המשנה השביעית והכונה בה לבאר החלק הששי והוא שאמר לא יתיחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ר׳ שמעון אומר אף איש אחד מתיחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהן בקרוב בשר הגדיל זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו לא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים ר׳ אלעזר אומר אף מי שאין עמו אשה לא ילמד סופרים ר׳ יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין וכל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספן חנוני ורועה מפני שאומנותן אומנות ליסטים אמר הר״ם פסק ההלכה ואפי׳ אשה אחת עם שני אנשים לא תתייחד וכל שכן שתי נשים ואיש אחד אלא א״כ היו שתי הנשים שתי צרות או שתי יבמות או אשה וחמותה ואשה ובת בעלה ואשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לפי שאלו ישנאו קצתן קצת ולא תסתר אחת מהן בפני האחרת כדי שלא יתפרסם ענינה וכן הנערה הקטנה תספר הענין ולא תאסר אשת איש על בעלה ביחוד אלא א״כ קדם הקינוי כמו שביארנו בתחלת סוטה ואין מלקין אשת איש על היחוד ולא אשר נתיחד עמה גזירה שמא תוציא לעז על בניה ומלקין על יחוד פנויה אותם יחד ואמנם העיקר שאצלנו באמרם מלקין על לא טובה השמועה אין הפרש בזה בין פנויה ואשת איש או זכור או שאר עריות עד שלא תרבה השמועה הרעה משני אישים אשר יזנו כן הענין ואין מותר לבן ישראל היחוד עם הערוה מן העריות זולת הבהמה והזכור לפי שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה והחסידים מן החכמים היו מרחיקין כל יחוד ואפי׳ יחוד בהמה עם גודל חסידותם ע״ה ואמרו הגדילו הוא שתהיה הבת מי״ב שנה ויום אחד והבן מי״ג שנה ויום אחד ובתנאי שלא תהיה בושה לעמוד לפניו ערומה אולם אם היתה בושה לעמוד לפניו ערומה תאסר ואפי׳ בפחות מזה השנים פי׳ רווק מי שלא נשא עדיין אשה תרגום בחורים רווקי ויאסר זה מפני אמות הנערים אולם יפול בינו וביניהם שייכות בסבת הבאת הבנים לספר ומזאת הסיבה לא תלמד האשה מפני האבות ואין הלכה כר׳ אלעזר פי׳ אמרו כל שאמנותו בן הנשים לא יתיחד עם הנשים ירצה בו שלא יותר לו זה מפני מחייתו בשום פנים וראוי לאדם שילמד את בנו אומנות נקיה ולזה הוזהר שלא יהיה ספר והוא המקשט וכבר ביארנו שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה ולזה אין הלכה כר׳ יהודה:

אמר המאירי לא יתיחד וכו׳ ר״ל אסור הוא להתיחד עם הערוה מפני שהדבר מפתח ומבוא לגלוי ערוה ואע״פ שאין היחוד בכלל מנין המצות מכל מקום איסור תורה הוא קרוי כמו שהביאוה דרך אסמכתא מדכתיב בן אמך כדאיתא בגמרא וכן במסכת ע״ז הקשו יחוד דעריות דאוריתא היא ור״ל שהוא איסור תורה מדרך רמז ואסמכתא ומתוך כך הוא אומר שלא סוף דבר באותם שהם ערוה עליו שאסור להתיחד עם אשה אחת אלא אף איש אחד ואפילו כשר עם שתי נשים או עם כמה ואפילו כשירות שבהן שאיש אחד מכל מקום יש לחוש שיהא יצרו תקפו במקום שאין לשם מונע והנשים שמא מתוך שדעתן קלה מתפתות זו לזו לחפות זו את זו ואף זו הנכשלת משתדלת אף להכשילה כדי שתהא אף היא עמה בצרך חפוי וגדולי הרבנים כתבו שעם שתים אסור אבל עם הרבה מותר והדברים נראין כן מדקאמר עם שתי נשים ולא אמר עם הנשים ואילו אינו כשר אלא אם כן הוא מאותם שעסקן עם הנשים והוא שאמרו עליה כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים אף במקום ערוה שכל אחד משמר את חברו שלא לחטוא ופירשוה בגמרא דוקא בכשרים ר״ל סתם בני אדם אבל פריצים אפילו עשרה לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה ר׳ שמעון אומר אף איש אחד מתיחד עם שתי נשים ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ומכל מקום אף באשה אחת מותר בזמן שאשתו עמו בבית מפני שאשתו משמרתו ולא סוף דבר ביום ובבית שלה אלא אף בלילה בזמן שאדם ישן ובבית אחד כגון פונדקי הוא ישן עמהם הואיל ואשתו עמו בפונדקי שאשתו משמרתו ששנתה מתנדדת מאמתה של זו שאין האשה מתקנאה אלא בירך חברתה ובא ללמד אחר כן שהאם עם בנה והבת עם האב אינם בכלל איסור ייחוד אלא מתיחד אדם עם אמו ועם בתו שאין היצר תוקף באלו ופירשוה בגמרא שאפילו דירה גמורה מותר לדור עמהן ולא עוד אלא שישן עמהם אף בקירוב בשר עד שיגדילו ר״ל בסימני נערות אבל משהביאה סימני נערות אסור לישן עמה בקירוב בשר אע״פ שאינה בושה לעמוד ערומה וכן אם היא בושה לעמוד ערומה אסור לישון עמה בקירוב בשר אע״פ שלא הביאה סימני נערות וכן יתבאר בגמרא ובמקום אחר יתבאר שאף אשתו נדה אינה בכלל שאר עריות לאיסור ייחוד אלא מותר להתיחד עמה ובמסכת ע״ז יתבאר שאף ייחוד של פנויה אסור מבית דינו של דוד שגזרו בה על מעשה שאירע באמנון ותמר וכן יחוד של גויה אסור מגזירת בית דינו של שמאי והלל כמו שהתבאר שם ומכל מקום ביחוד של ישראלית עם הגוי ואפילו באשתו של גוי אסור שלא נאמר באלו אשתו משמרתו שאין להם בשת ולא עוד אלא דאיהו בי קרי ואתתיה בי בוציני וכל שאסרו ביחוד הן בבית דינו של דוד הן בשל שמאי והלל אסור על הדרך שנאמר תחלה ביחוד העריות:

פירוש רווק בחור פנוי שאין לו אשה ושלא היתה לו מעולם ואמר שלא ילמד תנוקות והתינוקות קרויים סופרים ומכל מקום יש מפרשים סופרים מלמדי תנוקות ופירוש הדברים לא ילמד רווק כלומר לא ירגל עצמו להיות מן הסופרים וטעם האיסור שאע״פ שאינו חשוד על משכב זכור יש לחוש באמותיהן שמוליכות את בניהן לבית הספר ויצרו מתגבר בהן ודוקא רווק שיצרו מתגבר אבל אלמון מותר וכן לא תלמד אשה סופרים מחשש אבותיהם שבאים בגלל בניהם ונמצאו מתיחדים עמה ור׳ אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה אע״פ שכבר היתה לו או אפילו יש לו ואינה שרויה עמו לא ילמד סופרים ומכל מקום הלכה כתנא קמא ויש פוסקים כר׳ אליעזר מיהא במי שאין לו אע״פ שכבר היתה לו לא ירעה רווק בהמה שמא יבא לרבעה וכן לא יישנו שני רווקים בטלית אחת שמא יבואו לידי משכב זכור וחכמים אומרים מותר שלא נחשדו ישראל על הבהמה ולא על הזכור והלכה כחכמים כל שעסקו עם הנשים ר״ל אפילו אותו שמתעסק במלאכת נשים שהיה לנו לומר בעבידתיה טריד כגון חייט במלבושיהן או צורף בתכשיטיהן לא יתיחד עמהן ואפילו עם כמה נשים אלא יתעסק בהן ואשתו עמו ויש מפרשים בזו שעסקו עם הנשים חמור יותר ולא יתיחד אף באשתו עמו מפני שאין אשתו יכולה לשמרו תמיד כל כך ואף הנשים מתוך שצריכות לו ולבן גס בו מחפות עליו ולא ילמד אדם אמנות לבנו בין הנשים שלא ירגילנו בחיק הנשים יותר מדאי ויש מפרשים בזו שלא יושיב תינוק ותינוקת כאחת לאמנות אחת שלא ירגילם לדבר זה עם זה יותר מדאי ויתבאר בגמרא ביחוד אם בעלה בעיר מותר שאימתו עליה ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו אסור אף כשבעלה בעיר עד שיהא בבית וכן יתבאר בגמרא שכל המתיחד ופתח פתוח לרשות הרבים מותר:

ונתגלגל מדברים אלו להזהיר את האדם ללמד את בנו אמנות נקיה והוא שאמר ר׳ מאיר אומר ישתדל אדם ללמד את בנו אמנות נקיה וקלה בלא עמל גדול ומגונה כמו מעשה מחט ומעשה רוקם וכיוצא בו ואע״פ שאותה אמנות אינה מעשרת כל כך יהא בוטח בשם ומתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שיהא מצליחו באמנותו שאין לך אמנות שאין בה עניות ועשירות ואין עניות או עשירות מן האמנות אלא הכל לפי זכותו ולפי רחמי השם יתברך וכן אמר ר׳ שמעון בן אלעזר מעולם לא ראית חיה ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסים שלא בצער והן לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אבל מה אעשה שהרעתי את מעשי וקפחתי את פרנסתי אבא אורין איש צידן אומר אל ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ר״ל בעל קרונות ספר ספן רועה טבח וחנוני שאמנתותם אמנות ליסטים קצתם הולכין בדרכים ונוטלין פירות של אחרים ורועה שמרעה בהמותיו בשדות אחרים וחנוני שלמד באונאה שמערב מים ביין ושאר מיני תערובות וכן שחשוד על המשקולות ר׳ יהודה אומר משמו החמרים רבם רשעים מפני שהולכים תמיד בדרכים כמו שפירשנו ואינם הולכים בדרך רחוקה כל כך שיהיו מתיראים על עצמם עד שתהא יראתם מעוררתם לשוב הגמלים רבן כשרין מפני שפורשין לפעמים במדברות במקום גדודי חיה ולסטים ומתיראים ומכניעים עצמם למקום ומה שאמרו במסכת נדה רוכבי גמלים רבם רשעים לענין שכבת זרע נאמר מפני שהם מתחממים ונעשים בעלי קריין ודוקא רוכבים וזו שבכאן פירושו במנהיג ולא ברוכב הספנים רבם חסידים שפורשין הם בעמקי הים ומסתכנים הרבה פעמים תמיד עד שכמעט אין להם הפסק לעמוד שלא בתשובה טוב שברופאים לגיהינם מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני היאוש ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו או שאינו יודע לפעמים סבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי כשר שבטבחים שותפו של עמלק פירשו גדולי הרבנים שמאכילים ספק טריפות מצד חסותם על ממונם ואיני יודע מה דמיון מזו לעמלק אלא שמפרשים בדבריהם מאליפז שנטל כל ממונו ליעקב ונמצא שכלם חומדי ממון ועיקר הדברים לדעתי שהוא חשוד על הסירוס והוא מעשה המיוחד לעמלק כמו שאמרו בהגדה שהיה מסרס ומשליך ערלותיהם כלפי מעלה לבזות מצות מילה וזהו ענין ויזנב בך וזהו לדעתי אמרו הנחשלים אחריך מלשון ביעי חשילאתא ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אמנויות שבעולם אפילו אומנות נקיה וקלה ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר אמנות אין בהן אלא שכרן שבשעתן וכן שאר אמניות אם יכנס אדם לידי חולי או זקנה או לידי ייסורין אינו יכול לעסוק במלאכתו ומת ברעב אבל תורה אינה כן אלא משמרתו בנערותו ובזקנתו ונותנת לו מחיה ואחרית ותקוה בנערותו ובזקנתו בנערותו מהו אומר וקוי י״י יחליפו כח בזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו וכן מצינו באברהם ואברהם זקן בא בימים וי״י ברך את אברהם בכל מצינו שקיים אברהם את כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי:

זהו ביאור המשנה והראוי לה ממנה לענין פסק כבר הבנת פסק שלה ממה שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אף בשעת אבלותו של אדם ואף בשעת אנינותו אסור להתיחד שאף בשעת האנינות יצרו של אדם מתגבר עליו והוא שאמרו כל שלשים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים ר״ל שאין צורך לעשרה אבל לא באיש אחד ושתי נשים שהרי יש כאן ייחוד כמו שביארנו:

מי שקנא לאשתו ונאסרה הרי זה בא לבית דין שבעירו ומספר להם מה שאירע ושהוא רוצה להעלותה לירושלם להשקותה ובית דין מזקיקין אותו להביא עדיו ושומעין דבריהם ומוסרין לו שני תלמידי חכמים לשמרו שמא יבא עליה בדרך קודם שתשתה ונמצא שאינו מנוקה מעון: