×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּי זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא לְיִשְׂרָאֵל דְּאִית לְהוּ לִשְׁכָּה לְכֹהֲנִים דְּלֵית לְהוּ לִשְׁכָּה לָא זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.
when the Merciful One granted the Jewish people the right to use the salt when eating their offerings, he granted this to Israelites, who have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, as this fund supplies the salt that is applied to the offerings. With regard to the priests, who do not have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, the Merciful One did not grant them the right to make use of the salt. To counter this, the mishna in tractate Shekalim teaches us that the court granted to the priests the right to use the salt when eating their offerings.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי זכי להו רחמנא – לשכה למלוח קרבנם משל הקדש לישראל הוא דזכי להו משום דאית להו לשכה כלומר שהם נתנו השקלים בלשכה שמהן נקנה המלח אבל כהנים שאין חייבין לשקול לא להכי איצטריך תנאה.
רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלים זה את זה, והני דמים דמתני׳ דזבחים לאו עולין נינהו דהא מינייהו חולין, ל״ה. ר״ל ולכך קאמרי רבנן דכשנתערב בדם בהמה או בחיה דמתבטלי ובנתערב קומץ נדבה במנחת נסכים דמתני׳ נמי בעולין נינהו ולא מבטלי אהדדי, וצ״ל דפליגי ר׳ יהודה ורבנן בתרתי דלר׳ יהודה אין דם מבטל דם דמין במינו לא בטיל אבל עולין מבטלין אהדדי מדקאמר במתני׳ דנתערב קומץ במנחת נסכים דפסולה משום דבולעת זו מזו ואי לא מבטלי אהדדי כי בולעת זו מזו מאי הוי הרי לא נתבטל כלום אלא אית ליה דעולין מבטלי אהדדי ואי משום מין במינו דאית ליה דלא בטיל קסבר דמתני׳ הוי מין בשאינו מינו כדקאמר וכו׳, ורבנן סברי איפכא דעולין לא מבטלי אהדדי ולכך מכשירין במתני׳ הקומץ שנתערב במנחת נסכים אבל דם מבטל דם ומין במינו בטיל ולכך בנתערב בדם החיה פסלי, ותלמודא מקש׳ דכיון דמדם הפר והשעיר ילפי אימא דנבעי תרתי קודם דנימא דלא ליבטלו אהדדי שיהו עולין ומין במינו ודנימא דבמתני׳ דהוו עולין דמבטלי כיון דלא הוו מין במינו וגם נתערב בדם החיה דליבטלי אע״ג דהוי מין במינו ודליקשי לר׳ יהודה כיון דלא הוי עולין, ואין לומר דסברי דבחדא מילתא תליא רחמנא דלא מבטלי משום דהוי מין במינו או משום דהוי עולין הילכך אזל כל חד בתר סברתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, משום דדומיא דהאי קרא דאיכא תרתי אית לן למילף בעלמא ודנבעי תרתי ולכך מעמיד הדבר בקושיא בין לרבנן בין לר׳ יהודה:
כי זכי להו רחמנא [כאשר זיכתה להם התורה] את המלח לצורך קרבנותיהם — הרי זה לישראל דאית להו [שיש להם] לשכה, כלומר, שהם מביאים את שקליהם ללשכה, ומתרומה זו נלקח המלח לצורך הקרבנות, אבל לכהנים דלית להו [שאין להם] לשכה, שאינם חייבים מחצית השקל ללשכה — לא זכי להו רחמנא [לא זיכתה להם התורה], על כן קא משמע לן [משמיעה לנו] המשנה שתנאי בית דין הוא שגם הם ניאותים מן המלח לצורך קרבנותיהם.
when the Merciful One granted the Jewish people the right to use the salt when eating their offerings, he granted this to Israelites, who have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, as this fund supplies the salt that is applied to the offerings. With regard to the priests, who do not have an obligation to donate their half-shekels to the chamber, the Merciful One did not grant them the right to make use of the salt. To counter this, the mishna in tractate Shekalim teaches us that the court granted to the priests the right to use the salt when eating their offerings.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְעֵצִים דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְתַנָּא דְּמִשֶּׁל צִיבּוּר מְנָלַן דְּתַנְיָא יָכוֹל הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא עֵצִים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּבִיא נְסָכִים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא א׳:ח׳,י״ב,י״ז} עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ מָה מִזְבֵּחַ מִשֶּׁל צִיבּוּר אַף עֵצִים וָאֵשׁ מִשֶּׁל צִיבּוּר דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן.

The Gemara asks: And with regard to the wood, concerning which it is obvious to the tanna of the baraita that it is brought from communal supplies, from where do we derive this halakha? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: One might have thought that one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must bring wood from his home on which the burnt offering will be sacrificed, just as he brings libations from his home along with a burnt offering (see Numbers, chapter 15). Therefore, the verse states with regard to the burnt offering: “On the wood that is on the fire which is upon the altar” (Leviticus 1:12); the Torah juxtaposes the wood to the altar, teaching that just as the altar was built from communal funds, so too, the wood and fire are brought from communal supplies. This is the statement of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועצים דפשיטא ליה לתנא משל צבור מנלן – וא״ת ולילף ממלח כדלעיל דאין להשיב מלבונה ושמא יש צד אחד.
ושואלים: ועצים דפשיטא ליה [שפשוט לו] לתנא של הברייתא שמשל ציבור הם, שהוא רוצה ללמוד מהם למלח, מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים, דתניא [ששנויה ברייתא]: יכול האומר ״הרי עלי עולה״ יביא עצים מתוך ביתו (משלו) כדי להקריב עליהם את עולתו, כדרך שמביא נסכים יחד עם העולה מתוך ביתו (ראה במדבר פרק טו)? תלמוד לומר בקרבן העולה: ״וערך אותו הכהן על העצים אשר על האש אשר על המזבח״ (ויקרא א, יב), להקיש עצים למזבח, מה מזבח משל ציבוראף עצים ואש משל ציבור, אלו דברי ר׳ אלעזר בר ר׳ שמעון.
The Gemara asks: And with regard to the wood, concerning which it is obvious to the tanna of the baraita that it is brought from communal supplies, from where do we derive this halakha? The Gemara answers: As it is taught in a baraita: One might have thought that one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must bring wood from his home on which the burnt offering will be sacrificed, just as he brings libations from his home along with a burnt offering (see Numbers, chapter 15). Therefore, the verse states with regard to the burnt offering: “On the wood that is on the fire which is upon the altar” (Leviticus 1:12); the Torah juxtaposes the wood to the altar, teaching that just as the altar was built from communal funds, so too, the wood and fire are brought from communal supplies. This is the statement of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר מָה מִזְבֵּחַ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֶדְיוֹט אַף אעֵצִים וָאֵשׁ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חַדְתֵי.

The baraita continues: Rabbi Elazar ben Shammua says: Just as the altar was not used by an ordinary person, as it was built for the purpose of serving as an altar for God, so too, the wood and fire should not have been used previously by an ordinary person, so one does not bring the wood from his home. The Gemara asks: What is the difference between the two opinions? The Gemara answers: The difference between the two is whether there is a requirement that the wood be new, i.e., that it had never been used. According to the opinion of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon, the wood is fit provided that it comes from communal supplies, even if it is not new wood, whereas according to Rabbi Elazar ben Shammua it must be new wood.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדתי – לר׳ אלעזר בן שמוע בעינן חדתי.
ר׳ אלעזר בן שמוע אומר: מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, שנבנה מתחילתו כמזבח לה׳ — אף עצים ואש צריכים להיות כאלה שלא נשתמש בהן הדיוט תחילה. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין שני ההסברים? ומסבירים: איכא בינייהו חדתי [יש ביניהם הבדל לענין עצים חדשים], שלדעת ר׳ אלעזר בר ר׳ שמעון די שיהיו העצים משל ציבור, אף אם אינם חדשים, ולדעת ר׳ אלעזר בן שמוע אינם כשרים אלא אם הם חדשים, שלא נשתמש בהם הדיוט תחילה.
The baraita continues: Rabbi Elazar ben Shammua says: Just as the altar was not used by an ordinary person, as it was built for the purpose of serving as an altar for God, so too, the wood and fire should not have been used previously by an ordinary person, so one does not bring the wood from his home. The Gemara asks: What is the difference between the two opinions? The Gemara answers: The difference between the two is whether there is a requirement that the wood be new, i.e., that it had never been used. According to the opinion of Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon, the wood is fit provided that it comes from communal supplies, even if it is not new wood, whereas according to Rabbi Elazar ben Shammua it must be new wood.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעַתִּיקֵי לָא וְהָכְתִיב {שמואל ב כ״ד:כ״ב} וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעוֹלָה והמוריגים וּכְלֵי הַבָּקָר לְעֵצִים הָכָא נָמֵי בְּחַדְתֵי.

The Gemara asks: And is it in fact the halakha that old, i.e., previously used, wood is not fit to be burned on the altar? But isn’t it written: “And Araunah said to David: Let my lord the king take and offer up what seems good to him; behold the oxen for the burnt offering, and the threshing instruments [morigim] and the equipment of the oxen for the wood” (II Samuel 24:22)? Despite the fact that the threshing instruments and equipment of the oxen have been used previously, apparently they are fit to be used when offering a burnt offering. The Gemara answers: Here too, the verse is speaking of new instruments and equipment that had not been previously used.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא נמי בחדתי – שעדיין לא נשתמש בהן ארונה.
ושואלים: ועתיקי עצים ישנים, שנשתמשו בהם] לא כשרים למזבח? והכתיב [והרי נאמר]: ״ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים״ (שמואל ב כד, כב), משמע שאפשר להשתמש לעולה מוריגים וכלי הבקר שכבר נשתמש בהם הדיוט! ומשיבים: הכא נמי בחדתי [כאן גם כן מדובר בחדשים], שעדיין לא נשתמשו בהם.
The Gemara asks: And is it in fact the halakha that old, i.e., previously used, wood is not fit to be burned on the altar? But isn’t it written: “And Araunah said to David: Let my lord the king take and offer up what seems good to him; behold the oxen for the burnt offering, and the threshing instruments [morigim] and the equipment of the oxen for the wood” (II Samuel 24:22)? Despite the fact that the threshing instruments and equipment of the oxen have been used previously, apparently they are fit to be used when offering a burnt offering. The Gemara answers: Here too, the verse is speaking of new instruments and equipment that had not been previously used.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי מוֹרִיגִּים אָמַר עוּלָּא מִטָּה שֶׁל טַרְבֵּל מַאי מִטָּה שֶׁל טַרְבֵּל אָמַר רַב יְהוּדָה עִיזָּא דְּקוּרְקְסָא דְּדָשׁוּ בַּהּ דִּשְׁתָּאֵי אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קְרָאָה {ישעיהו מ״א:ט״ו} הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים.:

Tangentially, the Gemara asks: What is the meaning of the term morigim mentioned in this verse? Ulla said: It is a turbal bed. This was not a known expression in Babylonia, so the Gemara asks: What is a turbal bed? Rav Yehuda said: It is referring to a serrated [dekurkesa] board that the threshers use for threshing, which is dragged over the grain by an animal in order to separate the kernels from the stalks. Rav Yosef said: What is the verse from which the meaning of morigim is derived? It is the verse that states: “Behold, I have made you a new threshing sledge [morag] having sharp teeth; you shall thresh the mountains” (Isaiah 41:15).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טרבן
טרבןא(בסוף פרה) הסלים שבקנתל ומטה של טרבן. (זבחים קיו עבודה זרה כד: מנחות כב.) מאי מוריגים אמר עולא מקל של טרבל פי׳ כמין עץ של ברזל שדשין בו התבואה כמפורש מאי מטה של טרבל אמר רבי יהודה עיזא דקירקסא דדישא דישתא (א״ב פי׳ טריבל אמר בלשון יוני ורומי כמין עגלה עשויה לדוש את התבואה):
א. [דרעש אייזען.]
עיזא – עז של ברזל נותנין עליו להכבידו.
עיזא דקורקסא – קורקסא נסר גדול מלא יתידות.
דדיישי דישא – שנותנין אותו על התבואה וקושרין בו שוורים ומושכין אותו ונידושת התבואה.
מאי קרא – מוריגים לצורך דישה דכתיב מורג וכתיב תדוש.
חרוץ – יפה ומצמיד.
ושואלים: מאי [מה פירוש] מוריגים? אמר עולא: מטה של טרבל. ביטוי זה לא היה ידוע בבבל, ושאלו: מאי [מה פירוש] מטה של טרבל? אמר רב יהודה: עיזא דקורקסא דדשו בה דשתאי [לוח כבד ומשונן שדשים בה הדיישים], שהבהמה גוררת אותו על התבואה, וכך מוציאים את הגרעינים מן השיבולים. אמר רב יוסף: מאי קראה [מהו המקרא] המלמד על כך? ״הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים״ (ישעיהו מא, טו) הרי שמורג יש בו חריצים (״חרוץ״) ושיניים (״פיפיות״), והוא משמש לדישה.
Tangentially, the Gemara asks: What is the meaning of the term morigim mentioned in this verse? Ulla said: It is a turbal bed. This was not a known expression in Babylonia, so the Gemara asks: What is a turbal bed? Rav Yehuda said: It is referring to a serrated [dekurkesa] board that the threshers use for threshing, which is dragged over the grain by an animal in order to separate the kernels from the stalks. Rav Yosef said: What is the verse from which the meaning of morigim is derived? It is the verse that states: “Behold, I have made you a new threshing sledge [morag] having sharp teeth; you shall thresh the mountains” (Isaiah 41:15).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַתְנִי׳: בנִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בְּקוֹמֶץ חֲבֶירְתָּהּ בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ בְּמִנְחַת נְסָכִים כְּשֵׁרָה.

MISHNA: If a handful of one meal offering, which is to be burned on the altar, was intermingled with a handful of another meal offering, or with the meal offering of priests, or with the meal offering of the anointed priest, i.e., the High Priest, or with the meal offering of libations accompanying burnt offerings and peace offerings, all of which are burned in their entirety on the altar, it is fit for sacrifice, and the mixture is burned on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ במנחת כהנים כשרה – שהרי כולו כליל כמותו.
א משנה נתערב קומצה של מנחה אחת בקומץ חבירתה, או נתערב במנחת כהנים, או במנחת כהן משיח, או במנחת נסכים, שכל אלה קרבים כליל על המזבח — הרי היא כשרה, ויקטירם כך על המזבח.
MISHNA: If a handful of one meal offering, which is to be burned on the altar, was intermingled with a handful of another meal offering, or with the meal offering of priests, or with the meal offering of the anointed priest, i.e., the High Priest, or with the meal offering of libations accompanying burnt offerings and peace offerings, all of which are burned in their entirety on the altar, it is fit for sacrifice, and the mixture is burned on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ בְּמִנְחַת נְסָכִים פְּסוּלָה שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ.:

Rabbi Yehuda says: If the handful was intermingled with the meal offering of the anointed priest, or with the meal offering of libations, the mixture is unfit because with regard to this, the handful from the standard meal offering, its mixture is thick, one log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour, and with regard to that, the meal offering of the anointed priest and the meal offering of libations, its mixture is loose, three log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour. And the mixtures, which are not identical, absorb from each other, increasing the amount of oil in the handful and decreasing the amount of oil in the meal offering of the anointed priest or the meal offering of libations, thereby invalidating both.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אומר אם נתערב הקומץ במנחת נסכים ומנחת כהן משיח פסולה. לפי שהקומץ דמנחת נדבת ישראל בלילתו עבה לוג לעשרון.
ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים בלילתן רכה שלשה לוגין לעשרון דכתיב במנחת נסכים בלול ברביעית ההין שמן ויליף חביתין מינה שלשה לוגין לעשרון בפ׳ התכלת (לקמן נא.).
והן בולעות זו מזו – הקומץ בולע ממנחת נסכים והוה ליה ריבה שמנה ומנחת נסכים נמי פסולה דהוה ליה חיסר שמנה והאי דקתני פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי ורישא נמי הכי תנא נתערב קומצה בקומץ חבירתה כשרה והוה ליה למיתני כשרות.
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה – שנפלה זו בצד זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב כשרות ואם לאו פסולות דאמר בתורת כהנים מסלתה ולא מסלת חבירתה.
לא יקטיר – אפי׳ כל המעורבת דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ ומקמץ נמי לא מצי קמיץ שני קומצים דדלמא בכל קומץ וקומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחמת מנחה.
ואם הקטיר – כל המעורבת היא לא עלתה לבעלים דהא לא נקמצה ואין מנחת נדבה נתרת בלא קמיצה.
נתערב קומצה בשיריה – לא יקטיר את כולה משום דשירים אסורין להקטיר דכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה׳ (ויקרא ב) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו.
שזו בלילתה עבה – מנחת נדבה ולוג לעשרון כדדרשי׳ בפ׳ שתי מדות (לקמן פט.) כדכתיב במצורע עני ועשרון סלת בלול בשמן למנחה ולוג שמן דמייתא ליה למנחה ולוג שמן למתנדב מנחה לא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון ומנחת הנסכים וכהן משיח שלשה לוגין לעשרון כדמפרש בקונט׳.
שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו – אע״ג דקתני פסולה דמשמע האחת נראה דשתיהן פסולות העבה והרכה מדקתני והן בולעות זו מזו ומיהו בבליעה חדא מיפסלי תרווייהו דכי בלע קומץ ממנחת נסכים מיפסיל קומץ דהוה ליה ריבה שמנה ומיפסלא מנחת נסכים דהוה ליה חיסר שמנה והא דקתני פסולה ולא קתני פסולות משום דכולה מתניתין בלישנא דחדא מנחה איירי ורישא נמי הכי תנן נתערב קומצה בקומץ של חבירתה כשרה והוה ליה למיתני כשרות וכששתיהן בלילתן עבה או רכה אף על פי שבולעות זו מזו לא חשיב לא ריבה שמנה ולא חיסר שמנה ולא מפסלא.
והן בולעות זו מזו – פי׳ בקונטרס הקומץ בולע מן מנחת נסכים והוה ליה ריבה שמנה ובגמ׳ גבי הא דפריך לרב חסדא דאמר בתר מבטל אזלינן ממתניתין דשתי מנחות שלא נקמצו דאם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרה והא כיון דקמיץ ליה מחדא אידך הוה ליה שיריים ולא מבטל ליה שיריים לטיבלא ופי׳ בקונטרס שטיבלא דלא מבטל להו לשיריים דניהוו כריבה סולתה לא מצי למיפרך לרבי חנינא דנימא מהכא דבתר מבטל אזלינן דאי בתר בטל אזלינן שיריים מי הוי טיבלא דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשיריים לא הוי ריבה סולתה דבטילי וכמאן דליתיה דמי ולא מייתר ליה ופירוש זה סותר מה שפירש במשנה דמהאי טעמא לא יחשוב כמו ריבה שמנה ואין לפרש דמה דמיפסלן הכא לאו משום ריבה שמנה אלא משום חיסר שמנה דאדרבה לפי מה שמפרש בגמ׳ גבי חרב שנתערב בבלול לא מיפסלן אלא משום ריבה שמנה.
והן בולעות זו מזו – מין בשאינו מינו חשיב ליה בגמרא משום דאמרי׳ סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו שהסולת של קומץ רבה על השמן של מנחת נסכים ומבטלו ותימה דמהאי טעמא נמי ליפסול לרבי יהודה נתערב קומצה בקומץ חבירתה וזה הוא תימה לומר משום דבלילתן שוות אין זו בולעת מזו ועוד נתערב קומצה בשיריה דקתני סיפא דאם הקטיר עלתה לבעלים ופריך מינה בגמרא דליבטלו שיריים לקומץ ומשני ר׳ זירא נאמרה הקטרה בקומץ כו׳ למה לן האי שינויא הא אמרינן דבלילתן שוות ואין בולעות זו מזו ומאי אין קומץ מבטל קומץ שייך כאן ועוד תימה דבגזירה שוה דר׳ זירא אליבא דרבי יהודה נמי מסקי לה ומשמע דאין הקומץ מבטל חבירו אפי׳ קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה אף על פי שזה חרב וזה בלול ומה שכתוב בספרים בגמ׳ גבי חרב שנתערב עם בלול מאי לאו קומץ דמנחת חוטא דאיערב בקומץ דמנחת נדבה לא גרסינן הכי אלא כספרים דגרסי דאיערב במנחת נסכים אבל שום קומץ אין מבטל חבירו אפי׳ לרבי יהודה דאי משכחת חד קומץ דמבטל לא תתקיים גזירה שוה והשתא מנלן לרבי יהודה דלא יבטלו זה את זה קומץ דמנחת חוטא וקומץ דמנחת נדבה הא בלעי מהדדי ועוד תימה למאי דמסקינן מגזירה שוה דר׳ זירא אליבא דר׳ יהודה א״כ מנחת נסכים וקומץ נמי לא ליבטלו זה את זה ומיהו הא לאו פירכא היא דדוקא בקומץ ושיריים איכא גזירה שוה דהקטרה הקטרה אבל מנחת נסכים כולה כליל ואין כאן קומץ ושיריים.
וכי בולעות זו מזו מאי הוי מין במינו הוא, בשלמ׳ לרבנן דאמרי דטעמא דדם פר ושעיר הוי משום עולין לא קשיא להו כמו כן אמאי עולין נינהו דאיכא למימר דסברי כסתמא דמתני׳ ודסתמא דמתני׳ אתיא כוותיהו משום דאית לן למימר דסתם רבנן דר׳ יהודה דמתני׳ הוו רבנן דסתם מתני׳ דהכא ולכך מכשרי משום דסברי דעולין לא מבטלי אהדדי אבל לר׳ יהודה קשיא אמאי פסול משום דנהי דאית ליה דעולין מבטלי אהדדי ויש לפסול מטעם ביטול עולין מ״מ מין במינו הוא וכיון דאית ליה דמין במינו לא בטיל א״כ לא בטיל ואין לפסלם משום רבה שמנה דחד וחסר שמנה דאידך כדפירש״י במתני׳ משום דכיון דלא מבטלי אהדדי נמצא דשמן דמנחת נסכים שבלע הקומץ הוי כאילו לא נבלע שם מאחר שאינו מתבטל והוי כאלו עדיין הוא במנחת הנסכים ולא חסר שמנה וכן הקומץ נמי מטעם זה לא רבה לבונתה היא:
ר׳ יהודה אומר: אם נתערב הקומץ במנחת כהן משיח, או במנחת נסכיםפסולה, לפי שזו המנחה רגילה — בלילתה עבה, לוג שמן לעישרון סולת, וזו מנחת כהן משיח ומנחת נסכים — בלילתה רכה, שיש בהן שלושה לוגים שמן לעישרון של סולת, וכיון שאינן שוות הן בולעות זו מזו, ונמצא שריבה שמנו של קומץ המנחה הרגילה, ומיעט שמנה של מנחת כהן משיח ומנחת נסכים, ודבר זה פוסל.
Rabbi Yehuda says: If the handful was intermingled with the meal offering of the anointed priest, or with the meal offering of libations, the mixture is unfit because with regard to this, the handful from the standard meal offering, its mixture is thick, one log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour, and with regard to that, the meal offering of the anointed priest and the meal offering of libations, its mixture is loose, three log of oil mixed with a tenth of an ephah of flour. And the mixtures, which are not identical, absorb from each other, increasing the amount of oil in the handful and decreasing the amount of oil in the meal offering of the anointed priest or the meal offering of libations, thereby invalidating both.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: תְּנַן הָתָם גדָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם כָּשֵׁר נִתְעָרֵב בְּיַיִן רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם דנִתְעָרֵב בְּדַם בְּהֵמָה אוֹ בְּדַם חַיָּה רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מַיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.

GEMARA: We learned in a mishna there (Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood, it is fit for presenting on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it were water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood, it is fit for presentation. Likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the blood as though it were water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar regardless of the ratio of sacred to non-sacred blood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ דם – דקדשים.
כשר – לזריקה.
נתערב ביין – שהוא אדום.
רואין אותו כאילו הוא מים – ואם היה מים והיה מראית הדם ניכר ביניהם כשר.
בדם הבהמה – של חולין.
רואין אותו – את של חולין.
אין דם מבטל דם – וכשר.
אם יש בו מראית דם כשר – לא באדמומית מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר למעוטי היכא דדיהה מראיתו דהא דדם הפר מרובה על דמו של שעיר משמע דאי לאו מטעם עולין או משום מין במינו היה בטל אע״פ שאם היה דמו של פר מים היה בו מראית דם שעיר קצת.
ב גמרא תנן התם [שנינו שם] במשנה: דם שנתערב במים, אם יש בו בתערובת מראית דםכשר, ויכול לזרוק אותו על המזבח. אם נתערב ביין, שאז אי אפשר לדעת אם יש בו מראית דם, שהרי גם היין אדום — רואין (אומדים) אותו את היין כאילו הוא מים, ואם בשיעור כזה של מים היתה מראית דם — הרי זה כשר. נתערב דם הקרבן בדם בהמה שאינה קרבן או בדם חיהרואין אותו את דם הבהמה או החיה כאילו הוא מים. ר׳ יהודה אומר: אין דם מבטל דם, ולכן יזרוק מדם התערובת, וכשר.
GEMARA: We learned in a mishna there (Zevaḥim 77b): In the case of blood of an offering fit for sacrifice that was mixed with water, if the mixture has the appearance of blood, it is fit for presenting on the altar, even though the majority of the mixture is water. If the blood was mixed with red wine, one views the wine as though it were water. If that amount of water would leave the mixture with the appearance of blood, it is fit for presentation. Likewise, if the blood was mixed with the blood of a non-sacred domesticated animal or the blood of a non-sacred undomesticated animal, one considers the blood as though it were water. Rabbi Yehuda says: Blood does not nullify blood. Therefore, the priest presents the blood of the mixture on the altar regardless of the ratio of sacred to non-sacred blood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {ויקרא ט״ז:י״ח} וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁדָּמוֹ שֶׁל פַּר מְרוּבֶּה מִדָּמוֹ שֶׁל שָׂעִיר רַבָּנַן סָבְרִי

Rabbi Yoḥanan says: And both the the first tanna and Rabbi Yehuda derived their opinions from one verse. With regard to the sacrificial rites performed by the High Priest on Yom Kippur, the Torah teaches that after sprinkling of the blood of the bull and of the goat separately between the staves of the Ark and on the Curtain, the blood of the two animals is mixed together and presented on the golden altar inside the Sanctuary. The verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat and put it on the corners of the altar” (Leviticus 16:18). It is a known matter that the blood of the bull is more than the blood of a goat. Why then is the blood of the goat not nullified? Rabbi Yoḥanan explains: The Rabbis, i.e, the first tanna, hold:
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדבר ידוע כו׳ – אפילו הכי קרי ליה אכתי נמי דם שעיר ואף על פי שנתערב בו דם הפר כדאמרינן במסכת יומא (דף נג:) עירה דם הפר לתוך דם השעיר.
הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דמו של שעיר – פי׳ והיה לו לדמו של שעיר להיות בטל תימה דאיפכא הוה ליה למידק דאמרינן ביומא (דף נג:) שעירב דם הפר בדם השעיר וההיא דדם שנתערב במים אמרי׳ בפ׳ התערובות (זבחים עח:) ובפרק כיסוי הדם (חולין פז:) לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל והילכך האי דם הפר היה לו להבטל ראשון ראשון בדם השעיר ואפי׳ מאן דלית ליה ראשון ראשון בטל בפ׳ בתרא דמסכת ע״ז (עבודה זרה עג.) הכא מודה משום דהוה ליה נראה ונדחה וי״ל דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כשמערה בשפע הרבה ביחד כמו שמחלק בפרק בתרא דמסכת ע״ז (עבודה זרה שם) בין חבית דנפיש עמודיה לצרצור קטן דלא נפיש עמודיה ואפילו מאן דאית ליה ראשון ראשון בטל בחבית ביותר מפי חבית היה מודה דלא בטל.
אמר ר׳ יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, שלאחר שהיזה מדם הפר ומדם השעיר בנפרד, בין הבדים ועל הפרוכת, צריך לערבם יחד ולתת מן הדם המעורב על מזבח הזהב, וציותה התורה בענין זה: ״ולקח מדם הפר ומדם השעיר״ (ויקרא טז, יח), ומשמעו שגם בשעה שהם מעורבים דם השעיר נחשב לעצמו ואינו בטל. והרי הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר, ומפני מה לא ייבטל דם השעיר ברוב? רבנן סברי [חכמים סבורים]:
Rabbi Yoḥanan says: And both the the first tanna and Rabbi Yehuda derived their opinions from one verse. With regard to the sacrificial rites performed by the High Priest on Yom Kippur, the Torah teaches that after sprinkling of the blood of the bull and of the goat separately between the staves of the Ark and on the Curtain, the blood of the two animals is mixed together and presented on the golden altar inside the Sanctuary. The verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat and put it on the corners of the altar” (Leviticus 16:18). It is a known matter that the blood of the bull is more than the blood of a goat. Why then is the blood of the goat not nullified? Rabbi Yoḥanan explains: The Rabbis, i.e, the first tanna, hold:
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות כב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות כב., עין משפט נר מצוה מנחות כב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס מנחות כב., רש"י מנחות כב., תוספות מנחות כב., ר׳ פרץ הכהן מנחות כב., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות כב.

Menachot 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 22a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 22a, Collected from HeArukh Menachot 22a, Rashi Menachot 22a, Tosafot Menachot 22a, R. Peretz HaKohen Menachot 22a, Steinsaltz Commentary Menachot 22a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144