גמרא
פירוש
אהַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
אָמַר רַבָּה מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה אֲבָל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְרַב הַמְנוּנָא באָמַר אֲפִילּוּ שׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
מֵיתִיבִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
ב רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קע״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קע״ו:ה׳
ולענין ביאור הקשו בסוף הסוגיא לשמואל ממשנתנו ר״ל וכן שלשה שהטילו לכיס כך הן חולקין ר״ל כל אחד לפי מעותיו כמשנה אחרונה על הדרך שביארנו במשנה והעמידוה בזוזי חדתי כמו שביארנו במשנה: זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שכתבנו הלכה פסוקה הם וכבר התבאר בה מה שבא עליה בגמרא ולא נתחדש עליה בגמרא עוד דבר שלא ביארנוהו: המשנה הרביעית והכונה בה גם כן בענין החלק השלישי והוא שאמר מי שהיה נשוי לארבע נשים ומת הראשונה קודמת לשניה והשניה קודמת לשלישית והשלישית קודמת לרביעית הראשונה נשבעת לשניה והשניה לשלישית והשלישית לרביעית והרביעית נפרעת שלא בשבועה אמר בן ננס כיצד וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה אף היא לא תפרע אלא בשבועה היו כלן יוצאות יום אחד כל הקודמת את חברתה אפילו שעה אחת זכת כך היו כותבין בירושלם שעות היו כלן יוצאות שעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה אמר הר״ם פי׳ כאשר יהיה שם יורש או בעל חוב הנה דברי הכל שאין לאחת מהן שתקח הכתובה עד שתשבע ואמנם חלק בן ננס כאשר אין להם אדם שיעמוד כנגדן שהוא יאמר כאשר נמצאת שדה אחת מאותן ג׳ שדות שזכו בהן ג׳ נשים הראשונות שאינן שלו והוציא זה הקרקע מידה הנה לא תוציא מיד הרביעית השדה שבידה ואע״פ שהיא מאוחרת ממנה לפי שדעתו שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ואין לזאת אשר הוציאו הקרקע מידה אצל הרביעית זולת שתוכל להשביעה לבד שהיא לקחה בדין ולזה תשבע שבועת התורה ואז תטול בזה הקרקע עד שלא תצטרך בה שבועה כאשר תתבקש ות״ק יסבור שהיא לא תשבע לפי שדעתו שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה וכאשר תצא קרקע מאחת מהשלש הראשונות תחזור ותקח מה שביד האחרונה ותקח הקרקע אשר ביד הרביעית הנה לא תועיל שבועתה כי כאשר הורדנו אותה בזה הקרקע לא היתה ירידה שלמה מפני שהיא מוכנת שתצא ממנה ומכח דברינו יתבאר לך שאלו הארבע כאשר לקחו מטלטלין או שהרביעית תקח מטלטלין בכתובתה הנה היא תשבע לדברי הכל לפי שאין מחלקת במטלטלין שהם לא יצאו מתחת ידה וכבר ביארנו הרבה פעמים שהעקר שאין דין קדימה במטלטלין והלכה כת״ק באיכות החלוקה כמו שהתבאר בראש המסכתא בתולה כתובה מאתים ואלמנה מנה: אמר המאירי מי שהיה נשאוי ארבע נשים וכו׳ ולאו דוקא נקט ארבע אלא נקט ברישא דמתניתין שתים והדר שלש והדר ארבע ומכל מקום סיים אחריה בשתים משום דהכי איצטריכא ליה לדין חוזרות חלילה ופירוש המשנה בשאין זמן שיעבודן שוה אלא זו קודמת לזו וכמו שאמר בפירוש הראשונה קודמת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית ואמר שכשבאו לגבות אחר מיתת הבעל הראשונה נשבעת לשניה ורוב המפרשים פירשו משנתנו בשאין הנכסים מספיקין ואם כן כשבאה הראשונה ליפרע ואין אחר פירעונה שיעור לשניה טוענת השניה שמא הבעל התפיסה צררי ופרועה היא ואני ראויה ליטול ומתוך כך נשבעת ראשונה לשניה וכן השניה לשלישית אם היה שם שיעור לראשונה ושניה ולא לשלישית וכן שלישית לרביעית אם היה שם בכדי כתבת שלשתן ואין שם כדי שיעור לרביעית והיה ראוי שאף הראשונה תשבע לשלישית אלא שמכיון שנשבעה לשניה שבועה לאחד שבועה למאה אבל יש שם ממון בכדי ארבעתם אין הרביעית נשבעת לראשונות וכן כלם אין המאוחרת נשבעת לראשונה ושמא תאמר ובדרך זה אף הראשונה אינה נשבעת לשניה ולא אחת מן הקדומות לשל אחריה שהרי הנכסים מספיקין לכלם פירושה שבשעת גביית הראשונה לא מצאו שם נכסים אלא בשיעור הצריך לה ונשבעה לשניה ונטלה ואחר כך מצאו בכדי שניה ונשבעת לשלישית ונטלה ואחר כך מצאו בכדי שלישית ונשבעת לרביעית ונטלה וכשמצאו אחר כך לכדי רביעית היא נוטלת שלא בשבועה שמאיזה טעם משביעין אותה הראשונות מאי איכפת להו אם זו נפרעת שלא כדין והלא מכל מקום כבר נפרעו הן ובן ננס חולק לומר שאף היא נשבעת לראשונות וכן היה הדין בכלן לישבע האחרונה לקודמת ואע״פ שכבר נפרעה אלא שמאחר שנשבעה לשל אחריה שבועה לאחד שבועה למאה ואם כן לדעתו אפילו היה שם בכדי כל הנכסים כלן צריכות שבועה זו לזו ושאלו בגמרא מחלקת זו באי זה טעם היא תלויה ופירשו תחלה בדין בעל חוב מאוחר שגבה שתנא קמא סובר שאין מקום לראשונות להשביע את הרביעית שאם תאמר שמא ימצא שדה שביד אחת מן הקודמות שאינה של בעל ובא נגזל וטורפו מידה שאע״פ שבעל חוב אינו טורף אלא מן הרביעית מכל מקום כשאינה שלו מיהא נגזל טורפה מכל מקום שהוא מוצאו הרי מכל מקום היא באה אחר כן ומוציאה מיד הרביעית שבעל חוב מאוחר מה שגבה לא גבה ואם כן מה צורך לראשונה בשבועת השניה וכן לכל אחת בשבועת שאחריה ובן ננס סובר מה שגבה גבה ומתוך כך צריכה אף הרביעית לישבע וכן כל אחת לשלפניה ושבועה ליתומים אין כאן שהיתומים גדולים ואנו סוברים עכשו שדעת שניהם לומר שלא אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא ביתומים קטנים בדברים שנפרעין מהן ואף כשתאמר לבן ננס לא גבה מכל מקום חושש הוא על הרביעית שתכסיף את הקרקע שבידה שכשרואה שאין משביעין אותה אף היא מרגשת בעצמה מה זו שהקלו ביך אינו אלא שאם גוביינא של אחת מהם נפקעת חוזרת על זה ומתוך כך מקלקלת השדה וכשמשביעין אותה אינה חוששת לכך ולשיטות אלו כל שלא הוצרכנו לשבועה אלא מצד האלמנות הלכה כתנא קמא אלא שמכל מקום הוזכר טעם אחר בגמרא שלדעת תנא קמא אין שבועת היתומים אמורה אלא בקטנים ובן ננס סובר שזה שאמרו הבא ליפרע מן היתומים לא יפרע אלא בשבועה אף ביתומים גדולים הוא הילכך אף רביעית אע״פ שאין בה מקום לשבועה בשביל האחרות נשבעת היא בשביל היתומים וכן הלכה ולענין פירוש מיהא יש מפרשין משנתנו אף לתנא קמא בשיש נכסים כדי לפרוע את כלן ונשבעת שלישית לרביעית שמא יבא בעל חוב ויטרוף את של רביעית והשלישית הותפשה צרורות וחלקה ראוי לרביעית וכן שניה לשלישית שמא החוב יתר על כתבת רביעית ויטרוף גם כן את של שלישית וכן מטעם זה ראשונה לשניה אבל רביעית לתנא קמא נפרעת שלא בשבועה שאם יבא לטרוף טורף את שלה קודם לכלן ושמא תאמר יזקיקנה לשבועה שמא החוב יותר מכתובת האחרונה ובעל חוב טורף אחד מן האחרות ושמא האחרונה הותפשה צררי ונמצא שגבתה כתובתה ואם תשבע תודה בהן ויתנום לבעל חוב עם חלקה שבקרקע אין זה כלום שאם גבת מטלטלין גבתה ואין בעל חוב מוציא מידה היו כל הכתבות יוצאות ביום אחד הולכין לקדימת שעות ודוקא בירושלם כמו שהוזכר כאן היו כלן יוצאות בשעה אחת אפילו נודע שהאחת קודמת לחברתה כגון שכתב בראשונה בתחלת שעה פלונית ובשניה באמצעה ובשלישית בסופה חולקות בשוה על הדרך שכתבנו בשלפניה שאין כאן קדימה אפילו בירושלם וכן הדין בשאר מדינות כל שנחתמו ביום אחד אפילו נודע שזו בתחלת היום וזו בסוף ומכל מקום כתבו גדולי הפוסקים דוקא בקנית שטר ר״ל שאין שם קנין ומכיון שאין הקנין אלא בשטר אין קדימתו כלום ואין אומרין שמן הסתם הקודם בזמן קודם בהגעה לידו אלא אם כן בקודם יום אחד בכל המדינות או שעה אחת בירושלם אבל כל שיש שם קנין כל שנודע שקנין זה קודם אפילו רגע אחד קנה משעת קנין הואיל ועברה שעת שיעור חזרת קנין על הדרך שיתבאר שיעורה בבתרא פרק נחלה ויראה שהוא הדין בכתיבה לבד אם נתברר שליד זה הגיעה תחלה אלא שאין קדימת הזמן שבשטר מוכחת שהקודם בזמן למסירה אלא לקדימת יום בכל מקום או שעה אחת בירושלם ויש חולקין בזו ואין נראה לי: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush