גמרא
פירוש
חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ אָמַר רָבָא מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי אַקּוּשָׁא וּבֻצְלֵי דְּאָמַר מָר פַּת פּוּרְנִי חֲרֵיבָה בְּמֶלַח וּבְצָלִים קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר ה׳:י״ט} אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טוּמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר חִנְקִי מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
חרב תאכלו – משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים.
גללניתא – גסה. היינו דכתיב אם לא שכב הנקי – לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו׳ ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו׳ ולא פי׳ קללה אלא מכלל ברכה.
אלא לרבי מאיר – ואם שכב חנקי מיבעי ליה.
הנקי כתיב – בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי. אלא לרבי חנינא – דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר. סד״א מצות הזאה בג׳ ובז׳ ואי עבד בחד מנייהו עבד – דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא. והזה הטהור על הטמא וגו׳ למה לי – לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה.
למעוטי ששי – שלא ריחק הזאה מטומאתו.
ה״ג: אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי. ולא גריס ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי ואע״ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא ואי גרסי׳ הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן.
דקא מפיש בימי טהרה – מרחיק והולך מיום מגע הטומאה. מתני׳ שלא הטעתו – אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב. לאחר שיחלוץ ליך יבמיך – קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק.
אינה מקודשת – דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה. גמ׳ מחובר – אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום. פירות ערוגה זו מחוברים – כלומר או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה כו׳.
ונתלשו מהו – שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא.
כל שבידו – כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
גללניתא – גסה. היינו דכתיב אם לא שכב הנקי – לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו׳ ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו׳ ולא פי׳ קללה אלא מכלל ברכה.
אלא לרבי מאיר – ואם שכב חנקי מיבעי ליה.
הנקי כתיב – בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי. אלא לרבי חנינא – דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר. סד״א מצות הזאה בג׳ ובז׳ ואי עבד בחד מנייהו עבד – דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא. והזה הטהור על הטמא וגו׳ למה לי – לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה.
למעוטי ששי – שלא ריחק הזאה מטומאתו.
ה״ג: אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי. ולא גריס ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי ואע״ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא ואי גרסי׳ הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן.
דקא מפיש בימי טהרה – מרחיק והולך מיום מגע הטומאה. מתני׳ שלא הטעתו – אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב. לאחר שיחלוץ ליך יבמיך – קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק.
אינה מקודשת – דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה. גמ׳ מחובר – אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום. פירות ערוגה זו מחוברים – כלומר או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה כו׳.
ונתלשו מהו – שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא.
כל שבידו – כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush