גמרא
פירוש
תֵּשֵׁב עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ אאַדְמוֹן אוֹמֵר יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֵשֵׁב עַד שתלבין רֹאשִׁי עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָּסַק מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְּנוֹס אוֹ פְּטוֹר אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בתוספות בד״ה תשב עד שתלבין ראשה כו׳ מ״מ אין נראה לרבי פירושו כו׳ דהא דקאמר תשב כו׳ כשאין לו לאב ליתן כלום או שהבעל אינו רוצה לטרוח כו׳ ומיהו הא לא משמע לרבי לפרש כשאין לו ליתן מדבעי למימר כופין לאב עכ״ל. ולכאורה דבריהם תמוהין בזה דנהי דלמאי דהוה בעי למימר כופין לאב היינו כשיש לו מ״מ למסקנא דכופין לבעל שפיר מפרשינן לה בין כשאין לו לאב או שהבעל אינו רוצה לטרוח ונ״ל דלזה בעצמו כיון רבי שרוצה לומר דאף אם יש לו לאב ואין הבעל רוצה לטרוח אפ״ה שייך פלוגתא דאדמון ורבנן ולאפוקי ממה שכתבתי בסמוך בשיטת הפוסקים דביש לו לאב לכ״ע צריך הבעל לטרוח כיון שיש לו מקום לגבות או לאידך גיסא כמו שכתבתי בשיטת רש״י בפ׳ מציאת האשה דביש לו לאב אדמון נמי מודה דאין כופין לבעל אלא לאב וכתבתי ג״כ דשני לשונות של רש״י פליגי בהכי ועל זה רוצה רבי לפרש דל״ש יש לו ל״ש אין לו שייך פלוגתא דאדמון ורבנן והשתא מסיק שפיר ומיהו לא משמע לרבי לפרש לשון פשט הרגל דוקא כשאין לו ולפ״ז נאמר דביש לו לאב לא פליגי ומסיק דא״א לומר כן כיון דלמאי דבעי למימר כופין לאב ע״כ דשייך פלוגתייהו ביש לו א״כ למסקנא נמי לא אשכחן דאידחי הך סברא להיפך כן נ״ל בכוונת התוספות ודו״ק: בד״ה ואפילו בברייתא כו׳ תימא היכי מצי למיפסק הלכה בתרוייהו כו׳ והלא סותרין זה את זה כו׳. ולכאורה אין זה תימה כ״כ דשפיר מצינן למימר דר״ג ס״ל כאדמון דברייתא בעיקר דינא וה״ה כאדמון דמתניתין בעיקר דינא אבל במאי דקאמר אדמון אילו אני פסקתי לא ס״ל כוותיה כדאשכחן נמי במתניתין דלעיל בכדי שמן וקנקנים דר״ג ס״ל כאדמון ועדיפא מאדמון דר״ג מחייב אפילו בטענו חיטין והודה בשעורין ואדמון פוטר כדפרישית לעיל באריכות אלא דשאני התם דהאי דינא דפוטר אדמון בטענו חיטין והודה בשעורין לא שמעינן ליה להדיא אלא מדיוקא משא״כ הכא דאדמון קאמר בפירוש אילו אני פסקתי לא ניחא להו להתוס׳ לפרש דהא דקאמר ר״ג רואה את דברי אדמון לא קאי נמי אהא וק״ל: בד״ה לא שנו אלא עד כו׳ וקשה מהא דאמר בפ׳ חזקת כו׳ ומסיק ראיה בקיום השטר אלמא דע״י חתימת הדיינים כו׳ עד סוף הדיבור. מיהו בחדושי הרמב״ן ז״ל בפ׳ חזקת מצאתי שמפרש הא דאמרינן ראיה בקיום השטר בענין אחר דאחר שנתקיים השטר כראוי אין צריך גדול האחים שום ראיה משום דס״ל לר׳ ששת כרב דעל האחין להביא ראיה וכתב כן ליישב קושית התוספות דהכא וכתב שכן הוא בתשובת רבינו נסים גאון ע״ש קצת באריכות ומסיק שכן עיקר וכן נראה מל׳ רש״י כאן שהדייני׳ א״צ לקרות כלל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush