since it can be said that the owner is one who increases thanks offerings; but here, in the case of the sin offerings, since it cannot be said that the owner is one who increases sin offerings, as one cannot volunteer a sin offering, I would say that the same halakhot do not apply, and if one achieved atonement with the first sin offering, the third is left to die. Rabbi Zeira therefore teaches us that the third sin offering is considered the replacement for the second and is therefore left to graze.
הכל
(8) תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא גתּוֹדָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּתְמוּרָתָהּ וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן חֲבֶירְתָּהּ אֵין לָהּ תַּקָּנָה הֵיכִי נַעֲבֵיד נַקְרֵיב לֶחֶם בַּהֲדַהּ דִּלְמָא תְּמוּרָה הִיא לָא נַקְרֵיב לֶחֶם בַּהֲדַהּ דִּלְמָא תּוֹדָה הִיא.
§ The mishna teaches that the substitute of a thanks offering does not require loaves. Rabbi Ḥiyya teaches: In the case of an animal separated as a thanks offering that was intermingled with its substitute, and it is not known which is the thanks offering and which is the substitute, and one of them died, the other has no remedy. What should we do? If we bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is a substitute, which does not require loaves. If we do not bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is the actual thanks offering, which requires loaves.
§ The mishna teaches that the substitute of a thanks offering does not require loaves. Rabbi Ḥiyya teaches: In the case of an animal separated as a thanks offering that was intermingled with its substitute, and it is not known which is the thanks offering and which is the substitute, and one of them died, the other has no remedy. What should we do? If we bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is a substitute, which does not require loaves. If we do not bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is the actual thanks offering, which requires loaves.
דילמא תמורה היא – וכבר אמרינן תודה טעון לחם ולא תמורתה. ומשום הכי אין לה תקנה:
ואמאי אין לה תקנה אי עסיק בתודה חובה שנתערבה בהאי דאמר עלי כי מתה חדא לא סגיא דלא מייתי אחריתי וליתי בהמה אחרת ולחם וליתני הכי ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא דמייתי תיהוי תודה והא לחמה:
תודה שנתערב בתמורתה – דלא ידע הי תודה והי תמורה.
ומתה אחת מהן כו׳ – אבל אם שתיהן עומדות מביאן לעזרה וארבעים חלות עמהם ומתנה אם זו תודה הא לחם שלה וזו תמורתה ואם זו תודה יהא לחם שלה וזו תמורתה.
ג שנינו במשנתנו כי תמורתה של תודה אינה טעונה לחם. ועוד בענין זה תני [שנה] ר׳ חייא: בהמת הקדושה לקרבן תודה, והריהי איפוא חייבת בהבאת לחמי תודה בהקרבתה, שנתערבה בתמורתה (ודינה של תמורת תודה, שאינה חייבת בהבאת לחם בהקרבתה), ואין יודעים עתה מיהי בהמת התודה ומיהי בהמת התמורה. ומתה אחת מהן, ומעתה אין אנו יודעים מה טיבה של חבירתה זו שלפנינו. מה דינה של בהמה זו? — אין לה תקנה (עצה כיצד תוקרב). שכן היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם נקריב לחם בהדה [עימה] — דלמא [שמא] בהמת תמורה היא זו, שאינה חייבת בהבאת לחם. ואם לא נקריב לחם בהדה [עימה] — דלמא [שמא] בהמת תודה היא, החייבת בהבאת לחם עימה.
§ The mishna teaches that the substitute of a thanks offering does not require loaves. Rabbi Ḥiyya teaches: In the case of an animal separated as a thanks offering that was intermingled with its substitute, and it is not known which is the thanks offering and which is the substitute, and one of them died, the other has no remedy. What should we do? If we bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is a substitute, which does not require loaves. If we do not bring loaves with it, this may be improper, because perhaps it is the actual thanks offering, which requires loaves.
הכל
(9) הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאָמַר עָלַי לָא סַגִּיא דְּלָא מַיְיתֵי לֵיהּ בְּהֵמָה אַחֲרִינָא וְלֶחֶם וְלֵימָא אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא הָא תּוֹדָה וְהָא לַחְמָהּ אִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא הָא לַחְמָהּ וְהָא תֶּיהְוֵי אַחְרָיוּת.
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is a case where the owner said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, in which case he is required to replace the thanks offering in the event of its loss, then why is there no remedy? Is it not sufficient if he does not bring another animal and loaves, and says: If the one remaining from the intermingled group is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves; and if the one remaining is the thanks offering, then let it be the thanks offering and these its loaves, and let this additional animal be its guarantee, which does not require loaves?
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is a case where the owner said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, in which case he is required to replace the thanks offering in the event of its loss, then why is there no remedy? Is it not sufficient if he does not bring another animal and loaves, and says: If the one remaining from the intermingled group is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves; and if the one remaining is the thanks offering, then let it be the thanks offering and these its loaves, and let this additional animal be its guarantee, which does not require loaves?
וקא בעי תלמודא אי דאמר האי גברא מתחלה הרי עלי תודה לא סגי דלא מייתי תודתו וכיון דלא סגי דלא מייתי יכול להפריש אחרת לאחריות הלכך לייתי בהמה עם הנותרת ולתני אי הך דקיימי תמורה היא האחרת שהבאתי תהא תודה זו לחמה ואי הך דקיימי תודה היא הא לחם שלה וזו האחרת אני מפריש לאחריות של זו שאם תאבד תהא זו תחתי׳ ויקריב הראשון ולחמה ושניה בלא לחם כדין המפריש שתי תודות לאחריות דאמרן לעיל השניה אינה טעונה לחם.
אמאי אין לה תקנה אי עסקינן בתודת חובה בההיא דאמר עלי ונתערבה אית לה תקנה.
לא סגי דלא מייתי אחרינא – ולייתי בהמה אחריתי ולחם ולתני ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הך בהמה לתודה לחובתו והא לחמה והאחרונה שנשתיירה תיהוי לאחריות דהוי כמפריש תודות לאחריות דהוא קריבה עם לחם וחדא בלא לחם.
ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] מדובר שאמר המקדיש את התודה (שהתערבה בתמורתה) בלשון ״הרי עלי קרבן תודה״ (ומעתה, הריהו חייב באחריותה, שאם אבדה בהמה זו, הריהי מביא אחרת תחתיה) — מדוע אין לה תקנה? האם לא סגיא [אין הבעיה נפתרת דיה] שלא באופן זה: מייתי ליה [הריהו מביא] בהמה אחרינא [אחרת], שהרי קיבל אחריות עליו לקרבן זה, ולחם עימה, ולימא [ויאמר] בדרך תנאי: אי הך דקיימא [אם בהמה זו שעומדת] לפני, לאחר שתערובתה מתה, בהמת התמורה היא, ולא בהמת התודה — תקרב הא [זו] הבהמה המובאת עתה לקרבן התודה והא [וזה] הוא לחמה, ואי הך דקיימא [אם בהמה זו שעומדת] לפני בהמת התודה היא ולא בהמת התמורה — תקרב הא [זו] הבהמה העומדת לפניו לתודה, והרי זה לחמה, ואילו בהמה הא [זו] שאני מביא עתה תיהוי [תהיה, תשמש] כבאה באחריות לבהמת התודה, שאם תאבד בהמת התודה — תוקרב זו!
The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is a case where the owner said: It is incumbent upon me to bring a thanks offering, in which case he is required to replace the thanks offering in the event of its loss, then why is there no remedy? Is it not sufficient if he does not bring another animal and loaves, and says: If the one remaining from the intermingled group is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves; and if the one remaining is the thanks offering, then let it be the thanks offering and these its loaves, and let this additional animal be its guarantee, which does not require loaves?
הכל
(10) לָא צְרִיכָא דְּאָמַר הֲרֵי זוֹ.
The Gemara responds: No, the statement of Rabbi Ḥiyya is necessary in a case in which one said: This animal is a thanks offering. Since he consecrated a specific animal as a thanks offering, he is not required to provide a guarantee in the event of its loss, and the above remedy is not applicable.
The Gemara responds: No, the statement of Rabbi Ḥiyya is necessary in a case in which one said: This animal is a thanks offering. Since he consecrated a specific animal as a thanks offering, he is not required to provide a guarantee in the event of its loss, and the above remedy is not applicable.
לא צריכא דאמר הרי זו – דהויא נדבה להכי לא מצי למימר דהא תיהוי לאחריות דלנדבה ליכא אחריות משום הכי אין לה תקנה.
ומשיבים: אכן כשאמר המקדיש ״הרי עלי תודה״, יש תקנה, ולא צריכא [ולא נצרכה] להיאמר הלכה זו שבברייתא אלא בזמן שאמר המקדיש ״הרי זו עולה״, שהקדיש רק אותה בהמה מסויימת לקרבן, וללא קבלת אחריות להביא אחרת אם תאבד זו.
The Gemara responds: No, the statement of Rabbi Ḥiyya is necessary in a case in which one said: This animal is a thanks offering. Since he consecrated a specific animal as a thanks offering, he is not required to provide a guarantee in the event of its loss, and the above remedy is not applicable.
הכל
(11) סִימָן למודי״ם מיד״ת על״ה שי״ש שכ״ן דדמ״ה דא״י חל״ש מות״ר תמור״ה בחו״ץ חזקי״ה הפרי״ש חטא״ת לאח״ר יות״ר.
§ The Gemara raises a series of challenges with the statement of Rabbi Ḥiyya that if a thanks offering was intermingled with its substitute and one of them died, there is no remedy for the other. The Gemara provides a mnemonic for remembering the names of the Sages that raise these challenges: Lemudim, i.e., Levi, who was known as Lemedin before Rabbi Yehuda HaNasi; middat, i.e., Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta; ala, i.e., Ulla bar Abba; shish, i.e., Rav Shisha, son of Rav Idi; sheken, an acronym for Rav Ashi and Rav Kahana; dedamah, i.e., Rav Dimi, son of Rav Huna of Dimhorya; de’i, i.e., Ravina of Ikla. An additional mnemonic is provided for recalling the topics of these questions: Ḥalash, a contraction of ḥullin, i.e., non-sacred items, and shelamim, peace offerings; leftover; substitute; outside; Ḥizkiyya; separated a sin offering; for a guarantee.
§ The Gemara raises a series of challenges with the statement of Rabbi Ḥiyya that if a thanks offering was intermingled with its substitute and one of them died, there is no remedy for the other. The Gemara provides a mnemonic for remembering the names of the Sages that raise these challenges: Lemudim, i.e., Levi, who was known as Lemedin before Rabbi Yehuda HaNasi; middat, i.e., Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta; ala, i.e., Ulla bar Abba; shish, i.e., Rav Shisha, son of Rav Idi; sheken, an acronym for Rav Ashi and Rav Kahana; dedamah, i.e., Rav Dimi, son of Rav Huna of Dimhorya; de’i, i.e., Ravina of Ikla. An additional mnemonic is provided for recalling the topics of these questions: Ḥalash, a contraction of ḥullin, i.e., non-sacred items, and shelamim, peace offerings; leftover; substitute; outside; Ḥizkiyya; separated a sin offering; for a guarantee.
ד על דברי ברייתא זו, שבמקרה שהתערבו התודה ותמורתה ומתה אחת מהן, אין כל תקנה, הקשו חכמים שונים בדרכים שונות. ומביאים (סימן לזכרון שמותיהם של החכמים ששאלותיהם תופענה במהלך הסוגיה הבאה: למודים (=לוי, הוא החכם המכונה ״למדין לפני רבי״), מידת (=ר׳ יצחק בר שמואל בר מרתא). עלה (=עולא בר אבא). שיש (=רב שישא בריה דרב אידי). שכן (=רב אשי ורב כהנא). דדמה (=רב דימי בריה דרב הונא מדמהוריא). דאי (=רבינא דאי קלע). וכן ניתן סימן לזכרון הענינים מהם הקשו: חלש (חולין, של מים). מותר. תמורה. בחוץ. חזקיה. הפריש חטאת. לאחר = אחריות).
§ The Gemara raises a series of challenges with the statement of Rabbi Ḥiyya that if a thanks offering was intermingled with its substitute and one of them died, there is no remedy for the other. The Gemara provides a mnemonic for remembering the names of the Sages that raise these challenges: Lemudim, i.e., Levi, who was known as Lemedin before Rabbi Yehuda HaNasi; middat, i.e., Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta; ala, i.e., Ulla bar Abba; shish, i.e., Rav Shisha, son of Rav Idi; sheken, an acronym for Rav Ashi and Rav Kahana; dedamah, i.e., Rav Dimi, son of Rav Huna of Dimhorya; de’i, i.e., Ravina of Ikla. An additional mnemonic is provided for recalling the topics of these questions: Ḥalash, a contraction of ḥullin, i.e., non-sacred items, and shelamim, peace offerings; leftover; substitute; outside; Ḥizkiyya; separated a sin offering; for a guarantee.
הכל
(12) אָמְרוּ לְמֵדִין לִפְנֵי רַבִּי וְלַיְתֵי לֶחֶם וְלֵימָא אִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא הָא לַחְמָהּ אִי לָא לִיפּוֹק לְחוּלִּין אֲמַר לְהוּ וְכִי מַכְנִיסִין חוּלִּין לָעֲזָרָה.
Lemedin, i.e., Levi, said before Rabbi Yehuda HaNasi: But why is there no remedy in this case? Let him bring loaves for the thanks offering and let him say: If this animal that is extant from the intermingled pair is the thanks offering, then these are its loaves, and they will be consumed as the loaves of the thanks offering. And if not, i.e., if the extant animal is the substitute, which is sacrificed without loaves, then let these loaves go out to be consumed as non-sacred loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: But the loaves of a thanks offering must be waved in the Temple courtyard, and do we intentionally bring non-sacred items into the Temple courtyard?
Lemedin, i.e., Levi, said before Rabbi Yehuda HaNasi: But why is there no remedy in this case? Let him bring loaves for the thanks offering and let him say: If this animal that is extant from the intermingled pair is the thanks offering, then these are its loaves, and they will be consumed as the loaves of the thanks offering. And if not, i.e., if the extant animal is the substitute, which is sacrificed without loaves, then let these loaves go out to be consumed as non-sacred loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: But the loaves of a thanks offering must be waved in the Temple courtyard, and do we intentionally bring non-sacred items into the Temple courtyard?
למדין – היינו לוי בפ״ק דסנהדרין.
וכי מכניסין חולין לעזרה – ואי הך תמורה היא אשתכח דאייתי חולין לעזרה.
למידין לפני רבי – היינו לוי כדאמרי׳ בסנהדרין (דף יז:) למידין לפני חכמים לוי.
ואי לא ליפוק לחולין – שיאכלו הבעלים אותן חלות בתורת חולין והכהנים יאכלו לאותן ד׳ דתרומה בתורת חולין.
וכי מכניסין חולין לעזרה – דדלמא הך דקיימא תמורה היא והיאך הביא לחם חולין בעזרה.
וכי מכניסין חולין לעזרה – מצינו למימר דרבי לטעמיה דאית ליה הכי לקמן בפרק בתרא (מנחות קו.) גבי פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע מה פירשתי אי נמי אפילו לרבנן התם אפשר דמחוייב כולה ואפילו אינו מחוייב כולה יש שם מקצת שהוא מחוייב אבל כאן שמא כל הלחם חולין ואף על גב דאדם נכנס במלבושי חול לעזרה ומביא כבשתו לעזרה ומקדישה אחר כך לא אסרינן להכניס חולין לעזרה אלא היכא דאיכא כעין עבודה כי הכא וביכורים דפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פא:) דאיכא (הגשה ותנופה) וכן חזה ושוק דפרק הזרוע והלחיים (חולין קל.) שיש תנופה וכן ההיא דפירשתי ואיני יודע מה פירשתי כדדרשינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור דהיינו כעין עבודה דומיא דשלי בשלך והא דפריך לעיל בהקומץ רבה (דף כא:) חולין פשיטא מאי בעי התם ומשני דאע״ג דאמר מר יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע אפילו הכי מלח דקדשים לא יהבינא להו ופירש שם בקונטרס דחוץ לעזרה יאכלו חולין ותרומה ויכנסו ויאכלום על השובע ועל חנם פירש כן דיכול לאכול החולין עמה בעזרה דתנן בפרק כל התדיר (זבחים צ:) וכולם רשאין הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין ותרומה ודריש לה בגמרא מדכתיב למשחה לגדולה ומה שתאמר תחילה כל כך בפשיטות חולין מאי בעי התם בדין קא מתמה דמאי בעיא אכילת חולין בפני עצמה בעזרה דאיצטריך למימר דלא יהבינן להו מלח וא״ת מאי קשיא לן הכא ובכמה דוכתי מחולין בעזרה יקדישה ויאמר דאי לאו תודה היא יהו לבדק הבית כשאר הקדשות שמביאים בעזרה שהיה שם גפן של זהב שכל המתנדב גרגיר מביא ותולה בה ואין חילוק בין אוכלים לשאר דברים ובהדיא אמרי׳ בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פא:) גבי קונה שתי אילנות דמספקא אי קנה קרקע ומביא ביכורים מספק ומקדישן דלא ליהוי חולין בעזרה וכי בעי למיכל פריק להו וכמו כן קשה בההיא דפירשתי ואיני יודע מה פירשתי וי״ל דלא שרינן הכי אלא גבי ביכורים דלא הוו כולי האי כעין קרבן אע״ג דאיכא (הגשה ותנופה) לר׳ אליעזר בן יעקב אבל כאן באין עם הזבח ובמנחה של עשרונות נמי יש עמהן מנחה גמורה ולא שרינן על ידי הקדש לבדק הבית וא״ת והא כי האי גוונא שרינן לעיל בפ׳ התכלת (מנחות מח.) גבי שחט שני כבשים על ד׳ חלות דמושך שנים מהן ומניפם והשאר נאכלות בפדיון דחולין ממילא הוו והכא נמי אמר אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה ואי לא ניפקו לחולין חולין ממילא הויין ויש לומר דלא שרינן להכניס לכתחילה מספק והא דשרינן גבי ספק מצורע להביא אשמו ולוגו ושרינן להכניס לוג שמן לכתחילה מטעם דחולין ממילא הויין התם בטיל ליה בהדי אידך שמן והא דלא שרינן מטעם ביטול גבי פירשתי ואיני יודע מה פירשתי דהתם ששים עשרון לא בטלי בחד אבל אין לומר מטעם תקוני גברא שרי טפי גבי מצורע דלא מסיק אדעתיה האי טעמא עד המסקנא ועוד י״ל דהתם גבי תודה לא בעי למימר דמקדיש ופריק גזירה שלא יאמרו יש פדיון ללחמי תודה כדאשכחן לעיל דגזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין וכן בההיא דפ׳ בתרא (לקמן קו.) שיכול להיות מנחה אחת חיישינן שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין אבל בלוג שמן של מצורע דליכא שיעור ידעי דהא דיש לו פדיון משום דאין קדוש קדושת הגוף וכן ביכורים ידעי דמשום ספיקא הוא דאין ביכורים ניפדין כתרומות ומעשרות וכן שחט שני כבשים על ד׳ חלות ידע דלא קדשי אלא שתים.
אמרו למדין לפני רבי (החכם לוי): מדוע אין תקנה במקרה זה, והרי ניתן לעשות כך: ליתי [שיביא] המקדיש לחם לתודה, ולימא [ושיאמר] בדרך התנאי: אי הך דקיימא [אם בהמה זו שעומדת] לפני, מבין השתים שהתערבו, בהמת התודה היא, ובהמת התמורה היא שמתה — הא [זה] יהא לחמה הבא עימה, וייאכל הלחם כלחם תודה. ואי [אם] בהמה זו היא לא בהמת התודה, אלא בהמת התמורה (שאין לחם בא עימה) — ליפוק [שיצא] לחם זה לחולין, וייאכל כחולין! אמר להו [להם] רבי לשואלים כן בתשובה: והרי את לחם התודה יש להכניס לעזרה להנפתו, וכי מכניסין לכתחילה דבר שעשוי הוא להיות חולין לעזרה?
Lemedin, i.e., Levi, said before Rabbi Yehuda HaNasi: But why is there no remedy in this case? Let him bring loaves for the thanks offering and let him say: If this animal that is extant from the intermingled pair is the thanks offering, then these are its loaves, and they will be consumed as the loaves of the thanks offering. And if not, i.e., if the extant animal is the substitute, which is sacrificed without loaves, then let these loaves go out to be consumed as non-sacred loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: But the loaves of a thanks offering must be waved in the Temple courtyard, and do we intentionally bring non-sacred items into the Temple courtyard?
הכל
(13) וְלַיְתֵי בְּהֵמָה וְלֶחֶם וְלֵימָא אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא הָא תּוֹדָה וְהָא לַחְמָהּ אִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא הָא לַחְמָהּ וְהָא תִּיהְוֵי שְׁלָמִים אֲמַר לְהוּ מִשּׁוּם דְּקָא מְמַעֵט בַּאֲכִילָה דִּשְׁלָמִים.
Levi challenges: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves. If this animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves, and this additional animal should be a peace offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This cannot be done, because he thereby reduces the time period permitted for consuming the peace offering, which is generally two days and one night. A thanks offering may be consumed only on the day it is sacrificed and the following night.
Levi challenges: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves. If this animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves, and this additional animal should be a peace offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This cannot be done, because he thereby reduces the time period permitted for consuming the peace offering, which is generally two days and one night. A thanks offering may be consumed only on the day it is sacrificed and the following night.
וליתי בהמה אחרת ולחם אע״ג דעסיק׳ דאמר הרי זו יביא בהמה אחרת ומה בכך שהרי אדם יכול להרבות בתודה ויהיה לה תקנה:
משום דקא ממעט באכילה דשלמים דהשתא הא הויא ספק שלמים. ודין שלמים נאכלים לב׳ ימים ולילה ותודה ליום ולילה והיינו חוששין להן לספק תודה ולא היו מניחין לאכלן בזמן שלמים ושמא היה רוצה לשורפן מיד לאחר יום ולילה והיה מביא קדשים לבית הפסול קודם זמנן. עני מרי. כלומר ישיב לי ר׳ ארבעים בכתפיה וכשר הוא חייב ללקות ארבעים דתנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ויפריש לצורך תמורה שיהא בר מלקות:
לייתי בהמה – אחרת עם הנותרת.
משום דקא ממעט באכילה דשלמים – דאין יכול לאוכלה להך אחרת אלא ליום ולילה והנותר ישרף דשמא תודה היא ואיכא למימר לאו תודה היא אלא שלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד ושלא כדין שרפן ואייתי קדשים לבית הפסול.
ולייתי בהמה אחרת ולחם – (דלא) דאע״ג דאסקינן דאמר הרי זו יביא בהמה ומה בכך שהרי אדם יכול להרבות [תודות] נדבה ויהא להם תקנה.
ממעט הוא לאכילה דשלמים – דהשתא הויא ספק שלמים ודין שלמים דנאכלים לשני ימים ולילה ותודה ליום ולילה ואי אכיל לה בתורת תודה שמא נשתייר ממנה למחר ונמצא מביא קדשים לבית הפסול שיקדים זמנו דשמא שלמים הוא.
והציעו עוד תקנה לבעיה זו: וליתי [ושיביא] הבעלים בהמה אחרת ולחם, ולימא [ושיאמר] בדרך תנאי זה: אי הך דקיימא [אם זו שעומדת] לפני, מבין השתים שהתערבו, בהמת התמורה היא — תהא בהמה הא [זו] המובאת עתה לקרבן תודה, והא [וזה] הוא לחמה. ואי הך דקיימא [אם זו שעומדת] לפני עתה בהמת התודה היא, ולא בהמת התמורה — יהא הא [זה] לחמה, ואילו הא [זו] המובאת עתה, תיהוי [תהיה] לקרבן שלמים (ואין השלמים באים עם לחם)! אמר להו [להם] רבי לשואלים כן: אי אפשר לעשות כך, משום דקא [שבכך הוא] ממעט בזמן האכילה של השלמים, שהרי זמן אכילתם של קרבנות השלמים הריהו שני ימים ולילה אחד, בעוד שזמן אכילתה של התודה אינו אלא יום ולילה. ולאחר מכן, אסורה היא באכילה. ולהצעה זו שהצעתם לא יהיה ניתן לאכול מבשר הבהמה המובאת (שאפשר והיא שלמים) אלא לילה ויום בלבד (מן הספק אולי היא תודה).
Levi challenges: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this additional animal be the thanks offering and these its loaves. If this animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves, and this additional animal should be a peace offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This cannot be done, because he thereby reduces the time period permitted for consuming the peace offering, which is generally two days and one night. A thanks offering may be consumed only on the day it is sacrificed and the following night.
הכל
(14) אָמַר לֵוִי לְרַבִּי וְלַיְתֵי בְּהֵמָה וְלֶחֶם וְלֵימָא אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא הָא תּוֹדָה וְהָא לַחְמָהּ וְאִי הַאי דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא הָא לַחְמָהּ וְהָא תֶּיהְוֵי מוֹתַר דְּתוֹדָה א״ל אֲמַר לֵיהּ כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁאֵין לוֹ מוֹחַ בְּקׇדְקֳדוֹ
Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this be the thanks offering and these its loaves. And if that animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves and this will be the leftover of the thanks offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It seems to me that he has no brain in his skull.
Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this be the thanks offering and these its loaves. And if that animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves and this will be the leftover of the thanks offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It seems to me that he has no brain in his skull.
לוי – היינו נמי למדין אלא קמייתא אמר ליה בישיבת שאר התלמידים וזו בינו לבין עצמו.
והא תיהוי מותר תודה – ותקרב בלא לחם.
ועוד הצעה לפתרון בעיה זו אמר לוי לרבי: וליתי [ושיביא] הבעלים בהמה אחרת ולחם, ולימא [ושיאמר] בדרך תנאי זה: אי הך דקיימא [אם בהמה זו שעומדת] לפני, מבין השתים שהתערבו, בהמת התמורה היא — תהא בהמה הא [זו] המובאת עתה לקרבן תודה, והא [וזה] הוא לחמה. ואי האי דקיימא [ואם זו שעומדת] לפני עתה בהמת התודה היא, ולא בהמת התמורה — יהא הא [זה] לחמה, ואילו הא [זו] המובאת עתה, תיהוי [תהיה] מותר של תודה (תודה שנותרה, וכגון שאבדה בהמת התודה ועמד והתכפר באחרת, ולאחר מכן נמצאה התודה), שדינה הוא שאינה באה עם לחם! אמר ליה [לו] רבי ללוי על שאלתו זו: כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו,
Levi said to Rabbi Yehuda HaNasi: And let him bring another animal with loaves and let him say: If this animal that is extant is the substitute, then let this be the thanks offering and these its loaves. And if that animal that is extant is the thanks offering, then let these be its loaves and this will be the leftover of the thanks offering, which does not require loaves. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It seems to me that he has no brain in his skull.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות פ: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות פ: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות פ:, רש"י מנחות פ: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות פ: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות פ:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות פ:, אסופת מאמרים מנחות פ:
Menachot 80b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 80b, Attributed to R. Gershom Menachot 80b, Rashi Menachot 80b, Attributed to Rashi Menachot 80b, Tosafot Menachot 80b, Steinsaltz Commentary Menachot 80b, Collected Articles Menachot 80b