גמרא
פירוש
אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הגזירה״.
דברים שבסוגיא זו קצתם מבולבלים ביד המפרשים ומתוך כך אני רוצה להעירך בביאורם ולכתוב פסקים שבה דרך ביאור והוא שאמרו בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין ר״ל שהגט ביד השליש ר״ל השליח כתוב וחתום ופירושו בשליח קבלה וכן ידוע שהוא שליח קבלה אלא שאין אנו יודעים היאך בא הגט לידו כגון שהלכו העדים למדינת הים או שלא היו שם עדים שזו שאמרו שצריכה עדים פירושו להשמר מערער הבעל והיא רוצה להנשא ואם אין הבעל מערער היתה יכולה להנשא הואיל והגט יוצא מתחת יד שלוחה כאלו יצא מתחת ידה אלא שהבעל מערער ואומר לפקדון נתתיו לו ואינה מגורשת ושליח אומר לגירושין נתנו לי והרי נתגרשה בקבלתי רב הונא אמר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב וכגון שהיו שניהם בעיר אחת שאם לא כן אף רב הונא מודה שהשליש נאמן שאם אינו נאמן היאך שליח מביא גט ממדינת הים הרי בעל בא ואומר לפקדון מסרתיו וכבר ביארנו בו בפרק ראשון דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכן אף בארץ ישראל אמרו אי עבדת אהנית ומה שאמרו בה אפי׳ משכונה לשכונה צריך לומר בפני נכתב כו׳ ואם לדעת רבה נאמרה ר״ל מטעם אין בקיאים לשמה ניחא ואם לדעת רבא נאמרה שמא סובר כרב חסדא שאפי׳ שניהם בעיר אחת שליש נאמן אי נמי בשאמר הבעל כתבו כתנו והלך לו בעיר אחרת ומגדולי הדורות פירשו בה בשהגיע לידה וכל שהגיע לידה שליש נאמן אף לרב הונא אע״פ שאין טענתה בריא דהא הימניה ועבד הימנותיה והם מפרשין אם איתה דלגירושין לדידה הוה יהיב פי׳ השליש ולא עכבו בידו ולא הבעל דבעל מיהא מחמת כיסופא לא יהיב לה ורב חסדא אמר שליש נאמן פי׳ אף בששניהם בעיר אחת דהא מכל מקום הימניה: ולענין פסק מתחלה פסקו גדולי הפוסקים כרב הונא דרביה דרב חסדא הוא ואח״כ חזרו לפסוק כרב חסדא ומשום דסוגיין כותיה מדמקשינן לקמן בשמועת בעל אומר לגירושין כו׳ וניהמניה לשליש וזו כרב חסדא דהא בשמעתא קמיתא אקשינן כדכותה לדידיה דאי איתה למאי דקאמר איהו ליהימניה לשליש ומדקא מקשי השתא להדיא ניהמניה לשליש אלמא כותיה סבירא לן ומ״מ אינה ראיה דהא התם ליכא הכחשה דהא תרויהו אמרי לגירושין אבל הכא דקא מכחשי אהדדי הלכה כרב הונא וכן פסקוה גאוני הראשונים ולדעת רב חסדא מיהא משנתנו אינה צריכה עידי קבלה אלא כשאינו בעין שכל שהוא בעין אין הבעל יכול לערער דהא שליש נאמן ואפי׳ נקרע כל שראוהו מקוים ושלם ביד השליח אינה צריכה עדים שבפניהם קבל אלא שבפניהם היה בידו שלם ומקוים בחותמיו ומשנתנו שמצרכת לעידי קבלה כשאינו בעין ואין שם עדים שראוהו מקוים ושלם בידו או שלא היו שם עידי חתימה וכדעת ר׳ אלעזר וכתבו הגאונים שכל שאמרו שליש נאמן דוקא במחלוקת שהזכרנו שזה אומר לפקדון וזה אומר לגירושין אבל כל שהבעל אומר מזויף הוא צריך לקיום חותמים או לעידי קבלה וכן באשה עצמה והוא שאמרו אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם: ולענין ביאור הקשו לרב הונא ממה שאמרו לענין ממון הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן יותר משניהם זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן ותירץ שאני ממון דאתיהיב למחילה וראוי להקל בו להאמין בשליש כדי למעט את המחלוקת ומה שאמרו בה וכן בגיטין פירושו בגיטי ממון והוא שאמרו במקום אחר וכן לשטרות וחזרו והקשו לרב חסדא ממה שאמרו במשנתנו שצריכה עדים שבפניהם קבל וקרע ואמאי וליהימניה לשליש ותירץ דאי הוא נפיק מתותי ידיה הכי נמי אלא הכא כבר נקרע ומתוך כך אין מקום להאמין בו השליש וכמו שכתבנו ומה שאמרו תינח עידי אמרה קבלה למה לי יראה לי שכך פירושו כלומר אף בנקרע מה צורך לעידי קבלה דיו שיביא עדים שראוהו בידו חתום ומקוים ותירצה בשאין שם עידי חתימה וצריך עידי קבלה וכדעת ר׳ אלעזר דאמר אף עידי מסירה כרתי ולמדת לפי דרכך שאין מזו קושיא למה שפירשנו בדברי ר׳ אלעזר דאמר אף עידי מסירה כרתי ואחר כך שאלו קרע למה לי כלומר אמאי נקטה בקרע ליתנייה בשהוא בידו ולא יהא צריך לעדים ותירץ בשעת השמד שנו שהיה הדבר מצוי להם לקרעו: כל שאתה אומר בדין זה ששליש נאמן הוא הדין שאם יוצא מתחת ידה ואומרת מיד שליש בא לידי ואמר לי שלתורת גירושין בא לידו נאמנת וכל שאין השליש נאמן בכך אף אם יצא מתחת ידה ואמרה מיד השליש בא לידי והוא אמר לי כך אינו כלום וזהו שאמרו מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן ואיהי מהימנא אבל אם יצא מתחת ידה ומודה שמיד שליש בא לידי אלא שבפני מסרתו לשליש בתורת גירושין אף במקום שהשליש אינו נאמן היא נאמנת מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהבת ליה ויש מפרשין אותה אף כשהגט ביד השליש ומגו דאי בעיא שקלא ליה כי אתו לבי דינא ואמרה לדידי יהבת ליה זו היא שיטתנו בענין זה: ומכל מקום אחרוני הרבנים מפרשים מחלקת של בעל ושליש בשליח הולכה ואומר שבתורת גירושין נתנו לו והוא נתנו לה ונתגרשה בקבלתה ואין נראה כן שאם לא הגיע לידה יבטלנו ואם יוצא מתחת ידה ודאי אין עוד נאמנות לשליש אף לרב חסדא ומכל מקום לשיטת פירושם מה שהקשו ליהמניה לשליש פירושו לדעתם אמאי צריכה כלל לעידי אמרה וגורסים בתירוצה מי קא נפיק גיטא מתותי ידה דאשה לידיה דשליש דנימא היא האמינתו כשמסרה לו הגט דהכא הא דמהמנינן ליה משום דבעל מסרו לו והאמינו והקשה ועידי קבלה מיהא למה והרי משמסרו לו האמינו ופירשה בשאין שם עידי חתימה וכר׳ אלעזר והקשה קרע למה לי דהא אפי׳ הוי בעין צריכה עידי אמירה ועידי קבלה כדכתיבנא ותירץ דאין הכי נמי אלא דשעת השמד הוה ואגב ארחיה תנייה: בעל ושליח שנחלקו זה אומר לקבלה מסרתו לי וזה אומר להולכה מסרתיו ר״ל שעקרתי שליחות הקבלה ועשיתיו שליח להולכה כתבו הגאונים שהשליש נאמן: אשה שאין הגט יוצא מתחת ידה וכן אין לה עדים שנתגרשה אלא שמינתה שליח לקבלה והבעל אומר שמסרו לו לגירושין ואף הוא אומר שקבלו והיא אומרת שנתן לה ואבד יכולה להנשא שמכיון שהגיע ליד השליח כבר נתגרשה ושמועה זו פירושה בשליח הולכה והוא שאמר בעל אומר לגירושין כלומר לשליח הולכה מסרתיו להוליכו לידה ואף השליח אומר שכך עשה והיא אומרת באמת נתן לי ואבד הרי שאין הגט יוצא מתחת ידה אינה יכולה להנשא שאין דבר שבערוה פחות משנים ואין אומרין להיות השליש נאמן מתורת שלישות שהרי אין שלישותו בידו וכן הבעל אינו נאמן אף לדעת האומר בעל שאמר גרשתי נאמן דהא לא אמר גרשתי ואין אומרי׳ להאמין מן הסתם מטעם חזקת שליח עושה שליחותו שאין אומרין כן אלא לחומרא כמו שיתבאר ומעתה אם בעלה כהן אסורה לו ולעלמא אסורה גם כן ובמקום יבם חולצת וכן כתבו גדולי הפוסקים אבל אחרוני הרבנים כתבו בחבוריהם שאינה מגורשת כלל ואין הדברים נראין ואין אומרין להאמין לה מדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ומשום חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דהני מלי היכא דליכא עדים דמסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דמסייעי לה מעיזה ומעיזה: לענין הדברים המתגלגלים בשמועה זו בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן למפרע כלל אבל מכאן ולהבא חוששין לה וחולצת ולא מתיבמת וכבר ביארנוה בבתרא פרק נחלה: האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שיש להן קרובות שחזקת שליח שקדש לו ואינו יודע מי ושמא זו קרובת ארוסתו עד שיבא השליח ויאמר שלא קדש או שזו קדש ואם מת שליח אין לו תקנה ואע״פ שהיה לו לילך אחר רוב נשים מכל מקום הויא ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומכל מקום הן מותרות לינשא שאין חזקת שליח מוציאן מחזקת פנויות אבל הוא אסור בכלן ואין חזקתן מועלת לו ומ״מ כתבו מקצת גדולי הדורות שכל שרוצה לישא ובאות כל קרובותיה להעיד לפנינו שלא קדשן שליח זה נאמנות דעד אחד נאמן באיסורין וכל שכן בדלא איתחזק איסורא אלא שהוא כעין חששא בעלמא ומתוך שנאמנות על עצמן לינשא לאחרים נאמנות להתיר לזה: המשנה השלישית נערה מאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה ר׳ יהודה אומר אין שתי ידים זכות כאחת אלא אביה מקבל את גיטה בלבד וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש אמר הר״ם כבר ביארנו גדרה בעשירי מנדרים ואמר היא ואביה ירצה בזה או היא או אביה ואשר תהיה יכולה לשמר גיטה והוא שתהיה גם כן תקבל גיטה אחר מות אביה ותתגרש אם יכולה לשמור גיטה והוא שתהיה מבחנת בין גיטה לדבר אחר ואין הלכה כר׳ יהודה: אמר המאירי נערה המאורסה היא ואביה מקבלים את גיטה ר״ל היא או אביה שכשזיכה הכתוב יד לאיש בבתו נערה לא להפקיע את ידה של עצמה אלא יד יתירא זכי ליה רחמנא ויד שלה במקומה עומדת ואם כן אביה מקבל את גיטה בלא דעתה או היא בעצמה שלא מדעת אביה ומ״מ דוקא נערה ונתארסה שהנערות והאירוסין אין מוציאין מרשות אב לגמרי אבל נערה שנשאת או בוגרת אף בנתארסה אין לאביה בקבלת גיטה כלום והיא מקבלת גיטה ולא אביה ר׳ יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת ומאחר שזכתהו תורה לאב אביה מקבלת גיטה ולא היא במקום אב שאין לה יד אלא כשאין לה אב והלכה כתנא קמא: ומכל מקום קטנה שנתארסה לא נתברר דינה בתלמוד אם יש לה יד במקום אב אם לאו שאם אין לה אב או שנשאת ודאי מתגרשת על ידי עצמה כל שהיא בת גירושין ר״ל שיש לה דעת להתגרש על הדרך שיתבאר בגמרא אבל במקום אב לא נתברר וגדולי הפוסקים כתבו בה בגמרא דוקא אביה ולא היא וכשאנו משיבים עליהם ממה שאמרו בסוף משנה זו קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ואם רצה להחזיר בנתים יחזיר ומפני שאין שליחות לקטן והא ודאי בחיי אביה מיירי וכמו שאמרו בסופא ואם אמר לו אביה התקבל גט לבתי אם רצה להחזיר לא יחזיר אלמא שאף בחיי אביה היא מקבלת גיטה אלא שאין ממנה שליח שאף בנערה כן וכמו שפסקנו בשני של קדושין שאף בנערה לא אלימא ידה כיד אביה לעשות שליח ואין בין נערה לקטנה אלא שהקטנה אף לאחר מיתת אב אינה עושה שליח ונערה לאחר מיתת אב עושה שליח ובחיי האב אין עושה שליח אבל לענין קבלת הגט על ידי עצמה אף קטנה מקבלתהו ואף במקום אב הם חוזרים ומתמיהים עלינו לומר שזו ראיה להם שהרי בשני של קדושין העמידוה בשאין לה אב וכמו שאמרו שם בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אמר ליה אין עושה שליח ואותביה ממתניתין קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה הא נערה הוי גט ר״ל אף על ידי שליח ותירץ הכא במאי עסקינן בשאין לה אב ובקטנה מיהא אין לה שליחות ונערה שאין לה אב יש לה שליחות והקשה והא מדקתני סופא אם אמר אביה כו׳ אלמא ביש לה אב עסקינן ותירץ חסורי מיחסרא והכי קתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע לידה הא נערה הרי זה גט במה דברים אמורים בשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר אביה צא וקבל וכו׳ לא יחזיר ולמדת שמשנה זו בשאין לה אב ומכל מקום אין להם ראיה בכך כלל שכשהעמידוה בשאין לה אב [לא] משום היא גופה ר״ל מצד קבלת גיטה על ידי עצמה אלא ממה שרצו לדקדק ממנה בנערה שתעשה שליח הא משום היא גופה לא הוצרכו אלמא שאף במקום אב היא מקבלת גיטה שאם לא כן היה להם לומר שם תיקשי לך היא גופה ומ״מ פירשו גדולי הדורות לשיטה זו בשקבלתהו ברשות אביה שאף בקדושין אומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושיך ואף בזו אין עושה שליח אבל שלא מדעת אביה אין לה יד כלל במקום אב זו היא שיטת גדולי הפוסקים והנמשכים אחריהם: אבל גדולי הרבנים כתבו שאף קטנה דינה כנערה לענין זה הואיל ומ״מ יש לה יד להתגרש שלא במקום אב הואיל ויש לה דעת להתגרש על הדרך שיתבאר אף במקום אב לא הופקעה ולא נחלקו בנערה אלא להודיעך כחו דר׳ יהודה וכי תימא ליפלגו בקטנה להודיעך כחן דרבנן מ״מ כח אב בנערה ריבותא יתירתא שהדברים היו מוכיחים שלא יהא לו רשות בה אבל רשות אשה בעצמה אף בקטנה הואיל ונתארסה אין כאן ריבותא ויש להקשות בדבריהם ממה שאמרו בשני של קדושין מחלוקת בגירושין אבל בקדושין אף נערה אביה ולא היא ואעפ״כ בקדושי מאמר חזרו למחלוקתם ואמרו חכמים נערה עושין בה מאמר בין מדעתה בין מדעת אביה אבל קטנה מן האירוסין אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה ואחר שהושוית נערה במאמר לגיטין יראה שאף קטנה כן ומ״מ תירצו בה גדולי הדורות שמאחר שאין מאמר כלום אלא משום דמהני בעלמא וכמו שאמרו ביבמות פרק רבן גמליאל (יבמות נ׳:) אי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות מדמאמר לא מהני ביאה נמי לא מהני ואתי למיבעל אחר ביאה והילכך הואיל ואין מאמר כלום אלא משום דמהני בעלמא מאי דמהני בעלמא מהני במאמר דלא מהני בעלמא לא מהני במאמר וקדושי קטנה דבעלמא לא מהנו אף באין לה אב במאמר נמי לא מהני אבל גט דבעלמא כשאין לה אב כל שיודעת לשמור את גיטה על הדרך שיתבאר מתגרשת על ידי עצמה אף כשיש לה אב כן ומ״מ עיקר הדברים כדעת גדולי הפוסקים ואף תלמוד המערב מוכיח כן אלא שנמנענו לכתבו מפני שיש בו דברים שהם כנגד תלמוד שלנו ואי אפשר להעמידם: וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי׳ בקטנה ור״ל שהיא קטנה כל כך שמתוך קטנותה אינה יכולה לשמור את גיטה ומתוך כך אינה יכולה להתגרש ופירשו בה גדולי הפוסקים דוקא בקבלת עצמה אבל מתגרשת היא בקבלת אביה הואיל ומן האירוסין היא ואין טעם משלחת וחוזרת מפקיעתה שהאב המקבל את גיטה משמרה שלא תחזור ומ״מ גדולי הרבנים מפרשים שאף על ידי אביה אינה מתגרשת ומדין משלחה וחוזרת ועיקר הדברים כדעת ראשון אלא שמ״מ כל שנשאת או שהיא גדולה ויצאה מרשות אב אלא שמצד שטות שבה אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מגורשת אף על ידי אביה ויש חולקים בזו כמו שיתבאר ביבמות פרק חרש: זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מתוך דברינו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush