(1) 
אָמַר שְׁמוּאֵל אמְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר חוּץ לַתְּחוּם מוּתָּר.
אָמַר שְׁמוּאֵל אמְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר חוּץ לַתְּחוּם מוּתָּר.§ Shmuel said: With regard to gentile contractors, who are paid for the completed job rather than by the day, it is prohibited for them to work for a Jew within the boundaries of the Shabbat limit on a day that it is prohibited for the Jew to work. It looks like the Jew assigned work for them to do on that day, even though they in fact make their own schedule. Outside the Shabbat limit, where Jews will not see the work being done, it is permitted.
תנו רבנן מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובמועד אסור כללו של-דבר כל שהוא עושה אומ׳ לגוי ועושה וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה. תניא אידך מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול:
תנו רבנן אין מרביעין בהמה בחולו של-מועד כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין:
תנו רבנן אין מדיירין שדה בחולו של-מועד {כפירוש ר״ח5} פירוש אין מכניסין את הצאן6 לדיר ליטול את זבלם ואם באו מאיליהן מותר. ואין7 מסייעין אותן
ואין מוסרין להן שומר לנער את צאנם. היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע8 מסייעין אותן ומוסרין להן שומר לנער את צאנם ר׳ אומר בשבת בטובה ביום טוב במזונות במועד בשכר אמר רב יוסף הלכה כר׳:
1. מקבלי: דפוסים : מקבלין , כבברייתא הסמוכה אחריו.
2. במועד: רק כ״י א . חסר בכ״י נ , דפוסים, בה״ג ור״ח וכל נוסחאות התלמוד. ובסמוך הסיק שאסור במועד. ואפשר שנעתק מלשון הברייתא הסמוכה.
3. ואסיקנה הני מילי: בדומה לר״ח.
4. וימים: כ״י נ : ״ובימים״.
5. מובא גם בהלכות ריצ״ג.
6. את הצאן: וכן ב-גד , גו . כ״י נ , דפוסים: ״צאן״. בר״ח, ריצ״ג: ״הבהמות״.
7. מותר ואין: כ״י נ : ״אין״, כהמשך רצוף.
8. שבת, חדש, שנה, שבוע: וכן ב-גו . כ״י נ : ״שנה, חדש, שבת, שבוע״. ר״ח רק: ״שנה חדש שבת״.
9. וכו׳: גו , דפוסים.
10. בר אבה: וכן גו , גכב , ר״ח. חסר בכ״י נ , דפוסים.
11. האבוד: כך בכ״י א בכל המסכת. וכן גו , גכג כאן. כ״י נ , דפוסים: ״האבד״, וכן בר״ח.
12. אמר רב: חסר בכ״י נ .
13. דאמר שמואל...חביתא: כ״י נ : ״דאמ׳ ר׳ שמעון אין זופתין חביתא אבל זופתין כוותא״. דפוס קושטא : דאמ׳ שמואל זופתין חבית׳ .
14. כוזתא: דפוס קושטא : כוזא .
15. ומר: גו : ״מר״.
16. נקיטינן: חסר בכ״י נ .
ערך קבל
קבל – א(שבת פד.) אם יש בה בית קיבול רימונים טמאה כבר פי׳ בערך עגל. הבא במדה טהורה פי׳ העשוייה למדוד בה ככייל (מועד קטן יב.) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור פי׳ גוים שקיבלו שדה מישראל בדמים קצובין לתקנה כל זמן שירצו בתוך התחום בשבת וי״ט אסור חוץ לתחום מותר (כתובות נח. קידושין יא) איכא ביניהו קיבל ומסר והלך פי׳ קיבל כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומים שיש בה לעולא אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה לרב שמואל כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה אוכלת לרב שמואל אינה אוכלת שמא ימצא בה מום. והלך פירוש אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל לעולא אכלה דליכ׳ אחיה ואחותה לרב שמואל לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה (תענית יא) אימת מקבלת רב אמר במנחה פירוש משעה שיתכוון לתפלת המנחה ואפילו מתעסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יהי רצון שתהא תפלתו ביום תעניתי מקובלת ושמואל אמר בתפלת המנחה כלומר צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה א״ר נסים ברבי יעקב ז״ל ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז״ל ובתשובות שאמרו אין אומרים ענינו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ובשחרית של תענית לא וקשיא להו הא דתני רבי הושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י״ח כדרכו ואומר מעין המאורע בשומע תפלה דאלמא צריך המתענה שיאמר ענינו בערבית בשחרית ובמנחה ואיתא להא ברייתא (בפרק במה מדליקין ובגמרא דבני מערבא בברכות בפ״ד ובתענית בפרק ב) א״ר זעירא בשם ר׳ ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מהו אומר ענינו אבינו ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה עונה בעת צרה וצוקה כאמור ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ויושיעם בא״י העונה בעת צרה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם ר׳ ינאי אומר אומרה בשומע תפלה רבי יונה בשם רב אומר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בלילי שבת וביומו פי׳ ערבית ושחרית ומנחה ולקמן בהאי פירקא נמי גרסינן א״ר שמעון מה ת״ל בהן בהן שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כי הא דתני להו כל אנש דייתי עלוהי ייסר בצלו א״ר יוסי בר׳ בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתיא כדאמ׳ רבי זעירא בשם רב הונא אומרה בליל שבת ואיתא נמי בגמרא דמגלה דבני מערבא בפ״ק (נזיר נו) כל שמעתתא דמתאמרא מבי תלתא קבלני קמאי ובתראי אמרינן מיצעי לא אמרינן וכו׳ עד שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו׳ עד ואלו יהושע וכלב לא קאמר שמע מינה.
א. [עמפפאנגען, פינסטער, בעשיידען, קלאגען.]
מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור – ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב ליה והא דשרי בית הלל בפ״ק דשבת (דף יז:) ליתן כלים לכובס בע״ש עם חשיכה ואפי׳ בתוך התחום משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא.
אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום – הא דשרינן כלים לכובס נכרי פירש בקונט׳ דלא מינכר שהוא של ישראל ור׳ יעקב לא היה מחלק ואומר דשרי במועד וגם בשבת דהא ריחים של מים איכא השמעת קול ושרינן בפ״ק דשבת (דף יח. ושם) ובפ״ק דע״ז (דף כא: ושם) שרינן להשכיר שדה לנכרי משום דאריסותיה קעביד וכ״ש קבלנות שאין הבית מתעלה בכך אלא ממהר לעשות ואע״ג דר׳ שמעון בן אלעזר פליג מסתמא הלכה כר׳ שמעון בן גמליאל דקא אסר התם מרחץ במשנה משמע הא שדה שרי כדדייק התם ותניא בפ״ק דשבת (דף יט.) גבי ספינה פוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת אלמא אין הנכרי מניח לעשות קבלנותו בשביל ישראל ואיכא מאן דאמר אפי׳ לפסוק אין צריך ובשמעתין דאסר שמואל מפרש רבינו יעקב כאותו פירוש שמעמידין כולהו שמעתתא באבל וכדרב שישא דאמר (לעיל יא:) דברים המותרי׳ בחש״מ אסורין בימי אבלו דהוי דאורייתא או כעין דאורייתא אבל במועד הקילו וכ״ש שיש להן להקל בשבת דלא חיישינן כל כך דלא ליזלזל ביה וא״ת כיון דבאבילות איירי שמואל היכי קאמר וכי ליכא מתא דמיקרבא להתם לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי דאזלי מדוכתא אבל בחולו של מועד אסור וצריך עיון.
מי שהפך
{שמעתא דדין מקבלי קבולת לגבי אבילות וחוש״מ}
אמר שמואל: מקבלי קבולת - בתוך התחום, אסור, חוץ לתחום, מותר – יש מרבותינו ז״ל שפירשו שמועה זו כולה לענין אבלות, אבל לענין שבת ויו״ט וחולו של מועד, כל קבולת שמסרה ישראל לגוי מיום חול הרי היא מותרת, לא שנא בתוך התחום ול״ש חוץ לתחום. ונראה להם משורש הלכה זו, שהקבלנות מותרות יותר מאריסות וחכירות. וראיותיהם ודבריהם כתובים בספריהם.
והַקָשֶה עלי שבדבריהם,1 שפירשו שמועה זו כולה לענין אבילות, מאי דאמרי׳ בגמ׳, אבל בחולו של מועד אסור. והלא אין אבילות נוהגת בחולו של מועד. תינח שבתות וי״ט, איכא למימר לפי שהשבת עולה ואינה מפסקת האבילות, וי״ט נמי איכא למימר, בי״ט שני, דעולה למנין שבעה, אי נמי, דנהיג ביה אבילות ביום קבורה, אלא חוש״מ מאי איכא למימר.
ונ״ל כי הפרש יש בין קבלנות לקבולת. כי קבלנות ואריסות וחכירות כולן הן בעבודת הקרקע ויש להם חלק בפירות הקרקע, וכל חד וחד כי טרח בדידיה קא טרח. והיינו דאמרי׳ (בבלי מו״ק י״א:): האריסין והחכירין והקבלנין של אבל הרי אלו יעשו. כי מפני שיש להן חלק בפירות הקרקע הרי הם כבעלים של הקרקע ובדנפשייהו קא טרחי. החמרין והגמלין והספנין [של האבל],2 הרי אלו לא יעשו [לכתחלה בתוך האבילות, אף על פי שכל מלאכתן חוץ לעיר]. ואם היו מוחכרין ומושכרים אצל אחרים [מקודם האבילות], הרי אלו יעשו. [אם היה לו לאבל] שכיר יום [לעשות מלאכתו], אפי׳ בעיר אחרת לא יעשה. אם היתה מלאכת אחרים בידו, בין קבולת בין שאינה קבולת לא יעשה. היתה מלאכתו ביד אחרים, בביתו לא יעשה בבית אחר יעשה. וזו היא קבולת. כי קבולת היא במלאכה של מטלטלין או של קרקע כגון בנין והדומה לו, שאין לו חלק בפירות הקרקע כלום. ועליה אמר שמואל: מקבלי קבולת, אף על פי שהם מותרין לעשות בבית אחר, אבל ברחבה של עיר ובכל מקום מפורסם לא יעשו בתוך התחום. ואם הוא חוץ לתחום, מותר אפי׳ במקום מפורסם.
וכשם שאמרו לענין אבילות, כך ה״ה לענין איסור מלאכה של שבת ויו״ט וחוש״מ. ואף על פי ששנינו (שבת י״ז:), בכולן ב״ה מתירין עם השמש, לא נאמרו אותן דברים אלא במלאכות העשויות בתוך הבית, וכמו ששנו כאן לענין אבילות, בביתו לא יעשה בבית אחר יעשה.
ועורות לעבדן וכלים לכובס, אף על פי שנעשים על גבי הנהר בשבת, מותר, שאין המלאכה מפורסמת לבעליה. אבל במלאכה המפורסמת וידועה לבעליה הנעשית במקום המפורסם, כל בתוך התחום אסור. והיינו דמפרש בה רב פפא, וחוץ לתחום נמי לא אמרן וכו׳.
ומפירושיה דרב פפא נקיט מיניה לענין אבילות [כל דאתי מיניה. ומאי דלא אתי מיניה לענין אבילות],3 כגון בחוש״מ, שאין אבילות בחוש״מ, נקוט מיניה לענין איסור מלאכה דחוש״מ. ואין לנו להפריש בין אבילות לחוש״מ אלא בדברים המפורשים במשנה ובגמ׳ בלבד. כך נראה לי.
1. נלדצ״ל: בדבריהם
2. כל שבסוגריים הוא תוספת של בעה״מ על דברי רשב״ג
3. תוקן ע״פ כת״י
אמר שמואל מקבלי קיבולת. כלומר קיבולת של אבל, אף על פי [שאמרנו] שהם מותרין לעשות בבית אחר, אבל ברחובה של עיר ובכל מקום מפורסם, לא יעשו תוך התחום. ואם הוא חוץ לתחום מותר אפילו במקום מפורסם. וכשם שאמרנו לענין אבילות, כך הוא הדין לענין איסור מלאכה של שבת ושל יום טוב וחולו של מועד. ואף על פי ששנינו בכולן בית הלל מתירין עם השמש, לא נאמרו אותן דברים אלא במלאכות העשויות בתוך הבית, וכמו ששנינו כאן לענין אבילות בביתו לא יעשה, בבית אחר יעשה. ועורות לעבדן וכלים לכובס, אף על פי שנעשין על גב הנהר בשבת, מותר, שאין המלאכה מפורסמת לבעליה. אבל במלאכה המפורסמת וידועה לבעליה הנעשית במקום מפורסם, כל בתוך התחום אסור.
מקבלי קיבולת. גוים שמקבלין מלאכה מישראל קוד׳ י״ט כגון בית לבנות והגוי עושה אותה מלאכה אפי׳ בשבת1.
תוך התחום אסור. משום חשד׳2. רבי׳ שמואל ואי קשיא דתנן פ״ק דשבת3 אין נותנין וכו׳ עד וב״ה מתירין עם השמש ומפר׳ בגמר׳ ר׳ עקיב׳ או׳ עד שיצא מפתח ביתו והכ׳ צריך חוץ לתחום ובדליכ׳ מתא דמיקרב׳ הת׳. ותיר׳ דהכ׳ איירי בעבודה (פס)פרהסי׳ כגון שכר שדה ובניין בית דאית ליה קלא והת׳ מיירי בכלים4.
חוץ לתחום מותר. דליכא חשד׳ ודווק׳ בשבת וי״ט שאינו יכול לילך שם וה״מ דליכ׳ מתא דמיקרב׳ דליכ׳ חשד׳ לבני ההוא מתא.
ל״א מקבלי קבול׳. שקיבלו עליהן מלאכת האבל אסור מפני מראית העין שיאמרו בימי אבלו שכרן ולא ידעו דקבולת הוא קודם לכן ולעי׳ אמרינ׳ דאסור למסור בימי אבלו בדבר שאינו אבד.
חוץ לתחום שרי. שאין מכירין שם שמלאכת האבל היא.
1. כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה מקבלין.
2. כ״פ רש״י ד״ה מקבלי קבולת.
3. דף י״ז ב׳.
4. וכעי״ז כתב בפרש״י ד״ה מקבלי אמנם בתוס׳ כתבו דבשבת שרי אף במינכר שהוא של ישראל והכא מיירי באבל וכמוש״כ רבינו לקמן. ועיין בעל המאור מה שהאריך בזה.
אמר שמואל מקבלי קבולת במועד בתוך התחום [אסור] חוץ לתחום מותר. אי קשיא לך במאי, אי במטלטלין בתוך התחום אמאי אסור, והא עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי תנן בפרק קמא דשבת בכולן ב״ה מתירין עם השמש. אי בקרקעות, והא תנן בפרק קמא דע״ז לא ישכור אדם מרחצו לגוי מפני שנקראת על שמו וגוי עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים. ואמרינן בגמרא מרחץ הוא דאסור, דאריסותא למרחץ לא עבדי אינשי אבל שדה מותר דאמרי אריסא אריסותא קא עביד. ואם כן בתוך התחום אמאי אסור. והפירוש הנכון בזה הוא, דבקרקעות [מיירי], ושאני דין קבולת מדין קבלנות ואריסות, דאילו קבלנות ואריסות נוטלין חלק בפירות, האריס נוטל למחצה לשליש ולרביע, והקבלן כל הפירות שלו. ולפיכך שרי דבדנפשייהו קא טרחי. אבל קבולת הוא ששכר בעל השדה אדם אחד לחרוש ולזרוע את שדהו ואתן לך כך וכך בשנה, וכל הפירות הרי הם מבעל השדה. ולפיכך בתוך התחום אסור. ואפילו הכי חוץ לתחום מותר בשבתות וימים טובים. ולא אמרינן בקבולת קרקע כדידיה דמי. ויש מפרשין אותה בקבלנות בנין דליכא פירות. וזה הפירוש קבלתי מאבא מרי ז״ל. וכן כתב הרב בעל המאור. ויש מפרשין אותה באבל דחמיר משבתות וימים טובים. ודקאמר אבל בחולו של מועד אסור, הוא הדין בחול. אלא איידי דאמר שבתות וימים טובים אמר חולו של מועד. והקשה הרב בעל המאור על זה הפירוש מאי דאמרינן אבל בחולו של מועד אסור, והלא אין אבלות בחולו של מועד. ואני תמה מאד על התימה שלו, שהרי אמרו דברים שבצנעה נוהג. ועוד מפני מה אמרו אין אבלות במועד, מפני כבוד הרגל, ובהיתר מלאכה מה כבוד הרגל איכא.
מדיון בריה דרבין ובר בריה דרב אחא בריה דרבא הוה ליה גמלא בהדי הדדי, פירוש פדנא דתורי. איתרע ביה מילתא במר רב אחא בריה ופסקיה לגמליה ולא שדריה. פירוש שלא שלח שורו לחבירו. אמר רב אשי ולאו גברא רבה הוא, נהי דאפסידיה לא חייש אפסידא דאחריני לא חייש, והתניא אם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו, אדם חשוב שאני. פירוש והאבל ישלם הפסדו לחבירו, שאין לחבירו להפסיד מפני חשיבותו. מכאן למדנו ששני שותפין שאירע דבר לאחד מהן לא יפסיד [זה] באבלותו של זה. ומאי דאמרינן בירושלמי שכתב [הרב] אלפסי שני אחים שני שותפין שני טבחים שני חנונים שאירע דבר לאחד מהן הרי אלו נועלין חנותן, לאו למימרא שיבטל שותפו לגמרי, אלא לומר שאינו עושה שותפו מלאכה אלא בצנעה. אי נמי התם ליכא פסידא, אבל הכא איכא פסידא. רב אחא שרא להו לאנבוגרי דבי ריש גלותא למעבד עבידתא בחולא דמועדא, אמר כיון דלא שקלי אגרא שרשויי הוא דקא משתרשי [ו]לית לן בה.
אמר שמואל מקבלי קבולת בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר, אמר רב פפא חוץ לתחום נמי לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבה להתם, ולא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם, אבל בחוה״מ דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם אסור. פי׳ מקבלי קבולת (של) ארמים שקבלו עליהם לבנות ביתו של ישראל, וקצץ להם דמים, ותוך התחום אסור דקאמר בכל יום האסור למלאכה דישראל קאמר כדמפרש ואזיל שבתות ויו״ט וחוה״מ, ואיסורא משום חשד שלא יאמרו שכירי יום נינהו, ומלאכה דישראל היא, חוץ לתחום מותר כענין ששנינו בעורות לעבדן וכלים לכובס ובלן בית הלל מתירין עם השמש, דכל קבולת כיון שקיצץ לו דמים מלאכה דארמי הוא ומותר במטלטלי בכל מקום, ובא שמואל ואסר בקרקעות תוך התחום מפני חשד, והוא הדין למטלטלין כגון ספינה הידועה לישראל דמלאכת פרהסיא היא ואסור, ובחוש״מ אפילו חוץ לתחום משום דאיכא אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא.
ואיכא מאן דפריש שמעתא כולה באבל וליתיה ודאי, אלא בכל אדם בשבתות וי״ט וחוש״מ כפשוטן של דברים, מיהו גמרינן מינה דינא דאבל, דכל ימי אבלו כיון דהא אזלי אינשי בכל דוכתא מקבלי קבולת שלו אפילו חוץ לתחום אסור, ובשבתות וימים טובים שחלו להיות בימי אבלו מותר, ואע״פ שנוהג דברים שבצינעא כדבעינן למימר קמן.
ומסתברא לא שנא קבולת של בנין בתים ול״ש קבולת של חרישה שבשדות אסור, ואע״ג דאמרי׳ בפ״ק דע״ז [כ״א ע״ב] רשב״ג אומר לא ישכיר אדם מרחצו לארמי מפני שנקראת על שמו וארמי זה עושה בו מלאכה בשבתות וי״ט. אבל שדהו לארמי שרי מאי טעמא אמרי אריסותיה קעביד מרחץ נמי אמרי אריסותיה קעביד. אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי, אלמא כיון דשדה לאריסי קיימא כל מלאכה דעביד בה ארמי לא אתי לידי חשד דאמרי אריסותיה קעביד, התם בשדה השכורה לארמי ברשותיה קיימא ואיהו אכיל פירי דהאי שתא, וישראל אינו נראה בה, אבל קבולת למחר הארמי יוצא ממנה וישראל אוכל פירות והכל יודעין שלא לדעת אריסות ירד לתוכה.
ויש להקל ולומר דכיון שלא ירד ישראל עתה לתוכה אלא ארמי זה חורש וזורע כבשל אריסותיה, ודאי הרואין אותה תולין בהיתר אין חוששין לחשד שלאחר זמן שאין בני אדם פונין מכל עסקיהם, לומר חרש זה בכאן שהיינו סבורים שהוא אריס ועכשיו בעלין אוכלין פירות ולחשוד עליו למפרע ויש לזה פנים.
באבל (פרק י״א) תניא: כבוד הבית והדחת הכוסות והצעת המטה אין בהם משום מלאכה לאבל, ות״ר (מ״ק כ״ז ע״א) אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקיו ימעט ואם לאו יגלגל עמהן, פירש רב חננאל ז״ל אם יכול למעט בעסקיו שלא יקנה ושלא ימכור ימעט, ואם לאו יגלגל עמהן. כלומר יקנה צרכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש:
ואיכא מאן דפריש שמעתא כולה באבל וליתיה ודאי, אלא בכל אדם בשבתות וי״ט וחוש״מ כפשוטן של דברים, מיהו גמרינן מינה דינא דאבל, דכל ימי אבלו כיון דהא אזלי אינשי בכל דוכתא מקבלי קבולת שלו אפילו חוץ לתחום אסור, ובשבתות וימים טובים שחלו להיות בימי אבלו מותר, ואע״פ שנוהג דברים שבצינעא כדבעינן למימר קמן.
ומסתברא לא שנא קבולת של בנין בתים ול״ש קבולת של חרישה שבשדות אסור, ואע״ג דאמרי׳ בפ״ק דע״ז [כ״א ע״ב] רשב״ג אומר לא ישכיר אדם מרחצו לארמי מפני שנקראת על שמו וארמי זה עושה בו מלאכה בשבתות וי״ט. אבל שדהו לארמי שרי מאי טעמא אמרי אריסותיה קעביד מרחץ נמי אמרי אריסותיה קעביד. אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי, אלמא כיון דשדה לאריסי קיימא כל מלאכה דעביד בה ארמי לא אתי לידי חשד דאמרי אריסותיה קעביד, התם בשדה השכורה לארמי ברשותיה קיימא ואיהו אכיל פירי דהאי שתא, וישראל אינו נראה בה, אבל קבולת למחר הארמי יוצא ממנה וישראל אוכל פירות והכל יודעין שלא לדעת אריסות ירד לתוכה.
ויש להקל ולומר דכיון שלא ירד ישראל עתה לתוכה אלא ארמי זה חורש וזורע כבשל אריסותיה, ודאי הרואין אותה תולין בהיתר אין חוששין לחשד שלאחר זמן שאין בני אדם פונין מכל עסקיהם, לומר חרש זה בכאן שהיינו סבורים שהוא אריס ועכשיו בעלין אוכלין פירות ולחשוד עליו למפרע ויש לזה פנים.
באבל (פרק י״א) תניא: כבוד הבית והדחת הכוסות והצעת המטה אין בהם משום מלאכה לאבל, ות״ר (מ״ק כ״ז ע״א) אבל ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקיו ימעט ואם לאו יגלגל עמהן, פירש רב חננאל ז״ל אם יכול למעט בעסקיו שלא יקנה ושלא ימכור ימעט, ואם לאו יגלגל עמהן. כלומר יקנה צרכי הדרך ודברים שיש בהן חיי נפש:
מי שמסר שדהו לגוי באריסות וכדומה לו הרי הגוי עושה בשבת אף בתוך התחום שהרי בשלו הוא עוסק כמו שיתבאר בראשון של עבודה זרה (כ״א:) אבל מסר לו שדהו בקיבולת והוא שאין לגוי כלום בפירות אלא שמקבל עליו עבודת כל השדה להוצאתו ובעלים נותנין לו סך ידוע בדמים בסוף המלאכה ואין נשכר בה לימים אלא אימתי שירצה יעשה וכן ביתו לבנות וכל כיוצא בזה אסור לו להניחו לבנות או לעבוד בשבת ויום טוב בתוך התחום שלא יאמרו בשל ישראל הוא עוסק וחוץ לתחום מותר ובלבד שלא יהא תוך התחום של עיר אחרת שלא יחשדוהו בני עיר אחרת ובחולו של מועד אף חוץ לתחום אסור שיאמרו במועד שכרו הואיל ודרכם לצאת חוץ לתחום בחולו של מועד ויבאו להתיר מה שאין הפסד באיחורו על ידי גוים וכל שאסור לעשותו במועד אסור לומר לגוי לעשותו:
וקיבולת של מטלטלין כגון עורות לעבדן וכלים לכובס מותר אף בשבת ויום טוב כל זמן שיהא מוסרם מבעוד יום ר״ל עם השמש שאין להם קול:
יש מי שאומר שאף האבל שמסר קרקעו בקיבולת אסור לו להניחו לעשות בו בימי אבלו והדברים נראין לענין פסק ומ״מ הם באים בה מצד שהם מפרשים שמועת הקיבולת באבל שגוי המקבל שדה שלו בקיבולת בתוך התחום אסור לו להניחה לעבוד בקרקע שלו ואע״פ שאריסות וחכירות בקרקע שלו מותר אין קיבולת דומה לאריסות וחכירות שנוטלין חלק בפירות הקרקע וכן אע״פ שהתרנו קיבולת מטלטלין שלו בבית אחר קרקע אין לו דין בית אחר והרי שמו מתפרסם עליו ומה שאמרו במועד הוא הדין בחול אלא מאחר שתפש בראש השמועה שבת ויום טוב הן לקיבולת שלו הן לשל כל אדם הוא תופש בסופה חולו של מועד ולענין אבל ושמא תאמר וא״כ במועד מפני מה נאסרה והרי אין אבלות במועד שאם באבלות קודם הרי נפסק ואם באבלות של תוך המועד הרי לא התחיל שהשבת אתה יכול לפרש בה כן מצד שעולה ואינה מפסקת ויום טוב אפשר ביום טוב שני ושמת בו ביום אבל מועד היאך אתה מפרשה באבל לבד אין זו שאלה שהרי דברים שבצנעה נוהג והטעם שלא מנעו אבלות ברגל אלא לכבוד הרגל ודברים שבצנעה אין בהם כבוד הרגל וכן הדין בעשיית מלאכה שראויה ליאסר שאין בעשייתה כבוד הרגל אלא זלזול:
אחרוני הרבנים שבצרפת התירו קיבולת בשבת ויום טוב אף בתוך התחום ולא ראו להפריש בין קיבולת לאריסות וחכירות וכשהוקשה על שמועה זו שאסרו את הקיבולת בתוך התחום ממה שהתרנו באריסות במסכת ע״ז שם וכמו שאמרו שם מימר אמרי אריסותיה קא עביד הם פירשו שמועה זו באבל הא בשבת ויום טוב דין הקיבולת כדין האריסות והחכירות להתירו אף תוך התחום ואף הם הביאו ראיה ממה שאנו מפליגין בספינה אפי׳ ערב שבת ואין חוששין כשרואין אותו בשבת שיאמרו עכשו שכרה ויש לחלוק בראיה זו שלא הותרה הפלגה לדבר הרשות בפחות משלשה קודם השבת וכיון שהפליג שלשה אינה יכולה לנוח וכבר אמרו היכא דלא אפשר שאני שאם כן לא יפליג לעולם הא ערב שבת שנראה כרוצה לילך בשבת אסור אא״כ לדבר מצוה ואע״פ שבמקומו יתבארו צדדין להתיר בזמן הזה כל הפלגה אף בערב שבת אין אנו מכוונים עכשו אלא לפי שיטת הסוגיא האמורה בה בראשון של שבת ועוד קשה לפרש לדבריהם שאחר שאין מפרישין בין קיבולת לקבלנות ואריסות הרי התרנו למעלה באבל קבלנות ואריסות עד שאנו צריכים לדבריהם ליכנס בפירוש שמועה זו בפירצה דחוקה לומר שלא התרנו למעלה אלא באריסים גוים ושבת או יום טוב וחוץ לתחום והדברים זרים ואין לסמוך עליהם כלל:
ומ״מ יש מכריעין שזו שאסרו כאן בקיבולת דוקא בקיבולת בנין של בתים שאין הדבר מוכיח שיהא הגוי יורד בה באריסות או בשכירות או בקיבולת אבל בשדה שהדבר נראה שבאריסות ירד מותר אף בקיבולת:
אע״פ שהקיבולת מותר מיהא חוץ לתחום אדם חשוב ראוי לקדש עצמו אף במותר לו וקיבולת עצמו המותר דוקא בשעושהו הגוי בשלו כגון שהיה בונה את הבית בעציו ואבניו ואין ישראל נתבע בדבר הצריך לבנין כלל אבל אם היה בתנאי שיהא אחד מן הדברים הצריכים בבנין של ישראל אפי׳ התבן אסור ומ״מ אם נעשה מותר ליהנות בו לערב אף לאותו שנעשה בשבילו וכל שכן לאחרים כדין מי שאמר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת שאע״פ שעבר ומכין אותו מכת מרדות מותר ליהנות בו לערב אף לאותו שנעשה בשבילו אחר שימתין בכדי שיעשו ואין צריך לומר באחרים בסוגיא זו שנמנעו בכאן אחרים מליהנות בכיוצא בזה ואמרו הטעם סיועי סייע בתיבנא בהדיהו כלומר מן הדין באו באיסורה אין זה אלא שהקפידו עליו על שלא דקדק בדבר וקצת חכמי צרפת חדשו בהוראה זו דרך אחרת לאסרה מן הדין והוא שכל מלאכה שעושה אותה הגוי משלו אפי׳ עשאה בשליחותו של ישראל כגון אריגת בגד ועשיית כבש ובונה בית בעציו ואבניו מותר לערב שהרי המטלטלין יכול הוא לעכבם ובקרקעו יכול הוא ליטול עציו ואבניו אבל אם היה אפי׳ התבן של ישראל אסור לעולם ואע״פ שהמבשל לישראל בשבת של ישראל הוא ומותר לערב כמו שיתבאר במקומו לא נאמרו הדברים אלא בשהישראל מבשל ואין לחוש שמא ירגיל עצמו בכך אבל גוי המבשל לצורך ישראל בשל ישראל אסור לעולם ולישראל אחר מיהא מותר והדברים נראין אלא שגדולי המחברים חולקים בה וכן יראה לי לומר שהמבשל בשבת אף לדעת המכשיר בה אין הדבר מתפרסם ואינו דבר המתקיים אבל קרקע שהוא דבר העומד ודבר המתפרסם ראוי לאסור לעולם בדמיון מה שאמרו בתלמוד שבת בגוים שעשו ארון וחפרו קבר בשבת שלא יקבר בו אותו ישראל עולמית ופירשוהו כשהקבר עומד באיסרטיא שהוא דבר המפורסם אבל במקום אחר יקבור בו למוצאי שבת והדברים נראין:
אדם גדול שמסר קיבולת שלו לפועלים ומנעם מלעשות שם בשבת ויום טוב על הדרך שפסקנו ובאו גוים מאליהם לעשות שם שלא בשכר אם היתה מעלתו של זה מפורסמת עד שהכל יודעין שאין אלו נוטלין שכרן אלא שעושין כן מאליהם ובלא שכר מותר להניחם ומ״מ אין לסמוך בה כל כך שמא לא נאמרה בכאן אלא בבי ריש גלותא שהיה ענינם כעין מלכות הא בשאר בני אדם לא וי״מ את הסוגיא בדרך אחרת ואין דבריהם נראין:
אע״פ שהתרנו את הרצועה בכל מה שנאסר בענינים אלו להיות אחרים נהנין בה תלמידי חכמים ראוי להם להתרחק מהנאת כל דבר שנעשה בעבירה ואין כאן יוהרא אלא סלסול ונקיות הדעת:
אמר שמואל מקבלי קבולת כו׳ – כבר פירשתי דמיירי בקבולת של בנין ורש״י ז״ל וגם ר״י ז״ל פירשוה בשבת או במועד וע״י עובדי כוכבי׳ אבל ר״ת ז״ל פירשה באבל והאי דנקט אבל בחולו של מועד לא דק והוא הדין דמצי למנקט אבל בחול ואומר ז״ל כי באבל החמירו אבל באינשי דעלמא משום איסור שבת ואיסור מועד אפי׳ בתוך התחום מותר כיון שהיא קבולת ולא נהיר.
א אמר שמואל: מקבלי קיבולת (שעובדים בקבלנות, ולא בימים ידועים, אלא מקבלים שכר על המלאכה הגמורה) גוים, שעושים עבודה עבור ישראל, ורצונם לעשותה ביום שאסור במלאכה, אם היו עושים בתוך התחום (תחום שבת) — אסור להניח להם לעבוד, שכן אנשים רואים שעושים מלאכתו של ישראל זה ביום אסור, וחושדים בו שבו ביום נתן להם. חוץ לתחום שאין ישראל הולכים לשם — מותר.
§ Shmuel said: With regard to gentile contractors, who are paid for the completed job rather than by the day, it is prohibited for them to work for a Jew within the boundaries of the Shabbat limit on a day that it is prohibited for the Jew to work. It looks like the Jew assigned work for them to do on that day, even though they in fact make their own schedule. Outside the Shabbat limit, where Jews will not see the work being done, it is permitted.
הכל
(2) אָמַר רַב פָּפָּא ואפי׳ וַאֲפִילּוּ חוּץ לַתְּחוּם לֹא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם אֲבָל אִיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם אָסוּר.
Rav Pappa said: And even outside the Shabbat limit, we said only that it is permissible to let them work when there is no other city in close proximity to there, but if there is another city in close proximity to there, it is prohibited, since the work is likely to be seen by a Jew.
Rav Pappa said: And even outside the Shabbat limit, we said only that it is permissible to let them work when there is no other city in close proximity to there, but if there is another city in close proximity to there, it is prohibited, since the work is likely to be seen by a Jew.
אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם – אותן פועלים נכרים אסורים דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי בשבתא יהב להו.
אסור – דאמרי היום יהבו ליה.
והיינו דמפרש בה רב פפא וחוץ לתחום נמי לא אמרן וכו׳. ומפירושיה דרב פפא נקוט מיניה לענין אבלות כל דאתי מיניה. ומאי דלא אתי לענין אבלות, כגון בחולו של מועד, שאין אבלות בחולו של מועד, נקוט מיניה לענין איסור מלאכה בחולו של מועד. ויש לומר שאעפ״י שאין אבלות במועד, אבל אבלות שבצנעה נוהג, הילכך אסור לו לבנות בנין אם מת לו מת במועד, והוא אסור בתשמיש המטה.
והוא דליכא מתא דמקרבא להתם. שאין עיר סמוכה לאותו בנין בתוך ארבעת אלפים אמה, נמצא שאין אחד מישראל שיראה הבנין של אַבֵל אפילו עירבו.
אמר רב פפא: ואפילו חוץ לתחום לא אמרן [אמרנו] שמותר אלא דליכא מתא דמקרבא להתם [שאין עיר אחרת שקרובה לשם], אבל אם איכא מתא דמקרבא להתם [יש עיר שקרובה לשם] — אסור, שהרי הישראלים באותה עיר עלולים לראות זאת.
Rav Pappa said: And even outside the Shabbat limit, we said only that it is permissible to let them work when there is no other city in close proximity to there, but if there is another city in close proximity to there, it is prohibited, since the work is likely to be seen by a Jew.
הכל
(3) אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא וְכִי לֵיכָּא מָתָא דִּמְקָרְבָא לְהָתָם נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי דְּאָזְלִי לְהָתָם באֲבָל בחוש״מ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי דְּאָזְלִי וְאָתוּ לְהָתָם אָסוּר.
Rav Mesharshiyya said: And even when there is no other city in close proximity, we said that it is permissible for gentile contractors to work for a Jew only on Shabbatot and Festivals, when Jewish people do not routinely go there, i.e., to the place where the work is being performed. However, on the intermediate days of a Festival, when Jewish people routinely come and go from there and see the work being done, it is prohibited.
Rav Mesharshiyya said: And even when there is no other city in close proximity, we said that it is permissible for gentile contractors to work for a Jew only on Shabbatot and Festivals, when Jewish people do not routinely go there, i.e., to the place where the work is being performed. However, on the intermediate days of a Festival, when Jewish people routinely come and go from there and see the work being done, it is prohibited.
ואסיקנא הני מילי בשבתות ובימים טובים דלא שכיחי אינשי – דנפקי חוץ לתחום, אבל בחולו של מועד – דאיכא דנפקי חוץ לתחום אסור.
אמר רב משרשיא: וכי ליכא מתא דמקרבא להתם [וכאשר אין עיר שקרובה לשם] נמי [גם כן] לא אמרן [אמרנו] שמותר אלא בשבתות ובימים טובים, דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם [שאין מצויים אנשים שהולכים לשם] ומשום כך לא יראו בעשיית המלאכה ולא יבואו לידי חשד, אבל בחולו של מועד, דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם [שמצויים אנשים שהולכים ובאים לשם] ויראו שנעשית מלאכתו — אסור.
Rav Mesharshiyya said: And even when there is no other city in close proximity, we said that it is permissible for gentile contractors to work for a Jew only on Shabbatot and Festivals, when Jewish people do not routinely go there, i.e., to the place where the work is being performed. However, on the intermediate days of a Festival, when Jewish people routinely come and go from there and see the work being done, it is prohibited.
הכל
(4) מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּנוֹ לֵיהּ אַפַּדְנָא מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת חוּץ לַתְּחוּם אִיקְּלַע רַב סָפְרָא וְרַב הוּנָא בַּר חִינָּנָא וְלָא עַלּוּ לְגַבֵּיהּ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הוּא נָמֵי לָא עָל בְּגַוֵּויהּ.
The Gemara relates about Mar Zutra, son of Rav Naḥman, that gentile contractors built a mansion [apadana] for him outside the Shabbat limit. Rav Safra and Rav Huna bar Ḥinnana happened to come there, but they did not enter it, because it had been built on Shabbat in a prohibited manner. And there are those who say: Even he, Mar Zutra himself, did not enter it.
The Gemara relates about Mar Zutra, son of Rav Naḥman, that gentile contractors built a mansion [apadana] for him outside the Shabbat limit. Rav Safra and Rav Huna bar Ḥinnana happened to come there, but they did not enter it, because it had been built on Shabbat in a prohibited manner. And there are those who say: Even he, Mar Zutra himself, did not enter it.
מר זוטרא בנו ליה גוים בקיבולת אפדנא חוץ לתחום ולא עיילי רבנן בההוא אפדנא. איכא דאמרי הוא נמי לא על בההוא אפדנא.
ערך אפדנא
אפדנא – א(ברכות נו.) בחלומות דרבא דהרואה אפדניה דאביי דנפל (מועד קטן יב.) מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת. (בבא קמא יב) בגמ׳ דחבתי בתשלומי נזקו אמר להו רב נחמן זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייהו ובריש גמ׳ דהמפקיד אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה פי׳ אפדנא חצר (א״ב: והוא לשון מקר׳ ויטע אהלי אפדנו. ותרגום ונטה אף שפרירו ויגוד ית אפדניה אך בעל הערוך גרס אדניה עיין ערך אדן).
א. [פאליץ.]
מסופר: מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן בנו ליה [לו] אפדנא [ארמון] גוים שהיו מקבלי קיבולת, והיה זה חוץ לתחום ועבדו גם בשבתות. לאחר זמן איקלע [הזדמן] לשם רב ספרא ורב הונא בר חיננא, ולא עלו לגביה [נכנסו אליו], מפני שלא רצו להשתמש בדבר שנעשה באיסור. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שהוא עצמו נמי [גם כן] לא על בגוויה [נכנס לתוכו].
The Gemara relates about Mar Zutra, son of Rav Naḥman, that gentile contractors built a mansion [apadana] for him outside the Shabbat limit. Rav Safra and Rav Huna bar Ḥinnana happened to come there, but they did not enter it, because it had been built on Shabbat in a prohibited manner. And there are those who say: Even he, Mar Zutra himself, did not enter it.
הכל
(5) וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מְקַבְּלֵי קִיבּוֹלֶת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם אָסוּר חוּץ לַתְּחוּם מוּתָּר אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי וְאִיכָּא דְּאָמְרִי סַיּוֹעֵי סַיַּיע בְּתִיבְנָא בַּהֲדַיְיהוּ.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel say: With regard to gentile contractors, within the boundaries of the Shabbat limit, it is prohibited to let them work on Shabbat, but outside the Shabbat limit it is permitted? The Gemara answers: An important person is different and must behave in a stricter manner. And there are those who say: He provided them with assistance with straw for making the bricks. Consequently, they were not fully independent contractors, and therefore it was prohibited for them to work on Shabbat, even outside the Shabbat limit.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel say: With regard to gentile contractors, within the boundaries of the Shabbat limit, it is prohibited to let them work on Shabbat, but outside the Shabbat limit it is permitted? The Gemara answers: An important person is different and must behave in a stricter manner. And there are those who say: He provided them with assistance with straw for making the bricks. Consequently, they were not fully independent contractors, and therefore it was prohibited for them to work on Shabbat, even outside the Shabbat limit.
איכא דאמר סיועי סייעוהו בתבואה בהדייהו – פי׳ ובעבור שנעש׳ בו עבוד׳ החמיר על עצמו שלא יכנס שם האי עובדא דאבונכרי דבי ריש גלותא קשה מאד אי מלאכות המותרות במועד הן כי נקטי אגרא מאי הוי ואי במלאכות האסורות אפי׳ עבדי בחנם גמור אסור וראיתי מה שפירש׳ באבונכרי עובדי כוכבי׳ שהי׳ מוטל עליהם לתת לו מעות ידועים או לעשות לו מלאכה כנגדם וכן כל יומא ויומא מנכין מחובן כדי פעולתן הוא משמ׳ כדי שכיר יום ואסור ולהכי אמרי׳ דכיון דאינו אלא נכוי חוב המוטל עליהם מקודם לכן והרשות בידם לעשות מלאכה בנכוי קבלנות הוא ומותר כדי קבולת אבל ק״ל על זה הפי׳ דה״ל למימר בד״א שרא להו לדבי ריש גלותא למעבד להו אבונכרי עיבידתי׳ והכי אמרי דשריא לאונכרי וכי עובדי כוכבים ומזלות אלו להוראה באו לפנינו ובתוספות רבי׳ ידידיה ז״ל פירשוה באבונכרי ישראל ובמלאכות המותרות במועד היו ואעפ״כ אסור לעשותן בשכר ממש כדי להרויח השכר ועושה מלאכתו בחול אבל מפני שבזה לא היה אלא נכוי בלבד התיר להם דלא מחזי כשכר מועד ומיהו אלו אי אפשר לבטל המלאכה לעשות אלא לא היה אלא בשכר מותר לאלו לעשות אפי׳ בשכר ממש הן מפני צורך המועד הן מפני דבר האבד אבל הב״ע בשהיה אפשר לעשות מלאכת ריש גלותא ע״י אחרים וזהו הנכון.
ושואלים: והאמר [והרי אמר] שמואל: מקבלי קיבולת, בתוך התחום אסור, חוץ לתחום מותר, וארמון זה הלא נבנה מחוץ לתחום! ומשיבים: אדם חשוב שאני [שונה] וצריך להקפיד יותר. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: סיועי סייע בתיבנא בהדייהו [היה, מסייע מספק תבן יחד אתם] לצורך עשיית הלבנים לבנין, וכיון שכך לא היו מקבלי הקיבולת עצמאיים לגמרי אלא היו כשכירים, ולכן יש בכך איסור.
The Gemara asks: But didn’t Shmuel say: With regard to gentile contractors, within the boundaries of the Shabbat limit, it is prohibited to let them work on Shabbat, but outside the Shabbat limit it is permitted? The Gemara answers: An important person is different and must behave in a stricter manner. And there are those who say: He provided them with assistance with straw for making the bricks. Consequently, they were not fully independent contractors, and therefore it was prohibited for them to work on Shabbat, even outside the Shabbat limit.
הכל
(6) רַב חָמָא גשְׁרָא לְהוּ לְאַבְוָנְגָּרֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא לְמֶיעְבַּד לְהוּ עֲבִידְתָּא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא אֲמַר כֵּיוָן דַּאֲגַר לָא קָא שָׁקְלִי שַׁרְשׁוֹיֵי הוּא דְּקָא מְשָׁרְשׁוּ לֵיהּ וְלֵית לַן בַּהּ.
The Gemara relates that Rav Ḥama permitted the bath attendants [abunagrei] of the Exilarch’s house to work for them, i.e., the Exilarch and his household, on the intermediate days of a Festival. He said in explanation of this leniency: Since they do not take payment for working during the week of the Festival, they are merely conferring a favor on the Exilarch. Therefore, it is not viewed as actual labor, and we have no problem with it.
The Gemara relates that Rav Ḥama permitted the bath attendants [abunagrei] of the Exilarch’s house to work for them, i.e., the Exilarch and his household, on the intermediate days of a Festival. He said in explanation of this leniency: Since they do not take payment for working during the week of the Festival, they are merely conferring a favor on the Exilarch. Therefore, it is not viewed as actual labor, and we have no problem with it.
רב חמא שרא לאכוונרי דבי ריש גלותא למיעבד להון עיבידתא בחולי דמועדא. מאי טעמא? דכיון דלא אגרא שקלי, שרשויי הוא דמשרשי להו – כגון דורון הוא ושרי.
ערך אכנגרי
אכנגרי – אדבי ריש גלותא (מועד קטן יב.). ס״א אברנגרי פי׳ מסדרי שלחנות למעבד עבידתייהו ואם נשברה רגל השלחן שרי לתקנה פירש בתשובות אבונגר הוא הממונה על שולחן המלך שולחן בלשון פרסי אבון והמלך גאר.
א. [סארוורס וואס בדיהנן דעם טיש.]
אבוגנגרי – מסדרי שולחנות.
למיעבד עבידיתייהו – אם נשבר השלחן שרי לתקנו.
שרשויי – ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה.
אמר כיון דאגרא לא קא שקלי שרשויי הוא דקא מישתרשי אלא מיחזי כשכירות ולית לן בה – פ׳ אף על פי שהשולחנות היו צריכין לו לריש גלותא בחולו של מועד לא הותרו הפועלין לעשותן וליטול ממנו שכר שמי צריך לאותו דבר במועד הוא מותר לעשותו ולא הפועלין לקבל שכר אך אם לא היה לו לפועל מה לוכל. והילכך כיון שלא היו מקבלין ממנו שכר אלא לבד שהיו אוכלין עמו סעודתו אינה חשובה שכר ומותר.
מסופר: רב חמא שרא להו לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא [התיר להם למלצרים של בית ראש הגולה לעשות להם עבודה בחול המועד], אמר בנימוק להיתר זה: כיון דאגר לא קא שקלי [ששכר העבודה אינם לוקחים], שרשויי [רק רווח וטובת הנאה] הוא דקא משרשו ליה [שהם נהנים], שמלצרים אלה היו באים ומסייעים בעבודה תמורת מזונם, ולכן אין לראות זאת כמלאכה של ממש, ולית לן [ואין לנו] בה איסור.
The Gemara relates that Rav Ḥama permitted the bath attendants [abunagrei] of the Exilarch’s house to work for them, i.e., the Exilarch and his household, on the intermediate days of a Festival. He said in explanation of this leniency: Since they do not take payment for working during the week of the Festival, they are merely conferring a favor on the Exilarch. Therefore, it is not viewed as actual labor, and we have no problem with it.
הכל
(7) תָּנוּ רַבָּנַן דמְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד וּבַמּוֹעֵד אָסוּר הכְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כֹּל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹמֵר לְגוֹי1 וְעוֹשֶׂה וְכֹל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֵינוֹ אוֹמֵר לְגוֹי2 וְעוֹשֶׂה תַּנְיָא אִידַּךְ מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד ווּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְשֶׁלֹּא יִמְנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.
The Sages taught in a baraita: Gentiles may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, but it is prohibited to execute it during the Festival week itself. The principle of the matter is: Any action that a Jew may perform himself, he may tell a gentile to perform, and any action that he may not perform himself, he may not tell a gentile to perform. It is taught in another baraita: A gentile may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, provided that he does not measure, weigh, or count, in order to plan the work, in the same manner as he does on an ordinary weekday.
The Sages taught in a baraita: Gentiles may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, but it is prohibited to execute it during the Festival week itself. The principle of the matter is: Any action that a Jew may perform himself, he may tell a gentile to perform, and any action that he may not perform himself, he may not tell a gentile to perform. It is taught in another baraita: A gentile may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, provided that he does not measure, weigh, or count, in order to plan the work, in the same manner as he does on an ordinary weekday.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
תנו רבנן: מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד, ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול.
וכן אינו נותן בקיבולת לגוי במועד. כללו של דבר כל דבר שמותר לו לעשותו אומר לו ועושה, וכל שאינו מותר לעשותו אינו אומר לגוי ועושה.
וישראל (ש)נותן במועד בקיבולת לעשות לאחר המועד אבל לא במועד. כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה.
מקבלין קיבולת. כלומר נותנין מלאכה לגוי במועד כדי לעשותה לאחר המועד. אבל כדי לעשותה במועד אסור, כיון שהוא אינו יכול לעשותה, אינו יכול לצוות עליה לעשותה.
ובלבד שלא ישקול. אם הוא מטוה שנותנו לגרדי לארגו ונותנו לו במשקל.
ובלבד שלא ימדוד. אם הוא דבר שדרכו למדידה, כגון בנין בתים.
ושלא ימנה. אם הוא דבר מנין, כגון מעות להתיכן ולצרף אותן ולהשיבן למטבע אחר, כדרך שהוא עושה בחול, צריך לשנות.
מתנין עם הגוי במועד ומוסרין לו קיבולת לעשות בו אחר המועד הן בקרקע הן במטלטלין אבל לא לעשותה במועד כמו שביארנו ואף בזו דוקא שלא ישקול במועד אם הוא דבר הראוי למשקל כגון שימסור מטוה לגרדי או כסף לצורף במשקל וכן שלא ימדוד אם הוא דבר הראוי למדידה כגון בית לבנאי לשעור קנים או בגד לצבע וכן שלא ימנה אם הוא דבר הראוי למנין שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
אין מרביעין בהמה בחולו של מועד מפני שיש בהבאת הזכר עליה טורח יתר ואפי׳ חמורה שנתחממה אע״פ שהיא מלאכת האבד מפני שעשויה להצטנן ושוב קשה לזווגה אין מרביעין אותה ומ״מ מכניסין אותם לבית הבקרות ואם יזדוגו יזדוגו וכן בכל הבהמות ולעולם אין מרביעין בבכור שהרי אסור הוא בגיזה ועבודה וזו מעין עבודה הוא וכן פסולי המוקדשין והם קדשים שהוממו ונפדו שהרי אסורים הם בעבודה כמו שיתבאר במקומו:
אין מכניסין צאן לדיר שבשדה כדי לזבל את השדה מפני שהוא כמכוין לזבל ואם באו גוים מאליהם לדייר שדהו של זה מותר אבל אין מסייעין אותן ואין מוסרין להם שומר להסיע את הצאן ממקום למקום כדי שידיירו כל השדה:
היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה והתחיל זמן שכירותו קודם המועד מסייעין אותו השכיר ומוסרין לו שומר אף בשכיר להסיע את הצאן ממקום למקום שאין זה ניכר שלשם חול המועד בפרט יהא עושה כן אחר שהוא שכיר לזמן ושהגיע זמן שכירותו קודם המועד ובשבת אין נותן לו שכר אלא שרשאי להחזיק לו טובה וביום טוב נותן לו מזונות ויראה דוקא למוצאי יום טוב שהרי אין מזמנין את הגוי ביום טוב ואע״פ שהתירו לומר אי ניחא לך במאי דטריח לן וכו׳ זו אינה אלא בגוי שבא לביתו אבל להזמינו מתחלה אף בדרך זה לא:
במסכת פסח ראשון התבאר על הזבל שבחצר שמסלקין אותו לצדדין ואם נעשית חצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה:
חבית של יין או של שכר שלא היתה מגופה מותר לגופה ולטוח מגופתה ולחברה אע״פ שאין הפסידא מרובה כשעומדת בלא מגופה מ״מ פסידא יש בה שהיין או השכר שבתוכה מתחזק הרבה מצד סתימתה והוא שאמרו בר שית סאוי ושיע כבר תמני ולא שיע כלומר קנקן שאינו מחזיק אלא שש סאין והוא סתום במגופה וטוח בה עולה לבעל הבית כקנקן מחזיק שמנה ואינו סתום:
ולמדת מזה שזה שאמרו מהו למישעא חביתא פירושו לגופה ולטוחה וגדולי הרבנים פירשו בה זפיתה מבפנים וכגון שלא קנה היין עד המועד ולא היה סבור לקנות שאין כאן כיוון מלאכה במועד ואין נראה כן שהרי זו היא שסמכו לה זופתין חביתא ר״ל חבית גדולה ואין זופתין כוזתא ר״ל חבית קטנה כלומר שהגדולה יש בה פסידא גדולה וקטנה אין לה פסידא ראויה לחוש ולישנא אחרינא זופתין כוזתא כלומר הואיל ויש בה פסידא מועטת אחר שהטורח מועט ואין זופתין חביתא מפני שטירחה יתר:
ולענין פסק זופתין את החבית בין גדולה בין קטנה שלא יתקלקל היין או השכר שבתוכה:
ת״ר מקבלין קבולת במועד – פי׳ מקבלין עובדי כוכבים ומזלות מישראל קבולת במועד לעשותה לאחר המועד ולא גזרי׳ שמא יתחיל בה במועד.
(7-14) ובמועד לא יעשה – פי׳ כלל ולא אמרי׳ הכא מתנה עמו ע״מ שלא לעשו׳ ועוש׳ כדההיא דאמרי׳ התם פוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דהתם שורת הדין מלאכ׳ דעובדי כוכבים ומזלות הוא לגמרי ובשעת ההיתר פוסק עמו בחול אבל הכא שאני נותנין לו מלאכתנו בשעת איסור דהיינו במועד לא סגי בהכי והא רבי׳ ידידיה ז״ל מדמי לה לההיא ולא נהיר.
תנו רבנן [שנו חכמים]: מקבלין קיבולת במועד, כלומר, מותר לקבוע ולהזמין עבודה קבלנית במועד על מנת לעשותה לאחר המועד, ובמועד עצמו אסור. כללו של דבר: כל שהוא מותר להיות עושה בעצמו — אומר לגוי ועושה, וכל שאינו עושה בעצמו — אינו אומר לגוי ועושה. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד, ובלבד שלא ימדוד, ושלא ישקול, ושלא ימנה, כדי לתכנן את העבודה, כדרך שהוא עושה בחול.
The Sages taught in a baraita: Gentiles may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, but it is prohibited to execute it during the Festival week itself. The principle of the matter is: Any action that a Jew may perform himself, he may tell a gentile to perform, and any action that he may not perform himself, he may not tell a gentile to perform. It is taught in another baraita: A gentile may receive contract work on the intermediate days of a Festival in order to execute it after the Festival, provided that he does not measure, weigh, or count, in order to plan the work, in the same manner as he does on an ordinary weekday.
הכל
(8) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן זאֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד כַּיּוֹצֵא בּוֹ חאֵין מַרְבִּיעִין בִּבְכוֹר וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין.
The Sages taught in a baraita: One may not breed an animal, i.e., coax or compel a male to mate with a female, on the intermediate days of a Festival, as this is similar to prohibited labor. Similarly, one may not breed a firstborn animal, nor an unfit consecrated animal. It is prohibited to ever work these animals because of their sanctified status, and breeding them resembles working them.
The Sages taught in a baraita: One may not breed an animal, i.e., coax or compel a male to mate with a female, on the intermediate days of a Festival, as this is similar to prohibited labor. Similarly, one may not breed a firstborn animal, nor an unfit consecrated animal. It is prohibited to ever work these animals because of their sanctified status, and breeding them resembles working them.
אין מרביעין בהמה – משום דעביד מלאכה בחולו של מועד.
אין מרביעין – אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר.
בבכור – דקעביד ביה מלאכה וכתיב (דברים טו) לא תעבוד בבכור שורך.
אין מרביעין בהמה בחולו של מועד. אוחזין בבהמה נקבה ומביאין עליה זכר, ואסור מפני הטורח.
אין מרביעין בבכור. דעבודה היא. ובפסולי המוקדשין. שהוממו, ואף על פי שנפדו, אסורין בגיזה ובעבודה, כדנפקא לן מן תזבח ואכלת בשר, תזבח ולא גזה ועבודה, ואכלת ולא חלב, ומשתעי קרא בפסולי המוקדשין. ובפסולי המוקדשין משכחת לה שהיתה נקבה, והמרביע עליה עובד בה עבודה. ובבכור נמי בעילה שהוא בועל נקראת עבודה, כדאשכחן בעבד עברי שנקראת בעילתו עבודה, כדכתיב משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וגו׳, מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית, שטורח עמה בלילה, והולדות לאדון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה.
ויש מפרשים שאם ירביענו על פרתו בשביל שהוא יפה ושמן ובעל אברים, שמא יחייהו שנים רבים, ואתי לידי תקלה שמא יהנה ממנו מגזתו ומעבודתו, משום הכי אסרו חכמים שלא ירביעו אותם על אחרים. דפסולי המוקדשין אם הם נקבות שלא יגדלו מהם עדרים, וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן.
בחולו של מועד. שכיחי.
וללישנ׳ קמ׳1 אמאי נקט ח״ה ניתני בחול ונ״ל כדפי׳ רש״י ז״ל2 דאיידי דנקט שבת וי״ט נקט נמי מועד וה״ה חול3.
מקבלי [קיבולת4]. נותנין מלאכה לגוי במועד לעשות׳ אחר המועד5.
לשקול. כגון מטוה שנותנין לגרדי במשקל6.
ואין מרביעין. להביא על הבהמה זכר7.
(ד)[ב]בכור. דעבודה היא8.
ופסולי המוקדשין. שהוממו אעפ״י שנפדו אסורין בגיזה ועבודה כדנפק׳ לן מתזבח ואכלת בשר דאיירי בפסולי המוקדשין9.
1. לכאו׳ צ״ל ללישנא בתרא דאיירי באבל א״כ ליכא נפק״מ בין חול המועד לחול.
2. כ״ה בפרש״י כת״י וכן הביא בתוס׳ הרא״ש בשם רש״י.
3. וכ״כ הריטב״א והמאירי ועיין תוס׳ ד״ה אמר שמואל. וברא״ש (ס״ז) כתב אי נמי נקט חוש״מ לרבותא דאע״ג דלא שכיחא כולי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא כמו בחול ממש אפי׳ הכי אסור.
4. כ״ה בפרש״י לרי״ף.
5. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה מקבלין קבולת.
6. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה שלא ישקול.
7. כעי״ז פרש״י ד״ה אין מרביעין.
8. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה בבכור.
9. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ובפסולי המוקדשין.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מרביעין (כלומר, מחזיקים ומסייעים בהרבעה) של בהמה בחולו של מועד שהדבר דומה למלאכה. כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין (בהמות שהוקדשו לקרבן ונפל בהן מום) שנראה כאילו עושים בהן עבודה.
The Sages taught in a baraita: One may not breed an animal, i.e., coax or compel a male to mate with a female, on the intermediate days of a Festival, as this is similar to prohibited labor. Similarly, one may not breed a firstborn animal, nor an unfit consecrated animal. It is prohibited to ever work these animals because of their sanctified status, and breeding them resembles working them.
הכל
(9) תַּנְיָא אִידַּךְ אֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמוֹרָה שֶׁתָּבְעָה מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ זָכָר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּצְטַנֵּן וּשְׁאָר כׇּל הַבְּהֵמוֹת מַכְנִיסִין אוֹתָן לְבַקְרוּת.
It is taught in another baraita: One may not breed an animal on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: If a she-donkey yearns for a mate because she is in heat, one may breed her with a male, lest she cool off, i.e., lest her estrus cycle pass without her mating, which will cause a significant loss. With regard to all other animals that are in heat, they are merely brought into corrals in which there are males, there being no need for further human intervention.
It is taught in another baraita: One may not breed an animal on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: If a she-donkey yearns for a mate because she is in heat, one may breed her with a male, lest she cool off, i.e., lest her estrus cycle pass without her mating, which will cause a significant loss. With regard to all other animals that are in heat, they are merely brought into corrals in which there are males, there being no need for further human intervention.
ר׳ יהודה אומר: חמורה שתבעה מרביעין עליה בשביל שלא תצטנן, ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות.1
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״לבקירת״.
ערך בקר
בקר – א(מועד קטן יב.) ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות. (בראשית רבה) הרבה ארב׳ עצבונך והרונך והא בקורת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקורת של רבי. והיה למשלח שור תרגום ויהי לבית ארבע בקרן דתורין. ואל הבקר רץ אברהם תרגום ולבקרותא רהט אברהם. שגר אלפיך תרגום ירושלמי בקרת תוריכין ותרגום שלנו בקרי תורך פי׳ מקום ששם עומדין השוורין. (בבא מציעא פז) הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד פירוש צמד בקר. (בבא מציעא מב:) בקרא שומר שכר דיתמי הוא. (כתובות פד) ההוא בקרא דיתמי. (סוטה מח) בגמ׳ עד פטיש אמר רב הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי ודגלדאי אסור פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן ועיין בהון רב הונא ולא הוה בהן גדופין והתיר דגלדאי שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר.
א. [רינד העטרדע רינדשטאל.]
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: אין מרביעין בהמה בחולו של מועד, ר׳ יהודה אומר: חמורה שתבעה (שהגיע זמן היחום שלה) — מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן (תעבור תקופת היחום שלה), ואם לא הורבעה בזמנה יש בכך הפסד מרובה, ושאר כל הבהמות שנתייחמו — מכניסין אותן לבקרות (מקומות מגודרים) שיש בהם זכרים ושם אין צורך שיסייע אדם בכך.
It is taught in another baraita: One may not breed an animal on the intermediate days of a Festival. Rabbi Yehuda says: If a she-donkey yearns for a mate because she is in heat, one may breed her with a male, lest she cool off, i.e., lest her estrus cycle pass without her mating, which will cause a significant loss. With regard to all other animals that are in heat, they are merely brought into corrals in which there are males, there being no need for further human intervention.
הכל
(10) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן טאֵין מְדַיְּירִין לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים וְלֹא בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְאִם בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן מוּתָּר.
The Sages taught in a baraita: One may not enclose livestock in particular areas of a field, in order to fertilize that area with their manure, on Shabbatot, or on Festivals, or on the intermediate days of a Festival. But if the animals came on their own to the field, it is permitted, and he need not remove them although he benefits from their manure.
The Sages taught in a baraita: One may not enclose livestock in particular areas of a field, in order to fertilize that area with their manure, on Shabbatot, or on Festivals, or on the intermediate days of a Festival. But if the animals came on their own to the field, it is permitted, and he need not remove them although he benefits from their manure.
תנו רבנן: אין מדיירין בחולו של מועד – פי׳ מכניסין הבהמות לדיר כדי שיטול זבלם לזבל השדות והאילנות. ואם באו מאיליהן מותר.
ערך דר
דר – א(פרק ג׳ בשביעית) המדייר את שדהו עושה סהר בית סאתים פי׳ מדייר שמכניס כל בהמות לשדה אחת כדי שתזדבל שיוציאו זבל ומזבלין השדה כמו דיר של בהמה: (מועד קטן יב.) תנו רבנן אין מדיירין שדה בחולו של מועד (גיטין מד: בכורות לד: פ״ד דשביעית) שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית (עירובין יח) דיר או סהר. (בבא קמא קיג) א״ר הני דמדיירי דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם פי׳ הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום אסור לקנות מבעלי הדיר הזבל מאי טעמא דערבן בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל.
ערך נער
נער – ב(מועד קטן יב.) ת״ר אין מדיירין שדה בחולו של מועד ואם באו מאליהן מותר פירוש גוים בבהמות ואין מסייעין אותן ואין מוסרין להן שומר לנער צאנם אם היה שכיר יום שכר שבת וכו׳ פי׳ אם היו אלו הרועים שכורים לעכו״ם אחרים יום או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא מותר לסייע אותן ומוסרין להן שומר לנער את צאנן (ירושלמי בפ״ג בשביעית) תני השוכר את הצאן אסור לנערה מהו לנערה מובילה ממקום למקום.
א. [פעלד מיסטיגען.]
ב. [טרייבען.]
אין מדיירין. שמכניסין בהמות לעדר, ושוכבין שמה בלילה, ומזדבל [נ״א: ומיזבל] המקום שעומדין שם מצואתן. ובכל לילה ולילה משנין מקומן, עד שמזדבל [נ״א: שמיזבלת] כל השדה כולה. ואסור לעשות מפני שנראה כעבודת קרקע, וגזרינן זה אף על פי שאינו עושה בידים, משום שאר עבודות קרקע הנעשות בידים.
ואם באו גוים מאליהם לדייר שדה של ישראל אוהבו שלא מדעתו ולא קצב להם שכר, מותר להניחן ונותן להם שכר לאחר כן.
מדיירין. שמכניסין הבהמות כל לילה על השדה לזבלה ונעשה כמו דיר. ואם גוים דיירו שדה של ישראל מעצמן מניחן לעשות ולאחר כך נותן להם שכר1.
1. כעי״ז בפרש״י לרי״ף ד״ה אין מדיירין וד״ה אם באו.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מדיירין אין מוליכים בהמות ממקום למקום בשדה כדי שאגב כך תוזבל השדה לא בשבתות, ולא בימים טובים, ולא בחולו של מועד. ואם באו מאליהן — מותר ואינו צריך לגרשן, אף שנמצא נהנה מן הזבל.
The Sages taught in a baraita: One may not enclose livestock in particular areas of a field, in order to fertilize that area with their manure, on Shabbatot, or on Festivals, or on the intermediate days of a Festival. But if the animals came on their own to the field, it is permitted, and he need not remove them although he benefits from their manure.
הכל
(11) וְאֵין מְסַיְּיעִין אוֹתָן וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶם שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ מְסַיְּיעִין אוֹתָן וּמוֹסְרִין לָהֶם שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם ר׳ רַבִּי אוֹמֵר יבַּשַּׁבָּת בְּטוֹבָה ביו״ט בְּיוֹם טוֹב בִּמְזוֹנוֹת בַּמּוֹעֵד בְּשָׂכָר אָמַר רַב יוֹסֵף הִלְכְתָא כְּרַבִּי.:
The baraita continues: And one may not assist gentile shepherds in pasturing their sheep in his field so that it will be fertilized, nor may one provide them with a shepherd to help herd their sheep all around the field so that it is completely fertilized. If the gentile shepherds were hired by the week, by the month, by the year, or by the septennial period, i.e., the seven years from one Sabbatical Year to the next, one may assist them and provide them with a shepherd to herd their sheep. Since they were hired for an extended period of time, it is not as though they were hired specifically for Shabbat or the Festival. Rabbi Yehuda HaNasi says: On Shabbat one may have the gentile pasture the sheep in one’s field as a favor, i.e. in order to earn one’s good graces, but not for pay; on a Festival, it is permitted even in exchange for food; and on the intermediate days of the Festival, it is permitted for pay. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
The baraita continues: And one may not assist gentile shepherds in pasturing their sheep in his field so that it will be fertilized, nor may one provide them with a shepherd to help herd their sheep all around the field so that it is completely fertilized. If the gentile shepherds were hired by the week, by the month, by the year, or by the septennial period, i.e., the seven years from one Sabbatical Year to the next, one may assist them and provide them with a shepherd to herd their sheep. Since they were hired for an extended period of time, it is not as though they were hired specifically for Shabbat or the Festival. Rabbi Yehuda HaNasi says: On Shabbat one may have the gentile pasture the sheep in one’s field as a favor, i.e. in order to earn one’s good graces, but not for pay; on a Festival, it is permitted even in exchange for food; and on the intermediate days of the Festival, it is permitted for pay. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
אבל אין מסייעין הרועין ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנן. ואם היה שכיר שנה שכיר חדש שכיר שבת מסייעין הרועין ומוסרין להם שומר לנער צאנן. ר׳ אומר: אם באו בשבת בטובה – בלא כלום הנאה, או ביום טוב במזונות – בלבד, כלומר שכירותכם היא סעודתכם. במועד אפילו בשכר אמר רב יוסף הילכתא כרבי.
אין מסייעין אותן – לבהמה לבא בשדה או אם נכרים הם אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה אפילו בבאין מעצמם.
לנער – לשמור כגון אם נכרים הם.
שכיר שבת – ששכרו כל השבוע לדייר שדהו.
שבוע – שמיטה.
מסייעין – כאילו של נכרים הוא.
ה״ג: ועושה נכרי בשבת וי״ט ומסייעין במועד – דלא טרח מלאכה כלומר יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר.
ומוסרין לו רועה אחד לנער צאנו – שמדיירין אותה הואיל ואינו שכיר לשבת ממש.
רבי אומר בשבת בטובה – אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו עושה כלומר בחנם ולא בשכר.
ואין מסייעין. את המדיירין שדה של ישראל לדייר אם גוים הם.
ואין מוסר להם. בעל השדה.
שומר לנער את צאנם. לשמור את צאנם.
אבל [היה] שכיר שבת, קודם שהגיע המועד, אינו ניכר שלשם חולו של מועד היה עושה, שהרי היה שכור מקודם לזה.
בשבת. (אין) [אם] מדיירין גויים שדה של ישראל, אין ראוי שיתן להם בעל הבית כלום, אלא מחזיק להם חֵנות על המתנה שנתן לו.
ביום טוב. שאינו חמור כל כך, מותר לתת לרועים מזונות.
בחולו של מועד. אפילו שכר יתן להם, דסבירא ליה לרבי שמותר לומר להם ולשוכרם על זה שיכנסו לתוך שדהו.
ואין מסייעין. לגוי לדייר׳ וי״מ אין מסייעין ליתן להם מזונות1.
ואין מוסר להם. בעל השדה שומר2.
לנער. פי׳ לשמור צאנם3 ל״א4 לנער לנערן לכאן ולכאן כדי שתתזבל השדה.
שכיר שבת. ששכר אותם לדייר כל השבת פי׳ כל השבוע.
שבוע. שמיטה כאילו של גוים ועושה בהם הגוי בשבת וי״ט5.
ומסייעין אותן במועד6. דלאו טורח מלאכה הוא7.
בשבת. אם מדיירין גוים שדה של ישראל8.
בטובה. פי׳ בחנם שמחזיק לו טובה9.
בי״ט. לתת להם מזונות מותר10.
במועד בשכר. דלאו מלאכה היא כלל דליכ׳ טירח׳ ואתי׳ ממיל׳ הילכ׳ מותר בחול המועד.
כמאן. פי׳ כמאן אמרי׳ בכל דוכת׳ דדבר האבד לא בעי שינוי ר׳ יוסי היא11.
1. ובפרש״י לגמ׳ פי׳ אין מסייעין לבהמה לבוא בשדה א״נ אם הם נכרים ובאו מעצמם.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ואין מוסר.
3. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה לנער.
4. עיין בנמוקי יוסף שהביא בשם הירושלמי מהו מנערה מוליכה ממקום למקום ומתוך כך הגללים מתנערים. וכן הביא בשיטת ריב״ב בשם הרב ר׳ משה. ועיין רמב״ם פ״ח מהל׳ יו״ט הי״א והביאו הריטב״א.
5. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה שכיר שבוע.
6. כגי׳ רש״י בגמ׳.
7. וכ״כ בשיטת ריב״ב. ובריטב״א כתב דמסייע זה אין בו ממש ואין דומה לסיוע דברייתא.
8. כעי״ז פי׳ בשיטת ריב״ב.
9. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה בטובה.
10. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ביו״ט. ומשמע דאף ביו״ט עצמו שרי ליתן להם מזונות. אמנם עיין ברא״ש (סי״ב) שהביא בשם הראב״ד דאסור לתת לו מזונות ביו״ט דהא אמרינן בביצה דאין מזמנין את הנכרי ביו״ט וכ״כ המאירי. אמנם דעת הרא״ש דשרי דלא אסרו אלא לזמן את הנכרי שהוא רוצה לכבדו ומרבה מנות בשבילו אבל עבדיו ושפחותיו וכן שליח נכרי שנשתלח לישראל שרי לאכול אצלו. וכ״כ הריטב״א שלא אסרו אלא לזמן את הגוי אבל שלא בזימון שרי.
11. כעי״ז פי׳ בפרש״י לרי״ף ד״ה כמאן.
ואולם אין מסייעין אותן את הרועים הגוים, ואין מוסרין להם שומר לנער (להסיע, להזיז) את צאנם ממקום למקום. היה הפועל הגוי שכיר שבת (שבוע), שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע (שבע שנים) — מסייעין אותן, ומוסרין להם שומר לנער את צאנם כיון שנשכר לזמן מרובה אינו כעושה מלאכה ביום זה בלבד. רבי אומר: בשבת עושים זאת בטובה, כלומר, רק עבור טובה, אבל בלא לקבל שכר אחר, ביום טוב מותר לעשות זאת גם אם מקבל מזונות עבור כך, ואילו במועד אפילו בשכר. אמר רב יוסף: הלכתא [הלכה] כרבי בענין זה.
The baraita continues: And one may not assist gentile shepherds in pasturing their sheep in his field so that it will be fertilized, nor may one provide them with a shepherd to help herd their sheep all around the field so that it is completely fertilized. If the gentile shepherds were hired by the week, by the month, by the year, or by the septennial period, i.e., the seven years from one Sabbatical Year to the next, one may assist them and provide them with a shepherd to herd their sheep. Since they were hired for an extended period of time, it is not as though they were hired specifically for Shabbat or the Festival. Rabbi Yehuda HaNasi says: On Shabbat one may have the gentile pasture the sheep in one’s field as a favor, i.e. in order to earn one’s good graces, but not for pay; on a Festival, it is permitted even in exchange for food; and on the intermediate days of the Festival, it is permitted for pay. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
הכל
(12) מתני׳ מַתְנִיתִין : וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ כזוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יוֹסֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.:
MISHNA: And similarly, with regard to one whose wine was already in the collection pit beside the wine press and needed to be removed lest it sour, and mourning for some close relative or some other unavoidable accident befell him, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival he may draw off the wine and complete the process, and then plug each barrel of wine in its usual manner; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel to cover the collection pit so that the wine will not sour.
MISHNA: And similarly, with regard to one whose wine was already in the collection pit beside the wine press and needed to be removed lest it sour, and mourning for some close relative or some other unavoidable accident befell him, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival he may draw off the wine and complete the process, and then plug each barrel of wine in its usual manner; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel to cover the collection pit so that the wine will not sour.
מתני׳ וכן מי שהיה יינו בבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלין ר׳ יוסי אומר זולף וגומר כדרכו. ר׳ יהודה אומר עושה לו לימודים כו׳ – פירוש לימודין מכסהו.
ערך למד
למד – א(שבת קכה:) צאו ולמדים פירש רבי חננאל זה שאמר רבי צאו ולמדו עשו להם לימודים יש מי שאומר עיינו בהן כלומר לימוד בענין בלא מעשה ויש אומר לימודים כגון זו ששנינו (מועד קטן יב.) עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ והן כסויין עצים ועליהן טיט צריכים מעשים (שבת נ) מני רבה בר הונא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונסמך עליהם וכו׳ (א״ב בנוסחאות כתוב תני רבה בר בר חנא קמיה דרב חריות של דקל שגדרם לעצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשור).
א. [נאך דענקען.]
מתני׳ בתוך הבור – שלפני הגת אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור.
זולף וגומר כדרכו – כלומר מריק אותו בחבית וגף החבית במגופה גמורה.
עושה לו למודים – אינו יכול לגוף כדרכו אלא שיתפס היינו לימודין בשביל שלא יחמיץ שאם אינו סותמו מחמיץ.
ומי שהיה יינו בתוך הבור ואירע לו אבל או אונס אחר ולא גמרו עד המועד זולף כדרכו וגומר במועד דברי ר׳ יוסי,
דברי רבי יוסי – בשמן תניא מילתא דר׳ יהודה ברישא וכיון דאתחיל מילתא דרבי יוסי מסיים לה וגף ביין לא ידענא אי אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה אחבית קאי דשייך בה מגופה ומדקתני בה זולף וגומר משמע דאבור קאי דאחבית לא שייך משמע דגף אחרי כן וגם עושין לו לימודין משמע דקאי אבור ולית ליה זולף וגומר דאחבית לא שייך לימודין דסגי בכיסוי קטן.
מתני׳ ב. וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. בערב הרגל.
ואירעו אבל. ערב הרגל, ולא היה יכול להעלותו מן הבור ולשומו בחביות. אי נמי אונס חולי או אונס פועלים, לדעת ר׳ יוסי מתירו בחולו של מועד להעלותו כולו מן הבור, שאם לא יעלנו משם עד מוצאי הרגל ישוב חומץ, לפיכך יעלנו מן הבור לחביות, ואחר כך מניח מגופה של טיט בפי כל החביות, כדי שלא יצא ריח היין מן החביות, כדי שיהא וחזק ומקבל במזיגתו מים הרבה. ור׳ יהודה סבירא ליה שאסור להעלותו מן הבור לחביות, אלא כדי שלא יחמיץ היין בתוך הבור, יעשה לו לימודין, שפירושו נסרים, ומכסהו בהם ויעמוד שם עד מוצאי יום טוב.
ויש מי שמפרש זולף [וגומר] וגף כדרכו ממצה כל היין מן הענבים שבגת וגומרן, וסוחטן וטוענן בקורה ומורידן לבור. וגף מניח מגופה על פי הבור שהיין בתוכו, ומכסה את היין יפה כדרכו. ור׳ יהודה סבר דלא מכסה ליה אלא עראי ולא כדרכו.
ואף על פי שהשמיענו בשמן ר׳ יוסי דדבר האבד מותר לעשותו ביום טוב בלא שום שינוי בעולם, הוצרך להשמיענו ביין, שלא תאמר דוקא קאמר ר׳ יוסי בשמן שהפסדו מרובה אם יתעפשו הזיתים, אבל ביין שהפסדו מועט לא הוה שרי, קמ״ל דשרי. ואם נחלקו ביין ולא בשמן, הייתי אומר שר׳ יהודה היה מודה לו בשמן שהפסדו מרובה, קמ״ל אפילו בשמן בעי ר׳ יהודה שינוי.
ב משנה וכן מי שהיה יינו בתוך הבור לאחר שנדרכו הענבים בגת וצריך כבר להוציאו משם ואירעו אבל, או אונס, או שהטעוהו הפועלים, שאמרו שיבואו לעשות מלאכתו ולא באו, ולא הספיק להוציאם בחזרה בערב החג — זולף מוציא את היין וגומר, וגף (סותם את החביות במגופה) כדרכו, אלו דברי ר׳ יוסי. ר׳ יהודה אומר: אינו סותם כדרכו אלא עושה לו לבור היין לימודים (כיסוי של קרשים) בשביל שלא יחמיץ היין.
MISHNA: And similarly, with regard to one whose wine was already in the collection pit beside the wine press and needed to be removed lest it sour, and mourning for some close relative or some other unavoidable accident befell him, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival he may draw off the wine and complete the process, and then plug each barrel of wine in its usual manner; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel to cover the collection pit so that the wine will not sour.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּמִישְׁחָא נְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ אֲבָל חַמְרָא דְּלָא נְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה וְאִי אַשְׁמְעִינַן בָּתְרָיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֶה לר׳ לְרַבִּי יוֹסֵי צְרִיכָא.
GEMARA: The Gemara comments: And both this mishna and the previous one (11b), about the olive press, are necessary, as, if the tanna teaches us only the first mishna, one might say that only in that case does Rabbi Yosei say that one is permitted to complete the process, because in the case of oil, the potential loss is considerable. However, in the case of wine, where the loss is not as considerable, one might say that he concedes to Rabbi Yehuda that it must be done in an altered manner. And if he teaches us only the last mishna, one might say that only in that case involving wine did Rabbi Yehuda say that one must be stringent, but in the other case involving oil one might say that he concedes to Rabbi Yosei and is lenient. Therefore, it is necessary to teach both cases.
GEMARA: The Gemara comments: And both this mishna and the previous one (11b), about the olive press, are necessary, as, if the tanna teaches us only the first mishna, one might say that only in that case does Rabbi Yosei say that one is permitted to complete the process, because in the case of oil, the potential loss is considerable. However, in the case of wine, where the loss is not as considerable, one might say that he concedes to Rabbi Yehuda that it must be done in an altered manner. And if he teaches us only the last mishna, one might say that only in that case involving wine did Rabbi Yehuda say that one must be stringent, but in the other case involving oil one might say that he concedes to Rabbi Yosei and is lenient. Therefore, it is necessary to teach both cases.
גמ׳ וצריכא – למימר בתרוייהו בשני בבי דמתני׳ דמשחא ודחמרא ר׳ יוסי אומר זולף כו׳.
בההיא רישא דמתניתין.
קאמר רבי יוסי – זולף כדרכו.
דמשחא – יקיר ואיכא פסידא יתירא.
מודה ליה לר׳ יהודה – דאינו זולף וגף ממש אלא עושה לימודים עראי.
ג גמרא ומעירים: וצריכא [ונצרכה] גם משנה זאת וגם המשנה הקודמת למרות שלכאורה עניינן אחד. דאי אשמעינן קמייתא [שאילו היה משמיע לנו רק את הראשונה], היינו אומרים כי במשנה ההיא, הראשונה קאמר [אומר] ר׳ יוסי שמותר משום דמישחא נפיש פסידיה [ששמן מרובה הפסדו] אם לא יוציאנו בזמן, שדמי השמן מרובים, אבל חמרא דלא נפיש פסידיה [יין שאין הפסדו מרובה], אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר׳ יהודה שיש לעשות בשינוי, ואי אשמעינן בתרייתא [ואילו היה משמיע לנו רק את המשנה האחרונה] היינו אומרים: במשנה ההיא האחרונה קאמר [אומר] ר׳ יהודה שיש להחמיר, אבל בהך [בזו] הראשונה אימא [אמור] שמודה רבי יהודה לר׳ יוסי שיש להקל, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שתיהן.
GEMARA: The Gemara comments: And both this mishna and the previous one (11b), about the olive press, are necessary, as, if the tanna teaches us only the first mishna, one might say that only in that case does Rabbi Yosei say that one is permitted to complete the process, because in the case of oil, the potential loss is considerable. However, in the case of wine, where the loss is not as considerable, one might say that he concedes to Rabbi Yehuda that it must be done in an altered manner. And if he teaches us only the last mishna, one might say that only in that case involving wine did Rabbi Yehuda say that one must be stringent, but in the other case involving oil one might say that he concedes to Rabbi Yosei and is lenient. Therefore, it is necessary to teach both cases.
הכל
(14) אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבָּא מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד דְּלָא כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב יוֹסֵף להֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rav Yitzḥak bar Abba said: Who is the tanna who teaches that labor performed during the intermediate days of the Festival must be performed in an altered fashion even with regard to a matter that, if unattended, will result in significant loss? That ruling is not in accordance with Rabbi Yosei’s opinion, as Rabbi Yosei permits one to perform labor that will prevent such a loss even in the usual manner. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is permitted in cases of loss to perform labor in the usual manner.
Rav Yitzḥak bar Abba said: Who is the tanna who teaches that labor performed during the intermediate days of the Festival must be performed in an altered fashion even with regard to a matter that, if unattended, will result in significant loss? That ruling is not in accordance with Rabbi Yosei’s opinion, as Rabbi Yosei permits one to perform labor that will prevent such a loss even in the usual manner. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is permitted in cases of loss to perform labor in the usual manner.
אמר ר׳ יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר׳ יוסי – דהא ר׳ יוסי שרי כדרכו בלא שינוי. אמר רב יוסף הילכתא כר׳ יוסי.
גמרא. מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא צריך שינוי, כלומר כמאן אמרינן בכל דוכתא דלא צריך שינוי במועד במידי דפסיד.
ר׳ יוסי הוא. דקאמר זולף וגף כדרכו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]
מאן תנא שינוי בדבר האבד – פי׳ מאן דתנא דבעי׳ ביה שינוי דלא כרבי יוסי.
ואמר רב יוסף הלכה כרבי יוסי וזה תימא גדול דהא בריש מכילתי׳ משמע דמשום דבר האבד לא שרי׳ טרח׳ רבה ואלו הכא קיימא לן כרבי יוסי לימא תיהוי כולי פרקא קמא דלא כהלכתא וי״ל דהתם הוא במחובר שלא הגיעו לכתפים ומי יימר דאתי כדי שנטרח בו הרבה אבל בתלוש שהוא ברשותו א״נ לקצור או לבצור כגרוד דמי ופסידתו ברישא בריא ממש הילכך מותר תדע דאמרי׳ לקמן דאיכא תנא דמפליג בין תלוש למחובר ואע״ג דיחידאי היא ולית הלכתא כותיה במחובר העומד לגרוד מ״מ הלכה כמותו במחובר שלא הגיע לכתפים שאף מודים חכמים לו.
אמר רב יצחק בר אבא: מאן [מי הוא] תנא זה הסבור שעושים שינוי במועד אפילו בדבר האבד — שיטתו היא שלא כשיטת ר׳ יוסי. אמר רב יוסף: הלכה כר׳ יוסי.
Rav Yitzḥak bar Abba said: Who is the tanna who teaches that labor performed during the intermediate days of the Festival must be performed in an altered fashion even with regard to a matter that, if unattended, will result in significant loss? That ruling is not in accordance with Rabbi Yosei’s opinion, as Rabbi Yosei permits one to perform labor that will prevent such a loss even in the usual manner. Rav Yosef said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and it is permitted in cases of loss to perform labor in the usual manner.
הכל
(15) בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַהוּ לְמֵישַׁע חָבִיתָא דְשִׁיכְרָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא אֲמַר לְהוּ סִינַי אָמַר מהֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּחַמְרָא בְּשִׁיכְרָא מִי אָמַר.
The students asked of Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is thehalakha with regard to sealing a barrel of beer during the intermediate days of the Festival? If it is not properly sealed, the beer will leak out through the sides of the barrel. He said to them: Sinai, i.e., Rav Yosef, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. They asked: Say that Rabbi Yosei said that one may be lenient about wine, but about beer does he say the same thing? Beer is much cheaper than wine, and the loss would be much less significant.
The students asked of Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is thehalakha with regard to sealing a barrel of beer during the intermediate days of the Festival? If it is not properly sealed, the beer will leak out through the sides of the barrel. He said to them: Sinai, i.e., Rav Yosef, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. They asked: Say that Rabbi Yosei said that one may be lenient about wine, but about beer does he say the same thing? Beer is much cheaper than wine, and the loss would be much less significant.
בעא מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישעיה לחביתא דשיכרא בחולו של מועד? אמר להו רב יוסף דהוא סיני – כדגרסינן בסוף הוריות: רבה עוקר הרים רב יוסף סיני הוא. אמר הלכה כר׳ יוסי – דאמר זולף וגומר וגף כדרכו. אמרו ליה: אימור דאמר ר׳ יוסי גף1 כדרכו בחמרא – דאי שבקת לֵה מגולה מפסיד, שיכרא מי אמר.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״אף״.
ולטוח חביות ליין ולשכר מותר, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד, דבעו מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישע חביתא במועד לצורך שכר, אמר ליה הלכה כר׳ יוסי דכל דבר האבד שרי, ומסקנא (דחמרא) [דשיכרא] נמי. ובמקומינו כל יהודי שישא לו יין שיודע ויש לו חביות לתקן ואינו מתקן לפני המועד ודאי כיון מלאכתו במועד ואסור, אבל ישראל שאינו יודע שיהיהב לו יין במועד ואירע שנתנו לו או שקנה מותר לתקנו במועד דהא לא כיון דלא ידע.
א. בכת״י: שיודע שיש לו יין. ונדצ״ל: שיודע שיהיה לו יין ויש לו וכו׳.
ב. כך בכתה״י. בדפוסים שיש.
מהו למשעא חביתא דשכרא. כלומר שטחין חביותיהן מבפנים בזפת או במיני רבב, להעמיד טעם היין שלא יצא כוחו אפילו דרך הדפנות, כדאמרינן בעלמא כיון דחזינא להו דמידייתי ודאי בלעי.
סיני אמר. רב יוסף דשמעתיה כסיני.
הלכה כר׳ יוסי. שמתיר לגוף החביות כדרכן משום פסידת היין.
ובשיכרא נמי איכא פסידא דאמר אביי בר שית ושיע כבר תמני ולא שיע. כלומר חבית הזפותה שאינה מחזקת אלא שש סאין, מעולה ושוה כחבית שאינה זפותה המחזקת שמונה סאין. נמצא שיש בה פסידא של רביעית.
למישע חבית. לטוח החבית מפנים בזפת1 ולאו דווק׳ חבית דשיכר׳2 אלא מעשה כך היה3.
סיני. רב יוסף דשמועותיו נכונות4.
הלכה כר׳ יוסי דחייש לפסיד׳. דא׳ במתני׳ זולף וגומר וגף כדרכו.
1. וכ״כ בעל המאור דלמישע חביתא היינו לטוחה מבפנים בזפת. אמנם בפרש״י לגמ׳ פי׳ למישע לגוף החבית וכ״כ המאירי.
2. עיין שו״ע סימן תקל״ח ס״א שכתב ומזפת החביות בין קטנות בין גדולות. וכתב הבאור הלכה שם דבגמ׳ איתא זופתין חביתא ומשמע ברש״י ובנמוקי יוסף והרמב״ם דאיירי בשל יין אמנם מדברי המחבר נראה דה״ה אף בשל שמן. [אמנם לכאו׳ ליכא ראיה אלא דבשמן נמי שרי אבל בשאר דברים לא מצינו אי שרי או לא].
3. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה למשעא.
4. ובפרש״י לרי״ף פי׳ משום דשמעתיה כסיני.
בעו מיניה [שאלו אותו] מרב נחמן בר יצחק: מהו למישע חביתא דשיכרא בחולא דמועדא [לטוח חבית שיכר בחול המועד]? שכן אם אין טחים אותה השיכר שותת מדפנות הכלי. אמר להו [להם]: סיני (כינוי לרב יוסף שהיה גדול בבקיאותו בתורה ולכן נקרא ״סיני״) אמר: הלכה כר׳ יוסי. ותוהים: אימור [אמור] שאמר ר׳ יוסי בחמרא [ביין], אבל בשיכרא מי [בשיכר האם] אמר, שהרי השיכר זול בהרבה מן היין!
The students asked of Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is thehalakha with regard to sealing a barrel of beer during the intermediate days of the Festival? If it is not properly sealed, the beer will leak out through the sides of the barrel. He said to them: Sinai, i.e., Rav Yosef, said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. They asked: Say that Rabbi Yosei said that one may be lenient about wine, but about beer does he say the same thing? Beer is much cheaper than wine, and the loss would be much less significant.
הכל
(16) חַמְרָא טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ פְּסֵידֵיהּ שִׁיכְרָא נָמֵי אִית בֵּהּ פְּסֵידָא דְּאָמַר אַבָּיֵי אֲמַרָה לִי אֵם בַּר שֵׁית סָאוֵי וּשְׁיִיעַ מִבַּר תַּמְנֵי וְלָא שְׁיִיעַ.
The Gemara explains why no distinction should be made: With regard to wine, what is the reason that Rabbi Yosei was lenient? It is because the loss involved is considerable; with beer as well, there is a loss if the barrel is not properly sealed, as Abaye said: My foster mother told me: It is better to have a barrel of six se’a that is sealed than a barrel of eight se’a that is not sealed, as in the end more beer will remain in the smaller sealed barrel than in the larger unsealed one.
The Gemara explains why no distinction should be made: With regard to wine, what is the reason that Rabbi Yosei was lenient? It is because the loss involved is considerable; with beer as well, there is a loss if the barrel is not properly sealed, as Abaye said: My foster mother told me: It is better to have a barrel of six se’a that is sealed than a barrel of eight se’a that is not sealed, as in the end more beer will remain in the smaller sealed barrel than in the larger unsealed one.
אמר להו שיכרא נמי אית ביה פסידא טובא. דאמר אביי: אמרה לי אם חביתא דאית בה שית סאוי תמרי או כיוצא בהן ושייעא – כח אותו השכר חזק כמו חבית שיש בה שמונת סאין ולא שיעא – כלומר אם תשאר מגולה יש בשכר הפסד.
בר שית סאוי ושייע מבר תמני ולא שייע – כלומר יפה שכר מוגף שמחזיק ששה סאין משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין.
ודוחים: חמרא טעמא מאי [יין מה טעם] התירו לעשות בו מלאכה — משום דנפיש פסידיה [שמרובה הפסדו], שיכרא נמי אית בה פסידא [שיכר גם כן יש בו הפסד] אם אין הכלי ניטוח כראוי. כפי שאמר אביי: אמרה לי אם (אמי, אומנתי): טוב כד בר שית סאוי ושייע [בן שש סאים שהוא משוח], מבר תמני ולא שייע [מבן שמונה סאים שאינו משוח], שבסופו של דבר בגלל המשיחה ישאר בכד הקטן יותר שיכר מאשר בכד הגדול.
The Gemara explains why no distinction should be made: With regard to wine, what is the reason that Rabbi Yosei was lenient? It is because the loss involved is considerable; with beer as well, there is a loss if the barrel is not properly sealed, as Abaye said: My foster mother told me: It is better to have a barrel of six se’a that is sealed than a barrel of eight se’a that is not sealed, as in the end more beer will remain in the smaller sealed barrel than in the larger unsealed one.
הכל
(17) אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב הִלְכוֹת מוֹעֵד כְּהִלְכוֹת כּוּתִים בַּהֲלָכָה לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב דָּנִיאֵל בַּר קַטִּינָא (אָמַר רַב) לוֹמַר שֶׁהֵן עֲקוּרוֹת וְאֵין לְמֵידוֹת זוֹ מִזּוֹ.
§ Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakhot relating to the intermediate days of a Festival resemble the halakhot relating to the Samaritans in the halakha. The Gemara asks: With regard to what aspect of the halakha are they similar? Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: He meant to convey that they are sterile, and one may not learn further halakhot by extrapolation one from one another in both of these areas of halakha.
§ Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakhot relating to the intermediate days of a Festival resemble the halakhot relating to the Samaritans in the halakha. The Gemara asks: With regard to what aspect of the halakha are they similar? Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: He meant to convey that they are sterile, and one may not learn further halakhot by extrapolation one from one another in both of these areas of halakha.
כהלכות כותים – דאמרינן (חולין דף ד.) היכא דאחזיק אחזיק היכא דלא אחזיק לא אחזיק.
עקורות – כאשה עקרה שאין לאדם ממנה פרי אלא גופה.
ואין למידין זו מזו – דאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמרינן כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי הני מהני.
כהלכות כותיים. מה כותיים היכא דאחזוק אחזוק דלא אחזוק לא אחזוק, ומסתמא לא מחזקינן ליה בשאר מצות כדאמרינן בפרק הכל שוחטין. אף במועד מאי דשרו רבנן שרו, מאי דלא שרו לא שרו, ולא גמרי חדא מחדא.
כהילכות (כושים) [כותים]. מה כו(ש)[ת]ים היכ׳ דאיתחזק איתחזק כדא׳ בשחיט׳ חולין אף הילכות מועד כן היכ׳ דהתירו התירו ולא גמרינ׳ חדא מחברתי׳1.
עקרות הן. כאשה עקרה שאין לה שורש וענף כי אם היא לבדה אף הילכו׳ מועד שאין למדין מהם2.
וריב״ג3 פי׳ ככותים דלא גמרי ג״ש והקש ולא דבר מחבירו רק קר׳ ככתיבתו אף הילכו׳ מועד לא ילפי מהדדי.
1. כעי״ז פי׳ בפרש״י לרי״ף ד״ה כהלכות כותים.
2. כעי״ז פי׳ בפרש״י לרי״ף ד״ה עקרות. ובשיטת ריב״ב כתב אין להם הולדות כלומר שאין למדין זו מזו.
3. לא מצאתי היכן הוא.
ד אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכות מועד הן כהלכות כותים (השומרונים) בהלכה. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה], כלומר, מהו צד הדמיון בין הלכות הנוגעות בכותים, ובין הלכות חול המועד? אמר רב דניאל בר קטינא: לומר שהן עקורות (עקרות, שאינן עושות פירות), כלומר ואין למידות זו מזו שיש לראות את ההלכות הללו כגזירות בודדות, שכל אחת נידונה לגופה, ואין ללמוד זו מזו. ודוגמה לדבר, שאמר
§ Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakhot relating to the intermediate days of a Festival resemble the halakhot relating to the Samaritans in the halakha. The Gemara asks: With regard to what aspect of the halakha are they similar? Rav Daniel bar Ketina said that Rav said: He meant to convey that they are sterile, and one may not learn further halakhot by extrapolation one from one another in both of these areas of halakha.
הכל
(18) דְּאָמַר שְׁמוּאֵל נזוֹפְתִין כּוּזְתָּא וְאֵין זוֹפְתִין חָבִיתָא רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר סזוֹפְתִין חָבִיתָא וְאֵין זוֹפְתִין כּוּזְתָּא מָר חָיֵישׁ לִפְסֵידָא וּמָר חָיֵישׁ לְטִירְחָא.
The Gemara offers an example: For instance, Shmuel said: One may seal a jug with pitch, but one may not seal a barrel with pitch on the intermediate days of a Festival. Rav Dimi from Neharde’a said: One may seal a barrel with pitch, but one may not seal a small jug with pitch. Their reasoning is as follows: This Sage, i.e., Rav Dimi, was more concerned about possible financial loss, and so he permitted sealing the larger vessel, for which the potential for loss is great, but not the smaller one. And this Sage, i.e., Shmuel was concerned about unnecessary exertion on the Festival, and therefore he permitted sealing the smaller vessel, which requires less effort.
The Gemara offers an example: For instance, Shmuel said: One may seal a jug with pitch, but one may not seal a barrel with pitch on the intermediate days of a Festival. Rav Dimi from Neharde’a said: One may seal a barrel with pitch, but one may not seal a small jug with pitch. Their reasoning is as follows: This Sage, i.e., Rav Dimi, was more concerned about possible financial loss, and so he permitted sealing the larger vessel, for which the potential for loss is great, but not the smaller one. And this Sage, i.e., Shmuel was concerned about unnecessary exertion on the Festival, and therefore he permitted sealing the smaller vessel, which requires less effort.
ואף על גב דאמר שמואל – כי האי גוונא שרי. אדם חשוב שאני. איכא דאמרי עבדיה סייע בהדייהו בתיבנא.
דאמר שמואל: זופתין כוזתא ואין זופתין חבית – והלא זו וזו זיפות הוא, אלא אין למידין זו מזו זיפות הכוזתא אם תישאר בלא זיפות.
פי׳ חייש לטירחא ומר חייש לפסידא – מפורש בירושלמי. שמואל אמר זפתין גרבא ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא.
מר – דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא ובכוזתא ליכא פסידא יתירא כוזא כלי קטן.
מר – דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירחא יתירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירחא יתירא.
{שמעתא דזפיתת חבית בחולו של מועד}
וזופתין חביתא בחולא דמועדא ואין זופתין כוזתא – כרב דימי מנהרדעא, משום דמסייעא ליה דרב נחמן בר יצחק, דשרא למשעא חביתא דשיכרא בחולא דמועדא, דחיישינן לפסידא. ומישע חביתא זהו שטחין אותו בזפת.
זופתין כוזתא. שהיא חבית קטנה דליכא כל כך טירחא.
ואין זופתין חביתא. דחייש לטירחא יתירא.
זופתין חביתא. דחייש לפסידא, לפי שהיא מחזיקה יין מרובה, וכשנפסד מפני שאינו מזופה איכא הפסד מרובה. אבל בכוזתא שאינו מחזיק אלא מעט, אין בו הפסד אלא מועט, ומשום הפסד מועט לא שרינן לטרוח כלל.
דא׳ שמואל וכו׳. והלא זו וזו זיפות אלא אין למדין זו מזו.
כוזת׳. גדולה1.
חבית׳. קטנה2.
חייש לפסיד׳. חבית שהוא גדול איכא פסיד׳ טובא ולכך זופתה כוזת׳ שהיא קטנה אין חוששין להפסיד׳.
ומר חייש לטירח׳. כוזא דליכ׳ טירח׳ זופתין חבית׳ דאיכ׳ טירח׳ אין זופתין וכיון דלא איתמר הלכ׳ כמי צריך ליזהר שלא לזפת לא כלי גדול ולא קטן.
ר״מ3 זופתין החבית כדי שלא יפסיד היין וזופתין הבקבוק לפי שאין בו טורח וסותמין פי חבית של שכר כדי שלא תיפסד4.
1. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה כוזתא.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה חביתא.
3. פ״ח מהל׳ יו״ט הי״ד.
4. ועיין ריטב״א מש״כ בבאור דבריו והביא שר״ח פסק כרב דימי משום דרב נחמן מסייע ליה וכן כתב בעל המאור. ועיין באור הלכה סימן תקל״ח ד״ה בין קטנות מש״כ בזה.
שמואל: זופתין (מושחים בזפת) כוזתא [כד קטן] כדי שלא ישתות, ואין זופתין חביתא [חבית גדולה]. ואילו רב דימי מנהרדעא אמר: זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא. ומסבירים את הטעמים מר חייש לפסידא [חכם זה רב דימי חשש להפסד] יותר ולכן התיר לזפת כלי גדול שהפסדו מרובה ולא קטן, ומר חייש לטירחא [וחכם זה שמואל חשש לטירחה] יותר ולכן התיר בקטן שטירחתו מועטה ולא בגדול, הרי שני עניינים דומים מאוד, שבכל זאת אין משוים אותם זה לזה.
The Gemara offers an example: For instance, Shmuel said: One may seal a jug with pitch, but one may not seal a barrel with pitch on the intermediate days of a Festival. Rav Dimi from Neharde’a said: One may seal a barrel with pitch, but one may not seal a small jug with pitch. Their reasoning is as follows: This Sage, i.e., Rav Dimi, was more concerned about possible financial loss, and so he permitted sealing the larger vessel, for which the potential for loss is great, but not the smaller one. And this Sage, i.e., Shmuel was concerned about unnecessary exertion on the Festival, and therefore he permitted sealing the smaller vessel, which requires less effort.
הכל
(19) אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן הִלְכוֹת מוֹעֵד כְּהִלְכוֹת שַׁבָּת
Abaye stated a different principle: We have a tradition that the halakhot of the intermediate days of a Festival are like the halakhot of Shabbat:
Abaye stated a different principle: We have a tradition that the halakhot of the intermediate days of a Festival are like the halakhot of Shabbat:
כהלכות שבת. מה הלכות שבת יש מהן פטור מקרבן אבל אסור מדרבנן, אף בהלכות מועד מאי דשרו רבנן, איכא מיניהו דמותר לכתחלה, כגון מקום דאיכא פסידא מותר אפילו כדרכו. ויש מהם פטור אבל אסור, כלומר אף על גב דשרינן, לא שרינן בכל ענין כדאמרינן במשנתנו מוכרין בצינעה. ויש מפרשים דכל הני דאסרינן במועד, אין לוקין עליהם משום לאו דלא תעשה כל מלאכה.
כהילכו׳ [שבת]. י״מ מה הילכו׳ שבת יש מהן פטור מקרבן אבל אסור מדרבנן אף הילכו׳ מועד יש מהן מותר לכתחילה כגון מקום פסיד׳ דמותר ואפי׳ כדרכו ויש מהן פטור אבל אסור כגון כל הנך דמתני׳ דאסור לעשות במועד דאין לוקין עליהן דפטור מלאו דלא תעשה בהן מלאכה1.
רב2 פלטוי כיצד דבר האבד מותר שאינו אבד אסור.
1. כפי׳ ב׳ ברש״י לרי״ף ד״ה כהלכות שבת. אמנם בריטב״א כתב דיש מהם פטור אבל אסור דהיינו שאם עבר ועשה אין בו שום חיוב אלא איסור עשה בלבד.
2. הביאו בשערי שמחה לרי״צ גיאות הלכות חוה״מ.
Abaye stated a different principle: We have a tradition that the halakhot of the intermediate days of a Festival are like the halakhot of Shabbat:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מועד קטן יב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מועד קטן יב., עין משפט נר מצוה מועד קטן יב., ר׳ חננאל מועד קטן יב., רי"ף מועד קטן יב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מועד קטן יב., מיוחס לרש"י מועד קטן יב., ראב"ן מועד קטן יב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מועד קטן יב., בעל המאור מועד קטן יב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל מועד קטן יב. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מועד קטן יב. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה מועד קטן יב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה., תוספות רי"ד מועד קטן יב., רמב"ן מועד קטן יב., בית הבחירה למאירי מועד קטן יב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מועד קטן יב., גליון הש"ס לרע"א מועד קטן יב., פירוש הרב שטיינזלץ מועד קטן יב., אסופת מאמרים מועד קטן יב.
Moed Katan 12a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Moed Katan 12a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Moed Katan 12a, R. Chananel Moed Katan 12a, Rif by Bavli Moed Katan 12a, Collected from HeArukh Moed Katan 12a, Attributed to Rashi Moed Katan 12a, Raavan Moed Katan 12a, Tosafot Moed Katan 12a, Baal HaMaor Moed Katan 12a, Ri MiLunel Moed Katan 12a, R. Yehuda Almadari Moed Katan 12a, HaHashlamah Moed Katan 12a, Tosefot Rid Moed Katan 12a, Ramban Moed Katan 12a, Meiri Moed Katan 12a, Ritva Moed Katan 12a, Gilyon HaShas Moed Katan 12a, Steinsaltz Commentary Moed Katan 12a, Collected Articles Moed Katan 12a