ציון א (ב, ב).
גמרא. אמר רבא: ולענין גיטין אינו כן. אלמא קסבר רבא: אין אונס בגיטין...איכא דאמרי, אמר רבא: וכן לענין גיטין. אלמא קסבר רבא: יש אונס בגיטין.
התנה עליה שיהיה גט אם לא בא עד שלשים יום למדינה זו, והיה בא בדרך בתוך שלשים יום וחלה, או עכבו נהר, ולא בא עד אחר שלשים יום - הרי זה גט, אפילו עומד וצווח ׳הריני אנוס׳, שאין אונס בגיטין, ואף על פי שגילה דעתו שאין רצונו לגרש.
(רמב״ם גירושין ט, ח)
אמר לה ׳הרי זה גיטך אם לא אבא בתוך שלשים יום׳, או שאמר ׳על מנת שלא אבא בתוך שלשים יום׳, והיה בא בדרך בתוך שלשים יום וחלה, או עכבו נהר, ולא בא עד אחר שלשים יום - הרי זה גט, אפילו עומד וצווח ׳הריני אנוס׳, שאין אונס בגיטין, ואף על פי שגילה דעתו שאין רצונו לגרש, כיון שלא התנה ׳חוץ מאם יקראני אונס׳. אבל אונס דלא שכיח כלל, כגון אכלו ארי או הכישו נחש או נפל הבית עליו - לא אסיק אדעתיה להתנות עליו, ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם, ושביה הוי אונס דשכיח, ואינו מבטל הגט, מדלא התנה.
(שו״ע אבן העזר קמד, א)
א. פסיקת ההלכה בסוגים השונים של אונס.
בגמרא יש שתי לשונות בשם רבא, אם בגיטין מועילה טענת אונס לבטל את הגט, כשנאנס ולא עמד בתנאי שנקבע על ידו לחלות הגט.
להלכה מביאים התוספות (ד״ה איכא דאמרי) את פסיקת רבינו חננאל שהלכה כלשון הראשונה שאין אונס בגיטין, על פי הגמרא במסכת גיטין
(לד, א) שנוקטת כאפשרות זאת בסתם ללא מחלוקת. התוספות מוסיפים שכך נראה גם מהגמרא בסוגייתנו שמביאה ראיות ללשון הראשונה ומקשה מהן על הלשון השניה, ואין לסמוך על התירוצים הדחוקים.
התוספות מקשים על הפסיקה הזו מסוגיה אחרת במסכת גיטין
(עג, א), ממנה עולה שיש טענת אונס. מתוך כך מסיק ר״י שיש שלושה סוגים של אונס. סוג אחד הוא של אונס שאינו שכיח כלל, כגון שנפל עליו הבית או שנשכו נחש, בו כולם מודים שיש טענת אונס לבטל את הגט, ואין לחוש בו לתקלה כל שהיא אצל צנועות או אצל פרוצות, שאף הן אינן מעלות על דעתן שיתרחש אונס כזה. הסוג השני הוא כשנאנס על ידי מחלה, ובזה נחלקו שתי הלשונות בסוגייתנו, והסוג השלישי הוא של אונס שכיח, כגון שהפסיקו הנהר ולא יכל לבא, לגביו מבואר בסוגייתנו שהכל מודים שאין טענת אונס מפני שהיה צריך להתנות על כך מראש, שאם תהיה תקלה כזו לא יחול הגט, וכיון שלא התנה - אין לו עכשיו טענת אונס. כדבריו כותבים הרשב״א, הרא״ה, הריטב״א, הרא״ש (סי׳ ב) ורבינו קרשקש.
התוספות במסכת גיטין (שם ד״ה איתיביה) מוסיפים בשם ר״י שניתן להסביר שם את הסוגיה בדרך אחרת, שהגט לא חל מסיבה אחרת ולא מחמת טענת אונס, וממילא יוצא שתמיד אין אונס בגיטין, גם באונס שאינו שכיח, ולכך מסכים גם המאירי בסוגייתנו. אולם התוספות בסוגייתנו דוחים את ההסבר הזה.
המאירי מביא דעה לפיה הלכה כלשון השניה שיש אונס בגיטין, כפי שבדרך כלל פוסקים כשיש שתי לשונות, וכן מביא המרדכי בגיטין (סי׳ שס) בשם גאון, אך מדבריו משמע שפוסק כלשון זו רק לחומרא. אולם המאירי עצמו, וכן שאר המפרשים והפוסקים, מסכימים לפסיקת רבינו חננאל שהלכה כלשון הראשונה.
בתוספתא בגיטין (פ״ה, ב) ובירושלמי בגיטין (פ״ז ה״ד) מובא שהמתנה ׳הרי זה גיטך מהיום אם לא עמדתי מחולי זה׳ ונפל עליו בית או שנשכו נחש - הרי זה גט, מפני שלא עמד מאותו החולי, ומשמע שאין טענת אונס בגיטין גם באונס שאינו שכיח. אכן הרא״ש במסכת גיטין
(פ״ו סי׳ ד) מביא שרבינו חננאל פוסק כמשמעות הירושלמי, ותמה עליו שזה נוגד את מה שנראה מהבבלי בגיטין שבאונס שאינו שכיח יש טענת אונס.
הרמב״ם בהלכה שלפנינו פוסק שאין אונס בגיטין, אולם בהלכה יח הוא כותב לגבי המתנה ׳אם לא אעמוד מחולי זה׳ ונפל עליו הבית שהאשה ספק מגורשת, שלא כפי שכותבים התוספות שבאונס שאינו שכיח כולם מודים שיש טענת אונס. המאירי והמגיד משנה מסבירים שגם הרמב״ם מסכים להבחנות בין הסוגים, אלא שמפרש שהגמרא בגיטין עצמה מתכוונת לומר שיש ספק באונס שאינו שכיח. בדרך אחרת מסביר הרא״ש (שם) שהרמב״ם מסתפק אם לפסוק כבבלי או כירושלמי, כלומר כבבלי שסובר שיש טענת אונס בדבר שאינו שכיח, או כירושלמי שאין טענת אונס גם בזה.
השלחן ערוך מחלק בפירוש בין אונס שכיח לבין אונס שאינו שכיח, שבזה יש טענת אונס, אולם בסימן קמה, ו הוא כותב כדברי הרמב״ם לגבי האומר ׳אם לא אעמוד מחולי זה׳, שהרי זו ספק מגורשת, ומקשה שם הבית שמואל (סק״י) שדבריו סותרים את פסיקתו בהלכה שלפנינו שבאונס שאינו שכיח יש טענה גמורה של אונס.
ב. אונס בידי שמים ובידי אדם.
המרדכי (שם) כותב בשם ריב״ן שאפילו באונס שהוא בידי שמים אין אונס בגיטין, אבל בשם ספר המקצועות הוא כותב שבאונס בידי שמים יש אונס, ורק כשהאונס בידי אדם אין אונס, וכותב שכך פוסקים בשתי ישיבות. המרדכי מיישב על פי חילוק זה את הסתירה בין הסוגיות, שבגיטין (שם) מדובר על מי שנשכו נחש או אכלו ארי שזהו אונס בידי שמים, ובסוגייתנו מדובר על אונס בידי אדם. אולם הבית יוסף כותב שגם בסוגייתנו מדובר על אונס בידי שמים, שהרי מדובר כשחלה, ולדעתו בעל המקצועות פוסק כלשון השניה שיש אונס בגיטין.
הסבר אחר כותב החתם סופר בחידושיו (מהדו״ב) שלפי בעל המקצועות אין כלל מחלוקת בין הלשונות בדעת רבא, אלא הראשונה עוסקת באונס בידי אדם והשניה באונס בידי שמים.
הבית יוסף כותב שלפי בעל המקצועות צריך לומר שבמעשה שמובא בגמרא באדם שלא בא בזמן מפני שהפסיקו הנהר היה זה אונס בידי אדם, שלא הזדמנה לו ספינה לעבור בה, ולא אונס בידי שמים, כגון שהנהר עלה ולא יכל לעבור בו ברגל, ולכן פסק שמואל שאין זו טענה והגט קיים.
בעל העיטור (שלישות גט דף מה, ג) כותב שנשאלה שאלה אצל ראש כלה אם יש טענת אונס בקידושין, ולא נפשטה. בשיטה מקובצת מובא הסבר לספק, אם גם בקידושין יש חשש לתקלה אצל צנועות, כגון שנתן לה קידושין ואמר לה שיחולו אם יבא בתוך שלושים יום ולא בא, שעלולות לחשוב שנאנס כשלא נאנס ולשבת עגונות מתוך הנחה מוטעית שהן מקודשות, וכן אצל פרוצות, שעלולות לחשוב שלא נאנס כשנאנס ולהנשא לאחר, או שבקידושין לא תיקנו תקנה כזו מפני שזהו דבר שאינו שכיח. גם המאירי בשם חכמי פרובינצא שיש ספק בדבר, אך הוא עצמו מקבל את דעת רבותיו שאין אונס בקידושין, מפני שגם בקידושין יש תקנת צנועות ופרוצות.
לעומתם כותבים הרא״ה ורבינו קרשקש שבקידושין יש טענת אונס ואין חוששים לתקלה אצל צנועות ופרוצות. הם מסבירים שגם בגיטין אין טענת אונס רק כשהתנאי התקיים והטענה היא שהתקיים באונס ונחשב כאילו לא התקיים, מה שאין כן כשהתנאי לא התקיים, שגם אם לא התקיים באונס אי אפשר להחשיבו כאילו התקיים. על כן בקידושין הדיון אפשרי רק בכגון שאמר לה שהקידושין יחולו אם לא יבא ולא בא, שמעיקר הדין מקודשת ולא רק הצנועות תשבנה עגונות, ואם נאנס אכן אינה מקודשת אבל אין חשש לפרוצות מפני שלא תתקבל טענתה שנאנס כשלא ידוע על כך.
גם הריטב״א כותב שאם התנאי לא התקיים באונס - הגט בטל, ולא אמרו שאין אונס בגיטין אלא כשהתנאי התקיים באונס, וכן כותב המשנה למלך (מכירה יא, א) בשם הריב״ש, אבל מההסבר המובא בשיטה מקובצת שמדבר על קידושין שאמר לה שיחולו אם יבא ולא בא, מוכח שגם כשהתנאי לא התקיים באונס אין טענת אונס בגיטין.
בירושלמי (
גיטין פ״ז ה״י) נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש לגבי המקדש על תנאי שאם לא יכנוס עד יום פלוני לא יהיו קידושיו קידושין, ונאנס ולא כנס, שלדעת רבי יוחנן אינה מקודשת, ואינו נחשב כאילו עשה מעשה וכנסה, ולדעת ריש לקיש נחשב כאילו עשה, והקידושין חלים. הר״ן במסכת קידושין (דף כה, א בדפי הרי״ף) מסביר שלדעת רבי יוחנן האשה אינה מסכימה להתקדש אלא אם כן יתקיים התנאי ממש בפועל, שיבוא ויכנוס, ואין זה דומה לאונס בגיטין שדעתו לגרש רק אם יעבור על התנאי ברצון ולא באונס.
לפי זה כותב החתם סופר בתשובה (חו״מ סי׳ א) שרק בכגון זה שהתנאי לטובתה סובר רבי יוחנן שאין טענת אונס, אבל כשמתנה תנאים אחרים - יתכן שיש טענת אונס בקידושין, ולכן בעל העיטור מסתפק ואינו פושט את הספק על פי דברי רבי יוחנן בירושלמי.
נראה איפוא שגם הר״ן סובר שבגיטין אין טענת אונס אפילו כשהתנאי לא התקיים, שכן לפי הרא״ה ורבינו קרשקש ניתן להסביר את דברי רבי יוחנן בירושלמי בפשטות, שהקידושין אינם חלים מפני שהתנאי לא התקיים, ובאופן זה אין הבדל בין קידושין לבין גיטין.
בעל ספר דורות הראשונים (ח״ו עמ׳ 136) מסביר באופן אחר מדוע אי אפשר לפשוט את הספק מדברי הירושלמי, שבירושלמי עוסקים בעיקר הדין אם מי שנאנס ולא עשה נחשב כמי שעשה, והספק של בעל העיטור הוא אם תיקנו תקנה מיוחדת בקידושין כמו שתיקנו בגיטין, או שתיקנו רק בגיטין שאינם תלויים בה, ולא בקידושין שבידה להתנות מתחילה מה שתרצה ויכולה למנוע מראש מצב של עיגון.
ציון ג.
עיין בירור הלכה לגיטין עב, א ציון ב.
ציון ד.
עיין בירור הלכה לגיטין עו, ב ציון א-ג.