Steinsaltz Commentary Kiddushin 32a – ביאור שטיינזלץ קידושין לב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מִשֶּׁל מִי? רַב יְהוּדָה אָמַר: מִשֶּׁל בֵּן. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: ^אמִשֶּׁל אָב. אוֹרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יִרְמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ לִבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה, כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל אָב. מֵיתִיבֵי: נֶאֱמַר ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ (שמות כ׳:י״א), וְנֶאֱמַר ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״ (משלי ג׳:ט׳). מַה לְּהַלָּן בְּחֶסְרוֹן כִּיס, אַף כָּאן בְּחֶסְרוֹן כִּיס. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינֵּיהּ? לְבִיטּוּל מְלָאכָה. ת״שתָּא שְׁמַע: ^בב׳שְׁנֵי אַחִים, שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, פּוֹדִין זֶה לַזֶּה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ^גוּמַאֲכִילִין זֶה לַזֶּה מַעֲשַׂר עָנִי. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל בֵּן, נִמְצָא זֶה פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִשֶּׁל עֲנִיִּים! לָא, צְרִיכָא! לְהַעֲדָפָה. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: ^דתָּבֹא מְאֵירָה לְמִי שֶׁמַּאֲכִיל אֶת אָבִיו מַעֲשַׂר עָנִי! וְאִי לְהַעֲדָפָה, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? אֲפִילּוּ הָכִי זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא. ת״שתָּא שְׁמַע: שָׁאֲלוּ אֶת ר״ארִבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: ^הכְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל אַרְנְקַי וְיִזְרְקֶנּוּ לַיָּם בְּפָנָיו וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל אָב, מַאי נָפְקָא לי׳לֵיהּ מִינֵּיהּ? בְּרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ, וְכִי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דְּרַב הוּנָא קְרַע שִׁירָאֵי בְּאַנְפֵּי רַבָּה בְּרֵיהּ, אֲמַר, אֵיזוּל אִיחְזֵי אִי רָתַח אִי לָא רָתַח. וְדִלְמָא רָתַח וְקָעָבַר אַ״לִּפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל״ (ויקרא י״ט:י״ד)! דְּמָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ. וְהָא קָעָבַר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית (דברים כ׳:י״ט)! דַּעֲבַד לֵיהּ בְּפוּמְבְּיֵינֵי. וְדִילְמָא מִשּׁוּם הָכִי לָא רָתַח! דַּעֲבַד לֵיהּ בְּשָׁעַת רִיתְחֵיהּ.: מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְחֶזְקֵאל לְרַמֵי בְּרֵיהּ: הַנִּשְׂרָפִים בַּנִּסְקָלִים, רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִדּוֹנוּ בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ: אַבָּא, לָא תִיתְנְיֵיא הָכִי; מַאי אִירְיָא שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה? תִּיפּוּק לִי דְּרוּבָּא נִסְקָלִים נִינְהוּ! אֵלָּא הָכִי אַיתְנְיֵיא ״הַנִּסְקָלִים בַּנִּשְׂרָפִים״. א״לאֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ^ויִדּוֹנוּ בִּשְׂרֵיפָה, ^זשֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. מַאי אִירְיָא דִּסְקִילָה חֲמוּרָה? תִּיפּוּק לִי דְּרוּבָּא נִשְׂרָפִים נִינְהוּ! א״לאֲמַר לֵיהּ: הָתָם רַבָּנַן הוּא דְּקָאָמְרוּ לֵיהּ לר״שלְרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָאָמְרַתְּ שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, לָא. סְקִילָה חֲמוּרָה. א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, ^חלָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אַל יֹאמַר לוֹ ״אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה!⁠״ אֵלָּא אוֹמֵר לוֹ ״אַבָּא, כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״? ״כָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה״?, צָעוֹרֵי קָא מְצַעַר לֵיהּ! אֵלָּא אוֹמֵר לוֹ ^ט״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ״. אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אַבָּא אוֹמֵר ״הַשְׁקֵינִי מַיִם!⁠״ וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת, מַנִּיחַ אֲנִי כְּבוֹד אַבָּא וְעוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁאֲנִי וְאַבָּא חַיָּיבִים בַּמִּצְוָה. אֵיסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה לֵיעָשׂוֹת ע״יעַל יְדֵי אֲחֵרִים, תֵּיעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְיֵלֵךְ הוּא בִּכְבוֹד אָבִיו. אֲמַר רַב מַתָּנָה: ^יהֲלָכָה כְּאֵיסֵי בֶּן יְהוּדָה. א״ראֲמַר רַב יִצְחָק בַּר שֵׁילָא א״ראֲמַר רַב מַתָּנָה אֲמַר רַב חִסְדָּא: ^כהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹדוֹ מָחוּל; הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: ^לאפי׳אֲפִילּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיי׳ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם״ (שמות י״ג:כ״א). אֲמַר רָבָא: הָכִי הָשָׁתָא! הָתָם, הַקָּדוֹשׁ ב״הבָּרוּךְ הוּא, עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא וְתוֹרָה דִּילֵיהּ הִיא, מָחֵיל לֵיהּ לִיקָרֵיהּ;מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ממרים ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״י
טור יורה דעה ר״מ:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:ה׳

^ב רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ה׳:י״א

^ג רמב״ם הלכות מתנות עניים ו׳:י״ג

^ד טור יורה דעה ר״מ:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:ה׳

^ה רמב״ם הלכות ממרים ו׳:ז׳
טור יורה דעה ר״מ:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:ח׳

^ו רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:ד׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:ו׳

^ז רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:ד׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ד:ו׳

^ח רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״א
טור יורה דעה ר״מ:י״א
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״א

^ט רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״א
טור יורה דעה ר״מ:י״א
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״א

^י רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״ג
טור יורה דעה ר״מ:י״ב
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״ב

^כ רמב״ם הלכות ממרים ו׳:ח׳
טור יורה דעה ר״מ:י״ט
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:י״ט

^ל רמב״ם הלכות תלמוד תורה ה׳:י״א
טור יורה דעה רמ״ב:ל״ב
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ב:ל״ב

E/ע

הערותNotes

משל מי? כלומר, זה שמאכיל ומשקה את אביו על חשבון מי הוא? רב יהודה אמר: משל בן. רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב. אורו ליה רבנן [הורו לו חכמים] לרב ירמיה, ואמרי לה [ויש אומרים] שהורו לבריה [לבנו] של רב ירמיה כמאן דאמר [כשיטת מי שאומר] משל אב. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: נאמר ״כבד את אביך ואת אמך״ (שמות כ, יב), ונאמר ״כבד את ה׳ מהונך״ (משלי ג, ט) לגזירה שווה: מה להלן בכיבוד המקום נעשה הכיבוד ״מהונך״, כלומר, בחסרון כיס (הוצאה כספית), אף כאן בכיבוד אב נעשה הכיבוד בחסרון כיס. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שהוא מכבדו משל אב, מאי נפקא ליה מיניה [מה חסרון כיס יוצא לו מזה]? ומשיבים: לביטול מלאכה. שאף שאת גוף הממון אינו חייב להוציא משלו, מכל מקום צריך הבן להתבטל ממלאכתו לצורך כיבוד האב, ונמצא שיש לו בכך חסרון כיס. ומציעים תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לכך ממה ששנינו בברייתא: שני אחים, או שני שותפין וכן האב ובנו, או הרב ותלמידו — פודין זה לזה מעשר שני בלי להוסיף חומש, שדינם כדין זר הפודה מעשר שני של חבירו שאינו חייב בתוספת חומש. ומאכילין זה לזה מעשר עני, שאם האחד עני, רשאי האחר להאכילו ממעשר עני שהפריש מתבואתו. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שחובת כיבוד האב היא משל בן, נמצא זה, הבן, פורע חובו משל עניים, שהרי מוטלת עליו החובה לדאוג מממונו לכבוד אביו — והוא משלם אותה ממעשר עני! ודוחים: לא צריכא [נצרכה] אלא לאופן שנותן לאביו את כל צרכיו הבסיסיים מממונו ואם אביו צריך להעדפה (לתוס פת) יותר מזה יכול הוא לתת מכסף מעשר עני. ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, היינו דקתני עלה [זה ששנינו עליה] על ברייתא זו שאמר ר׳ יהודה: תבא מאירה (קללה) למי שמאכיל את אביו מעשר עני. ואי [ואם] להעדפה, מאי נפקא מינה [מה יוצא מכך], שהרי הבן ממלא את חובתו ועוד מוסיף כדי שיהיה לאב יותר, ומדוע תבוא עליו קללה?! ומשיבים: אפילו הכי זילא ביה מילתא [אפילו כך מזולזל בו הדבר] באב, שמאכילים אותו מכסף המיועד לצדקה לעניים. ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע]: שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול האב ארנקי ויזרקנו לים בפניו של בנו ואינו מכלימו. ואי [ואם] אמרת שהוא משל אב, מאי נפקא ליה מיניה [מה יוצא, איכפת לו מזה] שאם זורק האב את הארנק של עצמו, מדוע יקפיד הבן על כך? ומשיבים: מדובר פה בראוי ליורשו, וכיון שסבור שכסף זה יגיע לבסוף לרשותו לכן צריך לומר שלא יכעס. וכי הא [וכמו מעשה זה] של רבה בר רב הונא. שרב הונא קרע שיראי באנפי [היה קורע בגדי משי בפניו] של רבה בריה [בנו]. אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח [אלך ואראה אם כועס או אינו כועס], כדי לנסותו אם מכבד הוא את אביו. ושואלים: ודלמא רתח וקעבר [ושמא יכעס עליו הבן ונמצא שהאב עובר] על האיסור של ״ולפני עור לא תתן מכשל״ (ויקרא יט, יד), שהוא נותן לפניו מכשול, שעלול לחטוא על ידו! ומשיבים: מדובר באופן דמחיל ליה ליקריה [שהאב מוחל על כבודו] מראש, ונמצא שגם אם יכעס הבן אין זה נקרא זלזול בכבוד אב. ושואלים: והא קעבר [והרי הוא עובר] בקריעת הבגדים משום ״בל תשחית״ (ראה דברים כ, יט)! ומשיבים: דעבד ליה בפומבייני [שהיה עושה אותו קרע, במקום התפרים] כך שהיה רק נראה כקורע. ואומרים: ודילמא משום הכי לא רתח [ושמא משום כך הבן אינו כועס] מפני שלא נגרם שום נזק בדבר? ומשיבים: דעבד ליה בשעת ריתחיה [שהיה עושה זאת בשעת כעסו] ואז לא היה הבן מבחין בפרט זה. א וממשיכים בענין כיבוד אב. מתני ליה [היה משנה, מלמד לו] רב יחזקאל לרמי בריה [בנו]: אם נתערבו הנשרפים (חייבי מיתת שריפה) בנסקלים (בחייבי מיתת סקילה), ר׳ שמעון אומר: ידונו כולם בסקילה הקלה, שהשריפה חמורה ממנה. שכיון שיש ספק בדבר — נוהגים בכולם להקל, שלש יטת ר׳ שמעון שריפה חמורה מסקילה. אמר ליה [לו] רב יהודה בריה [בנו] של רב יחזקאל: אבא, לא תיתנייא הכי [אל תשנה אותה כך] כי אין זו גירסה נכונה. כי לפי גירסה זו מאי איריא [מה שייך] שיאמר שהטעם הוא כי שריפה חמורה, תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם אחר דרובא [שהרוב] נסקלים נינהו [הם], שהרי כך משמעות הלשון — שהנשרפים שהם מיעוט נתערבו בין הרבה נסקלים, ויש איפוא ללכת אחר הרוב! אלא הכי איתנייא [כך אשנה אותה]: הנסקלים שנתערבו בנשרפים שלמרות שהנסקלים הם מיעוט, הולכים אחר המיעוט כדי להקל. אמר ליה [לו] רב יחזקאל: אי הכי אימא סיפא [אם כך אמור את סופה] של המשנה: וחכמים אומרים ידונו בשריפה הקלה, שהסקילה חמורה ממנה. ולפי גירסתך מאי איריא [מה שייך] הטעם שסקילה חמורה? תיפוק [תצא] לי הלכה זו מטעם אחר — דרובא נשרפים נינהו [שהרוב נשרפים הם] והולכים אחר הרוב! אמר ליה [לו] רב יהודה בנו: אין זו קושיה מדברי חכמים כי התם רבנן הוא דקאמרו ליה [שם חכמים הם שאמרו לו] לר׳ שמעון כך: דקאמרת [מה שאתה אומר] שריפה חמורה — לא כך הוא, אלא סקילה חמורה, אבל במקרה זה שהנשרפים הם רוב — ידונו בשריפה אפילו אם שריפה היתה חמורה משום שהנסקלים בטלים ברוב. אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה לאחר מכן: שיננא, לא תימא ליה לאבוך הכי [גדול השיניים, אל תאמר לו לאביך כך] בלשון זו שאינה דרך כבוד. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו במפורש ״אבא עברת על דברי תורה״, אלא אומר לו: ״אבא כך כתוב בתורה״. ותוהים: אם אומר לו ״כך כתוב בתורה״ — צעורי קא מצער ליה [הרי מצער אותו בכך]! אלא אומר לו: ״אבא, מקרא כתוב בתורה כך״ שאומר לו מקרא זה, ומאליו מבין האב שעשה דבר שלא כראוי. ב אלעזר בן מתיא אומר: אם אבא אומר ״השקיני מים״, ויש מצוה המוטלת עלי לעשות באותו זמן — מניח אני כבוד אבא, ועושה את המצוה. וטעם הדבר — שאני ואבא חייבים שנינו במצוה. איסי בן יהודה אומר: אם אפשר למצוה זו ליעשות על ידי אחרים — תיעשה על ידי אחרים, וילך הוא ויעסוק בכבוד אביו, שהרי מצות כיבוד אב מוטלת רק עליו. אמר רב מתנה: הלכה בדבר זה כאיסי בן יהודה. ג אמר רב יצחק בר שילא, אמר רב מתנה, אמר רב חסדא: האב שמחל על כבודו — כבודו מחול, ואין בנו נחשב כעובר על המצוה אם אינו נוהג בו כבוד. אבל הרב שמחל על כבודו — אין כבודו מחול. ואילו רב יוסף אמר: אפילו הרב שמחל על כבודו — כבודו מחול. שנאמר: ״וה׳ הולך לפניהם יומם״ (שמות יג, כא), הרי שהקדוש ברוך הוא, אף שהוא רבם של ישראל, מוחל על כבודו, וטורח לפני ישראל. אמר רבא: הכי השתא [איך אתה משווה]?! התם [שם], הקדוש ברוך הוא עלמא דיליה [העולם שלו] הוא, ותורה דיליה [שלו] היא, מחיל ליה ליקריה [יכול הוא למחול על כבודו], שהרי הוא גזר איך צריך לנהוג והוא יכול לשנות מגזירות עצמו,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון