×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַבָּה אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי מִיעוּטִין הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ מִנְחַת מַאֲפֶה.:
Rabba says: This is the reason that wafers are also excluded from the mitzva of pouring, while a meal offering brought by a priest is not excluded: The verse uses two expressions of exclusion: “Upon it,” and: “It is a meal offering.” What is the matter that requires two exclusions? You must say: It is the oven-baked meal offering, of which there are two types of offerings: Wafers and loaves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שצריך ב׳ מיעוטין – לפי שיש בה ב׳ מינין:
איזו דבר שצריך שני מיעוטים – שני מקראות עליה והיא.
הוי אומר זו מנחת מאפה – שבאה משני מינין ואי קשיא גבי פתיתה נמי ליפרוך אימא להוציא מנחת כהנים תריץ מסתברא מנחת כהנים הוי ליה לרבויי כדין מנחת מחבת שפתיתה כתיבה בה משום דשתיהן מנחת יחיד ונפש כתיב בפרשה ולמעוטי שתי הלחם ולחם הפנים דצבור הן וגם יציקה לא צריך למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאפי׳ שמן אינן טעונין כדממעט להו בפ׳ כל המנחות באות מצה.
1שני מיעוטין – עליה והיא.
הוי אומר [זו] מנחת מאפה – שיש בה שני מינין חלות ורקיקין לפיכך צריכה ב׳ מעוטין הלכך קממעט מהנך תרי מיעוטי.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ע״ה.
איזהו דבר שצריך שני מיעוטין כו׳ – תימה דלעיל בסוף כל המנחות באות מצה (מנחות ס:) גבי הגשה דכתיבי מיעוטי טובא ממעטינא מקמא שתי הלחם ולחם הפנים דאין מהן לאשים וממיעוט שני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה וממיעוט שלישי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים והשתא הכא גבי יציקה דאיכא תרי מיעוטי נהי דלא צריך למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאפילו שמן אינה טעונה כדממעיט להו בפרק כל המנחות (מנחות ס:) מכל מקום נוקי קמא למעוטי מנחת נסכים ואידך למעוטי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח מטעמים דהתם ויש לומר דלא דמי דגבי הגשה איכא תלתא מיעוטי ולא שייך לאוקמי כולהו במנחת מאפה אבל הכא דליכא אלא תרי מיעוטי ואיכא לקיומי תרוייהו במנחת מאפה מקיימינן.
קופל א׳ לשני׳, פי׳ משבר מבדיל, משום דבעיא קמיצה ל״ה. וקשיא למה לי משום קמיצה תיפוק משום דכתיב פתות אותה פתים דבעיא בהו פתיתה ולא הויא פתיתה בלא הבדלה, וי״ל דקסבר דפותתה הויא שהשבירה הויא פתיתה אעפ״י שהשברים מדובקים זה בזה אבל משום הקמיצה בעיא הבדלה:
וא״ת א״כ למאי אצטרי׳ קרא לומר דבעיא פתיתה כדכתיב פתות אותה פתים תיפוק לי מדבעיא קמיצה ובעיא הבדלה כדפי׳ והבדלה אי אפשר בלא פתיתה:
וי״ל דאפ״ה אצטרי׳ קרא לומר דבעיא פתיתה דאי מקמיצה ה״א דאין צריך לפתות ולהבדיל ממנה כי אם כדי שיעור קמיצה לבד והשאר ישאר שלם ולכך אצטרי׳ קרא לומר דבעי שיפתות כולה כדכתי׳ פתות אותה פתים דמשמע כולה ולכך תני קופל אחד לשנים ושנים לארבעה לקיים מצות פתיתה דקרא אעפ״י שאין פתיתה זו צריכה בשביל הקמיצה כדפי׳:
אמר רבה בתשובה: אין הכתוב הזה, שיש בו שני מיעוטים (״עליה״, ״היא״) בא אלא למעט דבר הנצרך לשני מיעוטים, שכן יש בו שני מינים שונים. ואיזהו הדבר שצריך שני מיעוטין? הוי אומר: זו מנחת מאפה, שיש בה גם חלות וגם רקיקים.
Rabba says: This is the reason that wafers are also excluded from the mitzva of pouring, while a meal offering brought by a priest is not excluded: The verse uses two expressions of exclusion: “Upon it,” and: “It is a meal offering.” What is the matter that requires two exclusions? You must say: It is the oven-baked meal offering, of which there are two types of offerings: Wafers and loaves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַתְנִי׳: מִנְחַת יִשְׂרָאֵל אקוֹפֵל אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל מִנְחַת כֹּהֲנִים קוֹפֵל אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל מִנְחַת בכֹּהֵן מָשִׁיחַ לֹא הָיָה מְקַפְּלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין בָּהֶן פְּתִיתָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה אֵין בָּהֶן פְּתִיתָה גוְכוּלָּן פּוֹתְתָן כְּזֵיתִים.:

MISHNA: In breaking the meal offering of an Israelite into pieces, the priest folds [kofel] one into two and two into four and separates it at the folds. In breaking into pieces the meal offering of priests, the priest folds one into two and two into four and does not separate it at the folds. Because no handful is removed, separation is unnecessary. In the case of the griddle-cake meal offering of the anointed priest, he would not fold it. Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces, because in those meal offerings there is no removal of a handful. And any meal offering in which there is no removal of a handful there is no breaking into pieces. And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into olive-bulk-sized pieces.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קופל – כמו כופל:
החלה אחת לשתים ושתים לארבע ומבדיל – והיינו פתיתה:
מנחת כהנים קופל כו׳ – כדי לקיים בה קצת פתיתה:
ואינו מבדיל – הואיל והיא כולה כליל:
מנחת כהן משיח לא היה מקפלה – כשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואינה נקמצת כלל וכליל היא:
וכולן שצריכין פתיתה מקפלן שנים לארבעה וד׳ לח׳ וח׳ לט״ז עד שיהו פתיתין כזיתים:
מתני׳ קופל – משבר.
ומבדיל – משום דבעי קמיצה.
מנחת כהן – אינו מבדיל משום דלא בעי קמיצה.
וכולן פותתן כזיתים – פתיתין דקות כזית ור״ש קאמר ובתרתי פליגי.
מתני׳ קופל – כמו כופל חלה אחת לשתים ושתים לארבע.
מבדיל – משברה היינו פתיתה.
מנחת כהנים קופל – כדי לקיים מצות פתיתה.
ואין מבדיל – וכולה כליל.
מנחת כהן משיח – היינו חביתין.
לא היה מקפלה – כשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואין נקמצת כלל וכליל היא.
רבי שמעון אומר מנחת נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה. כלומר שלא היה מקפלן וכו׳ ופליג את״ק דסבר מנחת כהנים קופל.
וכולן – שצריכין פתיתה מקפלן שנים לד׳ וד׳ לח׳ וח׳ לט״ז עד שיהו פתיתין כזיתים. ע״א וכולן פתיתין כזיתים שיכול לפותתן עד שיהו הפתיתין כזיתים אבל פחות מכזיתים אין יכול לפותתן כ״ש. ואיכא דאמרי וכולן פתיתין כזיתים שהיה עושה מן העשרון י׳ חלות ומכל חלה וחלה ארבעה פתיתין ולא היה בכל פת אלא כזית. ולא מ״ה.
מנחת כהנים קופל אחד לשנים, וא״ת ומאי טעמא מאחר דאינה נקמצת אמאי בעיא פתיתה, אי משום דכתי׳ במנחת חביתין שהיא מנחת כ״מ מנחת פתים ובתרי׳ כתי׳ וכל מנחת כהן, הא ליתא שהרי מנחת כ״מ אינו כופלה כי אם אחד לשנים משום דקאמר קרא בה פתים דמשמע שנים ומנחת כהנים אית ליה דכופלין כמו מנחת ישראל ואין חלוק ביניהם אלא דאינו מבדיל וא״כ ק׳ אמאי בעיא פתיתה כיון דאינה נקמצת:
וי״ל דאית ליה דכל המנחות אתקוש להדדי ויש להשוותם מלבד במה שחלקם הכתוב דהיינו בקמיצה דאינה נקמצת דכתי׳ בה כליל תהיה ואינן נקמצות כי אם מנחת חוטא לדברי ר׳ שמעון והכא במנחת נדבה של כהנים מיירי ולכך בעי פתיתה אע״ג דליכא בה קמיצה שהרי מצות פתיתה אינה עשויה בשביל מצות קמיצה כדפי׳ לעיל:
א משנה שנינו במשנה הקודמת כי כל המנחות הנעשות בכלי טעונות פתיתה. ומסבירים כיצד נעשית הפתיתה: מנחת ישראל, כיצד פותתים אותה? קופל (כופל) כל אחד מן החלות לאחר אפייתן לשנים, ושב וכופל אותן שנים, ובכך נכפלו לארבעה, ומבדיל (מחלק, שובר) את החלה במקום בו נכפלה. וכיצד פותתים את מנחת כהנים?קופל כל אחד מן החלות לשנים, ושב וכופל אותן שנים לארבעה כבמנחת ישראל, ובכך הוא מקיים בה מצות פתיתה. ואולם במנחת כהנים אינו מבדיל (שוברה במקום שנכפלה), שכיון שאינה נקמצת (שהריהי עולה כולה למזבח), אין צריך הבדלה זו. ואילו במנחת כהן משיח (הנקראת גם ״מנחת חביתין״, מנחתו של הכהן הגדול המוקרבת בכל יום) — לא היה מקפלה. אלו דברי חכמים, ואילו ר׳ שמעון חולק ואומר כי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין נוהגת בהן כלל מצות פתיתה, מפני שאין נוהגת בהן מצות קמיצה, וכלל הוא: כל שאין בהן קמיצה — אין בהן פתיתה. וכולן, כל המנחות הנזכרות למעלה הריהו פותתן לפתיתים שגודלם כזיתים.
MISHNA: In breaking the meal offering of an Israelite into pieces, the priest folds [kofel] one into two and two into four and separates it at the folds. In breaking into pieces the meal offering of priests, the priest folds one into two and two into four and does not separate it at the folds. Because no handful is removed, separation is unnecessary. In the case of the griddle-cake meal offering of the anointed priest, he would not fold it. Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces, because in those meal offerings there is no removal of a handful. And any meal offering in which there is no removal of a handful there is no breaking into pieces. And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into olive-bulk-sized pieces.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן פָּתוֹת יָכוֹל לִשְׁנַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר פִּתִּים אִי פִּתִּים יָכוֹל יַעֲשֶׂנָּה פֵּירוּרִין תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ אוֹתָהּ לִפְתִיתִים וְלֹא פְּתִיתָה לִפְתִיתִים.

GEMARA: With regard to the difference between the meal offering of an Israelite and that of a priest detailed in the mishna, the Sages taught in a baraita: The verse states: “You shall break it in pieces” (Leviticus 2:6). One might have thought that it should be broken into only two pieces. Therefore, the verse states: “Break it in pieces,” indicating that each of these two pieces is subsequently broken into more pieces. If the Torah requires pieces, one might have thought that he should repeatedly break it into pieces until he renders it into crumbs. Therefore, the verse states: “Break it,” i.e., break it in pieces, and do not break its pieces into additional pieces.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתות יכול לשנים ולא יותר ת״ל אותה (נמי) לפתיתים שיעשה אותה פתות. ופתים דהיינו א׳ לב׳. וב׳ לד׳:
ולא (א׳ מפתיתיה) פתיתה לפתיתין לפירורין:
גמ׳ פתות – היינו שנים דכיון דנשבר הוי ליה שתי חתיכות ומדכתיב פתים שיהיה בה שתי פתיתות משמע דהוי ארבע.
ולא פתיתין לפתיתין – ולר״ש דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי פתות יכול פתיתין גדולים ת״ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת״ל אותה.
גמ׳ ת״ל פתים – דמצי למכתב תעשינה פתות וכתיב פתים דמשמע לשני פתים יותר.
תלמוד לומר אותה לפתיתים – שיעשה אותה לפתיתים דהיינו אחד לשנים וב׳ לד׳ ולא יותר.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי מנחת ישראל נכפלת אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, בעוד שמנחת כהנים נכפלת אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל בה. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר במנחת מחבת ״פתות אותה פתים ויצקת עליה שמן מנחה היא״ (ויקרא ב, ו), ומן האמור בה ״פתות״יכול אתה לומר כי הכוונה שיש לחלקה פעם אחת, לשנים בלבד, ולא יותר. לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) הנוסף בכתוב זה ״פתים״ — שיהיו השנים שנפתתו, נפתתים שוב, לארבעה. ועדיין יכול אתה לשאול: אי [אם] למדים אנו מהכתוב הנוסף ״פתים״ שיש לחזור ולפותת את השנים שנפתתו כבר, יכול יהא הדין שהריהו חוזר ופותת אותה עד שיעשנה פירורין? לכך תלמוד לומר עוד בכתוב זה בין ״פתות״ לבין ״פתים״ ״אתה״ (״פתות אותה פתים״) — להדגיש: דווקא אותה את המנחה עצמה הריהו פותת לפתיתים, ולא עושה פתיתה לפתיתים.
GEMARA: With regard to the difference between the meal offering of an Israelite and that of a priest detailed in the mishna, the Sages taught in a baraita: The verse states: “You shall break it in pieces” (Leviticus 2:6). One might have thought that it should be broken into only two pieces. Therefore, the verse states: “Break it in pieces,” indicating that each of these two pieces is subsequently broken into more pieces. If the Torah requires pieces, one might have thought that he should repeatedly break it into pieces until he renders it into crumbs. Therefore, the verse states: “Break it,” i.e., break it in pieces, and do not break its pieces into additional pieces.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָא כֵּיצַד מִנְחַת יִשְׂרָאֵל קוֹפֵל אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל מִנְחַת [כֹּהֲנִים] וְכֹהֵן מָשִׁיחַ הָיָה מְקַפְּלָה וְכוּ׳ וְהָא אֲנַן תְּנַן לֹא הָיָה מְקַפְּלָה אָמַר רַבָּה אֵינוֹ מְקַפְּלָה לְאַרְבָּעָה אֲבָל מְקַפְּלָה לִשְׁנַיִם.:

How so? In the case of the meal offering of an Israelite, the priest folds one into two and two into four and separates the pieces. In breaking into pieces the meal offering of priests and the anointed priest, the priest folds it into two, as it is stated: “In broken pieces you shall sacrifice the offering” (Leviticus 6:14). The Gemara asks: With regard to the meal offering of the anointed priest, didn’t we learn in the mishna: He would not fold it? Rabba says: He does not fold it into four, as it does not use the doubled phrase: “You shall break it in pieces [patot otah pitim],” but he does fold it into two.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכפלה – הואיל ולא כתיב בה אלא מנחת פתים ולא פתות אותה פתים.
ומבדיל – והדר קומץ לה ולא יותר מפתיתה לפיתים לפירורין.
ואינו מבדיל – דכיון דאין צריכה קמיצה אין צריכה הבדלה.
אבל מקפלה לשנים – דכיון דאין אלא חצי עשרון אין מקפל אלא לשנים.
הא [הרי] כיצד יעשה? במנחת ישראל — הריהו קופל אחד לשנים ושנים לארבעה, ולאחר מכן הריהו מבדיל. ואילו מנחת כהנים היה מקפלה אחד לשנים ושנים לארבעה, ולא היה מבדיל. ומנחת כהן משיחהיה מקפלה לשנים (שכן נאמר בה ״...תופיני מנחת פתים תקריב״. ויקרא ו, יד — שהריהי נפתתת). ותוהים על הנאמר בברייתא שאת מנחת כהן משיח היה מקפל לשנים, והא אנן תנן [והרי אנו שנינו] במשנתנו במפורש כי לא היה מקפלה! אמר רבה בתשובה: מה שנאמר במשנה שלא היה מקפלה, הכוונה היא שאינו מקפלה לארבעה (שהרי לא נאמר בה, כדרך שנאמר במנחת ישראל ״פתות... פתים״), אבל מקפלה לשנים.
How so? In the case of the meal offering of an Israelite, the priest folds one into two and two into four and separates the pieces. In breaking into pieces the meal offering of priests and the anointed priest, the priest folds it into two, as it is stated: “In broken pieces you shall sacrifice the offering” (Leviticus 6:14). The Gemara asks: With regard to the meal offering of the anointed priest, didn’t we learn in the mishna: He would not fold it? Rabba says: He does not fold it into four, as it does not use the doubled phrase: “You shall break it in pieces [patot otah pitim],” but he does fold it into two.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין בָּהֶן פְּתִיתָה.: אָמַר רַב יוֹסֵף הַאי חֲבִיצָא דְּאִית בַּהּ פֵּירוּרִין כְּזַיִת מְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ אִי לֵית בַּהּ פֵּירוּרִין כְּזַיִת מְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.

The mishna teaches: Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces…and in all meal offerings that are broken into pieces, one breaks them into olive-bulk pieces. Rav Yosef said: Over this cooked dish, which contains pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Over that same cooked dish, if it does not contain pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who creates the various kinds of nourishment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חביצא – שקורין בלע״ז פניקאטא:
ערך חבץ
חבץא(ברכות לו:) חביץ קידרא הוא אברושך ומפורש במקומו בגמ׳ חוץ מן היין. (ברכות לז:, מנחות עה:) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית וכו׳ פי׳ פורר הפת בקערה ושפך המרק עליהן. (טבול יום פרק ב) ואם חיבץ כל מקום שהלך השמן פסל פי׳ כשיתערב הלחם במקפה ויעש׳ אחד כמו חביץ קדרה:
א. [מעהל קאך.]
חביצא – תבשיל שקורין שלנקיק שמפררין בה פת.
פרורין כזית – דבחד פירור איכא כזית.
האי חביצא – (של רקיקין).
חביצא – פי׳ בקונטרס תבשיל שקורין שלינקו״ק שמפררין בו פת וקשה מה ענין זה אצל מנחות שהבישול מבטלו כאן מתורת לחם ואי משום דטיגון דמנחה חשיבא כבישול דחביצא והא בסמוך מייתי עלה ליקט מכולן דליכא שום טיגון ועוד אמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות לז.) גבי חטה טחנה לשה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא אין הפרוסות קיימות מברך בורא מיני מזונות משמע אין הפרוסות קיימות אפילו יש בהן כזית ועוד בסמוך דקאמר ולרבי ישמעאל דמחזירן לסולתן הכי נמי דלא מברך המוציא היכי בעי למימר דמברך וכי יש לך אין פרוסות קיימות יותר מזה ומפרש ר״ת דחביצא הן פתיתין דקין שמדביקין אותן על ידי דבש או על ידי חלב ושומן כעין טיגון של מנחה ובערוך פי׳ כעין חביצא דתמרי שפירר הפת בקערה ושופך מרק עליהן.
מנחת כהנים אינו מבדיל, פי׳ משום דלא בעיא קמיצה, ל״ה. וכלן, פי׳ פתיתין דקין עד כזית ור׳ שמעון קאמר לה ובתרתי פליגי, ל״ה. ר״ל דמאי דקאמר וכולם פותתין ממלתיה דר׳ שמעון ולא ממלתא דת״ק דהא ת״ק כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל קאמר משמע דאינו פותת ומבדיל כ״א ד׳ חתיכות עושה ממנה ולא שיפתתם פתיתים כזיתים וא״כ פליגי בתרתי ת״ק ור׳ שמעון דפליגי במאי דת״ק אית ליה דמנחת כהנים נפתתת ור״ש סבר דלא, ופליגי דת״ק סבר דאין הפתיתה במנחה שנפתתת כ״א לשנים ושנים לארבעה ור״ש סבר דנפתתת פתיתים כזיתים:
וא״ת ולת״ק דסבר דאינה נפתתת כי אם לד׳ חלקים איך היה יכול לקמוץ ממנה שהרי יצטרך שיעלה בידו חתיכה א׳ מארבע חתיכות שבה ואין קמיצה כ״א במה שמכניס בין שלש אצבעותיו לפס ידו כדאית׳ בפ״ק ולא חתיכה גדול׳ יוצאת מכאן ומכאן:
ונר׳ לומר דגם לת״ק דר׳ שמעון היה פותת א׳ מן החתיכות לחתיכות דקות כדי לעשות בה קמיצה אלא דר״ש סובר שהיה פותת כולה פתיתין דקין כזיתים ות״ק סובר דאינו פותת פתיתין דקין כי אם שיעור קמיצה, אבל שאר המנחה אינו פותתה כי אם לג׳ (לה׳) חלקים:
ג עוד שנינו במשנתנו כי ר׳ שמעון אומר שמנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה, ובהמשך הדברים נאמר כי בכל המנחות הטעונות פתיתה — פותתים אותן לפתיתים שיש בהם כשיעור זית לפחות. אמר רב יוסף: האי [זו] החביצא (תבשיל קדירה שבו פירורי לחם) דאית [שיש] בה פירורין של לחם ששיעורם כזיתמברכינן [מברכים אנו] עליה לפני אכילתה ״המוציא לחם מן הארץ״, כמו על הלחם. ואולם אי לית [אם אין] בה פירורין ששיעורם כזיתמברכינן [מברכים אנו] עליה לפני אכילתה ברכת ״בורא מיני מזונות״.
The mishna teaches: Rabbi Shimon says: In neither the meal offering of priests nor the meal offering of the anointed priest is there breaking into pieces…and in all meal offerings that are broken into pieces, one breaks them into olive-bulk pieces. Rav Yosef said: Over this cooked dish, which contains pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Over that same cooked dish, if it does not contain pieces of bread that are the size of an olive-bulk, before eating it one recites upon it the blessing of: Who creates the various kinds of nourishment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יוֹסֵף מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב מְנָחוֹת בִּירוּשָׁלַיִם דאוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ נְטָלָן לְאׇכְלָן אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וּתְנַן וְכוּלָּן פתיתי׳פְּתִיתִים בִּכְזַיִת.

Rav Yosef said: From where do I say this halakha? As it is taught in a baraita: The first time an Israelite would stand and instruct a priest to sacrifice meal offerings in Jerusalem on his behalf, he would recite: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has given us life and sustained us and brought us to this time, as it is the first time that the Israelite fulfills the mitzva of bringing that offering. Following the removal of the handful, when the priest would take the meal offerings in order to eat them, he would first recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth. And we learned in the mishna: And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into pieces the size of an olive-bulk. This proves that over pieces of bread that are the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היה עומד – כהן שלא הביא מנחה בשנה זו. לישנא אחרינא ישראל שלא הביא מנחה מימיו.
נטלן לאכלן – כהן.
ותנן – במתני׳ וכולן פותתן כזיתים אלמא פתיתין כזית מברכינן עליהן המוציא.
היה עומד ומקריב מנחות בירושלים – כגון שלא הקריב כהן זה עדיין מנחה מימיו או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר כהן שהחיינו.
נטלן – הכהן לאוכלן.
מברך – הכהן המוציא ותנן וכולן כל המנחות אפילו מנחת העומר פתיתין כזיתים ולהכי מברך הכהן המוציא ואי לא הוו כזיתים אינו מברך.
היה עומד ומקריב מנחות בירושלים – פירש בקונטרס כהן שלא הביא מנחה בשנה זו ולא היה לומר הביא דמנחת כהן כליל היא ובמנחה הנאכלת מיירי כדקאמר נטלן לאוכלן ויכול לפרש כהן שלא הקריב מנחה בשנה זו ומיירי במנחת ישראל עוד לשון אחר פירש ישראל שלא הביא מנחה מימיו וקשה דנטלן לאוכלן קתני וישראל לא מצי אכיל וה״ר שמעון פירש בברכות (דף לז:) דדוקא במנחות לפי שאין רגילין להתנדב מנחות ואי אפשר לומר כן דבתוספתא קתני נמי הכי גבי זבח ונראה לפרש דלפי שהיו משמרות מתחדשות ומתחלפות פעמיים בשנה ולכל משמרה היו בתי אבות נמצא שלא היו מקריבין אלא שני ימים בשנה וזמן קבוע להם להקריב לחצי שנה יום אחד לפיכך מברך אזבח ואמנחה שהחיינו לזמן.
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה [מנין אני אומר, למד אותה] הלכה? — דתניא כן שנויה ברייתא] אדם מישראל שלא הקריב מנחה מימיו, שהיה עומד ומוסר לכהן שיהיה מקריב עבורו מנחות בירושלים, הריהו אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״. ולאחר שנקמצו המנחות, ואת שיירי המנחה נטלן הכהן על מנת לאכלן, בטרם שיאכלן אומר הכהן: ״ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ״. והרי תנן [שנינו] במשנתנו כי המנחות שנפתתות וכולן הפתיתים הריהם בשיעור כזית לפחות. ומכאן, שכאשר יש פתיתי לחם בגודל של כזית מברכים עליהם ״המוציא״.
Rav Yosef said: From where do I say this halakha? As it is taught in a baraita: The first time an Israelite would stand and instruct a priest to sacrifice meal offerings in Jerusalem on his behalf, he would recite: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has given us life and sustained us and brought us to this time, as it is the first time that the Israelite fulfills the mitzva of bringing that offering. Following the removal of the handful, when the priest would take the meal offerings in order to eat them, he would first recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth. And we learned in the mishna: And in all meal offerings that are broken into pieces, the priest breaks them into pieces the size of an olive-bulk. This proves that over pieces of bread that are the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּלְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר מְפָרְכָן עַד שֶׁמַּחְזִירָן לְסׇלְתָּן הָכִי נָמֵי דְּלָא מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא.

Abaye said to Rav Yosef: But according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who said with regard to meal offerings: He crushes them continuously until he restores them to the form they had when they were flour, would you say that so too, in that case, one who eats a meal offering so prepared does not recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפרכן – למנחות לאחר אפיית.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף בקושיה על דבריו: ולדברי תנא דבי [חכם בית המדרש] של ר׳ ישמעאל שאמר כי כל המנחות שדינן בפתיתה, לאחר אפייתן הכהן מפרכן (משברן) שוב ושוב, עד שהוא מחזירן למצב שהיו בו בתחילתן, כשהן בסלתן (קמחן), האם הכי נמי [כך גם כן] תאמר שלא מברך הכהן על אכילתן ברכת ״המוציא״!
Abaye said to Rav Yosef: But according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael, who said with regard to meal offerings: He crushes them continuously until he restores them to the form they had when they were flour, would you say that so too, in that case, one who eats a meal offering so prepared does not recite the blessing of: Who brings forth bread from the earth?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתַנְיָא לִיקֵּט מִכּוּלָּן כְּזַיִת וַאֲכָלוֹ אִם חָמֵץ הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת אִם מַצָּה ההוּא אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.

And if you would say that indeed, one does not recite that blessing over these meal offerings, that is difficult: But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who gathered a portion the volume of an olive-bulk from all of the crumbs of the meal offerings and ate it, if it was an offering of leavened bread like that of a thanks offering, and he ate it on Passover, his act is punishable by karet. If it was an offering of unleavened bread, a person fulfills his obligation to eat matza on Passover through the consumption of those pieces. This indicates that pieces of bread, regardless of their volume, are always considered bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליקט מכולן מכל הפירורין עד שיהו כזית – מדיוצא [אדם יוצא בהן] ידי חובתו הכי נמי דמברך עלייהו המוציא:
ליקט מכולן – אפתיתין שאין בהן כזית קאי ולא איתפרש לן היכא והא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני ואם חמץ הוא וכל המנחות באות מצה.
אם מצה כו׳ – אלמא חשיבי.
ליקט מכולן – פירורין כזית.
ואכלן אם חמץ כו׳ – ומדיוצא בהן ידי חובתו דחשיב ליה לחם נמי מברך עליו המוציא.
ליקט מכולן – אחמשת המינים קאי ובפסח והא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני אם חמץ הוא וכל המנחות באות מצה כך פירש בקונטרס ויש פירושים שכתוב בהן אפתיתין שאין בהן כזית ולא איתפרש לן היכא.
וכי תימא [ואם תאמר] כי הכי נמי [אכן כך הוא הדין גם כן] לשיטת חכם זה, והתניא [והרי שנויה ברייתא] שאם ליקט אדם מכולן, מפירורים שאין בכל אחד מהם שיעור כזית, וצברם לכלל כזית, ואכלו — הרי זו נחשבת כאכילה, ולכך אם מפירורי חמץ הוא ואכלם בפסח — הריהו ענוש כרת על כך, ככל האוכל כזית חמץ בפסח. ואם מפירורי מצה הוא זה — אדם יוצא בהן ידי חובתו לאכול מצה בפסח. הרי שנחשבים אף הפירורים שאין בהם כזית לענין אכילה, ומכאן שיש לברך אף עליהם ״המוציא״!
And if you would say that indeed, one does not recite that blessing over these meal offerings, that is difficult: But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who gathered a portion the volume of an olive-bulk from all of the crumbs of the meal offerings and ate it, if it was an offering of leavened bread like that of a thanks offering, and he ate it on Passover, his act is punishable by karet. If it was an offering of unleavened bread, a person fulfills his obligation to eat matza on Passover through the consumption of those pieces. This indicates that pieces of bread, regardless of their volume, are always considered bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשֶׁעֵירְסָן.

Rav Yosef answered him that this is not the halakha, and one does not recite a blessing over crumbs of bread as he would over actual bread. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where one kneaded the crumbs of bread together and pressed them [beshe’eirsan] into a single mass.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא במאי עסקינן דיוצא בהן כגון שעירסן – שקיבץ הפירורין ביחד ולשן וחיברן והוו כזית:
כשערסן – שלשן וצירפן יחד לכזית שלם.
הכא במאי עסקינן – דקתני ליקט מכולן.
בשעירסן – שקיבץ הפירורין ביחד וגוללן בידו וחברן והוי כזית.
פתות הוי שנים, דכיון דנשבר הוי שני חתיכות, ומרבוי פתים דמשמע שיהו שני פתיתות דהיינו ד׳ ולא פתית׳ לפתיתים. הא כיצד כו׳, ור׳ שמעון דמתני׳ דאמר וכולן פותתן כזיתים דריש ליה הכי יכול פרורין גדולים ת״ל פתים אי פתים יכול פחותים מכזית ת״ל אותה, (ל״ה). מקפלה לשנים ואינו מקפלה לארבעה דלא כתיב בה אלא פתים תופיני מנחת פתים ולא פתות, ל״ה.
וקשיא דאיך מצי פליג ר׳ שמעון לומר דמנחת כהן משיח ומנחת כהנים אינה בפתיתה ובמנחת כ״מ שהיא מנחת חביתין כתיב מנחת פתים אלמא בעיא פתיתה ומנחת כהנים דסמוכה לה דכתיב בה וכל מנחת כהן כליל תהיה משמע דקאמר קרא דתהא דינה כדין מנחת כהן משיח של חביתין ואי חביתין בעיא פתיתה כמו כן מנחת כהנים נבעי לה, ואין לומר דר״ש דקאמר דאינם בפתיתה ר״ל פתיתה דידיה דהיינו דפותתן כזיתים אך מ״מ כופלה לקיים פתים. דא״כ לא הוה פליג את״ק בהך מילתא שהרי גם לת״ק אינו מבדיל לפי שאינה בקמיצה אך כופלה לקיים מנחת פתים ומדאתא לפלוגי את״ק לומר דאינה בפתיתה צ״ל דר״ל דאינו כופלן כלל דהא פתיתה דת״ק היינו כופלה אעפ״י שאינו מבדיל דהפתיתה לא הויא מהשבירה והבדלה כ״א לקיים מצות קמיצה כדפי׳ לעיל, וא״כ ר״ש דפליג את״ק לומר דאין בהם פתיתה צ״ל דר״ל דאינו כופלן וא״כ הק״ל דבמה יתקיים לו הכתוב דמנחת פתים:
וי״ל דר״ש לא דריש לה שיהא בה פתים דכיון דר״ש אזיל בתר סברא דלעולם הוא דריש טעמא דקרא ואית ליה דפתיתה ושבירה לא היתה באה כ״א בשביל קמיצה הנעשית אחריה והילכך במנחה דליכא בה קמיצה לית בה פתיתה הרי יפרש פי׳ פתיס דר״ל תופיני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהיא מנחת מחבת שנקראה מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת היתה באה ולא שיבא הכתוב שיצטרך בה פתיתה:
האי חביצא, פי׳ תבשיל שקורין ליה [שלינייקוק] שפוררין בו פת פרורין אי משתכח ביה חד פירור דאית ביה כזית מברך המוציא ואי לית ביה פרורין כזית אעפ״י שיש בו פרורין הרבה מברך בורא מיני מזונות. היה עומד כו׳, פי׳ כגון שלא הקריב מנחה בשנה זו, ל״א ישראל שלא הביא מנחה. נטלן לאוכלן, פי׳ כהן שאוכלן אומר המוציא. ותנן, במתני׳ דכל המנחות פותתן כזיתים אלמא דבפתיתין כזית מברכין המוציא, ל״ה. ויש להקשות אע״ג דיברך במנחה בכזית המוציא אמאי יברך אחביצא אי אית בה פרורין כזית המוציא, דמנחה הוי בעיניה אבל חביצא מעורב עם תבשיל, וי״ל דגם במנחה איכא עירוב שמן שנבללין בו, אי נמי צ״ל דאית ביה תוריתא דנהמא כדאמר בתר הכי וכיון דאית ביה תוריתא דנהמא לא קפדי אתערובת רק שיהא בו שיעור כזית וכיון דחשיב ליה שיעור לברך עליו במנחה נימא נמי דה״ה בחביצא:
מפרכן למנחות לאחר אפייתן. לקט מכולן. אפתיתין שאין בהם כזית קאי, ולא איתפרש לן היכא, דהא ליכא למימר דאמנחות קאי דקתני ואם חמץ וכל המנחות באות מצה. אם מצה היא כו׳, אלמא חשיבי, ל״ה.
יש להקשות למה הי״ל להאריך כל כך ולומר ולתנא דבי ר׳ ישמעאל אלא דלפרוך היכי נימא בעיא כזית והא תניא לקט מכולן, וי״ל דהא קשה מאי פריך ממצה אדם יוצא ידי חובתו בפסח לברכת המוציא והלא יש דברים אעפ״י שאדם יוצא ידי חובתו בפסח לא יברך המוציא כדתנן יוצאים ברקיק השרוי ואין מברכין עליו המוציא הילכך צריך למפרך ולתנא דבי ר׳ ישמעאל דאמר מפרכן עד שמחזירן לסלתן דהכי נמי דלא מברך והלא לתנא (תנא) דידן מברך המוצי׳ אלא דלתנא דידן הפירורין כזי׳ ואיהו סבר לסלתן אבל כי היכי דאית לך דלתנא דידן מברך המוציא כמו כן לר׳ ישמעאל יברך, וכ״ת דאה״נ דנימא דפליגי הא כיון דאשכחן דאיכא ברייתא דלקט מכולן דיוצא בפסח אית לן למימר דאתיא כר׳ ישמעאל דהמנחה נפרכת עד שמחזירן לסלתן וכיון דאית ליה דיוצא ה״ה דאית לן למימר דמברך ודלא פריך לתנא דידן כדפי׳:
הכי במאי עסקינן בשעירסן, פי׳ שלשן וצרפן כאחד לכזית שלם. בבא מלחם גדול, פי׳ שעדין הוא בעין. מאי הוי עלה, דברכת המוציא. תוריתא דנהמא, פירוש מראה לחם יפה, ל״ה:
ענה לו רב יוסף: הכא [כאן], בברייתא זו המלמדת שאף בפירורים שאין בהם כזית נחשבת האכילה, במאי עסקינן [במה עוסקים אנו]? במקרה שלא רק ליקט את הפירורים לכדי שיעור כזית, אלא שאף עירסן (לש וצירף אותם לכלל יחידה אחת), ולכך נחשבת אכילתם כאכילה.
Rav Yosef answered him that this is not the halakha, and one does not recite a blessing over crumbs of bread as he would over actual bread. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where one kneaded the crumbs of bread together and pressed them [beshe’eirsan] into a single mass.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי הָכִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ וְהוּא שֶׁאֲכָלָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס וְאִי בְּשֶׁעֵירְסָן שֶׁאֲכָלוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּבָא מִלֶּחֶם גָּדוֹל.

The Gemara challenges this: If so, that which is taught about the ruling in the baraita: And this is the halakha when he ate all of the crumbs that constitute the volume of an olive-bulk in the time it takes to eat a half-loaf [peras] of bread, is difficult. As, if it is a case where he pressed them into a single mass, the baraita should have taught: When he ate it, in the singular, as it is a single item. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the crumbs came from a large loaf of bread. Although the crumbs themselves are each smaller than an olive-bulk, since they were broken from a large loaf, they are considered significant.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי דקתני עלה והוא שאכלן – אותן פירורין שליקט:
כשיעור כדי אכילת פרס – ולא שהה בהן יותר הויא אכילה ויוצא:
ואי בשערסן – שגבלן דהוה חתיכה אחת שאכלו מבעי ליה וכשאמר שאכלן משמע דהרבה פירורין הם ולא חתיכה אחת:
אלא ודאי דפירורין קאמר ומהכא לא תפשוט דהכא במאי עסקינן דיוצא בפירורין שליקט כגון דבאו מלחם גדול. דאכתי הפת דבאו ממנו אכתי הוי חשוב וקאי ובר ברכה הוא הלכך פירורין נמי שליקטן בר ברכה נינהו אבל המנחות שפירכן כולן ולא נשתייר בהן דבר חשוב אכתי לא ידעינן:
בבא מלחם גדול – פירורים פחות מכזית שפתתן מלחם גדול הן חשובות אגב אביהן דכי פתתן הוי בלחם יותר מכזית ואהכי חייב לברך על הפירורין שנטל מן הלחם.
אי הכי היינו דקתני עלה והוא שאכלן – לאותן פרורין.
כשיעור אכילת פרס – שלא שהה בין פירור לפירור יותר מכדי אכילת פרס דהתם הויא אכילה ויוצא בה ידי חובתו.
ואי בשעירסן – שגובלן דהוו חתיכה אחת.
שאכלו מיבעי ליה – דכיון דתני שאכלן משמע דרוב פירורין הם ולא חתיכה אחת שלא פיררה.
אמר ליה – רב יוסף אלא לעולם שלא עירסו ואפילו הכי לא תפרוך.
הכא במאי עסקינן – דיוצא בפירורין כגון שבאו מלחם גדול שעדיין הוא בעין הככר שבאו ממנו והוי חשוב ובר ברכה הלכך פירורין נמי שלקטן חשובין נינהו ומברך עליהן אבל המנחות שפירכן ולא נשתייר מהן דבר חשוב אימא לך דבעינן כזית והאי חביצא נמי דקאמר אי אית בה כזית וכו׳ אף על פי שבא מלחם גדול אי לא הוי הלחם בעין בעינן כזית לענין המוציא.
הקשה אביי על תירוץ זה: אי הכי [אם כך] הוא, יש להקשות: היינו דקתני עלה [זהו, אותו משפט מסייג ששנינו עליה, כתוספת הסבר לאותה ברייתא]: ״והוא (אין דין זה אמור אלא בזמן) שאכלן את אותם פירורים בשיעור זמן שהוא כדי אכילת פרס (מחצית ככר לחם)״. ואי [ואם] מדובר, כהסברך במקרה שעירסן את פירורי הלחם — ״והוא שאכלו בכדי אכילת פרס״ מיבעי ליה [נצרך היה לו] לומר, שהרי המדובר בלחם אחד! אלא יש לומר תירוץ אחר: הכא במאי עסקינן [כאן במה עוסקים אנו]? בפירורי לחם הבא מלחם גדול. ולכן אף שכשלעצמם אין בהם חשיבות אכילה (בהיותם פחות מכשיעור כזית), ואולם משום שבאו מלחם גדול הריהם נחשבים ויש לברך עליהם ברכת ״המוציא״.
The Gemara challenges this: If so, that which is taught about the ruling in the baraita: And this is the halakha when he ate all of the crumbs that constitute the volume of an olive-bulk in the time it takes to eat a half-loaf [peras] of bread, is difficult. As, if it is a case where he pressed them into a single mass, the baraita should have taught: When he ate it, in the singular, as it is a single item. Rather, what are we dealing with here? We are dealing with a case where the crumbs came from a large loaf of bread. Although the crumbs themselves are each smaller than an olive-bulk, since they were broken from a large loaf, they are considered significant.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי הָוֵי עֲלַהּ רַב שֵׁשֶׁת אָמַר ואפי׳אֲפִילּוּ פֵּירוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּזַיִת אָמַר רָבָא זוְהוּא דְּאִיכָּא תּוֹרִיתָא דְּנַהְמָא עֲלַיְיהוּ.:

The Gemara asks: With regard to the blessing recited on the cooked dish with pieces less than an olive-bulk in volume, what halakhic conclusion was reached about it? Rav Sheshet says: Even when eating pieces of bread that do not have the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Rava said: And this is limited to a case where the crumbs still have the appearance [torita] of bread, and they did not dissolve completely.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאוריתא דנהמא – שיהא בהן מראה לחם ולא דקין הרבה שאין (ידוע) [נראה] אם היו לחם אם לאו:
מאי הוי עלה – דברכת המוציא.
תוריתא דנהמא – תאר מראית לחם.
אפילו פירורין שאין בהן כזית – מברך עליהן המוציא.
תוריתא דנהמא – שיהא בהן מראה לחם ולא שיהו שרוי כל כך שאין נראה אם הם לחם או לאו.
אפילו פירורין שאין בהן כזית – וא״ת הא דאמרינן בפרק כיצד מברכין (שם לט. ושם) פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגא דר׳ חייא בר אבא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת היכי דמי אי דליכא לחם אחר הא מסקינן הכא דמברך המוציא ואי דאיכא לחם אחר על הגדול מברך דעד כאן לא פליגי התם אלא בפתיתין גדולים ושלימים קטנים אבל פתיתין גדולים ופתיתין קטנים פשיטא הואיל ואיכא לחם אחר שלם דאההוא לחם מברך ונראה לפרש דמיירי התם בככר שמפרר ממנו בקערה לשם ברכה כדי לברך עליו המוציא.
ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה, מה סוכם בה] על ברכתה של החביצה שיש בה פירורים שהם פחות מכזית? רב ששת אמר: מברכים על אכילתה ברכת ״המוציא״ אפילו כשיש בה פירורין שאין בהן כזית. אמר רבא בתוספת הגדרה: והוא (ובלבד) דאיכא תוריתא דנהמא עלייהו [שיש תואר, מראה של לחם עליהם, על אותם פירורים שבה].
The Gemara asks: With regard to the blessing recited on the cooked dish with pieces less than an olive-bulk in volume, what halakhic conclusion was reached about it? Rav Sheshet says: Even when eating pieces of bread that do not have the volume of an olive-bulk, one recites the blessing of: Who brings forth bread from the earth. Rava said: And this is limited to a case where the crumbs still have the appearance [torita] of bread, and they did not dissolve completely.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות עה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות עה:, עין משפט נר מצוה מנחות עה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות עה:, הערוך על סדר הש"ס מנחות עה:, רש"י מנחות עה:, מיוחס לרש"י מנחות עה:, תוספות מנחות עה:, ר׳ פרץ הכהן מנחות עה:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות עה:

Menachot 75b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 75b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 75b, Attributed to R. Gershom Menachot 75b, Collected from HeArukh Menachot 75b, Rashi Menachot 75b, Attributed to Rashi Menachot 75b, Tosafot Menachot 75b, R. Peretz HaKohen Menachot 75b, Steinsaltz Commentary Menachot 75b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144