סוטה לא נתנה ליתבע לשבועתה ולבדיקת מים המרים בעד אחד הן בקנוי הן בסתירה אלא שצריכה שני עדים לקנוי ושני עדים לסתירה כמו שיתבאר במקומו אבל ממון ניתן ליתבע אף בעד אחד שהרי קם הוא לשבועה:

בין שעקר השבועה שרוצה לגלגל עליה באה על טענת בריא כגון שבועת עד אחד ושבועת מודה מקצת בין שעקר השבועה באה על טענת ספק כגון שבועת השומרים מן התורה אף שבועת אפטרופסים ושותפין ואריסין מדברי סופרים בכלן מגלגל עליהם כל טענות שירצה ומכל מקום דוקא שהטענה שהוא רוצה לגלגל תהא טענת בריא ואם בא לגלגל עליו טענות של שמא אינו רשאי ומה שפירשו כאן אשכחן ודאי ספק מנא לן פירושו אשכחן כשעקר השבועה באה על טענת ודאי שהסוטה כעין ודאי הוא שרגלים לדבר הואיל וקנא לה ונסתרה אבל כששבועת הראשונה באה בטענת שמא מנין שיהא מגלגל עליה אף מה שבא לטענו בבריא והביאה מגזרה שוה נאמרה שבועה בפנים ר״ל בעזרה והיא שבועת סוטה ונאמרה שבועה בחוץ והיא שבועת בית דין מה שבועה האמור בפנים ר״ל בנסתרה והיא אותה של סוטה עשה בה ספק כודאי כלומר בין שתהא הסתירה מוכחת שהיא כטענת בריא כגון שראה שהיא מדברת עמו קודם הסתירה בין שאינה מוכחת כל כך אלא שאפשר שנזדמנה הסתירה במקרה בשתיהם שותה ונבדקת אף של חוץ והיא שבועת בית דין עשה בה ספק ר״ל שבועת השומרים כודאי כלומר שבועת עד אחד ומודה מקצת ואי אתה מפרש בסוטה ספק כודאי אם יאמר הוא שידע בודאי שזינתה שבזו אינה משקה כלל אפילו ראה הוא הסתירה אינה שותה ונאסרה לו ומכל מקום יראה לי לפרשה שראה הוא הסתירה ושני עדים עמו שזה שאמרו בראה הוא הסתירה שאינה שותה ונאסרה לו הוא מפני שאינו יכול להשקותה על ידי עצמו הא כל שיש עדים עמו משקה אותה ומכל מקום כל שרצה לגלגל עליו טענת שמא אינו רשאי אפילו על שבועת בריא ואע״פ שבסוטה מגלגל איש אחר ואירוסין שהוא שמא אינו אלא מפני שאף עקר הטענה שמא ואע״פ שעשינוה כבריא מכל מקום שמא הוא ומאחר שעקר הטענה בשמא מגלגלין עליה בשמא או שמא כל שמא אצלה כעין בריא ובשותפין שחלקו שאין כאן שבועה ואמרו עליה שאם נתחייב לו שבועה במקום אחר יכול לגלגלה אף זו הואיל ואם לא חלקו יש כאן שבועה ונמצאת עקר השבועה בשמא ראוי לגלגל עליה אף שמא או שמא כל שמא שיש לו פנים ואיפשר למשביע לידע מגלגלין עליו בשמא וכל שמא רעוע שהיה לו לידע אין מגלגלין אותו על טענת בריא זו היא שיטתנו וכן כתבוה רוב המפרשים והביאוה ממה שאמרו במציעא פרק השואל שואל אומר שכורה מתה ומשאיל אומר איני יודע פטור שואל אומר שכורה מתה ומשאיל אומר שאולה מתה ישבע שוכר והקשו ואמאי מה שטענו לא הודה לו ותירצו על ידי גלגול דאמר ליה אישתבע לי מיהא דכדרכה מתה ר״ל בלא פשיעה ועל ידי זו אישתבע לי דשכורה מתה ואם טענת שמא מגולגלת אף בראשונה למה פטור בלא שבועה והלא נשבע שכדרכה מתה ישבע על ידה שהשכורה מתה ולדעתם מגלגלין טענת בריא על שבועת שמא ועל שבועת בריא וכן טענת שמא על שבועת שמא אבל שמא על בריא לא אלא אם כן על הצדדין שכתבנו וכבר כתבנוה במציעא פרק השואל ומכל מקום יש חולקים בזו ומפרשין אשכחן ודאי ר״ל שזמן אירוסין שבסוטה כעין ודאי הוא ספק מנא לן ר״ל אם רוצה לגלגל עליו טענת שמא ותירץ עשה בה ספק כודאי והוא איש אחר אע״פ שלענין פירוש הדברים מתיישבין לענין פסק מיהא אי אפשר לומר כן כמו שכתבנו:

כל תביעה שהיא בבריא מגלגלין אותה אפילו דברים הנוגעים בגופו של נתבע כגון השבע שלא נמכרת לי בעבד עברי ומכל מקום אם טענו בעבד כנעני אין שומעין לו ולא עוד אלא שמנדין אותו וכמו שאמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי הוא קראו ארור שנאמר ארור כנען וכו׳ ויהי כנען עבד למו יהא בארור כמו שאמרו נדוי בו ארור וכו׳ ממזר סופג את הארבעים מדבריהם מפני שהוא מיחס למזדווגת עמו לאו של מלקות שנאמר לא יבא ממזר רשע יורד עמו עד לחייו ר״ל לאומנותו כדי שיעשה עמו מעשה רשע כמו שהוא אומר וכמו שאמרו היורד לאמנותו של חברו נקרא רשע ויש מפרשין לחייו ממש ר״ל שרשאי להכותו שזהו מעשה רשע כדכתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך:

וכן אפילו היתה תביעה זרה ושלא היתה בה שום אמתלא בעולם מגלגלין אותה וכמו שאמרו מהו דתימא קרקע דעבידי אינשי דמזבני בצנעה אם מחמת בושת מכירתם אם מחמת חשש שיצאו עסיקין ומה שאמרו מאן דזבין בפרהסיא זבין כך הוא בלוקח אבל המוכר בצינעה מוכר ומתוך כך איפשר שהלוקח נשמע לו לצנעה שלו וזה לא ידע אבל עבד אם איתא דזבין ליה קלא אית ליה קמ״ל כלומר שאע״פ שאין שם הוכח ואמתלא מגלגלין עליו:

אמר המאירי כל דבר שהוא נעשה דמים לדברים האחרים ר״ל שקונין בו כל דבר הן קרקעות הן המטלטלין הן פירות אם החליפו בדבר אחר ר״ל בתורת חליפין כגון שקנה חפץ אחד ונתן לו הדמים או אפילו פרוטה בתורת חליפין כעין קנין סודר בין שזכה המוכר בדמים או בפרוטה והוא כשמשכה מיד הלוקח בתורת חליפין זכה הלוקח מיד בחפץ הנמכר ונעשה ברשותו להתחייב בחליפי הדמים ר״ל חפץ הנמכר אם נגנב או אבד שהרי זכה בו וברשותו נגנב וכן אם לא נתן לו אלא פרוטה נתחייב לפרוע כל הדמים ואע״פ שהמעות אינן קונות במטלטלין דוקא כשהם בתורת פירעון אבל בתורת חליפין קונות הן זהו העולה על דעתנו תחלה בפירוש המשנה ושאלו בה בגמרא שמעת מינה מטבע נעשה חליפין והדבר פשוט לענין פסק שהמטבע אינו נעשה חליפין לקנות בו שום דבר בתורת חליפין שדעתו על הצורה שחשיבות המטבע מצד הצורה הוא שהרי אם נחבסה צורתו אינו שוה החצי וצורתא עבידא דבטלא אף קודם זמן הראוי ליבטל ר״ל אף בעוד שהם חדשים אם מצד פסול מלכות או מצד פסול מדינה מה שאין כן בכלים שחשיבותם עומדת עליהם עד שישברו ומתוך כך אמרו שאינו נעשה חליפין ואינו נקנה בחליפין ותירצו בגמרא במשנה זו שלדעת אחרת היא מצטרפת והכי קאמר כל הנשום דמים באחר כלומר כל דבר שאם בא אדם לקנות בו חפץ אחר צריך לשומו כמה שוה שאין ערכו ניכר ונודע להדיא כמטבע כגון שבא להחליף אי זה מיטלטל במטלטל אחר כגון פרה בחמור וכיוצא בו שאין רוב בני אדם בקיאים בערך שניהם אם שוה זה כזה אם פחות אם יתר וצריך בדבר שמאים וכן כל המטלטלין שבעולם כל שאין לומר באחד מהם שיהא מטבע אצל חברו כגון פרה בטלית או טלית בטבעת כיון שגמרו ביניהם שווי שניהם ומשך אחד את האחר נקנה האחד לאחר בכל מקום שהוא ולא סוף דבר כשהיה ערך שניהם שוה ולא הוצרכו לשום עלוי אלא אף אם היתה שם שומת דמים והוצרך האחד לעלות בחליפיו כגון שהיה טליתו של זה שוה חמש סלעים ופרתו של זה עשרה שנמצא בעל הטלית צריך להחזיר חמש סלעים כיון שמשך האחד נקנה האחר לשכנגדו ונתחייב במה שהתנה ולא נאמר שתהא הסחורה האחת קרויה מטבע אצל חברתה עד שהקרויה מטבע לא תהא קונה במשיכתה ומשיכת האחרת תהא קונה אלא בדברים שיש עליהם צורת מטבע על הדרכים שביארנו במשנת הזהב והוא שסמכו בזו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה בה וכו׳ אלמא בחליפי מטלטלין במטלטלין נאמרה ולא במטבע:

המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק השני בקניית חליפי חפץ אחד מחברו שנקנה האחר במשיכת חברו והוא שאמר כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אמר הר״ם פי׳ אמרו כל הנעשה דמים באחר שיעורו כל הנישום דמים באחר ענין זה כל מה שאפשר שישוער בו דמי דבר מהדברים דמיון זה שאפשר שיאמר האדם זה החמור או זה הקרקע שוה כך וכך ליטרי פלפל ולזה אם החליף הפלפל עם החמור כיון שמשך זה נתחייב האחר בחליפיו ואע״פ שהוא לא משך השני וזהו ענין הקנין אשר יראה במקח וממכר היה הקונה נותן למוכר זה הדבר אשר בו יתקיים הקנין תמורת הדבר אשר יקנה ממנו הנה כאשר יגיע זה ביד המוכר קנה הקונה ואע״פ שלא משך ואפי׳ הדבר אשר נפל בו החליפין אין ערך לו אמרו קונין בכלי אפי׳ שאין בו שוה פרוטה ולא יתקיים הקנין לא בפירות ולא במטבע ר״ל מטבע המעות והדינרין דרך הדברים כולם יקנו בחליפין ר״ל הקנין כמו שביארנו שזה היה הקנין מקרקעי או מטלטלים או עבדים אלא המטבע הנה הוא גם כן לא נקנה בחליפין ולא יכשר הוא שיהיה חליפין לדבר אחר אלא אם לקח האדם על הכלל מעות או דינרין מבלי משקל ומנין ואמר לאחר קח זה הכלל חלוף הענין הפלוני אם מקרקעי אם מטלטלין או עבדים ונתן לו זה הכלל הנה יתאמת הקנין וקיים המכר בזה ויהיה זה המטבע אז דינו כדין חליפין וכבר ביארנו שאמרנו חליפין או קנין הענין אחד ונאמר קנין זה אשר לא יתחייב שלא יתקיים הקנין משום דדעתי׳ אצורתא ר״ל הפתוח אשר בו הצורה עבידא דבטלה וכאשר נקח מזה המטבע מבלתי הסתכלות למנינו ולמשקלו הנה כבר התבאר מהדעת שלא יביטו בו מאשר הוא מצוייר ואמנם... על שיעור גרמו כאילו היה חתיכת זהב או כסף אשר יתקיים בו הקנין בלא ספק ואי אפשר לאדם שיקנה מטבע אם לא יהיה לפניו כשיקנהו אגב קרקע כמו שקדם ויתקיים לו זה הקרקע בכסף ובשטר ובחזקה לפי מה שנקדם ביאורו ואמרו רשות הגבוה בכסף לפי שהגזבר כאשר יקנה דבר להקדש ונתן כספו קנה אע״פ שלא ימשוך וההדיוט עד שימשוך והוא ענין אמרו בחזקה הנה כבר התבאר לך כי כאשר קנה הדיוט מהדיוט מטלטלין ונתן הכסף כולו או קצתו אבל לא יכלול המטלטלין הנה לא יתקיים לו ולא יהיה המכר מכר ולכל אחד מהם שיחזור מן המקח אבל יחויב שיקבל החוזר מי שפרע ויחזור הדמים לבעליו וישארו המטלטלין ביד חבירו אלא א״כ נתן הכסף בתורת חליפין והוא שיתנהו כמו שביארנו ואם כלל המטלטלין באותן הפנים אשר יקנה בו המטלטלין וכבר קדם זכה קיים המקח והממכר ויתחייב הקונה בנתינת השאר ויתחייב המוכר בנתינת הסלע כאשר הוא נשאר אצלו וכאשר אמר האדם השור פלוני הקדש כמו מה שיקנה אותו הקונה אחר המשיכה והוא ענין אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והמקח והממכר במאמר וההסכמה על בלתי נעשה בדבר מן הדברים לא במקרקעי ולא במטלטלי ולא יועיל בו העדים והוא שאמר אתם עדי שאני קניתי ממנו כך וכך או מכרתי לו כך וכך ואפי׳ מי שפרע לא יתחייב בזה למי שיחזור אמנם יתקיימו אותן הדברים בפנים הנזכרים בזה הפרק ושמור אלו העקרים אשר זכרתי לך כולם בזה הפרק שהם עיקר הדינין ולא תבקש ממני לכפול אותם בכל מקום שאין כונתי להאריך החבור בכפילת המאמרים וכאשר יבא מהם עיקר במה שאנו עתידים אמנם ארמוז בו בזה הפרק ולא אאריך בביאור ענינו:

ומכל מקום בגמרא שאלו למה שהיה עולה על דעתנו תחלה שמשנתנו עסוקה במטבע מאי כיצד כלומר היאך אמר עליה שור בפרה או חמור בשור ופירשו בה דברים שאנו צריכים בהם לענין פסק והוא שתירצו הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה וחמור בשור זו היא גירסת גדולי הרבנים מפני שהם סוברים שלדעת האומר פירי לא עבדי חליפין אף בהמה וחיה בכלל פירות ואין נעשין חליפין מפני שדעתם לומר נעל דוקא והדומה לו כגון כלים אבל דבר אחר אפילו בעלי חיים אין עושין חליפין ולדעתם האומר בפירות שאין עושין חליפין לא הוצרך להוציא את המטבע משום דדעתיה אצורתא אלא מפני שהמטבע אינו כלי גמור ואם כן לדעתם כל האומר שהפירות אין עושין חליפין אף בבעלי חיים הוא אומר כן ומתוך כך הוצרך להעמיד משנה זו לדעת האומר פירי עבדי חליפין ולדעת זה מה שהקשה אחר כן ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד פירושו אף למה שאתה מעמידה בנישום מאי כיצד שהרי בהמה בכלל פירות היא ולדעתו אין קונות כמטבע גמור ולא טרח מלהקשות מדרב נחמן על דעת מה שהיה עולה בדעתנו תחלה אלא על דעת מה שגמרו להעמידה בנישום כלומר אכתי לרב נחמן מיהא מאי כיצד וכבר פסקנו במציעא הלכה רווחת שהפירות אין עושין חליפין אלא שנקנין בחליפין ואם כן לדעת זה אף שור בפרה בכלל זה ומכל מקום גדולי הפוסקים סוברים שאף לדעת האומר פירי לא עבדי חליפין בעלי חיים מיהא אינן כפירות אלא כמטלטלין שכל שאדם עושה בה מלאכתו ועניני תשמישו בכלל כלי הוא ואף המטבע היה בדין זה אלא שטעם דעתיה אצורתא מעכבו כמו שביארנו ואם כן אי אתה יכול להעמיד שור בפרה שאם כן הרי אין זה פירי והיאך הקשה ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד והלא אף לדעת רב נחמן שור בפרה אינן בכלל פירות ועושין חליפין ומתוך כך הם גורסים החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור ושחוטה ונבלה הרי הן כפירות שעשויות לירקב במהרה ואם כן זה ששאלו עליה ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד אתה צריך לפרשה על דעת מה שהיה עולה בדעתנו תחלה שאם העמידה בנישום הרי לשיטה זו לכשתירצנוה בנישום ניגרוס שור בפרה ואין כאן קושיא אלא שנפרש ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין למאי דקא סלקא דעתין מעיקרא מטבע מאי כיצד שכשתפרשה בפירות ובבשר שור הרי הוא סובר שפירות אין עושין חליפין אף לכשיעלה על דעתנו שהמטבע יעשה חליפין שמטבע הוא שקונה מפני שדומה לכלי מתכות ושאדם משתמש בהם ואם נגרוס שור בפרה מה הוצרך להשמיענו מטלטלין במקום שאף המטבע היה עולה על דעתנו שקונה זו היא שיטת גדולי הפוסקים וכבר הביאו גדולי האחרונים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק הזהב כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למיקניא ביה במנא למעוטי פירות דכשר למעוטי איסורי הנאה למיקניא להוציא כליו של מוכר ביה למעוטי מטבע אלמא שאע״פ שיצאו פירות הוצרך להוציא מטבע והטעם שמאחר שאף בהמה וחיה נעשין חליפין הואיל ואדם משתמש בהם יש לומר שאף המטבע היה בדין זה אלמלא בטול הצורה ואם כן אע״פ שיצאו פירות הוצרך להוציא מטבע ואם כדברי גדולי הרבנים שדעתם שכל שאינו כלי ממש אינו עושה חליפין הרי פירות ומטבע ובעלי חיים בחדא מחתא נינהו ומה הוצרך להוציא מטבע אחר שיצאו פירות ועוד ראיה ממה שאמרו בפרק המדיר המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה ומדנקט בפרה וחמור מחליף אלמא בהמה בחייה נעשית חליפין ואם תפרשה על הדרך האמור ביש דמים שהן כחליפין כמו שיתבאר מכל מקום היה לו להקשות ממנה לרב נחמן ולתרץ כן ועוד שהרי אמרו שם המחליף פרה בחמור וילדה ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את חמורו עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה שקיים היה באותה שעה ואלמלא שהבהמה בחייה נעשית חליפין אין זה כלום אלא שמכל מקום קשה לי לפרש היאך אדם מצוי להחליף בשר חמור בשור ואפשר אגב גרירת בשר שור בפרה נקט בשר חמור בשור ומכל מקום גדולי קדמונינו גורסין שור בפרה וחמור בשור וקורין אותה פירות מדכתוב ופרי בהמתך וכן שבענין מעשר קראוה פרי מפרי אלא שמכריעין לומר דוקא בבהמה שאינה בת מלאכה:

ולענין פסק למדת שלדעת כל הפוסקים אין מטבע נעשה חליפין ולא פירות אבל בהמה בחייה לדעת גדולי הרבנים אין נעשית חליפין ולדעת גדולי הפוסקים נעשית חליפין ולדעת גדולי קדמונינו אותן שאין עומדות למלאכה אם מחמת קטנן אם מחמת ישנן אם מחמת פטומן אין נעשות חליפין והעומדות למלאכה נעשות חליפין והדבר נאה אלא שיש כאן נתינת דבר לשיעורין ומתוך כך אנו מסכימין לדעת גדולי הפוסקים כפשוטן של שמועות:

ומכל מקום בסוגיא זו ביארו בתירוץ קושיא זו ר״ל במה שהקשו לרב נחמן מיהא מאי כיצד דברים שאף אנו צריכים בהם גם כן לענין פסק והוא שאמרו שלדעת רב נחמן כיצד זה נתגלגל בדרך זה ויש דמים שהם כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור והענין הוא שבכל צד שאתה תופש במשנתנו הן נעשה דמים הן נישום בדמים לא נשנית אלא מתורת חליפין הא אם נעשה דמים ובתורת דמים ר״ל לשון מכר אינו קונה שהמעות אינן קונות ויש דמים ר״ל שמוכר בתורת דמים שהמעות קונין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור כגון שיש לזה פרה אחת ובא הלה ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו חברו חמור אין לי דמי חמור יש לי הריני נותנם לך בפרתך ולקח את דמי החמור בפירעון כיון שמשך דמי החמור קנה הלה את הפרה בכל מקום שהוא שמאחר שתלה המעות במטלטלין שאמר דמי החמור הרי הוא כאלו החליף חמור בפרה שהמעות קונות מן התורה ואע״פ שהמשיכה מפורשת בתורה כדכתוב מיד עמיתך לא למעט קנין כסף היא באה וחכמים הוא שתקנו שאין קונות מגזירת שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה כמו שיתבאר במציעא ובדבר שאינו מצוי לא תקנו בו כלום ואין אדם מצוי לתלות דמיו בחמור וגדולי הדורות מפרשים בדבר זה כגון שאמר לו ראובן לשמעון שורך בכמה אמר לו שמעון במנה אמר לו ראובן מנה אין לי פרה במנה יש לי נתרצו שניהם בדבר ומשך שמעון את הפרה בתורת דמי השור כיון שמשך שמעון את הפרה נקנה השור לראובן בכל מקום שהוא ואע״פ שבתורת מעות ניתנו ומעות אינן קונות מכל מקום דבר שאינו מצוי הוא וגדולי המפרשים פירשוה בדמים שאין מקפיד עליהם שהתבאר במציעא שקונות כגון שאמר לו שורך בכמה אמר במנה נטל מעות בידו בלא מנין אלא כמו שנזדמן לו ואמר לו טול אלו בשורך והלה נטלם ולא דקדק במנין וכגון זה מעות קונות מפני שהוא דבר שאינו מצוי וגדולי הרבנים וכן גדולי הפוסקים והמחברים פירשוה כגון שמכר לו שורו במנה ומשך הלה שורו ואחר כך תבעו המנה ואמר לו אין לי מנה אלא פרה יש לי הרי נתונה לך במנה ונתרצו שניהם בדבר אפילו לא משכה קנאה ויש משיבין עליהם ממה שאמרו במסכתא זו פרק שני (קידושין מ״ז.) דאי מלוה להוצאה ניתנה במכר אמאי קנה אלמא כל שאינו נותן דמים בעין במכר לא קנה ואם כן אף מן התורה אין מעות קונות אלא שיש לפרש שיש לחלוק בין דמים שאדם חייב מתורת הלואה לדמים שאדם חייב מתורת מכר שהמלוה להוצאה נתנה אבל הדמים שאדם חייב מתורת מה שחברו מכר לו לא נתנה להוצאה והדברים זרים וכבר כתבנום במציעא פרק הזהב:

זהו ביאור המשנה וסוגיא שלה וכבר למדת פסקים שבה מתוך ביאורה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: