×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עֵד שֶׁיֵּצֵא מִן הַקֹּדֶשׁ לַחוֹל.
a non-priest who partakes of teruma is not liable until the teruma leaves from the domain of the sacred to the domain of the non-sacred, as one who partakes of teruma becomes its owner, the same should apply to misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
עד שיוציא מן הקדש לחול – לפי שכשאוכלו התרומה מוציאו לחול מנין המוציא מן קדש לקדש כגון דלקח מן ההקדש קיני זבין וקיני יולדות או שקל שקלו שחייב ליתן באחד באדר מן הקדש או הביא חטאתו ואשמו מן הקדש:
עד שיצא מן ההקדש לחול – לפי שכשאוכל את התרומה הוא מוציאה לחולין. מנין המוציא מקדש לקדש כגון שלקח ממעות הקדש וקנה מהן קיני זבין וקיני יולדות או ששקל מהן שקלו שהוא חייב לשקול לתרומת הלשכה או שהביא חטאתו ואשמו מן הקדש דהיינו מקדש לקדש וכיון שהביא לעזרה מעל דברי ר״ש דקסבר דמאן דמיחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוציא מקדש לקדש כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל.
רש״י ד״ה עד שיצא וכו׳ עד שיביאנו לעזרה. עיין חולין דף קלט ע״א ברש״י ד״ה דמיחסר:
אין הזר (שאינו כהן) האוכל את התרומה חייב עד שיצא מן הקדש לחול, שהרי באכילתו הוא מוציאה לחולין, הוא הדין אף במעילה הנלמדת מן התרומה בגזירה שווה זו.
a non-priest who partakes of teruma is not liable until the teruma leaves from the domain of the sacred to the domain of the non-sacred, as one who partakes of teruma becomes its owner, the same should apply to misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִן הַקֹּדֶשׁ לַקֹּדֶשׁ כְּגוֹן לָקַח קִינֵּי זָבִים וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת.

But in fact one is also liable for misuse if he moves an item from the domain of the sacred to the domain of the sacred for another purpose, such as if he spent funds from the Temple treasury and acquired bird nests, i.e., pairs of birds, pigeons or doves, for zavim (see Leviticus 15:13–15), or the bird nests for zavot (see Leviticus 15:28–30), or the bird nests for women after childbirth (see Leviticus 12:6–8). Although the individual is using the money of the Temple treasury for a sacred purpose, nevertheless, since these obligatory offerings should be purchased with private funds, he commits misuse by deriving personal benefit from sacred funds.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואולם מניין לנו שתהא מעילה נוהגת אף אם הוציא חפץ הקדש מן הקדש לקדש? כגון שלקח (קנה) מכספי הקדש קיני (זוג תורים או בני יונה) לקרבן טהרת הזבים, וקיני זבות, וקיני יולדות. שבכל אלה אף שמשתמש בכסף הקדש לצורך קודש, כיון שחייב בהקרבת קרבנות, ועליו להביאם מכספו הפרטי, נמצא שכשמביאם מכספי המקדש הריהו נהנה מהם.
But in fact one is also liable for misuse if he moves an item from the domain of the sacred to the domain of the sacred for another purpose, such as if he spent funds from the Temple treasury and acquired bird nests, i.e., pairs of birds, pigeons or doves, for zavim (see Leviticus 15:13–15), or the bird nests for zavot (see Leviticus 15:28–30), or the bird nests for women after childbirth (see Leviticus 12:6–8). Although the individual is using the money of the Temple treasury for a sacred purpose, nevertheless, since these obligatory offerings should be purchased with private funds, he commits misuse by deriving personal benefit from sacred funds.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְשָׁקַל שִׁקְלוֹ וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מָעַל דִּבְרֵי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אעַד שֶׁיִּזְרוֹק הַדָּם מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ט״ו} תִּמְעוֹל מַעַל מִכׇּל מָקוֹם.:

And similarly, with regard to one who contributed his shekel, or brought his sin offering or his guilt offering from consecrated property, once he spends the funds he has committed misuse. This is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: He is not liable until the priest sprinkles the blood of the offerings, through which he achieves atonement, at which point he has derived his benefit from the consecrated property. The baraita returns to its question: From where is it derived that such use is also categorized as misuse? The verse states: “If anyone commits a misuse.” The inclusive language of the verse teaches that he is liable in any case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואית דאמר ושקל שיקלו – מן החולין וכיון דשקליה קנאו נעשה קדש והביא חטאתו ואשמו ממנו דהיינו מוציא מקדש לקדש וכיון שהביא מעל:
דברי ר׳ שמעון – דקסבר ר׳ שמעון מאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מידי אחריותו אף האי נמי דמוציא מן קדש לקדש וכיון שהביאו אל העזרה ויצא י״ח וידי אחריותו מעל:
ור׳ יהודה אמר לעולם הוא באחריותו עד שיזרוק הדם – אף הכא כיון שנזרק הדם יצא י״ח ואחריותו מעל דדמי כמו שהוציאו לחול ויצא בו י״ח. מנין דמעל ת״ל תמעול מעל ריבה:
ורבי יהודה – סבר לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם. אף הכא נמי כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל דכיון דיצא בו ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי. ומנין דמעל לר״ש כדאית ליה ולר׳ יהודה כדאית ליה ת״ל תמעול מעל ריבה.
ומי ששקל שקלו (מחצית השקל שחייב) מכספי ההקדש. ושהביא את קרבנות חטאתו ואשמו שהוא חייב בהבאתם מן הכסף של ההקדש. שאף שהוציאו לצורך קודש — מעל. ונחלקו חכמים ממתי חלה המעילה. לשיטה אחת כיון (בזמן) שהוציא את הכסף — מעל, אלו דברי ר׳ שמעון. ואילו ר׳ יהודה אומר: לא מעל עד שיזרוק הכהן את דם הקרבנות הללו, והתכפר בהם המביא אותם. ויש לשאול: מנין לנו שגם זו קרויה מעילה? תלמוד לומר בדין המעילה: ״נפש כי תמעל מעל״ (ויקרא ה, טו), ומכפל הלשון למדים שנוהגת היא מכל מקום, בכל האופנים, ואף במוציא מקודש לקודש.
And similarly, with regard to one who contributed his shekel, or brought his sin offering or his guilt offering from consecrated property, once he spends the funds he has committed misuse. This is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: He is not liable until the priest sprinkles the blood of the offerings, through which he achieves atonement, at which point he has derived his benefit from the consecrated property. The baraita returns to its question: From where is it derived that such use is also categorized as misuse? The verse states: “If anyone commits a misuse.” The inclusive language of the verse teaches that he is liable in any case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר נֶפֶשׁ באֶחָד הַיָּחִיד וְאֶחָד הַנָּשִׂיא וְאֶחָד הַמָּשׁוּחַ בַּמַּשְׁמָע שֶׁיָּכוֹל מַאי פְּשִׁיטָא נֶפֶשׁ כְּתִיב.

The Gemara analyzes the beginning of the baraita. The Master said above: The verse states: “If anyone commits a misuse” (Leviticus 5:15). All people are included in this halakha, whether the guilty person is the common individual, and whether he is the king, and whether he is the anointed High Priest. The Gemara asks: What else might one have thought? It is obvious that the king and the High Priest are included, as it is written: “Anyone.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיכול מאי – כלומר מאי קא סלקא דעתך למעט נשיא ומשיח מכלל נפש פשיטא נפש כי תמעל כתיב. ונפש משמע בין דיחיד בין דנשיא בין דמשיח:
שיכול מאי – כלומר מה הוה ס״ד למעט נשיא או משוח ממעילה פשיטא דכולן חייבין דנפש כתיב ונפש משמע בין יחיד בין נשיא ומשוח.
א ושבים לברר את תחילת דברי הברייתא. אמר מר [החכם] בברייתא: מן הכתוב בפרשת המעילה ״נפש כי תמעול מעל״ למדים כי בכלל מעילה כל שהוא בכלל ״נפש״, אחד היחיד, ואחד הנשיא, ואחד המשוח במשמע. ושואלים: ממה שרוצים להשמיענו בדרשה זו למדים אנו שיכול היה לומר דבר אחר, ומאי [מה] הוא? אם תאמר שאין הנשיא או המשוח כלולים בדין המעילה? — אי אפשר לומר זאת שהרי פשיטא [פשוט] הוא הדבר, שכן ״נפש״ כתיב [נאמר], ובכלל זה הכל!
The Gemara analyzes the beginning of the baraita. The Master said above: The verse states: “If anyone commits a misuse” (Leviticus 5:15). All people are included in this halakha, whether the guilty person is the common individual, and whether he is the king, and whether he is the anointed High Priest. The Gemara asks: What else might one have thought? It is obvious that the king and the High Priest are included, as it is written: “Anyone.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַהוּ דְּתֵימָא אָמַר רַחֲמָנָא {שמות ל׳:ל״ג} וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְהַאי לָאו זָר הוּא דְּהָא אִימְּשַׁח בְּגַוֵּויהּ גקמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains that the statement of the baraita is necessary, lest you say that these individuals are excluded from the halakha of misuse because the Merciful One states with regard to the anointing oil: “Or whosoever puts any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people” (Exodus 30:33). And with regard to the anointing oil, this distinguished person, i.e., the High Priest or the king, is not considered a “stranger,” as he is anointed with it. Therefore, the baraita teaches us that even a High Priest and a king are included in the prohibition of misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא אמר רחמנא – גבי שמן המשחה ואשר יתן ממנו על זר והאי משיח לאו זר הוא דהא אימשח בגויה וס״ד דלא אתי לכלל מעילה קמ״ל:
מהו דתימא אמר רחמנא – גבי שמן המשחה ואשר יתן ממנו על זר והאי משוח לאו זר הוא דהא אימשח בגוויה סד״א דלא הוי בכלל מעילה קמ״ל דנפש דמשיח נמי הוי בכלל מעילה.
ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] שאין אלה בכלל מעילה, שהרי אמר רחמנא [אמרה התורה] באיסור השימוש בשמן המשחה ״ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו״ (שמות ל, לג), ואילו האי [זה] הכהן המשוח וכן המלך הנמשח בשמן המשחה, לאו [לא] בכלל ״זר״ הוא, דהא אימשח בגוויה [שהרי כבר נמשח בו], והדבר שייך בו ואין הם עוד בכלל דין מעילה בכך. משום כך קא משמע לן [הוא, התנא שבברייתא משמיע לנו] שאף הנשיא והכהן המשוח בכלל.
The Gemara explains that the statement of the baraita is necessary, lest you say that these individuals are excluded from the halakha of misuse because the Merciful One states with regard to the anointing oil: “Or whosoever puts any of it upon a stranger, he shall be cut off from his people” (Exodus 30:33). And with regard to the anointing oil, this distinguished person, i.e., the High Priest or the king, is not considered a “stranger,” as he is anointed with it. Therefore, the baraita teaches us that even a High Priest and a king are included in the prohibition of misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְסוֹטָה וְלַעֲבוֹדָה זָרָה1 וְלִתְרוּמָה לְסוֹטָה דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא פָּגַם גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי נָתְנָה טַבַּעַת בְּיָדָהּ מָעֲלָה.

§ The Gemara summarizes the derivations with regard to the halakha of misuse. The Merciful One compared the halakha of misuse to the case of a sota, and to idol worship, and to teruma, in order to teach several basic principles. Misuse is compared to a sota, in the verse: “If any man’s wife goes aside, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12), as here one is liable for committing adultery even though the adulteress did not damage her body through her actions. With regard to consecrated property as well, even without causing damage, as in the case in which a woman placed a consecrated gold ring on her hand, i.e., her finger, she has thereby become liable for misuse.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וְלַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ולעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשה רחמנא למעילה לסוטה ולעבודת כוכבים ולתרומה כדאמרינן לעיל – אקשה לסוטה דמה סוטה אע״ג דלא פגמה מעלה דסוטה אינה נוהגת אלא בבעולה דהכי כתיב ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך מכלל דלא נהגא אלא בבעולה ובבעולה לית בה תו פגם ואפילו הכי כתב בה ומעלה בו:
גבי הקדש נמי – כי נתנה טבעת בידה אע״ג דלא פגמתו מעלה:
אקשיה רחמנא – כלומר אמרינן לעיל דאקשיה רחמנא למעילה לסוטה ולעבודת כוכבים כדאמרינן לעיל והיכי דמי אקשיה לסוטה דכי היכי דסוטה אע״ג דלא פגמה מעל דסוטה פגומה ועומדת היא דאינה נוהגת אלא בבעולה כדכתיב מבלעדי אישך ואמרינן (סוטה דף כד:) שקדמה בעילת הבעל לבועל והיינו בעולה ואפ״ה כתיב ומעלה בו מעל.
גבי הקדש נמי אם נתנה טבעת בידה – אע״ג דלא פגמתו מעלה.
ב ונפנים עתה לסיכום הדרשות שנאמרו בדין המעילה. אקשה רחמנא [והקישה אותה התורה, את המעילה] לסוטה, שנאמר בה ״ומעלה בו מעל״ (במדבר ה, יב). וכן הקישה התורה את המעילה לעבודה זרה, שנאמר בה ״וימעלו באלקי אבותיהם״ (דברי הימים א׳ ה, כה), וכן הקישה התורה את המעילה לתרומה בגזירה שווה ״חטא״ ״חטא״, כמבואר בעמוד הקודם. ומהיקשים אלה נלמדים עיקר דיני המעילה. ומפרטים: מן ההיקש לסוטה למדים אנו שכשם שדין הסוטה חל על הנאה אף על גב [אף על פי] שלא פגם באשה בהנאתו זו, גבי [אצל] הקדש נמי [גם כן], אם נהנה ממנו אף שלא פגם בו, כגון האשה שנתנה טבעת זהב (שהיא דבר שאינו נפגם) של הקדש בידהמעלה.
§ The Gemara summarizes the derivations with regard to the halakha of misuse. The Merciful One compared the halakha of misuse to the case of a sota, and to idol worship, and to teruma, in order to teach several basic principles. Misuse is compared to a sota, in the verse: “If any man’s wife goes aside, and acts unfaithfully against him” (Numbers 5:12), as here one is liable for committing adultery even though the adulteress did not damage her body through her actions. With regard to consecrated property as well, even without causing damage, as in the case in which a woman placed a consecrated gold ring on her hand, i.e., her finger, she has thereby become liable for misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לַעֲבוֹדָה זָרָה1 דְּעַד דְּאִית בַּהּ שִׁינּוּי גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי עַד דְּבִיקַּע בְּקַרְדּוֹם וְיִפְגֹּם וּפָגוּם.

When the Merciful One compared misuse to idol worship, in the verse: “And they broke faith with the God of their fathers” (I Chronicles 5:25), this teaches that one is not liable for idol worship until there is a change effected by his act, as the idolater changes his worship of God for worship of idols. With regard to consecrated property as well, if the item is susceptible to damage, a person does not become liable for misuse until the act of misuse changes the item from being available for use for sacred purposes to being available for use only for non-sacred purposes, as in a case where he chops non-sacred wood with a consecrated ax and concurrently damages the ax, as the consecrated property is thereby damaged.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית בה שינוי ששינה עצמו מרשות המקום לרשות עבודת כוכבים:
גבי הקדש נמי עד שביקע בקרדום – עצי חולין דשינהו ממלאכת קדש למלאכת חולין לא מעל:
אקשיה רחמנא לעבודת כוכבים דעד דאית ביה שינוי – שמשנה עצמו משכינה לעבודת כוכבים גבי הקדש נמי עד דביקע בקרדום עצי חולין דשינה ממלאכת קדש למלאכת חול לא מעל עד דביקע דפגמה.
וכי אקשה רחמנא [כאשר הקישה אותה, את המעילה, התורה] לעבודה זרה, הרי זה מלמד שכשם שבעבודה זרה אין אדם מתחייב בה עד דאית [שיש] בה שינוי (שכן עיקר העבודה זרה הריהי שינוי והוצאה מרשות הקדוש ברוך הוא לרשות אחרים), גבי [אצל] הקדש נמי [גם כן] — אין אדם מתחייב במעילה אלא עד שישנה בה ממלאכת קודש למלאכת חול, וכגון שביקע עצי חולין בקרדום של הקדש, ויפגם את הקרדום בכך, וימצא ההקדש פגום.
When the Merciful One compared misuse to idol worship, in the verse: “And they broke faith with the God of their fathers” (I Chronicles 5:25), this teaches that one is not liable for idol worship until there is a change effected by his act, as the idolater changes his worship of God for worship of idols. With regard to consecrated property as well, if the item is susceptible to damage, a person does not become liable for misuse until the act of misuse changes the item from being available for use for sacred purposes to being available for use only for non-sacred purposes, as in a case where he chops non-sacred wood with a consecrated ax and concurrently damages the ax, as the consecrated property is thereby damaged.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לִתְרוּמָה מָה תְּרוּמָה {ויקרא כ״ב:י״ד} כִּי יֹאכַל דפְּרָט לְמַזִּיק גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי כֹּל דְּבַר אֲכִילָה הכִּי מַזֵּיק לֵיהּ פָּטוּר.:

Finally, the Merciful One compared misuse to the partaking of teruma by a non-priest, through the verbal analogy of the words “sin” and “sin” (see 18b). What is the halakha with regard to teruma? The verse states: “And if a man eats of the sacred item through error, then he shall add its fifth part upon it” (Leviticus 22:14). This excludes one who causes damage to the teruma without partaking of it, e.g., by spilling it on the ground. Such a person is exempt from the payment of the additional one-fifth. With regard to consecrated property as well, in the case of any consecrated edible item, or some other item, when one damages it without deriving benefit from the damaging act, he is exempt with regard to misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אקשה לתרומה – כדאמרינן יליף חטא חטא מתרומה להכי מה תרומה פרט למזיק דאם שפך אוכלין או משקין של תרומה ולא נהנה מהן אינו חייב:
אף גבי הקדש – כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור אבל דבר שאינו בר אכילה כי מזיק ליה ולא נהנה ממנו כגון קרע מלבוש של הקדש חייב. ואיכא דאמר כי יאכל פרט למזיק. שאכלו דרך הנאה פרט1 אם הוזק באכילתו פטור:
1. וקצת משמע כן ביומא [דף פ:] ע״ש ודו״ק.
אקשיה רחמנא לתרומה – כדאמרינן לעיל יליף חטא חטא מתרומה להכי מה תרומה פרט למזיק שאם שפך אוכלין או משקין של תרומה ולא נהנה מהן שאינו חייב אף גבי הקדש נמי כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור ממעילה. ואמר לן רבי דהוא הדין נמי אף במידי דלאו בר אכילה הוא כי מזיק ליה פטור דאין חיוב מעילה עד שיהנה אלא משום דכתיב בתרומה כי יאכל דבתרומה ליכא אלא חיוב אכילה אמר נמי גבי הקדש כל דבר אכילה.
אקשיה רחמנא לתרומה דכתיב כי יאכל פרט למזיק – פירוש פוגם דלא נהנה דאי לא [היקשא] דתרומה הוה מחייבינן כדקאמר בתחלת הברייתא דקאמר יכול פגם ולא נהנה וכו׳ משום דילפינן ליה מעבודת כוכבים כדפירשנו לעיל אין להקשות מאי שנא דהקישא דסוטה נקטיה לחיובא והיקש דתרומה לפטור דהא כדאית׳ והא כדאיתא הקישא דסוטה אתיא לחייב נהנה בלא פגם בדבר שאין בו פגם לולי הקישא דסוטה הוה פטרינן כל נהנה ואילמלא הקישא דתרומה הוה מתחייב פגם בלא נהנה מעבודת כוכבים כדפ״ל וא״ת מדוע לא הזכיר גם פטור דנהנה בלא פגם גבי תרומה דהא נמי מתרומה כדאיתא לעיל יכול נהנה ולא פגם כדפ״ל וי״ל משום דלא פסקינן ליה דהא איכא נהנה בלא פגם דחייב כגון בדבר שאין בו פגם דילפינן ליה מסוטה אלא אי קשיא הא קשיא גבי עבודת כוכבים דנקט הקישא לפטור עד דנקט לפטור היה לו להזכיר לענין חיוב דהא מעבודת כוכבי׳ נפקא לן חיוב מעילה בהוצאה מרשות הקדש לרשות הדיוט כגון מכירה ומתנה ושאלה גם בלא הנאה דהא לא שמעינן לא מסוטה ולא מתרומה דבתרויהון איכא הנאה וי״ל דהכי נמי קאמר אקשיה לעבודת כוכבים ועד דאיכא שינוי כלומר מעבודת כוכבים דבשינוי רשות מחייב בלא שום הנאה ואגב אורחא אשמועינן דאינו קרוי שינוי בהוצאה מרשות הקדש לחוד עד שיכנס לרשות הדיוט ויזכה בו ההדיוט על ידי בקוע וכדפירשנו לעיל דאשמעינן רבותא אליבא דרב הונא.
אקשיה רחמנא לתרומה – כי יאכל פרט למזיק אף הקדש מידי דבר אכילה כי מזיק ליה פטור תימה משמע דוקא דמידי אכילה הוי מזיק פטור וקשיא דבפ״ק דב״ק (דף ט:) במשנה תנן נכסים שאין בהן מעילה הא יש בהן מעילה דהיינו קדשים או קדשי קדשים פטור וקאי אארבעה אבות נזיקין דרישא דקתני בהו המבעה דהיינו אדם המזיק ואפילו למ״ד מבעה זה השן דלא פליגי בזה ופי׳ ה״ר ר״י דתנא דנקט דכי יאכל לדעתו לאשמועינן דכי נמי אכיל דרך היזק כגון אכילה גסה פטור ויש להוסיף כגון שמן של תרומה דפטור כדאיתא פרק כיצד מברכין [ברכות דף לה: ועי׳ תוס׳ ב״מ צט: ד״ה פרט וכו׳].
וכן אקשה רחמנא [הקישה אותה, את המעילה, התורה] לתרומה, ללמדנו: מה בתרומה משמעות הכתוב ״ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו...״ (ויקרא כב, יד)פרט למזיק את התרומה שלא בדרך אכילה (כגון ששפך יין תרומה), שאינו מוסיף חומש על הקרן, גבי [אצל] הקדש נמי [גם כן] כל הקדש שהוא בר [בן] אכילה, כלומר, ראוי לאכילה, כי [כאשר] אין אדם אוכלו, אלא מזיק ליה [אותו] — הריהו פטור מדין מעילה.
Finally, the Merciful One compared misuse to the partaking of teruma by a non-priest, through the verbal analogy of the words “sin” and “sin” (see 18b). What is the halakha with regard to teruma? The verse states: “And if a man eats of the sacred item through error, then he shall add its fifth part upon it” (Leviticus 22:14). This excludes one who causes damage to the teruma without partaking of it, e.g., by spilling it on the ground. Such a person is exempt from the payment of the additional one-fifth. With regard to consecrated property as well, in the case of any consecrated edible item, or some other item, when one damages it without deriving benefit from the damaging act, he is exempt with regard to misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כֵּיצַד נָתְנָה קַטְלָא כּוּ׳.: אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב זְבִיד וְדַהֲבָא לָאו בַּר אִיפְּגוֹמֵי הוּא וְהָא דַּהֲבָא דְּכַלְּתֵיהּ דְּנוּן לְהֵיכָא אֲזַל.

§ The mishna teaches: How is one liable for misuse of an item that is not subject to damage? For example, if a woman placed a consecrated gold chain around her neck. Rav Kahana said to Rav Zevid: And is it correct that gold is not subject to damage? But where did the gold of the daughter-in-law of the wealthy man Nun go? When Nun married off his son, he gave the bride many golden items of jewelry, which deteriorated over time. Evidently, gold is also subject to damage.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודהבא לאו בר איפגומי הוא – דקתני מתניתין כיון שנהנה מעל ולא קתני עד שיפגום אלמא משום דלאו בר איפגומי הוא וקא פריך הכי ודהבא לא בר איפגומי הוא:
א״כ דהבא דכלתיה דנאן להיכן אזל – דנאן אדם עשיר היה ונתן זהב ותכשיטין הרבה לכלותיו ושקלו בשעה שנתנו להן ושקלו לאחר זמן ונמצא חסר ממשקלו אלמא דזהב דבר שפוגם הוא:
ודהבא לאו בר איפגומי הוא – דקתני מתני׳ כיון שנהנה מעל ולא קתני ביה עד שיפגום אלמא דלאו בר פגימה הוא. וא״כ דלא מיפגם.
דהבא דכלתיה דנון להיכא אזל – נון אדם עשיר היה ונתן זהב הרבה ותכשיטין לכלתו וכשנתן לה שקלו ולאחר זמן שקלו ונמצא חסר ממשקלו אלמא זהב נמי עשוי ליפגם.
ודהבא לאו בר איפגומי הוא – בתמיה אמתני׳ דכוס של זהב דקרי ליה דבר שאין בו פגם.
דהבא דכלתיה דנון היכן אזל – מסקנא דקושיא הוא כלומר אי דבר שאין בו פגם הוא דהבא דכלתיה דנון פירוש זהב כלתו של אותו עשיר הנקרא נון היכן אזל ומהדר ליה דלמא האי דהבא היכי דרמיין כלתיך כלומר שמא עשתה מזהבה כמה שעשו כלות שלך דהיו משליכות אותו בחלונות או במקום אחר שאינו נשמר והיה פוגם הרבה דרמיין משליכות.
ג שנינו במשנתנו כי דבר הקדש שאינו נפגם כשמשתמשים בו — כיון שנהנה ממנו בשווה פרוטה, הרי זה מעל. כיצד היא המעילה בדבר שאין דרכו להיפגם? — כגון האשה שנתנה קטלא העשויה זהב של הקדש בצוארה, וכיוצא בזה. ובענין זה אמר ליה [לו] רב כהנא לרב זביד בשאלה: והאם דהבא לאו בר איפגומי [זהב לא בן פגימה] הוא? והא דהבא דכלתיה [והרי כלי הזהב של כלתו], אשת בנו של העשיר הנודע נון, שבשעה שהשיא את בנו, נתן תכשיטי זהב מרובים לכלתו, ולאחר מכן איבדו הרבה ממשקלם ומערכם, ואם חפצים העשויים זהב אינם נפגמים, אם כן להיכא אזל [לאן הלך] משקלם? אלא ודאי שאף חפצים העשויים זהב נפגמים! אמר
§ The mishna teaches: How is one liable for misuse of an item that is not subject to damage? For example, if a woman placed a consecrated gold chain around her neck. Rav Kahana said to Rav Zevid: And is it correct that gold is not subject to damage? But where did the gold of the daughter-in-law of the wealthy man Nun go? When Nun married off his son, he gave the bride many golden items of jewelry, which deteriorated over time. Evidently, gold is also subject to damage.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא דַּהֲבָא ודְּרָמְיָין כַּלָּתָיךְ הוּא וְעוֹד נְהִי דְּלָא אִיכָּא נֶהֱנָה וּפָגַם לְאַלְתַּר לְעוֹלָם מִי לָא אִיכָּא פְּגִימָה.:

Rav Zevid said to Rav Kahana: Perhaps the gold of Nun’s daughter-in-law suffered the fate of the gold that your daughters-in-law cast aside. Like your daughters-in-law, Nun’s daughter-in-law treated her gold carelessly, which is why it deteriorated. And furthermore, granted that gold does not have the status of an item that is damaged immediately [le’altar] when someone derives benefit from it, but even so, does gold never sustain damage? Even gold deteriorates slowly and suffers measurable damage over long periods of time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל – רב זביד מהא ליכא למשמע מינה דדילמא הא דחסר להיכן דרמיין כלתך כלומר שלא היו משמרין אותו זהב של תכשיטיהן שהיו משליכין בכל מקום שהיו מוציאין כדרך שעושין כלותיך ואינן משמרין אותו כהוגן בשביל כך חסר אבל זהב המשתמר יפה אינו חסר:
ועוד – אם תמצא לומר שהוא מתחסר אפילו הכי כיון שנהנה מעל דנהי דלא איכא נהנה ופגם לאלתר שאינו פוגם מיד בשעה שנהנה בו הלכך כיון שנהנה פגם:
לעולם מי לא איכא פגימה – הכי קאמר מי קאמינא דלית ביה פגימה לעולם לאלתר קאמר דלית ביה פגימה אבל לאחר זמן פוגם ומתחסר:
אמר ליה – רב זביד מהא ליכא למשמע מינה דדלמא ודאי דחסר להיכא דרמיין כלתיך כלומר לפי שלא היו משמרות אותו זהב אלא משליכות אותו בכל מקום שמוצאות אותו כדרך שעושות כלותיך שאינן משמרות תכשיטיהן כראוי בשביל כך חסר אבל זהב המשתמר יפה אינו נחסר.
ועוד – אם ת״ל דמתחסר הוא אפ״ה כיון שנהנה מעל דנהי דלא איכא נהנה ופגם לאלתר שאינו פוגם מיד בשעה שנהנה ממנו לעולם מי לית ביה פגימה דמי קאמינא דלית ביה פגימה לעולם לאלתר קאמינא דלית ביה פגימה אבל לאחר זמן הולך ומתחסר וכיון דלאלתר לית ביה פגימה הלכך כיון שנהנה מעל.
ליה [לו] רב זביד לרב כהנא: דלמא [שמא] תכשיטי כלתו של נון איבדו ממשקלם וערכם משום שלא נשמרו כראוי, ובכגון זה עשוי גם הזהב להיפגם, כדרך דהבא דרמיין כלתיך [תכשיטי הזהב שמשליכות אותם כלותיך] הוא, שלא היו שומרות כראוי את תכשיטיהן. ועוד יש לומר: נהי דלא איכא [אם אמנם שאין כאן], משום נהנה ופגם לאלתר (מייד), ואולם בשימוש לעולם (כלומר, לזמן רב) מי לא איכא [האם אין כאן, שייכת] פגימה?
Rav Zevid said to Rav Kahana: Perhaps the gold of Nun’s daughter-in-law suffered the fate of the gold that your daughters-in-law cast aside. Like your daughters-in-law, Nun’s daughter-in-law treated her gold carelessly, which is why it deteriorated. And furthermore, granted that gold does not have the status of an item that is damaged immediately [le’altar] when someone derives benefit from it, but even so, does gold never sustain damage? Even gold deteriorates slowly and suffers measurable damage over long periods of time.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת וְכוּ׳.: מִכְּדֵי אִי בִּבְהֵמָה תְּמִימָה הַיְינוּ כּוֹס שֶׁל זָהָב א״ראָמַר רַב פָּפָּא בְּבַעֲלַת מוּם עָסְקִינַן.:

§ The mishna further teaches: One who derives benefit from a sin offering or from other items of the most sacred order, as in the case of one who detaches its wool while the animal is alive, is not liable for misuse unless he causes damage of the value of one peruta. The Gemara asks: Now, if the ruling of the mishna is stated with regard to an unblemished domesticated animal, which is fit for sacrifice, this case is the same as that of a consecrated gold cup, which is not subject to damage. Since the animal remains fit as an offering even after wool has been detached from it, why is it subject to misuse only if it is damaged? Rav Pappa said: We are dealing with a blemished animal. Since it is unfit for sacrifice, it will be sold by the Temple treasury, and therefore the removal of wool reduces its sale price. Consequently, it is subject to misuse only if such use causes it damage.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי אי בבהמה תמימה – אי בחטאת תמימה קא מיירי מתניתין:
היינו כוס של זהב – מה כוס של זהב לא קאי לפדייה משום הכי לא אזיל ביה בתר פגם אלא כיון שנהנה בו שוה פרוטה מעל אף בהמה תמימה דקיימא להקרבה ולאו בת פדייה היא אמאי קאמר בה עד שיפגום מאי פגם מצי למעבד בה אי רכב עלה עד דהוכחשה או תלש משערה האי לא הוי פגם דלא פסלה למזבח דבהמה בין שמינה בין כחושה חזיא להקרבה:
אמר רב פפא – ודאי מתניתין בחטאת בעלת מום עסקינן דקיימה לפדייה וכיון שפגמה שהכחישה נפחתה מדמיה ודבר שיש בו פגם הוא הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה וסיפא דקתני וכשהיא מתה כיון שנהנה בשוה פרוטה מעל בין בתמימה בין בבעלת מום שמתה מיירי דהא נמי לאו בת פדייה דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הלכך לא תני הכא עד שיפגום1:
1. ע״כ שייך לעמוד הקודם
מכדי – בחטאת בהמה תמימה מיירי מתניתין היינו כוס של זהב דכי היכי דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי ומשום הכי לא אזיל ביה בתר פגימה אלא כיון שנהנה בו בפרוטה מעל אף חטאת תמימה דקיימא להקרבה לאו בת פדייה היא כיון שנהנה ממנה למעול בה ואמאי קאמר עד שיפגום מאי פגם מצי למעבד בה דאפילו רכיב עלה עד דאכחשה האי לא הוי שם פגם דלא פגמה למזבח דבהמה בין שמינה בין כחושה חזיא לכפרה ואין בה תורת פגימה.
אמר רב פפא – מתניתין בחטאת בעלת מום עסקינן דקיימא לפדייה וכיון דפגמה שהכחישה ופיחת מדמיה ודבר שיש בו פגם הוא הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. וסיפא דקתני כשהיא מתה כיון שנהנה בשוה פרוטה מעל מיירי בין בתמימה בין בבעלת מום דכיון דמתה לאו בת פדיון היא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים דף כט.) הלכך לא תני בה עד שיפגום.
מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב – פירוש כיון שהיו תמימים דבר שאין בו פגם הוא דאפילו כחשה אין נפסד בכך כלום שהרי מקריבים אותה ויוצא בה דלא שייך פגם אלא בדבר העומד לדמיו שאם בא למוכרו דמיו נפחתים אבל בדבר העומד ליקרב ואינו נפסד בכך ליקרב אין זה דבר שיש בו פגם ומשני בבעלת מום דהשתא עומדת לימכר דדמיה פחותים.
ד עוד שנינו במשנתנו שהנהנה מן החטאת או משאר קדשי קדשים, וכגון שתלש מצמרה, אם עשה כן בחייה של הבהמה — לא מעל עד שיפגום בה בשווה פרוטה. ומקשים על כך: מכדי [הרי] אי [אם] בבהמה תמימה העומדת להקרבה עוסקים אנו, הרי בהמת חטאת זו היינו [זהו] כמו כוס של זהב שאין בו פגם, שכן אף לאחר שתלש את צמרה אין הדבר נחשב כפגם, ועדיין קרבה היא על המזבח, ומדוע אין מועלים בה אלא אם כן נפגמה בשווה פרוטה? אמר רב פפא: בבהמה בעלת מום עסקינן [עוסקים אנו], שאין היא עומדת להקרבה, אלא להיפדות. ומעתה, הריהי בכלל הדברים שיש בהם פגם, שכן תלישת צמרה פוגמת בערכה, וככל שערכה נמוך, אף מחיר פדיונה נמוך. ודינה איפוא שאין מועלים בה אלא אם כן אף פגמו בה.
§ The mishna further teaches: One who derives benefit from a sin offering or from other items of the most sacred order, as in the case of one who detaches its wool while the animal is alive, is not liable for misuse unless he causes damage of the value of one peruta. The Gemara asks: Now, if the ruling of the mishna is stated with regard to an unblemished domesticated animal, which is fit for sacrifice, this case is the same as that of a consecrated gold cup, which is not subject to damage. Since the animal remains fit as an offering even after wool has been detached from it, why is it subject to misuse only if it is damaged? Rav Pappa said: We are dealing with a blemished animal. Since it is unfit for sacrifice, it will be sold by the Temple treasury, and therefore the removal of wool reduces its sale price. Consequently, it is subject to misuse only if such use causes it damage.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144