×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אטֶבֶל וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה דִּבְרֵי רַבִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שֶׁל גּוֹי1 פָּטוּר וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיָּיב.
the produce grown in that field is considered to be untithed produce and non-sacred produce mixed together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The portion of the gentile is exempt from terumot and tithes, and the portion of the Jew is obligated.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
טבל וחולין מעורבין – אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין שחלק העובד כוכבים פטור ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח מן העובד כוכבים צריך לעשר וישראל צריך לעשר את שלו מיניה וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו.
של ישראל חייב – לאחר שחלקו הוי של ישראל טבל גמור ומעשר ממנו על אחר ומאחר עליו דיש ברירה ושל עובד כוכבים פטור לגמרי ולת״ק אין ברירה ואפילו חלקו בספיקא הן עומדין.
טבל וחולין מעורבין זה בזה – פי׳ בקונטרס אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין וצריך לעשר מיניה וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב אבל כי מפריש מיניה וביה מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו חלקו בספקן הן עומדים דאין ברירה וקשה דאמר לקמן דאי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והאחים שחלקו לקוחות הן לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד הא אפילו למ״ד אין ברירה יש לו בודאי חלק בו דמחייב בבכורים והמותר שהוא חולין מצי מקדיש ליה כדאמרינן בפרק הספינה (ב״ב דף פא:) ודוחק לומר דלא משכחת דמייתי בכורים כהלכתן שלא יצטרך להקדיש קאמר דלישנא משמע דלא מייתי כלל קאמר ועוד בפ׳ יש בכור (בכורות דף מח:) גבי חמש סלעים ולא חצי חמש קאמר דכו״ע אית להו דרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות משמע אבל אי לקוחות הן פטורין אפי׳ למ״ד חמש ואפילו חצי חמש דאפי׳ חצי חמש ליכא לכך נראה דאין תקנה לטבל זה דכיון דאין ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של עובד כוכבים או חציו ולא ידעי׳ כמה ואי מעשר מיניה וביה שמא מעשר מחלקו והשאר חלקו של עובד כוכבים או איפכא או מקצתו ומיהו יכול לתקנן שיפריש עליו ממקום אחר ויפריש גם עליו ממקום אחר ואחרון אחרון מקולקל עד שלא ישאר כי אם מעט וכל המעשרות והתרומות יתנם לכהן וללוי.
טבל וחולין מעורבבין זה בזה. פירש רש״י ז״ל אין לך כל חטה וחטה שאין מחציתה טבל ומחציתה חולין ואם בא לתרום לעשר מיניה וביה מעשר משלם ונמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואם בא לעשר עליו ממקום אחר מעשר כנגד מחציתו. והקשו עליו בתוספות דאם כן מאי קאמרינן לקמן (גיטין מח.) אי לאו דאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רבי אסא אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל, ולא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון, ואם כדברי רש״י ז״ל אפילו לרבי יוחנן דאית ליה אין ברירה ולקוחת הוו ומחזירין ביובל מכל מקום חלק ירושתו יש לו בהן ומביא חלקו ואף לפי שהשאר הוו חולין הרי [בנדפס: הוא] יכול להקדיש וכדאיצטרכינן למימר לריש לקיש במוכר שדהו לפירות כדאיתא בפרק המוכר את הספינה. וכי תימא דהכא הכי קאמר לא משכחת דמייתי בכורים כהלכתן בלא הקדש, הא ליתא, דאם כן הוה ליה לפרושי הכין בהדיא ולא לימא לא משכחת דמייתי ביכורים דמשמע דלא משכחת דמייתי בכורים כלל, אלא שמע מינה דלמאן דאמר אין ברירה ולקוחות הן לא חשבינן לה במה שהגיע לחלקו עכשיו כיורש כלל לא בכולו ולא במחציתו. והכין נמי מוכח בבכורות בפרק יש בכור לנחלה (בכורות מח:) גמרא מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים. ולפיכך פירשו בתוספות טבל וחולין מעורבין זה בזה, דלא הוברר חלקו של ישראל כלל ושמא הגיע לו כל חלקו של נכרי או מחציתו או פחות או יותר ולפיכך למאן דאמר אין ברירה ולקוחות הוו ומחזירין זה לזה ביובל וקבר נמי קנין פירות לאו כקנין הגוף לא משכחת דמייתי ביכורים כלל מדאורייתא אלא חד בר חד עד יהושע והכא נמי לית ליה תקנה לתקוני מיניה וביה דדילמא מה שיפריש הוא מחלקו של נכרי ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב וממקום אחר לא יוכל להפריש דדילמא כל מה שהגיע לו הוי מחלקו של נכרי ונמצא מפריש מן החיוב על הפטור. מיהו אין לו תקנה עד שיפריש עליו ממקום אחר ואיהו מתוקן ממה נפשך אבל המעשרות מקולקלין ואותן המעשרות יש להן כמו כן תקנה שיפרש עליהן ממקום אחר אבל יצטרך ליתנן לכהן וכן יעשה עד שלא ישאר כי אם מעט.
ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות וחלקו התבואה הרי כלה טבל וחלין מעורבין ואפי׳ אותה שביד גוי ואין אומרין הוברר הדבר שזו של ישראל וזו של גוי אלא כל גרעין מהם מעורבין ובסוריא מיהא הואיל ומדברי סופרים הוא יש ברירה וחלק ישראל חייב חלק גוי פטור אפי׳ לקחם ישראל וברירה זו יש מפרשים בה הוברר הדבר שזה גדל בחלקו של ישראל וזה בחלקו של גוי וקשה לפרש דהלא יש בשבולת אחת כמה חטים והיאך מתברר במה גדל זה ובמה גדל זה ואף בשבלים קשה לפרשה שהרי גרעין אחד מעלה כמה שבלים ומתוך כך מפרשים אותה בשחלקו בקמתה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת דמאי פרק ששי במה פליגין כשחלקו שדה בקמתה אבל גדיש כנגד גדיש אף רשב״ג מודה לר׳ שכל קלח וקלח שתפות הוא וכן כתבוה גדולי המחברים:
טבל וחולין מעורבין זה בזה, אלו דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: של גוי, כלומר, החלק שמגיע לידו — פטור מתרומות ומעשרות, ושל ישראלחייב.
the produce grown in that field is considered to be untithed produce and non-sacred produce mixed together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The portion of the gentile is exempt from terumot and tithes, and the portion of the Jew is obligated.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר יֵשׁ בְּרֵירָה וּמַר סָבַר אֵין בְּרֵירָה אֲבָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא יֵשׁ קִנְיָן לְגוֹי1 בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר.

The Gemara explains the inference: They disagree only with regard to the following issue: That one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that there is retroactive clarification, i.e., when they divide the produce, it will be clarified who owned what produce from the outset. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that there is no retroactive clarification, and therefore, since it grew in a mixed state, it retains that status even after they divide the produce. However, everyone agrees that a gentile has the capability of acquisition of land in Eretz Yisrael to cause the abrogation of the sanctity of the land, removing it from the obligation to tithe its produce, as the gentile’s portion is considered to be non-sacred produce.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא ע״כ לא פליגי אלא דמ״ס יש ברירה כו׳ הכא נמי בסוריא. והקשה בכסף משנה בשם הר״י קורקוס דהוי מצי לאוקמי בפשיטות אפי׳ בא״י ובשמירחן העכו״ם דפטור אפילו לרבה. ולענ״ד נראה דבלא״ה צריך לאוקמי בסוריא משום דשמעינן לרשב״ג הכא דאית ליה ברירה ואנן קי״ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה ומש״ה צריך לאוקמי הכא בסוריא דהוי מדרבנן כי היכי דלוקמי לרשב״ג אליבא דהלכתא משא״כ במירוח העכו״ם נהי דחלק העובד כוכבים פטור אפ״ה חלק הישראל חייב מדאורייתא וכן נראה להדיא מפסק הרמב״ם ז״ל שם דבסוריא דוקא יש ברירה כן נ״ל ודו״ק:
תוספות בד״ה טבל וחולין כו׳ ודוחק לומר כו׳ דלישנא משמע דלא מייתי כלל קאמר כו׳ עכ״ל. זה אי אפשר לומר דלא מייתי כלל קאמר דהא למאן דסובר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפ״ה סבר דמביא ואינו קורא כדקאמר ריש לקיש ויבואר בסמוך דמביא מדאורייתא אלא מה שכתבו דלישנא משמע דלא מייתי כלל היינו כדינו דמביא וקורא וכמה משניות מצינו דמביא וקורא אבל אי אמרינן דמקדיש להו משכחת נמי דמביא וקורא כיון שיש בהם איזה חלק שחייב לגמרי לשיטת רש״י ז״ל:
ולענייננו נדייק: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] אלא דמר סבר [שחכם זה, רבן שמעון בן גמליאל, סבור] שיש ברירה, ואנו אומרים שכל מה שקיבל כל אחד בחלקו מתברר כאילו היה שלו משעה ראשונה, ולכן של הגוי הוא כולו חולין. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור] שאין ברירה, ולכן הטבל והחולין מעורבים בכל התבואה גם לאחר שחילקו אותה ביניהם, אבל דכולי עלמא [לדעת הכל] יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, שהרי חלקו של הגוי הוא חולין!
The Gemara explains the inference: They disagree only with regard to the following issue: That one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that there is retroactive clarification, i.e., when they divide the produce, it will be clarified who owned what produce from the outset. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that there is no retroactive clarification, and therefore, since it grew in a mixed state, it retains that status even after they divide the produce. However, everyone agrees that a gentile has the capability of acquisition of land in Eretz Yisrael to cause the abrogation of the sanctity of the land, removing it from the obligation to tithe its produce, as the gentile’s portion is considered to be non-sacred produce.
פני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָכָא נָמֵי בְּסוּרְיָא וְקָסָבַר כִּיבּוּשׁ יָחִיד לָא שְׁמֵיהּ כִּיבּוּשׁ.

The Gemara answers: Here, also, it is referring to a case in Syria, and he holds that the conquest of an individual is not called a conquest, and a gentile has the capability of acquisition of land in Syria to cause the abrogation of the sanctity of the land.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בסוריא, וקסבר [וסבור הוא] שכיבוש יחיד לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] כיבוש להחשיב אותו שטח כארץ ישראל לכל דבר, ולכן יש קנין לגוי בסוריא להפקיע מידי תרומות ומעשרות.
The Gemara answers: Here, also, it is referring to a case in Syria, and he holds that the conquest of an individual is not called a conquest, and a gentile has the capability of acquisition of land in Syria to cause the abrogation of the sanctity of the land.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין ת״שתָּא שְׁמַע הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי1 לוֹקֵחַ וּמֵבִיא בִּיכּוּרִים מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם אִין מִדְּאוֹרָיְיתָא לָא.

Rav Ḥiyya bar Avin said: Come and hear a proof from the mishna: One who sells his field to a gentile must purchase and bring the first fruits from the field that he sold, for the betterment of the world. Rav Ḥiyya bar Avin infers: For the betterment of the world, yes, he must bring the first fruits; however, by Torah law, no, he is not required. This teaches that the acquisition of a gentile causes the abrogation of the sanctity of the land.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדאורייתא לא – ואי אין קנין לעובד כוכבים להפקיעה מקדושתה הויא לה לענין קדושתה ברשות ישראל כאילו משכנה וכיון דביכורים מצוה דרמיא עליה היא ולא טבלי לאסור פירות באכילה מיחייב ליקח ולהביא ולא דמי למעשר דאפילו למאן דאמר אין קנין לא מיחייב לעשר על חלקו של עובד כוכבים דמעשר טביל ואסר ליה באכילה ולאו מצוה דרמיא עליה היא אלא אם כן אוכלן או מוכרן דקא משתרשי ליה אבל ביכורים מצוה דרמיא עליה היא.
ומקשה למימרא (מאי) דר׳ יהודה חייש לקלקולא ורבנן לא חיישי לקלקולא והא איפכא שמענא להו דתנן המוציא את אשתו משום ש״ר לא יחזיר משום נדר לא יחזיר ר׳ יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר אלמא דר׳ יהודה לא חייש לקלקולא ורבנן חיישי לקלקולא ואסיק רבא דר׳ יהודה חייש לקלקולא והתם בנדר אם לא הודר ברבים הוא דאמרינן שאם הוא צריך חקירת חכם להתירו ואין הבעל יכול להפר ס״ל כר׳ אלעזר דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד והלכך לא מצי מקלקל לה ובאינו צריך שהבעל יכול להפר ס״ל כר׳ מאיר דאמר יחזיר דכיון דהוא יכול להפר למה לא הפר ולא מהימן לומר לא ידעתי שהייתי יכול להפר:
מאן חכמים דאמרי יחזיר ר׳ מאיר הוא דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאיה פי׳ שלא אמר לה אלא משום אילונית אני מוציאך ולא אמר לה אילולי כן לא הייתי מוציאך דכמאן דלא אמר לה מידי דמי דאפילו בתנאי גמור אינו כלום דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו שאם אמר לה הרי זה גיטיך ע״מ שתתני לי ר׳ זוז עד ל׳ יום אע״פ שלא נתנה לו היא מגורשת מפני שלא כפל ואמר ואם לא תתני לי לא יהא גט ולא אמרי׳ מכלל לאו אתה שומע הן והכי נמי בגילוי דעתיה אע״פ שאמר לה משום אילונית אני מוציאך כיון שלא אמר לה ואילולי כן לא הייתי מוציאך כמאן דלא אמר לה מידי דמי:
מתני׳ המוכר עצמו ובניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן הנהו בני מכסי דיזפי זוזי מעובדי כוכבים ולא הוה להו למיפרעינהו אתו וקא גרבי להו פי׳ היו שובים אותם לעבדים בעבור חובם אתו לקמיה דרב הונא אמר להו הא תנן המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותם א״ל ר׳ אבא למדתנו רבינו והוא שמכר ושנה ושלש א״ל הני מרגל רגילי דעבדי הכי. ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר׳ אמי א״ל (ע״כ שייך לדף מו ע״ב) פירקן אמר להו תנן המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותם אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכ״ש הכא דאיכא קטלא אמרי ליה רבנן לר׳ אמי האי ישראל מומר דקא חזי ליה דאכיל נבילות אמר להו אימור לתיאבון הוא דאכליה והא זמנין דאיכא איסורא והתירא קמיה ושביק התירא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאפרקינך פי׳ וס״ל כמאן דאמר בריש פרק אין מעמידין מומר לאכול נבלה לתיאבון מחזירין לו אבידה:
מתני׳ המוכר שדהו לעובד כוכבים וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם. פי׳ כגון שחזר ישראל ולקחה ממנו מליאה פירות ופשטה דמתני׳ משמע דמדאורייתא לא מיחייב האי לוקח להביא ממנו בכורים שכיון שחנטו הפירות ברשות עובד כוכבים כאילו חנטו בח״ל דמי דיש קנין לעובד כוכבים בא״י להפקיע מיד מעשר אבל מפני תיקון העולם שלא ילמדו ממנו וימנעו מלהביא בכורים כי יאמרו כיון שהשדה היתה תחלה של ישראל והיא עכשיו ביד ישראל היאך אינו מביא בכורים ולא ידעו כי מפני שהיתה יד עובד כוכבים באמצע וחנטו ברשותו אינו מביא. לפיכך חייבוהו להביא ודוקא בבכורים חייבוהו מפני שצריכים הבאת מקום ואם יראו שלא יביא נפיק מיניה חורבא אבל תרומות ומעשרות שאדם מפריש ונותן בתוך ביתו לא חייבוהו דלא נפיק מיניה חורבא שמי יודע מה שעשה זה האיש בתוך ביתו הלכך אוקימנא אדאורייתא ודוקא כשהיתה תחלה של ישראל ומכרה לעובד כוכבים וחזר ישראל ולקחה ממנו מליאה פירות לא גזרו עליו שיביא דלא נפיק מיניה חורבא דמידע ידעי דהך שדה של עובד כוכבים היתה ולא תימא דוקא אם חזר ולקחה ממנו מי שמכרה לו הוא דחייבוה רבנן אבל ישראל אחרינא לא דמדתני וחזר ולקחה ממנו ישראל (תני) ותו תני הלוקח מביא בכורים ש״מ דבכל אדם קאמר דאילו כן הוי ליה למתני הכי וחזר ולקחה ממנו מביא בכורים מפני תיקון העולם אלא לאו ש״מ בכל אדם קאמר ואפ״ה תני וחזר כלומר תחלה היתה של ישראל ומכרה לעובד כוכבים ועוד חזר ישראל ולקחה ממנו אמר רבה אין קנין לכנעני בא״י להפקיע מיד מעשר שנא׳ כי לי הארץ לי קדושת הארץ ור׳ אלעזר אמר יש קנין לכנעני בא״י להפקיע מיד מעשר שנא׳ דגנך ולא דגן כנעני במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דגן כנעני ומר סבר דיגונך ולא דיגון כנעני פי׳ שאם מירח הכנעני כריו של ישראל פטור מן המעשרות עיין כל אלו הדינין בהלכות י״ב בספר הלקט:
אמר רב חייא בר אבין, תא שמע [בוא ושמע] ממשנתנו: המוכר שדהו לגוילוקח (קונה) ומביא ביכורים מפני תיקון העולם. ונדייק מכאן: מפני תיקון העולםאין [כן], הוא כן צריך להביא ביכורים, אבל מדאורייתא [מן התורה] — הוא לא צריך משמע שקנין הגוי מפקיע את הקדושה!
Rav Ḥiyya bar Avin said: Come and hear a proof from the mishna: One who sells his field to a gentile must purchase and bring the first fruits from the field that he sold, for the betterment of the world. Rav Ḥiyya bar Avin infers: For the betterment of the world, yes, he must bring the first fruits; however, by Torah law, no, he is not required. This teaches that the acquisition of a gentile causes the abrogation of the sanctity of the land.
רש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב אָשֵׁי שְׁתֵּי תַּקָּנוֹת הֲווֹ מֵעִיקָּרָא הֲווֹ מַיְיתִי מִדְּאוֹרָיְיתָא כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָא מִקְּרִי וּמְזַבְּנִי דְּסָבְרִי בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימָן תַּקִּינוּ לְהוּ דְּלָא לַיְתוֹ.

Rav Ashi said: There were two ordinances concerning this issue. Initially, those who sold their fields to gentiles would bring first fruits by Torah law, as they held that the acquisition of a gentile does not abrogate the sanctity of the land. Once the Sages saw that the Jews would sell their land to gentiles when they had the opportunity, because these Jews thought that the fact that the Jew would still have to bring the first fruits indicates that the land retains its sanctity, and therefore there is no reason not to sell the land to gentiles, they instituted for those who sell land to gentiles that they should not bring the first fruits, to emphasize that the land should not be sold to gentiles. This was the first ordinance.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי תקנות הוו – כלומר לעולם מדאורייתא מיחייב והא דקתני מפני תיקון העולם משום דמעיקרא משום סייג תקנו שלא ליקח ולהביא כדמפרש ואזיל לפיכך הוצרכו לחזור ולתקן ולהעמידה כדין תורה.
וסברי בקדושתייהו קיימין – אין אנו נענשין בדבר.
גמ׳ כיון דחזי דקא מוקרי וזבני כו׳. רב עיין בפירוש הרמב״ם במשנה:
אמר רב אשי: שתי תקנות הוו [היו] בענין זה, מעיקרא הוו מייתי [מתחילה היו מוכרי שדותיהם לגויים מביאים] ביכורים מדאורייתא דין תורה], כיון דחזו דקא מקרי ומזבני [שראו חכמים שמזדמנים ומוכרים] אנשים קרקעותיהם לגויים, דסברי בקדושתייהו קיימן הם, המוכרים, סבורים שבקדושתם הם עומדים] כמו בתחילה, שהרי מביאים משם ביכורים, ואם כן אין רע בכך — תקינו להו [תיקנו להם] שלא ליתו [יביאו] ביכורים, כדי שיחשבו שבמכירה זו הפקיעו את הקרקע מקדושתה.
Rav Ashi said: There were two ordinances concerning this issue. Initially, those who sold their fields to gentiles would bring first fruits by Torah law, as they held that the acquisition of a gentile does not abrogate the sanctity of the land. Once the Sages saw that the Jews would sell their land to gentiles when they had the opportunity, because these Jews thought that the fact that the Jew would still have to bring the first fruits indicates that the land retains its sanctity, and therefore there is no reason not to sell the land to gentiles, they instituted for those who sell land to gentiles that they should not bring the first fruits, to emphasize that the land should not be sold to gentiles. This was the first ordinance.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּמַאן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ מְזַבֵּן וְקָא מִשְׁתַּקְּעָן בְּיַד גּוֹיִם1 הֲדַר תַּקִּינוּ לְהוּ דְּלַיְתוֹ.

Once the Sages saw that those who were not able to subsist would sell their land despite this ordinance, and the fields would remain in the possession of the gentiles and would not be redeemed, they went back and instituted that they should bring the first fruits in order to penalize the seller, to encourage him to repurchase the field. This was the second ordinance. Therefore, one cannot prove from the mishna whether or not the acquisition of a gentile abrogates the sanctity of the land.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משתקען ביד עובדי כוכבים – שלא היה חוזר ופודה אותה.
תקינו דלייתו – כדי שיטרח ויפדנו.
כיון דחזו דמאן דלא סגי ליה מזבן [שראו שמי שאינו יכול מוכר] בכל זאת, וקא משתקען השדות משתקעים] ביד גוים ואין פודים אותם, הדר תקינו להו דליתו [חזרו ותיקנו להם שיביאו ביכורים] כדי לקנוס את המוכר, ולגרום לו שיחזור ויקנה את השדה.
Once the Sages saw that those who were not able to subsist would sell their land despite this ordinance, and the fields would remain in the possession of the gentiles and would not be redeemed, they went back and instituted that they should bring the first fruits in order to penalize the seller, to encourage him to repurchase the field. This was the second ordinance. Therefore, one cannot prove from the mishna whether or not the acquisition of a gentile abrogates the sanctity of the land.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִיתְּמַר הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְפֵירוֹת ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵבִיא וְקוֹרֵא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר במֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

§ It was stated: With regard to one who sells his field for just its produce, meaning that he retains ownership over the field itself and he sells the rights to all of its produce to someone else, Rabbi Yoḥanan says: The purchaser brings first fruits from this field to the Temple and recites the verses in the Torah associated with the bringing of the first fruits, in which he thanks God for: “The land which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Reish Lakish says: Although the buyer brings the first fruits, he does not recite the verses, since it is not his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המוכר שדהו לפירות – שיאכל הלוקח פירות עד עשר שנים ותחזור הקרקע לבעליה ובזמן שאין היובל נוהג קאמר דהיינו משגלו שבט ראובן ושבט גד שגלו תחילה מעבר הירדן ע״י סנחריב עד חרבות ירושלים דאי בזמן שיובל נוהג סתם מכירה לפירות היא שהרי סופה לחזור ביובל.
א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: המוכר שדהו לפירות בלבד, שמשאיר בידו את הבעלות על גוף השדה ומוכר לאחר רק את כל פירותיו, ר׳ יוחנן אמר: הקונה מביא ביכורים מן השדה הזה וקורא מקרא ביכורים האמור בתורה (דברים כו, ה—י), שכן יכול הוא לומר ״האדמה אשר נתתה לי ה׳⁠ ⁠״ (דברים כו, י). ריש לקיש אמר: הקונה אמנם מביא ואולם אינו קורא.
§ It was stated: With regard to one who sells his field for just its produce, meaning that he retains ownership over the field itself and he sells the rights to all of its produce to someone else, Rabbi Yoḥanan says: The purchaser brings first fruits from this field to the Temple and recites the verses in the Torah associated with the bringing of the first fruits, in which he thanks God for: “The land which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Reish Lakish says: Although the buyer brings the first fruits, he does not recite the verses, since it is not his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵבִיא וְקוֹרֵא קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא גקִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי.

The Gemara explains the reason behind the dispute: Rabbi Yoḥanan says he brings the first fruits and recites the verses because he maintains that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself. Even though the field itself does not belong to him, it is as if he acquired the field because all of the produce belongs to him in practice. Reish Lakish says that he brings the first fruits and does not recite the verses because he holds that the acquisition of an item for its produce is not considered to be like the acquisition of the item itself.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כקנין הגוף דמי – ויכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתתה לי.
קנין פירות אינו כקנין הגוף ומעתה לענין בכורים המוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי ואעפ״כ נכסי מלוג של אשתו אדם מביא מהם וקורא אע״פ שאין לו בהם גוף קרקע שהרי אמרה תורה אשר נתן לך י״י אלהיך ולביתיך ושמא תאמר והלא נכסי מלוג אין הבעל אוכל בהן אלא מתקנת חכמים ואין מקום לומר אסמכתא היא דהא קאמר בהדיא שאני התם דרחמנא אמר ולביתיך מתוך כך פירשוה רבים בנכסי צאן ברזל וקורהו קנין פירות מכיון ששעבודה עליהם בפרט ושאינו יכול למכרם ולא עוד אלא שאף גדולי המחברים כתבו בהלכות אישות פרק כ״ב שאם מכר בעל בנכסי אשתו אף בנכסי צאן ברזל לא עשה כלום ואע״פ שהדברים מתמיהים ושכבר חלקו עליהם גדולי המפרשים מ״מ מחלקת הוא בתלמוד המערב במסכת יבמות פרק אלמנה דרבנן אדרשב״ג ומכל מקום לדברי הכל אין לו למכרם ומתוך כך הוא קורהו קנין פירות אבל נכסי מלוג אינו קורא כלל ויש מפרשים אותה בנכסי מלוג וכגון שהתנה עמה לאכל פירות שכך היה דרכם בדורות הראשונים וכמו שאמרו בבראשית רבה מהר ומתן מהר פרא ומתן פרא פורנין ופרא פורנין פירושו נכסי מלוג מלשון ריוח על הדרך שאמרו פורנא ליתמי:
גמרא ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ויש לדקדק דא״כ אמאי מביא דבכה״ג מקשה הש״ס בפרק הספינה לר״מ באילן אחד ולרבנן בשני אילנות דאין לו קרקע אמאי מביא ומסיק שם דמספקא להו אם יש לו קרקע או לא והכא אליבא דר״ל א״א לומר דמספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא דבפרק יש נוחלין משמע להדיא דלר״ל פשיטא ליה ועוד דבשמעתין מסייע ליה רבא מקרא א״כ משמע דפשיטא ליה ויש ליישב דשאני התם לר״מ באילן אחד ולרבנן בשני אילנות אי אמרינן דאין לו קרקע כלל ודאי אינו מביא דלא קרינן ביה אשר תביא מארצך משא״כ הכא לר״ל דנהי שאין לו קנין הגוף מ״מ כל הקרקע קנויה לו לפירותיו עד היובל מש״ה פשיטא דמביא דקרינן ביה אשר תביא מארצך אבל אינו קורא דלא מצי למימר מראשית פרי האדמה אשר נתת לי כדפירש״י ז״ל והא דמקשה ר״ל לר״י בסמוך מדתניא בביכורי אשתו שמביא וקורא ומהדר ליה רבי יוחנן שאני התם דכתיב ולביתך אין להקשות דלמא קרא דולביתך בא ללמד שמביא ולעולם דאינו קורא דיש לומר דבעל בנכסי אשתו כיון שאין לו בקרקע כלום אלא הפירות א״כ אי ס״ד דאינו קורא ה״ה דאינו מביא כמו באילן אחד לר״מ אע״כ מדגלי קרא דמביא ממילא נמי דקורא כן נ״ל וק״ל:
ומסבירים את הבדלי השיטות: ר׳ יוחנן אמר מביא וקורא, סבור הוא שקנין פירות כקנין הגוף דמי [הוא נחשב], שאף על פי שאין גוף השדה שלו, כיון שבפועל שייכים לו כל פירות השדה — הרי זה כקנין הגוף. ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא, שהוא סבור שקנין פירות לאו [לא] כקנין הגוף דמי [נחשב].
The Gemara explains the reason behind the dispute: Rabbi Yoḥanan says he brings the first fruits and recites the verses because he maintains that the acquisition of an item for its produce is considered to be like the acquisition of the item itself. Even though the field itself does not belong to him, it is as if he acquired the field because all of the produce belongs to him in practice. Reish Lakish says that he brings the first fruits and does not recite the verses because he holds that the acquisition of an item for its produce is not considered to be like the acquisition of the item itself.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לר״ללְרֵישׁ לָקִישׁ {דברים כ״ו:י״א} וּלְבֵיתְךָ דמְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִּיכּוּרֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita concerning the bringing of first fruits, as the verse states: “And you shall rejoice in all of the good that the Lord your God has given to you and to your house” (Deuteronomy 26:11). The phrase “your house” often refers to a wife. Therefore, the Sages said: This teaches that a man brings his wife’s first fruits, and he recites the relevant verses. This is true despite the fact that a husband acquires the field of his wife only for the produce. It seems from this baraita that the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא – קשיא ליא הא פירות נכסי מלוג רבנן תקנו כדאמרינןב ופרקונה תחת פירות, וליכא למימר אסמכתא היאג, דהא אמרינן שאני התם דכתיב ולביתך. וי״לד כשהתנו לאכול פירות, שכך היה דרכם בדורות הראשונים, וזהו מהר ומתן שאמרה תורהה, ופירשו בבראשית רבהו מהר פירא מתן פרא פרנוןז, שהן נכסי מלוגח.
א. וכה״ק בתוד״ה ולביתך. ובחי׳ הר״ן רשב״א ריטב״א ומאירי.
ג. בריטב״א כתב כן דהוי אסמכתא.
ד. וברשב״א כתב שני אופנים, חדא שאם תקנה האשה פירות לבעלה שרגילות הנשים ליתן פירות לבעליהן, ותי׳ ב׳ בשם י״א שהתנו מתחילה שיאכל הוא פירות נכסי מלוג, וכ״ה בר״ן.
ה. בראשית לד יב.
ו. סדר וישלח פרשה פ אות ז.
ז. בנדפס: מהר פירי מתן פירי פירות. וכפי הגירסא לפנינו גרס רבינו בפירושו לתורה שם, והרשב״א בסוגיין. ובמדרש לפנינו: מוהר פרנון מתן פראפורנון.
ח. וכן פי׳ רבינו בפירושו לתורה ובחידושיו למסכת כתובות (הנדפס שט״ו שיטות) סג ב דהוי נכסי מלוג, וכן הוא ברשב״א בסוגיין. אלא שבכתובות סג א (מהדורת הגר״מ הרשלר זצ״ל) כתב הרשב״א בד״ה ועד מתי שפרא פורנין הוא נכסי צאן ברזל, ובשם יש מי שפירש כתב דהוא נכסי מלוג. וקצת צריך ביאור שסותר פירושו בסוגייתנו. וכן הביא בריטב״א כתובות שם. במשנה ד״ה מתני׳.
ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מאשתו וקורא. ואם תאמר והלא אכילת פירות נכסי מלוג לאו דאורייתא אלא דרבנן ואתיא קרא לחיובי קריאה בתקנתא דרבנן. ויש לומר דהכי אתא קרא לאשמועינן שאם תקנה אשה פירות נכסיה לבעלה שיהא הבעל מביא וקורא ודברה תורה בהן לפי שרגילות הנשים לתת פירות נכסיהן לבעליהן, ויש אומרים שהתנו מתחלה שיאכל הוא פירות נכסי מלוג שלה וזהו מהר [בנדפס: ומתן] הכתוב בתורה, וכמו שאמרו במדרש מהר פירא ומתן פראפורנין והוא נכסי מלוג.
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש מן הברייתא, נאמר בענין ביכורים: ״ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ אלקיך ולביתך״ (דברים כו, יא), וביתו של אדם — אשתו. ומכאן אמרו חכמים: מלמד, שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא. והרי בנכסי אשתו אין לו קנין הגוף אלא רק קנין פירות!
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita concerning the bringing of first fruits, as the verse states: “And you shall rejoice in all of the good that the Lord your God has given to you and to your house” (Deuteronomy 26:11). The phrase “your house” often refers to a wife. Therefore, the Sages said: This teaches that a man brings his wife’s first fruits, and he recites the relevant verses. This is true despite the fact that a husband acquires the field of his wife only for the produce. It seems from this baraita that the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״לאֲמַר לֵיהּ שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב וּלְבֵיתֶךָ.

Reish Lakish said to him: It is different there, as it is written explicitly: “And to your house,” which teaches that with regard to first fruits, there is a scriptural decree that a field belonging to one’s wife is also included in the mitzva. This does not prove that in general the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולביתך – גבי ביכורים כתיב ושמחת בכל הטוב וגו׳.
ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו – וא״ת והא מן התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא א״כ ע״כ גזירת הכתוב הוא ויש לומר דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן וכי האי גוונא איירי קרא וכענין זה אמרינן בריש קידושין (דף ד.) אי כתב רחמנא מעשה ידיה לאביה דקא מיתזנא מיניה ואע״ג דמדאורייתא אינו חייב במזונות בתו אלא דאורחא דמילתא הוא שהוא זן אותה.
אמר ליה [לו] ריש לקיש: שאני התם [שונה שם], דכתיב [שנאמר] במפורש ״ולביתך״, ללמד שלענין זה גזירת הכתוב שגם מה ששייך לביתו = אשתו נכלל בגדר המצוה, אבל אין זה מוכיח שכך הוא הדין בכל מי שזכותו בשדה היא רק בפירות.
Reish Lakish said to him: It is different there, as it is written explicitly: “And to your house,” which teaches that with regard to first fruits, there is a scriptural decree that a field belonging to one’s wife is also included in the mitzva. This does not prove that in general the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן וּלְבֵיתֶךָ מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִּיכּוּרֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא הָתָם הוּא דִכְתִיב וּלְבֵיתֶךָ אֲבָל בְּעָלְמָא לָא אֲמַר לֵיהּ טַעְמָא דִּידִי נָמֵי מֵהָכָא קָאָמֵינָא.

And there are those who say that they had a different exchange: Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan from that baraita: It is written: “And to your house,” which teaches that a man brings his wife’s first fruits, and he recites the relevant verses. Reish Lakish infers from this: There, it is that he brings the first fruits and recites the verses despite having acquired only the rights to the produce from his wife’s field, as it is written explicitly: “And to your house”; but generally, no, one who acquired only a field’s produce would not recite the verses. Rabbi Yoḥanan said to him: I also state my reason from here, as I see the halakha of a man bringing the produce from his wife’s field not as an exception, but as the source for the general principle that the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביכורי אשתו – שגדלו בקרקע מלוג שהכניסה לו אשתו לפירות.
שאני התם דכתיב ולביתך – ומדאיצטריך לרבויי ש״מ קנין פירות לאו כקנין הגוף.
מהכא – דכי היכי דאשמועינן דהכא כקנין הגוף דמי הוא הדין בעלמא.
כל שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו אפי׳ היה בא בדרך ובכורי אשתו בידו ושמע שמתה אשתו מביא וקורא ושמא תאמר ולאו כל דכן הוא שהרי עכשו ירשם והם שלו מכל מקום שמא היית סביר לומר בזו שלא לקרות מפני שאין הלקיחה וההבאה כאחד שמתחלה היה בהבאתם כעין שליח ועכשו הן שלו וכבר אמרו בצרן בעל הבית ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד ואין צריך לומר אם הביאם השליח שאינו קורא אלא אפי׳ הביאם בעל הבית הואיל וביד השליח היו בדרך והוא הדין בלא מת שליח אלא שלקחם בעל הבית מידו משהתחיל להביאם ויש מפרשים דוקא בצרם שליח אבל בצרם בעל הבית והוליכם לשליח והביאם שליח ומת בדרך מביא וקורא שהרי לקיחה והבאה בבעלים ונמצא שהם מפרשים הבצירה לקיחה ומכל מקום לדעתנו הבצירה אינה קרויה לקיחה אלא כשלוקחם כדי להביאם ואם בצר האב ומת בנו מביא וקורא שמ״מ בצירה והבאה בבעלים:
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת: איתיביה [הקשה לו], ר׳ שמעון בן לקיש לר׳ יוחנן מאותה ברייתא: נאמר ״ולביתך״מלמד, שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא. ונדייק: התם [שם] הוא שמביא וקורא דכתיב [שנאמר במפורש] ״ולביתך״, אבל בעלמא [בכלל]לא, הרי שאין הקונה שדה לפירות מביא ביכורים וקורא! אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: טעמא דידי נמי מהכא קאמינא [טעמי שלי גם כן מכאן אמרתי], שאני רואה זאת לא כיוצא מן הכלל, אלא כדוגמא המלמדת על הכלל כולו.
And there are those who say that they had a different exchange: Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan from that baraita: It is written: “And to your house,” which teaches that a man brings his wife’s first fruits, and he recites the relevant verses. Reish Lakish infers from this: There, it is that he brings the first fruits and recites the verses despite having acquired only the rights to the produce from his wife’s field, as it is written explicitly: “And to your house”; but generally, no, one who acquired only a field’s produce would not recite the verses. Rabbi Yoḥanan said to him: I also state my reason from here, as I see the halakha of a man bringing the produce from his wife’s field not as an exception, but as the source for the general principle that the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ ההָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּבִיכּוּרֵי אִשְׁתּוֹ בְּיָדוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא מֵתָה אִין לֹא מֵתָה לָא.

Reish Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan based on a baraita: If he was traveling on the road to Jerusalem and the first fruits of his wife’s field were in his possession, and he heard that his wife died, then he brings the first fruits and recites the verses. One can infer: If she died, yes, he brings the fruits and recites the verses, as he has now inherited the field itself; but if she did not die, then no, he does not recite the verses, because acquisition of a field’s produce is not considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמע שמתה אשתו – וירשה הוא וקנה גוף הקרקע.
מתה אין לא מתה לא – וא״ת מאי קושיא דרבי יוחנן דאמר כתנא דלביתך דמה נפשך פליג וי״ל דאיכא לאוקמה במתה כי הך וא״ת ולישני דהך דמתה בשלא זכתה האשה פירות נכסיה לבעל וי״ל דברייתא קתני אף בתר דתקון רבנן פירות לבעל ועוד דהוה ליה כקונה פירות בשוק ואח״כ קנה שדה דאינו קורא כדאמרי׳ במסכת בכורים (פ״א) אבל לריש לקיש שהיו לו פירות תחילה אתי שפיר דבמתה מביא וקורא כיון דמעיקרא אגיד בה לפירות.
מתה אין לא מתה לא. ואיכא למידק דהא משמע דהאי ברייתא פליגא אההיא דלוביתך, ואם כן לימא רבי יוחנן אנא דאמרי כאידך תנא דולביתך. ונראה לי דאין הכי נמי אלא שלא רצה רבי יוחנן להעמיד דבריו בתנאי [בנדפס: כתנאי] וריש לקיש נמי כי אקשינן ליה מהנך מתנייתא לא אמר אנא דאמרי כתנא דמתה אשתו דלא בעי חד מינייהו לאוקמי מימריה בתנאי [כתנאי]. ובתוספות תירצו דהכי קא מקשה מתה אין לא מתה לא ומינה דברייתא דלביתך במתה דוקא, ואם תאמר אם כן מאי קא אתא קרא דולביתך לאשמועינן, יש לומר דההיא בשמתה לאחר קצירה ותחלת הבאה וקא משמע לן חדושא דאף על גב דקצירה ותחלת הבאה לא כדאי [בנדפס: נראו] לקריאה אפילו הכי מביא וקורא. ואינו מחוור בעיני, דהיאך אפשר לומר כן והא רבי שמעון בן לקיש עצמו אמר לעיל דולביתך חדוש הוא וכדקאמר שאני התם דכתיב ולביתך אלמא התם קנין פירות הוא אלא שחדש בו הכתוב ועשאו כקנין הגוף ואי מתה קנין הגוף אית ליה בגוה, וכי תימא משום דבשעת קצירה ותחלת הבאה לא היה לו בהקנין הגוף אלא קנין פירות אם כן מאי קא מקשה הכא מינה לרבי יוחנן מתה אין לא מתה לא דמשמע דמתה לבסוף חשיב כקנין הגוף, והא איהו הוא דמודה בה לעיל דהא אינו אלא כקנין פירות. והראשון נראה לי עיקר.
בד״ה מתה אין כו׳ וא״ת מאי קושיא דר״י דאמר כתנא דולביתך כו׳ וי״ל דאיכא כו׳ עכ״ל וק״ק דאכתי נימא דר״י הוא דאמר אנא כר״מ ס״ל דע״כ אית ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי גבי שדה אחוזה (ג) לקמן וי״ל דודאי ה״מ לשנויי הכי אלא בלאו הכי משני שפיר דכה״ג כתבו התוס׳ לעיל לר״א דאמר יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל אבל הכא קשיא להו לר״ל מאי מקשה ליה לר״י מהך דמתה אין כו׳ כיון דידע כבר דע״כ תנא דולביתך פליג וק״ל:
תוספות בד״ה מתה אין כו׳ וי״ל דאיכא לאוקמי במתה כי הך. אע״ג דמקרא יליף לה אפ״ה איכא לאוקמי שפיר כמ״ד ירושת הבעל דאורייתא דפלוגתא דתנאי׳ היא מיהא עדיין לא נחה דעתי בזה דאכתי מאי מקשה ר״ל לרבי יוחנן דלמא סבר רבי יוחנן ירושת הבעל דרבנן ומכ״ש לשיטת הרמב״ם ז״ל שפוסק להדיא דירושת הבעל דרבנן וא״כ ע״כ יליף רבי יוחנן מקרא גופא דולביתך שאדם מביא ביכורי אשתו והיינו ע״כ משום קנין פירות דבמתה א״א לאוקמי קרא כיון דירושת הבעל דרבנן ובר מן דין נראה דוחק לאוקמי קרא דולביתך במתה אשתו דתו לאו ביתו היא וקרא כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה׳ ולביתך וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה ר״ל לר״י דהא שמיע ליה כבר דר׳ יוחנן יליף מולביתך והנלע״ד דודאי לריש לקיש לא משמע ליה דפליגי תנאי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי ואף ע״ג דבפ׳ החובל דף פ״ט מוקי הש״ס פלוגתא דתנאי בהכי בדין יום או יומים והביאו התוספו׳ בסמוך בד״ה לא דכ״ע מיהו כבר כתבו התוספות בפ׳ כל הגט דף כ״ה בד״ה רבי יהודא דמדין יום או יומים לא ילפינן בעלמא ע״ש וכמו שאבאר בסמוך בלשון התוספות ולכאורה היה נראה לי להביא עוד ראיה מפורשת לזה דלמאי דמוקמינן בפ׳ החובל מוקמינן דרבי יהודא סובר קנין פירות לאו כקניין הגוף דמי וא״כ קשיא לי הא דקאמר רבי יהודא בפ״ק דבכורים שאפילו האריסין והחכירין מביאין וקורין אע״פ שאין להם אלא קנין פירות ואף שהברטנורה כתב שם דסבר רבי יהודא אריס וחוכר יש לו קנין בארץ כו׳ ע״כ לאו קנין גמור קאמר דאטו מי עדיף אריס וחוכר מלוקח בזמן שהיובל נוהג אע״כ כדפרישית דמדין יום או יומים אין ללמוד כסברת התוספות פרק כל הגט אלא דלפ״ז קשיא לי א״כ הא דאמרינן לקמן בשמעתין לימא כתנאי וקבעי לאוקמי דרבי יהודה סבר לאו כקנין הגוף דמי וא״כ תיקשי מההיא דאריסין וחכירין לכך נראה דע״כ לפ״ז טעמא דרבי יהודא בביכורים לאו משום דכקנין הגוף דמי אלא דלענין ביכורים בקנין פירות לחוד סגי ואפשר דיליף לה נמי מולביתך דאמרינן בביכורי אשתו והא דאמרינן לקמן לימא כתנאי לאו אביכורים קאי אלא אפלוגתא דר״י ור״ל בעלמא קאי ולפ״ז אתי שפיר דכיון דלריש לקיש לא משמע ליה דפליגי תנאי בקנין פירות אי הוי כקנין הגוף וסובר דלכ״ע לאו כקנין הגוף ולרבי יוחנן לכ״ע כקנין הגוף א״כ מקשה ר״ל לר״י שפיר מהאי ברייתא דקתני בהדיא מתה אין לא מתה לא אלמא דק״פ לאו כקנין הגוף דמי וא״כ ע״כ דכולהו תנאי הכי סברי דלא אשכחן פלוגתא בהא וא״כ ע״כ דברייתא דולביתך לא מיתוקמא אלא כרבי יהודא דאריסין וחכירין נמי מביאים משום דבק״פ לחוד סגי ולדידן מיהא דלא קי״ל כרבי יהודא ע״כ קרא דולביתך דחיק ומוקי אנפשיה במתה אשתו ומאן דלית ליה דרבי יהודא ע״כ סובר דירושת הבעל דאורייתא וכל זה אליבא דמאי דס״ד דר״ל מתה אין לא מתה לא אבל למסקנא דמשני רבי יוחנן מתה איצטריכא ליה א״כ לעולם ריש לקיש גופא קיבלה מיניה דמוקמינן פשטא דקרא דולביתך בביכורי אשתו ממש וכדמשני לעיל שאני התם דכתיב ולביתך כן נ״ל נכון ועפ״ז נתיישב׳ לי היטב שיטת הרמב״ם ז״ל שפוסק כריש לקיש לענין ביכורים ואפ״ה פסק ג״כ בבעל שמביא ביכורי אשתו וקורא אפילו לא מתה והקשה עליו בספר ברכת הזבח בפ״ז דערכין דהא ר״ל קאמר מתה אין לא מתה לא ולמאי דפרישית אתי שפיר דע״כ ריש לקיש קיבלה דה״ה לא מתה ושאני הכא דכתיב ולביתך דכיון דלא קי״ל כרבי יהודא באריסין וקי״ל נמי ירושת הבעל דרבנן א״כ ע״כ קרא דולביתך איירי כפשטיה דלעולם מביא וקורא והרמב״ם ז״ל בזה לשיטתו דירושת הבעל דרבנן ודו״ק:
איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן ממה ששנינו: היה בא בדרך לירושלים וביכורי אשתו בידו, ושמע שמתה אשתומביא וקורא. ונדייק מכאן: מתהאין [כן], שכיון שמתה — הריהו יורשה, ונמצא שהנכסים שלו הם, אבל לא מתהלא, אינו קורא. משמע שבדבר שיש לו בו רק קנין פירות אינו קורא!
Reish Lakish raised an objection to Rabbi Yoḥanan based on a baraita: If he was traveling on the road to Jerusalem and the first fruits of his wife’s field were in his possession, and he heard that his wife died, then he brings the first fruits and recites the verses. One can infer: If she died, yes, he brings the fruits and recites the verses, as he has now inherited the field itself; but if she did not die, then no, he does not recite the verses, because acquisition of a field’s produce is not considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ה״ההוּא הַדִּין דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּלֹא מֵתָה וּמֵתָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיגְזוֹר מִשּׁוּם דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.

The Gemara answers: The same is true in that case, that even though she did not die he also brings the fruits and recites the verses, but it was necessary for the baraita to mention the possibility that she died, because it might enter your mind to say that there should be a rabbinic decree in this case due to the statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina concerning a similar halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליגזור משום דרבי יוסי בר חנינא – דאמר בעינן לקיחה והבאה באחד וה״נ לבעי לקיחה והבאה באחד קמ״ל.
ומשיבים: הוא הדין דאף על גב [שאף על פי] שלא מתה גם כן מביא וקורא, ובמקרה שמתה אצטריכא ליה [הוצרך לו לומר], סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] ליגזור [שנגזור] פה משום מה שאמר ר׳ יוסי בר חנינא בענין דומה,
The Gemara answers: The same is true in that case, that even though she did not die he also brings the fruits and recites the verses, but it was necessary for the baraita to mention the possibility that she died, because it might enter your mind to say that there should be a rabbinic decree in this case due to the statement of Rabbi Yosei bar Ḥanina concerning a similar halakha.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא ובְּצָרָן וְשִׁגְּרָן בְּיַד שָׁלִיחַ וּמֵת שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ו:ב׳} וְלָקַחְתָּ וְהֵבֵאתָ עַד שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה וַהֲבָאָה בְּאֶחָד קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

As Rabbi Yosei bar Ḥanina says: If one harvested his first fruits and sent them in the possession of an agent, and the agent died on the way, then someone else brings the fruits but does not recite the verses, as it is stated: “And you shall take…and you shall bring” (see Deuteronomy 26:2–3), and this juxtaposition teaches that the verses are not recited until the taking and bringing will be accomplished by one person. One might have said that since the husband took the fruits as the owner of the fruits alone and not the field, as the field was owned by his wife, and then he became the owner of the field as well and is bringing the fruits as the full owner, he should not recite the verses. Therefore, the baraita teaches us that he is considered to be the full owner before his wife’s death, because the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומת שליח בדרך – וחזר והביאן הוא בעצמו.
מביא ואינו קורא – וא״א לומר שהביאו שליח אחר דאפי׳ לא מת שליח ראשון אינו קורא דתנן האשה וטומטום ואנדרוגינוס והשליח מביאין ולא קוראין שאין יכולין לומר אשר נתתה לי.
בצרן ושיגרן ביד שליח – פי׳ רבינו שמואל בהספינה (ב״ב פא:) בצרן הבעל ושגרן ביד שליח דאם בצרן שליח והביאן השליח בירושלים שליח ודאי אין יכול לקרות כדתנן במסכת בכורים (פ״א מ״ה) אבל הבעלים קורין דיכולין לומר הנה הבאתי דשלוחו של אדם כמותו וקשה לרבינו תם למאי דחשיב לבצירה לקיחה למה ליה למימר ומת שליח הוה ליה למתני בצרן הוא ושגרן ביד השליח או שבצרן שליח והביאן הוא וי״ל דאשמועינן רבותא דאע״ג דמת שליח וגמרו הבעלים הבאה דאיכא לקיחה ומקצת הבאה בבעלים אפי׳ הכי אינו קורא דבעינן לקיחה וכל הבאה באחד ואי גרסינן או מת אתי נמי שפיר וזו אף זו קתני ור״ת מפרש דבצירה לאו היינו לקיחה ובצרן אורחא דמילתא נקט שבעלים בוצרים כדי לעשות בעין יפה לפי שאין שיעור לבכורים ולקיחה היינו לקיחה מתוך הבית וחדא קתני בצרן ושגרן ביד השליח ומת שליח בדרך דאז הוא רגילות שמביאן אחר ולא הוי לקיחה והבאה באחד.
מביא ואינו קורא – וא״ת ונימא ירקבו כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (מכות יח:) הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהן החג ירקבו משום דנראו לקריאה ונדחו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי כשבצרן נראו לקריאה וכששיגרן נדחו ויש לומר דאמר בירושלמי דמסכת בכורים רבי אסי אמר ריש לקיש בשם רבי אושעיא כשליקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו לקריאה אין ניתרין אלא בקריאה ואמרינן התם מתניתין פליגא הפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא קיימנוה כשנתן דעתו למכור משעה ראשונה ולפי זה אם הפריש בכורים קודם החג על מנת להביאן אחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא.
תוס׳ בד״ה בצרן ושיגרן כו׳. נ״ב פירוש רבינו שמואל בפרק הספינה בצרן הבעל ושגרן ביד שליח ואם בצרן והביאן כו׳ כצ״ל:
בא״ד דחשיבי לבצירה לקיחה כו׳. נ״ב פי׳ שמפרש ולקחתם דקרא היינו בצירה כלומר שתהא כו׳:
בד״ה בצרן ושיגרן כו׳ ואי גרסינן או מת אתי נמי שפיר וזו אף זו כו׳ עכ״ל היינו נמי מה״ט דאע״ג דהלקיחה ומקצת הבאה בבעלים וק״ל:
שאמר ר׳ יוסי בר חנינא: בצרן, את ביכוריו ושגרן (שלחם) ביד שליח, ומת שליח בדרךמביא הבעלים או אחר, אבל אינו קורא, שנאמר: ״ולקחת... והבאת״ (ראה דברים כו, פסוקים ב—ג), ללמד מהיקש זה: עד שתהא לקיחה והבאה באחד, ואף במביא ביכורי אשתו ומתה היה מקום לגזור כן, כיון שלא היו הלקיחה וההבאה כאחד, שהרי בלקיחה היו אלה ביכורי אשתו, ובהבאה — ביכוריו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אומרים שנתחדשו פה בעלים, אלא שהוא נחשב כאילו היה בעליה של הנחלה הזו גם קודם לכן.
As Rabbi Yosei bar Ḥanina says: If one harvested his first fruits and sent them in the possession of an agent, and the agent died on the way, then someone else brings the fruits but does not recite the verses, as it is stated: “And you shall take…and you shall bring” (see Deuteronomy 26:2–3), and this juxtaposition teaches that the verses are not recited until the taking and bringing will be accomplished by one person. One might have said that since the husband took the fruits as the owner of the fruits alone and not the field, as the field was owned by his wife, and then he became the owner of the field as well and is bringing the fruits as the full owner, he should not recite the verses. Therefore, the baraita teaches us that he is considered to be the full owner before his wife’s death, because the acquisition of a field’s produce is considered to be like the acquisition of the field itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּאִיתְּמַר הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish follow their standard line of reasoning with regard to the issue of the acquisition of a field’s produce. As it was stated that they had a dispute in the following case as well: One who sells his field
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: ואזדו לטעמייהו הם, ר׳ יוחנן וריש לקיש, הולכים לטעמם, לשיטתם] במחלוקת עקרונית זו, דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בשאלה הבאה: המוכר שדהו
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish follow their standard line of reasoning with regard to the issue of the acquisition of a field’s produce. As it was stated that they had a dispute in the following case as well: One who sells his field
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין מז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין מז:, רש"י גיטין מז:, תוספות גיטין מז:, פסקי רי"ד גיטין מז:, רמב"ן גיטין מז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין מז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין מז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין מז:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין מז:, פני יהושע גיטין מז:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין מז:, אסופת מאמרים גיטין מז:

Gittin 47b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 47b, Rashi Gittin 47b, Tosafot Gittin 47b, Piskei Rid Gittin 47b, Ramban Gittin 47b, Rashba Gittin 47b, Meiri Gittin 47b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 47b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 47b, Penei Yehoshua Gittin 47b, Steinsaltz Commentary Gittin 47b, Collected Articles Gittin 47b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144