×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁרִיבָּה בְּמִדַּת חַלָּתָן אוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּמִדַּת חַלָּתָן כְּשֵׁרוֹת חוּץ מִלֶּחֶם הַפָּנִים וַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לַחְמֵי תוֹדָה וּנְזִירוּת.
states his opinion in accordance with the opinion of that tanna, as it is taught in a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their loaves or where one decreased the measure of their loaves are nevertheless fit, except for the twelve loaves of the shewbread and the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering. And some say: Even the ten loaves of each variety of the thanks offering and the ten loaves that accompany the guilt offering of naziriteship are fit only when brought in their prescribed measures. Shmuel agrees with the first tanna, according to whom the loaves of the thanks offering and the loaves of naziriteship are fit even when not offered in the proper quantities.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וי״א אף לחמי תודה – (מאן י״א) [ומהי״א] קא מותיב לרב טובי. ואית ספרים דכתב בהו במקום מתיבי כתנאי. ומסתברא הכי:
דאמר כי האי תנא דתניא כו׳ – ואיהו שמואל סבר ליה כת״ק דאמר חוץ מלחם הפנים וחביתין אבל לחמי תודה ונזירות כשרות.
שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ויש אומרים אף לחמי תודה ונזירות זו גירסת הקונטרס טעמא משום דבלחם הפנים וחביתין כתיב חוקה לעכב ובלחמי תודה כתיב מצות בוי״ו אבל בשאר מנחות כתיב מצת ואפילו כתיב בהו מצות בוי״ו גמר ממנחת מאפה ונזירות דכתיב שלמיו לרבות שלמי נזיר ודבר תימה היאך יכול לכוין בחביתין שיהיו שוות דלקמן בריש שתי מדות (דף פז:) אמרינן דמחלקה ביד.
שאמר שאף לחמי תודה שבאו כארבעה לחמים הריהם כשרים, סבור כי האי [כמו זה] התנא שדבריו מובאים בברייתא אחרת. דתניא כן שנויה ברייתא]: כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן — הריהן כשרות, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול בלבד, שאם ריבה בהם או מיעט בהם הריהם פסולים. ויש אומרים כי הוא הדין לפסול בריבוי או במיעוט אף בלחמי תודה ובנזירות. הרי שלדברי התנא הראשון בברייתא זו, אין נפסלים לחמי תודה שמיעט בהם, וסבור שמואל כתנא זה.
states his opinion in accordance with the opinion of that tanna, as it is taught in a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their loaves or where one decreased the measure of their loaves are nevertheless fit, except for the twelve loaves of the shewbread and the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering. And some say: Even the ten loaves of each variety of the thanks offering and the ten loaves that accompany the guilt offering of naziriteship are fit only when brought in their prescribed measures. Shmuel agrees with the first tanna, according to whom the loaves of the thanks offering and the loaves of naziriteship are fit even when not offered in the proper quantities.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַב הוּנָא מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁאֲפָ[אָ]⁠הּ חַלָּה אַחַת יָצָא מַאי טַעְמָא (מַצּוֹת) מַצָּת כְּתִיב.

§ Rav Huna says: With regard to an oven-baked meal offering that one baked as only one loaf, although he did not bring the mandated quantity, he has fulfilled his obligation. What is the reason? It is that the verse states with regard to the oven-baked meal offering: “And when you bring a meal offering baked in the oven, it shall be unleavened loaves of fine flour” (Leviticus 2:4). The term “unleavened loaves [matzot]” is written without the letter vav, which is generally used with regard to the plural form. Therefore, it may be read in the singular as unleavened loaf [matzat], which teaches that even one unleavened loaf is fit.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצת חסר כתיב:
מנחת מאפה – שדינה להיות י׳ חלות.
מצת כתיב – חסר וי״ו.
א ועוד אמר רב הונא: מנחת מאפה שאפה אותה חלה אחת, ולא הביאה במספר הראוי — יצא ידי חובתו. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם, מה מקור הדבר]? — שכן נאמר בדין מנחת מאפה תנור ״וכי תקריב קרבן מנחת מאפה תנור סולת חלות מצת בלולות בשמן...״ (ויקרא ב, ד). ומכיון ש״מצות״ בכתיב חסר כתיב [כתוב], שיכולה להיקרא גם בלשון יחיד, הרי זה להורות, שגם אם באה כמצה אחת, הריהי כשרה.
§ Rav Huna says: With regard to an oven-baked meal offering that one baked as only one loaf, although he did not bring the mandated quantity, he has fulfilled his obligation. What is the reason? It is that the verse states with regard to the oven-baked meal offering: “And when you bring a meal offering baked in the oven, it shall be unleavened loaves of fine flour” (Leviticus 2:4). The term “unleavened loaves [matzot]” is written without the letter vav, which is generally used with regard to the plural form. Therefore, it may be read in the singular as unleavened loaf [matzat], which teaches that even one unleavened loaf is fit.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא טַעְמָא דִּכְתִיב מַצָּת הָא כְּתִיב מִצְוֹת לָא וְהָא גַּבֵּי לַחְמֵי תוֹדָה דִּכְתִיב מַצּוֹת וְאָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל לַחְמֵי תוֹדָה שֶׁאֲפָאָן אַרְבַּע חַלּוֹת יָצָא הָהִיא פְּלִיגָא.:

Rav Pappa objects to this derivation: The reason Rav Huna gives is that it is written in the singular form of matzat. But if it were written: Matzot, would this not be the halakha? But what about the verse concerning the loaves of the thanks offering, where it is written “matzot with a vav, indicating the plural form, in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened loaves mixed with oil” (Leviticus 7:12), and yet Rav Tovi bar Kisna said that Shmuel said: In the case of loaves of the thanks offering that were baked as four loaves, such that each of the four varieties of loaves is baked as only one loaf, he has fulfilled his obligation. The Gemara answers: That statement of Shmuel disagrees with the opinion of Rav Huna, according to whom four loaves are not fit for the thanks offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא גבי תודה כתב מצות – בכל מין ומין:
(ואמר רב טובי) ריבה במדת סאין שלהן כגון ג׳ סאין של עומר. אם גדשן או פיחתן כ״ש:
לחמי תודה כתיב מצות – מלא.
והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות – בכל מין ואמר ר׳ טובי כו׳.
ההוא – דרב טובי דאמר אף על גב דכתיב מצות פליגא אדרב הונא.
מתקיף לה [מקשה עליה, על הסבר זה] רב פפא: לפי דברים אלה, טעמא [הטעם] להכשיר את מנחת המאפה הבאה כחלה אחת, הריהו רק משום דכתיב [שכתוב] ״מצת״ בכתיב חסר. ומכאן נסיק: הא [הרי] אם היה כתיב [כתוב] ״מצות״ בכתיב מלא — לא היה דינה כך. ואולם הא [הרי] גבי [אצל] לחמי תודה דכתיב [שכתוב] בהם ״מצות״ בכתיב מלא (״והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן״, שם ז, יב), ובכל זאת אמר רב טובי בר קיסנא, אמר שמואל שלחמי תודה שאפאן ארבע חלותיצא בכך ידי חובתו! ומשיבים: אין להקשות מדברי שמואל על דברי רב הונא, שכן ההלכה ההיא של שמואל פליגא [חולקת] על דברי רב הונא ולשיטתו אכן לחמי תודה שאפאן ארבע חלות לא יצא.
Rav Pappa objects to this derivation: The reason Rav Huna gives is that it is written in the singular form of matzat. But if it were written: Matzot, would this not be the halakha? But what about the verse concerning the loaves of the thanks offering, where it is written “matzot with a vav, indicating the plural form, in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened loaves mixed with oil” (Leviticus 7:12), and yet Rav Tovi bar Kisna said that Shmuel said: In the case of loaves of the thanks offering that were baked as four loaves, such that each of the four varieties of loaves is baked as only one loaf, he has fulfilled his obligation. The Gemara answers: That statement of Shmuel disagrees with the opinion of Rav Huna, according to whom four loaves are not fit for the thanks offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְנִי׳: אהָעוֹמֶר הָיָה בָּא עִשָּׂרוֹן מִשָּׁלֹשׁ סְאִין בשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שְׁתֵּי עֶשְׂרוֹנִים מִשָּׁלֹשׁ סְאִין גלֶחֶם הַפָּנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עֶשְׂרוֹנִים מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִין.:

MISHNA: The omer offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, would come from a tenth of an ephah of flour sifted from three se’a of barley. The two loaves would come from two-tenths of an ephah of flour sifted from three se’a of wheat. The shewbread would come from twenty-four tenths of an ephah of flour sifted from twenty-four se’a of wheat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ עשרון מג׳ סאין – מביאין ומניפין אותו בנפה י״ג פעמים עד שמעמידין על עשרון סולת.
כ״ד עשרונות – דהכי כתיב שתים עשרה חלות ב׳ עשרונים יהיה החלה האחת.
מתני׳ העומר – דאותן שלשה סאין היו מניפין עד שהיה עומד על עשרון.
ב משנה העומר הקרב בחג הפסח, בט״ז בניסן, מיבול השעורים החדש, היה בא (נעשה) מסולת בשיעור עשרון שהיה נלקח לאחר שניפוהו והכינוהו מתוך תבואת שעורים בשיעור שלש סאין. בעוד ששתי הלחם הקרבות בחג השבועות מתבואת החיטים החדשה, היו נעשים שתי עשרונים שהיו נלקחים מתוך תבואת חיטים בשיעור שלש סאין. ואילו לחם הפנים הקרב בכל שבוע ושבוע, ביום השבת, ובו שנים עשר לחמים, היה נעשה מסולת בשיעור עשרים וארבע עשרונים, שהיו נלקחים מתוך עשרים וארבע סאין.
MISHNA: The omer offering, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, would come from a tenth of an ephah of flour sifted from three se’a of barley. The two loaves would come from two-tenths of an ephah of flour sifted from three se’a of wheat. The shewbread would come from twenty-four tenths of an ephah of flour sifted from twenty-four se’a of wheat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: מ״טמַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּמֵחָדָשׁ אָתֵי וּמִשְּׂעוֹרִין אָתֵי עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר לָא אָתֵי אֶלָּא מִשָּׁלֹשׁ סְאִין.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that according to the mishna, the relatively large amount of three se’a of barley is necessary to yield a single tenth of an ephah of flour for the omer offering? The Gemara answers: Since it comes from the fresh new crop, which contains a large amount of refuse, and it comes from barley, which is coarser than wheat, a choice tenth of an ephah of flour comes only from a minimum of three se’a of barley.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מאי טעמא – בעי עשרון [דעומר] ג׳ סאין שעורין.
דמחדש – תבואה חדשה יש בה סובין יותר וסולת מועט.
גמ׳ מאי טעמא – בא משלשה סאין.
כיון דמחדש אתי – שיש בו סובין יותר מיבשין ושעורין נמי יש בהן סובין יותר מבחיטים.
ג גמרא שנינו במשנתנו כי את העומר ששיעורו היה עשרון סולת היו מביאים מתוך שלוש סאים של שעורים. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] נזקקים למידה כה רבה של שעורים (שלוש סאים), לצורך עשרון אחד בלבד? ומשיבים: כיון שהעומר מן היבול החדש הוא אתי [בא], ויש ביבול החדש סובין מרובים שצריך להוציאם כדי שתהיה סולת נקיה, וכמו כן, משעורין הוא אתי [בא], ולא מחיטים, והשעורים הריהם חומר גס יותר, משום כך, עשרון מובחר לא אתי [לא בא] אלא מתוך שלש סאין, ולא מפחות.
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that according to the mishna, the relatively large amount of three se’a of barley is necessary to yield a single tenth of an ephah of flour for the omer offering? The Gemara answers: Since it comes from the fresh new crop, which contains a large amount of refuse, and it comes from barley, which is coarser than wheat, a choice tenth of an ephah of flour comes only from a minimum of three se’a of barley.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שְׁתֵּי עֶשְׂרוֹנוֹת מִשָּׁלֹשׁ סְאִין כֵּיוָן דְּמֵחִיטִּין אָתְיָין אַף עַל גַּב דְּמֵחָדָשׁ אָתְיָין שְׁתֵּי עֶשְׂרוֹנוֹת אָתוּ מִשָּׁלֹשׁ סְאִין.

The Gemara asks: Why does the mishna rule that the two loaves would come from two-tenths of an ephah of flour sifted from three se’a of wheat, whereas only a tenth of an ephah is used from the same amount of grain for the omer? The Gemara answers: Since the loaves come from wheat, which is of superior quality to barley, although they come from the new crop and require sifting, the grains are clean enough that two-tenths of an ephah come from the sifting of three se’a of grain.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי הלחם – מתבואה חדשה אתיין דבעצרת אכתי חדשה היא.
ומה טעם שתי הלחם ששיעורם שתי עשרונות מובאים מתוך שלש סאיןכיון שמחיטין הם אתיין [באים], שמשובחים הם מהשעורים, אף על גב [אף על פי] שמהיבול החדש אתיין [באים] וצריכים הם ניפוי, ואולם כמות הסובין בהם פחותה מזו של השעורים, ולכך שתי עשרונות מובחרים אתו [באים] משלש סאין.
The Gemara asks: Why does the mishna rule that the two loaves would come from two-tenths of an ephah of flour sifted from three se’a of wheat, whereas only a tenth of an ephah is used from the same amount of grain for the omer? The Gemara answers: Since the loaves come from wheat, which is of superior quality to barley, although they come from the new crop and require sifting, the grains are clean enough that two-tenths of an ephah come from the sifting of three se’a of grain.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֶחֶם הַפָּנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְאִין מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּמֵחִיטִּין אָתוּ וּמִיָּשָׁן אָתוּ עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר אָתֵי מִסְּאָה.

The mishna stated that the shewbread would come from twenty-four tenths of an ephah of flour sifted from twenty-four se’a of wheat. What is the reason? The Gemara answers: Since they come from wheat, and they come from the old crop, which contains relatively little refuse, the grains are so clean that a choice tenth of an ephah of flour comes from one se’a of grain, and twenty-four tenths of an ephah come from twenty-four se’a.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומישן אתו – דאפי׳ בשעה שהתבואה חדשה הרי יכול להביא מן הישנה.
לחם הפנים כ״ד עשרונים – דכתיב (ויקרא כד) שתי עשרונים יהיה החלה האחת.
ולחם הפנים שיש בו עשרים וארבעה עשרונות, מובא מעשרים וארבעה סאין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כיון שמחיטין אתו [באים], וכמו כן מהיבול הישן (שאין בו סובין כה רבים, כבחדש) אתו [הם באים], לכך עשרון מובחר אתי [בא] מסאה אחת בלבד.
The mishna stated that the shewbread would come from twenty-four tenths of an ephah of flour sifted from twenty-four se’a of wheat. What is the reason? The Gemara answers: Since they come from wheat, and they come from the old crop, which contains relatively little refuse, the grains are so clean that a choice tenth of an ephah of flour comes from one se’a of grain, and twenty-four tenths of an ephah come from twenty-four se’a.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁרִיבָּה דבְּמִדַּת עֶשְׂרוֹנָן אוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּמִדַּת עִשָּׂרוֹן פְּסוּלוֹת הרִיבָּה בְּמִדַּת סְאִין שֶׁלָּהֶן אוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּמִדַּת סְאִין שֶׁלָּהֶן כְּשֵׁרוֹת.:

The Sages taught in a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their tenth of an ephah of flour by collecting it with a vessel larger than a tenth of an ephah, or where one decreased the measure of their tenth of an ephah of flour by collecting it with a vessel smaller than a tenth of an ephah, are disqualified. If he increased the measure of their se’a of grain or decreased the measure of their se’a of grain, e.g., if he used two or four se’a instead of three, but sifted until he was left with the correct measure of a tenth of an ephah of flour, they are fit offerings. This is because the number of se’a mentioned in the mishna is necessary only for the optimal fulfillment of the mitzva, but is not indispensable.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שריבה במדת עשרונן – שמדד בעשרון גדול או שנתן עשרון ומחצה פסולות דהוי ליה קומץ נקמץ נמי מן החצי היתר ונמצא שאין לעשרון קומץ שלם והוי ליה קומץ חסר ותנן קומץ החסר פסול.
או שמיעט במדת עשרונן – דהוי מנחה חסירה ותנן מנחה פרט לחסירה היא ושחסר קומצה.
ריבה במדת סאין שלהן – שהביא עומר עשרון מד׳ סאין.
או שמיעט – שהביא מב׳ סאין ואית דמפרשי ריבה במדת עשרונן דרחמנא אמר שלשה עשרונים לפר ושנים לאיל אם ריבה ארבע לפר ושלשה לאיל או מיעט דגזירת הכתוב הוא דאסור לשנותן ופסולות אבל סאין דלאו גזירת הכתוב הוא כשרות אם ריבה או מיעט דתקנת חכמים היא ויכול לשנות.
שריבה במדת עשרונים – שעשה העשרון גדוש.
או שמיעט – שמחק העשרון יותר מדאי עד שחסר.
ריבה במדת סאין שלהן – כגון שתי הלחם שבאין מג׳ סאין ולחם הפנים שבאים מכ״ד סאין קמח ומניפין אותם לעשרונים סלת וכגון העומר שהיה בא מג׳ סאין נקצר לצורכו ד׳ סאין או שלא קצר לו אלא ב׳ סאין.
כשרה – ובלבד שיהא העשרון כהלכתו.
כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרונן פסולות – פירש בקונטרס בלשון אחר משום דכשריבה הוה קומץ נקמץ מן החצי היתר ונמצא שאין עשרון קומץ והוה ליה קומץ חסר ואם מיעט במדת עשרונות הוה לה מנחה חסירה וקשה דהא אסיקנא בהקומץ רבה (לעיל כד:) דקומץ בדעתו דכהן תליא מילתא ואעשרון קא קמיץ ונראה כלשון אחר שפירש דכתיב שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ואם ריבה או מיעט פסולות דגזירת הכתוב היא ואסור לשנותו.
ד שנינו במשנתנו מספר העשרונים המובאים בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כל המנחות שריבה במדת עשרונן (שמדדן במידת עשרון גדול) או שמיעט במדת עשרון (שמדדן במידת עשרון קטן) — הרי אלה פסולות. ואולם אם ריבה במדת סאין שלהן, כגון שהביא את העשרון לעומר מארבע סאים ולא משלוש, או שמיעט במדת סאין שלהן, כגון שהביא עשרון סולת לעומר משתי סאים בלבד — הרי אלה כשרות, אם עשרון הסולת עשוי ומנופה כהלכתו, שכן מספרן של הסאים אינו אלא לכתחילה, ואינו מעכב.
The Sages taught in a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their tenth of an ephah of flour by collecting it with a vessel larger than a tenth of an ephah, or where one decreased the measure of their tenth of an ephah of flour by collecting it with a vessel smaller than a tenth of an ephah, are disqualified. If he increased the measure of their se’a of grain or decreased the measure of their se’a of grain, e.g., if he used two or four se’a instead of three, but sifted until he was left with the correct measure of a tenth of an ephah of flour, they are fit offerings. This is because the number of se’a mentioned in the mishna is necessary only for the optimal fulfillment of the mitzva, but is not indispensable.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְנִי׳: הָעוֹמֶר והָיָה מְנוּפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה זשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חוְלֶחֶם הַפָּנִים בי״אבְּאַחַת עֶשְׂרֵה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה לָהֶן קִצְבָה אֶלָּא סוֹלֶת מְנוּפָּה כָּל צׇרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ד:ה׳} וְלָקַחְתָּ סוֹלֶת וְאָפִיתָ אוֹתָהּ עַד שֶׁתְּהֵא מְנוּפָּה כָּל צׇרְכָּהּ.:

MISHNA: The flour of the omer was sifted with thirteen sifters, each finer than its predecessor, and the flour that emerged from the final sifter was sacrificed. The flour of the two loaves was sifted with twelve sifters, and the flour of the shewbread was sifted with eleven sifters. Rabbi Shimon says: They have no fixed number of sifters; rather, it was fine flour that was completely sifted that one would bring for all of these offerings, as it is stated: “And you shall take fine flour and bake it” (Leviticus 24:5), indicating that one does not fulfill his obligation until the flour will be completely sifted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם הפנים בי״א – כיון דמישן מצי אתיא סגיא בי״א:
מתני׳ לא היה להם קצבה – אלחם הפנים קאי ואין צריך י״א נפה שאפי׳ חמץ השוק נלקחת ובלבד שתהא מנופה כל צרכה.
ולקחת סולת ואפית – משמע משעת לקיחה תהא ראויה לאפות.
מתני׳ העומר היה מנופה בי״ג נפה – הלכה למשה מסיני.
שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה וגו׳ – שתהא מנופה כל צורכה שתהא סלת ברורה בשעת אפיה.
ה משנה ובתיאור מעשה העומר, לאחר שנקצרו שלוש סאים שעורים מן היבול החדש, ונטחנו לקמח: העומר היה עשרון הקמח שהתקבל מנופה בשלש עשרה נפה, שכל אחת שונה מחברתה. והקמח שהתקבל מן הנפה האחרונה, היה משמש לעומר. ואילו שני העשרונים קמח ששימשו לשתי הלחם היו מנופים בשתים עשרה נפות, ועשרים וארבעת העשרונים קמח ששימשו לשנים עשר לחם הפנים היו מנופים באחת עשרה נפות. ר׳ שמעון חולק ואומר כי לא היה להן (לכל אלה) קצבה (מספר קצוב, קבוע) של נפות, אלא את כל אחד מאלה היו מנפים עד שיהיה סולת מנופה כל צרכה, ואותה היה מביא, שכן נאמר במעשה לחם הפנים ״ולקחת סלת ואפית אתה״ (ויקרא כד, ה) לומר: עד שתהא מנופה כל צרכה.
MISHNA: The flour of the omer was sifted with thirteen sifters, each finer than its predecessor, and the flour that emerged from the final sifter was sacrificed. The flour of the two loaves was sifted with twelve sifters, and the flour of the shewbread was sifted with eleven sifters. Rabbi Shimon says: They have no fixed number of sifters; rather, it was fine flour that was completely sifted that one would bring for all of these offerings, as it is stated: “And you shall take fine flour and bake it” (Leviticus 24:5), indicating that one does not fulfill his obligation until the flour will be completely sifted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן בְּדַקָּה בְּגַסָּה בַּדַּקָּה בְּגַסָּה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ עֶלְיוֹנָה קוֹלֶטֶת סוּבִּין תַּחְתּוֹנָה קוֹלֶטֶת סוֹלֶת.:

GEMARA: When a fine sifter was used, the small, dust-like particles emerged and the fine flour was caught in the sifter, and when a coarse sifter was used, the fine flour emerged and the bran was caught in the sifter. With regard to the sifting of the flour, the Sages taught in a baraita: The sifting would begin in a sifter of slight holes, and the flour that remained would then be sifted in a sifter of large holes. The flour that emerged would again be sifted in a sifter with slight holes that were not quite as small as the first one with small holes, and again in a sifter of large holes that were not quite as large as the first one with large holes. All the sifting would proceed in this manner. Rabbi Shimon ben Elazar says: There were thirteen sifters in the Temple, this one above, i.e., preceding, that one, and this one above that one. The highest sifter would collect bran, parts of the kernel aside from the actual pure flour, and the lowest sifter would collect fine flour.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדקה בגסה – [בנפה דקה] מנפה בתחלה כדי שיפול האבק ממנה שאינו ראוי לסולת והדר בגסה נפה כדי שיהא מוציא הסובין ונשאר הסלת והדר בדקה כדי להשיר האבק יפה יפה והדר בגסה כדי להוציא המורסן יפה יפה וכן עד י״ג פעמים ולא היו שם אלא ב׳ נפות דקה וגסה:
גמ׳ בדקה בגסה – בתחלה מנפה בנפה דקה שמוציא אבק דק בינוני שאין לבן כל כך ואח״כ בגסה שמוציאה סולת וקולטת סובין וחוזר ומנפה הסולת בדקה אחרונה שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרונה שהיא גסה מן הדקה ראשונה שזו מוציאה אבק עוד מה שלא הוציאה הראשונה ואח״כ בגסה שמוציאה סולת וקולטת סובין וגסה זו דקה מגסה ראשונה שהרי זו קולטת סובין מה שהוציא הגסה ואח״כ בדקה וכן עד י״ג דקה זו גסה מדקה שלפניה וגסה זו דקה מגסה הראשונה ור״ש לא פליג אלא פרושי קא מפרש.
[רש״י מנוסחת מהר״פ [בדקה בגסה א׳] שהיתה דקה ובה תחילה והיא אינה מוציאה אלא אבק בעלמא והאי לא היה ראוי אלא מה שנשאר באותה דקה נותנה בגסה ומוציאה את הסולת וקולטת הסובין ומה שהי׳ מוציא מאותה גסה נוטלה ונותנה בדקה והיא היתה דקה יותר מהגסה שלפניה ולא היתה דקה כל כך כדקה ראשונה ומה שהיה מוציא מדקה השני׳ היה מלקט למנחה ומה שנשאר באותה הדקה הי׳ נותן בגסה והיא לא היתה גסה כל כך כגסה שלפניה אלא היתה גסה מדקה שלפניה והיא היתה [קולטת הסובין] ומה שנוציאה היה נותן בדקה אחרת שהיתה דקה נגסה שלפניה ולא היתה דקה כדקה שלמעלה ממנה וכן לעולם עד י״ג נפות וזה הכלל לכולן דקה היתה דקה מגסה שלפניה ולא היתה דקה כדקה שלמעלה ממנה וכן בגסה היתה לעולם גסה מדקה שלפניה אבל לא היתה גסה כגסה שלמעלה ממנה ולעולם מה שקולטת בגסה [היה סובין] ולא היה חשוב למנחה אלא מה שמוציאה הגסה היה נותן בדקה ומה שמוציאה הדקה היה מלקט לצורך המנחה ומה שקולטת הדקה היה נותן בגסה. ע״כ].
י״ג נפות – היו במקדש זו ע״ג זו עליונה קולטת סובין ותחתונה אף סולת ואינה מוציא אלא אבק מנפה בתחתונה ואח״כ בשלמעלה הימנה וכן בכולן כסדר הזה תחתונה דקה ולמעלה גסה הימנה ושלישית דקה מן השניה ורביעית גסה הימנה וכן כולם.
גמ׳ תנו רבנן – כיצד היה מנופה בי״ג נפות.
בדקה בגסה – דשתי נפות היו במקדש אחת דקה ואחת גסה שקורין קליי״ר ובתחילה היו מניפין בדקה והיתה קולטת הסלת והסובין והיה הקמח הולך לעבר הנפה כמנהג גרוסות ואח״כ נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתיירו בסלת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסלת נעשה היה הולך לעבר הנפה ואחר כך חוזרין ומניפין בדקה ובגסה וכן חוזרין חלילה עד שיהא מנופה שלש עשרה פעמים ובלבד שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין עם הסלת וחוזרין וטוחנין קרטין והגרוסות והויין סלת.
רבי שמעון אומר – לא היו עושין כמו שאמרת בדקה בגסה אלא י״ג נפות היו במקדש זו למעלה מזו כל אחת עבה מחברתה עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכולן ולא היתה קולטת כ״א סובין והיו הקמח והסלת הולכין לעבר הנפה ושוב היה נותן הקמח והסלת בתחתונה בדקה הימנה והיא היתה קולטת הקרטין סלת והקמח הולך לעבר הנפה ושוב היה חוזר ונותן הסלת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסלת כלל שתהא הסלת ברורה.
בדקה בגסה בדקה בגסה – תניא בתוספתא העומר היה מניפו בי״ג נפות שתי הלחם בי״ב לחם הפנים בי״א בדקה בגסה בדקה שתהא קולטת את הסולת בגסה שתהא קולטת את הסובין רבי שמעון בן אלעזר אומר י״ג נפות היו זו על גבי זו והתחתונה שבכולן עשויה שתהא קולטת את הסולת.
ו גמרא ועוד בדרך הניפוי של קמח העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: בתחילה היו משתמשים בנפה דקה (בעלת חורים קטנים), ולאחר מכן היו נוטלים את הקמח שהתקבל מניפוי זה ומנפים אותו בנפה גסה (בעלת חורים גדולים יותר). ושוב היו מנפים את הקמח שהתקבל מנפה זו, בנפה שהיא דקה יותר מהנפה הדקה הראשונה, ולאחר מכן חוזרים ומנפים את הקמח שהתקבל ממנה בנפה גסה שהיא דקה יותר מהנפה הגסה הראשונה. וכך היו ממשיכים מדקה לגסה, ומגסה לדקה. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: שלש עשרה נפות היו במקדש, זו למעלה (קודמת) מזו וזו למעלה מזו. הנפה העליונה קולטת (אוספת אליה) את הסובין (חלקי הגרעין המכילים את החומרים הנספחים לקמח הטהור), ואילו הנפה התחתונה קולטת את הסולת (הקמח המובחר).
GEMARA: When a fine sifter was used, the small, dust-like particles emerged and the fine flour was caught in the sifter, and when a coarse sifter was used, the fine flour emerged and the bran was caught in the sifter. With regard to the sifting of the flour, the Sages taught in a baraita: The sifting would begin in a sifter of slight holes, and the flour that remained would then be sifted in a sifter of large holes. The flour that emerged would again be sifted in a sifter with slight holes that were not quite as small as the first one with small holes, and again in a sifter of large holes that were not quite as large as the first one with large holes. All the sifting would proceed in this manner. Rabbi Shimon ben Elazar says: There were thirteen sifters in the Temple, this one above, i.e., preceding, that one, and this one above that one. The highest sifter would collect bran, parts of the kernel aside from the actual pure flour, and the lowest sifter would collect fine flour.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה לָהֶן קִצְבָה.: תָּנוּ רַבָּנַן סוֹלֶת וְאָפִיתָ אותה מְלַמֵּד שֶׁנִּקַּחַת סוֹלֶת.

§ The mishna teaches that in contrast to the first tanna, Rabbi Shimon says: They have no fixed number of sifters; but the flour would be sifted as many times as was necessary, based on the verse: “And you shall take fine flour, and bake it.” In addition, the Sages taught: When the verse states with regard to the shewbread: “And you shall take fine flour and bake it,” this teaches that fine flour is acquired after it has been sifted for the baking of the shewbread.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון אומר וכו׳ – עליונה הגסה מכולן קולטת את הסובין הקליפה ותחתונה הדקה מכולן קולטת את הסלת ומשיר האבק ואין בה סובין כלל:
שנלקחת – מן השוק כשהיא סולת.
ז ועוד בדרך הניפוי, שנינו במשנתנו כי ר׳ שמעון חולק על דעת חכמים ואומר כי לא היה להן קצבה, אלא היו מנפים ככל שנצרכו עד שהיה הקמח מנופה כל צרכו. ולמד זאת ר׳ שמעון מן האמור בלחם הפנים ״סולת ואפית אותה״, ועוד בדרשת כתוב זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שאמר הכתוב ״ולקחת סולת ואפית אותה״מלמד שהתבואה לצורך לחם הפנים נקחת (נקנית) מן הסוחרים בשוק, כשהיא כבר סולת,
§ The mishna teaches that in contrast to the first tanna, Rabbi Shimon says: They have no fixed number of sifters; but the flour would be sifted as many times as was necessary, based on the verse: “And you shall take fine flour, and bake it.” In addition, the Sages taught: When the verse states with regard to the shewbread: “And you shall take fine flour and bake it,” this teaches that fine flour is acquired after it has been sifted for the baking of the shewbread.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ חִיטִּין תַּלְמוּד לוֹמַר וְלָקַחְתָּ מ״ממִכׇּל מָקוֹם יָכוֹל אַף בִּשְׁאָר מְנָחוֹת כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אותה מִפְּנֵי הַחִיסָּחוֹן.

And from where is it derived that even wheat kernels may be purchased before they are ground and sifted? The verse states: “And you shall take,” indicating that the grain should be taken in any case and in any state. One might have thought that it is so even for other meal offerings. Therefore, the verse states: “And you shall take fine flour and bake it,” indicating that the shewbread alone may be acquired as kernels because of the sparing [haḥissaḥon].
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל אותה מפני החסכון – ולא אחרת:
יכול – שאפילו שאר מנחות שיחיד מביא יהיו נקחין חיטין ויעשנה סולת.
ת״ל אותה ואפית – אותה איפה נקחת משוק ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות הלכך יקח סולת מנופה כל צרכו מן השוק.
מפני החסכון – היקל הכתוב בלחם הפנים.
תלמוד לומר ולקחת מכל מקום – ובלבד שתהא זו סלת ברורה בשעת אפייה.
יכול אף בשאר מנחות כן – שיהו נקחות נמי חיטין.
תלמוד לומר אותה – אותה נקחת בחטים ואין אחרת נקחת חטין.
ומנין לנו שהיא נקנית אפילו בשלב מוקדם יותר, כשהתבואה עדיין חיטין? תלמוד לומר (מלמדנו האמור) ״ולקחת״מכל מקום (בכל אופן). ומעתה יש מקום לשאול: יכול יהא אף בשאר מנחות הדין כן שיקנה תבואתו בעודה חיטים מן השוק? תלמוד לומר בכתוב זה, בלשון מיעוט ״אתה״ — דווקא לחם הפנים הוא הנקנה מהשוק בעודו חיטים, ולא מנחה אחרת. וטעם הדבר: מפני החיסחון (החסכון).
And from where is it derived that even wheat kernels may be purchased before they are ground and sifted? The verse states: “And you shall take,” indicating that the grain should be taken in any case and in any state. One might have thought that it is so even for other meal offerings. Therefore, the verse states: “And you shall take fine flour and bake it,” indicating that the shewbread alone may be acquired as kernels because of the sparing [haḥissaḥon].
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר) מַאי מִפְּנֵי הַחִיסָּחוֹן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵיכָא רְמִיזָא דִּכְתִיב {במדבר כ׳:ח׳} וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.:

Rabbi Elazar says: What is the meaning of: Because of the sparing? Rabbi Elazar says: The Torah spared the money of the Jewish people. Due to the large quantity of grain needed for the shewbread every week, purchasing sifted fine flour would be a substantial expense. The Gemara explains: Where is the allusion to this principle? It is found in a verse, as it is written that when the Jewish people were thirsty in the wilderness in the aftermath of Miriam’s death, God instructed Moses: “And speak to the rock before their eyes, so that it will give forth its water; and you shall bring forth to them water out of the rock; so you shall give drink for the congregation and for their cattle” (Numbers 20:8). Evidently, the miracle of extracting water from the rock was performed even for the purpose of providing water for the livestock.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל – כיון דלחם הפנים של רבים הן והן כ״ד עשרונים התיר לקנותן מן החיטין ולעשותן סלת כדי שיבא להן בזול יותר משאם היו לוקחין הסלת מן החנוני:
הדרן עלך ואלו מנחות
התורה חסה כו׳ – ולחם הפנים שכיח בכל שבת ויש בהן עשרים וארבע עשרונים לפיכך חסרון גדול הוא לפי שהסולת הניקח מן השוק יוקר מאד לפי שהחנוני משתכר בה לפיכך נקחת חיטין אבל מנחת יחיד דלא שכיח וחד עשרון הוא לא חיישינן ליוקר.
לפי שחסה תורה על ממונם של ישראל – לפי שלחם הפנים הם כ״ד עשרונות ולפי שהן בכל שבת ושבת ועולים לדבר גדול הותר לקנותן מן החיטין כדי שיבא לחם בזול יותר משאם היו לוקחין סלת מן התגר שהקונה סלת קונה אותה ביוקר אבל שאר מנחות שהן דבר מועט ואין באות תדיר לא הותרו לקנות כי אם סלת.
וכדרך שאמר ר׳ אלעזר בפירוש דבר זה: מאי [מה פירוש] ״מפני החיסחון״? אמר ר׳ אלעזר: התורה חסה על ממונן של ישראל שלא יתבזבז, ולכך הקילה עליהם לקנות ללחם הפנים (שהוא בא בכמות מרובה, עשרים וארבעה עשרונים, בכל שבוע) אף מן החיטים מידי הסוחרים בשוק. מה שאין כן בשאר מנחות, הבאות ממעט סולת שלא ראו חכמים צורך להקל. ומסבירים: היכא רמיזא [היכן נרמז] עקרון זה, שהתורה חסה על ממונם של ישראל? דכתיב כן נאמר] לאחר מות מרים, בהיות ישראל במדבר בצמא, ״ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם״ (במדבר כ, ח) — שאף להשקייתו של הצאן נזקק נס הוצאת המים מן הסלע.
Rabbi Elazar says: What is the meaning of: Because of the sparing? Rabbi Elazar says: The Torah spared the money of the Jewish people. Due to the large quantity of grain needed for the shewbread every week, purchasing sifted fine flour would be a substantial expense. The Gemara explains: Where is the allusion to this principle? It is found in a verse, as it is written that when the Jewish people were thirsty in the wilderness in the aftermath of Miriam’s death, God instructed Moses: “And speak to the rock before their eyes, so that it will give forth its water; and you shall bring forth to them water out of the rock; so you shall give drink for the congregation and for their cattle” (Numbers 20:8). Evidently, the miracle of extracting water from the rock was performed even for the purpose of providing water for the livestock.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – התודה היתה באה
(14) מַתְנִי׳: הַתּוֹדָה הָיְתָה בָּאָה חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת שְׁתֵּי אֵיפוֹת הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין טעֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה

Chapter 8
MISHNA: The flour for the loaves accompanying the thanks offering would come from a measure of five Jerusalem se’a offering, which are equivalent to six wilderness se’a. The se’a referred to in the Bible when the Jewish people were in the wilderness is smaller than the se’a used later in Jerusalem. This is equivalent to two ephahs, each ephah being three wilderness se’a. These two ephahs are twenty measures of a tenth of an ephah. Ten of these tenths were used to make leavened loaves and ten of these tenths were used to make unleavened loaves, i.e., matza.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התודה – שהן שש סאין מדבריות של משה. שהן ב׳ איפות שהן כ׳ עשרון:
ערך סא
סאא(מנחות עו:) התודה היתה באה ח׳ סאין ירושלמיות שהן ו׳ מדבריות (עירובין פג.) תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות (א״ב לשון מקרא שלש סאים קמח):
ערך גמז
גמזב(פסחים נה:) ומתירין גמוזיות של הקדש (מנחות עו) פי׳ הפרחי׳ שעונין סביב האילן של הקדש הגאון היה קורא גואזיות ופי׳ הם נצרים הפורחים משרשי אילנות והם קשקושי אילנות וענפיהן (א״ב פי׳ בלשון רומי נצי האילנות ולולבי הגפן הנאכלים):
ערך רגל
רגלג(משנה פאה ז) וברגליות משיעביר ממנה (מנחות עו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות פי׳ גפנים נמוכים:
א. [אין מאס.]
ב. [קנאספע.]
ג. [צווערגעל בוים.]
ה׳ סאין ירושלמיות – כילה מתני׳ נפרש בגמרא בברייתא.
שהן שש מדבריות – שש סאין מאתן שהיו בימי משה והוסיפו שתות על המדות והנך שש סאין שתי איפות ועשרים עשרון הם דהא בנל איפה יש עשרה עשרונות.
עשרה – עשרונות לעשר חלות.
מתני׳ התודה שהן שש מדבריות – דאילו סאה ירושלמית היתה יתירה על של מדבר שתות ואותן [חמש] שש מדבריות הן.
שתי איפות – שהאיפה ג׳ סאין שהן כ׳ עשרונות דכתיב (שמו׳ טז) והעומר עשירית האיפה דעומר הוא עשרון ונמצא י׳ עשרונים באיפה וב׳ איפות הן כ׳ עשרונות.
מתני׳ התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות – כמו שהוסיפו על הסאה שתות כך הוסיפו על האיפה שתות דלעיל קים לן גם עכשיו איפה שלש סאין וא״ת כי אמר רחמנא עשרון ניזיל בתר השתא כדאשכחן גבי חמש סלעים של בן בפ׳ יש בכור (בכורות נ.) בתר דאוסיפו עלייהו ויש לומר דשאני התם דגלי קרא כדדרשינן מדכתיב יהיה.

פרק ח

(15) א משנה הסולת לארבעים לחמי התודה היתה באה בשיעור של חמש סאין ירושלמיות, שהן שוות בגודלן לשש סאים מדבריות (שנהגו בהיות בני ישראל במדבר סיני) ובירושלים שינו את המדות והוסיפו במדתן. ומפרטים עוד את הרכב מידת הסולת שבלחמי התודה: יש בשש הסאים (המדבריות) שתי איפות, והאיפה יש בה שלש סאין, ובכל סאה יש עשרה עשרונים. נמצא איפוא כי בשתי האיפות יש עשרים עשרון. ומתוך עשרים העשרונים הללו, עשרה מהם מיועדים לעשר חלות החמץ, ועשרה העשרונים האחרים מיועדים לשלושים לחמי המצה השונים, המורכבים משלשה מינים (חלות, רקיקים, ורבוכה. כל אחד מהם בא בעשרה.

Chapter 8

(15) MISHNA: The flour for the loaves accompanying the thanks offering would come from a measure of five Jerusalem se’a offering, which are equivalent to six wilderness se’a. The se’a referred to in the Bible when the Jewish people were in the wilderness is smaller than the se’a used later in Jerusalem. This is equivalent to two ephahs, each ephah being three wilderness se’a. These two ephahs are twenty measures of a tenth of an ephah. Ten of these tenths were used to make leavened loaves and ten of these tenths were used to make unleavened loaves, i.e., matza.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות עו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות עו:, עין משפט נר מצוה מנחות עו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות עו:, הערוך על סדר הש"ס מנחות עו:, רש"י מנחות עו:, מיוחס לרש"י מנחות עו:, תוספות מנחות עו:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות עו:

Menachot 76b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 76b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 76b, Attributed to R. Gershom Menachot 76b, Collected from HeArukh Menachot 76b, Rashi Menachot 76b, Attributed to Rashi Menachot 76b, Tosafot Menachot 76b, Steinsaltz Commentary Menachot 76b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144