×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁמָּא מֵת לָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יָמוּת חָיְישִׁינַן.
There is a different distinction: We are not concerned that perhaps he has already died, which is why the mishna rules that she may continue to partake of teruma. However, in the case of one who stipulates that the bill of divorce will take effect one hour before his death, we are concerned that perhaps he will die at an unknown moment in the future and she will no longer be permitted to partake of teruma.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין כח ע״ב1} גרסינן בפרק כל הגט שנכתב שלא לשם אשה תניא שמע מבית דין של-ישראל2 שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו [מקומינטריסין]⁠3 של אומות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו והא קימא לן דמשיח לפי תומו מהימן הני מילי במילתא דלא שייך [בה]⁠4 אבל במילתא דשייך5 בה עבידי לאחזוקי שקריהו דכתיב {תהלים קמד:יא} אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר6:
{בבלי גיטין כח ע״ב} תנן התם7 בגטין בפרק כל הגט8 שנכתב שלא לשום אשה פסול9 שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר10 בן פרטא11 לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה12 כרקום ועל ספינה המטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין13 עליו חומרי חיים וחומרי מתים:
{משנה גיטין ג:ד} מתני׳ שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו חכמים14 את דבריו על עיר שהקיפה15 כרקום ועל ספינה המיטרפת16 בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא17 ליהרג נותנין עליהן18 חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא יאכלו19 בתרומה:
{בבלי גיטין כח ע״ב} תניא שמע מבית דין ישראל20 שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקימי טריסין21 של-אמות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל22 ישיאו את אשתו ואף על גב דקימא לן דכל מסיח לפי תמו הימוני מהימן הני מילי במילתא דלא שייך בה אבל במילתא דשייך בה עבידי לאחזוקי שקריהו23 דכתיב {תהלים קמד:ח,יא} אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר24:
1. וכן ברי״ף גיטין פרק ג (דף יד ע״א).
2. של-ישראל: חסר בכ״י פרמה. כ״י נ, דפוסים: ״ישראל״.
3. מקומינטריסין: דפוסים, וכן בערוך (קמנטריס). כ״י בהמ״ל 695: ״מקומין טריסין״ (נתחלק לשתי מילים, מחמת קוצר השורה? וקיבל נ׳ סופית). כ״י נ: ״מקימניטריסין״. כ״י פרמה: ״ממקומטרוסין״.
4. בה: כ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
5. דלא שייך, דשייך: כ״י פרמה: ״דלא שיכי, דשיכי״.
6. אשר פיהם דבר שוא...שקר: כ״י פרמה, דפוס קושטא עד: ״שוא״. כ״י נ עד: ״שוא וגו׳⁠ ⁠״. דפוסים עד: שוא וכו׳. ראה תשובת ר׳ משה בר׳ חנוך, תשובות גאוני מזרח ומערב סי׳ קעט.
7. התם: חסר בכ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים.
8. הגט: כ״י נ: ״גט״.
9. כל הגט...פסול: וכן שם הפרק בכ״י נ. כ״י פרמה: ״כל הגט...לשום אשה״. דפוס קושטא: כל גט...לשם אשה. דפוסים רק: כל הגט.
10. אלעזר: דפוסים: אליעזר.
11. בן פרטא: חסר בכ״י נ.
12. שהקיפה: כ״י נ: ״שהקיפוה״.
13. נותנין: כ״י פרמה: ״כותבין״.
14. חכמים: חסר ב-גב, גז, כ״י נ, דפוסים.
15. שהקיפה: וכן גז, כברמב״ם פיהמ״ש. גב: ״שהקפוה״. כ״י נ, דפוסים: ״שהקיפוה״.
16. המיטרפת: גב: ״המטרפת״. כ״י נ: ״המטורפת״.
17. והיוצא: וכן כ״י נ. דפוסים: ויוצא.
18. עליהן: וכן דפוסים, כברמב״ם, פיהמ״ש. גב, גז, כ״י נ: ״עליו״.
19. יאכלו: כ״י נ: ״תאכל״.
20. ישראל: גב: ״של-ישראל״. חסר בדפוסים.
21. מקימי טריסין: וכן דפוס קושטא. גז: ״מקימין טריסין״. גב: ״מקומן טריסין״. כ״י נ: ״מקומטריסין״. דפוסים: מקומנטריס, כבערוך.
22. אל: דפוסים: לא.
23. עבידי לאחזוקי שקריהו: וכן כ״י נ. גב: ״עבד לאחזוקי שיקרינהו״. דפוס קושטא: עבדו לאחזוקי שקרייהו בדפוסים: לא מהימנא.
24. אשר פיהם...שקר: וכן כ״י נ. גב דפוסים עד: ״שוא וגו׳⁠ ⁠״.
שמא מת לא חיישינן – דאוקמינן אחזקה שהניחו חי וגבי כהן שהלך למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת אא״כ מת אבל זו שנותן לה גט על מנת שיחול שעה א׳ קודם למיתתו לשמא ימות מיד ודאי חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי.
שמא מת לא חיישינן. דמוקמינן ליה אחזקתיה שהניחו חי, וגבי כהן שהלך למדינת הים ומכיון שלא גרשה אינה נאסרה אלא אם כן מת. אבל זו שנתן (לי) [לה] גט על מנת שיחול שעה אחת סמוך למיתתו, (ד)[ב]⁠הא ודאי יש לחוש דדילמא עכשיו ימות, זהו השעה הסמוכה לה, דהא לא מרע ליה לחזקה בהכי.
ופירשו בגמרא שלכך הוצרך דבר זה לומר בשלשתם ר״ל בגט ובתרומה ובחטאת דאי אשמעינן גט משום דלא איפשר כלומר דאי חיישת למיתה אין לך מביא גט בעולם וישארו עגונות אבל תרומה דאיפשר בחולין אימא לא צריכאי ואי אשמעינן תרומה משום דזימנין דלא איפשר כגון שהיא עניה וצריכה לחזר על הגרנות אבל חטאת מספיקא לא נעייל חלין בעזרה קמ״ל וא״ת תינח בקרבן נשים אבל בחטאת העוף מיהא הרי אמרו שמביאין חטאת העוף על הספק וכמו ששנינו באחרון של נדה (ע׳.) שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וקירב קרבן של אחד מהם ולא הספיק להקריב האחד עד שמת אחד מהמצורעים שני מה תהא עליו אמר להם כותב כל נכסיי לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף על הספק וכן שבמסכת נזיר (כ״ט.) שאלו מנין לחטאת העוף שאינה נאכלת יש להשיב שאעפ״כ הוצרכה כאן ללמדה דדילמא התם הואיל ולשם ספק מקריבין אותה אין בה ודאי חלין בעזרה והרי הוא כמתנה אם חטאת הוא הרי חטאת ואם לאו יהא נדבה אבל כאן לימד שמקריבין אותו בתורת חטאת העוף הבא על הודאי:
רש״י בד״ה חומרי כו׳ מתים בת כהן כו׳ הד״א:
שמא מת כבר לא חיישינן [אין אנו חוששים], אבל במתנה ״שעה אחת קודם מיתתו״ ובמקרה זה שהחשש הוא שמא ימות בעתיד חיישינן [חוששים אנו] כבר מעכשיו.
There is a different distinction: We are not concerned that perhaps he has already died, which is why the mishna rules that she may continue to partake of teruma. However, in the case of one who stipulates that the bill of divorce will take effect one hour before his death, we are concerned that perhaps he will die at an unknown moment in the future and she will no longer be permitted to partake of teruma.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְרָבָא וְהָא נוֹד דִּכְשֶׁמָּא יָמוּת הוּא וּפְלִיגִי אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא שָׁאנֵי נוֹד דְּאֶפְשָׁר דְּמָסַר לֵיהּ לְשׁוֹמֵר.

Rav Adda bar Mattana said to Rava: But the concern in the case of the wineskin is that it might burst before one is able to separate the teruma and tithes, which is similar to the concern that perhaps he will die, as both are concerns with respect to the future, and Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree. Rav Yehuda of Diskarta said: A wineskin is different, as it is possible to give it to a watchman who will protect it from bursting, which is why Rabbi Meir is not concerned that it might burst. This reasoning does not apply to the concern that the husband might die.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא נוד – לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל והא נוד דהאי דאסרי ליה לשתות משום שמא ימות הוא ופליג ר״מ ואמר לא חיישינן.
אמר ליה [לו] רב אדא בר מתנה לרבא: והא [והרי] החשש שמא ייבקע הנוד שכמו שמא ימות הוא, שהרי זה חשש לעתיד, ופליגי [וחלוקים] חכמים בדבר, ור׳ מאיר אינו חושש! אמר רב יהודה מדסקרתא: אפשר לתרץ, שאני [שונה] נוד שאפשר דמסר ליה [שמוסר אותו] לשומר והוא ישמרנו שלא יתבקע, ומשום כך ר׳ מאיר אינו חושש לדבר. מה שאי אפשר לעשות כן לענין מיתה.
Rav Adda bar Mattana said to Rava: But the concern in the case of the wineskin is that it might burst before one is able to separate the teruma and tithes, which is similar to the concern that perhaps he will die, as both are concerns with respect to the future, and Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree. Rav Yehuda of Diskarta said: A wineskin is different, as it is possible to give it to a watchman who will protect it from bursting, which is why Rabbi Meir is not concerned that it might burst. This reasoning does not apply to the concern that the husband might die.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְקֵיף לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא עָרְבָיךְ עָרְבָא צְרִיךְ אֶלָּא אָמַר רָבָא שֶׁמָּא מֵת לָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יָמוּת תַּנָּאֵי הִיא.:

Rav Mesharshiyya objects to this answer: Your guarantor himself needs a guarantor, as there is no way of knowing that the guardian will not be negligent, so the wineskin may burst. Rather, Rava said: Everyone agrees that we are not concerned that perhaps he has already died, in accordance with the mishna here. As to the issue of whether there is a concern that perhaps he will die, as in the case of the baraita, this is a dispute between tanna’im.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערביך ערבא צריך – שמא השומר עצמו יפשע.
שמא מת לא חיישינן – ומתני׳ דברי הכל וברייתא דהרי זה גיטך תנאי היא פלוגתא דר״מ וחבריו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב משרשיא: ערביך [הערב שלך] הוא עצמו ערבא [ערב] צריך, שהרי מי יאמר לנו שהשומר לא יפשע בדבר, וייבקע הנאד! אלא אמר רבא, כך צריך לומר: שמא מתלא חיישינן [אין אנו חוששים] לכל הדעות, וכמשנתנו, שמא ימותתנאי [מחלוקת תנאים] היא.
Rav Mesharshiyya objects to this answer: Your guarantor himself needs a guarantor, as there is no way of knowing that the guardian will not be negligent, so the wineskin may burst. Rather, Rava said: Everyone agrees that we are not concerned that perhaps he has already died, in accordance with the mishna here. As to the issue of whether there is a concern that perhaps he will die, as in the case of the baraita, this is a dispute between tanna’im.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַשּׁוֹלֵחַ חַטָּאתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְכוּ׳.: וְהָא בָּעֵינָא סְמִיכָה אָמַר רַב יוֹסֵף אבְּקׇרְבַּן נָשִׁים רַב פָּפָּא אָמַר בבְּחַטַּאת הָעוֹף.

§ The mishna teaches that in the case of one who sends his sin-offering from a country overseas, the priests may sacrifice it on the altar, based on the presumption that the one who sent it is still alive. The Gemara asks: But doesn’t an offering require the placing of hands on the head of an offering by the one who brings the offering? In this case the owner of the offering is elsewhere and cannot place his hands on the offering. Rav Yosef says: The mishna states this ruling with regard to the offering of women, as women are not required to place their hands on the head of their offerings. Rav Pappa says: The mishna states this ruling with regard to a bird sacrificed as a sin-offering, where it is not required that the owner place his hands on the head of the offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא בעינא סמיכה – ותניא בת״כ ידו ולא יד בנו ידו ולא יד שלוחו.
בקרבן נשים – אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה דגבי סמיכה תניא (קדושין דף לו.) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות.
והא בעי סמיכה – אע״ג דסמיכה לא מעכבא מ״מ אין לעשות בלא סמיכה לכתחלה וכן פריך בפ׳ התערובות (זבחים דף עד:) אהא דתנן התם קדשים בקדשים יקרב לשם מי שהוא והא בעינא סמיכה ומשני בקרבן נשים וכן בפסחים פרק האשה (פסחים פט.) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני אף על פי שיכולים להביא ולהתנות במותר הפסח אפ״ה פטורין משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה ולא אמרינן יעשו בלא סמיכה דלכתחלה אין לעשות בלא סמיכה כדפרישית וקשה דבפרק תמיד נשחט (שם דף סב.) אמרינן דכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ולא קפיד אסמיכה וליכא למימר דסמיך אבראי דבפ׳ כל הפסולין (זבחים דף לג.) מסקינן דתכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ואפילו למ״ד ביאה במקצת לא שמיה ביאה ליכא למימר אפשר דמעייל ידיה וסמיך דהא בפרק כל הפסולין (זבחים דף לג.) אמרינן כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס דכל כחו בעינן וליכא לאוקמי בעוף דעוף לאו זבח הוא ובבכור ומעשר נמי ליכא לאוקמי דהא כל הזבחים קאמר ולא בקרבן נשים משום ערל ויש לומר דהכא כיון שיכול לקיים מצות סמיכה שיביאנו הוא עצמו אין לו לעשות בלא סמיכה וכן בפרק התערובות (שם דף עד:) יש לו תקנה ברעייה דהכי נמי מפליג התם גבי אשם משום דאית ליה תקנה ברעייה ובפרק האשה נמי כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא לא עשו חכמים תקנה דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה אבל ערל וטמא מיירי כגון שאין לו תקנה להמתין כגון שמתו אחיו מחמת מילה דאי אפשר לימול בשום ענין וטמא כגון זב ומצורע שאין רפואתו תלויה בעצמו אי נמי כגון שהיה עובר בבל תאחר אם היה ממתין וכן ההיא דתנן בשקלים (פ״ז מ״ד) ומייתי לה בפ״ב דקדושין (דף נה.) בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים התם נמי אין תקנה אחרת לאותם קרבנות אלא שיקריב בלא סמיכה וכן יורש שמביא קרבן אביו אע״פ שאינו סומך וא״ת והא דתנן בפ׳ דם שחיטה (כריתות כג.) ושניהם מביאים חטאת אחת ובפרק שני נזירים (נזיר דף נז.) שמביאים קרבן אחד בתנאי אלמא מייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו מאי שנא מההיא דפרק האשה ויש לומר דודאי תקנו חכמים שמביאים קרבן אחד מספק בלא סמיכה כדי לפטור עצמו אבל להביא קרבן ודאי כגון מותר הפסח לא התירו חכמים להביאו בלא סמיכה כדי לפטור את עצמו וא״ת בפ׳ כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב:) אמרינן השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה דמדקתני מניף משמע דאיירי בשלמים ובקרבן נשים ליכא לאוקמי דהא תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה ודוחק לאוקמי בערל וטמא וי״ל דמיירי ביורש וכרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך והכא דלא משני ביורש משום דחטאת תנן ובהתערובות (זבחים ע:) תנן כל הזבחים דמשמע אפילו חטאת וא״ת ערל וטמא וכל הנהו דאין ראויין לסמוך נהי דסמיכה לא מעכבא נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ויש לומר מדדרשינן בתורת כהנים (ויקרא טו) וכי יטהר הזב מזובו ולא מנגעו שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי ועוד מדממעטינן בפרק קמא דחגיגה (חגיגה ד:) טמא מראיה מובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש״מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן שיהא ראוי לסמיכה.
השולח חטאתו כו׳ והא בעינא סמיכה ותניא בת״כ וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד שלוחו ואע״ג דקי״ל דסמיכה לא מעכבא ה״מ דחזי לסמיכה אבל האי דלא חזי לסמיכה מעכבא כדאמרינן גבי בילה דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו עי׳ בקדושין בפ״ק:
אמר רב יוסף בחטאת נשים עסקינן דלאו בני סמיכה נינהו דהכי תניא התם דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכות רב פפא אמר בחטאת העוף עסקינן דלא בעי סמיכה:
מתני׳ ג׳ דברים א״ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה כרקום ועל ספינה המטורפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא לידון נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה:
והא בעינא סמיכה – פירושא ולכתחילה היכי מקרבי׳ ליה בלא סמיכה, נמתין לו עד שיבא ויסמוך, אלא בדלא אפשר ודאי אין סמיכה מעכבת, שהרי ערל וטמא משלחים קרבנותיהם, כדאיתא בפסחים פרק תמידב ולא מעכבא סמיכה.
א. ב״ב תוס׳ ושא״ר.
ב. סב א.
תוס׳ בד״ה והא בעי כו׳ שמביאין קרבן א׳ מספק כו׳. נ״ב דמוטב שיביאו הקרבן שחייבים בודאי משלא יקריבו כלל אבל הכא אם יקריבו מספק אפילו הם שנים יקריבו קרבן אחד שהוא בודאי מותר פסח ואינה על הספק ועושין קרבן ודאי שלא כתיקונן ועוברים על מצות סמיכה ודו״ק:
בא״ד מדדרשינן בתורת כהנים ואיש כי יטהר מזובו ולא מנגעו כו׳ כצ״ל. ונ״ב נ״ל לפרש אפי׳ לא פסק נגעו מ״מ יביא קרבנו מחמת זיבה ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה והא בעי סמיכה כו׳ וליכא למימר דסמיך אבראי כו׳ עכ״ל מיהו הך דהכא ודאי דלא ניחא לאוקמא בהכי שיהא המשלח סומך בביתו ברחוק מקום וק״ל:
בא״ד השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף כו׳ ודוחק לאוקמא בערל וטמא כו׳ עכ״ל דאי בערל וטמא איירי למה ליה למנקט ממדינת הים וק״ק דמתני׳ דהכא השולח חטאתו ממדינת הים כו׳ אמאי לא מתוקמא בערל וטמא והא דנקט ממדינת הים לאשמועינן בחטאת דלא חיישינן לשמא מת וה״ל חטאת שמתו בעליה ויש ליישב דודאי הוה מצי לאוקמא בערל וטמא אלא דניחא ליה לאוקמא אף בטהורים בנשים ובמולים בחטאת עוף ודו״ק:
בא״ד בת״כ מזובו ולא מנגעו שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת כו׳ עכ״ל כצ״ל וכ״ה בתוספות בפ׳ התערובות וכמו שכתב מהרש״ל ומזה המקרא נלמד דטמא משלח קרבנותיו ומיניה דהוא הדין לערל וכל הנהו דאין ראוין לסמוך דאין סמיכה מעכבת בהן וק״ל:
תוספות בד״ה והא בעי סמיכה אע״ג דסמיכה לא מיעכבא מ״מ אין לעשות בלא סמיכה לכתחלה עכ״ל. נראה דעכשיו נמי ס״ד מ״ש בסוף דבריהם דא״א לומר דבדיעבד נמי פסול בלא סמיכה מטעם כל שאינו ראוי לבילה מדגלי קרא בטמא דמייתי קרבן אע״ג שאין ראוי לסמיכה אלמא דלענין סמיכה לא שייך לפסול בשביל שאינו ראוי לכך הוצרכו לפ׳ כאן דהא דקאמר והא בעינן סמיכה היינו דלכתחלה מיהא איכא איסור להביא בלא סמיכה ולבטל העשה בידים ונראה דאיסורא מדאורייתא נמי איכא ולפ״ז הא דמקשו התוספות מההיא דערל וטמא משלחין ולא קפיד אסמיכה ע״כ לאו אערל וטמא גופא קשיא להו דהא גלי קרא בהדיא בטמא דאפילו לכתחלה משלח קרבנותיו כמ״ש התוספות בסוף הדיבור מקרא דובאת שמה אלא דעיקר קושייתם בזה הוא להיפך דנימא מדגלי קרא בערל וטמא דאפילו לכתחלה א״כ נילף מיניה בכל דוכתי דאפילו לכתחלה יכול להביא ולשלוח אע״פ שלא יוכל לקיים מצות סמיכה וע״ז משני התוס׳ דמהתם ליכא למילף דאיירי בענין שא״א להמתין וא״כ לא שייכא האי עשה לגבייהו משא״כ היכא שאפשר לקיים העשה אסור מיהא לכתחלה כך נ״ל לפרש דבריהם דלענין איסור דאורייתא איירי ולא ניחא לי לפרש דתקנתא דרבנן בעלמא היא שאין להביא בלא סמיכה היכא דאפשר דא״כ היא גופא תיקשי מאי פסיקא ליה לתלמודא להקשות הא בעי סמיכה דהא לא אשכחן תקנה זו בפירוש בשום מקום ואדרבא בכמה מקומות שהביאו התוס׳ משמע שאין איסור כלל בדבר וההיא דחמשה שנתערבו פסחיהם נמי לא קתני בהדיא בברייתא האי טעמא דסמיכה אלא סתמא דתלמודא בעי למימר ה״ט מעיקרא ומסקנא לא קיימא הכי אע״כ כדכתיבנא דמעיקר הדין איירי התוס׳ ומדאורייתא כנ״ל. אבל אכתי קשה לי היאך אפשר לומר דמדאורייתא אסור לשלוח לכתחלה על ידי שליח כיון שאין יכול לקיים מצות סמיכה ומ״ש מביכורים דאשכחן נמי כה״ג דנהי דקריאה לא מעכבא בהו מ״מ ראויין לקריאה בעינן ואפילו בדיעבד אמרינן כל שאינן ראויין לקריאה ירקבו כדאיתא פרק אלו הן הלוקין ואפ״ה אמרינן דמותר לשלוח ביכורים ע״י שליח אע״ג דמביא ואינו קורא וכתבו התוספות בפרק הספינה בשם הירושלמי דהיינו דוקא היכא שהיה בדעתו מעיקרא לשלחן ע״י שליח אבל הא דירקבו היינו כשהיו ראויין לקריאה מעיקרא ונדחו וא״כ לפ״ז נראין הדברים ק״ו כיון דבביכורים אפילו בדיעבד פסולין מטעם כל שאינו ראוי ואפ״ה שרי לכתחלה ע״י שליח כשהיה דעתו לכך כ״ש בסמיכה דגלי קרא בהדיא דאף כל שאינו ראוי לסמיכה לא מעכב ביה ומצינן נמי דאפילו לכתחלה הערל וטמא משלחין א״כ מאי פסיקא ליה לתלמודא להקשות דלכתחלה אין לשלוח הקרבן ע״י השליח אף ע״ג דבתחלה בשעת הפרשה היה בדעתו לשלוח ע״י שליח דומיא דמתני׳ דהכא ונראה לי דשאני סמיכה מדכתיב וסמך ונרצה לו לכפר עליו וילפינן מיניה שאם עשה לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו כאילו לא כיפר והיינו לענין עשה דסמיכה כדאיתא פ״ק דזבחים וקשיא לן ל״ל קרא אי ס״ד דקאי הבעלים בעזרה בשעת שחיטה ולא סמיך פשיטא לן דעביר אעשה דסמיכה דבעמוד וסמוך קאי ואע״ג דעולה מכפרת על חייבי עשה האי עשה דסמיכה הו״ל עשה דלאחר שחיטה ופשיטא דלא מכפר כדדייק הש״ס שם פ״ק דזבחים אלא ע״כ דהאי שאם עשאו לסמיכה שירי מצוה היינו דליתנהו לבעלים בעזרה אלא ששלח הקרבן על ידי שליח והיא גופא אתי לאשמעינן דלכתחלה אין לשלוח על ידי שליח ואם שלח נהי דקרבן כשר אפילו הכי לא כיפר עשה דסמיכה גופא ומשו״ה לא משמע לתלמודא לחלק בין אם היה בדעתו לשלוח ע״י שליח בשעת הפרשה או לא ודוקא לענין ביכורים מחלק הש״ס בכה״ג תדע דהא לענין בלילה גופא במנחה לא אשכחן דמחלק הש״ס לענין כל הראוי לבילה בין היה בדעתו לכך בשעת הפרשה או לא דבכל ענין מיקרי אין ראוי לבילה כן נ״ל נכון ואין להאריך כאן יותר ודו״ק:
בא״ד וי״ל דודאי תקנו חכמים כו׳ אבל להביא קרבן ודאי כגון מותר הפסח לא התירו חכמים עכ״ל. נ״ל לפרש דבריהם דלענין חטאת עיקר הקרבן לא הופרש אלא לתקן הספק וא״כ מעיקרא לא שייך סמיכה כלל לגבי האי קרבן ותקנו חכמים להביאו בלא סמיכה כיון דא״א בענין אחר משא״כ לענין פסח דאין תקנה אלא לבקש אנשים אחרים שיש להם בודאי מותר פסח כדאיתא שם להדיא בפרק האשה דאין מפרישין תחילה למותרות וא״כ אותו מותר הפסח ודאי עיקר דינו והפרשתו כדי לסמוך עליו וא״כ לא רצו חכמים לתקן שיביאוהו ג״כ על ספק פסח דאם כן אתה מפקיע הקרבן מותר הפסח ממצות סמיכה המוטלת עליו ולמאי דפרישית בסמוך היה באפשר לומר דאף בדיעבד יש לפסול הקרבן מטעם שאינו ראוי כדאמרינן גבי ביכורים כשהיו מתחלה ראוין לקריאה ונדחו אח״כ משום שאינו ראוי אמרינן ירקבו וה״נ דכוותיה ולא דמי לערל וטמא ומשלח קרבנותיו דבתחלה לא היה ראוין כלל ולא שייך לפסול מטעמא דכל שאינו ראוי כדמשמע גבי ביכורים דשליח מביא ואינו קורא כמ״ש התוספות שם בשם הירושלמי כך היה נ״ל לכאורה לולא דקשיא לי האי דאם לא בלל דמשמע דכל שאינו ראוי לבילה פסול אף ע״ג דמתחלה אינו ראוי ועדיין צ״ע ודו״ק:
בא״ד וא״ת ערל וטמא כו׳ נימא כל שאינו ראוי כו׳ וי״ל מדדרשינן מזובו כו׳ עכ״ל. ולכאורה יש לדקדק הא דקי״ל בעלמא כל שאינו ראוי מעכב וכתבו התוספות בכמה דוכתי דמסברא שמעינן לה וא״כ נילף מהכא דגלי קרא בהדיא דאף כל שאינו ראוי אינו מעכב ולולא דברי תוס׳ היה נ״ל לומר דההיא דכל הראוי לבילה לאו מסברא אתיא אלא מהאי ענינא דבלילה גופא ילפינן מדשני קרא תריסר זימני למכתב בלולה בשמן כדאיתא פרק ב׳ דמנחות ונהי דלית לן לומר דבכל גווני אם לא בלל פסול מדלא כתיב בל׳ ציווי כמ״ש התוס׳ שם אע״כ לאשמעינן דמעכב מיהא כל שאינו ראוי ומינה ילפינן לכל התורה כולה דכל שאינו ראוי מעכב וליכא למילף מסמיכה לקולא דהא קי״ל קולא וחומרא לחומרא מקשינן כנ״ל לולא שהתוספות בכמה דוכתי לא כתבו כן וצ״ע:
בא״ד מדדרשינן מזובו כו׳ ועוד מדממעטינן בפ״ק דחגיגה כו׳ עכ״ל. והא דלא מייתי מדדרשינן ידו ולא יד שלוחו במסכת מנחות ובפ״ק דתמורה והביאו רש״י בשמעתין אלמא דיכול לשלוח הקרבן ע״י שליח אלא דאיכא למידחי דהתם איירי שהבעלים עמו בעזרה דהו״ל ראוי לסמיכה וקס״ד דשרי ע״י שליח כמו בשחיטה עצמה קמ״ל קרא דלא ואפ״ה הקרבן כשר משום דהו״ל ראוי לסמיכה ע״י עצמו ועי״ל דאי לאו קרא דממעט שלוחו הו״א דשרי ודאי לשלוח הקרבן ע״י שליח כיון דמקיימת מצוה סמיכה ע״י השליח דהא קי״ל שלוחו של אדם כמותו ואשמעינן קרא דמצות סמיכה לא מקיימא ע״י שליח וא״כ ממילא אמרינן מסברא דאף לשלוח הקרבן ע״י שליח אסור לכתחלה משום מצות סמיכה ודוקא בערל וטמא שרי כנ״ל ודו״ק:
תוס׳ ד״ה והא בעי סמיכה כו׳ דבהבאת קרבן איירי. עיין מו״ק דף טו ע״ב תוס׳ ד״ה אחרי. ועיין בטורי אבן מגילה דף ח ע״א ד״ה מזובו:
א שנינו במשנה: השולח חטאתו ממדינת הים — מקריבים אותה בחזקת שהוא קיים. ושואלים מצד אחר: והא בעינא [והרי צריכים] שתהיה סמיכה של המקריב על הקרבן, ובעל הקרבן נמצא הלא במקום אחר ואינו יכול לסמוך! אמר רב יוסף: מדובר כאן בקרבן נשים, שאינן צריכות לסמוך על קרבנן. רב פפא אמר: מדובר בחטאת העוף שאינה צריכה סמיכה.
§ The mishna teaches that in the case of one who sends his sin-offering from a country overseas, the priests may sacrifice it on the altar, based on the presumption that the one who sent it is still alive. The Gemara asks: But doesn’t an offering require the placing of hands on the head of an offering by the one who brings the offering? In this case the owner of the offering is elsewhere and cannot place his hands on the offering. Rav Yosef says: The mishna states this ruling with regard to the offering of women, as women are not required to place their hands on the head of their offerings. Rav Pappa says: The mishna states this ruling with regard to a bird sacrificed as a sin-offering, where it is not required that the owner place his hands on the head of the offering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּצְרִיכָא דְּאִי אשמועינן גֵּט מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר אֲבָל תְּרוּמָה דְּאֶפְשָׁר אֵימָא לָא.

Noting that the mishna states the same halakha, that the presumption is that one remains alive, in three different contexts, the Gemara comments: And it is necessary for the mishna to state this in all three cases, as, if it had taught us only the case of a bill of divorce, one might have said that it is due to the fact that it is not possible to take into account the possible death of the husband, as there would then be no way for the husband to send a bill of divorce to his wife with an agent. That is why the presumption that the husband is alive is relied upon. But with regard to teruma, where it is possible for the wife to partake of non-sacred produce, say the presumption is not relied upon, and there is a concern that he died.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וצריכא – למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים.
ומעירים: וצריכא [וצריך] שייאמרו במשנתנו שלושת המקרים הללו שאין חוששים בהם שאדם מת, ומדוע? דאי אשמועינן [שאם היה משמיע לנו] רק בגט, היינו אומרים: משום שלא אפשר בדרך אחרת, ונמצא שאין אדם יכול לגרש את אשתו שבמקום רחוק, אבל תרומה שאפשר שתאכל חולין — אימא [אמור] שלא, ונחשוש שמא מת.
Noting that the mishna states the same halakha, that the presumption is that one remains alive, in three different contexts, the Gemara comments: And it is necessary for the mishna to state this in all three cases, as, if it had taught us only the case of a bill of divorce, one might have said that it is due to the fact that it is not possible to take into account the possible death of the husband, as there would then be no way for the husband to send a bill of divorce to his wife with an agent. That is why the presumption that the husband is alive is relied upon. But with regard to teruma, where it is possible for the wife to partake of non-sacred produce, say the presumption is not relied upon, and there is a concern that he died.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִי אשמועינן תְּרוּמָה דְּזִמְנִין דְּלָא אֶפְשָׁר אֲבָל חַטַּאת הָעוֹף מִסְּפֵיקָא לָא לֵיעוּל חוּלִּין לָעֲזָרָה צְרִיכָא.:

And if it had taught us also the case of teruma, one might have said that there are times that it is not possible for the wife to avoid partaking of teruma, e.g., if she does not have sufficient non-sacred produce. But with regard to a bird sacrificed as a sin-offering, one might say that for a situation of uncertainty as to whether the sin-offering may be sacrificed, since its owners might not be alive, one should not bring non-sacred animals, i.e., an animal that may not be sacrificed, into the Temple courtyard. Therefore, it is necessary for the mishna to mention all of these cases.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דזימנין דלא אפשר – שהיא עניה וצריכה פרנסה ותטול תרומה בבית הגרנות.
אבל חטאת לא ליעול חולין לעזרה – וא״ת והלא חטאת העוף באה על הספק כדאמרינן בפרק בתרא דנדה (נדה ע.) ויש לומר דאדם עצמו בדין הוא שמביא על הספק כדי לפטור עצמו אבל הכא לשליח אין להביא חולין לעזרה מספק.
גמרא: ואי אשמעינן תרומה דזימנין דלא איפשר אבל חטאת מספיקא לא ליעייל חולין לעזרה צריכא. פירש אחטאת בהמה של קרבן נשים קא יהיב טעמא ולא אחטאת העוף דחטאת העוף על הספק הוא בא כדאיתא בפרק בתרא דנדה (נדה ע.) דאמרינן התם שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן ומת אחד מהם כיצד הוא עושה נותן כל נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבאה על הספק, והכא צריכותא דחדא מינייהו נקט, וכן נמי דלחטאת העוף איכא צריכותא דהוה אמינא מספיקא לא ניכול מליקה צריכא וכדאיתא בנזיר (נזיר נט:) דחטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת דתרתי לא שרינן חולין לעזרה ונבילה כדאיתא התם.
אמר המאירי שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו חכמים את דבריו על עיר שהקיפוה כרקום כלומר ועדיין לא כבשוה ועל ספינה המיטרפת בים כלומר שהים סוער עליה ואין המלחים יכולים להוליכה כרצונם מפני סערו של ים אלא שכל הכלים קיימים ועל היוצא לידון ר״ל לשמוע גמר דינו נותנין בחזקת שהוא קיים שמן הסתם לא נכבש העיר ולא תאבד הספינה ואין היוצא נידון למיתה אבל עיר שכבשוה כרקום בחזקה אע״פ שלא נתבררה מיתת האנשים שבתוכה וכן ספינה שנאבדה בים ר״ל שנשברו כליה ולא נשאר שם משוט ולא קברניט אע״פ שהספינה עדין על פני המים והיוצא ליהרג ר״ל שכבר נגמר דינו ויוצא ליהרג על פי הגמר דין נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים ובת ישראל לכהן מחזיקין אותו כמת ולא תאכל בתרומה ובת כהן לישראל ואין לה זרע ממנו מחזיקין אותו כחי ולא תאכל בתרומה ובתלמוד המערב הוסיפו עליהם מי שגררתו חיה רעה ומי ששטפו נהר ומי שנפלה עליו מפולת:
ואי אשמועינן [ואם היה משמיע לנו] גם תרומה, יכולים היינו להבין שאין חוששים לדבר משום דזמנין [שפעמים] שלא אפשר משום שאולי אין לה מספיק חולין, אבל חטאת העוף — יש מקום לומר שמספיקא [מן הספק] לא ליעול [נכניס] חולין לעזרה, שמא חטאת זו אינה מקודשת, שהרי בעליה אולי אינו בחיים, על כן, צריכא [צריך] שייאמרו כל המקרים הללו.
And if it had taught us also the case of teruma, one might have said that there are times that it is not possible for the wife to avoid partaking of teruma, e.g., if she does not have sufficient non-sacred produce. But with regard to a bird sacrificed as a sin-offering, one might say that for a situation of uncertainty as to whether the sin-offering may be sacrificed, since its owners might not be alive, one should not bring non-sacred animals, i.e., an animal that may not be sacrificed, into the Temple courtyard. Therefore, it is necessary for the mishna to mention all of these cases.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: גשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִיְּימוּ אֶת דְּבָרָיו עַל עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ כַּרְקוֹם וְעַל הַסְּפִינָה הַמּוּטְרֶפֶת בַּיָּם וְעַל הַיּוֹצֵא לִידּוֹן שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת קַיָּימִין.

MISHNA: Rabbi Elazar ben Perata said three statements before the Sages as testimony from previous generations, and they upheld his statements: He spoke concerning the residents of a town that was surrounded by a camp of besiegers [karkom]; and concerning the travelers in a ship that is cast about in the sea; and concerning one who is going out to be judged in a capital case; that they are all presumed to be alive.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כרקום
כרקוםא(כתובות כו) עיר שכבשוה כרקום כל כהנות (גיטין כח:) על עיר שהקיפוה כרקום (ירושלמי בפרק כל גט) איזהו כרקום כגון זוגין ושלשאות וכלבים וארזין תרנגולין ואטריטאות מקיפין את העיר ויבא המעגלה תרגום ואתא לכרכומא וכן תרגום ושאול שוכב במעגל (א״ב פי׳ בלשון יוני מצור שבונים על העיר ללכדה וכן מעגל שבונים אנשי המחנה שלא יפול עליהם הארב פתאום):
א. [בעלעגערט מיט שאנצען.]
מתני׳ כרקום – מצור מתרגמינן כרקומין (דברים כ).
המוטרפת – ועדיין לא טבעה.
לידון – בדיני נפשות.
ועיר שהיקיפה כרקום וספינה מטרפת בים והיוצא לידון כולן בחזקת קיימין.
מתני׳ ה. שלשה דברים אמ׳ ר׳ אלעזר בן פרטה לפני חכמים וקיימו את דבריו. כלומר והורו [כן].
על עיר שהקיפוה כרקום. מצור, כדמתרגמי׳ [ובנית מצור] ותבני כרקומים, אך עדיין לא שמענו שנכבשה.
ועל הספינה המיטרפת בים. ועדיין לא טבעה.
ועל היוצא לידון. כלומר בדיני נפשות ועדיין לא נגמר דינו ליהרג. בשלשת אלו אפי׳ הכי אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים, אע״פ שאין לה בנים ממנו. אבל אם יודעת (שהוא יוצא ליהרג) [שכבשוה כרקום] שוב אינה⁠(ו) יכולה לאכול בתרומה, לפי שרובה למיתה ומיעוטה לחיים, שמא נחבא באחת מן המערות או ברח. וכן בספינה ש⁠[מא] השליכוהו גלי המים ליבשה ועודנו חי. ויוצא ליהרג נמי דילמ׳ חזו לה זכותא, כדתנן בסנהדרין שאם אמ׳ הוא עצמו יש (לו) [לי] ללמוד עלי⁠(ו) זכות שמחזירין אותו. (הלכתא כשנותן) [הלכך בשלשתן] נותנין עליהם חומרי חיים, שאם [בת] כהן לישר׳ [היא] אינה חוזרת לבית אביה לאכל בתרומה דבי נשא, וחומרי מתים, שאם בת ישר׳ לכהן היא אינה יכולה [לאכול בתרומה] [כל] שאין לה בנים ממנו.
משנה שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה כרקום ועל הספינה המטורפת בים ועל היוצא לידון בחזקת שהן קיימים אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא להרג נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה אמר הר״ם פי׳ ספינה המטרפת הוא שיסער עליה הים ולא יוכלו המלחים להמשיכה לפי כונתם לחוזק ההסתערות וישארו חיים והספינה שנאבד בים היא שתשבור ותעמוד על פניו כמשפט וזה כלו מבואר:
במשנה ג׳ דברים אמר ר״א בן פרטא כו׳ ועל ספינה המטורפת בים ופירש״י ועדיין לא טבעה עכ״ל. משמע מזה דסיפא דספינה שאבדה בים היינו שטבעה ממש בים ויש לדקדק א״כ אמאי בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה דהא במים שאין להם סוף נפל וקי״ל אם ניסת לא תצא וכתבו התוס׳ הטעם דהא דלא אמרינן סמוך מיעוט הניצולים לחזקת א״א היינו משום דהניצולים הו״ל מיעוטא דמיעוטא ואפילו לכתחלה היה ראוי להתיר אלא משום חומרא דא״א החמירו לכתחלה וא״כ לענין תרומה אמאי לא אזלינן בתר רובא וכ״ש הכא דאיכא רובא דרובא כמ״ש בשם התוספות והביאו הרא״ש ז״ל בדוכתי טובא והנראה מזה דאין לחלק בין איסור א״א לאיסור תרומה אי משום דאמרי׳ לעיל תרומה אפשר בחולין וא״כ יש להחמיר יותר משאר איסורים או משום דגזרינן בדידה אכילת תרומה משום נשואין דאי לא הא לא קיימא הא ובזה נתיישב מ״ש התוספות בסמוך מהא דלא דייק הש״ס להקשות על רב יוסף מהא דקתני מקומנטריסן של עובדי כוכבים אל ישיאו את אשתו כו׳ ואי ס״ד דלענין א״א יש להחמיר יותר מלאכילת תרומה א״כ אין מקום לדבריהם דהא בלא״ה לא מצי לאקשויי מסיפא דקתני אל ישיאו דלענין איסור א״א החמירו כמו במים שאל״ס אבל מרישא מקשה שפיר מכח כ״ש אלא ע״כ דסברת התוספות דאין לחלק אח״ז ראיתי בתשובת הריב״ש סי׳ שע״ט שמפרש לסיפא דמתני׳ דספינה שאבדה היינו שטבעה ממש אלא שלא עמד עד שתצא נפשו ומשמע מדבריו דבעמד עליו עד שתצא נפשו הוא בחזקת שמת לענין תרומה ושאר דברים דאיירי במתני׳ ודוקא לענין איסור א״א לחוד החמירו במים שאל״ס וא״כ קשיא לדבריו מלשון התוס׳ שכתבתי ויש ליישב ואין להאריך. מיהו כ״ז לפירש״י אבל הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשנה ובחיבורו כתב דסיפא דספינה שאבדה היינו שנשברו הכלים והמנהיגים ונשארה הספינה ע״פ המים ומשמע מדבריו גם כן דבטבעה מותרת לאכול בת ישראל לכהן דבחזקת מת הוא ודוקא לענין איסור אשת איש החמירו לכתחלה וצ״ע:
ב משנה שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא לפני חכמים בתורת עדות מפי הראשונים, וקיימו את דבריו: על אנשי עיר שהקיפה כרקום (מצור), ועל אנשי הספינה המוטרפת (מטולטלת בסערה) בים, ועל היוצא לידון אפילו בדיני נפשות — שהן בחזקת קיימין ואין חוששים שמא מתו.
MISHNA: Rabbi Elazar ben Perata said three statements before the Sages as testimony from previous generations, and they upheld his statements: He spoke concerning the residents of a town that was surrounded by a camp of besiegers [karkom]; and concerning the travelers in a ship that is cast about in the sea; and concerning one who is going out to be judged in a capital case; that they are all presumed to be alive.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַּיָּם וְהַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי חַיִּים וְחוּמְרֵי מֵתִים בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.:

However, concerning the residents of a town that was conquered by a camp of besiegers; and the travelers on a ship that was lost at sea; and one who is going out to be executed after receiving his verdict; in these cases one applies to them the stringencies of the living and the stringencies of the dead. How so? An Israelite woman married to a priest in one of these situations or a daughter of a priest married to an Israelite in one of these situations may not partake of teruma. The first woman may not do so because she may partake of teruma only while her husband is alive, and the second may not do so because she may partake of teruma only if he has died.
רי״ףרש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חומרי חיים כו׳ – כדמפרש ואזיל.
בת ישראל לכהן – חומרי מתים.
בת כהן לישראל – חומרי חיים ולא תאכל בתרומת אביה.
אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. והוא הדין לחולהא.
א. ׳חולה׳ אין לו שחר שהרי אמרנו לעיל שהוא בחזקת קיים. וצ״ל והוא הדין לחלה. שחלה דינה כתרומה. וכן דרכו של רבינו להוסיף חלה לתרומה, וכמש״כ לעיל בכתובות נז ע״א: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה והוא הדין בזמן הזה שאינה אוכלת בחלה. [וכן ביבמות דס״ו ע״א. וכן להלן דף סה ע״א כתב רבינו במקום ׳אוכלת בתרומה׳ שבמשנה, ׳אוכלת חלה׳].
מתני׳: עיר שכבשו כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים. ירושלמי: רבי זעירא רבי אבא בר זבדא רבי יצחק בר חקולא בשם רבי יודן נסייא, ובלבד כרקום של אותה מלכות אבל כרקום של מלכות אחרת כליסטים הם. ועוד הוסיפו עליהן את שגררתו חיה ואת ששטפתו נהר ואת שנפלה עליו מפולת.
אבל בני עיר שכבשה כרקום הצר על העיר, ואנשי ספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג לאחר שנגמר דינו — נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים, שכיון שאין אנו יודעים מה קרה להם — מחמירים בהם גם כאילו היו חיים וגם כאילו היו מתים. כיצד? אם היתה בת ישראל נשואה לכהן ובעלה היה באחד מהמצבים הללו — לא תאכל עוד בתרומה, שמא מת הוא ואבדה זכותה לאכול בתרומה, ואם היתה בת כהן נשואה לישראל ואיבדה על ידי נישואיה את הזכות לאכול תרומה — גם היא לא תאכל בתרומה, שמא בעלה חי ועדיין אסורה בתרומה.
However, concerning the residents of a town that was conquered by a camp of besiegers; and the travelers on a ship that was lost at sea; and one who is going out to be executed after receiving his verdict; in these cases one applies to them the stringencies of the living and the stringencies of the dead. How so? An Israelite woman married to a priest in one of these situations or a daughter of a priest married to an Israelite in one of these situations may not partake of teruma. The first woman may not do so because she may partake of teruma only while her husband is alive, and the second may not do so because she may partake of teruma only if he has died.
רי״ףרש״יראב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בב״דבְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲבָל בב״דבְּבֵית דִּין שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 כֵּיוָן דִּגְמִיר לֵיהּ דִּינָא לִקְטָלָא מִיקְטָל קָטְלִי לֵיהּ.

GEMARA: Rav Yosef says: They taught that one applies the stringencies of the living only to one who is being taken to be executed in a Jewish court, where even once he is being taken to be executed, he will be released if the court finds evidence for his innocence; but in a court of the nations of the world, once he is sentenced to death, he is killed in any case. Therefore, he should be considered as a dead man in every regard.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יראב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לא שנו – דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים.
אלא בבית דין של ישראל – שלאחר גמר דין זימנין דחזו ליה זכותא ומחזירין אותו כדאמרינן בנגמר הדין (סנהדרין דף מב:) הסוס רץ ומעמידו.
והני מילי יוצא ליהרג בבית דין האומות דילמא שקלי שוחדא או עבודי לאחזוקי שיקרייהו.
גמרא: אמר רב יוסף לא שאנו אלא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של אומות העולם כיון דגמרו דיניה לקטלא מיקטל קטלי ליה. ואין נותנין חומרי חיים.
גמרא א״ר יוסף לא שנו אלא בב״ד של ישראל כו׳ וכתב מהרש״א זצ״ל קצת קשה מאי דוחקיה לאוקמי דוקא בב״ד של ישראל דהא איכא לאוקמי אפילו בב״ד של נכרים ומקמי דליחתום פורסי שנמג כמ״ש התוס׳ בד״ה וקתני דאיכא לאוקמי ברייתא בהכי. ולענ״ד דמתני׳ ליכא לאוקמי בהכי דמקמי דלחתום לא הוי קרי ליה יוצא ליהרג שהרי אין מוציאין אותו להריגה עד לאחר דליחתום דמקמי הכי מסתמא מקבלי שוחדא משא״כ בברייתא איכא לאוקמי בהכי כיון שלשון יוצא ליהרג האמור בברייתא הוא לשון הקומנטרסין ואינהו עבידי לאחזוקי שקרייהו ושוויין לנפשייהו דלא מיקבלי שוחדא וא״כ כל שנגמר הדין יוצא ליהרג קרי להו וק״ל:
ג גמרא אמר רב יוסף: לא שנו שהיוצא ליהרג נותנים עליו גם חומרי חיים אלא בבית דין של ישראל, שאף לאחר שמוציאים אותו ליהרג, אם מצאו לו זכות פוטרים אותו. אבל בבית דין של עובדי כוכבים, כיון דגמיר ליה דינא לקטלא [שנגמר לו דינו למוות]מיקטל קטלי ליה [הורגים הם אותו] בכל מקרה, ולכן אנו צריכים לדון אותו כמת לכל דבר.
GEMARA: Rav Yosef says: They taught that one applies the stringencies of the living only to one who is being taken to be executed in a Jewish court, where even once he is being taken to be executed, he will be released if the court finds evidence for his innocence; but in a court of the nations of the world, once he is sentenced to death, he is killed in any case. Therefore, he should be considered as a dead man in every regard.
רי״ףרש״יראב״ןרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי בֵּית דִּין שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 נָמֵי דִּמְקַבְּלִי שׁוּחְדָּא אֲמַר לֵיהּ כִּי שָׁקְלִי מִקַּמֵּי דְּלַחְתּוֹם פּוּרְסִי שְׁנָמַג לְבָתַר דְּמִיחְתַּם פּוּרְסִי שְׁנָמַג לָא שָׁקְלִי.

Abaye said to him: In a court of the nations of the world as well, perhaps they will not execute him, as they accept bribes. Rav Yosef said to him: When they take a bribe, it is only before the verdict [puresei shenmag] has been sealed; but after the verdict has been sealed, they do not take bribes.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרסישמנג
פרסישמנגא(גיטין כח:) א״ר אליעזר כי מקבלי שוחדא מקמו דליחתים פורסישמנג פי׳ הדיין הגדול (א״ב בנוס׳ כתוב פורסי שנמג ופרש״י פסק דין ואולי ל״ר זה פרסי׳ דין מנג גדול):
א. [אויבער ריכטער.]
פורסי שנמג – לשון פרסי הוא פסק דין.
פורסי שנמג – פירש ר״ח דיין גדול שלהם.
ואמר ליה אביי בבית דין של אומות העולם נמי שקלי שוחדא ואמר ליה כי שקלי שוחדא מיקמי דליחתים פרוסי שנמג. ופירש רבינו חננאל זצ״ל הדיין הגדול שלהם, דאחר כן לא מקבלי שוחדא לאצוליה דזילא ביה מילתא.
אמר ליה [לו] אביי: בית דין של עובדי כוכבים נמי [גם כן] יש לומר שאולי לא ימיתוהו, שהרי הם מקבלי שוחדא [מקבלים שוחד] ושמא יינצל בסופו של דבר על ידי מתן שוחד! אמר ליה [לו] רב יוסף: כי שקלי[כאשר הם לוקחים שוחד] — הרי זה רק מקמי דלחתום פורסי שנמג [לפני שייחתם גזר הדין], אבל לבתר דמיחתם פורסי שנמג [אחרי שנחתם גזר הדין] לא שקלי [אינם לוקחים], ובמשנתנו מדובר לאחר שנחתם כבר גזר הדין.
Abaye said to him: In a court of the nations of the world as well, perhaps they will not execute him, as they accept bribes. Rav Yosef said to him: When they take a bribe, it is only before the verdict [puresei shenmag] has been sealed; but after the verdict has been sealed, they do not take bribes.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵיתִיבִי דכׇּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג דִּלְמָא בּוֹרֵחַ שָׁאנֵי.

According to Rav Yosef, in a Jewish court, even after one’s verdict is complete the presumption is that he is alive. The Gemara raises an objection to this from a mishna (Makkot 7a) concerning one who fled from the court after his verdict had been issued: Any place where two witnesses arise and say: We testify about so-and-so that his judgment was finalized in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, the halakha is that this person should be killed. It is evident from the mishna in tractate Makkot that there is no concern that the court may have later found a reason to release him. The Gemara answers: Perhaps one who flees is different, as the court will not reconsider his verdict once he has fled.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מקום כו׳ – רישא הכי איתא מי שנגמר דינו וברח כו׳ בפ״ק דמכות (דף ז.).
הרי זה יהרג – אלמא לא אמרינן שמא מצאו לו זכות אחרי כן ש״מ לא שכיחא ולא מספקינן בהכי.
לפי זה אף לאחר שנגמר דינו של אדם ליהרג בבית דין של ישראל, הריהו בחזקת חי, ועל כך מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו: מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני, ופלוני ופלוני היו עדיוהרי זה יהרג, ואין אנו חוששים שמא מצאו לו אחרי כן טעם כדי לפוטרו! ומשיבים: דלמא [שמא] בבורח שאני [שונה], שבוודאי לא חזרו ודנו בו, ונשאר הדין כפי שהיה.
According to Rav Yosef, in a Jewish court, even after one’s verdict is complete the presumption is that he is alive. The Gemara raises an objection to this from a mishna (Makkot 7a) concerning one who fled from the court after his verdict had been issued: Any place where two witnesses arise and say: We testify about so-and-so that his judgment was finalized in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so were his witnesses, the halakha is that this person should be killed. It is evident from the mishna in tractate Makkot that there is no concern that the court may have later found a reason to release him. The Gemara answers: Perhaps one who flees is different, as the court will not reconsider his verdict once he has fled.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״שתָּא שְׁמַע השְׁמַע מב״דמִבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי נֶהֱרָג יַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ מֵקוֹמֶנְטָרִיסִין שֶׁל גּוֹיִם1 אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי נֶהֱרַג אַל יַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.

The Gemara suggests another proof: Come and hear: If one heard from a Jewish court that they were saying: The man so-and-so died, or: The man so-and-so was killed, then the court allows his wife to marry. If he heard from a gentile judicial registrar [komentirisin]: The man so-and-so died, or: The man so-and-so was killed, then the court does not allow his wife to marry.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קמנטריס
קמנטריסא(גיטין כח:) א״ר אליעזר מקומנטריסין של אומות העולם איש פלוני נהרג פי׳ אע״ג דקיימא לן גוי מסיח לפי תומו מהימן מילתא דשייכי בגוה כגון דאמרי בב״ד שלנו נהרג לא מהימן דעבידי לאחזוקי שקרייהו (א״ב פי׳ בל״ר ספר המורה הדברים בקצור וגם נאמר כן מפרש הן הספר עצמו הן בעל הספר לכן רש״י ע״ה עד היום נקרא בין הנכרים קומנטריס שהוא פי׳ המקרא ואנחנו בחסרון אות קוראים לו קונטריס):
ערך פלג
פלגב(ברכות כו.) רבי יהודה אומר עד פלג המנחה פי׳ מנחה גדולה מו׳ שעות ומחצה ולמעלה כנגד תמיד של בין הערבים דתנן ערב שבת נשחט בו׳ ומחצה מנחה קטנה מט׳ ומחצה ולמעלה כנגד קריבתו כשהוא מתאחד כדתנן (פסחים נט.) תמיד נשחט בח׳ ומחצה וקרב בט׳ ומחצה פלג מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה נשארו ה׳ שעות ומחצה חלקם זו פלג מנחה גדולה פלג מנחה קטנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה נשארו ב׳ שעות ומחצה חלקם זו היא פלג מנחה קטנה ויבא בי״א שעות פחות רביע (בבא קמא טו. כתובות מא) מר סבר פלגא נזקא קנסא ומ״ס פלגא נזקא ממונא (בבא בתרא סב) פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא פי׳ לראובן ושמעון שדה בשותפות ומכר ראובן ללוי ואמר לו בלשון הזה החצי שיש לי בשדה זו מכרתי לך ודאי חלקו המגיעו והוא חצי השדה אבל אם אמר לו החצי בשדה זו שיש לי עם שמעון מכרתי לך לא מכר לו אלא חצי חלקו שהוא רביע השדה ואמר רבא מכר מצר ארעה דמינה פלגא פלגא פי׳ מצר לו שדה ואמר לו חלקה ממנה נתתי לך קנה החצי אבל אמר לו בל׳ הוה חתיכה ממנה נתתי לך קנה בפחות שבשדות והוא ט׳ קבין (גיטין פט) עדיין לא הגיע לפלגות ראובן פי׳ שהיו בהם חכמים גדולים חקרי לב והן היו יודעין אם הגיע זה הקטן הנראה כגדול בכל דרכיו כשאר גדולים וליחשבו גדול להיות קידושיו קידושין אבל אני אין בי כח להבחין בין קטן הנראה כגדול ולהיות קידושיו קידושין ובין קטן זולתו ואין לנו אלא הלכה בודקין לגיטין ולקדושין הלכך בעינן י״ג שנה ויום א׳ למעלה והוא דאייתי ב׳ שערות ובלבד שלא תהא שם אמתלא. פ״א ההוא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול כלומר קטן בשנים ובעל קומה ועדיין לא הגיע לפלגות ראובן וקטן הוא עדיין אינו יודע לחלוק דעתו לחקור בין דבר ודבר כדכתיב לפלגות ראובן גדולים חקרי לב (עירובין סא) א״ל רבא פלגאה בעירובין לית דחש לה דר״ע (גיטין לא) א״ל מקמי פלגאה ניקום כלומר על כל דבר חולק ומפליג (ברכות מג) ולא הוה חד מנייהו מופלג מחבריה פי׳ לא היה אחד מופלג ומעולה בחכמה אלא כולן שוין (עירובין סג) שאני רב אחא בר יעקב דמופלג פירוש חלוק היה מחכמי דורו וגדול מהן בחכמה (גיטין כח) המביא גט והניחו זקן כיון דאפליג אפלוגי פי׳ ר״ח כמו פלגס כלומר כיון שעברו פ׳ שנה והוא גבול הגבורות והפליג עד קרוב לק׳ שנה מזקין הרבה והוא דמופלג בחכמה והוא דמופלג בזקנה פי׳ מופלג בחכמה שאין חכם למעלה ממנו מופלג בזקנה שאין זקן למעלה הימנו. (בבא בתרא קכא בגמרא בנות צלפחד) רוח פלגא עיין בערך גדר (יומא פג) אהדרוה פלוג וצעי פירוש חתיכות של פת. מן הצאן ולא מן הפלגס (פסחים מז: בריש פרה) ר״ט קורה ופלגס כיקר כרים תרגום היך יקר פלגיסין פי׳ פלגס בינוני שהוא בן י״ג חודש יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא כלומר פלג ממוצע בין זה לזה ואינו כשר לא לזה ולא לזה:
א. [פערצייכניס.]
ב. [טהיילען, שטרייטען.]
איש פלוני מת – בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בב״ד כונסין אותו לכיפה.
נהרג – א׳ מארבע מיתות וגבי עובדי כוכבים מת כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במס׳ ע״ז (דף י:).
קומנטריסין – ממונין ליהרג.
[גמ׳] שמע (ב)[מ]⁠ב״ד. של ישר׳.
איש פל׳ מת. [ב]⁠ב״ד מיתת עצמו, כגון מי (שלקח) [שלקה] ושנה [ב]⁠ב״ד כונסין אותן לכיפה.
נהרג. כלומר באחת (ב)[מ]⁠ארבע מיתות ב״ד. (וגובי) [וגבי] אומות העולם מת כגון לקמונ⁠[יא] חלילא כקטיעא בר שלום במסכת ע״ז.
קומנטריסן. ממונין ליהרוג.
תניא שמע מב״ד של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו שמע מבית דין (ס״א מקומונטריסין) של אומות העולם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו פי׳ ממונים להרוג מת הוא שמת מאליו בכיפה ששם הכניסוהו נהרג ע״י אחר ואע״ג דקי״ל מסיח לפי תומו הימוני מהימן הרי זה במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו:
תא שמע [שמע] מבית דין של ישראל שהיו אומרין איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ואוקמינא לה בנהרג ממש ומת ממש. ואפילו הכי מבית דין של אומות העולם אל ישיאו את אשתו.
וביוצא ליהרג מיהא נאמרו בו בגמרא שני לשונות בשם רב יוסף והוא שאמרו תחלה לא שאנו כלומר דביוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים אלא ביוצא ליהרג בדיני ישראל דזימנין דחזו זכותא ומהדרי ליה אבל בדיני אומות העולם כיון דגמר דיניה מקטל קטלי ליה בודאי ואין נותנין עליו חומרי חיים כלל ולשחדא לא חיישינן דכי שקלי דוקא מקמי דלחתם פורסי שנמג והוא השופט הגדול ולשון פורסי שופט כלומר מתקן הענין ומוציאו לאור מלשון פורסא דמילתא האמור בפרק השולח שפירושו תקון הענין ולשון שנמג פירושו פסק דין ויש מפרשים אותו על השופט ופירושו שונא מעיג ולעג כלומר שאחר חותמתו אין להשיב והקשו לו ממה שאמרו בראשון של מכות שמי שנגמר דינו וברח כל מי שיעמדו שנים ויעידו שנגמר דינו בבית דין פלני על ידי עידותם של פלני ופלני יהרג ואין צריכים לדונו כבתחלה אלמא אין חוששין שמא ראו לו זכות ותירץ בורח שאני שסתם הדבר לא מראיית זכות אירע כן וכן הלכה אלא שיש בו קצת תנאים ביארנום בראשון של מכות במשנת י״ב וחזרו והקשו ממה שאמרו מבית דין של ישראל כלומר כל שבאו עדים שמת פלני בבית דין ישראל ר״ל מיתת עצמו כגון לקה ושנה וכנסוהו לכיפה והעידו שמת שם או נהרג פלני בבית דין פלני באחת מארבע מיתות ישיאו את אשתו מקומנטריסין של אומות העולם כלומר אם העידו שמת או נהרג בבית דין של אומות העולם ומת ר״ל מיתת עצמו וכגון דשדו ליה לקמוניא חלילא שמניחין אותו למות שם או נהרג בשאר דיניהם אל ישיאו את אשתו ומאי מת ומאי נהרג אילימא מת ממש נהרג ממש על הדרך שפירשנו באומות העולם אמאי לא והרי גוי מסיח לפי תמו משיאין על פיו אלא מת פירושו יוצא למות ר״ל ליכנס לכיפה בישראל או לקימוניא חלילא בגוים ונהרג פירושו יוצא ליהרג כגון בארבע מיתות בישראל ואי זו מיתה בגוים ובישראל ישיאו דלא חיישינן לחזו ליה זכותה וקשיא לרב יוסף ותירץ מת ממש נהרג ממש ובגוים לא דמילתא דשיכי בה כזו שמתפארים בהריגתם בדין עבידי למימר נהרג לכל יוצא לידון אע״פ שאינו יוצא מדין ליהרג:
ובלישנא בתרא לא שאנו דנותנין עליו חומרי חיים אלא בבית דין של אומות העולם דשקלי שוחדא אבל בבית דין של ישראל אין נותנין עליו חומרי חיים כלל שראיית זכות אחר גמר דין לא שכיחא ואין חוששין לה וסייעו מההיא דכל מקום שיעמדו שנים והשיבו שאין סיוע מכאן דבורח שני וכן סייעוהו מההיא דמבית דין של ישראל והשיבו גם כן שאין מכאן סיוע דמת מת ממש וכו׳:
ורוב פוסקים פסקו כלישנא בתרא וביוצא ליהרג על ידי גוים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים אבל בבית דין של ישראל אין נותנין עליו חומרי חיים כלל ובמעידים שפלני נהרג באומות העולם אין משיאין דכל דשיכי בה עבידי לאחזוקי שקריהו ואין צריך לומר ביוצא ליהרג אבל בישראל אף ביוצא ליהרג משיאין ויש פוסקין לחומרא ובין בבית דין של ישראל בין בבית דין של אומות העולם אין מעידין עליו ונותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים:
ולענין משנתנו בתלמוד המערב חלקו בה בין כרקום של אותה מלכות לכרקום של מלכות אחרת שבכרקום של מלכות אחרת שהם כליסטים אין נותנין עליו חומרי חיים כלל ואם כן משנתנו בכרקום של אותה מלכות והדברים נראין:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:
מי שאמר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה הואיל ואיפשר לה בחלין מחמירין בה לחוש שמא ימות בשעה זו ואע״פ שבהלך למדינת הים אוכלת בחזקת שהוא קיים לשמא מת לא חיישינן אבל לשמא ימות חיישינן ומה שנתגלגל כאן מלוקח יין בין הכותיים כבר התבאר למעלה:
זה שביארנו שכל שהניחו זקן או חולה נותנו בחזקת קיים יש משיבין בה ממה שאמרו בפרק המפקיד דילמא מיתה סבתא ומיתה ברתא אלמא חיישינן ותירוץ דבר זה שכל שאיפשר והדין מוטל על בית דין אין נזקקין לו לתקנו אלא לגמרי וחוששין לכל דבר שלא יצא דבר שאינו מתקן מתחת ידם אבל זו מעמידין אותו בחזקתו מפני שאי איפשר לתקן לגמרי ולחוש:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים ״איש פלוני מת״, או ״איש פלוני נהרג״ישיאו את אשתו. אם שמע מקומנטריסין (סופר בית המשפט) של גוים ״איש פלוני מת״, ״איש פלוני נהרג״אל ישיאו את אשתו.
The Gemara suggests another proof: Come and hear: If one heard from a Jewish court that they were saying: The man so-and-so died, or: The man so-and-so was killed, then the court allows his wife to marry. If he heard from a gentile judicial registrar [komentirisin]: The man so-and-so died, or: The man so-and-so was killed, then the court does not allow his wife to marry.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי מֵת וּמַאי נֶהֱרַג אִילֵימָא מֵת מֵת מַמָּשׁ וְנֶהֱרַג נֶהֱרַג מַמָּשׁ דִּכְוָותֵיהּ גַּבֵּי גּוֹיִם1 אַמַּאי אַל יַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ והָא קַיְימָא לַן דְּכֹל מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ הֵימוֹנֵי מְהֵימְנִי לֵיהּ.

The Gemara clarifies: What does it mean when it says: Died, and what does it mean when it says: Was killed? If we say that: Died, means that he actually died, and: Was killed, means that he was actually killed, such that the case concerning the gentiles is stated in a similar manner, i.e., that he heard from the gentile registrar that the person was actually dead, why may the court not allow his wife to marry? Don’t we maintain that with regard to any gentile who speaks offhandedly, the Sages deemed him credible? Therefore, the gentile should be deemed credible when he says that someone died or was killed.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמאי אל ישיאו אשתו – הא קי״ל בפ׳ בתרא דיבמות (דף קכא:) עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה.
ואף על גב דקיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימן הני מילי במילתא דלא שייך בה אבל במילתא דשייך בה עביד לאחזוקי שקרייהו. דמשתבחין בעיר אשר כן עשו, וכן הלכתא.
ומבררים: מאי [מה] פירוש ״מת״ שאומרים כאן, ומאי [ומה] פירוש ״נהרג״? אילימא [אם תאמר] ״מת״ כוונתו שמת ממש, ו״נהרג״נהרג ממש, דכוותיה [שכיוצא בו] גבי גוים אמאי [מדוע] אל ישיאו את אשתו? הא קיימא לן [הרי מוחזק בידינו] שכל גוי שמסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה [מאמינים אנו לו] ואם כן, צריך לסמוך גם על הגויים שאמרו שאיש פלוני נהרג!
The Gemara clarifies: What does it mean when it says: Died, and what does it mean when it says: Was killed? If we say that: Died, means that he actually died, and: Was killed, means that he was actually killed, such that the case concerning the gentiles is stated in a similar manner, i.e., that he heard from the gentile registrar that the person was actually dead, why may the court not allow his wife to marry? Don’t we maintain that with regard to any gentile who speaks offhandedly, the Sages deemed him credible? Therefore, the gentile should be deemed credible when he says that someone died or was killed.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא לָאו מֵת יוֹצֵא לָמוּת נֶהֱרַג יוֹצֵא לֵיהָרֵג וְקָתָנֵי בב״דבְּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל יַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.

Rather, is it not necessary to explain that when it says: Died, it means that he is going out to die, and when it says: Was killed, it means going out to be executed. And it teaches that if it occurred in a Jewish court then the court allows his wife to marry, as it is assumed that he was already executed, contrary to the statement of Rav Yosef.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקתני – גבי ישראל ישיאו וקשיא לרב יוסף.
וקתני ישיאו את אשתו – מהא דקתני קומנטריסין של עובדי כוכבים אל ישיאו את אשתו ורב יוסף קאמר דמיקטל קטלי ליה לא מצי לאקשויי דאיכא לאוקמי לברייתא מיקמי דליחתם פורסי שנמג ועוד אומר ר״י דדלמא הא דעובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה היינו כשמעיד שכבר מת דלא טעי בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא מהימן.
בד״ה וקתני ישיאו כו׳ לאוקמי לברייתא מקמי דליחתום פורסי שנמג כו׳ עכ״ל ק״ק (א) לפי זה מאי דוחקיה דרב יוסף דמוקי מתני׳ דוקא בב״ד של ישראל הא איכא לאוקמי אפילו בב״ד דעובדי כוכבים ומקמי דליחתם פורסי שנמג כדמוקי לברייתא אבל בתי׳ שני שכתבו התוס׳ ניחא דברייתא איירי שדייני עובדי כוכבים מעידין כן איש פלוני מת אבל מתני׳ דקתני ועל היוצא לידון לא איירי אלא בעידי ישראל שאומרים כן וק״ל:
אלא לאו [האם לא] צריכים לפרש כך: כשאומרים ״מת״ — הכוונה היא יוצא למות, וכשאומרים ״נהרג״ — הכוונה היא יוצא ליהרג, וקתני [ושנה]: בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו, שאנו מניחים שוודאי כבר נהרג, ולהיפך ממה שאמרנו!
Rather, is it not necessary to explain that when it says: Died, it means that he is going out to die, and when it says: Was killed, it means going out to be executed. And it teaches that if it occurred in a Jewish court then the court allows his wife to marry, as it is assumed that he was already executed, contrary to the statement of Rav Yosef.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְעוֹלָם מֵת מַמָּשׁ וְנֶהֱרַג מַמָּשׁ וּדְקָאָמְרַתְּ דִּכְוָותֵיהּ גַּבֵּי גּוֹיִם1 אַמַּאי לָא וְהָא קי״לקַיְימָא לַן דְּכֹל מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ הֵימוֹנֵי מְהֵימְנִי ה״מהָנֵי מִילֵּי בְּמִילְּתָא דְּלָא שָׁיְיכִי בָּהּ זאֲבָל בְּמִילְּתָא דְּשָׁיְיכִי בַּהּ עָבְדִי לְאַחְזוֹקֵי שִׁיקְרַיְיהוּ.

The Gemara answers: Actually, it can be explained that he actually died, and actually was killed. And with regard to that which you said: Such that the case concerning the gentiles is stated in a similar manner, why may the court not allow his wife to marry? Don’t we maintain that with regard to any gentile who speaks offhandedly, the Sages deemed him credible? The answer is that this credibility applies only in a matter that is not relevant to the gentiles; but in a matter that is relevant to the gentiles, such as here, where they desire to publicize that they carried out their verdict, it is common for them to reinforce their false verdict, i.e., once they reach a verdict they will say that the accused was killed. Therefore, one cannot rely on their statements.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא שייכי בה – שאינה תפארת להם.
דשייכי בה – כי הכא שמתפארים שהרגו בדין.
עבידי לשקר – ולומר נהרג ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון.
דלא שייכא ביה. כלומר שאינה תפארת להם.
דשייכי בה. כי הכא שמתפארין שהרגוהו בדין.
עבידי לאחזוקי שיקרא. כלומר אומרי׳ נהרג אע״פ שלא ראוהו אלא יוצא לדון.
ודוחים: לעולם תפרש מת ממש, ונהרג ממש, ודקאמרת [ומה שאמרת]: דכוותיה [שכיוצא בו] גבי גוים אמאי [מדוע] לא סומכים עליהם? והא קיימא לן [והרי מוחזק בידינו] שכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני [נאמנים הם]! יש להבדיל; הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא במילתא [בדבר] שלא שייכי [שייכים] בה אלא הוא מספר על מעשה שאירע לאחרים, אבל במילתא דשייכי בה [בדבר שהם שייכים בו] עבדי לאחזוקי שיקרייהו [עשויים הם לחזק את שיקרם] וכיון שפסקו פסק דין, הרי הם מספרים שהאיש נהרג, ואין לסמוך בוודאות על דבריהם.
The Gemara answers: Actually, it can be explained that he actually died, and actually was killed. And with regard to that which you said: Such that the case concerning the gentiles is stated in a similar manner, why may the court not allow his wife to marry? Don’t we maintain that with regard to any gentile who speaks offhandedly, the Sages deemed him credible? The answer is that this credibility applies only in a matter that is not relevant to the gentiles; but in a matter that is relevant to the gentiles, such as here, where they desire to publicize that they carried out their verdict, it is common for them to reinforce their false verdict, i.e., once they reach a verdict they will say that the accused was killed. Therefore, one cannot rely on their statements.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״דאִיכָּא דְאָמְרִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵף חל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בב״דבְּבֵית דִּין שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם1

This is one version of the discourse; there is also another version: There are those who say that Rav Yosef said: They taught that one applies the stringencies of the living and the dead only in a court of the nations of the world;
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו – דנותנין עליו חומרי חיים אלא בדיני עובדי כוכבים דשקלי שוחדא.
איכא דאמרי אמר רב יוסף לא שאנו אלא בבית דין של אומות העולם. כלומר דמקבלי שוחדא וכו׳ וכיון דלא איפסקא הלכתא בהדיא בגמרא כהאי לישנא או כהאי לישנא נקטינן לחומרא ובין בבית דין של ישראל ובין בבית דין של אומות העולם נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. ואפילו חתים פרוסי שנמג דהא ללישנא בתרא לא מפלגינן בין חתים בין לא חתים פרוסי שנמג ואיכא למימר דללישנא בתרא אפילו חתים מקבלי שוחדא.
והרמב״ם ז״ל (הלכות גירושין פרק יג, הלכה י״ג) נראה שפסק כאיכא דאמרי דדוקא בבית דין של אומות העולם, אבל בבית דין של ישראל לא, דכיון דנגמר דיניה לא חיישינן דילמא בתר הכין חזו ליה זכותא, דמילתא דלא שכיחא היא, שכך כתב והיוצא ליהרג מבית דין של גויים נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים.
עד כאן גירסה אחת של סוגיה זו, אבל קיימת גם גירסה אחרת: איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב יוסף: לא שנו שיוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים ומתים אלא בבית דין של עובדי כוכבים,
This is one version of the discourse; there is also another version: There are those who say that Rav Yosef said: They taught that one applies the stringencies of the living and the dead only in a court of the nations of the world;
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין כח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין כח:, עין משפט נר מצוה גיטין כח:, רי"ף גיטין כח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין כח:, רש"י גיטין כח:, ראב"ן גיטין כח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין כח:, ר"י מלוניל גיטין כח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין כח:, רמב"ן גיטין כח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין כח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין כח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין כח:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין כח:, פני יהושע גיטין כח:, גליון הש"ס לרע"א גיטין כח:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין כח:, אסופת מאמרים גיטין כח:

Gittin 28b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 28b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 28b, Rif by Bavli Gittin 28b, Collected from HeArukh Gittin 28b, Rashi Gittin 28b, Raavan Gittin 28b, Tosafot Gittin 28b, Ri MiLunel Gittin 28b, Piskei Rid Gittin 28b, Ramban Gittin 28b, Rashba Gittin 28b, Meiri Gittin 28b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 28b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 28b, Penei Yehoshua Gittin 28b, Gilyon HaShas Gittin 28b, Steinsaltz Commentary Gittin 28b, Collected Articles Gittin 28b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144