×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תְּחִלָּה לַקֹּדֶשׁ.
until sunset he is treated as one who is impure with first-degree impurity with regard to sacrificial food. In other words, an item of sacrificial food that he touches assumes the status of second-degree impurity. A second item that comes into contact with the first item of food assumes third-degree impurity. If a third item comes into contact with the second item, it assumes fourth-degree impurity, i.e., it may not be eaten but does not impart impurity to other items.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תחלה לקדש – ואם נגע באוכל קדש עושה אותו שני ושני שלישי ושלישי רביעי.
הריהו נחשב תחלה, כלומר, כראשון לטומאה, לענין בשר הקדש, שבנגיעתו בקודש הריהו מטמא אותו ועושה אותו שני לטומאה.
until sunset he is treated as one who is impure with first-degree impurity with regard to sacrificial food. In other words, an item of sacrificial food that he touches assumes the status of second-degree impurity. A second item that comes into contact with the first item of food assumes third-degree impurity. If a third item comes into contact with the second item, it assumes fourth-degree impurity, i.e., it may not be eaten but does not impart impurity to other items.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁהוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה תְרוּמָה וְאוֹכְלֵי תְרוּמָה כָּךְ אהוּא פּוֹסֵל מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ וְאוֹכְלֵי קֹדֶשׁ.

Rabbi Meir says: One who immersed that day is considered impure with second-degree impurity, even with regard to sacrificial food, and therefore he renders sacrificial food impure and disqualifies teruma. And the Rabbis say: Just as he merely disqualifies teruma liquids and teruma foods, without them becoming impure to a degree that their impurity is transferred to another item, so too, he only disqualifies sacrificial liquids and sacrificial foods. Apparently, the mishna here is in accordance with the opinion of the Rabbis, not the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי מאיר אומר מטמא את הקדש – דהוא שני ומשוי לקדש שלישי.
וחכ״א כשם שפוסל כו׳ – אבל טמויי לא מטמא והיינו כמתניתין.
מטמא את הקדש – לעשות עוד אחר ופוסל התרומה שלא תעשה יותר.
וחכמים אומרים [כו׳] כך הוא פוסל כו׳ – דקא סברי דטבול יום אינו רק פוסל בשום דבר ואף במשקה קדש וכוותייהו מוקי מתניתין.
ר׳ מאיר אומר: טבול יום נחשב כשני לטומאה, ולכן כשנוגע בקודש הריהו מטמא את הקדש בדרגה של שלישי לטומאה, ואולם טבול יום הנוגע בתרומה אינו מטמא אותה (שתטמא אחרים בנגיעתה), אלא פוסל את התרומה עצמה שאסורה באכילה. וחכמים אומרים: כשם שהוא, הטבול יום, אינו מטמא אלא פוסל בלבד את משקה התרומה ואוכלי (מאכלי) התרומה, כך הוא אינו מטמא אלא פוסל בלבד את משקה הקדש ואוכלי הקדש. שלדעת חכמים אין טבול יום נחשב אף כשני לטומאה (המטמא את הקודש). נמצא כי משנתנו האומרת כי חטאת העוף שנמלקה נפסלת (ולא נטמאת) בנגיעתו של טבול יום — הריהי שלא כדעת אבא שאול ור׳ מאיר, אלא כדעת חכמים.
Rabbi Meir says: One who immersed that day is considered impure with second-degree impurity, even with regard to sacrificial food, and therefore he renders sacrificial food impure and disqualifies teruma. And the Rabbis say: Just as he merely disqualifies teruma liquids and teruma foods, without them becoming impure to a degree that their impurity is transferred to another item, so too, he only disqualifies sacrificial liquids and sacrificial foods. Apparently, the mishna here is in accordance with the opinion of the Rabbis, not the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָבָא לְאַבָּא שָׁאוּל מַעֲלָה עָשׂוּ בַּקֳּדָשִׁים שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן לִטְבוּל יוֹם כָּרִאשׁוֹן.

Rava rejects this analysis and says: The mishna can be explained even in accordance with the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir, as they might agree that by Torah law one who immersed that day only disqualifies the food and does not render it impure. But according to Abba Shaul, the Sages established a higher standard with regard to consecrated items, and therefore the Sages equated one who immersed that day to one who is impure with first-degree ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא לאבא שאול – שאמר נמי דקאמר תחילה לקדש דקעביד קדש ראשון מיתרצא מתניתין דודאי טבול יום מדאורייתא אינו אלא פוסל ורבנן עבדו מעלה חומרא בקדשים דעביד תחילה לקדש:
אמר רבא לאבא שאול – נמי דאמר תחלה לקדש דקעביד לקדש שני מיתרצא נמי מתני׳ דודאי טבול יום מדאורייתא פוסל ואינו מטמא ורבנן עשו מעלה בקדשים דהוה טבול יום תחלה לקדש דהוי כי אוכל ראשון ועושה שני ומתני׳ בדאורייתא קתני דאינו אלא פוסל.
לאבא שאול מעלה עשו בקדשים כו׳ – וא״ת הכא משמע דטבול יום מדרבנן הוא כדקאמר שוינהו רבנן לטבול יום וכו׳ ובסוטה פרק כשם (סוטה כט:) יליף רביעי בקדש מק״ו ממחוסר כפורים ומה מחוסר כפורים שאין פסול בתרומה פוסל בקודש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש ופריך אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח ומשני דילמא סבר לה כאבא שאול ומאי קאמר הא דאבא שאול דרבנן הוא וצ״ל דרביעי בקדש דרבנן הוא וכן פי׳ רש״י בפרק קמא דפסחים (פסחים יט.) דלא (חשיב) [משכחת] ליה רביעי בקדש למ״ד אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן הוא מיהו ר״ת פי׳ דמשכחת ליה ע״י עצים ורביעי בקדש דאורייתא (ואבא שאול ה״ק ליה) היכי קאמר דילמא סבר לה כאבא שאול והא דאבא שאול מדרבנן הוא וי״ל דסוגיא דסוטה (דף כט:) לית ליה הא דרבא אלא אית ליה דטבול יום מן התורה וכדבעא הש״ס הכא לומר דמתני׳ רבנן היא.
אמר רבא בדחיית הדברים: אין להסיק כי משנתנו אינה כדעת אבא שאול ור׳ מאיר, שיתכן לומר שאף לדעתם אין טבול יום מטמא את הקודש מן התורה אלא פוסלו בלבד, ואולם לדעת אבא שאול מעלה (תוספת קדושה) עשו חכמים בקדשים, ששוינהו רבנן [עשו, החשיבו אותם חכמים], שנגיעת טבול יום בהם תחשב כנגיעתו של הראשון לטומאה.
Rava rejects this analysis and says: The mishna can be explained even in accordance with the opinions of Abba Shaul and Rabbi Meir, as they might agree that by Torah law one who immersed that day only disqualifies the food and does not render it impure. But according to Abba Shaul, the Sages established a higher standard with regard to consecrated items, and therefore the Sages equated one who immersed that day to one who is impure with first-degree ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לר״מלְרַבִּי מֵאִיר כְּאוֹכֶל שֵׁנִי לְרַבָּנַן כֵּיוָן דִּטְבַל קְלַשׁ טוּמְאָה פָּסוּל מְשַׁוֵּי טָמֵא לָא מְשַׁוֵּי.:

Rava continues: According to Rabbi Meir, the Sages equated the impurity of one who immersed that day to food of second-degree ritual impurity, but according to the opinion of the Rabbis there is no additional impurity by rabbinic law. Their reasoning is that since he has immersed, although he is not completely pure, his level of ritual impurity is relatively weak. Therefore, he renders a sin offering disqualified, but he does not render it ritually impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולרבי מאיר – נמי מיתרצא מתניתין דהאי דקאמר מטמא את הקדש מדרבנן קאמר דמעלה עבדו בקדשים. וקסבר ר׳ מאיר עבדו רבנן טבול יום בקדשים כאוכל שני מה אוכל שני מטמא את הקדש להיות שלישי והשלישי בקדש טמא והרביעי פסול. ופוסל את התרומה כדתנן והשלישי בתרומה פסול אף טבול יום נמי מטמא את הקדש ופוסל את התרומה אבל מדאוריית׳ אינו אלא פוסל מאחר שטבל:
ולרבנן דאמרי – כשם שפוסל ולא אמרי דמטמי קסברי כיון דטבל קלישא טומאתו ופסול משוי ולא טמא:
לר״מ – נמי מיתרצא מתני׳ דהאי דקאמר מטמא את הקדש דעביד ליה שלישי ופוסל את התרומה מדרבנן אבל מדאורייתא אינו אלא פוסל מאחר שטבל.
ורבנן – דאמרי כשם שפוסל וכו׳ ולא אמרי דמטמא קסברי כיון דטבל קלשא ליה טומאה דפסול משוי ולא טמא.
ולדעת ר׳ מאיר החשיבו חכמים את נגיעת טבול יום בקודש כנגיעתו של אוכל (מאכל) הטמא בדרגת שני לטומאה. ואילו לדעת רבנן [חכמים] יש להעמיד את דינו של טבול יום על דין תורה, וסבורים הם כי כיון שטבול היום כבר טבל מטומאתו — אף שלא הסתלקה לגמרי טומאתו, כבר קלש [נחלשה] הטומאה שהיתה בו, ומשום כך לפסול את הקודש בנגיעתו — הריהו משוי [עושה], אבל לטמא את הקודש בנגיעתו — לא משוי [אין הוא עושה].
Rava continues: According to Rabbi Meir, the Sages equated the impurity of one who immersed that day to food of second-degree ritual impurity, but according to the opinion of the Rabbis there is no additional impurity by rabbinic law. Their reasoning is that since he has immersed, although he is not completely pure, his level of ritual impurity is relatively weak. Therefore, he renders a sin offering disqualified, but he does not render it ritually impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הוּזָּה דָּמָהּ חַיָּיבִין כּוּ׳.: מְעִילָה הוּא דְּלֵיכָּא אֲבָל אִיסּוּרָא אִיכָּא וְאַמַּאי הָא מָמוֹנָא דְכֹהֲנִים הוּא.

§ The mishna teaches with regard to a sin offering: Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for its consumption due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure, but there is no liability for misuse of consecrated property. The Gemara infers: There is no liability for misuse of consecrated property, but there is a prohibition against deriving benefit from it even after the blood has been sprinkled. But why is there such a prohibition? Isn’t the meat of the sin offering the property of the priests after the blood has been sprinkled? Accordingly, they would therefore be permitted to consume this meat.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא איסורא איכא – כלומר איסור אכילה. ואמאי הא ממונא דכהנים הוא. מאחר שהוזה דמה:
הא איסורא איכא – כלומר איסור אכילה.
ואמאי הא ממונא דכהנים הוא – מאחר שהוזה דמה שהותרה להם באכילה.
א שנינו במשנתנו בדין חטאת העוף, שאם כבר הוזה דמהחייבין עליה משום פיגול נותר וטמא, ואין בה דין מעילה. ומדייקים מלשון המשנה: דווקא דין מעילה הוא דליכא [שאין] בה משעת הזאה, אבל איסורא [איסור] ליהנות ממנה — איכא [יש] בה לאחר הזאה. ותמוה הוא: ואמאי [ומדוע]? הא ממונא [הרי ממון] של הכהנים הוא לאחר הזאת הדם, והם רשאים לאכול ממנה!
§ The mishna teaches with regard to a sin offering: Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for its consumption due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure, but there is no liability for misuse of consecrated property. The Gemara infers: There is no liability for misuse of consecrated property, but there is a prohibition against deriving benefit from it even after the blood has been sprinkled. But why is there such a prohibition? Isn’t the meat of the sin offering the property of the priests after the blood has been sprinkled? Accordingly, they would therefore be permitted to consume this meat.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא לַיּוֹצְאִין ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא בדְּלָאו בַּת אֲכִילָה הִיא.

Rabbi Ḥanina says in explanation: The mishna is referring to meat that has been taken out from the place where it is permitted to be eaten. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Sprinkling of the blood renders fit those portions that were taken out of the place where they may be eaten, i.e., the prohibition of misuse no longer applies to them, but they are not fit for consumption.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חנינא ליוצא – כגון שיצאה ור׳ עקיבא היא דאמר זריקה מועלת ליוצא לאפוקיה מידי מעילה אבל לאו בת אכילה כדאמרינן לעיל בסיפא דפירקין אבל לאכילה לא מרצה והא הזאה נמי נפקא מידי מעילה אבל להתיר יוצא לאכילה לא מהניא והיינו דקא דייק אבל איסורא איכא דלאו בת אכילה היא:
א״ר חנינא ליוצא – כלומר שיצא דהתם איכא איסור אכילה ורבי עקיבא הוא דאמר זריקה מועלת ליוצא לאפוקיה מידי מעילה או לשריפה כדאמרינן לעיל אבל לאו בת אכילה היא כדאמרינן בסוף פירקין אבל לאכילה לא מרצה הא הזאה נהי דמהניא לאפוקיה מידי מעילה אבל להתיר היוצא באכילה לא מהניא והיינו דקא דייק אבל איסורא איכא דלאו בת אכילה היא.
אמר רבי חנינא ליוצאין ור״ע היא – תימה ה״ד אי דיצא לצד הראש א״כ הל״ל מודה ר״ע כדאיתא לעיל ואי דיצא לצד רגליו מ״מ הא אמרינן פרק שני דזבחים (זבחים כה:) היא בפנים ורגליה מבחוץ ואח״כ חתך פסולה לפי ששמנונית של אבר שיצא חוץ מתערב עם הדם ונמצא שמקריב פסול יוצא ע״ג המזבח י״ל דמיירי שכל הדם נאסף בצואר ואח״כ יצא הרגל דהשתא ליכא למיחש לשמנונית שכל מה שעתיד לעלות בצואר מן האיברים כבר עלה א״נ כגון שיצא כולו וחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות אלא א״כ מחוסר אבר ואח״כ מלקה והרב רבינו רחביה פירש דהכי פי׳ בזבחים (דף כו.) (קאמר) קבל ואח״כ חתך פסולה לפי שזורק את השמנונית שנפסל ביוצא ע״ג המזבח אבל אם כבר זרק כל הדם כשר שהרי קיים מצות זריקה מן הדם אע״פ שכבר עלה שמנונית היוצא שנתערב עם הדם וזרקו על המזבח והכא נמי תנן הוזה דמשמע הוזה כבר הילכך חטאת העוף כשרה דקיים בה מצות הזאה מן הדם אע״פ שעם הדם נתערב השמנונית.
אמר ר׳ חנינא בהסבר הדבר: מדובר פה ליוצאין מחוץ למחיצתם, מקום אכילתם הראוי, וכשיטת ר׳ עקיבא היא שאמר כי הזריקה של הדם על המזבח מועלת (מועילה) לפטור את היוצא מדין מעילה, וחייבים עליו משום פיגול נותר וטמא, ובאה המשנה ללמדנו שמכל מקום לאו [לא] בת אכילה היא, שאסורה באכילה.
Rabbi Ḥanina says in explanation: The mishna is referring to meat that has been taken out from the place where it is permitted to be eaten. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: Sprinkling of the blood renders fit those portions that were taken out of the place where they may be eaten, i.e., the prohibition of misuse no longer applies to them, but they are not fit for consumption.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף אֵינוֹ מְעַכֵּב דְּתָנֵי רַב הוּזָּה דָּמָהּ.

The Gemara continues to discuss the halakha of a bird sin offering. After the nape of its neck has been pinched and the blood sprinkled, the neck of the bird is pressed onto the side of the altar so that the blood is squeezed out and trickles down to the base of the altar. Rav Huna says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does not invalidate the offering or prevent atonement, as Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was sprinkled.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיצוי חטאת העוף – דכתב בה והנשאר בדם ימצה אינו מעכב דכיון שהוזה אע״ג דלא מיצה אמרינן נעשת מצותו ויצא מידי מעילה וחייבין עליו משום פיגול:
אמר רב הונא אמר רב מיצוי דחטאת העוף – דכתיב והנשאר בדם ימצה לאחר הזאה ימצה.
אינו מעכב – דכיון דהוזה אע״פ שלא מיצה נעשית מצותו ויצא מידי מעילה וחייבין עליו משום נותר וטמא ויצא נמי ידי חובתו דאינו מעכב הכפרה.
דתני רב הוזה דמה – דמדקתני במתניתין גבי חטאת העוף הוזה דמה ולא קתני מיצה דמה אלמא ס״ל לתנא דמתני׳ דהזאה עיקר ומיצוי לא מעכב.
ותני רב הוזה דמה – דמיד שהוזה דם חטאת העוף נעשית מצותו קרינן [ביה] (כו׳).
ב ודנים עוד בחטאת העוף. מדיני חטאת העוף שלאחר המליקה והזאת הדם לוחצים את העוף על קיר המזבח ודמו מתמצה ויורד אל יסוד המזבח.
The Gemara continues to discuss the halakha of a bird sin offering. After the nape of its neck has been pinched and the blood sprinkled, the neck of the bird is pressed onto the side of the altar so that the blood is squeezed out and trickles down to the base of the altar. Rav Huna says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does not invalidate the offering or prevent atonement, as Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was sprinkled.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב גמִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב וְתָנֵי רַב מִיצָּה דָּמָהּ.

By contrast, Rav Adda bar Ahava says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does invalidate the offering and prevents atonement. And Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was squeezed out. Only after the blood has been squeezed out is the atonement complete and the bird may be eaten.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותני רב – הוזה דמה ולא קתני מיצה אלמא דסבירא ליה נמי דמיצוי לא מעכב:
ורב אדא בר אהבה אמר משמיה דרב דמיצוי חטאת מעכב:
ורב אדא בר אהבה אמר משמיה דרב מיצוי מעכב – דלא יצא ידי חובתו ולא נתכפר ולא הוקבע החטאת בפיגול ונותר וטמא אע״פ שהוזה עד דעביד מיצוי.
ותני רב מיצה דמה – במתני׳ גבי חטאת העוף מיצה דמה ולא קתני הוזה דמה דס״ל דמיצוי נמי עיקר מצוה הויא ומעכב.
ועל כך אמר רב הונא, אמר רב: מיצוי חטאת העוף אף על פי שהוא מצוה, אם לא נעשה — אינו מעכב את הכפרה. דתני כך שנה] רב בגירסת משנתנו: ״הוזה דמה חייבין עליה...״, שמשעת הזאה הריהי מכפרת וראויה לאכילה. ומשמע מכאן שאין המיצוי מעכב את הכפרה אלא ההזאה בלבד.
By contrast, Rav Adda bar Ahava says that Rav says: Failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood does invalidate the offering and prevents atonement. And Rav teaches in his version of the mishna: Once its blood was squeezed out. Only after the blood has been squeezed out is the atonement complete and the bird may be eaten.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּא שְׁמַע {ויקרא ה׳:ט׳} וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ [חַטָּאת הִיא] בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הַיְינוּ דִּכְתִיב וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה חַטָּאת הִיא אֶלָּא לְרַב הוּנָא מַאי וְהַנִּשְׁאָר.

The Gemara raises a difficulty with regard to the statement of Rav Huna. Come and hear a verse in the Torah: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering” (Leviticus 5:9). Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, who holds that the squeezing out of the blood is essential, this is as it is written: “And the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering.” This clause indicates that only after the blood has been squeezed out is it considered a valid sin offering. But according to the opinion of Rav Huna, what does the verse mean when it states: “The remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering”?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא – דההוא דנשאר נמי קרוי חטאת אלמא דשיריים דמיצוי מעכבי:
אלא לרב הונא דאמר דמיצוי לא מעכב מאי והנשאר – אמאי איצטריך למיכתב והנשאר להכי לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל שאם נשאר מצוה למעבד מיצוי אבל אינו מעכב:
בשלמא לרב אדא היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח וגו׳ – דההוא דנשאר אחר הזאה דהיינו מיצוי איקרי חטאת אלמא דשיריים דהיינו מיצוי מעכב.
אלא לרב הונא – דאמר מיצוי לא מעכב מאי והנשאר כיון דלא מעכב ל״ל דכתיב והנשאר.
בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דכתיב והנשאר בדם ימצה – אע״ג דנשאר חטאת היא כלומר אע״ג דאין דם אלא מה שנשאר מן ההזאה עדיין היא חטאת ותלויה הזייתה במיצוי שהוא מעכב.
ואילו רב אדא בר אהבה אמר שכך אמר רב: מיצוי חטאת העוף מעכב. ולדעתו תני [שנה] רב בגירסת משנתנו: ״מיצה דמה חייבין עליה...״, שרק אז היא מכפרת וראויה לאכילה.
The Gemara raises a difficulty with regard to the statement of Rav Huna. Come and hear a verse in the Torah: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering” (Leviticus 5:9). Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, who holds that the squeezing out of the blood is essential, this is as it is written: “And the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering.” This clause indicates that only after the blood has been squeezed out is it considered a valid sin offering. But according to the opinion of Rav Huna, what does the verse mean when it states: “The remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar, it is a sin offering”?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּדְתַנְיָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁאִם נִשְׁאַר וּמַאי {ויקרא ה׳:י״א} חַטָּאת הִיא אַרֵישָׁא.

The Gemara answers that Rav Huna explains this verse as it is taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael: The verse teaches that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood must remain so that it can be squeezed out. Consequently, even if one does not squeeze out any blood on the side of the altar, the offering is valid. And what is the meaning of the phrase: “It is a sin offering”? This is referring to the first clause of the verse, i.e., it is a valid sin offering only if the blood is sprinkled on the side of the altar.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי חטאת היא ארישא – כלומר לאו כדקאמרת דוהנשאר קאי אנמצה דמיצוי מעכב אלא ארישא דקרא קאי אוהזה מדם החטאת באצבעו חטאת היא לומר דהזאה מעכבא ולא מיצוי:
להכי כתיב והנשאר לכדתנא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר – כלומר אם נשאר מן הדם מצוה לעשות מיצוי אבל אם לא נשאר לא מעכב דמיצוי אינו מעכב.
ומאי חטאת היא – לאו כדקא בעית למימר דאוהנשאר ימצה קאי דליהוי משמע דבשיריים דהיינו מיצוי הוי עיקר חטאת דמיצוי מעכב.
אלא ארישיה דקרא קאי – אוהזה מדם החטאת באצבעו חטאת היא לומר דהזאה מעכבת ולא מיצוי.
כדתניא דבי רבי ישמעאל שאם נשאר – פי׳ אם נשאר ימצה ואם לאו לא ימצה וליכא עיכובא.
ומאי חטאת היא ארישא – כלומר לא קאי חטאת היא אמיצוי אלא קאי ארישא דקרא דהיינו הזאה ושאר ענייני מליקה שכתובים קודם והנשאר.
תא שמע [בוא ושמע] ראיה לכאורה צריכה להיות מה דעת רב בדין זה, ממה שנאמר בתורה בדין מיצוי הדם ״והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא״ (ויקרא ה, ט). ודנים בדבר: בשלמא [נניח] לדעת רב אדא בר אהבה בשיטת רב שהמיצוי מעכב את הכפרה, היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״והנשאר בדם ימצה... חטאת היא״ — שרק לאחר שנמצה דמה היא נקראת חטאת. אלא לרב הונא הסבור בשיטת רב כי אין המיצוי מעכב, מאי [מה] פירוש ״והנשאר בדם ימצה... חטאת הוא״?
The Gemara answers that Rav Huna explains this verse as it is taught in a baraita of the school of Rabbi Yishmael: The verse teaches that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood must remain so that it can be squeezed out. Consequently, even if one does not squeeze out any blood on the side of the altar, the offering is valid. And what is the meaning of the phrase: “It is a sin offering”? This is referring to the first clause of the verse, i.e., it is a valid sin offering only if the blood is sprinkled on the side of the altar.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי מִנְחָה דִּכְתִיב {ויקרא ב׳:ג׳,י׳} וְהַנּוֹתֶרֶת הָכִי נָמֵי שֶׁאִם נִיתּוֹתַר וְכִי תֵּימָא ה״נהָכִי נָמֵי

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If that is so, consider the fact that it is written with regard to a meal offering: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire” (Leviticus 2:3). Does this also mean that if some of the meal offering remains then it is given to the priests, but there is no need to ensure that some of it remains ab initio? And if you would say this is indeed the case,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי נמי שאם ניתותר – כשקמץ את המנחה הכי נמי שאם ניתותר שפיר ואי לא לית לן בה. והתניא מסלתה ומשמנה. הוה יכול למימר מסולת ומשמן מאי מסלתה ומשמנה שיהא כל סולתה ושמנה שלם ואפילו שירים:
ה״נ שאם ניתותר – שכשקמץ את המנחה אם ניתותר דאיכא שיריים למצוה שפיר ואם לא ניתותר שאם חסרו שיריים בין קמיצה להקטרה לית לן בה.
וכי תימא הכי נמי – דשיריים לא מעכבי והתניא מסלתה ומשמנה דמצי למיכתב קרא מסלת ומשמן מאי מסלתה ומשמנה שיהא כל סלתה ושמנה קיים ואפילו שיריים דהכי משמע מסלתה מן הסלת שהיה בשעת קמיצה שהיה כולו אלמא דחסרון שיריים מעכבי (גבי שיריים נמי אמרינן דחסרון שיריים מעכב) והיכי אמרינן שאם לא ניתותר לא מעכב.
אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת ה״נ שאם ניתותר – כלומר גבי מנחה דכתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו ה״נ שאם ניתותר יאכלו ואם לא ניתותרו השיריים בין קמיצה להקטרה אין בכך כלום וכ״ת ה״נ והא תניא מסלתה וכו׳ משמע הכא דפשיטא ליה להש״ס שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה פסול וקשיא דפ״ק דמנחות (דף ט.) פליגי רבי יוחנן ור״ל וקסבר חד מינייהו דמקטיר קומץ עליה וי״ל דנהי דמקטיר קומץ עליה מ״מ מודה שאותן השיריים אסורין באכילה כדמשמע לישנא דוהנותרת מן המנחה יאכלו וכו׳ דכי לא ניתותר (כלום) [כלומר] שחסרו השיריים לא אכלו כהנים.
ומשיבים: בא הכתוב ללמדנו, כדתניא דבי [כמו ששנויה בברייתא בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: שאם נשאר דם בגוף העוף לאחר ההזאה — ימצה, ואולם אין חובה מלכתחילה להשאיר דם לצורך זה, ולכך אם לא נשאר, ולכן גם לא נמצה הדם — אין זה מעכב. ומאי [ומה] משמעות האמור בסוף הפסוק ״חטאת היא״?ארישא [על האמור בתחילת הכתוב], בדין המליקה וההזאה, שאין הקרבן מכפר אלא לאחר שנעשו אלה.
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אלא מעתה, שכך יש לפרש את האמור ״והנשאר״ — שאם נשאר, אם כן אף גבי [אצל] המנחה דכתיב [שנאמר] בה, לאחר שנתפרטו דיניה בקמיצה ובהקטרה על המזבח: ״והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו...״ (שם ב, ג), האם הכי נמי [כך גם כן] תפרש בה, שרק אם ניתותר [נשאר] הריהי ניתנת לכהנים, אבל אין להשאיר מלכתחילה? וכי תימא: הכי נמי [ואם תאמר: אכן כך הוא גם כן] הדין אף במנחה,
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If that is so, consider the fact that it is written with regard to a meal offering: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire” (Leviticus 2:3). Does this also mean that if some of the meal offering remains then it is given to the priests, but there is no need to ensure that some of it remains ab initio? And if you would say this is indeed the case,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מעילה ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מעילה ח:, מיוחס לר׳ גרשום מעילה ח:, רש"י מעילה ח:, תוספות מעילה ח:, פירוש הרב שטיינזלץ מעילה ח:

Meilah 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Meilah 8b, Attributed to R. Gershom Meilah 8b, Rashi Meilah 8b, Tosafot Meilah 8b, Steinsaltz Commentary Meilah 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144