גמרא
פירוש
כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דִּמְזַלְזְלִי בְּהוּ תַּקִּינוּ לְהוּ מָאתַן כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא פָּרְשִׁין מִינַּיְיהוּ דְּאָמְרִי עַד דְּנָסְבִינַן אַלְמְנַת כֹּהֲנִים נֵיזִיל נִיסֵּיב בְּתוּלָה בַּת יִשְׂרָאֵל אַהְדְּרִינְהוּ לְמִלְּתַיְיהוּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי נסתחפה שדך והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות רבן גמליאל ור׳ אליעזר אומר נאמנת ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיים אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה אמר הר״ם הלכה כרבן גמליאל אשר אמר נאמנת אבל לא שישביעה שבועת הסת אם טענתה אמת כמשפט כל טוען ואם היא מכחישתו ואומרת בתולה נמצאתי הנה הוא נאמן ולא תחייבהו שבועה ותפסיד עקר כתובה לפי שחכמים תקנו כתובה לאשה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וממה שיתחייב שתדע שהבוגרת והוא שיהיו לה ששה חדשים שלמים אחר הבאת שתי שערות ובתנאי גם כן שיהיו אלה השתי שערות צומחות אחר הי״ב שנים שאין לה טענת בתולים ר״ל טענת דמים לפי שכבר כלו בתוליה ואמנם יש לה טענת פתח פתוח כן הסכימו כל מי שראינו מאמרו מהגאונים ואשר התבאר אצלי שהענין בהפך טענת דמים יש לה טענת פתח פתוח אין לה: אמר המאירי והיה מקחי מקח טעות ואין לך כלום שהרי כל שכנס בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום כמו שביארנו רבן גמליאל ור׳ אליעזר אומרים נאמנת הואיל וטענה שלה בבריא וטענה שלו בשמא ואע״פ שהיה לנו לומר אוקי ממונא בחזקת מריה והמוציא מחברו עליו הראיה הרי יש כאן חזקה אחרת והיא שחזקת רוב נשים לינשא בתולות וכן שבזו מצטרף בטענתה דין מגו והוא מיגו דהיא מציא אמרה מוכת עץ אני תחתיך שהיתה גם כן כתבתה מאתים אחר שתחתיו נעשית מוכת עץ וכן שהיתה כשירה לכהנה שאין מוכת עץ אסורה אלא לכהן גדול וכן שטענת מוכת עץ היה נוח לה יותר שאין לה בה שום פגם ומכל מקום אין צורך לאלו אלא לעשותן סעד שעיקר הדברים מכח טענת בריא הוא שאין טענת שמא טענה אצל טענת בריא ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיים לסמוך על דבריה אלא אוקי ממונא בחזקת מריה והוא נאמן עד שתביא ראיה לדבריה ואע״פ שמצינו ר׳ יהושע שהוא סובר דין מגו כמו שיתבאר בפרק שני לא אמרה שם אלא כשהנתבע מתחיל להכניס עצמו בתביעה שלא היה הלה יודע בה כמו שיתבאר שם ומכל מקום הלכה כרבן גמליאל והיא נאמנת כמו שהתבאר אלא שיכול להשביעה הסת על כך או להחרים סתם: היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את רבן גמליאל ור׳ אליעזר אומרים נאמנת ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה אמר המאירי מוכת עץ אני כלומר וקודם שאירסתני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש ונחלקו בגמרא טענתיהו במאי אם במאתים ומנה או במנה ולא כלום ולפי מה שפסקנו למעלה אתה צריך לפרשה לענין פסק במנה ולא כלום כלומר מוכת עץ הייתי קודם שארסתני וכתבתי מנה שמוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה כתבתה מנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ואין לך כלום שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום כמו שביארנו רבן גמליאל וכו׳ נאמנת מכח בריא ושמא ואע״פ שהוציאה עצמה מחזקת רוב נשים שהרי אף היא מודה שלא בתולה היתה בשעת אירוסין והיה לנו לילך אחר חזקת ממון מכל מקום אין טענת שמא טענה אצל טענת בריא ואף בזו מכל מקום יש בה דין מגו דמציא אמרה מוכת עץ אני תחתיך אלא שאין צורך בכך ומה שאמר בה בגמרא דליכא מגו פירושה שהרי טענת מגו נוחה לה יותר: ראוה מדברת עם אחד אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור׳ אליעזר אומרים נאמנת ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה אמר הר״ם פי׳ אמרו מדברת כנוי ליחוד וטיב הוא הסבה ותמיד יאמרו טיב גיטין וקדושין טיב ע״ז ומשמשיה ר״ל סבותיהם ור׳ יהושע יחמיר ויאמר שאע״פ שהיא תרמוז לאיש מיוחד ידוע והוא בתכלית הכשרות הנה היא לא תאמן אלא היא בחזקת בעולה לפסול לה ותהיה פסולה מכהונה לפי שהיא בחזקת מי שנבעלה בעילת זנות והלכה כר״ג ומה שיתחייב שתדעהו שהכהן כאשר אירס בתולה ואחר האירוסין בעת הנשואין טען שלא מצאה בתולה הנה כבר אסרה עליו ויוכרח עליו שיפטרנה בגט לפי שהוא שויה אנפשיה חתכה דאסורא שיאמר אולי נבעלה אחר הקדושין ותהיה זונה ותאסר על הכהן בין נבעלה באונס או נבעלה ברצון על העקר הידוע שאונס בישראל משרא שרי ובכהנים אסור: אמר המאירי פירוש עכשו רצה ללמד באשה שאין לה טענה עם הבעל אלא שהיא פנויה ובאה להכשיר את עצמה או את בתה לכהנה והוא שאמר ראוה מדברת עם אחד בשוק ור״ל נבעלה וכשבאין לחקור מה טיבו של בועל זה שמא נתין או ממזר או חלל שפוסלין אותה בביאתם היא אומרת מאיש פלוני וכהן הוא כלומר לא כהן דוקא אלא כל מי שביאתו אינה פוסלת לכהנה נאמנת ומשיאין אותה לכהנה שחזקתה כשרות ואין צריך לומר בראוה שנסתרה לבד שנאמנת לומר נבעלתי ולכשר נבעלתי מגו דמציא אמרה לא נבעלתי ואע״פ שזעירי ורב אשי נחלקו בגמרא והוא שזעירי אמר מאי מדברת נסתרה ורב אסי אמר נבעלה ואיתותב רב אסי אלמא הילכתא כזעירי אין זה כלום דרבותא דזעירי לא הוצרכה אלא לר׳ יהושע דאפילו בנסתרה קאמר דלא מהימנא ואנן הא קיימא לן כרבן גמליאל ואף בנבעלה נאמנת ור׳ יהושע אומר אינה נאמנת שכל שהפקירה עצמה אינה בודקת למי ופסולה לכהנה ופירשוה בגמרא לדעתי אף בראוה שנסתרה כזעירי ומשום מעלה עשו ביוחסין: היתה מעוברת מה טיב העובר הזה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה אמר הר״ם פי׳ אמר ר״ג נאמנת אין ענינו שתהא נאמנת שזה העובר בן לפלוני וייוחס אליו אמנם ענינו שתהא נאמנת באשר נבעלה לכשר ותהיה היא כשרה לכהונה וכן העובר אם היתה בת הנה היא גם כן כשרה לכהונה והלכה כר״ג אבל לכתחלה לא נתיר לזאת המעוברת או למי שנבעלה לספק שתנשא לכהן שאולי נבעלה לפסול לה אלא אם כן היו רוב כשרים מצויין אצלה והוא שיהיו רוב אנשי העיר ישראל כשרין ויפרוש אחד מן העיר ויבעול זאת חוץ לעיר ואז תנשא לכתחלה לכהן היא ובתה: אמר המאירי היתה מעברת כלומר שזו שנאמרה היא שבאה להכשיר את עצמה וזו באה להכשיר את בתה והוא שאמר היתה מעברת וכשבאין לחקור ממי ומה טיבו של עובר זה כדי לידע אם בתה כשירה לכהנה היא אומרת מאיש פלוני וכהן הוא כלומר ממי שאין בתו פסולה לכהנה ולא מנתין וממזר עד שתעשה הבת כמוהו נאמנת ואע״פ שלא היתה לה חזקת כשרות מעולם הואיל ואין כאן הוצאת ממון ר׳ יהושע אומר אינה נאמנת והלכה בכלם כרבן גמליאל: אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאת מים מן העין ונאנסה אמר ר׳ יוחנן בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא אמר הר״ם המעשה היה חוץ ממדינה שרובה כשרין והיה חוץ מזאת המדינה סיעה רובן כשרין גם כן ופירש אחד מזאת הסיעה ואנס אותה והיו תרי רובי רוב העיר ורוב סיעה של מקום שנאנסה וזו היא חומרא לפי שאין לנו צורך כי אם לרוב אחד אבל מעלה עשו ביוחסין שהיא לא תנשא לכתחלה אלא בתרי רובי והלכה כר׳ יוסי: אמר המאירי משיאין לכהנה ר״ל שהם כשרים להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהנה הרי זו תנשא לכהנה ושאלו בה בגמרא ר׳ יוחנן בן נורי דאמר כמאן אי כרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ואע״ג דאמר רב שמואל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא לכתחלה עד דאיכא רוב כשירין סברא דנפשיה הוא ולא משום רבן גמליאל אמרה אי כר׳ יהושע אפילו ברוב כשרים פסיל והעמידוה לדעת שניהם ובתרי רובי ופירשו בה שבשעת קרונות היה מעשה ר״ל בחוץ לעיר שהיו קרונות בסיעות של בני אדם כשרים באות לשוק והרי יש כאן תרי רובי רוב העיר ורוב סיעה ובתרי רובי אף ר׳ יהושע מודה ואף לרבן גמליאל דמכשיר אפילו ברוב פסולים הכא בעי תרי רובי לענין פסק שבזו הואיל ותינוקת היתה וכן שבני הקרון נכרים ואינה מכירתם עד שתדע לטעון שלכשר נבעלה או אף שאין דרכה להיות טוענת כלל וכל שכן שאינה טוענת בריא אע״פ שהוא סובר שכל שאם טוענת כשירה פותחין לה כמו שאמרו בפרק שלישי ל״ו ע״א מכל מקום לינשא לכתחלה אין מכשירין אלא בתרי רובי הואיל ואינה טוענת וזהו שהקשו עליה משמועת מצא בה תינוק מושלך וכו׳ שאינו טוען כלום וזהו פירוש בקרונה של צפורי היה מעשה כלומר שהיה עם נכרי ואף היא לא ידעה למי אלא שאנו יודעים שרובן כשרים ועל דעת זה הביאו גדולי הפוסקים זו של תרי רובי ואפילו טוענת שאין טענת תינוקת כלום הא כל שהיא גדולה וטוענת בריא כשירה אף ברוב פסולין אלא שאף בזו יש אומרים דבעינן מיהא חד רובא לכתחלה כשמואל ואף בראשונה ר״ל מדברת ומעוברת סתם רוב העיר כשרים ויש בזה חולקים לומר שאף בכלן בעינן תרי רובי לכתחלה ואין נראה כן וגדולי הרבנים פירשו שמשנת ר׳ יוסי באה לדעת ר׳ יהושע וגורסין בגמרא לעולם כר׳ יהושע סבירא ליה ולדעתם לדידן דפסקינן כרבן גמליאל אף בזו לא בעינן תרי רובי ואין דבריהם נראין ועיקר הגירסא אמר ליה הכי אמר רב יהודה בשעת קרונות היה מעשה: זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור שהמוציא מחברו עליו הראיה וכתבו הגאונים שמשביעין אותו היסת שאינו יודע ואע״פ שביארנו במשנתנו שברי ושמא ברי עדיף לא אמרוה במקום הוצאת ממון אלא במקום שיש חזקת כשרות לאשה ואע״פ שבפרק שני אמרו חזקה דממונא עדיפא מחזקה דגופא דוקא ברי וברי אבל ברי ושמא וחזקה דגופא ברי עדיף ואף בזו של מיגו ראיתי חכמי האחרונים שבספרד שכתבו שכל שיש חזקה לתובע נאמן ואיני יודע מה מקום בזה לחזקה ואף הם כתבו בסוגיא זו דרך כלל שכל מקום שאמרו הלכה כרב נחמן בדיני דוקא במקום שלא נחלקו בה אחרוני התלמוד הא כל שנחלקו בה האחרונים קיימא לן כבתרא אלא אם כן נפסקה בהדיא כרב נחמן: זו שאמרו באיני יודע שפטור דוקא שאמר איני יודע בעיקר ההלואה אבל אם אמר יודע אני שהלוית אבל איני יודע אם פרעתיך ודאי חייב כמו שיתבאר באחרון של בבא קמא: כבר ביארנו בכמה מקומות שאין אומרין מגו להוציא ממון על טענתו ומה שאמרו כאן עד כאן לא אמר רבן גמליאל התם אלא דאמרינן מגו לא נאמר אלא דרך דחייה ומשא ומתן של סוגיא ואין הכרח ללמוד ממנה לומר דין מגו אף להוציא ממון כל שהוא בטענת בריא ושמא ועוד שאפשר שזהו מה שאמרו אחר כן אי נמי עד כאן לא אמר רבן גמליאל אלא דאמרינן אוקי איתתא אחזקה כלומר שאין טענת מגו מספקת לכך והוא צריך לטעם אחר ולא עוד אלא שלדעתי אין ללמוד מכאן למקומות אחרים שזו כתבתה בידה והרי היא מוחזקת בכתבתה והוא בא לפסלה ולהפקיע את חזקתה ואחר שכן ראוי להאמינה בסעד טענות אלו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush