×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִלְּתָא אַחֲרִיתִי קָאָמַר.
was speaking of a different matter and was not necessarily addressing the same case discussed in the beginning of the mishna.
רי״ףרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי בבא בתרא עח ע״ב} אמר אביי ר׳ אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל ור׳ מאיר ור׳ נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו כל דמזבין איניש איהו וכל תשמישיה1 מזבין ר׳ אליעזר מאי היא דתנן ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה רבן שמעון בן גמליאל [דתנן רבן שמעון בן גמליאל] אומר2 המוכר את העיר מכר את הסנטר ר׳ מאיר דתנן ר׳ מאיר אומר מכר3 כרם מכר כל4 תשמישי הכרם5 ר׳ נתן וסומכוס בצית ודוגית נחום המדי הא דאמרן {פי׳ ר״ח6} והני כולהי שיטה אינון ולית הילכתא כחד מיניהו:
{משנה בבא בתרא ה:ג} מתני׳ המוכר את החמור מכר [את]⁠7 הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר בור מכר מימיו מכר אשפה מכר זיבלה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר יונים. הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה הראשונה פירות כוורת נוטל [שלשה]⁠8 נחילים ומסרס חלות דבש
מניח שתי חלות זתים לקוץ מניח שתי גרופיות:
{בבלי בבא בתרא עח ע״ב} היכי דמי אי דאמר ליה היא ובנה אפילו פרה נמי ואי דלא אמר ליה היא ובנה מאי שנא חמור אמר רב פפא דאמר ליה חמור מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך9 בשלמא פרה לחלבה עומדת אלא חמור מאי קאמר ליה שמע מינה היא ובנה קאמר ליה:
{תוספתא בבא בתרא ד:ג-ד} תוספתא המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה אפילו הן מאה אבל לא מכר לא10 את השירים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה. שפחה ומה11 שעליה אני מוכר לך אף על פי שיש עליה כלים של-מאה12 מנה הרי כולן מכורין שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הוולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הוולד:
1. וכל תשמישיה: וכן ברמב״ן כאן. גיד, כ״י נ, דפוסים: ״ותשמישתיה״.
2. דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר: גיד, דפוסים. כ״י נ רק: ״דתנן״. כ״י סוטרו רק: ״אומר״.
3. מכר: כ״י נ: ״המוכר״. בכ״י סוטרו נוסף כאן, קרוב ללשון שבמשנה הבאה: ״את הפרה מכר את בנה מכר בור מכר מימיו מכר״.
4. כל: חסר ב-גיד.
5. הכרם: גיד, כ״י נ, דפוסים: ״כרם״.
6. בספר הנר.
7. את: גיד, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
8. שלשה: גיד, גלט, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
9. פרה מניקה אני מוכר לך: חסר ב-גלט.
10. לא: וכן ברמב״ם (מכירה כז:ו). דפוסים: לו, וכן באור זרוע (סי׳ נז).
11. ומה: וכן באור זרוע (שם). גיד, גלט, כ״י נ, דפוסים: ״וכל מה״, וכן ברא״ש, וכן בכל נוסחאות התוספתא שלפנינו.
12. של-מאה: וכן גיד, גלט וברא״ש. בתוספתא כ״י ערפורט: ״שהן של מאה״. כ״י נ, דפוסים: ״שהן מאה״, כבתוספתא כ״י וינה ודפוס ראשון.
מילתא אחריתי קאמר – אינהו איירו בשאין עודן עליו אבל בעודן עליו דברי הכל מכור ואתא ר׳ יהודה לאפלוגי אדוקיא דידהו דאפי׳ בעודן עליו פעמים שאין מכורין.
אמר אביי ר׳ אלעזר ורשב״ג ור׳ מאיר ור׳ נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו דכי מזבין אינש מידי איהו וכל תשמיש זבין. ר׳ אלעזר דתנן ר׳ אלעזר אומ׳ המוכר את הבד מכר את הקורה. רשב״ג המוכר את העיר מכר את הסנטר. ר׳ מאיר דתנן ר׳ מאיר אומר מכר את הכרם מכר תשמישי כרם. ר׳ נתן וסומכוס ביצית ודונית דריש פרקין. נחום המדי הא דאמרן. כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל והני כולהו שיטה נינהו. ולית הילכתא כחד מינייהו:
[שם]
מתני׳ המוכר את החמור מכר את הסיח בנו של חמור. מכר את הפרה לא מכר את בנה. היכי דמי אילימ׳ היא ובנה אפילו פרה ובנה נמי. ואי דלא א״ל היא ובנה אפילו חמור ובנה נמי לא. אמר רב פפא כל היכא דזבין חמור ופרה סתם פשיטא ליה למתני׳ דאין הבנים מכורין. והכא במאי עסקינן דא״ל חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך. הילכך בשלמא פרה בדין הוא דלא מכר את בנה כדין המוכר את פרה סתם דהאי דאמר ליה מניקה לאו לאיתויי פרה קא אתי אלא לחלבה קאמר דאי לאו הוה לה חלב הוי מקח טעות והילכך אין בנה מכור עד שיפרש. אלא חמור שאין צריך בחלבה האי קאמר ליה מניקה שיש לה ולד קאמר ועם מוכרה לו וכמאן דפריש בהדיא הוא ובנה דמי. תוספתא דפרקין המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה אפי׳ הן מאה אבל לא מכר לו את השיריים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקלטאות שבצוארה. שפחה ומה שעליה אני מוכר לך הרי כולן מכורין. שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד. שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. עכ״ל הברייתא וכך היא כתוב׳ באלפס ואיני יודע מאי שנא שפחה מחמור מניקה. ובתוספתא אחרת עיינתי ואין כתוב בה זה שפחה כלל. ואיני יודע אם הוא טעות הסופר ודלוגו.
סימן נח
ולענין הלכה למעשה נסמוך כמו שהיא כתובה באלפס:
[שם]
מתני׳ מכר אשפתו מקום שהוא עמוק שלשה או גבוה שלשה שרגיל לתת שם זבל בהמותיו מכר זיבלה. מכר בור של מים מכונסים מכר מימיו. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך מכר יונים שבו ושבאין לתוכו. פי׳ רבינו שמואל זצ״ל בכל הני שמעתתא דחשיבי דבטילי לגבי הני דקביעי. אבל מכר זיבלו לא קנה אשפתו מכר מימיו לא מכר בורו. וכן כולם. דמילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני. ובתוספתא גריס נמי מכר יונים מכר שובך. מכר דבורים מכר כוורת. והיינו טעמא דאין רגילין למכור כל היונים וכל הדבורים בלא שובך וכוורת. ואם אמת כדברי הברייתא. מאי דשייר בברייתא קתני התם שכן הוא דרך בכל מקום שהמשנה מקצר׳ והברייתא מפרשת יותר. עכ״ל:
לז. ת״ש רבי יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים שאינן מכורין כיצד היה חמור לפניו וכליו עליו כו׳ מאי לאו רבי יהודה טעמיה דנחום המדי קא מפריש. דאמר מכר את כליו, ועלה קאמר ר׳ יהודה כיצד היה חמור לפניו וכליו עליו, אלמא נחום המדי בעודן עליו הוא דאיירי, וש״מ בעודן עליו מחלוקת. ודחי לה רבי יהודה טעמא דנפשיה קא מפריש. ומלתא באנפי נפשה קאמר. הילכך אם תמצא לומר בעודן עליו מחלוקת, לרבנן לעולם אינן מכורין, ולנחום המדי בעודן עליו לעולם מכורין, ואתא רבי יהודה למימר אפילו בעודן עליו נמי פעמים מכורין ופעמים שאינן מכורין. ואם תמצא לומר בשאין עודן עליו מחלוקת, אבל בעודן עליו מודו ליה רבנן לנחום המדי דמכורין, אתא רבי יהודה לאיפלוגי אתרויהו, דאפילו בעודן עליו פעמים שאינן מכורין. ואם תמצא לומר בין בזו ובין בזו מחלוקת, אתא רבי יאודה לאפלוגי נמי אתרויהו בעודן עליו, דאילו לת״ק לעולם אינן מכורין ואלו לנחום המדי לעולם מכורין, ואלו לרבי יהודה פעמים מכורין ופעמים שאינן מכורין. וקי״ל כת״ק, דיחיד ורבים הלכה כרבים. הילכך לענין אוכף ומרדעת וחבק וקילקי, בעודן עליו פשיטא לן אליבא דרבנן דמכורין. ושק ודיסקיא וכומני שאין עודן עליו פשיטא לן לרבנן דאינן מכורין. ושארא חומרא לתובע וקולא לנתבע כדברירנא לעיל:
לח. אמר אביי רבי אליעזר ורשב״ג ור׳ מאיר ורבי נתן וסומכוס ונחום המדי כלהו סבירא להו דכי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישתיה מזבין רבי אליעזר דתנן ר׳ אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה רשב״ג דתנן רשב״ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר רבי מאיר דתניא רבי מאיר אומר מכר כרם מכר תשמישיו של כרם רבי נתן וסומכוס בבית ודוגית נחום המדי הא דאמרן. וכל כי האי גוונא שטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו:
לט. והא דתנן רבי יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים שאינן מכורין כיצד היה חמור לפניו וכליו עליו א״ל מכור לי חמורך זו כליו מכורין חמורך היא אין כליו מכורין, דייקינן עלה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא רישא דידע דחמריה היא והא דקאמר ליה זו משום כליו קאמר ליה סופא דלא ידע דחמרא דידיה היא הכי קאמר ליה חמורך היא שתמכרנה לי. וכי תימא אי מזו קא דייק, רישא אמאי מכורין, הא ודאי אע״ג דידע דחמרא דידיה היא אצטריך למימר ליה זו למעוטי אחריתי. הא לא קשיא, דקסבר⁠(א) רבי יאודה דכיון דליכא אחריתי דידיה קמיה מסתמא (אתי) [אמאי] דקימא קמיה קאמר ליה, (לימא) [למה] לי למימר ליה זו, ש״מ בדקימא השתא קאמר ומשום כליו קאמר ליה. סופא כיון דלא ידע דחמרא דידיה הוא, אע״ג דאמר ליה זו נמי אין כליו מכורין, הכי קאמר ליה, חמורך היא זו שתמכרנה לי. [ו]⁠אע״ג דטרח רבא לפרושיה למימריה דרבי יהודה לא משום דהילכתא כותיה, אלא למשמע מינה לרבנן דלא שנא הכי ולא שנא הכי אין כליו מכורין. וקימא לן כרבנן. וטעמיהו דרבנן דסבירא להו דאע״ג דידע דחמריה היא אצטריך למימר ליה זו דחייש דילמא אית ליה למוכר חמור אחריתי ולמעוטי אחריתי קאתי:
&;ד. המוכר את החמור מכר את הסייח מכר את הפרה לא מכר את בנה. ואוקימנא (בגמ׳ בסמוך) דא״ל חמור מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך, בשלמא פרה איכא למימר לחלבה קא בעי לה ואמטול הכי קא קפיד אמניקה, אלא חמור מאי נפקא ליה מינה, ש״מ היא ובנה קאמר ליה. אבל אמר ליה חמור ופרה סתמא, אחת זו ואחת זו לא מכר את בנה, כדבעינן למימר קמן (שם):
ה. מכר בור מכר מימיו מכר אשפה מכר זבלה מכר שובך מכר יונים מכר כורת מכר דבורים. הא דקתני רישא מכר בור מכר מימיו ליתה, דהא אוקימנא בגמרא (עט,ב) כיחידאה, אלמא לית הלכתא כותיה. וה״ה גבי שובך, דהא תרויהו חד טעמא נינהו, ועוד דהא ר׳ אלעזר ברבי שמעון כי היכי דפליגי עליהו דרבנן בבור הכי נמי פליג עליהו בשובך, דקסבר (ודין) [דדין] הקדש כדין הדיוט דמי כדבעינן למימר קמן (עט,ב) וממילא שמעת דדין הדיוט גבי שובך כדיניה גבי בור דמי. ושמעינן מינה דהיכא דמכר בור לא מכר מימיו, מכר אשפה לא מכר זבלה, מכר כוורת לא מכר דבורים שבה מכר שובך לא מכר יונים שבו, דכולהו חד טעמא נינהו:
מ. הרי אמרו המוכר את החמור מכר את הסייח מכר את הפרה לא מכר את בנה, היכי דאמי אי דאמר ליה היא ובנה אפילו פרה נמי ואי דלא א״ל היא ובנה אפילו חמור נמי לא אמר רב פפא דאמר ליה פרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה קא בעי לה אלא חמור מאי בעי ליה לחלבה ש״מ היא ובנה קאמר ליה:
ואמר רב פפא מאי אנתיקי עסקא דאית בה. קשיא לי למה איצטריך הכא לרב פפא דהא בהדיא משמע דמתניתין בעודן בה מיירי מדקתני ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. וניחא לי דאיצטריך דאי לא פירושיה דרב פפא דפריש אנתיקי עיסקא דאית בה הוה מצי לדחויי דכל מה שראוי להיות בתוכה קאמר וכדדחינן לעיל אימא וכל מה שראוי להיות עליה דהוה מפרשי אנתיקי כלי תשמיש כמרצופין שראויין להיות בתוכה אבל השתא דפריש רב פפא אנתיקי עיסקא אי אפשר לומר הסחורה הראויה להיות בה שאינה ידועה ואין לה שיעור. כן נראה לי.
ולענין פסק הלכה פסק הרא״ם ז״ל דאוכף ומרדעת אפילו בשאין עודן עליו מכורין דמדסתים עולא ואמר אבל אוכף ומרדעת דברי הכל מכורין שמע מינה דלעולם מכורין שאם לא כן היה לו לפרש. ושק ודיסקיא וכומני בעיא ולא איפשיטא הלכך אפילו עודן עליו אינן מכורין דדלמא אף בעודן עליו מחלוקת והלכה כדברי חכמים. ורבינו חננאל ז״ל פסק אף בשק ודיסקייא וכומני דבעודן עליו מכורין וקא פשיט דמדקא אתי רבינא למפשט ממתניתין דקרון דבעודן עליו מחלוקת ודחי רב אשי דתנא מילי מילי קתני שמע מינה דסבירא ליה לרב אשי דבמוכר את החמור בשאין עודן עליו מחלוקת ולולי שאמרה הרב ז״ל לא היה נראה מכאן שום ראיה דהא דרב אשי דחייה בעלמא הוא ובעיא לא איפשיטא והמוציא מחברו עליו הראיה. ויש מרבותי ז״ל שפסקו באוכף ומרדעת שלא קנה אלא בעודן עליו דהא דלא פריש עולא משום דלא קים ליה במאי פליגי בשק ודיסקייא ובכהאי גוונא דפליגי בהני שוין באוכף ומרדעת והלכך לכשתמצא לומר דבהני דמשוי פליגי בעודן עליו באוכף ומרדעת נמי קנה אף בשאין עודן עליו וכיון דבעיין לא איפשיטא אוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודן עליה ושק ודיסקייא וכומני אפילו בעודן עליו לא קנה וזה נראה יותר. הרשב״א ז״ל.
מלתא אחריתי קאמר [דבר אחר אמר], ואינו מתייחס בהכרח למקרה עליו דובר קודם במשנה.
was speaking of a different matter and was not necessarily addressing the same case discussed in the beginning of the mishna.
רי״ףרשב״םאור זרוערמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי ת״שתָּא שְׁמַע מָכַר אֶת הַקָּרוֹן לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת וְתָנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ מָכַר אֶת הַקָּרוֹן מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת וא״לוַאֲמַר לֵיהּ וְהָא אֲנַן לֹא מָכַר תְּנַן וא״לוַאֲמַר לֵיהּ אִיסְמְיַיהּ וא״לוַאֲמַר לֵיהּ לָא תִּתַּרְגֵּם מַתְנִיתָךְ בַּאֲדוּקִים בּוֹ.

Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a resolution of the dilemma, as it was taught in the previous mishna: If one sold a wagon he has not sold the mules that pull the wagon. And Rav Taḥlifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught a baraita before Rabbi Abbahu: If one sold a wagon, he has sold the mules along with it. And Rabbi Abbahu said to him: But didn’t we learn in the mishna that he has not sold the mules? And Rav Taḥlifa said to him: Should I erase this baraita? And Rabbi Abbahu said to him: No, you should explain that your baraita is referring to a case where the mules are fastened to the wagon.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תתרגם מתני׳ – דמכר את הפרדות כשאדוקים בו בקרון. ומתני׳ דקתני דלא מכר את הפרדות בשאין אדוקין בו דהיינו בשאין עודן עליו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממקום אחר, ששנינו במשנה הקודמת: מכר את הקרוןלא מכר את הפרדות. ומסופר כי תני [שנה] רב תחליפא בר מערבא [בן ארץ ישראל] קמיה [לפני] ר׳ אבהו ברייתא זו: מכר את הקרוןמכר את הפרדות, ואמר ליה [לו] ר׳ אבהו: והא אנן [והרי אנו] ״לא מכר״ תנן [שנינו]! ואמר ליה [לו] רב תחליפא: איסמייה [האם אמחוק אותה] את הברייתא הזו, מפני שהיא משובשת? ואמר ליה [לו] ר׳ אבהו: לא, תתרגם מתניתך [תרגם, הסבר את משנתך] במקרה שהפרדות אדוקים (קשורים) בו בקרון;
Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a resolution of the dilemma, as it was taught in the previous mishna: If one sold a wagon he has not sold the mules that pull the wagon. And Rav Taḥlifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught a baraita before Rabbi Abbahu: If one sold a wagon, he has sold the mules along with it. And Rabbi Abbahu said to him: But didn’t we learn in the mishna that he has not sold the mules? And Rav Taḥlifa said to him: Should I erase this baraita? And Rabbi Abbahu said to him: No, you should explain that your baraita is referring to a case where the mules are fastened to the wagon.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִכְּלָל דמתני׳דְּמַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין אֲדוּקִים בּוֹ וּמִדְּרֵישָׁא בְּשֶׁאֵין עוֹדָן עָלָיו סֵיפָא נָמֵי בְּשֶׁאֵין עוֹדָן עָלָיו.

One can learn by inference from Rabbi Abbahu’s statement that the mishna is referring to a situation where the mules are not fastened to the wagon. And since the first clause, i.e., the previous mishna, is referring to a case corresponding to where the vessels are not on the donkey, i.e., the mules are not fastened to the wagon, the latter clause, the mishna here, must also be referring to a situation where the vessels are not on the donkey.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומדרישא הוא בשאין עודן עליו סיפא נמי מכר את החמור מכר את כליו בשאין עודן עליו ושמעת מהכא 1 ולטעמך וכו׳. עיסקא דבגווה היינו בעודן עליו:
1. נראה דצ״ל ושמעת מהכא דבאין עודן עליו מחלוקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכלל דברי ר׳ אבהו נלמד דמתניתין [שמשנתנו] האומרת שלא מכר את הפרדות, מדברת בשאין אדוקים בו, ומדרישא [ומתוך שראשה], כלומר, המשנה הקודמת, מדברת בשאין עודן עליו ואינם קשורים בו, סיפא נמי [סופה גם כן], כלומר, משנתנו, בענין חמור וכליו, מדברת בשאין עודן עליו!
One can learn by inference from Rabbi Abbahu’s statement that the mishna is referring to a situation where the mules are not fastened to the wagon. And since the first clause, i.e., the previous mishna, is referring to a case corresponding to where the vessels are not on the donkey, i.e., the mules are not fastened to the wagon, the latter clause, the mishna here, must also be referring to a situation where the vessels are not on the donkey.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַדְּרַבָּה אֵימָא רֵישָׁא אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים וְלֹא אֶת הָאַנְתִיקֵי וְאָמְרִינַן מַאי אַנְתִיקֵי אָמַר רַב פָּפָּא עִיסְקָא דִּבְגַוַּהּ וּמִדְּרֵישָׁא בְּעוֹדָן עָלָיו סֵיפָא נָמֵי בְּעוֹדָן עָלָיו אֶלָּא תְּנָא מִילֵּי מִילֵּי קָתָנֵי.

The Gemara rejects this proof: On the contrary, say the first clause, i.e., the preceding mishna: One who sells a ship sells the mast along with it, but he has not sold either the slaves or the antikei. And we said: What is the meaning of antikei? Rav Pappa said: It means the merchandise that is in the ship. But according to your logic, since the first clause, i.e., the mishna concerning the ship, is referring to a case where the merchandise is on the ship, the latter clause, the mishna here, must also be referring to a case where the vessels are on the donkey. Rather, the tanna teaches each statement individually, and the circumstances of one ruling do not prove that another ruling is referring to a parallel case.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דאור זרוערמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סיפא נמי – דפרדות בעודן עליו. והא לא מצית למימר דהא תרצינן סיפא דבפרדות באין אדוקין בו אלמא לא מצית לתרוצי כולה מתני׳ בשאין עודן עליו ולא בעודן עליו דתנא מילי מילי קתני דגבי ספינה אע״ג [דעודן] עליו לא מכר האנתיקי משום דלא שייך כלל לספינה. ולגבי פרדות מש״ה לא מכר דאין עודן עליו הא עודן עליו מכר משום דשייכי לקרון. ולגבי חמור אע״ג דעודן עליו לא מכר משום דסתם חמור לרכיבה עומד ולא למשוי. ונחום המדי סבר הואיל דעודן עליו מכר:
ואמר רב פפא עיסקא – דאית בה מיקרי אנתיקי אבל עיסקא דחוץ לספינה לא מיקריא אנתיקי הלכך על כרחך בעודן עליו מיירי וא״נ כל פרקמטיאות מיקרי אנתיקי מיהו מתני׳ לא איצטריך למיתני דלא מכר אלא עיסקא דבגוה אבל עיסקא דלבראי מינה מימר בעי בתמיה.
מילי מילי קתני – חדא בעודן עליו וחדא בשאין עודן עליו שהכל הולך אתר מנהגו של עולם יש דבר שהוא בכלל חבירו בעודן עליו ויש דבר שאין בכללו אפי׳ בעודן עליו.
אלא תנא מילי מילי קתני, פי׳, יש דברים אחרים שאפי׳ עודן עליו אינן מכורין, ויש שאם עודן עליו מכורין.⁠1 והטעם לאנתיקי מפני שאינה צורך ספינה כלל ולא ממשמשיה. והטעם לפרדות שהם מכורות עם הקרון בזמן שאדוקות בו, מפני שהן צריכות לקרון, ואעפ״י שיש להם צורך לתשמיש אחר, כיון שאדוקות בו והן צריכות לו נמכרות עמו. ובשק ודסקיא וכומני מיבעיא לן,⁠2 כיון דלתנא קמא סתם חמור לרכיבה עומד והני לא חזו לתשמיש זה כלל - אפי׳ עודן עליו אינן מכורין, או דילמא כיון דלפרקים נושאים עליו משאוי ועודן עליו - מכורין, וכי אמר תנא קמא אינן מכורין - כשאין עודן עליו אמר אינן מכורין, והוה ליה כאנתיקי שבה משום דלא חזו לסתם תשמישו, והיינו בעיין ולא איפשיטא,⁠3 הילכך אינן מכורין.
1. וכן פירש הרשב״ם.
2. אבל באוכף ומרדעת משמע שלא מיבעיא לן כלל, ופשיטא שמכורין אפילו אין עודן עליו, וכן כתב הרמב״ן בשם הר״י מגאש והריטב״א בשם הרמב״ם, ועיין בתוספות (עח ע״א ד״ה אבל). אבל הרשב״ם (עח ע״א ד״ה בעודן עליו) פירש שהאיבעיא מתייחסת אפילו לאוכף ולמרדעת. ועיין הרמב״ן.
3. וכ״כ הרמב״ן בשם ״רבינו הגדול [= הרי״ף] זכרונו לברכה, שהוא האמת. אבל רבינו הגאון ורבינו חננאל זכרונם לברכה כתבו דבעיין איפשיטא דבשאין עליו מחלוקת, אבל בעודן עליו דברי הכל מכורין דאיפשיטא מברייתא. ואיני יודע היאך״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב פפא מאי אנתיקי עיסקא דאית בה. קשיא לי, למה איצטריך הכא לדרב פפא, דהא בהדיא משמע במתניתין דבעודן בה מיירי, מדקתני ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. וניחא לי, דאיצטריך, דאי לאו פירושיה דרב פפא דפריש אנתיקי עיסקא דאית בה, הוה מצי לדחויי דכל מה שראוי להיות בתוכה קאמר, וכדדחי לעיל אימא וכל מה שראוי להיות עליה, והוה מפרשינן אנתיקי כלי תשמיש כמרצופין שראויין להיות בתוכה, אבל השתא דפריש רב פפא אנתיקי עיסקא, אי אפשר לומר הסחורה הראויה להיות בה, שאינה ידועה ואין לה שיעור. כנ״ל.
ולענין פסק הלכה: פסק הרב ר׳ יהוסף הלוי ז״ל אבן מיגש, דאוכף ומרדעת אפילו בשאין עודן עליו מכורין, דמדסיים עולא ואמר אבל אוכף ומרדעת דברי הכל מכורין, שמע מינה דלעולם מכורין, שאם לא כן היה לו לפרש. ושק דסקיא וכומני בעיא ולא איפשיטא, הילכך אפילו עודן עליו אינן מכורין, דדילמא אף בעודן עליו מחלוקת והלכה כדברי חכמים. ור״ח ז״ל פסק אף בשק ודסקיא וכומני דבעודן עליו מכורין, וקא פשיט דמדקא אתי רבינא למיפשט ממתניתין דקרון דבעודן עליו מחלוקת, ודחי רב אשי דתנא מילי מילי קתני, שמע מינה דסבירא ליה לרב אשי דבמוכר את החמור בשאין עודן עליו מחלוקת. ולולי שאמרה הרב ז״ל לא היה נראה מכאן שום ראיה, דהא דרב אשי דחייה בעלמא היא ובעיין לא איפשיטא, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
ויש מרבותי ז״ל שפסקו באוכף ובמרדעת שלא קנה אלא בעודן עליו, דהא דלא פריש עולא, משום דלא קים ליה במאי פליגי בשק ודסקיא, ובכי האי גוונא דפליגי בהני שוין באוכף ובמרדעת, והילכך לכשתמצא לומר דבהני דמשאוי פליגי בעודן עליו, באוכף ובמרדעת נמי דמודו בהו דוקא בעודן עליו, ולכשתמצא לומר דבשאין עודן עליו מחלוקת, באוכף ובמרדעת נמי קנה אף בשאין עודן עליו, וכיון דבעיין לא איפשיטא, אוכף ומרדעת לא קנה אלא בעודן עליו, ושק ודסקיא וכומני אפילו בעודן עליו לא קנה. וזה נראה יותר.
אלא תנא מילי מילי קתני. פירוש יש דברים אחרים שאפילו עודן עליו אינם מכורין ויש אם עודן עליו מכורין והטעם לאנתיקי מפני שאינה צורך ספינה כלל ולא מתשמישיה והטעם לפרדות שהם מכורות עם הקרון בזמן שאדוקות בו מפני שהן צריכות לקרון ואף על פי שיש להם צורך לתשמיש אחר כיון שאדוקות בו והם צריכות לו נמכרות עמו ובשק ודיסקייא וכומני מיבעיא לן כיון דלתנא קמא סתם חמור לרכיבה עומד והני לא חזו לתשמיש זה כלל אפילו עודן עליו אינם מכורין או דלמא כיון דלפרקים נושאין עליו משוי ועודן עליו מכורין וכי אמר תנא קמא אינם מכורין בשאין עודן עליו אמר והוה ליה כאנתיקי שבה משום דלא חזו לסתם תשמישו והיינו בעיין ולא איפשיטא הלכך אינם מכורין. והא דאמר אביי רבי אלעזר ורבי שמעון בן גמליאל כו׳ כלהו סבירי להו דכי מזבין איניש מידי כל תשמישתיה מזבין לאו דאזלי כולהו בחד טעמא דהא רבי אליעזר לא אמר אלא בקורה וטעמא דידיה משום דלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה וכן נחום המדי לא פליג על תנא קמא אלא משום דקסבר סתם חמור למשאוי עומד אבל אי הוה סבירא ליה דלרכיבה עומד לא פליג דהא תנא קמא נמי מודה באוכף ומרדעת שהן מכורין ואם כן תנא קמא נמי מיבעי ליה למימני בהדי הנך. ונראה דאביי לא סבר לה להא דעולא אלא כפשטא דמתניתין דלעיל דכי אמר לו חמור וכליו מכר אוכף ומרדעת אי לא לא ואפילו הכי שק ודיסקיא לא מכר דלאו כליו נינהו דסתם חמור לרכיבה עומד ונחום המדי סבר למשוי עומד ואף על גב דלא אמר לו חמור וכליו שק ודיפקייא וכומני כל שכן אוכף ומרדעת כולן מכורין משום דחזו לתשמישתיה. הראב״ד ז״ל.
אבל בעליות כתב הר״י ז״ל זה לשונו: איכא מאן דאמר דאביי פליג אדעולא דאוקי פלוגתייהו בשק כו׳. דלעולא טעמא דנחום המדי משום דסתם חמור למשאוי עומד ולפיכך מכורין כמו אוכף ומרדעת לרבנן אבל אביי סבירא ליה דבאוכף ומרדעת נמי פליגי דרבנן סברי דלא מזבין תשמישתיה ונחום המדי סבר דאיהו ותשמישתיה זבין. ולא נהירא לן הא סברא דכיון דפירשה עולא למתניתין ולא הוזכר עליה פירוש אחר לית לן למימר דפליג עליה אביי שלא בא לחלוק על פירוש המשנה שפירש עולא והוה ליה לאביי לפרש על המשנה פירוש אחר אלא ודאי דאביי לא פליגא אדעולא. והא דחשיב נחום המדי בהדי הנך דסבירי להו כי מזבין איניש איהו ותשמישתיה זבין אף על גב דרבנן סבירי להו דאוכף ומרדעת מכורין מכל מקום נחום המדי אית ליה מכירת תשמישין טפי מתנא קמא דידיה וכן כלהו אינך תנאי דחשיב משום דכל חד מינייהו אית ליה מכירת תשמישין טפי מתנא קמא דידיה. ותדע דהא חשיב רבי אלעזר אף על גב דמפרש התם טעמא דרבי אלעזר כו׳ דמכל מקום אית ליה מכירת תשמישין טפי מתנא קמא וגם הרי״ף ז״ל כתבה להא דעולא בהלכותיו. והא דתנן רבי יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים אינם מכורין כו׳ הלכה היא דלא שמעינן דפליגי רבנן עליה ולקמן מפרש טעמא דידיה וכיון דמפרשי לה לסברא דרבי יהודה בטעם ברור אין לנו לומר דפליגי רבנן עליה אחר שנתפרשה סברת רבי יהודה בטעם ברור ולעיל נמי איצטריך תנא דמתניתין למיתני וחכמים אומרים אין הדמים ראיה דאי לאו הכי הוה אמינא דרבי יהודה לאו לאיפלוגי אתא. עד כאן.
וכן מסתברא לי דהלכה כמותו בחמורך זה ממה נפשך דאי פלוגתייהו דרבנן ונחום בשאין עודן עליו אבל בעודן עליו מודו ליה רבנן לנחום כל שכן בעודן עליו ואומר חמורך זה ואי בעודן עליו מחלוקת אפשר לומר דרבי יהודה ורבנן לא פליגי וכדאמרינן לעיל מאי לאו רבי יהודה אדרבנן קאי כלומר לטעמייהו דרבנן קאמר דאפילו לרבנן דפליגי בעודן עליו כשאמר לו חמורך זה מודו וכל היכא דאיכא למימר דלא פליגי אמאי ניקום ונימא דפליגי. הרשב״א ז״ל.
ואין כן דעת הרי״ף ז״ל שלא הביאה בהלכותיו כו׳ ככתוב בנמוקי יוסף. הר״ן ז״ל.
עלה בידינו מכר חמור לא מכר כליו ואף על פי שעודן עליו. והני מילי בשק ודיסקייא שהן כלים העשוים לשאת בתוכן פירות ולהניח על החמור אי נמי כומני דאמרינן סתם חמור לרכיבת אדם עומד ולא למשוי ולישיבת אשה אבל אוכף ומרדעת קנה אף על פי שאין עודן עליו כיון שאין החמור ראוי לא לרכיבה ולא למשוי בלא אוכף ומרדעת וגם האוכף והמרדעת אין להם תשמיש בפני עצמן. וכן קלקלי וחבק מכורין הן לא שנא מכר לו את החמור בסתם ולא שנא אמר לו חמור וכליו לא קנה בשק ודיסקייא וכומני אפילו בעודן עליו ואין אומרים לא לחנם אמר ליה חמור וכליו ולרבות שק דיסקייא וכומני שאין נקראין כלי חמור אלא אוכף ומרדעת וקלקלי וחבק הן הנקראין כליו ואף על פי שאמר דבר יתר דרך המוכר לפרוט הדברים שהוא מוכר ואינו דומה למה שאמרו בזמן שאמר ליה חוץ מאלו דאין צריך ליקח לו דרך דדייקי לישנא יתירה דהתם אין דרך המוכר לשייר והמוכר זקוק לשייר הדברים שאינם בכלל המכר אבל דרכו לפרוט הדברים שהוא מוכר כיון שאינם נכללין בשם אחר כגון המוכר חמור שאין כלים בכלל לשון חמור אף על פי שהן מכורין בכלל מכירתו מחמת תשמישו. ואם אמר ליה חמור וכל מה שראוי להיות עליו אני מוכר לך כולן מכורין. והיכא דאמר ליה מכור לי חמור זה והיו כליו עליו כולן מכורין דכיון שידע דחמרא דידיה הוא האי דקאמר זה משום כליו קאמר וכאלו אמר מכור לי חמורך בענין זה שהוא עכשיו לפניו שכליו עליו. עליות.
ודוחים: אדרבה [להיפך], אימא רישא [אמור את ראשה], כלומר, את המשנה הקודמת לזו: המוכר ספינה מכר את התורן וכו׳ אבל לא מכר לא את העבדים ולא את האנתיקי. ואמרינן [ואמרנו], מאי [מה פירוש] ״אנתיקי״? אמר רב פפא: עיסקא דבגוה [הסחורה שנמצאת בתוכה], ואם כן מדרישא [מכיון שראשה], כלומר, אותה משנה שבתחילת הפרק, מדברת בעודן עליו, שהרי מדובר בעסק הנמצא עליה. סיפא נמי [סופה גם כן] משנתנו בענין חמור, מדברת בעודן עליו! אלא על כרחנו צריך לומר שהתנא מילי מילי קתני [דברים דברים, כל אחד לחוד, שנה], ואין ללמוד מדין אחד על חבירו.
The Gemara rejects this proof: On the contrary, say the first clause, i.e., the preceding mishna: One who sells a ship sells the mast along with it, but he has not sold either the slaves or the antikei. And we said: What is the meaning of antikei? Rav Pappa said: It means the merchandise that is in the ship. But according to your logic, since the first clause, i.e., the mishna concerning the ship, is referring to a case where the merchandise is on the ship, the latter clause, the mishna here, must also be referring to a case where the vessels are on the donkey. Rather, the tanna teaches each statement individually, and the circumstances of one ruling do not prove that another ruling is referring to a parallel case.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דאור זרוערמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) [סִימָן זַגָּם נִסָּן] אָמַר אַבָּיֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר ורשב״גוְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל ור׳וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי נָתָן וְסוֹמְכוֹס וְנַחוּם הַמָּדִי כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ כִּי מְזַבֵּין אִינִישׁ מִידֵּי אִיהוּ וְכֹל תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ מְזַבֵּין.

The Gemara provides a mnemonic based on the letters of the names of the tanna’im who appear here: Zayin, gimmel, mem; nun, samekh, nun. Abaye said: Rabbi Eliezer, and Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Meir, and Rabbi Natan, and Sumakhos, and Naḥum the Mede all hold that when a person sells an item, he sells it and all of its accoutrements.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותראב״דאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איהו וכל תשמישתיה זבין – אי עודן עליו:
כולהו סבירא להו כו׳ – לאו משום דכולהו סבירא להו כי הדדי דהאי לית ליה סברא דהאי דלמר הא מילתא בטל לגבי דהך ולמר אידך מילתא בטל לגבי אידך ומיהו בחדא שיטה הולכין שמוסיפין מכירת תשמישין טפי מרבנן דידהו חוץ מר״מ לבדו דס״ל דכולהו מכורין שהרי אמר כל תשמישי כרם ומשום הכי לא קאמר אביי אמרו דבר אחד ובכל מקום שאמר אביי אמרו דבר אחד בגמ׳ כן צריך לפרש.
כולהו סבירא להו – לאו ממש אמרו דבר אחד דאין דבריהם שוין אלא כלומר בשיטה אחת הן וכי האי גוונא איתא ביבמות פרק (שלישי) (דף ל) כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור.
הא דאמר אביי ר׳ אלעזר ורשב״ג וכו׳ כלהו ס״ל דכי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישיה1 מזבין, לאו דאזלי כולהו בחד טעמא, דהא ר׳ אלעזר לא אמר אלא בקורה, וטעמא דידיה משום דלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה.⁠2 וכן נחום המדי לא פליג על ת״ק אלא משום דקסבר סתם חמור למשאוי עומד, אבל אי הוה ס״ל דלירכיבה עומד - לא פליג, דהא ת״ק נמי מודה באוכף ומרדעת שהן מכורין, וא״כ ת״ק נמי מיבעי ליה למימני בהדי הנך. ונראה דאביי לא סבר לה להא דעולא3 אלא כפשוטה דמתני׳ דלעיל, דכי אמר ליה חמור וכליו מכר אוכף ומרדעת, ואי לא לא, ואפי״ה סק [ו]⁠דסקיא לא מכר דלאו כליו נינהו, דסתם חמור לרכיבה עומד. נחום המדי סבר למשאוי עומד, ואע״ג דלא אמר ליה חמור וכליו, שק ודסקיא וכומני, כ״ש אוכף ומרדעת - כולם מכורים, משום דחזו לתשמישיו.
1. בשיטה מקובצת (וכך לפנינו בגמרא): ״תשמישתיה״.
2. לעיל סז ע״ב, ולפנינו שם ר׳ אליעזר.
3. אבל רבנו יונה כתב שאביי לא פליג אדעולא, ולכן הרי״ף הביא את דברי עולא להלכה. ועיין נמוקי יוסף (לט ע״ב בדפי הרי״ף, ד״ה מתני׳).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: ר׳ אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל ור׳ מאיר ור׳ נתן וסומכוס ונחום המדי, כולהו סבירא להו [כולם סבורים הם]: כי מזבין איניש מידי [כאשר מוכר אדם דבר], איהו [אותו] ואת כל תשמישתיה מזבין [תשמישיו הוא מוכר איתו].
The Gemara provides a mnemonic based on the letters of the names of the tanna’im who appear here: Zayin, gimmel, mem; nun, samekh, nun. Abaye said: Rabbi Eliezer, and Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Meir, and Rabbi Natan, and Sumakhos, and Naḥum the Mede all hold that when a person sells an item, he sells it and all of its accoutrements.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותראב״דאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד מָכַר אֶת הַקּוֹרָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דִּתְנַן רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר ר׳רַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָכַר אֶת הַכֶּרֶם מָכַר תַּשְׁמִישֵׁי הַכֶּרֶם רַבִּי נָתָן וְסוֹמְכוֹס בִּיצִּית וְדוּגִית נַחוּם הַמָּדִי הָא דַּאֲמַרַן.:

Rabbi Eliezer holds this, as we learned in a mishna (67b) that Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the beam used for pressing the olives, despite the fact that the beam can be removed from the press. Rabban Shimon ben Gamliel holds this, as we learned in a mishna (68b) that Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold the city’s guardsman. Rabbi Meir holds this, as it is taught in a baraita that Rabbi Meir says: If one sold a vineyard, he has sold the accoutrements of the vineyard. Rabbi Natan and Sumakhos hold this, as they state with regard to the bitzit and the dugit, i.e., the light-going boats of the ship, which they claim are sold when the ship is sold (73a). Naḥum the Mede holds this, as is evident from that which we said in the mishna here.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ נתן וסומכוס ביצית ודוגית – כדקתני בריש פירקין דהיינו תשמישי הספינה:
נחום המדי כדאמרן – מכר חמור מכר כליו שק ודיסקא וכומני דהיינו תשמישתיה:
דר״א ור״ש – בהמוכר את הבית.
ה״ג דתניא ר״מ אומר מכר את הכרם כו׳ – דלא תנן לה במתני׳ וכאבא שאול אשכחן לה בתוספתא.
ר׳ נתן וסומכוס – בריש פירקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבן שמעון בן גמליאל ור׳ אליעזר ור״מ וכו׳ כולהו סבירא להו כל דמזבן איניש איהו וכל תשמישיה זבין – הני תנאיה איכא דטפי טפי מחבריה דהא רשב״ג סבר סנטר מכור ואע״ג דגברא הוא וליכא חד מהני תנאי דס״ל הכי דלא שמעינן להו דמטפי כולי האי אלא מיהו כולהו שייכי בהדדי דכל חד מינייהו מטפי במכירה טפי מרבנן ונחום המדי אי סבירא ליה סתם חמור למשאוי ממש היינו רבנן דמודו באוכף וליתי׳ ממנינא אלא חמור למשוי בכליו משום טפוי במכירה הוא דקסבר כיון דתשמישיה הוא כולהו זבין בין כלים דמשוי בין דרכיבה וכל כי האי גונא לית הלכתא כחד מינייהו וכיוצא בה במסכת סוכה (ז׳ ב׳) שיטא דאית בה תנאי דפליגי אהדדי בהדיא וקבלנו מן הגאונים ז״ל דלית הלכתא כחד מינייהו וכן ביבמות (נ״א ב׳), והרב ר׳ שמואל ז״ל אמר, כל מקום שלא אמרו בגמרא ״אמרו דבר אחד״ לא לגמרי הן שוין.
אמר המאירי המוכר את החמור ר״ל נקבה מכר את הסייח היונק ממנה וכרוך אחריה אבל מכר פרה לא מכר את בנה ופירשו בגמ׳ שאם אמר חמור ופרה ולא הזכירו את הסיח ואת בן הפרה אין הסיח והבן מכורים כלל ואם הזכירו את הסייח ואת הפרה הרי הם מכורים וא״כ מה הפרש בין חמור לפרה בשהזכירו שם מניקה ר״ל חמור מיניקה ופרה מיניקה ואמרו על זה שבפרה לא מכר את הבן שלא כיון להזכיר עליה שם מיניקה אלא לחלבה אבל החמורה שאין חלבה ראוי לו ודאי לא הוזכר אלא לכלול את הסייח בכלל האם מכר את האשפה מכר את זבלו הכנוס לתוכה מכר את הבור של מים מכונסים מכר את מימיו אע״פ שהם מים שהובאו ממקום אחר ומכנסים לשם מכר את השובך מכר את היונים מכר את הכוורת מכר את הדבורים אבל מכר את הדבורים לא מכר את הכוורת יונים לא מכר את השובך המים לא מכר את הבור והסייח לא מכר את החמור וכן כלם:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ מן הבור שפסקנו בגמ׳ שאם מכר את הבור לא מכר את מימיו שהבור מימיו עומדים לתוכו להסתפק והרי הם כיין ותבואה בתוך האוצר אבל האחרים הנזכרים כאן כלם מקום גדילתם הם לפרות ולרבות לשם וכן האשפה בכל יום ויום מטילים לשם שופכיהם ועפר ביתם וקש וגבבה כדי להרבותו ולא כן במי הבור שאדם ממלאן ואין מחזיר לתוכו עד שיכלו כל המים ומ״מ חכמי הצרפתים פסקו כסתם משנה ומכר את הבור מכר את מימיו ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ׳ אלו הן:
בתוספתא התבאר המוכר שפחה לחברו מכר לו כלים שעליה אפילו שוים מאה מנה אבל לא מכר את השירין ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה אפילו היו עליה כלים שוים מאה מנה הרי כלם מכורין שפחה מעוברת או פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד שפחה מיניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד:
התבאר גם כן בתוספתא שהמוכר את העול מכר את הפרה אבל מכר את הפרה לא מכר את העול מכר את העגלה מכר את הבקר אבל מכר את הבקר לא מכר את העגלה וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שגדולי המגיהים כתבו בה שאין לסמוך עליה וכן הדברים נראין:
לעולם יהא אדם מתמיד לעסוק בתורה ולא יהא פוסק ממנה כדי לעסוק בדברי שיחה דרך הערה אמרו שאם עשה כן אש גיהינם באה ומקדירתו שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם כלומר הם יצאו להם מאש של תורה ואש של גיהינם אוכלתם ולעולם יהא אדם כסיח שה שמהלך אחר שיחה נאה ר״ל כשקורין לו בנחת ואינו צריך מרדע כך יהא אדם מקבל תוכחת בדברים מועטים ולא יהא צריך גערה והכאה ולעולם יהא אדם מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה כלומר שאם יגיע דבר מצוה לידו ויגיעהו בסיומה איזה הפסד יעריך ההפסד ההוא אל הגמול שיגיעהו מן המצוה ואז יהיה ההפסד קל בעיניו וכן יהא מחשב שכר עברה כנגד הפסדה ר״ל שאם יגיע דבר עברה לידו ויגיעהו איזה ריוח בעשייתה יעריך הריוח ההוא אל העונש שיגיעהו ממנה ואז יהיה הריוח ההוא נמאס בעיניו על דרך אמרו ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ וכבר פירשו רבים בזה המאמר דברים אחרים כבר ביארנום בילדותנו בחבור התשובה:
ופירוט השיטות: ר׳ אליעזרדתנן כן שנינו במשנה], ר׳ אליעזר אומר: המוכר את בית הבדמכר את הקורה שבה כובשים את הזיתים, למרות שהיא מיטלטלת. רבן שמעון בן גמליאלדתנן כן שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העירמכר את הסנטר (שומר העיר). ר׳ מאירדתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ מאיר אומר: מכר את הכרםמכר תשמישי הכרם. ר׳ נתן וסומכוסביצית ודוגית, שלדעת שניהם סירות קטנות הנמכרות יחד עם הספינה. נחום המדיהא דאמרן [זה שאמרנו] במשנתנו.
Rabbi Eliezer holds this, as we learned in a mishna (67b) that Rabbi Eliezer says: One who sells an olive press has sold the beam used for pressing the olives, despite the fact that the beam can be removed from the press. Rabban Shimon ben Gamliel holds this, as we learned in a mishna (68b) that Rabban Shimon ben Gamliel says: One who sells a city has sold the city’s guardsman. Rabbi Meir holds this, as it is taught in a baraita that Rabbi Meir says: If one sold a vineyard, he has sold the accoutrements of the vineyard. Rabbi Natan and Sumakhos hold this, as they state with regard to the bitzit and the dugit, i.e., the light-going boats of the ship, which they claim are sold when the ship is sold (73a). Naḥum the Mede holds this, as is evident from that which we said in the mishna here.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּעָמִים מְכוּרִין וְכוּ׳.: מַאי שְׁנָא חֲמוֹרְךָ זוֹ וּמַאי שְׁנָא חֲמוֹרְךָ הוּא.

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: There are times when the vessels are sold, and there are times when they are not sold. How so? If the donkey was before him and its vessels were on it, and the buyer said to him: Sell me this donkey of yours, its vessels are sold. If the buyer said: Is the donkey yours? I wish to purchase it, its vessels are not sold. The Gemara asks: What is different in a case where the buyer said: Sell me this donkey of yours, and what is different in a case where he said: Is the donkey yours?
רי״ףאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר בענין כלי החמור כשמכר את החמור עצמו: פעמים שהם מכורין פעמים שאינם מכורים. כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו ואמר לו: ״מכור לי חמורך זה״ — הרי כליו מכורין. ״חמורך הוא״ — אין כליו מכורין. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] כשאומר ״מכור לי חמורך זו״, ומאי שנא [ומה שונה] אם אומר ״חמורך הוא״?
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: There are times when the vessels are sold, and there are times when they are not sold. How so? If the donkey was before him and its vessels were on it, and the buyer said to him: Sell me this donkey of yours, its vessels are sold. If the buyer said: Is the donkey yours? I wish to purchase it, its vessels are not sold. The Gemara asks: What is different in a case where the buyer said: Sell me this donkey of yours, and what is different in a case where he said: Is the donkey yours?
רי״ףאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא חֲמוֹרְךָ זוֹ יָדַע דַּחֲמָרָא דִידֵיהּ הוּא וְהַאי דְּקָא א״לאָמַר לֵיהּ זוֹ מִשּׁוּם כֵּלָיו קא״לקָאָמַר לֵיהּ חֲמוֹרְךָ הוּא דְּלָא יֵדַע דַּחֲמָרָא דִידֵיהּ הוּא וְהָכִי קא״לקָאָמַר לֵיהּ חֲמוֹרְךָ הוּא שֶׁתִּמְכְּרֶנָּה לִי.:

Rava said that when the buyer says: Sell me this donkey of yours, he knows that the donkey belongs to the seller, and as for that which he said to him: This, he said that to him due to its vessels. By contrast, when the buyer says: Is the donkey yours, this indicates that the buyer does not know that the donkey belongs to the seller, and this is what he is saying to him: Is the donkey yours that you can sell it to me? In this case, he is interested only in the donkey and not its vessels.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא – מש״ה להיכא דאמר ליה חמורך זה קנה כליו שעליו בסתמא דודאי ידיע להאי גברא דהאי חמור דמוכר והאי דאמר ליה זה לטפויי מלתא קאתי משום כליו קאמר ודאי מכרו. אבל להיכא דאמר ליה חמורך הוא. כלומר מישאל קא שאיל ליה אם חמורך הוא זה ותוכל למכור לי משום דלא ידע אי דידיה הוא והכי קאמר ליה חמורך הוא שתמכרנו לי ולא לטפויי מלתא קאתי ומש״ה לא מכר לו כליו:
אמר רבא – כשאמר חמורך זו ודאי יודע הוא שחמור זה שלו הוא והכי ה״ל למימר מכור לי חמורך דהא ליכא קמיה שני חמורים שיאמר את זה מכור לי והלכך האי דקאמר זה משום כליו כלומר חמור זה כמות שהוא.
חמורך הוא – משמע לשון שאילה אמר לו אם חמורך הוא ותמכרהו לי הלכך לא מכר את כליו דס״ל לר׳ יהודה דהמוכר את החמור סתם לא מכר את כליו אפי׳ בעודן עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמורך זה דידע דחמרא דידיה הוא וקאמר ליה זה משום כליו קאמר. הרב אלפסי ז״ל לא הביא הא דרבי יהודה בהלכות, נראה לי דסבירא ליה דליתא כלל. ומורי הרב ז״ל פתקה בפירושיו, מדשקיל וטרי בה רבא לפירושא. וכן מסתברא לי דהלכה כמותו בחמורך זה, ממה נפשך, דאי פלוגתייהו דרבנן ונחום בשאין עודן עליו, אבל בעודן עליו מודו ליה רבנן לנחום, כל שכן בעודן עליו ואומר חמורך זה, ואי בעודן עליו מחלוקת, איפשר לומר דרבי יהודה ורבנן לא פליגי, וכדאמרינן לעיל מאי לאו דרבי יהודה אדרבנן קאי, כלומר, לטעמייהו דרבנן קאמר, דאפילו לרבנן דפליגי בעודן עליו, כשאמר לו חמורך זה מודו, וכל היכא דאיכא למימר דלא פליגי, אמאי ניקום ונימא דפליגי.
ר״ש בד״ה אמר רבא כו׳ כמות שהוא חמורך כו׳ שאילה אמר לו כו׳ כצ״ל והד״א:
אמר רבא: כשאומר ״חמורך זו״ידע דחמרא דידיה [יודע הוא שהחמור שלו] הוא, והאי דקא אמר ליה [וזה שאומר לו] ״זו״, משום כליו קאמר ליה [אומר לו], אבל אם אומר ״חמורך הוא״ — שהוא לא ידע דחמרא דידיה [יודע שהחמור שלו] הוא, והכי קאמר ליה [וכך אמר לו]: האם חמורך הוא זה, שאם כן תמכרנה לי? ואם כן התכוון לחמור סתם, ולאו דוקא על כליו.
Rava said that when the buyer says: Sell me this donkey of yours, he knows that the donkey belongs to the seller, and as for that which he said to him: This, he said that to him due to its vessels. By contrast, when the buyer says: Is the donkey yours, this indicates that the buyer does not know that the donkey belongs to the seller, and this is what he is saying to him: Is the donkey yours that you can sell it to me? In this case, he is interested only in the donkey and not its vessels.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַסְּיָח מָכַר אֶת הַפָּרָה לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ במָכַר אַשְׁפָּה מָכַר זִבְלָהּ מָכַר בּוֹר מָכַר מֵימֶיהָ גמָכַר כַּוֶּורֶת מָכַר דְּבוֹרִים דמָכַר שׁוֹבָךְ מָכַר יוֹנִים.:

MISHNA: One who sells a female donkey has sold its foal along with it. But one who sold a cow has not sold its young. One who sold a dunghill has sold its manure. One who sold a cistern has sold its water. One who sold a beehive has sold the bees in it, and likewise one who sold a dovecote has sold the doves.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא המוכר את החמור – סתם:
את הסיח – זהו בנה. לבנים של חמור קרי להו סייחין:
ערך סייח
סייחא(שבת קכ) ומדדין עגלים וסייחים (בבא בתרא עח:) מכר החמור מכר את הסייח (גמ׳) אמאי קרו ליה סייח שמהלך אחר סיחה נאה (עבודה זרה יד:) אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחין (ראש השנה ג) הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסייח שבמדבר פירוש שהוא קל ברגליו וסייח הוא ערוד ופירושו במקומו.
א. [מויל עזעל.]
מתני׳ המוכר את החמור – סתם.
סיח – בנו של חמור קרוי סית.
לא מכר בנה – בגמרא מפרש מאי שנא פרה מחמור.
מכר אשפתו – מקום עמוק ג׳ או גבוה שלשה שרגיל לתת שם זבל בהמותיו.
בור – של מים מכונסין.
מכר כוורת מכר דבורים – דכל הני דקחשיב בטילי להני דקביעי אבל מכר זבלו לא מכר אשפתו מכר מימיו לא מכר בורו וכן כולן ומילתא דפשיטא היא ולא אצטריך למיתני.
מכר יונים – שובכו ושבאים לתוכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה המוכר את החמור מכר את הסייח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר אשפה מכר זבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים אמר הר״ם זהו כשאמר פרה מיניקה אני מוכר לך חמור מיניקת אני מוכר לך וידוע שחלב האתון לא יצלח לכל אם כן לאי זה תועלת אמר חמור מיניקה אלא כדי שימכור הסייח עמה ואמרו מכר בור מכר מימיו הוא דעת יחיד והוא דיחוי:
ב משנה המוכר את החמור הנקיבה — מכר עמה את הסיח, בנה, המצוי איתה. אבל אם מכר את הפרהלא מכר את בנה עימה. אם מכר חפירה או מיכל העשוים לאשפהמכר גם את זבלה שבתוכה. מכר בורמכר מימיה. מכר כוורתמכר דבורים שבה. מכר שובךמכר יונים שבו.
MISHNA: One who sells a female donkey has sold its foal along with it. But one who sold a cow has not sold its young. One who sold a dunghill has sold its manure. One who sold a cistern has sold its water. One who sold a beehive has sold the bees in it, and likewise one who sold a dovecote has sold the doves.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאָמַר לֵיהּ הִיא וּבְנָהּ אֲפִילּוּ פָּרָה וּבְנָהּ נָמֵי אִי דְּלָא א״לאָמַר לֵיהּ הִיא וּבְנָהּ אֲפִילּוּ חֲמוֹר נָמֵי לָא.

GEMARA: The mishna teaches that if one sells a donkey he has sold its foal, but if one sells a cow he has not sold its calf. The Gemara asks: What are the circumstances? If this is a case where the seller says to the buyer that he is selling it and its young, even the cow and its young should be sold as well. If this is a case where he does not say to him that he is selling it and its young, even the donkey should not be sold with its foal.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפי׳ פרה ובנה נמי – מכרה לו היא ובנה:
גמ׳ היכי דמי – הך מכירה דחמור ופרה דבחמור מכר סיח ובפרה לא מכר בנה.
ואי דלא א״ל היא ובנה – והלכך לא מכר את בנה דס״ל להאי תנא דאין הבן נמכר בכלל האם משום דגופין מחולקין הן ואפשר לבן להיות בלא האם אפילו חמור נמי לא ימכר סיח בכלל חמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא שנינו כי הסייח נמכר עם אמו האתון, אבל העגל אינו נמכר עם אמו הפרה. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי דאמר ליה [אם שאומר לו] ״היא ובנה מכורים לך״, אפילו פרה ובנה נמי [גם כן] יימכרו, אי [אם] במקרה שלא אמר ליה [לו] ״היא ובנה״, אפילו כשמוכר לו חמור נמי [גם כן] לא יימכר הסייח!
GEMARA: The mishna teaches that if one sells a donkey he has sold its foal, but if one sells a cow he has not sold its calf. The Gemara asks: What are the circumstances? If this is a case where the seller says to the buyer that he is selling it and its young, even the cow and its young should be sold as well. If this is a case where he does not say to him that he is selling it and its young, even the donkey should not be sold with its foal.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב פָּפָּא הדְּאָמַר לֵיהּ חֲמוֹר מְנִיקָה וּפָרָה מְנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לָךְ בִּשְׁלָמָא פָּרָה אִיכָּא לְמֵימַר לַחֲלָבָהּ בָּעֵי לַהּ אֶלָּא חֲמוֹר מַאי קא״לקָאָמַר לֵיהּ ש״משְׁמַע מִינַּהּ הִיא וּבְנָהּ קָאָמַר לֵיהּ וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ סְיָח שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה.

Rav Pappa said: This is referring to a case where the seller said to the buyer: I am selling you a nursing donkey, or: I am selling you a nursing cow. Granted, with regard to the cow, one could say that he needs it for its milk, and the suckling calf would not necessarily be included in the sale. But with regard to the donkey, for what reason is he saying to him that the donkey is nursing? Since he does not need the milk of a donkey, learn from here that he is saying to him that he is selling it and its young. The Gemara adds tangentially: And why does the mishna call a donkey foal a seyaḥ? It is because it follows after and obeys pleasant talk [siḥa], whereas an old donkey must be led forcibly.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דאור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא פרה איכא למימר – להכי קאמר מניקה דלחלבה בעי לה. לצורך אכילת החלב ולא משום דמוכר לו את בנה. אבל גבי חמור כי אמר ליה חמורה מניקה ליכא למימר הכי לחלב דאי לא דלסיח קאמר ליה דמניקה היא לחלבה לא קבעי לה מיניה דאינו ראוי לאכילה ומש״ה בנה זבין:
שמהלך אחר סיחה נאה – שאם משורר אדם לפניו הולך אחריו ברצון:
אמר רב פפא – כל היכא דזבין חמור ופרה פשיטא ליה לתנא דמתני׳ דאין הבנים מכורין והכא במאי עסקינן דא״ל חמור מניקה ופרה מניקה והלכך בשלמא פרה בדין הוא דלא מכר בנה כדין המוכר פרה סתם דהאי דאמר ליה מניקה לאו לטפויי בנה קאתי אלא לחלבה קאמר דאי לא ליהוי לה חלב ליהוי מקח טעות הלכך מסתמא אין בנה מכור עד שיפרש.
אלא חמור – שאין צורך לחלבה האי דא״ל מניקה שיש לה ולד קאמר ועם הולד מוכרה לו וכמאן דפריש בהדיא היא ובנה דמי.
שמהלך אחר סיחה נאה – בקריאה בנחת וברמיזה הולך למקום שהאדם חפץ אבל זקן צריך מרדע.
שמהלך אחר [שיח]1 נאה - ענף, כמו תחת אחת השיחי׳.⁠2 מקרית צדיקים שנקראו סיחין - אילנות, כדכתיב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה,⁠3 כאהלים נטע יוי,⁠4 שילחייך פרדס רימונים,⁠5 וכן הרבה.
1. בכתב היד נראה שיש לקרוא: ״שית נאה״ (״שיתגאה״?). ברוב המקורות: ״שיחה נאה״.
2. בראשית כ״א, טו (׳אחד השיחים׳).
3. תהילים צ״ב, יג.
4. במדבר כ״ד, ו (אותיות שם ה׳ אינן ברורות).
5. שה״ש ד׳, יג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב פפא דאמר ליה פרה מניקה וחמור מניקה. בשלמא פרה מניקה איכא למימר לחלבה קא בעי לה, אלא חמור אי לאו לסיח מאי קאמר ליה. כלומר, דלא שכיח למזבן חמור מניקה להניק סיח אחר. ומיהו שפחה שדרכן של בני אדם לקנות אותה מניקה להניק לו את הולד, דינה כדין פרה, דאמרינן דמשום חלבה קאמר ליה, והכין איתא בתוספתא, דתניא התם שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד, שפחה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. עוד שנו שם בתוספתא: המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה ואפילו הן מאה, אבל לא את השירים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה, ואם אמר לו שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך אף על פי שיש עליה כלים שוים מאה מנה, כולן מכורין.
אמר רב פפא: מדובר במקרה דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: ״חמור מניקה״ וכיוצא בזה ״פרה מניקה״ אני מוכר לך. ומעתה, בשלמא [נניח] פרה, איכא למימר [יש לומר] כי לחלבה בעי לה [צריך הקונה אותה] ולכן מדגיש לו שהוא מוכר לו פרה שיש לה חלב, אלא חמור מאי קאמר ליה [לשם מה אומר לו] שהיא מניקה? והרי אין אדם צריך לחלב של חמור! שמע מינה [למד מכאן] כי היא ובנה קאמר ליה [אומר לו]. אגב מעירים: ואמאי קרי ליה [ומדוע במשנתנו קורא לו] לבן החמור ״סיח״? שמהלך אחר סיחה נאה, כלומר, שאינו צריך שיכריחו אותו כחמור זקן, אלא בא בקלות אל מי שקורא לו.
Rav Pappa said: This is referring to a case where the seller said to the buyer: I am selling you a nursing donkey, or: I am selling you a nursing cow. Granted, with regard to the cow, one could say that he needs it for its milk, and the suckling calf would not necessarily be included in the sale. But with regard to the donkey, for what reason is he saying to him that the donkey is nursing? Since he does not need the milk of a donkey, learn from here that he is saying to him that he is selling it and its young. The Gemara adds tangentially: And why does the mishna call a donkey foal a seyaḥ? It is because it follows after and obeys pleasant talk [siḥa], whereas an old donkey must be led forcibly.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דאור זרוערמ״הרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {במדבר כ״א:כ״ז} עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים וְגוֹ׳.

The Gemara cites a related discussion. Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Therefore they that speak in parables [hamoshlim] say: Come to Heshbon! Let the city [ir] of Sihon be built and established! For a fire is gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon; it has devoured Ar of Moab, the lords of the high places of Arnon” (Numbers 21:27–28)?
רי״ףרשב״םאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר שמואל בר נחמן כו׳ – משום דמיירי לקמיה בסיח נקט לה.
מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו׳ – פשטיה דקרא מיירי שכשנלחם סיחון במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו נתנבא בלעם וחביריו שינצח סיחון למואב ומיהו פרשה יתירה היא דמה צריך ליכתב זה אם להשמיענו דעמון ומואב טיהרו בסיחון הרי כבר כתיב והוא נלחם במלך מואב הראשון ואין צריך יותר הלכך לדרשה כתבה משה רבינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מאי דכתיב כו׳ הרי כתיב והוא נלחם כו׳ כצ״ל:
על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם כו׳ וקשה בענין שדרש ג׳ הפסוקים בענין סיפור זה ושבק אחד מהם מלדרוש בו דהיינו פסוק אוי לך מואב וגו׳ שהוא מחובר בין אלו ג׳ פסוקים שדרש וע״ק שינוי לשון תבנה בעוה״ז ותכונן לעוה״ב וע״ק כפל הענין בשינוי לשון שדרש מעיר סיחון אם משים אדם את עצמו כעיר כו׳ ומאכלה ער מואב דרש בכה״ג בשינוי לשון זה המהלך אחר יצרו כעיר כו׳ גם מלת מואב לא יתפרש לפי הדרש וע״ק מה ענין הכפל עד דיבון שיבא דין כו׳ ושתבא אש כו׳ ועד שתדאיב כו׳ שנראה שהכל ענין א׳ ומה ענין דעביד מאי דבעי כפירוש רשב״ם. והנראה כלפי מה שאמרו בפ״ה דאבות כל מי שיש בו ג׳ דברים הללו מתלמידיו של א״א וג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של א״א עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע ומה בין תלמידיו של א״א לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של א״א אוכלין בעוה״ז ונוחלין לעוה״ב שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו׳ אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך הקושיות שאמר כל מי שיש בו ג׳ דברים כו׳ וג׳ דברים וכו׳ דמשמע באיש א׳ קא מיירי שיש בו כל אלו הו׳ מדות דזכר ג׳ הטובות וג׳ הרעות ולכאורה אינן שייכין באיש א׳ כיון שהם הפכיים והכי הל״ל וכל מי שיש בו ג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם כו׳ גם קשה לשון וג׳ דברים אחרים כו׳ וע״ק שאמר בלשון שאלה ומה בין כו׳ כי הוא פשוט וע״ק דגבי צדיקים אמר אוכלין בעוה״ז ונוחלין לעוה״ב כו׳ מה מביא מן הפסוק להנחיל אוהבי כו׳ ומה ענין נחלה גבי צדיקים בעוה״ב וירושה לרשעים בעוה״ב מאי נוחלין ומאי יורשין הוא מבואר במדות האדם אלו ג׳ מדות הכוללות עין טובה היא מצד המועיל ונפש שפלה מצד הערב ורוח נמוכה מצד הטוב והם כוללים כל מדות האדם לטוב ולרע בהיפך וא״א לאדם לילך אחרי מדות הללו ולהתנהג בהם בקצה האחרון הזה שלא לאחוז גם מקצת בקצה האחד כי לא נתנה תורה למלאכי השרת כגון במדת עין טוב שאם יתן אדם כל אשר לו לא יהיה לו מה לאכול וכמ״ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ות״ח מקפיד כו׳ וכל תורה שאין עמה מלאכה כו׳ וכן במדת נפש שפלה למעט כח התאוה צריך ג״כ לאחוז בקצה אחר כמ״ש יצה״ר שמאל דוחה וימין מקרבת וכמה דברים במצוע בכח המתאוה ובמדת רוח נמוכה שאמרו בה להתרחק בה מן הקצה אל הקצה השני כמ״ש הרמב״ם ממה ששנינו מאד מאד הוי שפל רוח מ״מ אמרו בה ת״ח צריך להיות בו אחד משמונה בח׳ וע״ז אמר כל מי שיש בו ג׳ דברים הללו כו׳ שיהיה לו ג׳ המדות הטובות בעצמות לילך אחריהם וגם יהיה לו ג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע שיאחז בהם האדם במקצת כמ״ש אך לא בעצמות רק יהיו לו אחרים וכו׳ ר״ל שלא ילך אחריהם רק במקרה ואמר עין טובה כו׳ עין רעה כו׳ כי הג׳ אלו הם כוללים כל המדות כמ״ש ואמר מה בין כו׳ כיון דע״כ שיש לאדם לאחוז במדות גם בקצה הב׳ א״כ מה בין תלמידיו כו׳ כי מי יגיד לאדם לאחוז בעצמות המדות הטובות ורק במקרה ילך קצת לאחוז בקצה הב׳ ושמא אדרבה ילך אדם באותן מדות הרעות ויאחוז גם בקצה השני בטובות ואמר הלא תראה תלמידיו של אברהם כו׳ ובהפך תלמידיו של בלעם כו׳ וא״כ ראוי לך לילך בעצמות במדות הטובות של א״א ולא תלך אחרי הרעות רק במקרה כמ״ש ואמר תלמידיו של אברהם אוכלין בעוה״ז כו׳ על אכילתם בעוה״ז אינו צריך ראיה כי ראינו בהם שאכלו בעוה״ז ודרך אכילה בעלמא קאמר כדי חיי הנפש ולא להשיג המותרות וכמו שמצינו בא״א ובתלמידיו ובזה הם נוחלין עוה״ב שנאמר להנחיל גו׳ ע״פ מ״ש פרק אין דורשין גם את זה לעומת זה כו׳ ברא צדיקים ברא רשעים ברא ג״ע ברא גיהנם כ״א וא׳ יש לו ב׳ חלקים א׳ בג״ע א׳ בגיהנם זכה הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע נתחייב הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ומאי קרא גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה ירשו וברשעים כתיב משנה שברון שברם וז״ש ונוחלין לעוה״ב דהיינו שינחלו חלק הרשעים שבג״ע שנאמר להנחיל אוהבי שהם תלמידיו של א״א שנאמר בו אוהבי הם ינחלו הרשעים חלק שיש להם בג״ע וכענין שאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב ואמר שאל תאמר בהנחילם חלק הרשע שיהיה להם חסרון בחלקם ועל כן אמר ואוצרותיהם אמלא רצה לומר אוצרותיהם הגנוז להם לעולם הבא כמה שכתוב מה רב טובך אשר צפנת וגו׳ אמלא גם כן ולא אחסר להם כלום נמצא שמשנה וכפל ירשו על ידי חלק הרשעים שבג״ע ובהיפך אמר בתלמידיו של בלעם יורשין גיהנם כו׳ שהוא חלק הצדיקים שיש להם בגיהנם והביא שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו׳ כפל הענין ע״ש כפל העונש שלהם בגיהנם כמה שכתבנו וסיים לפי שהם אנשי דמים בעלי אוהבי ממון כבלעם שהיה רע עין גם מרמה שהיה אוהב זמה שנתן עצה ומרמה ע״ז כמו שמפורש בחלק וע״כ לא יחצו ימיהם שלא יהיה להם לעתיד קצת ימים בחלק גיהנם וקצת ימים בחלק ג״ע רק כל ימיהם חלקם בגיהנם כמ״ש כי משנה שברון שברם וסיים ואני אבטח בך ליטול חלקם בג״ע שהם יטלו חלקי בגיהנם ואותיות בך הם רמז לזה שהם כפולים מאותיות שלפניהם א׳ ב׳ י׳ ך׳ ע״ש שהרשע נוטל ב׳ חלקים בגיהנם והצדיק ונוטל עשרים חלקים בג״ע כי בפשיטות נוטל הצדיק עשרה חלקים בעוה״ב ובעוה״ז שאינו רק עישור נכסים כמ״ש המדרשות וממילא בכפל בעוה״ב נוטל ך׳ חלקים וע״פ הדברים האלה שבארנו בענין ג׳ מדות הטובות הכוללות ומיוחסות לאברהם אבינו ובהיפוך בג׳ מדות הרעות הכוללות ומיוחסות לבלעם כמ״ש וע״פ המדרש לא הניח הקב״ה פתחון פה לאומות לעתיד שאתה רחקתנו ולא נתת לנו נביאים וחכמים לכך נתן להם בלעם והוא העמיד פרצה לאבד הבריות וע״כ נתייחסו מדות הרשעים על שמו כי הוא נביאם ועל פיו עשו כל המעשים וההולך בדרכיו נקרא מתלמידיו וע״כ בפסוקים אלו שנתייחס לנבואת בלעם שאמר ע״כ יאמרו המושלים בא הדרש והרמז על זה שאמר כן בנבואה על מדת הרשעים ועונשם ועליו ועל תלמידיו אמר מ״ד ע״כ יאמרו המושלים וגו׳ שכל הסיפור זה מג׳ פסוקים אינו לצורך ישראל אבל כתוב הבא בתוכם אוי לך כמוש וגו׳ ואמר נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית הוצרך להודיע שהשביות הנמצאות בחשבון מבנות מואב והותרו בכבוש ישראל לבא בקהל שאינן מז׳ עממים וע״פ מ״ש מואבי ולא מואבית ואמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב הפסד מצוה כו׳ כמ״ש גם זה לעומת זה וגו׳ שמה שמפסיד הרשע במצוה שאינו עושה שמקבל חלק הצדיקים בגיהנם הוא כנגד שכר הצדיק שעושה המצוה ומקבל כנגד זה חלק הרשע בג״ע ואמר שע״י חשבון זה הצדיק בונה לו בית בעוה״ז כדי שיהיה לו מוכן בג״ע בעוה״ב חלקו וע״ד מי שטרח בע״ש יאכל בשבת אבל בעוה״ז עדיין אין ביתו מוכן כי עיקר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמר במדת הרשעים שנתייחסו על בלעם עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר כו׳ הוא בעצמו ענין מעשה בלעם שעשה עצמו כעיר לילך אחר שיחה נאה שא״ל בלק בקריאה ואולי שרמז זה בעיר ואתון שעיקר עון בלעם היה באתונו וכבר בארנו בדרשות בפרשת בלק שיש לשאול בענין בלעם אחר שא״ל הקב״ה קום לך אתם וגו׳ למה חרה לו על הליכתו שאמר ויחר אף ה׳ כי הולך הוא גם המלאך למה בא לשטן לו ושוב נתן לו רשות לילך ומה הוסיף על דבר הש״י שכבר נתן לו ג״כ רשות ויש להשיב בזה לפי שינוי לשון ענין שבפ׳ זו כי בלעם בתחלה סתם דבריו מאן ה׳ לתתי להלוך עמכם וגו׳ לפי שבתחלה אמר הכתוב לקרוא לו לפי שידע בו שהוא בעל נפש רחבה ותאוה וע״כ אמר לקרוא לו שהבטיחו לו לכבדו בסעודות גדולות כמ״ש בראש הקרואים ויקרא להם בזבח וכמ״ש ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם אבל בלעם היה בעיניו מעט הכבוד הזה של קריאה וסעודה שא״ל כי היה בלעם רע עין בממון אחרים ורצה בשכר ממון וע״כ הוסיף לו בשליחות שנית כי כבד אכבדך וגו׳ כי כבד דהיינו בסעודה שאמרתי ועוד אכבדך במאד דהיינו ממון מלשון ובכל מאדך כמפורש ואשר שכר עליך את בלעם וגו׳ וע״כ השיב לו עתה אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו׳ וא״ל הש״י אם לקרוא לך באו האנשים וגו׳ יש לפרש בזה שא״ל ב׳ תנאים אם לקרוא לך לבד דהיינו בכבוד סעודה הבטיחך באו האנשים קום לך אתם ברגליך בשוה להם ולא תרכוב על אתונך וא״ל הקב״ה כן שימנע מלהלוך עמהם ברגל כי כן היה דרך גם בימי חכמי התלמוד שהגדולים היו רוכבים על החמור ושאר העם הלכו עמהם ברגל וכדי שהוא יתבייש מלפני זקני מדין ומואב מלכת ברגל שהוא בעל גאוה כמ״ש בו רוח גבוהה א״ל כן וא״ל הקב״ה ואשר אדבר אליך אותו תעשה לברך אותם ואם לא באו לקרוא לבד אלא גם להבטיחך בשכר ממון לא אתן לך רשות לילך כי לא תברך אותם בלב שלם כי עיקר הברכה חלה כפי לב המברך ולא יהיה לבך עמהם בברכתם כשתפסיד בברכתם את שכרך שהבטיח לך בלק אבל בלעם לא היה חש לכל זה ואף שכבר הובטח בשכר ממון הלך לשם גם ברכיבה על אתונו וע״כ אמר ויחר אף ה׳ כי הולך הוא וגו׳ והוא רוכב על אתונו וגו׳ שהוא הולך בהבטחת שכירות כמ״ש גם בעבור שהוא רוכב על אתונו וכבר הוזהר ע״ז ולזה אמר לו המלאך כי עתה גם אותך הרגתי שכבר נגזר עליך ההריגה על שעברת על דברי הש״י לילך בשביל שכר וכמ״ש ואת בלעם בן בעור הרגו על חלליהם וגו׳ וא״ל מפני הליכתך ירט הדרך לנגדי שלא נתתי לך רשות רק לילך ברגל וע״כ הרגתיך ואילו לא נטתה מפני גם עתה אותך הרגתי עתה על שהלכת לקבל שכר ולא הייתי ממתין הריגתך עד מלחמת מדין זה שביאר לו המלאך אחר שנהרג אתונך קום לך אתם עם האנשים כאשר ניתן לך רשות ואפס בכל זה את הדבר אשר אדבר אותו תדבר כי מה שכבר א״ל הקב״ה אותו תעשה שעשיית הברכה בידך הוא על דעת זה שלא תלך ליטול שכר רק לקרוא לך לכבדך בסעודה אבל עתה שהלכת ע״ד ליטול שכר אין הברכות מסורות בידך רק אותו תדבר דהיינו הדבור בעלמא ניתן בידך לפי שלא תברך אותם בלב שלם שתפסיד על ידיהן ממון השכירות וז״ש בכאן על מדתו בעין הרע שרצה להזיק את ישראל בעין הרע והוא יקבל ממון רב שכירות עשה עצמו כעיר ואתון להלוך אחר שיחה נאה ואמר כי אש יצאה מחשבון הוא חלק אש של גיהנם שיש למחשבין בגיהנם ותאכל את שאינן מחשבין דהיינו בלעם ותלמידיו ואמר על מדתו הרעה שנית של בלעם כי להבה תצא מקרית צדיקים ותאכל ער מואב זה המהלך אחר יצרו כו׳ יצר הרע נאמר בכל מקום על רוב התאוה וע״כ רמז בעיר ואתון ששכב עם אתונו כמ״ש בחלק ומואב על שיעץ להם על תאות הזמה ואמר על מדתו הרעה שהיא רוח גבוה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ואמר ונירם אמר רשע אין רם כי מתוך הגאוה הוא כאילו כפר בעיקר כמ״ש בפ״ק דסוטה אפסוק ורם לבבך ושכחת את ה׳ וגו׳ ואמר אותו הרשע שאבד אותו החשבון שאמרו הצדיקים שיטלו הרשעים חלק הצדיקים בגיהנם והם יקחו כנגד זה חלק הרשעים בג״ע כדאמרינן בחגיגה:
אגב כך מביאים ענין מוסרי שמוזכר בו נושא זה, אמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יוחנן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון.
The Gemara cites a related discussion. Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Therefore they that speak in parables [hamoshlim] say: Come to Heshbon! Let the city [ir] of Sihon be built and established! For a fire is gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon; it has devoured Ar of Moab, the lords of the high places of Arnon” (Numbers 21:27–28)?
רי״ףרשב״םאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הַמּוֹשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.

The Gemara interprets these verses homiletically. Hamoshlim”; these are the people who rule over [hamoshlim] their evil inclination. They will say: “Come to Heshbon,” meaning: Come and let us calculate the account of [ḥeshbono] the world, i.e., the financial loss incurred by the fulfillment of a mitzva in contrast to its reward, and the reward for committing a transgression, i.e., the pleasure and gain received, in contrast to the loss it entails.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו המושלים ביצרן – שכופין את יצרן:
הפסד מצוה – שאם עוסק במצוה ומתבטל מלהרויח וחושב אותו הפסד כנגד אותו שכר שמתקן לו לעוה״ב בשביל המצוה ואותו שכר הוה מרובה ושכר עבירה שנהנה בה בעוה״ז חושב בלבו שאותו שכר הנאה מפסידו לעוה״ב:
המושלים ביצרן – צדיקים כדכתיב ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז) צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כג).
הפסד מצוה – שמתבטל מריוח בשביל שעוסק במצוה או נתן צדקה ומחסר ממונו כנגד שכרה המרובה לעתיד.
ושכר עבירה – שלא להשתכר בעבירה עכשיו כנגד הפסדה שיפסיד יותר לעתיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון״ (במדבר כא, כז– כח)? ״המשלים״אלו המושלים ביצרם, הם יאמרו: ״באו חשבון״ — וכוונתו: בואו ונחשב חשבונו של עולם, ומהו? — הפסד שנגרם לו מעשיית מצוה כנגד שכרה, וכן שכר עבירה הנאה ורווח שיש לו ממנה כנגד הפסדה.
The Gemara interprets these verses homiletically. Hamoshlim”; these are the people who rule over [hamoshlim] their evil inclination. They will say: “Come to Heshbon,” meaning: Come and let us calculate the account of [ḥeshbono] the world, i.e., the financial loss incurred by the fulfillment of a mitzva in contrast to its reward, and the reward for committing a transgression, i.e., the pleasure and gain received, in contrast to the loss it entails.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא עִיר סִיחוֹן אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה מָה כְּתִיב אַחֲרָיו כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וְגוֹ׳ תֵּצֵא אֵשׁ מִמְּחַשְּׁבִין וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין.

“Let it be built and established” means that if you make this calculation, you will be built in this world and you will be established in the World-to-Come. The phrase “city [ir] of Sihon” means that if a person fashions himself like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk [siḥa], i.e., if one is easily tempted to listen to his inclination, what is written after it? “For a fire is gone out of Heshbon…it has devoured,” i.e., a fire will go out from those who calculate the effect of their deeds in the world, and will consume those who do not calculate and examine their ways but instead do as they please.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עיר סיחון – משמע הכי אם אדם הולך אחרי יצרו הרע כעייר זה המהלך אחר סיחה נאה:
מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון – תצא אש מן אותן המחשבין הפסד מצוה כנגד שכרה וכו׳:
ערך שמר
שמרא(כלאים פרק ה) שומירה שבכרם (בבא בתרא עח:) ואת השומירה שאינה עשויה בטיט פי׳ בית דירה שעושין לשומר השדה אם עשויה בקנים או בקש או בעצים דירת עראי היא ונמכרת עם השדה עד שיקננה בפי׳ (בבא קמא עט.) כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרין.
א. [היטען. היטטע.]
אם אתה עושה כן – לחשוב הפסד כנגד שכר.
כעיר זה – שמתפתה ביצרו ובדברי האפיקורסים ואינו מושל ביצרו.
תצא אש מן המחשבים – הצדיקים ותאכל את שאינם מחשבים כדאמרינן בפירקין לעיל (דף עה.) [כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו] חופתו של קטן מחופתו של חבירו הגדול ממנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״תבנה ותכונן״ — כוונתו אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן (יושלם בניינך) לעולם הבא. ״עיר סיחון״ — כוונתו: אם משים אדם עצמו כעיר (בן חמור) זה שמהלך אחר סיחה נאה, ואותו אדם מתפתה כך בקלות והולך אחרי יצרו, מה כתיב [נאמר] אחריו? ״כי אש יצאה מחשבון״ וגו׳תצא אש מאותם המחשבין את חשבון עולמם, ותאכל את שאינן מחשבין אלא נוהגים הפקר בעצמם.
“Let it be built and established” means that if you make this calculation, you will be built in this world and you will be established in the World-to-Come. The phrase “city [ir] of Sihon” means that if a person fashions himself like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk [siḥa], i.e., if one is easily tempted to listen to his inclination, what is written after it? “For a fire is gone out of Heshbon…it has devoured,” i.e., a fire will go out from those who calculate the effect of their deeds in the world, and will consume those who do not calculate and examine their ways but instead do as they please.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְלֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן מִקִּרְיַת צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִין אָכְלָה עָר מוֹאָב זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנוֹן אֵלּוּ גַּסֵּי הָרוּחַ דְּאָמַר מָר כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם.

A similar interpretation applies to the continuation of the verse: “A flame from the city of Sihon”; this means that a flame will come from the city of righteous people, who are called trees [siḥin]. “It has devoured Ar of Moab”; this is referring to one who follows after his inclination like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk. “The lords of the high places of Arnon”; this is referring to the arrogant. As the Master says: Every person who has arrogance in him will fall into Gehenna.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנקראו שיחין – כלומר אילנות. (כלומר) [כדכתיב] תחת אחד השיחים:
קים – נקראו אילנות כדכתיב צדיק כתמר יפרח:
אכלה ער מואב – אכלה אש אותו בן אדם שמהלך אחר יצרו כעייר זה שמהלך אחר סיחה נאה ושולט יצרו עליו שאינו יכול לכובשו ואינו יכול לשלוט עליו:
מואב – כמו אב השולט על הבן:
אלו גסי הרוח – המרימין דעתן עליהן כבמות ארנון הללו. ומהאי קרא 1לא איתפרש לי אי נדרש מהאי קרא. מהאי קרא דנופל בגיהנם:
1. נראה דצ״ל ולא אתפרש לי אם נדרש נמי מהאי קרא דנופל בגיהנם.
ערך סחן
סחןא(בבא בתרא עח:) מקרית סיחון מקרית הצדיקים שנקראו שיחים פי׳ סיחון מל׳ סיחין והוא אילן כדכתיב תחת אחד השיחים וכתיב וכל שיח השדה ונמשלו הצדיקים באילנות שנא׳ צדיק כתמר יפרח וגו׳ וכתיב והוא עומד בין ההדסים א״ר יוחנן אין הדסים אלא צדיקים כדכתיב ויהי אומן את הדסה וכתיב אחזה בסנסיניו ואמור רבנן אני אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו ולא עלתה בידי אלא סנסן א׳ ומנו דניאל חנניה מישאל ועזריה ועל זה המדרש אמר מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו סיחין.
ערך דיוסק
דיוסקב(ברכות יח.) תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיוסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון. (שבת קמב:) פעם אחת שכחו דיוסקיא מלאה פירות בסטיו. (פסחים ח) בגמ׳ דיוסקיאה מלאה חמץ. (בבא בתרא עח) אמר עולא מחלוקת בשק דיוסקי׳ וכומני. (בבא קמא קה) כגון שהיתה דיוסקיא של אביו מופקדת ביד אחר פי׳ שני שקים מחוברין ומונחין על החמור אחד מצד זה ואחד מצד אחר ובלשון ישמעאל אלכרג (א״ב תרגו׳ ירושלמי ויהי הם מריקים שקיהם והוה כד אינון מריקין דיסקייהון).
א. [בוים.]
ב. [דאפפעלזאק סאקוויס.]
שנקראו שיחין – אילנות כדכתיב (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה וכתיב והוא עומד בין ההדסים (זכריה א) ואמר ר׳ יוחנן (סנהדרין דף צג.) אין הדסים אלא הצדיקים כדכתיב ויהי אומן את הדסה וכתיב (שיר ז) אמרתי אעלה בתמר וגו׳ ואמור רבנן (סנהדרין דף צג.) אני אמרתי אעלה בתמר ולא עלתה בידי אלא סנסן ומנו חנניה מישאל ועזריה תחת אחד השיחים (בראשית כא) מתרגמינן תחות חד מן אילניא וכתיב נמי וכל שיח השדה טרם (שם ב) ומתרגמינן וכל אילני חקלא.
ואכלה נמי האש – גסי הרוח המגביהין דעתן כבמות ארנון הללו.
ער מואב – כעיר שמהלך אחר תאוותו.
בעלי במות – בעלי גסות דאמר מר כל המגיס דעתו כו׳ בפ״ק דע״ז (דף יח: ע״ש) אמר ר״ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו וגו׳ וכל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה שנקראו שיחים כו׳ וכל שיח השדה ומתרגמינן כו׳ כצ״ל:
וכן תצא ״להבה מקרית סיחן״מקרית צדיקים שנקראו שיחין (אילנות). ״אכלה ער מואב״זה המהלך אחר יצרו כעיר זה (״ער״) שמהלך אחר סיחה נאה. ואת ״בעלי במות ארנן״אלו גסי הרוח שהם מגביהים עצמם. ומעירים: ודבר זה הוא כמו שאמר מר [החכם]: כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם.
A similar interpretation applies to the continuation of the verse: “A flame from the city of Sihon”; this means that a flame will come from the city of righteous people, who are called trees [siḥin]. “It has devoured Ar of Moab”; this is referring to one who follows after his inclination like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk. “The lords of the high places of Arnon”; this is referring to the arrogant. As the Master says: Every person who has arrogance in him will fall into Gehenna.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרשב״םאור זרוערמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וַנִּירָם אָמַר רָשָׁע אֵין רָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד דִּיבוֹן אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבֹא דִּין וַנַּשִּׁים

The Gemara interprets a subsequent verse: “We have shot at them [vanniram], Heshbon is perished, even until Dibon, and we have laid waste even until Nophah, which reaches until Medeba” (Numbers 21:30). Vanniram”; this indicates that the wicked person says: There is no higher [ein ram] power governing the world. “Heshbon is perished” means: The account [ḥeshbon] of the world has perished, i.e., they claim there is no accountability for one’s actions. “Even until Dibon [divon]”; the Holy One, Blessed be He, says: Wait until judgment comes [yavo din]. “And we have laid waste
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין דם – כלומר שכינה קאמר:
אבד חשבונו של עולם – שלא נתבע חטאתם:
עד דיבון – כלומר אמור לו לרשע המתן עד שיבוא יום הדין:
ונשים – כמו אש:
אבד חשבונו של עולם – כלומר לית דין ולית דיין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר המתן עד כו׳ זכר כאן ג׳ דינים ברשעים והוא דין הגוף במיתתו רמה וחבוט הקבר ודין שעושין בנשמת הרשעים בגיהנם ועוד דין לעתיד שמביא הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד כדאמרינן בפרק חלק וע״ז אמר הכתוב תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו פתח ברבים וסיים ביחיד דר״ל תמות נפשי כאחד מישראל שמתים הגוף והנשמה כשפירשו א׳ מחבירו וכל אחד מקבל עונש זה בקבר וזה בגיהנם ואמר ותהי אחריתי שהוא בדין לעתיד שיהיו הנשמה והגוף כא׳ כמוהו לקבל שכר בגוף ונשמה ביחד ולא לדין עונש ביחד ולז״א בכאן המתן עד שיבא דין הגוף בקבר כשפירש מהנשמה ונשים עד נפח שהוא דין לנשמה באש גיהנם שאינה צריכה נפוח ועד מידבא עד דאבון לנשמה על טענתה כדברי אנטונינוס פרק חלק דאמרי ליה ועביד כל מה דבעי הנשמה כמו שבקשה דהיינו שאין לדון כל אחד לבד רק לדונם יחד הגוף והנשמה וק״ל:
וממשיך הכתוב: ״ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נופח אשר עד מידבא״ (במדבר כא, ל), וכך דורשים אותו: ״ונירם״אמר רשע: אין רם, כלומר, אין כוח עליון בעולם; ״אבד חשבון״אבד חשבונו של עולם ואין חשבון והשגחה. ״עד דיבן״אמר הקדוש ברוך הוא: המתן עד שיבא דין; ״ונשים
The Gemara interprets a subsequent verse: “We have shot at them [vanniram], Heshbon is perished, even until Dibon, and we have laid waste even until Nophah, which reaches until Medeba” (Numbers 21:30). Vanniram”; this indicates that the wicked person says: There is no higher [ein ram] power governing the world. “Heshbon is perished” means: The account [ḥeshbon] of the world has perished, i.e., they claim there is no accountability for one’s actions. “Even until Dibon [divon]”; the Holy One, Blessed be He, says: Wait until judgment comes [yavo din]. “And we have laid waste
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םאור זרוערמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא עח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בבא בתרא עח:, עין משפט נר מצוה בבא בתרא עח:, רי"ף בבא בתרא עח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא עח:, הערוך על סדר הש"ס בבא בתרא עח:, רשב"ם בבא בתרא עח:, תוספות בבא בתרא עח:, ראב"ד בבא בתרא עח: – מהדורת נתנאל שפירא (עורך), 'שרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 61–119, באדיבות הוצאת תבונות של המכללה האקדמית הרצוג. על הכנת המהדורה עמלו גם: צבי אונגר, אבי אסולין, שגיא אקשטיין, הלל אשכולי, אליעזר באומגרטן, דרור בונדי, יצחק בן דוד, אורי בריליאנט, יהודה גרנות, הרב יובל ואדעי, זיו זליגר, הרב יואל פרידמן, אביחי צור, איתי קצב. על הפירוש, ראו: ד"ר עוזי פוקס, 'מבוא לשרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 53–60., אור זרוע בבא בתרא עח:, רמ"ה בבא בתרא עח:, רמב"ן בבא בתרא עח:, רשב"א בבא בתרא עח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא עח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא בתרא עח:, שיטה מקובצת בבא בתרא עח:, מהרש"א חידושי אגדות בבא בתרא עח:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא עח:

Bava Batra 78b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bava Batra 78b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 78b, Rif by Bavli Bava Batra 78b, Attributed to R. Gershom Bava Batra 78b, Collected from HeArukh Bava Batra 78b, Rashbam Bava Batra 78b, Tosafot Bava Batra 78b, Raavad Bava Batra 78b, Or Zarua Bava Batra 78b, Ramah Bava Batra 78b, Ramban Bava Batra 78b, Rashba Bava Batra 78b, Meiri Bava Batra 78b, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Batra 78b, Shitah Mekubetzet Bava Batra 78b, Maharsha Chidushei Aggadot Bava Batra 78b, Steinsaltz Commentary Bava Batra 78b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×