דלמא כולה חובה היא – ומכי שקיל קומץ קמא הוה ליה כל מה שבכלים שיריים וכי קמיץ דנדבה ומקטר לה הוו להו [כמקטיר] שיריים (שחסרו).
(1) 
וְדִלְמָא כּוּלַּהּ חוֹבָה הִיא וְכֹל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ.
וְדִלְמָא כּוּלַּהּ חוֹבָה הִיא וְכֹל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ.But perhaps the vow was to bring sixty-tenths of an ephah, in which case the entire meal offering is necessary to fulfill the obligation. Consequently, only one handful may be removed, and all the rest is considered the remainder. And there is a principle: Whatever is partly burned in the fire on the altar is subject to the prohibition of: You may not make as an offering (see Leviticus 2:11). This principle states that if part of an item, such as the blood of an animal offering or the handful of a meal offering, has been sacrificed, one who sacrifices any other part of it that is not designated for sacrifice has violated a prohibition. In this case, the second handful is considered part of the remainder of the meal offering, and burning it is prohibited.
והרי יש מקום לחשש דלמא [שמא] נדר להביא מנחה של ששים עשרונים, ואז המנחה כולה חובה היא (החייבת היא בקמיצת קומץ אחד ושאר כל המנחה היא ״שיריים״, וכלל הוא שכל דבר קודש שהוא חלק ממנו ניתן לאישים (מוקרב על המזבח) הרי הוא (שאר הקרבן) בכלל האיסור ״בל תקטירו״ (״...כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ ״.
But perhaps the vow was to bring sixty-tenths of an ephah, in which case the entire meal offering is necessary to fulfill the obligation. Consequently, only one handful may be removed, and all the rest is considered the remainder. And there is a principle: Whatever is partly burned in the fire on the altar is subject to the prohibition of: You may not make as an offering (see Leviticus 2:11). This principle states that if part of an item, such as the blood of an animal offering or the handful of a meal offering, has been sacrificed, one who sacrifices any other part of it that is not designated for sacrifice has violated a prohibition. In this case, the second handful is considered part of the remainder of the meal offering, and burning it is prohibited.
הכל
(2) אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשׁוּם עֵצִים וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר {ויקרא ב׳:י״ב} לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אאֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשׁוּם עֵצִים.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said: The priest does not burn the oil as an offering but burns it for the sake of wood, i.e., not as a sacrificial rite, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states: “No meal offering that you shall bring unto the Lord shall be made with leaven; for you shall make no leaven, nor any honey, smoke from it as an offering made by fire unto the Lord. As an offering of first fruits you may bring them unto the Lord; but they shall not come up for a pleasing aroma on the altar” (Leviticus 2:11–12). This verse indicates that you may not offer up leaven and honey as a pleasing aroma, i.e., as an offering. But you may offer up leaven and honey and other substances for the sake of wood, not as an offering.
רבנן אית להו דר׳ אליעזר דאפשר לאסוקי לשום עצים ור׳ לית ליה דר׳ אליעזר ולהכי אמר דליתי מא׳ ועד ס׳ דקסבר ר׳ דהא דלא מייתי ס׳ לחודיהו בחד מנא לאו משום דלא יהא מותר לערב אלא משום דלא מצי מסיק השירים לשום עצים. ורבנן סברי דמסיק ומתני הכי אי כולה חובה הוי הך קומץ שני דנדבה ליהוי כעצים דעלמא ואי לא ליהוי לשום נדבה:
דמסיק להו לשם עצים – לעולם דחובה מקטיר ברישא ודקאמר דילמא אינו שיריים נינהו וקמו להו בבל תקטירו דמקטר ליה לקומץ דנדבה לשם עצים.
ואל המזבח לא יעלו – בתריה דההוא קרא דבל תקטירו כתיב.
ויקרא ב, יא — שאין להקריב על המזבח דברים שאינם ראוים לקרבן). ואם כן כיצד מקטירים את הקומץ השני (של מנחת הנדבה), לאחר שכבר הוקטר הקומץ הראשון (של מנחת החובה)! אמר ר׳ יהודה בריה [בנו] של ר׳ שמעון בן פזי: בתחילה אכן מקטירים את הקומץ של מנחת החובה, ובאשר להקטרת הקומץ השני — יש לומר דמסיק להו [שמעלה אותם על המזבח], לא לשם הקטרת קומץ, אלא לשום [לשם] עצים הנשרפים במערכה. וכשיטת ר׳ אליעזר. דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: יש דברים שלריח ניחוח (כקרבן העולה על המזבח) אי (אין) אתה מעלה, אבל אתה מעלה אותם על המזבח לשום [לשם] עצים.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said: The priest does not burn the oil as an offering but burns it for the sake of wood, i.e., not as a sacrificial rite, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states: “No meal offering that you shall bring unto the Lord shall be made with leaven; for you shall make no leaven, nor any honey, smoke from it as an offering made by fire unto the Lord. As an offering of first fruits you may bring them unto the Lord; but they shall not come up for a pleasing aroma on the altar” (Leviticus 2:11–12). This verse indicates that you may not offer up leaven and honey as a pleasing aroma, i.e., as an offering. But you may offer up leaven and honey and other substances for the sake of wood, not as an offering.
הכל
(3) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְדִלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה וְהָכָא בִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא מִיפַּלְגִי דְּרַבָּנַן אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: But perhaps everyone agrees that it is permitted to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering, and here Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis disagree with regard to the statement of Rabbi Eliezer that it is permitted to burn on the altar as fuel even items that are prohibited from being burned as offerings. As the Rabbis accept the opinion of Rabbi Eliezer, and therefore they allow one to bring one meal offering of sixty-tenths of an ephah, since the handful removed from it may be burned, and Rabbi Yehuda HaNasi does not accept the opinion of Rabbi Eliezer.
אית להו דר׳ אליעזר – הלכך כי מקטר לקומץ דנדבה מתנה ואומר אם איכא נדבה בההוא כלי תהוי הקטרה מעליא ואי כולה לחובה היא הקטרה קמייתא תהא הקטרה והך לשם עצים.
ורבי לית ליה דר׳ אליעזר – הילכך לא מצי לאיתויי בחד מנא דתו לא מקטר לקומץ קמא דלמא כוליה חובה וקם ליה בבל תקטירו.
א אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: ודלמא [ושמא] נאמר כי דכולי עלמא [לדעת הכל, ואף לדעת חכמים] אסור להכניס חולין לעזרה, וכמו כן לדעת הכל, ואף לדעת רבי, מותר לערב חובה בנדבה, ואולם הכא [כאן] בדברי ר׳ אליעזר קא מיפלגי [הם חלוקים], ובאופן זה: דרבנן [שחכמים] הסבורים שמביא ששים עשרונים בכלי אחד — אית להו [יש להם, מקבלים] את שיטת ר׳ אליעזר שמותר להעלות למזבח, לשם עצים, את האסור בהקטרה, ולכן יש תקנה למנחה המסופקת, שיכול הוא לקמוץ שני קמצים, האחד לשם חלק מנחת החובה שבששים העשרונים, והאחר לשם מנחת נדבה שבתוך ששים העשרונים, ויקטיר את קומץ מנחת החובה לשם חובתו, ואת קומץ מנחת הנדבה לשם עצים. ואילו רבי הסבור שיש להביא ששים מנחות מעשרון אחד ועד ששים עשרונים — לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את שיטת ר׳ אליעזר?!
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: But perhaps everyone agrees that it is permitted to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering, and here Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis disagree with regard to the statement of Rabbi Eliezer that it is permitted to burn on the altar as fuel even items that are prohibited from being burned as offerings. As the Rabbis accept the opinion of Rabbi Eliezer, and therefore they allow one to bring one meal offering of sixty-tenths of an ephah, since the handful removed from it may be burned, and Rabbi Yehuda HaNasi does not accept the opinion of Rabbi Eliezer.
הכל
(4) אֲמַר לֵיהּ אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְרַבִּי מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה וּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ אֶפְשָׁר דְּמַיְיתֵי שִׁיתִּין בְּחַד מָנָא וְחַד בְּחַד מָנָא וּמַגַּע לְהוּ וְקָמֵיץ.
Rav Ashi said to him: This cannot be the dispute, as if it enters your mind that according to Rabbi Yehuda HaNasi it is permitted to mix an offering brought as an obligation together with a gift offering, and he does not accept the opinion of Rabbi Eliezer, Rabbi Yehuda HaNasi would not require sixty separate vessels. Instead, one could bring sixty-tenths of an ephah in one vessel, and one additional tenth in one other vessel, from which the handful of the gift offering would be removed. And he could touch them, i.e., place them so they touch each other, so that they are considered as one, and the priest could then remove a handful from that tenth for the gift, and remove another handful from the vessel with sixty-tenths to fulfill the obligation.
אמר אי ס״ד כו׳ – א״כ דסבירא ליה לר׳ דמותר לערב אמאי קא מחייב לאייתויי מא׳ ועד ס׳ בבציר מהכי סגיא דאפשר דמייתי שיתין עשרונים בחד מנא וחד עשרון בחד מנא זוטא ומגע להו כופף הכלי הגדול שבו ס׳ והכלי הקטן שבו האחד כדי שיהיו נוגעין סולתן במעט וקמיץ מן הגדול חד קומץ ומן הקטן חד קומץ ומתני ואמר הכי אי ס׳ נדרתי יהו אלו ס׳ לחובתי ואידך קומץ דקטן ושיריו יהיו לנדבה ואי עשר לחוד נדרתי יהו עשר מן ס׳ לחובתי והשאר יהו לנדבה והקומץ של כלי קטן שהוא נדבה יהא פוטר נמי על השאר דנדבה דיש בכלי גדול דהא נגעי פורתא אהדדי ולהא ליכא למיחש דכולה חובה וחסרו להו שירים דהא קומץ אחרינא מאידך כלי קטן הוא דלא קא איערוב סולתן ממש אהדדי. והכי אפשר למעבד אלא ש״מ מדלא אמר הכי דבמותר לערב חובה בנדבה קמפלגי דר׳ סבר אסור לערב הילכך לא מצי עביד הכי דהא י׳ דחובה נינהו בשארא דהוו להו נדבה בכלי אחד ולאו בדר׳ אליעזר קא מפלגי:
אפשר דמייתי ששים בחד מנא וחד בחד מנא – וקמיץ מגדול ברישא ומתנה אי כולה חובה שפיר ואי לא הא דקמיצנא ליהוי מחובה ומאי דקמיצנא מכלי א׳ ליהוי אההוא עשרון ולאותה נדבה דפש בכלי אחר ומגע מגען לראש הכלים זה בצד זה כדי שיגעו ראשי הקלתות זו לזו כי היכי דלישתרי נדבה דבכלי גדול הקומץ דבכלי קטן ומקטיר חובה והדר דנדר דאי נמי הויא קמייתא כל כלי גדול חובה לא הוו להו שיריים שחסרו דמהנהו שיתין דבחד מנא לא שקיל ולא מידי מכי שקיל קומץ קמא.
אפשר דמייתי שיתין בחד מנא ומגע להו וקמיץ – תימה והא תניא בהקומץ רבה (לעיל כד.) והרים ממנו בקומצו מן המחובר שלא יביא עשרון בשני כלים ויקמוץ ומשמע התם כגון דחק קפיזא בקבא אע״ג דעריב מעילאי ואין לחלק בין עשרון אחד לכמה עשרונות דהא על כרחיך הא דקאמרי׳ הכא ומגע להו וקמיץ למה לי דמגע להו אי לאו משום דכתיב ממנו כדדריש להו התם וכיון דמדכתיב ממנו נפקא יש לנו למעט שני עשרונות בשני כלים כיון דחדא מנחה נינהו וחד קומץ לתרוייהו אע״ג דנגעי כמו עשרון אחד בשני כלים וצריך לפרש שני כלים דהכא כעריבה של תרנגולים דהתם ואע״ג דמפסקן מחיצתה הא נוגע וא״ת דבכולה שמעתא משמע דלא אסרינן אלא לערב חובה בנדבה אבל חובה בחובה משמע דשרי וא״כ לרבי יאמר אם ששים עשרונים נדרתי הרי עלי עדיין עשרון א׳ ואם פחות מס׳ נדרתי הרי עלי עדיין כל מה שחיסרתי מס׳ ועוד עשרון אחד יותר ומייתי שיתין בחד מנא וחד בחד מנא ומגע להו וקמיץ מהאי וקמיץ מהאי דכיון שהכל חובה יכול לערב ויש לומר כדשנינן לעיל בפרק התודה (מנחות פא.) התורה אמרה טוב אשר לא תדור ואת אמרת ליקו ולינדר לכתחילה ואין לנו לעשות כאן תקנה ע״י הרי עלי אבל בהרי זו שרי דהוי נדבה ורבי כר׳ אליעזר בן יעקב ואין לומר דלייתי שיתין בחד מנא וחד בחד מנא ומגע להו וקמיץ להו מעשרון אנדבה דבששים דהא כי כלל חובה מערב׳ בנדבה הוה ליה חיסר שמנה וריבה שמנה.
אמר ליה [לו] רב אשי: אין לומר כן, שהרי אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שלדעת רבי מותר לערב חובה בנדבה, ולכך היה מקום אף לשיטת רבי להביא ששים עשרונים בלבד (ולהתנות עליהם שהחלק שנדר יהיה לחובה והשאר יהיה לנדבה, וכחכמים), והטעם שלדעת רבי אין לעשות כן הוא מפני שרבי את שיטת ר׳ אליעזר לית ליה [אין לו, אינו מקבל], משום כך לא היה צריך רבי להצריך את הנודר להביא ששים מנחות שונות, שכן אפשר לו דמייתי שיתין [שיביא ששים] עשרונים בחד מנא [בכלי אחד] וכחכמים, ויביא עוד עשרון חד [אחד] של מנחה לנדבה בחד מנא [בכלי אחד], ומגע להו [ומגיע אותם, גורם להם שיגעו זה בזה], והריהם נחשבים כדבר אחד, ומעתה קמיץ [קומץ] מאותו עשרון על חלק מששים העשרונים שהם לנדבה, ומתוך ששים העשרונים הריהו קומץ על אותו חלק שהוא לחובתו! אלא על כרחך אין להסביר את מחלוקת חכמים ורבי כר׳ אליעזר.
Rav Ashi said to him: This cannot be the dispute, as if it enters your mind that according to Rabbi Yehuda HaNasi it is permitted to mix an offering brought as an obligation together with a gift offering, and he does not accept the opinion of Rabbi Eliezer, Rabbi Yehuda HaNasi would not require sixty separate vessels. Instead, one could bring sixty-tenths of an ephah in one vessel, and one additional tenth in one other vessel, from which the handful of the gift offering would be removed. And he could touch them, i.e., place them so they touch each other, so that they are considered as one, and the priest could then remove a handful from that tenth for the gift, and remove another handful from the vessel with sixty-tenths to fulfill the obligation.
הכל
(5) רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא מוּתָּר לְעָרֵב חוֹבָה בִּנְדָבָה וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי.
Rava said that there is an alternative explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi: Everyone agrees that it is permitted to mix an offering brought as an obligation together with a gift offering, and everyone accepts the opinion of Rabbi Eliezer. And here they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis.
ב ועוד הסבר במחלוקתם של חכמים ורבי, רבא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל], ואף לדעת רבי מותר לערב חובה בנדבה, וכמו כן דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל, ואף לדעת רבי יש להם, מקבלים] את שיטת ר׳ אליעזר האומרת שמותר להעלות למזבח, לשם עצים, את האסור בהקטרה. ואולם הכא [כאן], בדין המנחה המסופקת, בפלוגתא [במחלוקת] של ר׳ אליעזר בן יעקב ורבנן קא מיפלגי [וחכמים הם חלוקים], דתנן [שכן שנינו במשנה] (לעיל מנחות פח,א):
Rava said that there is an alternative explanation of the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi: Everyone agrees that it is permitted to mix an offering brought as an obligation together with a gift offering, and everyone accepts the opinion of Rabbi Eliezer. And here they disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Eliezer ben Ya’akov and the Rabbis.
הכל
(6) דִּתְנַן אפי׳ אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל ס׳ שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן נוֹתֵן לָהּ ס׳ שִׁשִּׁים לוֹג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֲפִילּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ד:כ״א} לְמִנְחָה וְלוֹג שָׁמֶן.
As we learned in a mishna (88a): Each tenth of an ephah of flour requires one log of oil. Accordingly, even if one brings a meal offering of sixty-tenths of an ephah of flour, one adds to it sixty log of oil. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Each meal offering, irrespective of its volume, even a meal offering of sixty-tenths of an ephah of flour, requires only its single log of oil, as it is stated with regard to the offering brought by a poor leper on the day of his purification: “And a tenth of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering, and a log of oil” (Leviticus 14:21). The juxtaposition of “a meal offering” with “a log of oil” teaches a principle that pertains to all meal offerings, that each offering requires only one log of oil.
ששים לוג לששים עשרון – שבאותו כלי ומתנה כמה שנדרתי תהא לחובתי והשאר תהא נדבה וכל חד עשרון לוג שקיל ודחובה לחובה ונדבה לנדבה.
אין לה (מנחה) אלא לוגה – לוג לכל המנחות ואי עריב שתים מנחות זו של שלשים וזו של שלשים בכלי אחד בעי להו ב׳ לוגין ואי חדא היא בעי חד לוג.
אפילו מנחה של ששים עשרון סולת — נותן לה ששים לוג שמן. ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אפילו מנחה של ששים עשרון סולת — אין לה אלא לוגה, הלוג שלה, לוג אחד בלבד. שכן נ אמר בפרשת המצורע ״למנחה ולג שמן״ (ויקרא יד, כא)
As we learned in a mishna (88a): Each tenth of an ephah of flour requires one log of oil. Accordingly, even if one brings a meal offering of sixty-tenths of an ephah of flour, one adds to it sixty log of oil. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Each meal offering, irrespective of its volume, even a meal offering of sixty-tenths of an ephah of flour, requires only its single log of oil, as it is stated with regard to the offering brought by a poor leper on the day of his purification: “And a tenth of an ephah of fine flour mixed with oil for a meal offering, and a log of oil” (Leviticus 14:21). The juxtaposition of “a meal offering” with “a log of oil” teaches a principle that pertains to all meal offerings, that each offering requires only one log of oil.
הכל
(7) רַבָּנַן סָבְרִי [כְּרַבָּנַן] דְּאָמְרִי ס׳ שִׁשִּׁים לוֹג וְכֹל חַד וְחַד עִשָּׂרוֹן לוּגָּה קָא שָׁקֵיל.
Rava explains: The Rabbis in the mishna hold in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer ben Ya’akov and who said: A meal offering of sixty-tenths of an ephah requires sixty log of oil. Therefore, in a case of uncertainty, it is possible to bring sixty-tenths of an ephah, and each and every measurement of one-tenth takes one log.
רבנן אמרי דמייתין שיתין בחד מנא כרבנן דאמרי לס׳ עשרונים ס׳ לוגין וכל חד וחד עשרון לוגא דהנך ס׳ לוגין קא שקיל וכתנאי העשרונים יהא תנאי הלוגין:
— להורות, שכל מנחה, בכל גודל, אינה טעונה אלא לוג אחד של שמן. וכך תוסבר מחלוקת חכמים ורבי: רבנן [חכמים] של משנתנו — סברי כרבנן [סבורים כחכמים החולקים על ר׳ אליעזר בן יעקב], דאמרי [שאומרים] שיש להביא למנחה של ששים עשרונות ששים לוג שמן. ולכך אף במנחה המסופקת, אפשר להביא ששים עשרונים בכלי אחד, וכל חד וחד [אחד ואחד] עשרון שבששים העשרונות הללו, לוגה קא שקיל [הוא מקבל לוג אחד], כדין.
Rava explains: The Rabbis in the mishna hold in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer ben Ya’akov and who said: A meal offering of sixty-tenths of an ephah requires sixty log of oil. Therefore, in a case of uncertainty, it is possible to bring sixty-tenths of an ephah, and each and every measurement of one-tenth takes one log.
הכל
(8) וְרַבִּי סָבַר כר׳ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּאָמַר אֵין לָהּ אֶלָּא לוּגָּהּ וְלָא יָדְעִינַן אִי חֲדָא מִנְחָה הִיא דְּסַגִּי לַהּ בְּחַד לוֹג אִי שְׁתֵּי מְנָחוֹת נִינְהוּ דְּבָעֵינַן שְׁנֵי לוּגִּין.
And Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who said that a meal offering of sixty-tenths of an ephah has only its one log of oil. And therefore, when one is uncertain about his vow and brings sixty-tenths, he cannot bring them with one log of oil, as we do not know whether the entire sixty-tenths is one meal offering, so that one log suffices for it, or whether they are two meal offerings, one that is obligatory and one that is a gift, which require two log of oil. For this reason, there is no way of resolving the uncertainty except by bringing sixty separate meal offerings, with one log of oil for each.
[ורבי] סבר כולהו ס׳ אין להו אלא חד לוג – ולהכי לא מצי מייתי ס׳ בחד מנא דלא ידעינן אי חדא מנחה היא כל הני ס׳ דאמרי׳ ס׳ נדר וסגי בחד לוג ושמא שתי מנחות נינהו דהיא הוו חובה והשאר הוו נדבה וצריכי ב׳ לוגין חד למנחת חובה וחד למנחת נדבה הילכך אי אפשר בתקנה אלא א״כ מייתי ס׳ לחודייהו ויהיב בהו לוג וכן מא׳ ועד ס׳ דמכל חד וחד איכא למימר מנחה באפי נפשה הוא וחדא מנחה יש לה חד לוג בין גדולה בין קטנה:
ואילו רבי — סבר [סבור] כר׳ אליעזר בן יעקב, שאמר כי אין לה (למנחה, בכל גודל) אלא לוגה בלבד. ולכן במקרה זה של מנחה מסופקת אין אפשרות להביא ששים עשרונים במנחה אחת, שהרי לא ידעינן [אין אנו יודעים] אי חדא [אם אחת] מנחה היא זו (וכגון שנדב ששים עשרונים, וכולה מנחה של חובה) — דסגי [שדי] לה איפוא בחד [באחד] לוג שמן, אי [או] ששתי מנחות נינהו [הן], שחלק מהעשרונים של מנחת חובה, וחלק של מנחת נדבה — דבעינן [שצריכים אנו] לתת בהן שני לוגין של שמן, לוג אחד לכל מנחה. ולכך אין דרך לפתרון הספק אלא להביא ששים מנחות שונות, בששים כלים, ובכל אחת מהן ינתן לוג שמן (כשיטת ר׳ אליעזר בן יעקב) .
And Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who said that a meal offering of sixty-tenths of an ephah has only its one log of oil. And therefore, when one is uncertain about his vow and brings sixty-tenths, he cannot bring them with one log of oil, as we do not know whether the entire sixty-tenths is one meal offering, so that one log suffices for it, or whether they are two meal offerings, one that is obligatory and one that is a gift, which require two log of oil. For this reason, there is no way of resolving the uncertainty except by bringing sixty separate meal offerings, with one log of oil for each.
הכל
(9) רַב אָשֵׁי אָמַר בְּקָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל קָמִיפַּלְגִי רַבָּנַן סָבְרִי קָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל יָצָא וְרַבִּי סָבַר לֹא יָצָא.
Rav Ashi said that there is alternative explanation of the disagreement between the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi: They disagree with regard to the halakha of one who is obligated to bring a small offering and instead brings a large offering. The Rabbis hold that if one is obligated to bring a small offering and brings a large one instead he has fulfilled his obligation, and Rabbi Yehuda HaNasi holds that in such a case he has not fulfilled his obligation. Therefore, in the case of the uncertainty in the mishna, Rabbi Yehuda HaNasi holds that by bringing one meal offering of sixty-tenths of an ephah one does not fulfill his obligation if he vowed to bring a smaller offering.
רב אשי לא מהדר לתרוצי אי מותר קא מיפלגי ולא איירי כלל בכל הני דאמרן אלא פסיק ואמר דבהא פליגי. רבנן סברי קטן והביא גדול יצא. ואם נדר י׳ והביא ס׳ יצא:
הא איפליגו דתנן קטן כו׳:
ג רב אשי אמר הסבר אחר למחלוקת חכמים ורבי: שבדינו של זה שהתחייב להביא קרבן קטן ובמקום זה הביא קרבן גדול קמיפלגי [הם חלוקים]. רבנן סברי [חכמים סבורים] שאם נדר להביא קרבן קטן והביא קרבן גדול — יצא בכך ידי חובתו. ולכך אף במקרה שבמשנתנו, יכול הוא להביא מנחה של ששים עשרונות, אף אם בשעתו נדר מנחה בת פחות עשרונים. ואילו רבי סבר [סבור] כי הנודר מנחה קטנה והביא מנחה גדולה לא יצא בכך ידי חובתו, שהרי לא הביא כפי שנדר. ולכך במקרה שבמשנתנו, אינו יכול להביא מנחה בת ששים עשרונים, שמא נדר מנחה הקטנה מכך. ואינו יוצא ידי ספקו, אלא כשמביא ששים מנחות בגדלים שונים, שאחת מהן היא כשיעור המנחה שנדר, והשאר תהיינה לנדבה.
Rav Ashi said that there is alternative explanation of the disagreement between the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi: They disagree with regard to the halakha of one who is obligated to bring a small offering and instead brings a large offering. The Rabbis hold that if one is obligated to bring a small offering and brings a large one instead he has fulfilled his obligation, and Rabbi Yehuda HaNasi holds that in such a case he has not fulfilled his obligation. Therefore, in the case of the uncertainty in the mishna, Rabbi Yehuda HaNasi holds that by bringing one meal offering of sixty-tenths of an ephah one does not fulfill his obligation if he vowed to bring a smaller offering.
הכל
(10) וְהָא אִיפְּלִגוּ בַּהּ חֲדָא זִמְנָא דִּתְנַן בקָטָן וְהֵבִיא גָּדוֹל יָצָא רַבִּי אוֹמֵר לֹא יָצָא.
The Gemara asks: But didn’t they already disagree about this topic once? As we learned in a mishna (107b) that if one said: It is incumbent upon me to bring a small bull, and he brought a large bull instead, he has fulfilled his obligation, as the value of a small bull is included in the value of a large bull. Rabbi Yehuda HaNasi says: He has not fulfilled his obligation, as the offering that he brought did not correspond to his vow.
ושואלים על הסברו זה של רב אשי: והא איפלגו [והרי כבר נחלקו] חכמים ורבי בה בשאלה זו חדא זמנא [פעם אחת], דתנן [שכן שנינו במשנה בפרקנו]: הנודר לקרבן שור קטן והביא שור גדול — יצא ידי חובתו. רבי אומר: לא יצא ידי חובתו. ומה טעם יחלקו אף במשנתנו בעקרון זה?
The Gemara asks: But didn’t they already disagree about this topic once? As we learned in a mishna (107b) that if one said: It is incumbent upon me to bring a small bull, and he brought a large bull instead, he has fulfilled his obligation, as the value of a small bull is included in the value of a large bull. Rabbi Yehuda HaNasi says: He has not fulfilled his obligation, as the offering that he brought did not correspond to his vow.
הכל
(11) צְרִיכָא דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָא אָמְרִי רַבָּנַן מִשּׁוּם דְּאִידֵּי וְאִידֵּי קוֹמֶץ הוּא אֲבָל הָתָם דְּקָא נְפִישִׁי אֵימוּרִין אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִּי.
The Gemara answers: It is necessary for the dispute to be mentioned with regard to both cases, as had their dispute been stated only with regard to this case of one who vows to bring a small meal offering and brings a large one instead, there would be room to reason that it is only in this case that the Rabbis say that he has fulfilled his obligation, because both this small meal offering and that large meal offering are identical with regard to the portion of the offering that is sacrificed on the altar; in both cases it is a handful. But there, in the case of one who vows to bring a small bull but brings a large one, since the sacrificial portions are greater, i.e., larger, there is room to say that the Rabbis concede to Rabbi Yehuda HaNasi that he has not fulfilled his obligation.
דאידי ואידי קומץ הוא – בין שהביא מנחה קטנה בין מנחה גדולה אין מעלה ממנה לגבוה אלא חד קומץ להכי קאמרי רבנן דיצא:
אבל התם בהמה דקא נפישי אימורין – דכי נתנדב עגל והביא פר דאימורין דפר נפישי מדעגל דהוי לגבוה טפי ממה דנדר אימא מודן ליה לר׳ דלא יצא צריכא:
אידי ואידי – בין מנחה גדולה ובין מנחה קטנה חד קומץ מקריב.
אימורין דגדול נפישי מדקטן – ואיכא למימר לא הכי נדר בההוא קאמר לא יצא דנפישי אימורין דידיה.
ומשיבים: אף על פי כן צריכא [צריך] שייאמרו הדברים בשני המקרים. שכן, דאי איתמר בהא [שאם היתה מחלוקתם נאמרת רק בזו, במשנתנו] — הייתי אומר כי דווקא בהא [בהלכה זו] בנודר להביא קרבן קטן והביא גדול קא אמרי רבנן [הוא שאמרו חכמים] שיצא ידי חובתו, ומשום דאידי ואידי [שגם בזו, המנחה הקטנה, וגם בזו, המנחה הגדולה] קומץ אחד הוא שנקמץ, ודרך עבודתם איפוא שווה. אבל התם [שם]. בנודר שור קטן והביא שור גדול, דקא נפישי [שהם רבים, גדולים יותר] האימורין (חלק הקרבן הקרב על המזבח) של השור הגדול מאלה של השור הקטן, אימא מודו ליה [אמור שמודים חכמים לו] לרבי שהמביא שור גדול במקום שור קטן שנדר, לא יצא בכך ידי חובתו. ולכך נצרך לשנות גם את ההלכה ההיא.
The Gemara answers: It is necessary for the dispute to be mentioned with regard to both cases, as had their dispute been stated only with regard to this case of one who vows to bring a small meal offering and brings a large one instead, there would be room to reason that it is only in this case that the Rabbis say that he has fulfilled his obligation, because both this small meal offering and that large meal offering are identical with regard to the portion of the offering that is sacrificed on the altar; in both cases it is a handful. But there, in the case of one who vows to bring a small bull but brings a large one, since the sacrificial portions are greater, i.e., larger, there is room to say that the Rabbis concede to Rabbi Yehuda HaNasi that he has not fulfilled his obligation.
הכל
(12) וְאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָּנַן צְרִיכָא.
And had their dispute been stated only in that case of one who vows to bring a small bull and brings a big one, there would be room to reason that only in that case Rabbi Yehuda HaNasi says that the person has not fulfilled his obligation, because the sacrificial portions are larger. But in this case of bringing a large meal offering instead of a small one, there is room to say that Rabbi Yehuda HaNasi concedes to the opinion of the Rabbis. Therefore, it is necessary for the mishna to teach both cases.
ומן הצד האחר, אי איתמר [ואם היתה מחלוקתם של חכמים ורבי נאמרת] רק בההיא [באותה] משנה בענין שור קטן ושור גדול — הייתי אומר כי דווקא בהלכה ההיא, בענין הקרבנות קאמר [אומר] רבי שלא יצא ידי חובתו, ומשום הטעם שמרובים הם אימוריו של השור הגדול מזה של השור הקטן. אבל בהא [במקרה זה שבמשנתנו] במנחה המסופקת, ששוים הם הקומץ המורם ממנחה גדולה לזה המורם ממנחה קטנה, אימא מודי להו לרבנן [אמור שרבי מודה להם לחכמים], ואף לדעתו יצא בכך ידי חובתו. על כן צריכא [צריכה] מחלוקת זו להיאמר בשני המקומות הללו.
And had their dispute been stated only in that case of one who vows to bring a small bull and brings a big one, there would be room to reason that only in that case Rabbi Yehuda HaNasi says that the person has not fulfilled his obligation, because the sacrificial portions are larger. But in this case of bringing a large meal offering instead of a small one, there is room to say that Rabbi Yehuda HaNasi concedes to the opinion of the Rabbis. Therefore, it is necessary for the mishna to teach both cases.
הכל
(13) (סִימָן עצי״ם זה״ב יי״ן עול״ה תוד״ה שו״ר).:
§ The Gemara gives a mnemonic for the halakhot discussed in the upcoming mishnayot: Wood, gold, wine, burnt offering, thanks offering, bull.
הכל
(14) מתני׳: גהֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ.
MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to donate pieces of wood as fuel for the altar, must donate no fewer than two logs. One who says: It is incumbent upon me to bring frankincense, must bring no less than a handful.
ד משנה הנודר ״הרי עלי להביא למקדש עצים״, ולא פירש כמה עצים — לא יפחות משני גזירין (חתיכות עץ), כגזירי העץ שאותם עורכים על המזבח. האומר ״הרי עלי להביא לבונה״ — לא יפחות מקומץ.
MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to donate pieces of wood as fuel for the altar, must donate no fewer than two logs. One who says: It is incumbent upon me to bring frankincense, must bring no less than a handful.
הכל
(15) חֲמִשָּׁה קְמָצִים הֵם דהָאוֹמֵר עָלַי לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ הַמְנַדֵּב מִנְחָה יָבִיא עִמָּהּ קוֹמֶץ לְבוֹנָה הַמַּעֲלֶה ה אֶת הַקּוֹמֶץ בַּחוּץ חַיָּיב שְׁנֵי בָּזִיכִין ו טְעוּנִין שְׁנֵי קְמָצִים.
The mishna states tangentially: There are five halakhot pertaining to handfuls. One who says: It is incumbent upon me to bring an offering of frankincense, may not bring less than a handful. One who pledges to bring a meal offering must bring with it a handful of frankincense. One who intentionally offers up a handful of a meal offering outside the Temple courtyard is liable to receive excision from the World-to-Come [karet]. The two bowls of frankincense that accompany the shewbread are required to have two handfuls of frankincense.
ה׳ קמצין הן – דבה׳ ענינין הוו חשיבי קמצין:
האומר הרי עלי לבונה סתם מתוך ביתו קומץ:
טעונין ב׳ קמצין – ליתן בכל א׳ קומץ לבונה:
והמעלה את הקומץ בחוץ חייב – כרת דהעלאה היא ובהאי כללא הוי מעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא הלכך לא חשיב להו בשיתא.
שני בזיכין – של לחם הפנים.
המעלה את הקומץ בחוץ חייב – ובהא כללא הוי מעלה קומץ בפנים דהקטרה מעלייתא היא והלכך לא חשיב להו בשיתא כך פירש בקונטרס וא״ת ומי סתם לן תנא כר׳ אליעזר דבפרק בתרא דזבחים (זבחים קי.) ומייתי ליה לעיל בסוף פרק קמא (מנחות יב:) דרבנן מחייבי בכזית בחוץ וי״ל דקומץ דנקט לאו לאפוקי כזית אלא לאפוקי מאידך דרבי אליעזר דאמר בשני בזיכי לבונה עד שיקריב שני קמצים ולפירוש זה לא מיירי בקומץ דסולת.
ואומרים בעניינו של הקומץ, כי חמשה קמצים הם: האומר ״הרי עלי לבונה״ — לא יפחות מקומץ, כאמור; המנדב להביא מנחה — יביא עמה אף קומץ לבונה; המעלה (המקטיר) את הקומץ בחוץ לעזרה — חייב כרת, אם עשה כן במזיד; שני בזיכין של לבונה הבאים עם לחם הפנים הריהם טעונין שני קמצים של לבונה, בכל אחד קומץ.
The mishna states tangentially: There are five halakhot pertaining to handfuls. One who says: It is incumbent upon me to bring an offering of frankincense, may not bring less than a handful. One who pledges to bring a meal offering must bring with it a handful of frankincense. One who intentionally offers up a handful of a meal offering outside the Temple courtyard is liable to receive excision from the World-to-Come [karet]. The two bowls of frankincense that accompany the shewbread are required to have two handfuls of frankincense.
הכל
(16) הֲרֵי עָלַי זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב כֶּסֶף לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר כֶּסֶף נְחֹשֶׁת לֹא יִפְחוֹת מִמָּעָה כֶּסֶף זפֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי יְהֵא מֵבִיא עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּונְתִּי.:
One who says: It is incumbent upon me to donate gold to the Temple treasury, must give no less than a gold dinar. One who says: It is incumbent upon me to donate silver to the Temple treasury, must give no less than the value of a silver dinar. One who says: It is incumbent upon me to donate copper to the Temple maintenance, must give no less than the value of a silver ma’a. One who says: I specified the amount of gold, silver, or copper, but I do not know what I specified, must bring the maximum amount of gold, silver, or copper, until it reaches an amount where he says: I am certain that I did not intend to donate that much.
לא יפחות ממעה כסף – נחשת שיהא שוה מעה כסף ולהכי זוטר דמי נחשת מכולהו משום דנחשת שוה מעה כסף נפיש שיעוריה מכולהו:
ואיני יודע מה פירשתי – אי זה מין או כמה מכל מין ומין:
יביא מכל מין עד שיאמר לא לכך נתכונתי – כלומר דיביא מן הזהב עד שיאמר מעולם לא הייתי עשיר כל כך שיוכל לידור כל כך מזהב וכן יביא מכסף וכן מנחשת עד שיאמר לא לכך נתכוונתי:
נחשת לא יפחות ממעה כסף – לא יפחות משוה מעה כסף דמייתי [נחושת] שוה מעה כסף.
פירשתי – כך וכך זהב ואיני יודע כמה פירשתי.
יביא – כל כך עד שיודע בעצמו שלעולם לא לכך נתכווין.
ועוד בדיני לשונות נדבה שאינם מפורשים, הנודר ואומר ״הרי עלי להביא זהב לבדק הבית״ ולא פירש כמה זהב — לא יפחות מדינר זהב. האומר ״הרי עלי להביא לבדק הבית כסף״ — לא יפחות מדינר כסף. אמר ״הרי עלי להביא לבדק הבית נחשת״ — יביא נחושת ששוויה לא יפחות ממעה כסף. ואם אמר ״פירשתי בשעה שנדרתי כמה זהב (וכיוצא בזה, כסף או נחושת) עלי להביא, ושכחתי מה אמרתי, ועתה איני יודע מה פירשתי בנדרי״ — יהא מביא זהב עוד ועוד, עד שיאמר ״הסכום הזה גדול מדי, שלא לכך נתכוונתי, אלא לפחות מזה״.
One who says: It is incumbent upon me to donate gold to the Temple treasury, must give no less than a gold dinar. One who says: It is incumbent upon me to donate silver to the Temple treasury, must give no less than the value of a silver dinar. One who says: It is incumbent upon me to donate copper to the Temple maintenance, must give no less than the value of a silver ma’a. One who says: I specified the amount of gold, silver, or copper, but I do not know what I specified, must bring the maximum amount of gold, silver, or copper, until it reaches an amount where he says: I am certain that I did not intend to donate that much.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ב׳:א׳} קׇרְבָּן מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין עֵצִים וְכַמָּה שְׁנֵי גְּזִירִין וְכֵן הוּא אוֹמֵר {נחמיה י׳:ל״ה} וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים רַבִּי אוֹמֵר עֵצִים קׇרְבָּן הֵם טְעוּנִין מֶלַח וּטְעוּנִין הַגָּשָׁה.
GEMARA: With regard to one who pledges to donate wood, the Sages taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word “korban” teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
קרבן – אדם כי יקריב מכם קרבן:
שמתנדב עצים – דאיקרו נמי קרבן וקסבר תנא קמא דאותן גזירין קריבין להכשר הקרבנות על המערכה. ור׳ לא אמר ב׳ גזירין וקאמר דנקטרין בפני עצמן ולא להכשיר האברים שעל המערכה ולא קא יהיב בהו שיעורא כמה לייתי אבל מלא קומצו יקטיר וטעונה הגשה ומלח כשאר קרבנות. ושירי אותן עצים לכהנים:
גמ׳ קרבן – נפש כי תקריב קרבן מנחה (ויקרא ב).
וכן הוא אומר – דעצים איקרו קרבן.
וטעונין הגשה – בקרן דרומית מערבית כמנחה.
ה גמרא שנינו במשנתנו את דינו של הנודר עצים, ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר בפרשת המנחות ״ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה׳...״ (ויקרא ב, א), והמלה ״קרבן״ לכאורה מיותרת. אלא הריהו מלמד שמתנדבין גם עצים להקריב על המזבח, כדרך שמתנדבים מנחה. וכמה (מה שיעורה של נדבת עצים)? שני גזירין. וראיה לדבר שאף העצים באים כקרבן, שכן הוא אומר בסדרי המקדש שהתקינו בימי נחמיה ״והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים והלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה׳ אלהינו ככתוב בתורה״ (נחמיה י, לה). רבי אומר: עצים אלה קרבן הם, כקרבן מנחה, ולכן הריהם טעונין מלח וטעונין הגשה אל קרן המזבח, כקרבן המנחה.
GEMARA: With regard to one who pledges to donate wood, the Sages taught in a baraita: The verse states: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1). The superfluous word “korban” teaches that one can voluntarily give wood as an offering for the altar. And how much wood must one bring if he does not specify an amount? Two logs. And the support for the fact that wood can be brought as a voluntary offering is as the verse states: “And we cast lots for the wood offering” (Nehemiah 10:35). Rabbi Yehuda HaNasi says: This voluntary donation of wood is an offering like a meal offering, and therefore it requires salt and requires bringing to the corner of the altar, like a meal offering.
הכל
(18) אָמַר רָבָא וּלְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים טְעוּנִין קְמִיצָה אָמַר רַב פָּפָּא לְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים צְרִיכִין עֵצִים.:
Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful; just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar.
עצים טעונים קמיצה – שמרסקן לעצים דקין עד שנוטל מהם מלא קומצו.
עצים – שהתנדב אדם טעונים עצים להסיקן בעצי הקדש כשאר קרבנות.
אמר רבא: ולדברי רבי הללו, יש להוסיף עוד שהעצים טעונין קמיצה, כדינה של המנחה. שצריך ליטול חלק מהם, ולפוררם לחלקים קטנים, כדי קמיצה בכף היד. הוסיף ואמר רב פפא: לדברי רבי הללו, עצים שהוקדשו לקרבן, כיון שמעתה הם קרבן הקרב על המזבח, צריכין הם עצים אחרים של הקדש, שיבערום, כדרך כל קרבן הנשרף על גבי המזבח.
Rava says: According to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, wood donated in this manner requires the removal of a handful; just as in the case of a meal offering, a portion of the wood must be removed and sacrificed separately. And Rav Pappa says that according to the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, since it is an offering for the altar, the wood that is brought as an offering needs to be placed on other wood to burn, like any other offering that is burned on wood on the altar.
הכל
(19) לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִן הַקּוֹמֶץ.: מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ו׳:ח׳} וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקוּמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כׇּל הַלְּבוֹנָה מַקִּישׁ לְבוֹנָה לַהֲרָמָה דְּמִנְחָה מָה הֲרָמָה דְּמִנְחָה קוֹמֶץ אַף לְבוֹנָה נָמֵי קוֹמֶץ.:
The mishna teaches: One who says: It is incumbent upon me to bring frankincense, may not bring less than a handful. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “And he shall take up from it his handful, of the fine flour of the meal offering, and of its oil, and all the frankincense which is upon the meal offering, and shall make the memorial part of it smoke upon the altar for an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 6:8). The Torah juxtaposes the frankincense with the taking up of a handful of the meal offering. This indicates that just as the taking up from a meal offering is referring to a handful, so too, the minimum size of a frankincense offering is also a handful.
ו שנינו במשנתנו שהנודר לבונה לא יפחות מן הקומץ. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר] בדין המנחה ״והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחוח אזכרתה לה׳ ״ (ויקרא ו, ח) — מקיש (משווה) הכתוב את הלבונה (״ואת כל הלבונה אשר על המנחה״) לחלק המנחה בו מתקיימת מצות הרמה של המנחה (״והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה״), לומר: מה שיעור הרמה של מנחה — הריהו קומץ, כמפורש בכתוב, אף שיעור הלבונה נמי [גם כן] הריהו קומץ.
The mishna teaches: One who says: It is incumbent upon me to bring frankincense, may not bring less than a handful. The Gemara asks: From where do we derive this halakha? The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “And he shall take up from it his handful, of the fine flour of the meal offering, and of its oil, and all the frankincense which is upon the meal offering, and shall make the memorial part of it smoke upon the altar for an aroma pleasing to the Lord” (Leviticus 6:8). The Torah juxtaposes the frankincense with the taking up of a handful of the meal offering. This indicates that just as the taking up from a meal offering is referring to a handful, so too, the minimum size of a frankincense offering is also a handful.
הכל
(20) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן חהֲרֵי עָלַי לַמִּזְבֵּחַ יָבִיא לְבוֹנָה שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אֶלָּא לְבוֹנָה פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא מִכׇּל דָּבָר שֶׁקָּרֵב לַמִּזְבֵּחַ.
§ The Sages taught in a baraita which discusses vows to bring frankincense that one who says: It is incumbent upon me to bring to the altar, and does not specify what he will bring, must bring frankincense, as you have nothing that is entirely sacrificed on the altar other than frankincense. One who says: I specified what I intended to bring to the altar, but I do not know what I specified, must bring one of everything that is sacrificed on the altar.
ת״ר הרי עלי למזבח כו׳ – שסתם הקדש למזבח:
לבונה – כלומר אם אמר סתם הרי עלי מידי דקרב למזבח יביא לבונה שסתמא למזבח דמי שנתנדב ומקדיש סתם דבר הקרב למזבח יביא לבונה דזהו דבר שכולו קרב למזבח ואין ממנו לכהנים:
פירשתי – יודע אני שפירשתי להביא דבר שקרב כולו למזבח שאין בו שירים לכהנים דאין ממנו נאכל לכהנים אבל איני יודע מאיזה דבר יביא מכל דבר שקרב כולו למזבח. דאין כהנים אוכלין ממנו כגון עולה ולבונה ומנחת נסכים דכולו למזבח. ומכל הני אין כהנים אוכלים הימנו. והאי כולו דהכא לא דמי להאי כולו דלעיל דהאי כולו דלעיל לא איירי אלא בלבונה לחודה והאי כולו דהכא היינו לבונה ועולה ונסכים:
ומותבינן אמילתא קמא דקתני שאין לך דבר שקרב כולו למזבח אלא לבונה ותו ליכא מידי דקרב למזבח כולו:
פירשתי – אחד מאותן הקריבין כולם למזבח ואיני יודע איזה מהם פירשתי וקא סלקא דעתך דודאי מדנחית למניינא דעתיה [נמי] אמידי דלית ביה היתר שיריים לכהנים ואע״ג דאינו נקטר כולו כמין עולת העוף ומנחת נסכים והילכך יביא מכולן אבל היכא דאמר הרי עלי למזבח סתם משמע דבר שנקטר היינו לבונה.
ז ועוד בדיני נדבת לבונה, תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אמר ״הרי עלי למזבח״ ולא פירש מה נודר — יביא לבונה, שאין לך דבר שקרב לגבי מזבח בשלימות אלא לבונה. אמר ״בשעה שנדרתי פירשתי מה אני רוצה להביא למזבח, ושכחתי לאחר מכן, ועתה איני יודע מה פירשתי״ — יביא מכל דבר שקרב למזבח.
§ The Sages taught in a baraita which discusses vows to bring frankincense that one who says: It is incumbent upon me to bring to the altar, and does not specify what he will bring, must bring frankincense, as you have nothing that is entirely sacrificed on the altar other than frankincense. One who says: I specified what I intended to bring to the altar, but I do not know what I specified, must bring one of everything that is sacrificed on the altar.
הכל
(21) וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא עוֹלָה אִיכָּא עוֹרָהּ לְכֹהֲנִים.
The Gemara asks: And is there nothing else that is entirely sacrificed on the altar other than frankincense? But isn’t there a burnt offering, which is entirely burned on the altar? The Gemara answers that there is its hide, which is given to the priests and not burned on the altar.
ושואלים: ותו ליכא [ועוד דברים הקרבים כולם על המזבח אין]? והא איכא [והרי יש] קרבן עולה שקרב הוא כולו על המזבח! ומשיבים: אין כל קרבן העולה קרב על המזבח, שהרי איכא [יש] את עורה של הבהמה, שאינו קרב על המזבח, אלא ניתן לכהנים.
The Gemara asks: And is there nothing else that is entirely sacrificed on the altar other than frankincense? But isn’t there a burnt offering, which is entirely burned on the altar? The Gemara answers that there is its hide, which is given to the priests and not burned on the altar.
הכל
(22) וְהָא אִיכָּא עוֹלַת הָעוֹף אִיכָּא
The Gemara asks: But isn’t there a bird burnt offering, which is entirely burned on the altar, including its skin? The Gemara answers: There are
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.