על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם כו׳ וקשה בענין שדרש ג׳ הפסוקים בענין סיפור זה ושבק אחד מהם מלדרוש בו דהיינו פסוק אוי לך מואב וגו׳ שהוא מחובר בין אלו ג׳ פסוקים שדרש וע״ק שינוי לשון תבנה בעוה״ז ותכונן לעוה״ב וע״ק כפל הענין בשינוי לשון שדרש מעיר סיחון אם משים אדם את עצמו כעיר כו׳ ומאכלה ער מואב דרש בכה״ג בשינוי לשון זה המהלך אחר יצרו כעיר כו׳ גם מלת מואב לא יתפרש לפי הדרש וע״ק מה ענין הכפל עד דיבון שיבא דין כו׳ ושתבא אש כו׳ ועד שתדאיב כו׳ שנראה שהכל ענין א׳ ומה ענין דעביד מאי דבעי כפירוש רשב״ם. והנראה כלפי מה שאמרו בפ״ה דאבות כל מי שיש בו ג׳ דברים הללו מתלמידיו של א״א וג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של א״א עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע ומה בין תלמידיו של א״א לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של א״א אוכלין בעוה״ז ונוחלין לעוה״ב שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו׳ אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך הקושיות שאמר כל מי שיש בו ג׳ דברים כו׳ וג׳ דברים וכו׳ דמשמע באיש א׳ קא מיירי שיש בו כל אלו הו׳ מדות דזכר ג׳ הטובות וג׳ הרעות ולכאורה אינן שייכין באיש א׳ כיון שהם הפכיים והכי הל״ל וכל מי שיש בו ג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם כו׳ גם קשה לשון וג׳ דברים אחרים כו׳ וע״ק שאמר בלשון שאלה ומה בין כו׳ כי הוא פשוט וע״ק דגבי צדיקים אמר אוכלין בעוה״ז ונוחלין לעוה״ב כו׳ מה מביא מן הפסוק להנחיל אוהבי כו׳ ומה ענין נחלה גבי צדיקים בעוה״ב וירושה לרשעים בעוה״ב מאי נוחלין ומאי יורשין הוא מבואר במדות האדם אלו ג׳ מדות הכוללות עין טובה היא מצד המועיל ונפש שפלה מצד הערב ורוח נמוכה מצד הטוב והם כוללים כל מדות האדם לטוב ולרע בהיפך וא״א לאדם לילך אחרי מדות הללו ולהתנהג בהם בקצה האחרון הזה שלא לאחוז גם מקצת בקצה האחד כי לא נתנה תורה למלאכי השרת כגון במדת עין טוב שאם יתן אדם כל אשר לו לא יהיה לו מה לאכול וכמ״ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ות״ח מקפיד כו׳ וכל תורה שאין עמה מלאכה כו׳ וכן במדת נפש שפלה למעט כח התאוה צריך ג״כ לאחוז בקצה אחר כמ״ש יצה״ר שמאל דוחה וימין מקרבת וכמה דברים במצוע בכח המתאוה ובמדת רוח נמוכה שאמרו בה להתרחק בה מן הקצה אל הקצה השני כמ״ש הרמב״ם ממה ששנינו מאד מאד הוי שפל רוח מ״מ אמרו בה ת״ח צריך להיות בו אחד משמונה בח׳ וע״ז אמר כל מי שיש בו ג׳ דברים הללו כו׳ שיהיה לו ג׳ המדות הטובות בעצמות לילך אחריהם וגם יהיה לו ג׳ דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע שיאחז בהם האדם במקצת כמ״ש אך לא בעצמות רק יהיו לו אחרים וכו׳ ר״ל שלא ילך אחריהם רק במקרה ואמר עין טובה כו׳ עין רעה כו׳ כי הג׳ אלו הם כוללים כל המדות כמ״ש ואמר מה בין כו׳ כיון דע״כ שיש לאדם לאחוז במדות גם בקצה הב׳ א״כ מה בין תלמידיו כו׳ כי מי יגיד לאדם לאחוז בעצמות המדות הטובות ורק במקרה ילך קצת לאחוז בקצה הב׳ ושמא אדרבה ילך אדם באותן מדות הרעות ויאחוז גם בקצה השני בטובות ואמר הלא תראה תלמידיו של אברהם כו׳ ובהפך תלמידיו של בלעם כו׳ וא״כ ראוי לך לילך בעצמות במדות הטובות של א״א ולא תלך אחרי הרעות רק במקרה כמ״ש ואמר תלמידיו של אברהם אוכלין בעוה״ז כו׳ על אכילתם בעוה״ז אינו צריך ראיה כי ראינו בהם שאכלו בעוה״ז ודרך אכילה בעלמא קאמר כדי חיי הנפש ולא להשיג המותרות וכמו שמצינו בא״א ובתלמידיו ובזה הם נוחלין עוה״ב שנאמר להנחיל גו׳ ע״פ מ״ש פרק אין דורשין גם את זה לעומת זה כו׳ ברא צדיקים ברא רשעים ברא ג״ע ברא גיהנם כ״א וא׳ יש לו ב׳ חלקים א׳ בג״ע א׳ בגיהנם זכה הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג״ע נתחייב הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ומאי קרא גבי צדיקים כתיב לכן בארצם משנה ירשו וברשעים כתיב משנה שברון שברם וז״ש ונוחלין לעוה״ב דהיינו שינחלו חלק הרשעים שבג״ע שנאמר להנחיל אוהבי שהם תלמידיו של א״א שנאמר בו אוהבי הם ינחלו הרשעים חלק שיש להם בג״ע וכענין שאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב ואמר שאל תאמר בהנחילם חלק הרשע שיהיה להם חסרון בחלקם ועל כן אמר ואוצרותיהם אמלא רצה לומר אוצרותיהם הגנוז להם לעולם הבא כמה שכתוב מה רב טובך אשר צפנת וגו׳ אמלא גם כן ולא אחסר להם כלום נמצא שמשנה וכפל ירשו על ידי חלק הרשעים שבג״ע ובהיפך אמר בתלמידיו של בלעם יורשין גיהנם כו׳ שהוא חלק הצדיקים שיש להם בגיהנם והביא שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו׳ כפל הענין ע״ש כפל העונש שלהם בגיהנם כמה שכתבנו וסיים לפי שהם אנשי דמים בעלי אוהבי ממון כבלעם שהיה רע עין גם מרמה שהיה אוהב זמה שנתן עצה ומרמה ע״ז כמו שמפורש בחלק וע״כ לא יחצו ימיהם שלא יהיה להם לעתיד קצת ימים בחלק גיהנם וקצת ימים בחלק ג״ע רק כל ימיהם חלקם בגיהנם כמ״ש כי משנה שברון שברם וסיים ואני אבטח בך ליטול חלקם בג״ע שהם יטלו חלקי בגיהנם ואותיות בך הם רמז לזה שהם כפולים מאותיות שלפניהם א׳ ב׳ י׳ ך׳ ע״ש שהרשע נוטל ב׳ חלקים בגיהנם והצדיק ונוטל עשרים חלקים בג״ע כי בפשיטות נוטל הצדיק עשרה חלקים בעוה״ב ובעוה״ז שאינו רק עישור נכסים כמ״ש המדרשות וממילא בכפל בעוה״ב נוטל ך׳ חלקים וע״פ הדברים האלה שבארנו בענין ג׳ מדות הטובות הכוללות ומיוחסות לאברהם אבינו ובהיפוך בג׳ מדות הרעות הכוללות ומיוחסות לבלעם כמ״ש וע״פ המדרש לא הניח הקב״ה פתחון פה לאומות לעתיד שאתה רחקתנו ולא נתת לנו נביאים וחכמים לכך נתן להם בלעם והוא העמיד פרצה לאבד הבריות וע״כ נתייחסו מדות הרשעים על שמו כי הוא נביאם ועל פיו עשו כל המעשים וההולך בדרכיו נקרא מתלמידיו וע״כ בפסוקים אלו שנתייחס לנבואת בלעם שאמר ע״כ יאמרו המושלים בא הדרש והרמז על זה שאמר כן בנבואה על מדת הרשעים ועונשם ועליו ועל תלמידיו אמר מ״ד ע״כ יאמרו המושלים וגו׳ שכל הסיפור זה מג׳ פסוקים אינו לצורך ישראל אבל כתוב הבא בתוכם אוי לך כמוש וגו׳ ואמר נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית הוצרך להודיע שהשביות הנמצאות בחשבון מבנות מואב והותרו בכבוש ישראל לבא בקהל שאינן מז׳ עממים וע״פ מ״ש מואבי ולא מואבית ואמרו המושלים ביצרם בואו ונחשוב הפסד מצוה כו׳ כמ״ש גם זה לעומת זה וגו׳ שמה שמפסיד הרשע במצוה שאינו עושה שמקבל חלק הצדיקים בגיהנם הוא כנגד שכר הצדיק שעושה המצוה ומקבל כנגד זה חלק הרשע בג״ע ואמר שע״י חשבון זה הצדיק בונה לו בית בעוה״ז כדי שיהיה לו מוכן בג״ע בעוה״ב חלקו וע״ד מי שטרח בע״ש יאכל בשבת אבל בעוה״ז עדיין אין ביתו מוכן כי עיקר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמר במדת הרשעים שנתייחסו על בלעם עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר כו׳ הוא בעצמו ענין מעשה בלעם שעשה עצמו כעיר לילך אחר שיחה נאה שא״ל בלק בקריאה ואולי שרמז זה בעיר ואתון שעיקר עון בלעם היה באתונו וכבר בארנו בדרשות בפרשת בלק שיש לשאול בענין בלעם אחר שא״ל הקב״ה קום לך אתם וגו׳ למה חרה לו על הליכתו שאמר ויחר אף ה׳ כי הולך הוא גם המלאך למה בא לשטן לו ושוב נתן לו רשות לילך ומה הוסיף על דבר הש״י שכבר נתן לו ג״כ רשות ויש להשיב בזה לפי שינוי לשון ענין שבפ׳ זו כי בלעם בתחלה סתם דבריו מאן ה׳ לתתי להלוך עמכם וגו׳ לפי שבתחלה אמר הכתוב לקרוא לו לפי שידע בו שהוא בעל נפש רחבה ותאוה וע״כ אמר לקרוא לו שהבטיחו לו לכבדו בסעודות גדולות כמ״ש בראש הקרואים ויקרא להם בזבח וכמ״ש ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם אבל בלעם היה בעיניו מעט הכבוד הזה של קריאה וסעודה שא״ל כי היה בלעם רע עין בממון אחרים ורצה בשכר ממון וע״כ הוסיף לו בשליחות שנית כי כבד אכבדך וגו׳ כי כבד דהיינו בסעודה שאמרתי ועוד אכבדך במאד דהיינו ממון מלשון ובכל מאדך כמפורש ואשר שכר עליך את בלעם וגו׳ וע״כ השיב לו עתה אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו׳ וא״ל הש״י אם לקרוא לך באו האנשים וגו׳ יש לפרש בזה שא״ל ב׳ תנאים אם לקרוא לך לבד דהיינו בכבוד סעודה הבטיחך באו האנשים קום לך אתם ברגליך בשוה להם ולא תרכוב על אתונך וא״ל הקב״ה כן שימנע מלהלוך עמהם ברגל כי כן היה דרך גם בימי חכמי התלמוד שהגדולים היו רוכבים על החמור ושאר העם הלכו עמהם ברגל וכדי שהוא יתבייש מלפני זקני מדין ומואב מלכת ברגל שהוא בעל גאוה כמ״ש בו רוח גבוהה א״ל כן וא״ל הקב״ה ואשר אדבר אליך אותו תעשה לברך אותם ואם לא באו לקרוא לבד אלא גם להבטיחך בשכר ממון לא אתן לך רשות לילך כי לא תברך אותם בלב שלם כי עיקר הברכה חלה כפי לב המברך ולא יהיה לבך עמהם בברכתם כשתפסיד בברכתם את שכרך שהבטיח לך בלק אבל בלעם לא היה חש לכל זה ואף שכבר הובטח בשכר ממון הלך לשם גם ברכיבה על אתונו וע״כ אמר ויחר אף ה׳ כי הולך הוא וגו׳ והוא רוכב על אתונו וגו׳ שהוא הולך בהבטחת שכירות כמ״ש גם בעבור שהוא רוכב על אתונו וכבר הוזהר ע״ז ולזה אמר לו המלאך כי עתה גם אותך הרגתי שכבר נגזר עליך ההריגה על שעברת על דברי הש״י לילך בשביל שכר וכמ״ש ואת בלעם בן בעור הרגו על חלליהם וגו׳ וא״ל מפני הליכתך ירט הדרך לנגדי שלא נתתי לך רשות רק לילך ברגל וע״כ הרגתיך ואילו לא נטתה מפני גם עתה אותך הרגתי עתה על שהלכת לקבל שכר ולא הייתי ממתין הריגתך עד מלחמת מדין זה שביאר לו המלאך אחר שנהרג אתונך קום לך אתם עם האנשים כאשר ניתן לך רשות ואפס בכל זה את הדבר אשר אדבר אותו תדבר כי מה שכבר א״ל הקב״ה אותו תעשה שעשיית הברכה בידך הוא על דעת זה שלא תלך ליטול שכר רק לקרוא לך לכבדך בסעודה אבל עתה שהלכת ע״ד ליטול שכר אין הברכות מסורות בידך רק אותו תדבר דהיינו הדבור בעלמא ניתן בידך לפי שלא תברך אותם בלב שלם שתפסיד על ידיהן ממון השכירות וז״ש בכאן על מדתו בעין הרע שרצה להזיק את ישראל בעין הרע והוא יקבל ממון רב שכירות עשה עצמו כעיר ואתון להלוך אחר שיחה נאה ואמר כי אש יצאה מחשבון הוא חלק אש של גיהנם שיש למחשבין בגיהנם ותאכל את שאינן מחשבין דהיינו בלעם ותלמידיו ואמר על מדתו הרעה שנית של בלעם כי להבה תצא מקרית צדיקים ותאכל ער מואב זה המהלך אחר יצרו כו׳ יצר הרע נאמר בכל מקום על רוב התאוה וע״כ רמז בעיר ואתון ששכב עם אתונו כמ״ש בחלק ומואב על שיעץ להם על תאות הזמה ואמר על מדתו הרעה שהיא רוח גבוה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ואמר ונירם אמר רשע אין רם כי מתוך הגאוה הוא כאילו כפר בעיקר כמ״ש בפ״ק דסוטה אפסוק ורם לבבך ושכחת את ה׳ וגו׳ ואמר אותו הרשע שאבד אותו החשבון שאמרו הצדיקים שיטלו הרשעים חלק הצדיקים בגיהנם והם יקחו כנגד זה חלק הרשעים בג״ע כדאמרינן בחגיגה:

ואמר המתן עד כו׳ זכר כאן ג׳ דינים ברשעים והוא דין הגוף במיתתו רמה וחבוט הקבר ודין שעושין בנשמת הרשעים בגיהנם ועוד דין לעתיד שמביא הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד כדאמרינן בפרק חלק וע״ז אמר הכתוב תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו פתח ברבים וסיים ביחיד דר״ל תמות נפשי כאחד מישראל שמתים הגוף והנשמה כשפירשו א׳ מחבירו וכל אחד מקבל עונש זה בקבר וזה בגיהנם ואמר ותהי אחריתי שהוא בדין לעתיד שיהיו הנשמה והגוף כא׳ כמוהו לקבל שכר בגוף ונשמה ביחד ולא לדין עונש ביחד ולז״א בכאן המתן עד שיבא דין הגוף בקבר כשפירש מהנשמה ונשים עד נפח שהוא דין לנשמה באש גיהנם שאינה צריכה נפוח ועד מידבא עד דאבון לנשמה על טענתה כדברי אנטונינוס פרק חלק דאמרי ליה ועביד כל מה דבעי הנשמה כמו שבקשה דהיינו שאין לדון כל אחד לבד רק לדונם יחד הגוף והנשמה וק״ל: