×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַהוּ דְּתֵימָא עָקַר שָׁלִיחַ שְׁלִיחוּתֵיהּ דבעה״בדְּבַעַל הַבַּיִת וְלָא לִמְעוֹל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:
Rav Sheshet adds that it is necessary for the mishna to teach this halakha, lest you say that the agent has uprooted the agency of the homeowner by adding to his instructions, and therefore the homeowner is not liable for the prohibition of misuse even for the first piece of meat. Consequently, the mishna teaches us that the homeowner is also liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מהו דתימא וכו׳ ולא למעול בעה״ב קמ״ל – כיון דאמר טלו ודעתו של בעה״ב היינו שליחותיה ומעל.
והחידוש שבדבר הוא: מהו דתימא [היה מקום שתאמר] כי בכך שהוסיף ואמר שיקחו חתיכה אחת מדעתו, עקר השליח את שליחותיה [שליחותו] של בעל הבית, ולא למעול [ימעול] בעל הבית אף בחתיכה הראשונה — לכך קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שכיון שאמר השליח בנתינת החתיכה הראשונה שהיא על דעת בעל הבית — מילא בכך את שליחותו, ובעל הבית מתחייב בה.
Rav Sheshet adds that it is necessary for the mishna to teach this halakha, lest you say that the agent has uprooted the agency of the homeowner by adding to his instructions, and therefore the homeowner is not liable for the prohibition of misuse even for the first piece of meat. Consequently, the mishna teaches us that the homeowner is also liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְנִי׳: אָמַר לוֹ אהָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא וְהֵבִיא לוֹ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בעה״בבַּעַל הַבַּיִת לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה וְהֵבִיא מִזֶּה בעה״בבַּעַל הַבַּיִת מָעַל אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא אוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן הַשָּׁלִיחַ מָעַל.

MISHNA: If the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall or from the chest [hadeluskema], and the agent obeyed and brought it to him from the place that he instructed him, even though the homeowner said: In my heart, my desire was only that he should bring me the item from that other place, and as he brought it from this place he did not fulfill my instructions, nevertheless the homeowner is liable for misuse if the item or money is consecrated, as the agent did in fact fulfill his instructions. But if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall, and the agent brought it to him from the chest; or if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the chest, and the agent brought it to him from the window, the agent is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלוסקמא דולבקי – אע״פ שאמר בעה״ב לא היה בלבי מאותו מקום שהבאת לי אלא מזה האחר:
בעה״ב מעל – שהרי עשה שליחותו ומדקתני בעה״ב מעל ש״מ דדברים שבלב מה שהוא אמר לא היה לבי על זה אינן דברים:
ערך גלסקם
גלסקםא(בבא מציעא כא) מצא בחפיס׳ או בגלוסקמא (גטין כז) מצאו בחפיסה או בגלוסקמא אם מכירו כשר (מעילה כא.) הבא לי מן החלון או מגלוסקמא. (מגילה כו:) גלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות. (מועד קטן כד) רבי אליעזר אומר משחרב ב״ה בן שלשים יוצא בגלוסקמא רבי יהודה אומר גלוסקמ׳ הניטלת באגפים ולא הניטלת על הכתף (קידושין נ) ובכולם אע״פ שאמרה הבא לי מן החלוי והביא לו מן הגלוסקמא. ויישם בארון תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא (בבא מציעא כא) (גיטין ח) מאי גלוסקמא אמר רבה בר שמואל טליקא דסבי ובלשון יון תיבה גלוסקום:
ערך כן
כןב(שבת קי:) ליתי כונא דכמונא וכונא דמוריקא וכינא דשבלוליתא (גיטין סט.) ליתי ז׳ כוני פירמא דסילקא וכולי פירוש כונא חופן (עירובין כט) אמר אביי תרין כוני דפומבדיתא. (כתובות צט: מעילה כא) באתרא דכיילי בכני כנא כנא בפרוטה פי׳ מדה (א״ב בונא כתוב בנוסחאות):
א. [זארג געלד טאשע.]
ב. [איין האנד פאלל.]
מתני׳ דלוסקמא – טליקא דסבי שקורין טסק״א בלעז.
אע״פ שאמר בעה״ב לא היה בלבי – שתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים.
אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש לו אי זה חלון ואיזו דלוסקמא ולשם היו הרבה חלונות או הרבה דלוסקמות אע״פ שאמר בעה״ב לא היה בלבי על זה אלא על זה פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על האחר מ״מ בעה״ב מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינן דברים.
הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא כו׳ שליח מעל – פי׳ לכשיוציא בעה״ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שהוציאם.
א משנה אמר לו בעל הבית לשליחו ״הבא לי חפץ זה או מעות אלה מן החלון (שהיו מניחים בו דברים)!״, ולא זכר שהם של הקדש. או שאמר לו להביא לו מן הדלוסקמא (התיבה) בה הם נמצאים. ועשה השליח את שליחותו והביא לו לבעל הבית כפי שביקש. אף על פי שאחר כך אמר בעל הבית: לא היה בלבי אלא (התכוונתי שיביא לי דווקא) ממקום זה, כלומר, מקום אחר ממה שאמרתי, ואילו השליח הביא לי ממקום זה, ולא עשה איפוא את שליחותי — בעל הבית מעל בדבר, שהרי השליח מילא את דברי השליחות כפי שנאמרו לו. אבל אם אמר לו בעל הבית: ״הבא לי מן הדברים הנמצאים בחלון!״, והביא לו מן הדלוסקמא, או שאמר לו בעל הבית שיביא מן הדלוסקמא, והביא לו מן החלוןהשליח מעל, הואיל ושינה מדברי המשלח.
MISHNA: If the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall or from the chest [hadeluskema], and the agent obeyed and brought it to him from the place that he instructed him, even though the homeowner said: In my heart, my desire was only that he should bring me the item from that other place, and as he brought it from this place he did not fulfill my instructions, nevertheless the homeowner is liable for misuse if the item or money is consecrated, as the agent did in fact fulfill his instructions. But if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the window in the wall, and the agent brought it to him from the chest; or if the homeowner said to the agent: Bring me this item or this money from the chest, and the agent brought it to him from the window, the agent is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בשִׁלַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ בעה״בבַּעַל הַבַּיִת מָעַל לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ חֶנְוָונִי מֵעַל.

In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. If they did not perform his agency but purchased a different item from the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא עשו שליחותן – ששנינו בעה״ב לא מעל והן לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא לכשיתננה לשום אדם השתא משני לה מקודש לחול בשגגה:
לא עשה שליחותו – ממה שצוהו בעה״ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה.
שלח ביד חש״ו עשו שליחותו בעה״ב מעל – ובגמ׳ פריך הא לאו בני שליחות נינהו.
לא עשה שליחותו החנווני מעל – לפי שהחש״ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנווני ויוציאם החנווני ומעל החנווני נמי דקאמר לכשיוציא קאמר.
שלח מעות של הקדש ביד חרש שוטה וקטן, שאינם בני דעת, כדי שיקנו בהם דבר מסויים מן החנווני, אם אכן עשו אלה את שליחותו — אף שכלל הוא שכל מי שאין בו דעת, אינו בכלל שליחות — בעל הבית מעל, שהרי התקיימו דבריו. ואולם אם לא עשו שליחותו וקנו מאת החנווני במעות אלה דבר אחר, אם השתמש החנווני במעות שבידו — החנווני מעל.
In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. If they did not perform his agency but purchased a different item from the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גשִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל חֶנְוָונִי חֶנְוָונִי מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא.

If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. The homeowner is exempt from liability for misuse, because once he remembers that the money is consecrated his misuse is no longer unwitting, and one is liable to bring an offering for misuse only for unwitting misuse of consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלח ביד פקח פרוטה – של הקדש ונזכר בעה״ב שהוא של הקדש קודם שהגיע לידו של חנווני החנווני מעל ולא בעה״ב ולא השליח שעשה שליחותו מ״ט משום דכיון דנזכר בעה״ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה בעה״ב משום דמעילה לא נהגא אלא בשגגה דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳ אבל חנווני מעל לכשיוציא הואיל והוא אינו יודע דשל הקדש הוא והויא גביה שגגה:
שלח – פרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה״ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני.
החנווני מעל – ולא בעה״ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה״ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה״ב לא מעל דכיון דנזכר בעה״ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה״ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה׳ ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה.
שלח בעל הבית את מעות ההקדש ביד פקח (בן דעת), על מנת לקנות לו בהן דבר מן החנווני, ונזכר בעל הבית שהן של הקדש (ושוב אין הוא בכלל דין מעילה, שאין המעילה נוהגת אלא בשימוש בשגגה בהקדש), אם נזכר עד שלא (בטרם) הגיע השליח אצל החנווני — החנווני מעל לכשיוציא את המעות הללו לשימושו.
If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. The homeowner is exempt from liability for misuse, because once he remembers that the money is consecrated his misuse is no longer unwitting, and one is liable to bring an offering for misuse only for unwitting misuse of consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כֵּיצַד דיַעֲשֶׂה נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי וְאוֹמֵר פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא מְחוּלָּל עַל זֶה שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף.:

What shall the homeowner do in a case where he remembers that the money is consecrated, in order to prevent the storekeeper from liability for misuse? He takes one peruta or a vessel and says: The consecrated peruta, wherever it may be, is desacralized with this peruta or vessel. The peruta is thereby desacralized, as a consecrated item is desacralized with money and with an item that has the equivalent value of money. The result is that the storekeeper spends non-sacred money.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא כיצד יעשה בעה״ב – כשנזכר לו שיציל את החנווני נמי ממעילה נוטל פרוטה או כלים של חולין ואומר כו׳:
אלא כיצד יעשה – בעה״ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו׳ קודם שיוציאנה החנווני.
כיצד יעשה – פי׳ כיצד יעשה בעה״ב שלא ימעול החנווני.
וכיצד יעשה בעל הבית שנזכר שמעות אלה הן של הקדש, ולא יבוא החנווני לידי מעילה? — נוטל בביתו פרוטה או כלי, ואומר: ״פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא נמצא בו עתה יהא מחולל על פרוטה או כלי זה״, ומתחללים בכך מעות ההקדש על פרוטה זו או כלי זה, שכן הלכה היא כי ההקדש נפדה ומתחלל הן בכסף הן בדבר השוה כסף, כגון כלי. ונמצא שהמעות שביד החנווני חולין ואין בהם מעילה.
What shall the homeowner do in a case where he remembers that the money is consecrated, in order to prevent the storekeeper from liability for misuse? He takes one peruta or a vessel and says: The consecrated peruta, wherever it may be, is desacralized with this peruta or vessel. The peruta is thereby desacralized, as a consecrated item is desacralized with money and with an item that has the equivalent value of money. The result is that the storekeeper spends non-sacred money.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גְּמָ׳: מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים.:

GEMARA: The mishna teaches that if the agent did as instructed by the homeowner, even if the homeowner claimed that he had another desire, it is the homeowner who is liable for misuse. The Gemara asks: What is the mishna teaching us? The Gemara answers: It is teaching that unspoken matters that remain in the heart are not significant matters. Therefore it is the homeowner who is liable, not the agent, despite the fact that the agent did not do what the homeowner desired.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא שנינו בתחילת המשנה שאם עשה השליח כדברי בעל הבית, אף על פי שלטענת בעל הבית כוונתו היתה למקום אחר, ולדבריו לא התקיימה איפוא שליחותו — בעל הבית הוא שמעל. ומסבירים: מאי קא משמע לן [מה הוא התנא שבמשנתנו השמיע לנו] בכך? — שהדברים שבלב שלא נאמרו במפורש בפה אינם נחשבים דברים, ואין מתחשבים בהם אלא רק בדברים המפורשים בפה.
GEMARA: The mishna teaches that if the agent did as instructed by the homeowner, even if the homeowner claimed that he had another desire, it is the homeowner who is liable for misuse. The Gemara asks: What is the mishna teaching us? The Gemara answers: It is teaching that unspoken matters that remain in the heart are not significant matters. Therefore it is the homeowner who is liable, not the agent, despite the fact that the agent did not do what the homeowner desired.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שִׁילַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אִם עָשׂוּ [וְכוּ׳].: וְהָא לָאו בְּנֵי שְׁלִיחוּתָא נִינְהוּ.

§ The mishna teaches: In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. The Gemara raises a difficulty: But they cannot be involved in agency. Since these groups of people lack halakhic competence, they cannot be agents; if so, how can the homeowner be liable for misuse?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא לאו בני שליחות אינון – חש״ו אמאי בעה״ב מעל:
גמ׳ הא לאו בני שליחות נינהו – הני חש״ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו.
ג שנינו במשנתנו שאם שליח בעל הבית את מי שאינו בן דעת שיקנה לו חפץ מן החנווני ונתן לו מעות הקדש לכך, וכגון שנתן ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו את דבריו — בעל הבית מעל. ושואלים: והא לאו [והרי לא] בני שליחותא נינהו [שליחות הם], ומדוע איפוא יתחייב בעל הבית במעילה על מעשיהם?
§ The mishna teaches: In a case where the homeowner sent consecrated money in the hand of a deaf-mute, an imbecile, or a minor, who lack halakhic competence and cannot be commissioned as agents, in order to purchase an item from a storekeeper, if they performed his agency, the homeowner is liable for misuse, as his instructions were fulfilled. The Gemara raises a difficulty: But they cannot be involved in agency. Since these groups of people lack halakhic competence, they cannot be agents; if so, how can the homeowner be liable for misuse?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲשָׂאוּם כְּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים.

Rabbi Elazar says in explanation: The Sages rendered these individuals halakhically like a vat [kema’atan] of olives with regard to ritual impurity. Since it is beneficial for the homeowner when the moisture of the olives, i.e., liquid that seeps from the olives, leaks into a vat, as explained below, it is considered as though the homeowner had intent for the moisture to be there. Similarly, with regard to these categories of people, since it suits the homeowner when they do what he requested it is considered as though they acted with his intent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשאוהו כמעטן של זיתים – מאימתי מוכשרין הזיתים לקבל טומאה משיזיעו זיעת המעטן. מחמת המעטן שמונחין בו בדוחק מתחממין הזיתים ומזיעין טיפות ובאותה זיעה ניחא ליה לבעה״ב מפני שכבר מתחילין להתקין כדי לעוצרן בבד וקרינן ביה כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה:
עשאום – לחש״ו כמעטן של זיתים דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן שמחמת שמונחים במעטן בדוחק מתחממין ומזיעות טיפות שמן ובאותה זיעה ניחא ליה לבעה״ב משום דכבר מתחילין לכונסן כדי לסוחטן בבד וכיון דניחא ליה בההיא זיעה הרי הן מוכשרין.
אמר ר׳ אלעזר עשאום כמעטן – פי׳ דכיון דניחא ליה לבעה״ב במאי דעביד חש״ו הוו ליה כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן מעטן הוא שמשימין בו זיתים וזיעה קרי למוהל היוצא מהן וקאמר בגמ׳ דמה שיזיעו במעטן חשיב משקה דהא ניחא ליה ולא זיעות בקופה פי׳ דההוא לא חשיב משקה דלא ניחא ליה כיון דהולך לאיבוד ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומיא דכי יתן (ב״מ דף כב:) דכיון דניחא ליה אע״ג דאיהו גופיה לא חשיב משקה ולמה ליה לאתויי הך משנה ה״ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההיא דזיעת הזיתים דממילא ודמיא לשלח ביד חרש דכממילא דמי כיון שאינן בני שליחות.
אמר ר׳ אלעזר: עשאום חכמים, כלומר, קבעו את דינם כדין מעטן (כלי גדול) של זיתים לענין קבלת טומאה, שכיון שנוח לו לבעל הבית במוהל היוצא מן הזיתים שבמעטן — הרי זה נחשב כאילו נעשה מדעתו והוכשרו הזיתים לקבל טומאה. ואף בענייננו, כיון שנוח לו לבעל הבית שהתקיימו דבריו על ידי אלה — הרי זה נחשב כאילו נעשה הדבר מדעתו.
Rabbi Elazar says in explanation: The Sages rendered these individuals halakhically like a vat [kema’atan] of olives with regard to ritual impurity. Since it is beneficial for the homeowner when the moisture of the olives, i.e., liquid that seeps from the olives, leaks into a vat, as explained below, it is considered as though the homeowner had intent for the moisture to be there. Similarly, with regard to these categories of people, since it suits the homeowner when they do what he requested it is considered as though they acted with his intent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דִּתְנַן ההַזֵּיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵיעַת הַמַּעֲטָן וְלֹא זֵיעַת הַקּוּפָּה.

As we learned in a mishna (Teharot 9:1): When do the olives become susceptible to ritual impurity? From when they exude moisture. This is referring specifically to the moisture that emerges into the vat, but not the moisture that emerges into the basket. The moisture that comes into the vat softens the olives and is beneficial to the olive oil production, as it renders them easier to press. For this reason it is considered as though the homeowner has intent for the moisture to be there, and that moisture therefore renders the olives it touches susceptible to ritual impurity. By contrast, moisture in the basket serves no purpose, as it trickles out through holes in the basket. Consequently, it is not there with the intent of the homeowner and does not render the olives susceptible to ritual impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל לא זיעת הקופה – שאותה זיעה שמזיעין בקופה בשעה שמלקטין אותן ההיא לא חשיבא ולא ניחא ליה בגווה ולא מכשרי לטומאה מ״מ מיהת זיעת המעטן דניחא ליה בגווה אמרינן דמעטן קא עביד רעותיה ושליחותיה דבעה״ב דמפיק מנייהו הני זיעות ולהכי חשיבי ומכשירי לטומאה אע״ג דמעטן לאו בר דעת הוא הם הכי נמי הני חש״ו אע״ג דלאו בני דעה נינהו כי אתעבידא שליחותיה על ידיהו מעל:
אבל לא זיעת הקופה – אותה זיעה שמזיעין בקופה כשמלקטין אותן דההיא זיעה לא חשיבא ליה ולא ניחא ליה ולא מכשרא לקבל טומאה ומ״מ האי זיעת המעטן דניחא ליה בגווה אמרינן דקעביד שליחותיה דבעה״ב אע״ג דמעטן לאו בר זיעה הוא חשיבא הא זיעה ומכשרא לטומאה. הא נמי חרש שוטה וקטן אע״ג דלאו בני דעה נינהו כי איתעבידא שליחותיה על ידיהן הואיל וניחא ליה בגוויה מעל.
ומהו עניינו של המעטן, דתנן [ששנינו במשנה]: אחר שכלל הוא שכל מאכלי האדם אינם ראויים להיטמא אלא אם כן בא עליהם תחילה משקה (משבעת המשקים המכשירים: מים, טל, שמן, יין, חלב, דם, דבש), ואולם צריך שתהיה נתינת משקה זה לדעתו ולרצונו של בעל הדבר, מעתה, הזיתים לאחר מסיקתם מן העץ, מאימתי הם מקבלין (ראויים לקבל) טומאה?משיזיעו (יוציאו מוהל) בזיעת המעטן, ולא לפני כן בזיעת הקופה (הסל המשמש ללקיטתם מן העץ). שכן המוהל היוצא מהם בהיותם במעטן — הוא לרצונו של בעל הבית, שהרי בכך מתרככים הזיתים וייקל לסוחטם לשמן, ואף אין זיעה זו אובדת לו. מה שאין כן זיעת הקופה — שאינה לרצונו, וגם היא הולכת לאיבוד.
As we learned in a mishna (Teharot 9:1): When do the olives become susceptible to ritual impurity? From when they exude moisture. This is referring specifically to the moisture that emerges into the vat, but not the moisture that emerges into the basket. The moisture that comes into the vat softens the olives and is beneficial to the olive oil production, as it renders them easier to press. For this reason it is considered as though the homeowner has intent for the moisture to be there, and that moisture therefore renders the olives it touches susceptible to ritual impurity. By contrast, moisture in the basket serves no purpose, as it trickles out through holes in the basket. Consequently, it is not there with the intent of the homeowner and does not render the olives susceptible to ritual impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ ונְתָנוֹ ע״געַל גַּבֵּי הַקּוֹף וְהוֹלִיכוֹ אוֹ ע״געַל גַּבֵּי הַפִּיל וְהוֹלִיכוֹ (וְאָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ) הֲרֵי זֶה עֵירוּב אַלְמָא קָא עָבְדָא שְׁלִיחוּתֵיהּ ה״נהָכִי נָמֵי אִיתְעֲבִיד שְׁלִיחוּתֵיהּ.:

Rabbi Yoḥanan says: This case of a deaf-mute, imbecile or minor, is like that which we learned in a baraita with regard to placing food for a joining of Shabbat boundaries, i.e., an eiruv: If one placed the food of the eiruv on a monkey, and the monkey brought it to the place where he wanted the eiruv deposited, or if he placed it on a trained elephant, and the elephant brought it to the proper location, and he told another person to receive it from the animal, it is a valid eiruv. Evidently, the agency is performed by the monkey or elephant, despite the fact that they are unfit to serve as agents. So too, in the case of the deaf-mute, imbecile, or minor, the agency is performed despite the fact that they cannot be involved in agency.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן אמר – מהא דתנן נתנו ע״ג הקוף וקתני הרי זה עירוב אלמא דאיתעבידא שליחותיה אע״ג דלאו בר דיעה הוי הכי נמי גבי חרש כו׳:
ורבי יוחנן אמר – מהכא דתנן נתנו לעירוב ע״ג הקוף והוליכו וקתני ה״ז עירוב אלמא אע״ג דלא הוי בן דעת הואיל ואיתעבידא שליחותיה הוי עירוב הכי נמי גבי חש״ו.
נתנו על גבי הקוף והוליכו [או] ע״ג הפיל [והוליכו] ה״ז עירוב – הקשה ר׳ אפרים דבפ׳ בכל מערבין (עירובין לא:) אמרינן אין זה עירוב ותירץ דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וקשה דאם כן לא מייתי הכא מידי כיון דבר דעת הניחו לכך נראה דהכא מיירי בעמד ורואהו שהפיל הניח הפת במקום הנחת עירוב ואמר תיקני לי פת אלמא דמתעבד שליחותיה אע״ג דשליח הפיל לאו בר דעת הכי נמי חרש דמעילה איתעביד שליחותיה וא״ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת דאדרבה הוי עדיפא למילף מתרומה דהא כל עיקר שליחות דמעילה מתרומה הוא דיליף וי״ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות על ידי שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמוייה להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה על ידי הנאה כדאמר בפ׳ ב׳ דקדושין (קידושין מג.) שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב ומ״מ איצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא דאין שליחות לדבר עבירה.
ר׳ יוחנן אמר: כאותה הלכה ששנינו בברייתא בדין נתינת עירוב (תחומים או חצרות) לשבת, שאם נתנו על גבי הקוף המאולף לכך, והוליכו הקוף את העירוב והניחו במקום שנקבע לו להניח. או שהניח את העירוב על גבי הפיל והוליכו הפיל למקום שנקבע לו. וכן אם אמר לאדם אחר לקבלו ממנו מעל גבי הקוף או הפיל ולהניחו במקומו, ועשו כן — הרי זה עירוב תחומין או עירוב חצרות כשר, ויכול הוא ללכת על סמך עירוב תחומין זה אלפיים אמה ממקומו של העירוב. וכן יכול הוא לטלטל מביתו לחצר ומחצר לביתו על סמך עירוב חצרות זה. אלמא קא עבדא שליחותיה [מכאן, שנחשב הדבר שהוא, הקוף או הפיל, עשה את שליחותו] אף על פי שאין הוא בן שליחות, כיון שהדבר הוא לרצונו של בעל הבית. הכי נמי [כך גם כן] בדין אלה שאינם בני דעת, איתעביד שליחותיה [נעשתה שליחותו], ובעל הבית מעל.
Rabbi Yoḥanan says: This case of a deaf-mute, imbecile or minor, is like that which we learned in a baraita with regard to placing food for a joining of Shabbat boundaries, i.e., an eiruv: If one placed the food of the eiruv on a monkey, and the monkey brought it to the place where he wanted the eiruv deposited, or if he placed it on a trained elephant, and the elephant brought it to the proper location, and he told another person to receive it from the animal, it is a valid eiruv. Evidently, the agency is performed by the monkey or elephant, despite the fact that they are unfit to serve as agents. So too, in the case of the deaf-mute, imbecile, or minor, the agency is performed despite the fact that they cannot be involved in agency.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ [וְכוּ׳].: ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא אִידְּכַר שָׁלִיחַ וּרְמִינְהִי זנִזְכַּר בעה״בבַּעַל הַבַּיִת וְלֹא נִזְכַּר שָׁלִיחַ הַשָּׁלִיחַ מָעַל (נִזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם חֶנְוָנִי מָעַל).

§ The mishna teaches: If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. This indicates that the storekeeper is liable even though the agent did not remember, but the homeowner alone remembered. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: If the homeowner remembered that the money was consecrated, but the agent did not remember, the agent is liable for misuse. If they both remembered that the money is consecrated, the storekeeper is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואע״ג דלא אידכר שליח – לא מעל שליח אלא חנווני:
ורמינהו נזכר בעה״ב ולא נזכר השליח שליח מעל – שכיון שנזכר בעה״ב לאו בר מעילה הוא והוי כמאן דלא ניחא ליה בההוא שליחות ושליח דמי כמאן דלא עבד שליחותיה דבעה״ב דלא ניחא ליה לבעל הבית הלכך מעל שליח דהא לא נזכר איהו ואמאי קתני נזכר בעה״ב ולא נזכר השליח חנווני מעל ולא שליח:
ואע״ג דלא אידכר שליח – לא מעל שליח אלא חנווני.
ורמינהו נזכר בעה״ב ולא נזכר שליח השליח מעל – דכיון שנזכר בעה״ב דה״ל מזיד פטור ממעילה אבל השליח דשוגג הוא מעל והיינו דאמר במס׳ חגיגה האי דמעל השליח היינו כהררין התלויין בשערה דשליח ענייא מאי עביד הא לא עביד אלא שליחותיה דבעה״ב.
ד שנינו במשנתנו שאם בעל הבית שלח מעות הקדש ביד פקח לקנות בהם מאת החנווני, ונזכר בעל הבית שהן של הקדש לפני שהגיע השליח לחנווני — חל דין המעילה על החנווני משעה שיוציאם. ושואלים על כך: מדברים אלה עולה שהחנווני הוא המועל, ואף על גב [ואף על פי] שרק בעל הבית הוא שנזכר ולא אידכר [נזכר] גם השליח. ואולם אם נזכר גם השליח — החנווני מעל שהרי רק אצל החנווני היא שגגה. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה]: לכך ממה ששנינו בברייתא: נזכר בעל הבית שהמעות הן של הקדש ולא נזכר השליח בכך — השליח הוא שמעל. ואם נזכרו שניהם שהמעות הן של הקדש — החנוני מעל!
§ The mishna teaches: If the homeowner sent the money in the hand of a halakhically competent person and the homeowner remembered that the money was consecrated before the agent reached the storekeeper, the storekeeper is liable for misuse when he spends the money for his personal use. This indicates that the storekeeper is liable even though the agent did not remember, but the homeowner alone remembered. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: If the homeowner remembered that the money was consecrated, but the agent did not remember, the agent is liable for misuse. If they both remembered that the money is consecrated, the storekeeper is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת מתני׳מַתְנִיתִין (נָמֵי) חכְּשֶׁנִּזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם.:

Rav Sheshet said in resolution of this contradiction: The mishna is also referring to a case where both the agent and the agent remembered that the money was consecrated, and for this reason the storekeeper alone is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב ששת מתני׳ – היינו טעמא דחנוני לחוד מעל כשנזכרו שניהן בעה״ב ושליח וחנווני לא נזכר והא דאמר הכא נזכר בעה״ב ולא נזכר השליח השליח מעל שלא מן הדין הוא דשליח אמאי מעל מאי הוה ליה למיעבד והיינו דקתני במס׳ חגיגה שליח עניא מאי עבד והיינו כהררים התלוים בשערה:
א״ר ששת מתני׳ – היינו טעמא דחנווני לחודיה מעל שנזכרו שניהן בעה״ב ושליח והחנווני לא נזכר דשניהם הבעה״ב והשליח הוו להו מזידין ולכך לא מעלו אלא חנווני לחודיה דהוה שוגג.
אמר רב ששת: מתניתין נמי [משנתנו גם כן] הקובעת שחנווני מעל, מדברת כשנזכרו שניהם, בעל הבית והשליח.
Rav Sheshet said in resolution of this contradiction: The mishna is also referring to a case where both the agent and the agent remembered that the money was consecrated, and for this reason the storekeeper alone is liable for misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְנִי׳: טנָתַן לוֹ פְּרוּטָה אָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת אוֹ בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת שְׁנֵיהֶם לֹא מָעֲלוּ.

MISHNA: If the homeowner gave the agent one consecrated peruta and said to him: Bring me lamps [nerot] with one-half of it and wicks with one-half of it, and the agent went and brought him wicks with the entire peruta, or lamps with the entire peruta; or in a case where the homeowner said to the agent: Bring me lamps with the entire peruta or wicks with the entire peruta, and the agent went and brought him lamps with one-half of it and wicks with one-half of it, both of them are not liable for misuse of the peruta. In both cases, the homeowner is exempt because his instructions were fulfilled only with regard to half of a peruta, and the agent is exempt as he spent only half of a peruta on his own initiative.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נתן לו פרוטה וא״ל הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילות שניהם לא מעלו. בעה״ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח לא מעל שבדבר ששינה שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בפחות מפרוטה:
או שאמר לו הבא לי כו׳ – הכי נמי דשניהם לא מעלו אבל אם א״ל הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני כו׳:
מתני׳ נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציה – כלי חרס שמדליקין בו את הנרות ובחציה פתילות.
והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילות – שניהם לא מעלו בעה״ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה.
או שאמר לו הבא לי כו׳ – ה״נ שניהם לא מעלו משום טעמא דרישא.
הבא לי בחציה נרות – נר הוא כור של ברזל או של חרס שמשימין בו שמן ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות.
ה משנה נתן לו בעל הבית לשליח בשוגג פרוטה של הקדש, ואמר לו: ״הבא (קנה) לי בחציה האחד של פרוטה זו נרות (כלי למאור) ובחציה האחר פתילות לנרות״. והלך השליח והביא לו בפרוטה כולה פתילות, או שהביא לו בכולה נרות. או שאמר לו: ״הבא לי בכולה נרות״, או ״הבא לו בכולה פתילות״, והלך שליח והביא בחציה נרות ובחציה פתילותשניהם לא מעלו בכך. בעל הבית לא מעל — שכן לא נתקיימו דבריו על ידי השליח אלא בחצי פרוטה, ואין בכך שיעור מעילה. ואף השליח לא מעל בכך — שהרי לא עשה על דעת עצמו אלא רק בחצי פרוטה.
MISHNA: If the homeowner gave the agent one consecrated peruta and said to him: Bring me lamps [nerot] with one-half of it and wicks with one-half of it, and the agent went and brought him wicks with the entire peruta, or lamps with the entire peruta; or in a case where the homeowner said to the agent: Bring me lamps with the entire peruta or wicks with the entire peruta, and the agent went and brought him lamps with one-half of it and wicks with one-half of it, both of them are not liable for misuse of the peruta. In both cases, the homeowner is exempt because his instructions were fulfilled only with regard to half of a peruta, and the agent is exempt as he spent only half of a peruta on his own initiative.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ נֵרוֹת מִמְּקוֹם פְּתִילוֹת וּפְתִילוֹת מִמְּקוֹם נֵרוֹת הַשָּׁלִיחַ מָעַל.

But if the homeowner said to the agent: Bring me lamps from such and such place with one-half of the peruta and wicks from such and such place with one-half of the peruta, and the agent went and brought him lamps from the place that he designated for wicks, and wicks from the place that he designated for lamps, the agent is liable for misuse, as he deviated from the homeowner’s instructions by the sum of an entire peruta.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השליח מעל – שלא עשה שליחותו ומעל בפרוטה שלימה:
אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני וכו׳ – השליח מעל ששינה שליחות בפרוטה שלמה ומעל.
ושינה שהביא לו נרות ממקום פתילות ופתילות ממקום נרות השליח מעל – שהרי שינה מדעת בעה״ב שהלך לקנות נרות ממקום אחר שלא נצטווה.
אבל אם אמר לו בעל הבית לשליח ״הבא לי בחציה של פרוטה זו נרות ממקום פלוני, ובחציה פתילות ממקום פלוני!״, והלך השליח והביא לו נרות בחצי פרוטה ואולם לא הביאם ממקום נרות כפי שאמר לו בעל הבית אלא ממקום פתילות. וכן הביא פתילות בחצי פרוטה ממקום נרותהשליח מעל, שהרי שינה בשליחותו, בין בנרות ובין בפתילות, ויש בדבר שיעור מעילה שבכדי פרוטה.
But if the homeowner said to the agent: Bring me lamps from such and such place with one-half of the peruta and wicks from such and such place with one-half of the peruta, and the agent went and brought him lamps from the place that he designated for wicks, and wicks from the place that he designated for lamps, the agent is liable for misuse, as he deviated from the homeowner’s instructions by the sum of an entire peruta.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ינָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת וְאָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי אֶתְרוֹג וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּאַחַת אֶתְרוֹג וּבְאַחַת רִימּוֹן שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בעה״בבַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע.

If the homeowner gave the agent two consecrated perutot, and said to him: Go and bring me an etrog, and he went and brought him an etrog with one peruta and a pomegranate with one peruta, both of them are liable for misuse. The homeowner is liable because his agency was performed with the sum of one peruta, and the agent is liable because he deviated from the homeowner’s instructions with one peruta. Rabbi Yehuda says: The homeowner is not liable for misuse, as he can say to the agent: I was seeking a large etrog worth two perutot, and you brought me a small, inferior etrog worth one peruta.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהוא אמר אתרוג גדול הייתי מבקש – בב׳ פרוטות והבאת לי קטן רע דבר שלא הייתי מבקש כו׳:
1והלך והביא לו בפרוטה אתרוג כו׳ שניהן מעלו – דהא נעשית שליחותו של בעה״ב בפרוטה והשליח נמי שינה בפרוטה שהוא אמר אתרוג גדול בב׳ פרוטות הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע שלא הייתי מבקש כן.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף כ״א:
והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה רימון שניהם מעלו ר׳ יהודה אומר בעה״ב לא מעל כו׳ – בגמ׳ מפרש פלוגתייהו גבי חלוק וכה״ג פליגי באתרוג.
נתן לו בעל הבית לשליח שתי פרוטות של הקדש ולא ידע שהם של הקדש, ואמר לו ״לך והבא לי בהן אתרוג!״, והלך השליח והביא לו בפרוטה אחת אתרוג ובפרוטה אחת רימוןשניהם מעלו, בעל הבית מעל — שהרי נעשתה שליחותו בשיעור פרוטה, והשליח מעל — שהרי שינה שליחותו בשיעור כדי מעילה, בפרוטה (שקנה את הרימון). ר׳ יהודה אומר: בעל הבית לא מעל, שכן הוא אומר (יכול לומר) לו לשליח: כל מה שעשית היה שינוי שליחות, ואף קניית האתרוג בכלל זה, כי אתרוג גדול (הנקנה בשתי פרוטות) הייתי מבקש, ואילו אתה הבאת לי אתרוג קטן ורע בפרוטה אחת.
If the homeowner gave the agent two consecrated perutot, and said to him: Go and bring me an etrog, and he went and brought him an etrog with one peruta and a pomegranate with one peruta, both of them are liable for misuse. The homeowner is liable because his agency was performed with the sum of one peruta, and the agent is liable because he deviated from the homeowner’s instructions with one peruta. Rabbi Yehuda says: The homeowner is not liable for misuse, as he can say to the agent: I was seeking a large etrog worth two perutot, and you brought me a small, inferior etrog worth one peruta.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) נָתַן לוֹ דִּינַר זָהָב וְאָמַר לוֹ לֵךְ וְהָבֵא לִי חָלוּק

If the homeowner gave the agent a consecrated gold dinar, which is worth twenty-five silver dinars, as four silver dinars constitute a sela; and said to the agent: Go and bring me a robe,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נתן לו דינר זהב – פי׳ שהוא כ״ד של כסף.
נתן לו בעל הבית לשליח מכסף הקדש שבידו דינר זהב של הקדש (שיש בדינר זהב עשרים וחמישה דינרי כסף, וארבעה דינרי כסף הם סלע. ראה עיונים בעמ׳ הבא), ואמר לו: לך והבא לי בו חלוק,
If the homeowner gave the agent a consecrated gold dinar, which is worth twenty-five silver dinars, as four silver dinars constitute a sela; and said to the agent: Go and bring me a robe,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144