Bava Batra 21b – בבא בתרא כא:‏ – Shas HaMeforash

ו רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳

ז. ז רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ה׳
ח רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ה׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט – כלומר אומנין של מבוי אחר אינן רשאין להושיב במבוי זה שלא לדעת כולן ולשכינו שבמבוי שלו אינו כופהו שלא יזקק מן אומנותו משום דאמר ליה אתה עושה בתוך שלך ואני בתוך שלי:

רשב״ג אומר אף לשכינו כופהו – ורב הונא ס״ל כרשב״ג: בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב שאם היה אומן א׳ בעיר ובא אומן אחר מעיר אחרת כאותו ורצה לקבוע באותה מדינה יכול לעכב על ידו ולומר קא פסקת לחיותא ואי שייך אכרגא להתם שפורעין מס גולגלותם לאדון אחד דמי כמאן דהוה תרוייהו מאותה העיר ולא מצי מעכב ליה:

שלא להושיב ביניהן חייט ובורסקי – ממקום אחר להשכיר לו בית במבוי ויש כאן בני אותה אומנות.

ולשכינו – הדר במבוי כמוהו.

אינו כופהו – מלירד לאותו אומנות.

רשב״ג אומר כו׳ – ורב הונא הוא דאמר כרשב״ג.

ויש לפרש הא דאמרינן ולשכנו אין כופהו הכי. כלומר ומי שיש בידו אחד מכל אומנוית הללו ורצה שכנו ליכנס באותה אומנות, אינו יכול לעכב עליו ולכופו שלא יכנס בה. רשב״ג אומר אף לשכנו כופהו שלא יכנס באומנות שלו משום דאמר ליה קא מפסקת ליה לחיותאי, והאי סברא דרבן שמעון בן גמליאל סליק כמימריה דרב הונא והיינו דאמרינן תנאי היא, וכיון דקם רב הונא כיחידאה לית הילכתא כותיה הילכך בר מבואה אבר מבואה דנפשיה ודאי לא מצי מעכב, (והא דתניא) [דהא תניא] עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי, בר מתא אבר מתא אחריתי ודאי מצי מעכב, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שאיך באכרגא [לא] מצי מעכב. בר מבואה אבר מבואה [אחריתי] עלתה בתיקו, הילכך לא מצי מעכב.

והא דאמרי רבנן כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט כו׳, היינו שאין יכולין להביא בביתם בני מבוי זה לאחד מבעלי אומניות הללו ממקום אחר למעט חיות של בעלי אומנות בני המבוי זה, אבל אם יש לבר מבואה^א דעלמא בית בזה המבוי, או שקנה בית בזה המבוי או שכר בית בזה המבוי, ובא לו לדור שם, אין בני המבוי יכולין לעכב עליו^ב.

והני מילי (ב״ב כב ע״א) דבר מתא מצי מעכב, בלא יומא דשוקא, אבל ביומא דשוקא מעלמא אתו ולעלמא לזדבנו בשוק, אבל להדורי במתא על הבתים למכור לא. ואם רוכלין הם שמוכרין תכשיטי נשים, מחזרין אפילו בלא יומא דשוקא. ^גאין קובעין להם מקום בעיר לישב ולמכור שם. ואי צורבא מרבנן הוא קובעין.

א. בבר מבואה דעלמא הא פסק רבינו לעיל דא״א לעכבו מחמת ספיקא. ואולי כאן ר״ל מעיקר הדין. ונוחה גירסת כתה״י ׳לבר דעלמא׳ היינו אפילו בר מתא אחריתי.

ב. צ״ב אם ר״ל שאין מעכבין עליו לעסוק באומנותו או שר״ל אין מעכבין מלבא לדור. עיין בתשובת הרא״ש שהביא הטור בבס״י קנו.

ג. בכת״י אין אין. וכנ׳ צ״ל אבל אין.

תנאי היא דתניא כו׳ – תימה לרשב״א דאמאי לא מייתי (הברייתא) דלעיל דממה נפשך רבי יהודה דאמר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות פליג אהך ברייתא ושמא ניחא לאתויי תנאי דפליגי בהדיא בהכי.

כופין בני מבוי זה את זה כו׳ ולא מלמד תינוקות – נראה לר״י דבמלמד תינוקות נכרים איירי ולא יתכן אי גרס לעיל אחד מבני מבוי דהא מוקמינן ליה בתינוקות נכרים ומעכבין עליו בני מבוי והכא קאמר דלשכינו אינו כופהו ואפילו רשב״ג לא פליג אלא משום דפסיק לחיותיה אבל משום קול תינוקות לא חייש ומיהו לפי מה שפירשתי [לעיל] דגרסינן אחד מבני חצר אתי שפיר ולר׳ שמשון בן אברהם נראה דהכא בתינוקות ישראל ואפילו אחר תקנת יהושע בן גמלא ושאני הכא דכבר יש שם מלמד תינוקות אחר ובסמוך דקאמר דמודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב ואף על גב דאיהו סבר כרבן שמעון בן גמליאל צריך לומר דרבן שמעון בן גמליאל לא פליג אמלמד תינוקות אלא אשארא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי וכו׳. פירש רש״י ז״ל, בשיש חייט או בורסי אחר במבוי, ומשום דלא ירד עם האחרים בחייהם, אבל משום רבוי הדרך ליכא, דאין ריבוי הדרך במבוי אלא בחצר, וכמו שכתבנו למעלה. וכן ודאי נראה מדמייתי לה על הא דרב הונא.

תנאי היא דתניא וכו׳ רשב״ג אומר אף לשכנו כופהו. ורב הונא דאמר כרשב״ג. ופסקו הגאונים ז״ל דלא כרב הונא, כיון דקאי כרשב״ג ודלא כרבנן, ואנן קיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים. ואלו פסק רב הונא בפירוש כרשב״ג, הוה פסקינן כרשב״ג, אלא ודאי משמע דכיון דעביד רב הונא מימרא באנפיה נפשה ודלא אמרה אפלוגתא דרבנן ורשב״ג ולומר הלכה כרשב״ג, שמעינן ודאי דלא ידע ליה להאי פלוגתא דרשב״ג ורבנן, ואפשר דאי הוה שמיע ליה לא הוה שביק רבנן ואמר כרשב״ג, והילכך אנן הדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דרב הונא בריה דרב יהושע אמר בסמוך פשיטא לי בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מיעכב, וקיימא לן כותיה דקאי כרבנן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנאי היא דתניא. תימה לרשב״א דאמאי לא מייתי הברייתא דלעיל דממה נפשך כו׳ ככתוב בתוספות. שמא יש ליתן טעם דרבי יהודה מודה דמצי לירד לאומנתו אף על גב דאסור לחנוני לחלק קליות ואגוזים. ריצב״א ז״ל. עד כאן מגליון תוספות.

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי כו פירש רש״י ז״ל כשיש חייט או בורסי אחר במבוי ומשום דלא ירד עם האחרים לחייהם אבל משום ריבוי הדרך ליכא דאין ריבוי הדרך במבוי אלא בתצר וכמו שכתבנו למעלה וכן ודאי נראה מדמייתי לה על הא דרב הונא פשיטא לי בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מעכב ואם תאמר כיון דרב הונא אמר דמצי מעכב היכי אמר רב הונא בריה דרב יהושע דפשיטא ליה בהפך השתא רב הונא אמר דמצי מעכב ואיהו אמר דפשיטא לי דלא מעכב. יש לומר כיון דפלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן היא וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים משום הכי אמר דפשיטא ליה דקיימא לן כרבים. ומורי הרב ז״ל כתב דאיכא למימר דנקט פשיטא משום דינא דבר מתא אבר מתא אחריתי דמצי מעכב הרשב״א ז״ל.

בד״ה כופין בני כו׳ דבמלמדי תינוקות דנכרים איירי ולא יתכן אי גרסינן לעיל אחד מבני מבוי כו׳ עכ״ל ולא קשיא להו בפשיטות לאותו גירסא ארופא אומן וגרדי דקתני לעיל דמעכבין והכא קאמר בחייט ובורסקי וא׳ מבעלי אומניות דלשכנו אין כופהו דלפי מה שפירשו התוס׳ לעיל דיש לחלק בין גרדי דאית ביה טפי נכנסין ויוצאין מבריחים ופטיש ה״נ איכא למימר דכל הני אומניות דקתני הכא מיירי נמי בלית בהו נכנסין ויוצאין כ״כ וק״ל:

ומשיבים: ענין זה כולו תנאי [מחלוקת תנאים] היא; דתניא [ששנויה ברייתא]: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן באותו מבוי לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, כלומר, הם יכולים לקבוע ביניהם שאינם רוצים שיהיה בן אומנות ממקום אחר באותו מבוי, ואולם לשכנו אינו כופיהו, שמי שכבר שוכן שם באותו מבוי אינו יכול לכפותו שלא יעסוק באיזה מקצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לשכנו כופיהו. ונמצא שרב הונא סבור כרבן שמעון בן גמליאל.

The Gemara answers: This entire matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The residents of an alleyway can compel one another to agree not to allow among them in that alleyway a tailor, a tanner, a teacher of children, nor any type of craftsman. They can bar outside craftsmen from plying their trade in that alleyway. But one cannot compel his neighbor, i.e., one who already lives in the alleyway, to refrain from practicing a particular occupation there. Rabban Shimon ben Gamliel says: One can even compel his neighbor not to conduct such work in the alleyway. Rav Huna holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשראב״ןתוספותראב״דספר הנררמ״הרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ ^זפְּשִׁיטָא לִי בַּר מָתָא אַבַּר מָתָא אַחֲרִיתִי מָצֵי מְעַכֵּב חוְאִי שָׁיֵיךְ בִּכְרָגָא דְּהָכָא לָא מָצֵי מְעַכֵּב בַּר מְבוֹאָה אַבַּר מְבוֹאָה דְּנַפְשֵׁיהּ לָא מָצֵי מְעַכֵּב.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: It is obvious to me that a resident of one town can prevent a resident of another town from establishing a similar business in the locale of the first individual. But if he pays the tax of that first town, he cannot prevent him from doing business there, as he too is considered a resident of the town. The resident of an alleyway cannot prevent a resident of his alleyway from practicing a particular trade there, in accordance with the opinion of the Rabbis in the baraita, and contrary to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותראב״דספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳

ח רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳

ט. ט רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ה׳
י רמב״ם הלכות שכנים ו׳:י״ב
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה י״ב
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור יורה דעה רמ״ה:כ״ב
טור חושן משפט קנ״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ה:כ״ב
שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ג׳
כ רמב״ם הלכות שכנים ו׳:י״ב
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה י״ב
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור יורה דעה רמ״ה:כ״ב
טור חושן משפט קנ״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ה:כ״ב
שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ג׳

[עליות דרבינו יונה] בר מבואה אבר מבואה לנפשיה לא מצי מעכב. דס״ל לרב הונא בריה דרב יהושע כרבנן דאמרי לשכנו אינו כופהו, ופליג אדרב הונא דאמר האי מבואה דאוקי רחייא כו׳ ליכא דמעכב עלוייה, וכן פירש רש״י ורב חננאל זצ״ל: וקיימא לן כרב הונא בריה דרב יהושע, דבתרא הוא, הא דקאמר ״פשיטא לי״, אע״ג דפליג אדרב הונא, משום דפשיטא ליה מתוך כלל שבידנו דיחיד ורבים הלכה כרבים, ורב הונא ברייתא לא שמיע ליה, מדלא קאמר הלכה כרשב״ג. ועוד, דנקט פשיטא לי, משום דינא דבר מתא אבר מתא אחרינא דמצי מעכב^א.

[ראב״ן] פסק רבינו חננאל אמר רב הונא בר מבואה דאוקי ריחיא וכו׳ ומותבינן עלה מהא עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ודחי רב הונא תנאי הוא ואנן דאמרינן כרבן שמעון בן גמליאל, וכיון דסלקא הא דרב הונא כתנאי לא סמכינן עלה, אבל הא דרב הונא בריה דרב יהושע הלכה הוא, דהוא לגביה דרב הונא בתרא ואמר פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב בר מתא אבר מתא דנפשיה לא מצי מעכב, אבר מבואה אחריתי מאי, מצי מעכב או לא, ועלתה בתיקו, ותיקו דממונא לקולא, וכיון דהכי אי אתא בר מבואה אחריתי ואוקי ריחייא במבואה דלאו דיליה – לא מסלקינן ליה מספיקא^ב.

[תוספות ישנים כתוב יד] פשיטא לי בר מתא אבר מתא כו׳, ומיבעיא לי בר מבואה אבר מבואה אחרינא אי הכל בכלל שכנו או לא כדפיריש הקונטרס. ונר׳ דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע משום דבתראה הוה ולא אשכחנא בתרא דפליג, וא״כ בר מבואה אבר מבואה [אחרינא] נמי לא מצי מעכב, דכיון דקיימא לן בתיק״ו ספק לקולא וכן פסק רבינו חננאל.⁠^ג

[הגהות מימוניות שכנים פ״ו אותיות ו-ז] פסק הרמב״ם: היה שם במבוי אחד מבני מבוי וכו׳ אינו יכול למונעו. הגמ״י: כרב הונא בריה דרב יהושע דהוא בתרא לגבי רב הונא דאמר דינא הוא דמעכב עליה וכן פסק ר׳ חננאל והתוס׳, ובאביאסף נראה דעתו כרב הונא. פסק הרמב״ם ואפילו היה מבני מבוי אחר אינן יכולין למנעו וכו׳. הגמ״י: וכן פר״ח והתוס׳ דכיון דקיימא בתיקו ספק ממונא לקולא.

א. הובאו דבריו בר״י קרקושא. ר׳ רי״ף וספר השטרות לר״י אלברגלוני עמ׳ פט.

ב. עי׳ תשב״ץ ח״ב סי׳ סא וח״ג סי׳ מה. מהרי״ק סי׳ קצא, שו״ת רמ״א סימנים נב. עג.

ג. שם מצויין: מפי רבי׳ יצחק ב״ר אברהם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא עבדת הכי דמשיירת נשים: האי בר מבואה ¹ מההוא מבוי (בני אדם) ולא היה רגיל לכך וקא מוקים ריחים שלו סמוך לריחים של חבירו:

דנפשיה – כלומר לשכינו לא מצי מעכב ורב הונא בריה דר״י לא ס״ל הא דרב הונא דלעיל. ² לא צריכא דלא שייך מאי. מי אמרי׳ הואיל דממתא חדא תרוייהו אע״ג דלא שייך כרגייהו בחדא לא מצי מעכב ליה. או דלמא כיון דלמבוי דידיה הוא מצי מעכב דלא ליקבע במבוי דידיה תיקו:

1. נראה דצ״ל בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה מההוא מבוי ולא היה כו׳:

2. [מד׳ רבינו ז״ל אלו נראה שהיה גורס בכאן ואי שייך בכרגא דהכא הא אמרת דלא מצי לעכב לא צריכא דלא שייך מאי עד כאן וכ״נ מדברי הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהל׳ שכנים שגרס כן ע״ש].

מצי לעכב – מלעשות כאן אומנותם ולהביא כאן למכור ואפילו לרבנן דאמרי לשכינו אינו כופהו.

ואי שייך בכרגא דהכא – שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת כבר מתא לא מצי בר מתא לעכב עליו כל העיר ופשיטא לי דבר מבוי אבר מבוי דנפשיה לא מצי מעכב את המבוי מלירד לאומנותו כרבנן ולא כרב הונא מיהו איבעיא לי בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי מי מצי מעכב בן המבוי הזה או לא מי הוי שכינו ואינו כופיהו או דילמא שכינו דאמור רבנן בבר מבואה דההוא מבוי קאמרי אבל בר מבואה אחרינא לאו שכינו הוא.

פשיטא לי דבר מתא אבר מתא [אחריתי מצי] מעכב – רב הונא בריה דרב יהושע כרבנן ס״ל ומיבעי ליה בר מבואה אבר מבואה דעלמא אי מצי מעכב אי הוי בכלל שכינו אי לאו כדפירש הקונטרס וכוותיה קיימא לן לגבי רב הונא דבתרא הוא.

ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב – פירוש בני העיר אבל בני מבוי מצי מעכבי שלא יכנס במבואם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה. חנות שבחצר כול׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב. בר מתא אבר מתא מצי מעכב. ואי שייך בכרגא לא מצי מעכב. בעי רב הונא בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי כול׳ – אי קשיא: השתא אבר מתא אחרינא אי שייך בכרגא לא מצי מעכב דכבר מאתיה דמי אבר מבואה אחרינא דהוא בר מאתיה מצי מעכב. וראיתי שרבינו יצחק פירש בתוספותיו כגון דלא שייך ההוא בר מבואה אחרינא. בכרגא בהדיה ובר מבואה דנפשיה אף על גב דלא שייך בהדיה לא מצי מעכב. וכל זה הדוחק נדחק מחמת קושיא זו שכתבתי ואינו כלום דלא קשיא ולא מידי דמאי דאמרן בר מתא אבר מתא אחרינא אי שייך בכרגא לא מצי מעכב לא שיבוא ויקבע חנות במבוי שלו. אלא בקצה העיר במבוי אחר דאי לא הוה שייך בכרגא היה ממחה בידו שלא יעשה בכל העיר אבל כיון דשייך בכרגא אינו יכול למחות לו כל העיר. אבל מיהו לא שיעשה בתוך המבוי שלו אלא במבוי אחר ובר מבואה דנפשיה עושה בצדו ואינו יכול לעכב על ידו ובר מבואה אחרינא שהוא בן עירו מספקא ליה אם יכול לקבוע חנותו בצדו כיון שהוא בן עירו. ודינו כבר מבואה דנפשיה או אם יכול לומר לו אל תעשה במבואה דידי עיביד¹ במבואה דידך זהו פתרון שטה זו ולא קשיא ולא מידי.

1. כן בכ״י ששון 557, ירושלים 131. בדפוסים: ״עבוד״.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא לי בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מעכב. ואם תאמר כיון דרב הונא אמר דמצי מעכב, היכי אמר רב הונא בריה דרב יהושע דפשיטא ליה בהפך, השתא רב הונא אמר דמצי מעכב ואיהו אמר פשיטא לי דלא מעכב. י״ל כיון דפלוגתא דרשב״ג ורבנן היא, וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים, משום הכי אמר דפשיטא ליה דקיימא לן כרבים. ומורי הרב ז״ל כתב, דאיכא למימר דנקט פשיטא לי משום דינא דבר מתא אבר מתא אחריתי דמצי מעכב.

(י-יא) בר מבואה אבר מבואה אחריתי מי מצי מעכב או לא. פירש רש״י ז״ל מי מעכב עליו את המבוי הזה או לא. ואיכא דקשיא ליה, אם כן היכי מספקא ליה, דאי לא מעכב הא דקתני לעיל בברייתא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי וכו׳ היכי משכחת לה, דאי בר מתא אחריתי אפילו כולה מתא מצי מעכב עליה. וי״ל דמוקי לה לההיא באומן של עיר אחרת דשרי כרגא הכא, ומשום דקתני בההוא ברייתא ולשכנו אינו כופה, קא מיבעיא ליה הכא שכנו מאי נינהו, אי שכנו בר מתיה קאמר, וכופין שלא להושיב בבר מתא אחריתי דאתי למשרי כרגיה הכא, או דילמא שכנו ממש דהיינו בר מבואה קאמר, הא בר מתיה דלא שכנו בר מבואיה ממש מצי מעכב.

וסלקא בתיקו, והילכך הוה ליה חומרא לנתבע. ואי אתא בר מתא אחרינא וקבע ליה חנותיה בהאי מבואה לא מסלקינן ליה, אבל בר מתא אחרינא דאתי למשרי בכרגא הכא, בני מתא לא מצו לעכובי עליה. הא בר מבואה ממש מצו לעכוב. ומיהו לבתר דקבע ליה דוכתא במתא והוה ליה בר מתא, אפילו בר מבואה לא מעכב עליה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: פשיטא [פשוט] לי דבר זה, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב [בן עיר אחת על בן עיר אחרת יכול לעכב] שלא יבוא לעיר לעסוק באותה אומנות, ואי [ואם] הוא שייך בכרגא דהכא [במס הגולגולת של כאן], שמשלם מיסיו לאותה עיר — לא מצי מעכב [אינו יכול לעכב], משום שגם ההוא נחשב כאחד מבני העיר. בר מבואה אבר מבואה דנפשיה [בן מבוי על בן מבוי שלו] — לא מצי מעכב [אינו יכול לעכב] מלעסוק באומנות מסויימת באותו מבוי, וכדברי חכמים בברייתא (ולא כדעת רב הונא לעיל).

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: It is obvious to me that a resident of one town can prevent a resident of another town from establishing a similar business in the locale of the first individual. But if he pays the tax of that first town, he cannot prevent him from doing business there, as he too is considered a resident of the town. The resident of an alleyway cannot prevent a resident of his alleyway from practicing a particular trade there, in accordance with the opinion of the Rabbis in the baraita, and contrary to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותראב״דספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) ^טבָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ בַּר מְבוֹאָה אַבַּר מְבוֹאָה אַחֲרִינָא מַאי תֵּיקוּ אָמַר רַב יוֹסֵף יוּמוֹדֵי רַב הוּנָא בְּמַקְרֵי דַרְדְּקֵי דְּלָא מָצֵי מְעַכֵּב דְּאָמַר מָר כ(עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין סוֹפֵר בְּצַד סוֹפֵר.

With these conclusions in mind, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raises a dilemma: With regard to a resident of one alleyway protesting about a resident of another alleyway conducting business there, what is the halakha? No answer was found, and the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved. Rav Yosef said: And Rav Huna, who said that a resident of an alleyway can prevent another from setting up an additional mill, concedes with regard to those who teach children that one cannot prevent him from working, as the Master said: Ezra instituted an ordinance for the Jewish people requiring that they establish one teacher alongside another teacher, to raise the standard of teaching.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןראב״דספר הנררמ״הרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ט רמב״ם הלכות שכנים ו׳:ח׳

י רמב״ם הלכות שכנים ו׳:י״ב

רמב״ם הלכות תלמוד תורה ב׳:ז׳

סמ״ג מצוות עשה י״ב

שולחן ערוך יורה דעה רמ״ה:כ״ב

טור יורה דעה רמ״ה:כ״ב

טור חושן משפט קנ״ו:ג׳

שולחן ערוך חושן משפט קנ״ו:ג׳

כ רמב״ם הלכות שכנים ו׳:י״ב

רמב״ם הלכות תלמוד תורה ב׳:ז׳

סמ״ג מצוות עשה י״ב