×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּנָשִׂיא שֶׁעָשׂוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת.
the same with regard to a Nasi, whose offering is apt to change if he leaves his position, e.g., when he becomes impure as a leper (see Horayot 10a), as in such a case he brings the sin offering of an individual?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 תאמר בנשיא שעשוי להשתנות. שיכול להדחות מנשיאותו ולהיות הדיוט הילכך לא מצי יליף מהני ואיצטריך למיכתב ליה ידיעה לחוד ולא מייתר:
1. עד כאן שייך לעמוד הקודם
נשיא עשוי להשתנות – דאי עבר מנשיאותו כשאר יחיד הוי.
בנשיא שעשוי להשתנות, שאם הוא יורד מנשיאותו דינו כיחיד!
the same with regard to a Nasi, whose offering is apt to change if he leaves his position, e.g., when he becomes impure as a leper (see Horayot 10a), as in such a case he brings the sin offering of an individual?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מֵהָכָא מִכְּדֵי מִצְוֹת מִצְוֹת יָלְפִי מֵהֲדָדֵי.

Rather, Abaye said: The halakha that Yom Kippur does not atone for one who is liable to bring a sin offering can be derived from here: Since there is a verbal analogy between the word “mitzvot” mentioned with regard to the sin offerings of an individual and the word “mitzvot” mentioned with regard to a Nasi and with regard to the community, the halakhot of these three cases are derived from one another.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר אביי מהכא – מצית ילפת דכתיב בכולהו מצות ומצו ילפי מהדדי מה חד צריך ידיעה אף כולהו נמי למה לי למיהדר כו׳:
מצות מצות ילפי מהדדי – יחיד ונשיא וצבור דבכולהו כתיב מצות וילפי כולהו בהך גזירה שוה מהדדי במסכת הוריות (דף ח:) לדבר שחייבין על זדונו כרת וחייבין על שגגתו חטאת הילכך להא מילתא נמי לילפו מהדדי.
אלא אמר אביי, מהכא [מכאן] למדים שאין יום הכיפורים מכפר על חייבי חטאות: מכדי [הרי] חטאת הציבור, הנשיא והיחיד, בגזירה שווה ״מצות״ ״מצות״ ילפי מהדדי [למדים זה מזה], שבשלושתם נזכר ביטוי זה,
Rather, Abaye said: The halakha that Yom Kippur does not atone for one who is liable to bring a sin offering can be derived from here: Since there is a verbal analogy between the word “mitzvot” mentioned with regard to the sin offerings of an individual and the word “mitzvot” mentioned with regard to a Nasi and with regard to the community, the halakhot of these three cases are derived from one another.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כֵּיוָן דְּיָלְפִי מֵהֲדָדֵי לְמָה לִי דִּכְתִיב שָׁלֹשׁ יְדִיעוֹת גַּבֵּי יָחִיד וְגַבֵּי נָשִׂיא וְגַבֵּי צִבּוּר אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפֵיהֶן דְּהָא גָּמְרִי לְהֹן מִצְוֹת מִצְוֹת תְּנֵהוּ עִנְיָן הֵיכָא דְּמִתְיְידַע לֵיהּ בָּתַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים הוּא דְּמַיְיתֵי חַטָּאת.

And since the halakhot of these cases are derived from one another, why do I need a term of knowing to be written three separate times, with regard to an individual, and with regard to a Nasi, and with regard to the community? If this term of knowing is not necessary for the matters of these sin offerings themselves, to teach that one brings a sin offering only for a known sin, as this is already derived from the verbal analogy of “mitzvot” and “mitzvot,” apply it to the matter of a case where his sin becomes known to him only after Yom Kippur. The halakha in that case would therefore be that he brings a sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון דילפי מהדדי [שהם לומדים זה מזה], אם כן, למה לי דכתיב [שייכתבו] שלש ידיעות, גבי [אצל] יחיד וגבי [ואצל] נשיא וגבי [ואצל] צבור? אם אינו ענין לגופיהן ללמד שאינן באות אלא על ידיעה ודאית, דהא גמרי להן [שהרי למדים הם] בגזירה שווה של ״מצות״ ״מצות״תנהו ענין ללמד כי היכא דמתיידע ליה בתר [גם במקום שנודע לו חטאו אחר] יום הכיפורים הוא דמייתי [שמביא] חטאת.
And since the halakhot of these cases are derived from one another, why do I need a term of knowing to be written three separate times, with regard to an individual, and with regard to a Nasi, and with regard to the community? If this term of knowing is not necessary for the matters of these sin offerings themselves, to teach that one brings a sin offering only for a known sin, as this is already derived from the verbal analogy of “mitzvot” and “mitzvot,” apply it to the matter of a case where his sin becomes known to him only after Yom Kippur. The halakha in that case would therefore be that he brings a sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֵימָא כִּי מִתְיְידַע לֵיהּ בָּתַר יוֹם כִּפּוּרִים הוּא דְּמַיְיתֵי חַטָּאת מִשּׁוּם דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לָאו עַל הָדֵין חֵטְא קָא אָתֵי אֲבָל אָשָׁם תָּלוּי דְּעַל הָדֵין חֵטְא קָאָתֵי אֵימָא הָכִי נָמֵי דְּמִיכַּפַּר דְּכִי מִתְיְידַע לְבָתַר דְּקָא מַיְיתֵי אָשָׁם תָּלוּי לָא מַיְיתֵי חַטָּאת.

The Gemara raises a difficulty: But say that it is only when his sin becomes known to him after Yom Kippur that he brings a sin offering, because Yom Kippur did not come to atone for that specific sin. But with regard to a provisional guilt offering, which comes to atone for that specific sin, say indeed that he has achieved atonement. Therefore, if his sin becomes known to him after he brought a provisional guilt offering he should not bring a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא כו׳ – משום דיוה״כ לאו על הדין ספק חטא גרידא קא אתי לכפר אבל אשם תלוי דעל הדין ספק חטא גרידא קא אתי אימא לך דמכפר לגמרי דלכי מתיידע ליה בתר הכי לא איצטריך לאייתויי חטאת:
לאו על הדין חטא קאתי – כלומר לא על הדין לחודיה קאתי.
ושואלים, לפי זה, אימא [אמור]: דווקא כי מתיידע ליה בתר [כאשר נודע לו חטאו אחר] יום כפורים הוא דמייתי [שמביא] חטאת, משום שיום הכפורים לאו על הדין חטא קא אתי [לא על חטא מסוים זה הוא בא] לכפר, אבל מי שהביא אשם תלוי כשהיה לו ספק אם חטא, דעל הדין חטא קאתי [שעל חטא זה הוא בא]אימא הכי נמי דמיכפר [אמור גם כן שמתכפר], דכי מתיידע לבתר דקא מייתי [שכאשר נודע לו החטא אחרי שהביא] אשם תלוילא מייתי [אינו צריך להביא] חטאת!
The Gemara raises a difficulty: But say that it is only when his sin becomes known to him after Yom Kippur that he brings a sin offering, because Yom Kippur did not come to atone for that specific sin. But with regard to a provisional guilt offering, which comes to atone for that specific sin, say indeed that he has achieved atonement. Therefore, if his sin becomes known to him after he brought a provisional guilt offering he should not bring a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא אֲמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח} אוֹ הוֹדַע אֵלָיו מִכׇּל מָקוֹם הַשְׁתָּא דְּאָמַר כִּי מִתְיְידַע לֵיהּ מַיְיתֵי חַטָּאת אָשָׁם תָּלוּי לָמָּה בָּא אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא שֶׁאִם מֵת מֵת בְּלֹא עָוֹן מַתְקֵיף לַהּ רָבָא מֵת מִיתָה מְמָרֶקֶת אֶלָּא אָמַר רָבָא לְהָגֵן עָלָיו מִן הַיִּיסּוּרִים.:

Rava said in explanation that the verse states: “If his sin that he has sinned be known to him” (Leviticus 4:28), indicating that one is obligated to bring a sin offering in any case where his sin becomes known to him. The Gemara asks: Now that you say that when one’s sin becomes known to him he brings a sin offering, why does a provisional guilt offering come? Rabbi Zeira said: The reason is that if one dies before his sin becomes known to him, he dies without iniquity. Rava objects to this claim: If he dies, death itself absolves him, and therefore there is no need for a provisional guilt offering. Rather, Rava said: The reason that a provisional guilt offering is brought is in order to protect him from suffering until he brings his sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא או הודע אליו מכל מקום מייתי חטאת – אע״ג דאייתי קודם לכן אשם תלוי [שאם מת וכו׳] כלומר שאם מת לאחר שהביא אשם תלוי קודם שהודע לו מת בלא עון דכיפר עליו אשם תלוי:
מתקיף לה רבא – בלא אשם תלוי מיתה ממרקת עון אלא אפילו מחיים מכפר עליו להכי להגן עליו מן היסורין שאין יסורין באין עליו ביני ביני מאחר שהביא אשם תלוי ועד שיודע לו שיביא חטאתו1 האשה שיש עליה חטאת העוף ספק כגון ספק אם נפל הפילה או רוח הפילה ועבר עליו יוה״כ כו׳ מפני שהחטאת שמביאה מכשרתה ליכל בזבחים ולא משום חטא קא מתיא:
1. שייך למתניתין
אמר רבא, כנגד זה אמר קרא [המקרא]: ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא״ (ויקרא ד, כח)מכל מקום, בכל מקרה שנודע לו. ושואלים: השתא דאמר [עכשיו שאתה אומר]: כי מתיידע ליה מייתי [כאשר נודע לו בכל זמן מביא] חטאת, אשם תלוי למה הוא בא? אמר ר׳ זירא: לומר, שאם מת בינתיים, לפני שנודע לו חטאו — מת בלא עון. מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: אם מת, הרי מיתה ממרקת את העוון, ובזה מתכפר לו, ואינו צריך אשם תלוי! אלא אמר רבא: טעם הדבר שמביא אשם תלוי — כדי להגן עליו בינתיים מן הייסורים עד שיביא חטאתו.
Rava said in explanation that the verse states: “If his sin that he has sinned be known to him” (Leviticus 4:28), indicating that one is obligated to bring a sin offering in any case where his sin becomes known to him. The Gemara asks: Now that you say that when one’s sin becomes known to him he brings a sin offering, why does a provisional guilt offering come? Rabbi Zeira said: The reason is that if one dies before his sin becomes known to him, he dies without iniquity. Rava objects to this claim: If he dies, death itself absolves him, and therefore there is no need for a provisional guilt offering. Rather, Rava said: The reason that a provisional guilt offering is brought is in order to protect him from suffering until he brings his sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) חַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק [וכו׳].: אָמַר רַב וְכִיפֵּר אִי הָכִי אַמַּאי תִּקָּבֵר.

§ The mishna teaches: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, e.g., it is uncertain if she gave birth to a non-viable newborn, which results in an obligation to bring an offering, or if it was an amorphous mass, which does not, if it became known to her after the nape of the neck of the bird was pinched, the bird must be buried. It is assumed at this point that the phrase: It became known to her, is referring to a case where it became known to her that she certainly gave birth in a manner for which she is obligated to bring the sin offering of a woman after childbirth. In this context, Rav says: And the bird atoned for her after its blood was sprinkled and squeezed out on the wall of the altar. The Gemara asks: If so, that the bird atones, then it should be eaten by the priests, in accordance with the halakha of a bird sacrificed as a sin offering. Why, then, does the mishna state that it must be buried?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם משנמלקה – מספק אח״כ נודע לה שודאי נפל הפילה הרי זו תקבר הואיל ונמלקה כשעדיין ספק לה דספק חטאת אינה נאכלת משום דאית בה תרי איסורין דספק חולין בעזרה הוא וספק נבלה היא משום הכי תקבר:
אמר רב וכיפרה – כלומר שאעפ״כ עלה לה בחובתה הואיל ונודע לה אי הכי כיון דכיפרה בו אמאי תקבר תאכל לכהנים לא משום הכי לא תאכל לפי שאינה משתמרת שכיון שהפרישה תחילה על הספק שלא היתה ראויה לאכילה היסיח דעתו ממנו ולא שמרה ונפסלה בהיסח הדעת. אימת קאמר דלא נשתמרה אי מעיקרא משעה שהפרישה ועד שמלקה מאי פסלות יכול למיהוי בה הא חיה הוות ומחיים לית בה פסלות ואי לבסוף מאחר שנמלקה הא מנטר לה כהן דכהנים זריזין הן ואמאי אינה נאכלת. דמתניתין בנודע לה שלא ילדה מיירי ואסור לאכול משום נבלה וחולין הויא ובדין הוא דמותר בהנאה ומאי תיקבר מדרבנן וכי איתמר דרב וכיפרה אהדא איתמר האשה שהביאה כו׳:
אם משנמלקה נודע לה – שלא ילדה.
א שנינו במשנה: חטאת העוף של יולדת הבא על הספק, שאינה נאכלת על ידי הכהנים, אם משנמלקה נודע לה שילדה בוודאות — תיקבר. אמר רב: וכיפר, כלומר, יצאה בה ידי חובתה לאחר שיזה מדמה וימצה אותו על קיר המזבח. ושואלים: אי הכי [אם כך], אם היא מכפרת — תיאכל לכהנים כדין חטאת עוף ודאית, אמאי [מדוע] תקבר?
§ The mishna teaches: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, e.g., it is uncertain if she gave birth to a non-viable newborn, which results in an obligation to bring an offering, or if it was an amorphous mass, which does not, if it became known to her after the nape of the neck of the bird was pinched, the bird must be buried. It is assumed at this point that the phrase: It became known to her, is referring to a case where it became known to her that she certainly gave birth in a manner for which she is obligated to bring the sin offering of a woman after childbirth. In this context, Rav says: And the bird atoned for her after its blood was sprinkled and squeezed out on the wall of the altar. The Gemara asks: If so, that the bird atones, then it should be eaten by the priests, in accordance with the halakha of a bird sacrificed as a sin offering. Why, then, does the mishna state that it must be buried?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת אֵימַת לֹא מִשְׁתַּמֶּרֶת אִי מֵעִיקָּרָא חַיָּה הָוְיָא אִי לְבַסּוֹף קָמְנַטַּר לַהּ.

The Gemara answers: Since a bird brought due to uncertainty is unfit to be eaten, the priest diverted his attention from the bird, and it was left unguarded. Therefore, there is a concern that the meat became impure. The Gemara asks: When was it left unguarded? If this means it was unguarded at the outset, before the pinching of the nape, the bird was still alive, and a living animal is not susceptible to ritual impurity. If this means later, after the pinching of the nape, the priest guards it at that stage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאינה משתמרת – כיון דעל הספק באה ולא לאכילה הוה קיימא לא שמרוה יפה ונפסלה בהסח הדעת שמא נטמאה.
אי מעיקרא – קודם מליקה חיה הוות ובעלי חיין אינן מקבלין טומאה.
ומשיבים: לפי שאינה משתמרת, שכיוון שבאה מתחילה על הספק, שלא על מנת להיאכל על ידי הכהנים, הכהן מסיח דעתו ממנה, ושמא נטמאה. ושואלים: אימת [מתי] לא משתמרת? אי מעיקרא [אם מתחילה] לפני המליקה — חיה הויא [היתה], והחי אינו מקבל טומאה! אי [אם] לבסוף, אחר שנמלקה — קמנטר לה [הרי הוא משמר אותה]!
The Gemara answers: Since a bird brought due to uncertainty is unfit to be eaten, the priest diverted his attention from the bird, and it was left unguarded. Therefore, there is a concern that the meat became impure. The Gemara asks: When was it left unguarded? If this means it was unguarded at the outset, before the pinching of the nape, the bird was still alive, and a living animal is not susceptible to ritual impurity. If this means later, after the pinching of the nape, the priest guards it at that stage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא מַתְנִיתִין בְּנוֹדַע לָהּ דְּלֹא יָלְדָה וּבְדִין הוּא דְּמוּתֶּרֶת בַּהֲנָאָה וּמַאי תִּקָּבֵר מִדְּרַבָּנַן.

Rather, the mishna is referring to a case where it became known to her that she did not give birth to a non-viable newborn and therefore she did not need to bring an offering.And by right it should have been permitted to derive benefit from the bird, as it is non-sacred. And if so, what is the reason for the mishna’s statement that it must be buried? This obligation applies by rabbinic law, to prevent people from mistakenly thinking that it is permitted to derive benefit from a bird brought as a sin offering due to uncertainty.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובדין הוא דמותרת בהנאה – דחולין גמורין היא ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אבל רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק.
אלא מתניתין [משנתנו] עוסקת בנודע לה לאשה שלא ילדה ולד המצריך קרבן, ובדין הוא שהחטאת היתה צריכה להיות מותרת בהנאה, שהרי נתברר שעוף זה חולין הוא, ומאי [ומה] טעם תקבר? מדרבנן [מדברי חכמים], שמא ילמדו מכאן שכל חטאת העוף הבאה על הספק מותרת בהנאה.
Rather, the mishna is referring to a case where it became known to her that she did not give birth to a non-viable newborn and therefore she did not need to bring an offering.And by right it should have been permitted to derive benefit from the bird, as it is non-sacred. And if so, what is the reason for the mishna’s statement that it must be buried? This obligation applies by rabbinic law, to prevent people from mistakenly thinking that it is permitted to derive benefit from a bird brought as a sin offering due to uncertainty.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי אִיתְּמַר דְּרַב אעַל הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף בְּסָפֵק אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי תַּעֲשֶׂה וַדַּאי שֶׁמִּמִּין שֶׁהֵבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע מְבִיאָה עַל הוֹדַע.

And that statement of Rav, that she receives atonement, was stated with regard to the ruling of a previous mishna (22b): In the case of a woman who brought a bird sin offering in a situation of uncertainty as to whether her miscarriage obligated her to bring a sin offering, in which case the sin offering may not be eaten by priests, the halakha is as follows: If before the nape of the neck of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth to a non-viable newborn, she should render the offering a definite sin offering, as from the same type of animal that she brings a sin offering in a case where it is unknown to her that she gave birth, she likewise brings a sin offering in a case where it is known to her.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שממין שמביאין על הספק על לא הודע חטאת העוף מביאין על הודע – הילכך כשנודע לה קודם שנמלקה תעשה ודאי ותיאכל לכהנים אם משנמלקה נודע לה שילדה:
וכי איתמר דרב אהא איתמר – דתנן בפרק דם שחיטה (לעיל כב:) האשה שהביאה כו׳ ועלה קאי רב ואמר אם משנמלקה נודע לה כן שילדה ודאי מזה ומוצה כמשפט חטאת העוף כדכתיב (ויקרא ה) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה וגו׳. הזאה שאוחז בראש העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז. מיצוי שמקריב ומקיף בית מליקתו לקיר המזבח וסוחט.
וכי איתמר [וכאשר נאמרו] דברי רב שכיפרה, הרי זה על מה ששנינו בפרק הקודם (כב,ב): האשה שהביאה חטאת העוף בספק, אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאיתעשה ודאי, שממין שהביאה על לא הודע, כלומר על הספק — מביאה על הודע גם על לידת ודאי.
And that statement of Rav, that she receives atonement, was stated with regard to the ruling of a previous mishna (22b): In the case of a woman who brought a bird sin offering in a situation of uncertainty as to whether her miscarriage obligated her to bring a sin offering, in which case the sin offering may not be eaten by priests, the halakha is as follows: If before the nape of the neck of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth to a non-viable newborn, she should render the offering a definite sin offering, as from the same type of animal that she brings a sin offering in a case where it is unknown to her that she gave birth, she likewise brings a sin offering in a case where it is known to her.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע שֶׁיָּלְדָה אָמַר רַב מַזֶּה דָּמָהּ וּמוֹצֶה דָּמָהּ וְכִפְּרָה מותרת בַּאֲכִילָה ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נֶאֱכֶלֶת.

If after the nape of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth, in such a case Rav says: The priest sprinkles its blood and squeezes out its blood on the wall of the altar, and she has achieved atonement and fulfilled her obligation; and the bird is permitted in consumption by the priests. Rabbi Yoḥanan says: In such a case, even if the blood was sprinkled and squeezed out on the wall of the altar, the bird is prohibited in consumption, due to a rabbinic decree, lest people say: A bird that is brought as a sin offering due to uncertainty is consumed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אפילו הכי מזה דמה ומצה דמה – לשם ודאי דהיינו עיקר כפרה ומותר באכילה:
ר׳ יוחנן אמר אסורין באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק – שלא נודע לה כלל נאכלת ואית בה תרי איסורי כדאמרן:
אסורה באכילה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת.
אם משנמלקה חטאת זו נודע לה שילדה ודאי — על כך אמר רב: גם במקרה זה מזה דמה ומוצה (ממצה) את דמה על קיר המזבח, וכפרה כלומר, יצאה ידי חובתה, ומותרת באכילה לכהנים. ר׳ יוחנן אמר: במקרה זה, אף שמזה וממצה את דמה, וכיפרה — אסורה באכילה, ומדוע? גזירה שמא יאמרו: כל חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת.
If after the nape of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth, in such a case Rav says: The priest sprinkles its blood and squeezes out its blood on the wall of the altar, and she has achieved atonement and fulfilled her obligation; and the bird is permitted in consumption by the priests. Rabbi Yoḥanan says: In such a case, even if the blood was sprinkled and squeezed out on the wall of the altar, the bird is prohibited in consumption, due to a rabbinic decree, lest people say: A bird that is brought as a sin offering due to uncertainty is consumed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנֵי לֵוִי כְּוָתֵיהּ דְּרַב חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי מַזֶּה דָּמָהּ וּמוֹצֶה דָּמָהּ וְכִפְּרָה מותרת בַּאֲכִילָה.

Levi teaches a baraita in accordance with the opinion of Rav: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, if after the nape of the neck of the bird was pinched it became known that she certainly gave birth, the priest sprinkles its blood and squeezes out its blood, and she has achieved atonement; and the bird is permitted in consumption.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: תני [שנה] לוי בברייתא כותיה [כשיטתו] של רב: חטאת העוף הבאה על הספק, אם משנמלקה נודע שילדה ודאי — הרי הוא מזה דמה ומוצה דמה, וכפרה, ומותרת באכילה.
Levi teaches a baraita in accordance with the opinion of Rav: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, if after the nape of the neck of the bird was pinched it became known that she certainly gave birth, the priest sprinkles its blood and squeezes out its blood, and she has achieved atonement; and the bird is permitted in consumption.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁלֹּא יָלְדָה תֵּצֵא לְחוּלִּין אוֹ תִּמָּכֵר לַחֲבֶרְתָּהּ אִם עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה נוֹדַע לָהּ שֶׁיָּלְדָה וַדַּאי תַּעֲשֶׂה וַדַּאי שֶׁמִּמִּין שֶׁמְּבִיאָה עַל לֹא הוֹדַע מְבִיאָה עַל הוֹדַע.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, if before the nape of the bird was pinched it became known to her that she did not give birth, the bird is transferred to non-sacred status or is sold to another woman who is obligated to bring a bird sin offering. If before the nape of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth, she should render the offering a definite sin offering, as from the type of animal that she brings a sin offering in a case where it is unknown to her that she gave birth, she brings a sin offering in a case where it is known to her.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או תימכר לחברתה – אשה שודאי ילדה. אם משנמלקה נודע לה שילדה מזה דמה ומיצה וכיפר ואסור באכילה משום גזרה ומותר בהנאה אע״ג דאמרינן אין פדיון לעוף הכא כיון דלא קדשה לגמרי דחציה איתעבידא בספק וחציה ודאי הילכך לא קדשה כל כך ויש לה פדיון ומותר בהנאה אבל מיצה דמה נמי מספק ואח״כ נודע דכולה איתעביד בספק אסור באכילה ובהנאה לפי שעל ספק הפריש תחלה וכבר נעשת כולה בספיקה וכיפרה ספיקה והלכה לה ונעשת מצותה לשם מה שהפרישה ואסור בהנאה:
תניא כוותיה [שנויה ברייתא גם כשיטתו] של ר׳ יוחנן: חטאת העוף הבאה על הספק, אם עד שלא נמלקה נודע לה שלא ילדהתצא החטאת לחולין, או תמכר לחברתה שחייבת בחטאת. אם עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאיתעשה אותה ודאי, שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to a bird sin offering that is brought due to uncertainty, if before the nape of the bird was pinched it became known to her that she did not give birth, the bird is transferred to non-sacred status or is sold to another woman who is obligated to bring a bird sin offering. If before the nape of the bird was pinched it became known to her that she certainly gave birth, she should render the offering a definite sin offering, as from the type of animal that she brings a sin offering in a case where it is unknown to her that she gave birth, she brings a sin offering in a case where it is known to her.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע שֶׁיָּלְדָה אֲסוּרָה אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ כִּפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָלְכָה לָהּ.:

If after the nape of the bird was pinched it became known that she gave birth, the priest sprinkles its blood and squeezes out its blood, and she has received atonement; but consumption of the bird is prohibited. And if the blood was already squeezed out, then it is even prohibited to derive benefit from the bird, in accordance with the halakha of any bird brought as a sin offering due to uncertainty. The reason is that this sin offering was initially brought due to uncertainty; and it atoned for its uncertainty, and that uncertainty is gone.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסורה בהנאה – כשאר חטאת העוף ספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבלה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קדש היא וקדש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו.
שעל הספק כו׳ – הילכך כמי שלא נודע דמי.
אם משנמלקה נודע שילדה ודאי — מזה וממצה את דמה, וכיפרה, ואולם אסורה באכילה. אבל אם כבר נתמצה דמה — אסורה אפילו בהנאה, וכדין כל חטאת העוף הבאה על הספק. שכיון שחטאת זו על הספק באה מתחלתה, הרי כבר כפרה ספיקה והלכה לה, כלומר, כל מעשיה נעשו לשם מה שהופרשה, על הספק, וכך נוהגים בה.
If after the nape of the bird was pinched it became known that she gave birth, the priest sprinkles its blood and squeezes out its blood, and she has received atonement; but consumption of the bird is prohibited. And if the blood was already squeezed out, then it is even prohibited to derive benefit from the bird, in accordance with the halakha of any bird brought as a sin offering due to uncertainty. The reason is that this sin offering was initially brought due to uncertainty; and it atoned for its uncertainty, and that uncertainty is gone.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְנִי׳: בהַמַּפְרִישׁ ב׳שְׁנֵי סְלָעִים לְאָשָׁם וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.

MISHNA: With regard to one who designates two sela, which is the minimal value of a guilt offering,to purchase a ram for a guilt offering, and he purchased two rams for a guilt offering with the two sela, if one of them is now worth two sela, he shall sacrifice it for his guilt offering. And the second ram that he purchased with the money he designated does not become non-sacred. Rather, it shall graze until it becomes blemished; and then it shall be sold, and the money received for it shall be allocated for communal gift offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המפריש ב׳ סלעים לאשמו – כגון לאשם (מצורע) [מעילות] ולקח בהן ב׳ אילים כו׳:
מתני׳ שתי סלעים – זהו דין אשם דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם.
והשני ירעה – לפי שנקח ממעות אשם לשם אשם.
ב משנה המפריש שני סלעים לקנות בהם קרבן אשם (שמן התורה צריך להקריב איל בשווי שני סלעים לפחות), ולקח (קנה) בהן שני אילים לשם אשם, אם היה אחד מהן יפה (שווה) כעת שתי סלעים, אלא שקנה אותו בזול — יקרב איל זה לאשמו, והשני, שקנה גם כן בדמי האשם, אינו יוצא לחולין, אלא ירעה עד שיסתאב (שיפול בו מום), וימכר ויפלו דמיו לנדבה, לקרבן עולה של ציבור.
MISHNA: With regard to one who designates two sela, which is the minimal value of a guilt offering,to purchase a ram for a guilt offering, and he purchased two rams for a guilt offering with the two sela, if one of them is now worth two sela, he shall sacrifice it for his guilt offering. And the second ram that he purchased with the money he designated does not become non-sacred. Rather, it shall graze until it becomes blemished; and then it shall be sold, and the money received for it shall be allocated for communal gift offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחוּלִּין אֶחָד יָפֶה ב׳שְׁתֵּי סְלָעִים וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ.

If he purchased two rams for non-sacred use with those two sela designated for a guilt offering, he has misused consecrated property. He is therefore liable to bring a guilt offering and to compensate the Temple treasury for those two sela and add one-fifth to the sum for a total of ten dinars, as there are four dinars in a sela. If one of the rams is now worth two sela, and the other one is now worth ten dinars, i.e., two and a half sela, the one that is worth two sela shall be sacrificed as his guilt offering for misuse of the two sela, and the second one shall be sacrificed for his initial misuse, as it is worth two sela plus one-fifth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקח בהן ב׳ אילים לחולין – שמעל שחילל במעות וקנה מהן שני אילים לשם חולין:
היפה ב׳ סלעים יקרב לאשמו – לאשם מעילתו בשביל שמעל במעות של הקדש והשני איל שוה עשרה זוז דהיינו ב׳ סלעים וב׳ חומשין דהיינו קרן וחומש יקרב למעילתו לשום דמי אותו אשם שהיה מחוייב שמעל בדמיו. אבל קנה באותן שני סלעים בסלע איל לצורך אשם שהיה מחוייב ובסלע האחד מעל בו וקנה ממנו איל אחד לחולין אם היה אותו שקנה לשום אשם שוה ב׳ סלעים יקרב לאשמו שמחוייב והשני איל אם הוא שוה נמי ב׳ סלעים יקרב למעילתו לאשם מעילות ויביא עמו סלע וחומשה דהיינו קרן וחומש מביתו ויתנהו לגזבר. הכא בסיפא דלא מעל אלא בחצי הקדש ונשאר בהקדש כדי קניית אשם חובתו הילכך יביא השני לאשם מעילות וישלם סלע וחומשו מביתו אבל ברישא שמעל בכל ההקדש הילכך השוה ב׳ סלעים לאשם מעילות והשני למעילתו לקרן וחומש כדאמרן:
קס״ד והשני למעילתו דבאשם מעילה קאמר:
לקח בהן שני אילים לחולין – לאכילה ומעל במעות ויצאו לחולין ויש עליו לשלם אשם של עשרה זוז לקרן וחומש של אשם ראשון ואשם בשתי סלעים לאשם מעילות אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים ואחד מהן עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשם מעילות והשני היפה עשרה זוז יקרב למעילתו מפרש בגמ׳ יקרב בשביל אשם ראשון והרי נפטר מקרן וחומש. והשתא קרי למעילתו גזילו.
אם לקח בהן בשני סלעים אלו, שני אילים לשם חולין, ונמצא שמעל בהקדש בשני סלעים, ועליו להקריב אשם מעילות בשווי שני סלעים, וכן לשלם להקדש שני סלעים שמעל בהם בתוספת חומש (כלומר, בתוספת רבע, שהוא חומש מן הסכום הכולל), וביחד עשרה זוזים, שבכל סלע ארבעה זוזים. אם אחד משני האילים שקנה יפה שתי סלעים ואחד יפה שווה עשרה זוזהיפה שתי סלעים יקרב לאשמו, כלומר, לאשם מעילות, והשני השווה עשרה זוז — למעילתו כלומר, לשם קרבן האשם שהיה צריך להביא מתחילה בשני סלעים, בתוספת חומש.
If he purchased two rams for non-sacred use with those two sela designated for a guilt offering, he has misused consecrated property. He is therefore liable to bring a guilt offering and to compensate the Temple treasury for those two sela and add one-fifth to the sum for a total of ten dinars, as there are four dinars in a sela. If one of the rams is now worth two sela, and the other one is now worth ten dinars, i.e., two and a half sela, the one that is worth two sela shall be sacrificed as his guilt offering for misuse of the two sela, and the second one shall be sacrificed for his initial misuse, as it is worth two sela plus one-fifth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דאֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחוּלִּין אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחוּמְשָׁהּ.:

In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his initial guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed as a guilt offering for his present misuse, and he brings with it the sum of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד לאשם ואחד לחולין – מעל בסלע אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לשמו הראשון שהרי לשמו נלקח וממעות שהופרשו לו.
והשני – שהוא חולין יקרב למעילתו לאשם מעילתו. והשתא קרי לאיל האשם של אשם מעילות מעילתו.
ויביא עמה סלע וחומשה – קרן שמעל בו ויפלו לנדבה שהרי ממותר אשם הראשון בא.
יביא סלע וחומשו – מביתו שמה ששיבח אשם בשתי סלעים שבח הקדש הוא.
אם בשני הסלעים שהפריש מתחילה לשם אשם קנה שני אילים, אחד לאשם ואחד לחולין, ונמצא שמעל בסלע שקנה בו איל לחולין, אם היה האיל של אשם יפה עכשיו שתי סלעיםיקרב לאשמו, כלומר, לאשם שנתחייב בו בתחילה, והשני שקנה לשם חולין, אם היה שווה שני סלעים יקרב לאשם מעילתו, ויביא עמה סלע וחומשה, שהרי מעל בסלע, וצריך להוסיף עליו עוד חומש.
In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his initial guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed as a guilt offering for his present misuse, and he brings with it the sum of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גְּמָ׳: מַאי מְעִילָתוֹ דְּקָתָנֵי רֵישָׁא וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ.

GEMARA: What is the term: His misuse, referring to, with regard to the halakha that is taught in the first clause of the mishna: If he purchased two rams for non-sacred use with those two sela designated for a guilt offering, if one of the rams is now worth two sela and the other one is worth ten dinars, the one that is worth two sela shall be sacrificed as his guilt offering and the second one shall be sacrificed for his misuse?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג גמרא ושואלים: מאי [מהי] ״מעילתו״ דקתני רישא [שהוא שונה בתחילה] כלומר, במקרה השני ששנינו, שאם קנה בכסף שהפריש לאשם שני אילים לחולין, אחד יפה שני סלעים ואחד יפה עשרה זוז, יקרב הראשון לאשמו והשני השווה עשרה זוז למעילתו?
GEMARA: What is the term: His misuse, referring to, with regard to the halakha that is taught in the first clause of the mishna: If he purchased two rams for non-sacred use with those two sela designated for a guilt offering, if one of the rams is now worth two sela and the other one is worth ten dinars, the one that is worth two sela shall be sacrificed as his guilt offering and the second one shall be sacrificed for his misuse?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִילֵּימָא אֵיל אָשָׁם לְמֵימְרָא דְּחוֹמֶשׁ בַּהֲדֵי אַיִל מַיְיתֵי לֵיהּ וְהָכְתִיב {ויקרא ה׳:ט״ז} וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁיתוֹ יוֹסֵף עָלָיו אַלְמָא בַּהֲדֵי גְּזֵילוֹ מַיְיתֵי לֵיהּ.

If we say that the term: His misuse, is referring to the ram that one is obligated to bring as a guilt offering for misuse of consecrated property, is this to say that the additional one-fifth for misuse of consecrated property is brought together with the ram that he brings as a guilt offering for that sin? If so, then this would explain why if that ram offering is valued as more than two sela, the additional value fulfills the obligation of giving an additional one-fifth. But isn’t it written: “And he shall make restitution for that which he has done amiss with consecrated property, and he shall add to it one-fifth” (Leviticus 5:16)? The verse apparently indicates that he brings the additional one-fifth together with his repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא איל אשם כלומר לשום אשם מעילתו:
למימר דחומש בהדי איל מעילות מייתי ליה – דהכא מובלע החומש עם דמי האיל:
והכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו אלמא דחומש בהדי גזילו בהדי קרן מייתי ליה. והדר אשם מעילות ואת אשמו יביא לה׳:
גמ׳ אילימא איל אשם – של אשם מעילות.
למימרא דחומש בהדי איל אשם מייתי ליה – אם הביא אשם שהוא שוה על ב׳ סלעים כדי חומש הקרן נפטר מן החומש והכתיב כו׳.
אילימא [אם תאמר] שהכוונה לאיל אשם מעילות, למימרא דחומש בהדי איל מייתי ליה [האם נאמר מכאן שהחומש יחד עם איל האשם מביא אותו], שאם אשם המעילות שווה יותר משני סלעים יכול לצאת בעודף ידי חובת תשלום החומש על מה שגזל מן ההקדש? והכתיב [והרי נאמר]: ״ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישתו יוסף עליו״ (ויקרא ה, טז), אלמא בהדי גזילו מייתי ליה [מכאן שיחד עם מה שגזל מן ההקדש מביא אותו, את החומש]!
If we say that the term: His misuse, is referring to the ram that one is obligated to bring as a guilt offering for misuse of consecrated property, is this to say that the additional one-fifth for misuse of consecrated property is brought together with the ram that he brings as a guilt offering for that sin? If so, then this would explain why if that ram offering is valued as more than two sela, the additional value fulfills the obligation of giving an additional one-fifth. But isn’t it written: “And he shall make restitution for that which he has done amiss with consecrated property, and he shall add to it one-fifth” (Leviticus 5:16)? The verse apparently indicates that he brings the additional one-fifth together with his repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְעוֹד קָתָנֵי סֵיפָא אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחוּלִּין אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחוּמְשָׁהּ אַלְמָא חוֹמֶשׁ בַּהֲדֵי גְּזֵילוֹ מַיְיתֵי לֵיהּ.

And furthermore, it is taught in the latter clause of the mishna: In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed for his misuse, and he brings with it payment of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse. Evidently, he brings the one-fifth together with his repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד קתני סיפא – והשני של חולין יקרב למעילתו לשום אשם מעילות:
ויביא עמה סלע וחומשה מביתו אלמא דחומש בהדי גזלו בהדי קרן מייתו לה – וקשיא רישא לסיפא ולקרא אלא מאי והשני למעילתו דקתני רישא כלומר דהשני יביא במקום קרן וחומש כמה דאיתהני מהקדש דישנו ב׳ סלעים שהפרישן לאשם ומעל בהן:
ועוד מדקתני סיפא – היכא דמעל בסלע והשני יקרב למעילתו דע״כ האי למעילתו איל לאשם מעילות הוא דהא קתני ויביא עמה סלע וחומש לקרן וחומש.
אלמא חומש בהדי קרן מייתי ליה – והאי דהדר ומקשי ממתני׳ דלא תימא קרא אישתעי בדנהנה מקדשי בדק הבית או מהקדש עולה הילכך חומשו כי מייתי ליה בהדי איל אשם לא נפיק דחומש כי קרן בעי מהוי אבל האי דקרן גופיה אשם הוה כי מייתי חומש בהדי אשם של מעילה שפיר דמי. תא שמע מסיפא.
ועוד, קתני סיפא [הריהו שונה בסופה של המשנה], בדין שאחריו: אם בשני הסלעים שהפריש לקח שני אילים, אחד לאשם ואחד לחולין, אם היה של אשם יפה שתי סלעיםיקרב לאשמו שהתחייב בו מתחילה, והשני יקרב למעילתו, ויביא עמה סלע וחומשה, אלמא [מכאן], ממה שנאמר ״סלע וחומשה״, עולה בבירור שחומש בהדי גזילו מייתי ליה [יחד עם גזילו מביא אותו]!
And furthermore, it is taught in the latter clause of the mishna: In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed for his misuse, and he brings with it payment of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse. Evidently, he brings the one-fifth together with his repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא מְעִילָתוֹ מַאי דְּאִיתְהֲנִי מֵהֶקְדֵּשׁ וְיֶשְׁנוֹ מִשְׁתֵּי סְלָעִים דאפרישנו לְאָשָׁם וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחוּלִּין דְּיָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים מַקְרֵיב לֵיהּ אֵיל אָשָׁם וְיָפֶה עֲשָׂרָה זוּז יָהֵיב לֵיהּ לְמַאי דְּאִיתְהֲנִי מֵהֶקְדֵּשׁ דְּהָוֵה לֵיהּ גְּזֵילוֹ וְחוּמְשׁוֹ וּמַאי מְעִילָתוֹ גְּזֵילוֹ.

Rather, when the mishna states: The ram worth ten dinars shall be sacrificed for his misuse, it means as repayment for that which he derived benefit from consecrated property. And those are the two sela that he initially designated for a guilt offering and with which he bought two rams as non-sacred animals. The Gemara explains: The reason for this is that the ram worth two sela he sacrifices for his ram of the guilt offering for his trespass, and the ram worth ten dinars he gives for that which he derived benefit from consecrated property, as he used two sela of consecrated property, which are for that which he stole, equal to eight dinars plus an additional one-fifth, the extra two dinars. And if so, to what is the term: His misuse, referring? It is not referring to the ram brought as a guilt offering for his misuse of consecrated property, but rather to the repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולקח מהן ב׳ אילים לחולין דיפה ב׳ סלעים מקריב ליה איל אשם – מעילה ויפה עשרה זוז דהיינו קרן וחומש מייתי למאי דאיתהני מהקדש כו׳ כדפרשינן במתניתין:
אלא בהכרח, מה ששנינו בתחילה ״שהיפה עשרה זוז יהיה למעילתו״ כוונתו — לתשלום מאי דאיתהני [מה שנהנה] מההקדש, ומפרטים: וישנו משתי סלעים דאפרישנו [שהפריש אותם] לאשם ולקח בהן שני אילים לחולין, שהיפה שתי סלעים מקריב ליה [אותו] לאיל אשם, והאיל יפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני [נותן אותו למה שנהנה] מההקדש, שהשתמש בשני סלעים של הקדש, דהוה ליה עשרה זוז אלו הרי זה] גזילו (שני סלעים, שמונה זוז) וחומשו, שני הזוזים היתרים. ומאי לפי זה מה פירוש] ״מעילתו״? לא אשם המעילה, אלא גזילו, כלומר תשלום מה שגזל מן ההקדש.
Rather, when the mishna states: The ram worth ten dinars shall be sacrificed for his misuse, it means as repayment for that which he derived benefit from consecrated property. And those are the two sela that he initially designated for a guilt offering and with which he bought two rams as non-sacred animals. The Gemara explains: The reason for this is that the ram worth two sela he sacrifices for his ram of the guilt offering for his trespass, and the ram worth ten dinars he gives for that which he derived benefit from consecrated property, as he used two sela of consecrated property, which are for that which he stole, equal to eight dinars plus an additional one-fifth, the extra two dinars. And if so, to what is the term: His misuse, referring? It is not referring to the ram brought as a guilt offering for his misuse of consecrated property, but rather to the repayment for that which he stole from consecrated property.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) בְּמַאי אוֹקֵימְתַּאּ לִמְעִילָתוֹ דְּרֵישָׁא גְּזֵילוֹ אֵימָא סֵיפָא אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחוּלִּין אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָה וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחוּמְשָׁהּ.

The Gemara asks: With reference to what case did you interpret the term: His misuse, in the first clause of the mishna? It was interpreted as referring to the repayment for that which he stole from consecrated property. If so, say the latter clause of the mishna: In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his initial guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed for his misuse of consecrated property, and he brings with it payment of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במאי אוקמתא כו׳ – אימא סיפא כו׳. רישא קרי ליה למעילתו גזילו כדאמרן:
אלא מאי למעילה דרישא גזילו – הוא האשם הראשון דאיתהני האי מהקדש דידיה בשתי סלעים שהפרישו לשמן וילקח בהן שני אילים לחולין דיפה שתי סלעים מקריב ליה לאיל מעילות והוא לאשמו דקתני במתני׳ והיפה עשרה זוז יהיב ליה למאי דאיתהני מהקדש כלומר יקריבנו לאשמו הראשון ויהיו תשלומין לקרן וחומש שמעל בהן והיינו לאשמו דקתני מתני׳.
אימא סיפא כו׳ – על כרחיך לאשמו דסיפא הוא אשם ראשון שהרי איל זה לשמו נלקח ולמעילתו הוא אשם מעילות ולא לתשלומי הקרן דהא קתני יביא סלע וחומשו לתשלומי קרן וחומש.
ומתקשים: במאי אוקימתא ל״ מעילתו״ דרישא [במה העמדת, הסברת את ״מעילתו״ שבתחילה] — שהיא גזילו, כלומר הסכום שעליו לשלם על מה שגזל מן ההקדש. ואולם אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: קנה בכסף הזה אחד לאשם ואחד לחולין, אם היה של אשם יפה שתי סלעיםיקרב לאשמו שהיה חייב בו מתחילה, והשני לאשם מעילה, ויביא עמה סלע וחומשה;
The Gemara asks: With reference to what case did you interpret the term: His misuse, in the first clause of the mishna? It was interpreted as referring to the repayment for that which he stole from consecrated property. If so, say the latter clause of the mishna: In a case where he purchased two rams with those two sela designated for a guilt offering, one for a guilt offering and one for non-sacred use, if the ram for the guilt offering is now worth two sela, it shall be sacrificed for his initial guilt offering. And with regard to the second ram that he purchased for non-sacred use, if it is now worth two sela, it shall be sacrificed for his misuse of consecrated property, and he brings with it payment of one sela and one-fifth to the Temple treasury as payment for his misuse.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אַלְמָא מְעִילָתוֹ אֵיל אָשָׁם רֵישָׁא קָרֵי לֵיהּ לִמְעִילָתוֹ גְּזֵילוֹ

Since the mishna teaches that he gives one sela and one-fifth as repayment for that which he stole, evidently the term: His misuse, is referring to the ram that he brings as a guilt offering. The Gemara questions this inconsistency: The first clause uses the term: His misuse, in reference to the repayment for that which he stole,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא [מכאן] ש״מעילתו״ כוונתו איל אשם מעילות, שהרי אותו סלע וחומשה הוא גזילו. ותמוה הדבר, רישא קרי ליה [בתחילה קורא לו, משתמש בביטוי] ״למעילתו״ ביחס לגזילו, מה שצריך לשלם על שגזל מן ההקדש,
Since the mishna teaches that he gives one sela and one-fifth as repayment for that which he stole, evidently the term: His misuse, is referring to the ram that he brings as a guilt offering. The Gemara questions this inconsistency: The first clause uses the term: His misuse, in reference to the repayment for that which he stole,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות כו:, עין משפט נר מצוה כריתות כו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות כו:, רש"י כריתות כו:, פירוש הרב שטיינזלץ כריתות כו:

Keritot 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 26b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 26b, Attributed to R. Gershom Keritot 26b, Rashi Keritot 26b, Steinsaltz Commentary Keritot 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144