×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הוּא סָבַר מִדְּסֵיפָא ר״מרַבִּי מֵאִיר רֵישָׁא נָמֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וְלָא הִיא סֵיפָא ר״מרַבִּי מֵאִיר וְרֵישָׁא רַבָּנַן.:
The Gemara explains: Rav Ḥinnana maintains that from the fact that the latter clause of the mishna, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it can be inferred that the first clause was likewise taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But in fact that is not so: The latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, while the first clause is in accordance with that of the Rabbis.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי עירובין צט ע״א} פיס׳ וכן לא ירוק רבי יהודה אומר אף מי שנתלש רקו בפיו1: אמר רב יוסף השתין או רקק בשוגג חייב חטאת ואע״פ שלא עקר מעל גבי מקום ארבעה מחשבתו2 משויא ליה מקום ארבעה3 דאמר רבא4 זרק על פי5 הכלב או על פי6 הכבשן חייב7 אלמא מחשבתו משויא ליה8 מקום ארבעה הכא נמי מחשבתו משויא להו מקום ארבעה9 והני מילי לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דומיא דהמוציא המת במטה אבל לר׳ שמעון פטור דהאי רוק אינו צריך ליהנות בו אחר שרקקו:
אמר ריש10 לקיש כח בפני רבו חייב מיתה שנאמר {משלי ח:לו} כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי כח אמאי מינס אניס כח ורק קאמרינן:
{משנה עירובין י:ו} מתני׳ לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת וקולט11 אדם מן המזחלה למעלה מעשרה טפחין ומן הצנור מכל מקום ושותה:
1. רבי יהודה...בפיו: וכן בעיתים. חסר בדפוסים וברא״ש. גכה: ״כו׳⁠ ⁠״. כ״י מ מוסיף: ״לא יהלך ארבע אמות״.
2. מחשבתו: בכ״י א חסר, והושלם בהגהה.
3. מחשבתו...ארבעה: וכן בר״ח. חסר בדפוסים וברא״ש, שמא מחמת הדומות.
4. דאמר רבא: עיתים, ר״ח: ״כדרבא דאמר רבא״.
5. על פי: גכה, עיתים, ר״ח: ״ונחה בפי״. רא״ש: ״בפי״. דפוסים: לפי. ראה תוס׳ צט ע״א ד״ה זרק.
6. או על פי: גכה, עיתים, ר״ח, רא״ש: ״או בפי״ כ״י מ: ״בפי״. דפוסים: ולפי.
7. חייב: חסר בכ״י מ.
8. ליה: כ״י מ, דפוסים בלשון רבים, מוסב על שניהם: ״להו״.
9. ארבעה, ארבעה: כבר״ח. חסר ב-גכה, כ״י מ, עיתים, ר׳ יונתן, דפוסים, רא״ש.
10. ריש: גכה, כ״י מ, דפוסים, עיתים: ״ר׳ שמעון בן״.
11. וקולט: וכן בר״ח, עיתים (סי׳ ק״כ). גכה, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש: ״קולט״.
מדסיפא ר״מ – הא דלא יפתח דאיירי ר״מ בהו.
הוא סבר מדסיפא ר״מ כו׳ – פי׳ בקונט׳ סיפא ההיא דלא יפתח דאיירי בה ר״מ וק״ק דהיא רחוקה יותר מדאי ונראה לר״י דסיפא דלא ישתין ולא ירוק דפליג עליה ר׳ יהודה וסתם בר פלוגתא דר׳ יהודה ר״מ ומיהו קשה דא״כ הוה ליה למיפרך נמי בגמרא ר״מ אדר״מ למאי דגרסי׳ ברוב ספרים ר׳ מאיר מטמא וכן גרס ר״ח ולמאי דמסיק מוחלפת השיטה נמי ניחא דלא תיקשי דר״מ אדר״מ ושמא מש״ה הניח מלהקשות דר״מ אדר״מ משום דאיכא דמהפכי דרבי מאיר לדברי רבי יוסי.
[צט, א, רי״ף סי׳ תרעד]
ואיהו סבר כו׳ – פי׳ איהו סבר דכלהו הני סתמי דאמרינן מהכא ועד סופה דתנן לא יעמוד אדם כו׳ לאו סתמו נינהו אלא כלם מדברי ר״מ ורבנן פליגי עליה דגבי מפתח לא גזרינן שיבוא להביאו אצלו דכיון שהוא צריך לפתוח ולנעול לצורך שבת לא החמירו עליו אבל בזה שעומד בפנים ומטלטל בחוץ דבר שאינו צריך לו לעשות כן גזרינן דאם הוא צריך לעשו׳ כן יצא ויטלטל שם: ובלבד שלא יטלטל חוץ לד׳ אמות פי׳ ארישא קאי דקתני עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות ברשות הרבים הא הוציא חייב חטאת כלומר דהא אשמעינן במאי דקתני ובלבד שלא יוציא כלומר ובלבד שיזהר מזה שהוא איסור תורה. לימא מסייע ליה לרבא וכו׳ לפי׳ הנכון שפי׳ למעלה אתיא הא כפשטה דמתני׳ נמי עומד במקום אחד אלא שמעביר ד׳ אמו׳ ברשו׳ הרבים מימינו לשמאלו ורש״י ז״ל הוצרך לפרש לפי פירושו דהכא מיירי בשעומד בגג שהוא גבוה עשרה ומסתמא כשהוא מעביר החפץ ההוא מעבירו למעלה מי׳ לרשות הרבים שהוא מקום פטור וזה דוחק הגג מאן דכר שמיה ומ״ל דבגג קאי דנסייעיה לרבא או דנותביה מיהא: איכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור פי׳ דלהכי לא קתני תנא אלא ובלבד שלא יוציא כלומ׳ שלא יוציא לכתחלה והא קי״ל דהלכתא כרבא ובמתני׳ נמי אם הוציא חייב חטאת והא דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד אמרינן עלה בירושלמי לא סוף דבר עומד ברשות היחיד והם מתגלגלין ויורדין לרשות הרבים אסור.
אמר רבי יוסי חדא אמרה חלון שהוא עומד ברשות היחיד סמוך לרשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד׳ אין שופכין לתוכו מים בשבת מפני שמתגלגלין ובאין ע״כ וכן הלכה מחשבתו משויא ליה מקום פר״י ז״ל מחשבתו שחשב לנקות גופו ממנו ואהניא ליה מחשבתו להא משויא ליה מקום למהוי עקירה חשובה לענין שבת ודכותה הא דאמרינן בהזורק לפי הכלב או לפי הכבשן דמחשבתו שחשב לשריפה בכבשן או להאכילה לכלב אהני׳ דמשויא ליה מקום וה״ג זרק לפי הכלב כלומר שנתכוון לכך בלא כוונ׳ וכב׳ פירשתיה במסכת שבת בפרק הזורק ובפ״ק בס״ד.
בחפצים הצריכים לו ודברי הכל כלומר דמודו רבנן בחפצי הצריכין לו במקום שהוא עומד דאסור לטלטלם כשהוא ברשות אחת והם ברשו׳ אחר׳ אלא א״כ הוציא ראשו ורובו למקום שהוא נסתם כלו שהוא שותה בו כלים הצריכים לו במקומו הוא שמביאו אצלו כדי לשתו׳ בנחת ולא בטורח כרמלי׳ מאי כו׳ כל הסוגיא פירשתיה בפ״ק דשבת בס״ד.
רש״י בד״ה מוחלפת כו׳ ויצא הימנה. נ״ב ומדברי התוס׳ יראה כפשוטו דמהפכים דברי ר׳ יהודה לר׳ מאיר ודו״ק:
בד״ה הוא סבר מדסיפא כו׳ משום דאיכא דמהפכי דר״מ לדר׳ יוסי כו׳ עכ״ל דהיינו ר״מ מטהר ור׳ יוסי מטמא כמ״ש התוס׳ לקמן ובכל נוסחאות פי׳ המשניות שלפנינו דמס׳ כלים פ״ח גרסי׳ ר״מ מטמא ר״י מטהר ר׳ יוסי אומר היפך כו׳ וגי׳ זו א״א להולמה לכל הגירסאות דהא לדברי המקשה ר׳ יהודה אומר היפך קתני ולדברי המתרץ מוחלפת השיטה ע״כ ר׳ יהודה לאו מטהר דא״כ מכ״ש תקשי ר׳ יהודה אדר׳ יהודה ממתניתין דהכא דאפי׳ בלא היפך בה חשיב ליה משקה אלא דלפי גירסת הספרים דגרסי ר״מ מטהר כמ״ש התוס׳ לקמן הוה גרסי׳ בהמקשה הכא ר׳ יוסי מטמא ור׳ יהודה אומר היפך כו׳ ומסיק מוחלפת השיטה ר׳ יהודה מטמא ור׳ יוסי אומר היפך כו׳ ולפי גירסת הספרים ר״מ מטמא ור׳ יוסי מטהר ור׳ יהודה אומר היפך כו׳ ולדברי המתרץ מוחלפת השיטה גרסי׳ ר׳ יהודה מטמא ור׳ יוסי מטהר ור״מ אומר היפך כו׳. ודע דבפ״ח דכלים פסק הרמב״ם בפי׳ המשנה כמ״ד דבעי היפך ברוק וכאן בפי׳ המשנה שכתב ומאמר ר״י כי מי שנתלש רוקו מפיו שאסרו לו להלוך ארבע אמות בתנאי שיהפכנו בפיו ואין הלכה כר׳ יהודה עכ״ל שיעור דבריו כך הוא כי מאמר ר׳ יהודה מי שנתלש רוקו שאסור כו׳ אינו להלכה אלא בתנאי שיהפכנו בפיו ואין הלכה כר״י דסבר הכא דלא בעי היפך וכן תפרש דברי הרע״ב בפירושו וק״ל:
הוא סבר שפסק כך כי חשב מדסיפא [מתוך שסופה] של המשנה כשיטת ר׳ מאיר, רישא נמי [תחילתה גם כן] כשיטת ר׳ מאיר, ולאמיתו של דבר ולא היא: סיפא [סופה] כשיטת ר׳ מאיר, ורישא רבנן [ותחילתה כשיטת חכמים].
The Gemara explains: Rav Ḥinnana maintains that from the fact that the latter clause of the mishna, was taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it can be inferred that the first clause was likewise taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. But in fact that is not so: The latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, while the first clause is in accordance with that of the Rabbis.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ.: הָא הוֹצִיא חַיָּיב חַטָּאת לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע וְהֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלָיו חַיָּיב.

We learned in the mishna: One may move objects in a public domain when he is standing in a private domain, provided that he does not carry them beyond four cubits in the public domain. The Gemara infers: This teaching indicates that if he carried them beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: Let us say that this ruling supports the opinion of Rava, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, i.e., he lifted the object above his head so that it passed through an exempt place, he is nonetheless liable for carrying four cubits in a public domain. Here, too, although he is standing in an elevated private domain and carries the object at that elevated height, he is still liable.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא הוציא – החפץ מד׳ אמות חייב אע״ג דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מי׳ והעבירו לא אמרי׳ העברת מקום פטור הוא אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע.
לימא מסייע ליה לרבא דאמ׳ המעביר מתחילת ד׳ לסוף ד׳ וכו׳. כבר כתבתיה למעלה (עירובין צ״ח. ד״ה אי הכי) להא דרבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה: ״ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות״, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם הוציא — חייב חטאת. לימא [האם נאמר] שמסייע ליה [לו] לשיטת רבא, שאמר רבא: המעביר חפץ מתחלת ארבע אמות לסוף ארבע אמות, ואף שהעבירו דרך עליו, כלומר הגביהו למעלה מראשו, ונמצא שעבר החפץ במקום פטור — בכל זאת חייב משום טלטול ארבע אמות ברשות הרבים. ואף כאן, אף שהוא עומד ברשות היחיד המוגבהת ומעביר את החפץ בגובה הרי זה חייב.
We learned in the mishna: One may move objects in a public domain when he is standing in a private domain, provided that he does not carry them beyond four cubits in the public domain. The Gemara infers: This teaching indicates that if he carried them beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering. The Gemara asks: Let us say that this ruling supports the opinion of Rava, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, i.e., he lifted the object above his head so that it passed through an exempt place, he is nonetheless liable for carrying four cubits in a public domain. Here, too, although he is standing in an elevated private domain and carries the object at that elevated height, he is still liable.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִי קָתָנֵי אִם הוֹצִיא חַיָּיב חַטָּאת דִּילְמָא אִם הוֹצִיא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר.

The Gemara rejects this contention: Is the mishna teaching that if he carried the object beyond four cubits he is liable to bring a sin-offering? Perhaps the mishna means: If he carried the object beyond four cubits, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is nevertheless prohibited by rabbinic decree to do so.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פטור אבל אסור – מדרבנן דילמא אתי לעבורי דרך למטה מעשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: מי קתני [האם שנינו] במפורש: אם הוציא חייב חטאת? דילמא [שמא] אם הוציא — פטור אבל אסור מדברי סופרים, ואינו חייב מן התורה.
The Gemara rejects this contention: Is the mishna teaching that if he carried the object beyond four cubits he is liable to bring a sin-offering? Perhaps the mishna means: If he carried the object beyond four cubits, he is exempt from bringing a sin-offering, but it is nevertheless prohibited by rabbinic decree to do so.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיכָּא דְאָמְרִי הָא הוֹצִיא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרָבָא דְּאָמַר רָבָא הַמַּעֲבִיר מִתְּחִילַּת ד׳אַרְבַּע לְסוֹף ד׳אַרְבַּע וְהֶעֱבִירוֹ דֶּרֶךְ עָלָיו חַיָּיב מִי קָתָנֵי הוֹצִיא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר דִּילְמָא אִם הוֹצִיא חַיָּיב חַטָּאת.:

Some say a different version of the previous discussion: The Gemara’s initial inference was actually that if he carried the object beyond four cubits he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree to do so. The Gemara asks: If so, let us say that this is a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, he is liable. The Gemara rejects this suggestion: Is the mishna teaching that if he took it beyond four cubits he is exempt, but it is prohibited to do so? Perhaps the tanna means that if he carried it beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] מסורת זו בלשון אחרת. וכך דייקו מתחילה: הא [הרי] אם הוציא — פטור אבל אסור מדברי סופרים, ואם כן לימא תיהוי תיובתיה [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על רבא, שאמר רבא: המעביר מתחלת ארבע אמות לסוף ארבע אמות והעבירו דרך עליו — חייב! ודוחים באותו אופן: מי קתני [האם שנינו] ״הוציא פטור אבל אסור״? דילמא [שמא] נדייק כך: אם הוציא — חייב חטאת.
Some say a different version of the previous discussion: The Gemara’s initial inference was actually that if he carried the object beyond four cubits he is exempt from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree to do so. The Gemara asks: If so, let us say that this is a conclusive refutation of Rava’s opinion, as Rava said: With regard to one who carries an object in a public domain from the beginning of four cubits to the end of those four cubits, even if he carried it above his head, he is liable. The Gemara rejects this suggestion: Is the mishna teaching that if he took it beyond four cubits he is exempt, but it is prohibited to do so? Perhaps the tanna means that if he carried it beyond four cubits, he is liable to bring a sin-offering.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֹא יַעֲמוֹד אָדָם ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְכוּ׳.: אָמַר רַב יוֹסֵף אהִשְׁתִּין וְרָק חַיָּיב חַטָּאת.

The mishna states: A person may not stand in a private domain and urinate or spit into the public domain. Rav Yosef said: One who urinated or spat in this manner is liable to bring a sin-offering.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] הא דתנן עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים אוקימנא לרבנן ודלא כר׳ מאיר דתנן לא יעמוד אדם ברשות הרבים וכו׳ ובלבד שלא יוציא חוץ לד׳ אמות דייקינן מינה ללישנא בתרא הא הוציא פטור אבל אסור נימא תהוי תיובתא דרבא דאמר המעביר חפץ מתחלת ד׳ לסוף ד׳ אם העבירו דרך עליו חייב. ודחי רבא מי קתני בהדיא אם הוציא פטור אבל אסור אבל לעולם אימא לך אם הוציא חייב חטאת.
לא יעמוד ברשות היחיד וישתין כו׳ וכן לא ירוק מרשות לרשות. אמר רב יוסף השתין או רקק בשוגג חייב חטאת ואף על גב דלא עקר מע״ג מקום ד׳ דהא פיו ופי אמה שלו אין בהן ד׳ טפחים מחשבתו שחשב כדי לעקור מהן להנאתו משויא להו כמו שיש בו ד׳ טפחים וכדרבא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב דמחשבתו שויא לפי הכלב ולפי הכבשן [כמקום ד׳] הכא נמי פיו ופי אמתו מחשבתו משויא להו כאילו מקום ד׳ הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים או ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד. דכיון דצריך לדלי לשתות הימנו, שמא יכניסנו אצלו.
ורישא דקתני עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, אוקימנא בחפצים שאין צריך להן. א
ולא יעמוד ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים שמא ימשך המפתח אצלו.
א. קא ע״א. ושיטת רבינו צריכה תלמוד שהרי דברי ר׳ מאיר הן שאוסר אף בחפצין שאינן צריכין לו. אבל לחכמים דמטלטל חפצים שאין צריך להם, מותר. וכן פסקו כל הראשונים דמותר לפתוח כיון שאין צריך למפתח אצלו. וכדברי רבינו כ״ה ברוקח סי׳ קסט: ש״מ הלכה כרבנן אבל חפצים הצריכין לו אסור כדמסיק רב יוסף גבי סיפא לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים מאחר שצריך למפתח אסור. ודברי הרוקח נפלאים מאתנו, הרי רב יוסף מסיק על המשנה דדף צט ע״א לא יעמוד אדם וישתה, וע״ז קאמר דבחפיצין שצריכין לו מודו רבנן, אבל על משנת לא יעמוד ויפתח (דדף קא ע״א) לא דיבר ולא אמר דמפתח הוי חפצים הצריכים לו. ועי׳ גם ראבי״ה סי׳ רא אות מד שהביא את דברי ר׳ מאיר לא יעמוד אדם ברה״י ויפתח וכו׳ ואת מה שאמרו לו חכמים. ולא ברור אם ר״ל שאין הכרע הלכה כמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שלא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין או ירוק לרשות הרבים. אמר רב יוסף: השתין ורק — חייב חטאת.
The mishna states: A person may not stand in a private domain and urinate or spit into the public domain. Rav Yosef said: One who urinated or spat in this manner is liable to bring a sin-offering.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָא בָּעִינַן עֲקִירָה וְהַנָּחָה מֵעַל גַּבֵּי מְקוֹם ד׳אַרְבָּעָה וְלֵיכָּא.

The Gemara raises a difficulty: But for an act of carrying to be considered a prohibited Shabbat labor that entails liability, we require that the lifting and placing of the object be performed from atop an area four by four handbreadths, the minimal size of significance with regard to the halakhot of carrying on Shabbat. And that is not the case here, as one’s mouth, which produces the spittle, is not four by four handbreadths in size.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא בעינא עקירה מעל גבי מקום ד׳ וליכא. מחשבתו משויא ליה מקום דאי לא תימא הכי הא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת והא בענן הנחה על גבי מקום ד׳ וליכא אלא מחשבתו משויא ליה מקום הכא נמי מחשבתו משויא ליה מקום – פירש המורה: מחשבתו שהוא צריך לכך משויא לה הוצאה חשובה. ויפה פירש דלאו מחשבה בלחוד בלא צורך משויא ליה שאם עקר מעל גבי קנה ברשות הרבים או הניח על גבי קנה ברשות הרבים במחשבה ובכונה עוקר ומניח ומפני שאין בו ד׳ הוא פטור מפני שאינו צריך לאותו קנה אף על פי שהוא צריך לחפץ לקנה אינו צריך אבל הכא צריך להוציא השתן מגופו וגם הרוק מפיו וכמו כן כשזרק בפי הכלב ובפי הכבשן צריך להאכיל כלבו ולהבעיר אשו ומשום הכי האי מחשבה משויא ליה מקום והתם צריך הוא לאוכלן בפיו אבל אם הוציא חפצים בפיו אף על פי שהוא צריך לחפצים כיון שאינו צריך לפיו הוצאה כלאחר יד היא. והוא הדין נמי יש לומר שמחשבתו משויא ליה לרוק דבר חשוב להתחייב עליו מפני שהוא צריך להוציאו מפני שמצערו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה היה אוכל כו׳ ליטמא ולטמא אוכלין בכל שהוא משקין טימאו ומטמאו כו׳ כצ״ל:
ומקשים: והא בעינן [והרי צריכים אנו] כדי שיחשב הטלטול כמלאכת הוצאה בשבת עקירה ממקום שהוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים והנחה של החפץ מעל גבי מקום ארבעה על ארבעה טפחים, שהוא שיעור מקום חשוב, וכאן הרי ליכא [אין], שהרי פיו שממנו יצא הרוק אינו רחב ארבעה טפחים!
The Gemara raises a difficulty: But for an act of carrying to be considered a prohibited Shabbat labor that entails liability, we require that the lifting and placing of the object be performed from atop an area four by four handbreadths, the minimal size of significance with regard to the halakhot of carrying on Shabbat. And that is not the case here, as one’s mouth, which produces the spittle, is not four by four handbreadths in size.
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַחְשַׁבְתּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ מָקוֹם דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רָבָא בזָרַק וְנָח בְּפִי הַכֶּלֶב אוֹ בְּפִי הַכִּבְשָׁן חַיָּיב חַטָּאת וְהָא בָּעִינַן הַנָּחָה ע״געַל גַּבֵּי מְקוֹם ד׳אַרְבָּעָה וְלֵיכָּא.

The Gemara answers: One’s intent renders it an area of significance, i.e., as one certainly considers his mouth a significant area, it is regarded as four by four handbreadths in size. As, if you do not say so, that the size of an area is not the sole criterion, but that a person’s thoughts can also establish a place as significant, there is a difficulty with that which Rava said: If a person threw an object and it landed in the mouth of a dog or in the mouth of a furnace, he is liable to bring a sin-offering. But don’t we require that the object be placed on an area of four by four handbreadths? And that is not the case here.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחשבתו – שהוא צריך לכך משווא לה הוצאה חשובה.
זרק – מתחילת ד׳ לסוף ד׳.
בפי הכבשן – שקלטה שלהבת ונשרפה.
זרק ונח ברה״ר בפי כלב כו׳ – אור״י דלא גרסי׳ ונח דונח משמע דלא נתכוין לכך כדמוכח בפ״ק דשבת (דף ה.) גבי הא דא״ר יוחנן זרק חפץ והלך ונח בתוך ידו של חבירו חייב הכא איירי במתכוין לכך ומיהו ר״ח גריס ונח דמצי למימר דונח משמע שפיר מתכוין דסתם זרק נח החפץ במקום שמתכוין אבל הלך ונח משמע שהלך בלא כוונת האדם ועוד י״ל דבפ״ק דשבת מיתורא דמימרא דייק דאיירי בלא מתכוין.
הכי גרסינן: זרק לפי הכלב ולפי הכבשן. ולא גרסינן דנח, דנח משמע לא נתכוין לכך אלא דהלך ונח שם מעצמו, (ואם כן) [ואנן] משום דמחשבתו משויה ליה מקום אתינן ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מחשבתו משויא ליה [עושה אותו] מקום, כי ודאי מחשיב אדם את פיו מספיק, והריהו נחשב כמו ארבעה טפחים. דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שמחשבתו של אדם קובעת חשיבותו של מקום, ולא הכל נמדד לפי שטח בלבד, הא [הלכה זו] שאמר רבא: זרק חפץ ונח בפי הכלב או בפי הכבשן — חייב חטאת, והרי אפשר לשאול: והא בעינן [והרי צריכים אנו] הנחה על גבי מקום ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, וליכא [ואין] שם!
The Gemara answers: One’s intent renders it an area of significance, i.e., as one certainly considers his mouth a significant area, it is regarded as four by four handbreadths in size. As, if you do not say so, that the size of an area is not the sole criterion, but that a person’s thoughts can also establish a place as significant, there is a difficulty with that which Rava said: If a person threw an object and it landed in the mouth of a dog or in the mouth of a furnace, he is liable to bring a sin-offering. But don’t we require that the object be placed on an area of four by four handbreadths? And that is not the case here.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא מַחְשַׁבְתּוֹ מְשַׁוְּיָא לֵיהּ מָקוֹם ה״נהָכִי נָמֵי מַחְשָׁבָה מְשַׁוְּיָא לָהּ מָקוֹם.

Rather, the person’s intent to throw the object into the dog’s mouth renders it an area of significance. Here too, his intent renders his own mouth a significant area.
רי״ףתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחשבתו משוי׳ ליה מקום – דוקא בכי האי גוונא דנהנה באותו מקום טפי מבמקום אחר כגון בפי כלב שיאכלנה ובפי הכבשן שתשרף שם וכן השתין ורק אבל זרק על המקלות או על שום דבר אפי׳ במתכוין לא אמרו מחשבתו משויא ליה מקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אומרים אנו: מחשבתו שרוצה לזרוק את החפץ בפי הכלב משויא ליה [עושה אותו] מקום, הכא נמי [כאן גם כן] מחשבה משויא לה [עושה אותו] מקום.
Rather, the person’s intent to throw the object into the dog’s mouth renders it an area of significance. Here too, his intent renders his own mouth a significant area.
רי״ףתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בָּעֵי רָבָא הוּא ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפִי אַמָּה ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים מַהוּ בָּתַר עֲקִירָה אָזְלִינַן אוֹ גבָּתַר יְצִיאָה אָזְלִינַן תֵּיקוּ.:

Rava raised a dilemma: If one is standing in a private domain, and the opening of his male member is in the public domain, and he urinates, what is the halakha? How should this case be regarded? Do we follow the domain where the urine is uprooted from the body, i.e., the bladder, which is in the private domain? Or do we follow the point of the urine’s actual emission from the body, and since the urine leaves his body through the opening of his member in the public domain, no prohibition has been violated? Since this dilemma was not resolved, the Gemara concludes: Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי רבא הוא ברשות הרבים ופי אמתו ברשות היחיד או הוא ברשות היחיד ופי אמתו ברשות הרבים מהו בתר עקירה אזלינן ומרשות לרשות הוא או דלמא בתר יציאה אזלינן ורשות חדא היא ועלתה בתיקו. וקי״ל כל תיקו דאיסורא לחומרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתר עקירה – מן הגוף אזלינן והן נעקרין מן החלל של הגוף וחייב דמוציא מן הגוף שהוא רה״י לרה״ר.
או בתר יציאה – שיוצא מן הגוף ממנו והרי פי אמה ברה״ר ואין כאן עקירה מרה״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעי [שאל] רבא: אם הוא עומד ברשות היחיד ואולם פי אמה ברשות הרבים, מהו הדין, כיצד נדון דבר זה? האם בתר [אחר] העקירה אזלינן [הולכים אנו], והשתן נעקר מתוך גופו שהוא בתחום רשות היחיד, או בתר [אחר] יציאה אזלינן [הולכים אנו]? וכיון שהיציאה היא דרך פי האמה שהוא ברשות הרבים אין בכך איסור, שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].
Rava raised a dilemma: If one is standing in a private domain, and the opening of his male member is in the public domain, and he urinates, what is the halakha? How should this case be regarded? Do we follow the domain where the urine is uprooted from the body, i.e., the bladder, which is in the private domain? Or do we follow the point of the urine’s actual emission from the body, and since the urine leaves his body through the opening of his member in the public domain, no prohibition has been violated? Since this dilemma was not resolved, the Gemara concludes: Let it stand unresolved.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכֵן לֹא יָרוֹק רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ׳.: אַף עַל גַּב דְּלָא הַפֵּיךְ בָּהּ.

The mishna states: And likewise, one may not spit from one domain to another. Rabbi Yehuda says: Once a person’s spittle is gathered in his mouth, he may not walk four cubits in the public domain until he removes it. The Gemara asks: Does this teaching mean that it is prohibited to do so even if he has not turned the spittle over in his mouth, i.e., after he has dredged up the saliva but before he has rolled it around in his mouth in preparation to spit it out?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״י [אומר] אף על פי שנתלש רוקו בפיו כו׳ ואף על גב דלא אפיך ברוק נתלש נקרא והתניא האוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר׳ מאיר מטמא שכבר נכשרה ברוקו ונגע בה וידיו מסואבות ור׳ יוסי מטהר שאין זה הכשר ר׳ יהודה אמר היפך ברוקו הנה נתלש והכשיר לא היפך טהור פי׳ לא נתלש עדיין ואינו משקה להכשיר דתנן במכשירין פ״ו ואלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת ודם נדה ר׳ אלעזר אומר ש״ז אינה מכשרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואע״ג דלא היפך – בתמיה דמשום תליש׳ לחודיה אמר ר׳ יהודה דאסור דלמיפק קאי ואפי׳ דלא היפך בה בתוך פיו.
וכן1 לא ירוק וכו׳, עד מחשבתו משויא ליה2 מקום ד׳3. פיר׳4 מחשבתו שהוא צריך לכך, משויא לה הוצאה חשובה, הכא נמי מחשבתו5 משויא ליה6 מקום ד׳. פיר׳7 בתר עקירה מן הגוף אזלינן, והן נעקרין מן החלל של גוף8 .
1. כ״ה ברי״ף ובר״ח, ובגמ׳ הסדר שונה.
2. כן הגי׳ גמ׳. וברי״ף: ׳להו׳.
3. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳ד׳⁠ ⁠׳ (ב״פ). וכגי׳ רבינו בריב״ח.
4. רש״י ד״ה מחשבתו.
5. כגי׳ בד״י (דק״ס, ו) וברי״ף (ובש״ס ׳מתיבתא׳ הגיה בלי לציין). ולפנינו בגמ׳: ׳מחשבה׳.
6. כגי׳ בגמ׳. וברי״ף: ׳להו׳ (וראה לעיל הע׳ 126).
7. ל׳ רש״י לקמן (ד״ה בתר עקירה), שביאר כן ספיקא דגמ׳, ׳אי בתר עקירה אזלינן׳, ומבואר כאן דהוא גם פי׳ למשנה (וראה הע׳ הבאה).
8. ברש״י שם מסיים: ׳וחייב, דמוציא מן הגוף שהוא רה״י לרה״ר׳, ומפרש כן אי אזלינן בתר עקירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג במשנה שנינו: וכן לא ירוק מרשות לרשות. ר׳ יהודה אומר: אף לא יהלך אדם ברוק שכבר נעקר בפיו ארבע אמות. ושואלים: האם הכוונה אף על גב [אף על פי] שלא הפיך בה [הפך בו] ברוק בפיו, כלומר אם הצטבר הרוק בפיו אבל לא גלגלו בפיו ליורקו?
The mishna states: And likewise, one may not spit from one domain to another. Rabbi Yehuda says: Once a person’s spittle is gathered in his mouth, he may not walk four cubits in the public domain until he removes it. The Gemara asks: Does this teaching mean that it is prohibited to do so even if he has not turned the spittle over in his mouth, i.e., after he has dredged up the saliva but before he has rolled it around in his mouth in preparation to spit it out?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָתְנַן הָיָה אוֹכֵל דְּבֵילָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת וְהִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִיטּוֹל צְרוֹר רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא.

Didn’t we learn in a mishna the halakha of one who was eating a dried fig of teruma with unwashed hands? By Torah law, only food that has come into contact with a liquid is susceptible to ritual impurity, and no liquid had ever fallen on this fig. The significance of the fact that his hands are unwashed is that by rabbinic law, unwashed hands have second degree ritually impurity status and therefore invalidate teruma. If this person inserted his hand into his mouth to remove a pebble, Rabbi Meir deems the dried fig impure, as it had been rendered liable to contract impurity by the spittle in the person’s mouth, and it subsequently became impure when it was touched by his unwashed hand.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היה אוכל דבילה – של תרומה.
בידים מסואבות – סתם ידים שלא נטלו הוו שניות ופוסלות את התרומה.
ר״מ מטמא – שהרי הוכשרה התרומה ברוק שבפיו.
היה אוכל דבילה בידים מסואבות – פי׳ בקונט׳ דבילה של תרומה ור״י אומר דאפי׳ בשל חולין ניחא דידים הפוסלות תרומה מטמאין את הרוק שהוא משקה להיות תחילה וחוזר ומטמא את הדבילה וגם מכשירה דהוו להו חולין טמאים דפוסלין את הגוייה דמשקין כל שהוא מטמאין כדאמרינן בברכות פרק אלו דברים (ברכות נב.) שמא יצאו מים אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים וסתמא דמאחורי הכוס ליכא רביעית דבכל נטילתו ליכא אלא רביעית ובפ״ק דפסחים (דף יד:) נמי משמע שהבשר מטמא מחמת המשקין שעליו וסתמא ליכא בהו רביעית והא דקאמר בכמה דוכתי לטמא טומאת משקין ברביעית גבי יין ובנזיר [לח:] גבי עשר רביעי׳ היינו לפסול את הגוייה כדתנן במעילה (דף יז:) כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית אבל ליטמא ולטמא אוכלים בכל שהוא [משקין] טימאו ומטמו ורוק חשיב משקה לקבל טומאה כמו שחשוב משקה להכשיר הדבילה והשתא ההיא דחגיגה (דף כ:) נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לפי מה שפירשתי ניחא אפי׳ ברוק של טהור וכן פי׳ הר״ר י״ט נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה ובשעה שנארג בה כדי לקבל טומאה עדיין היה רוק לח עליה שניטמא מחמת הידים וטימא את המפה שהמשקה מטמא בכל שהוא כדפרישית ולא כמו שמפרש ר״ת דאיירי ברוק של נדה כמו שפירש שם בקונטרס לפי שלא היה נראה לו להעמיד ברוק של טהור משום דלא חשיב רוק משקה לקבל טומאה דחשיב שפיר משקה כדפרישית.
רבי מאיר מטמא – אית ספרים דגרסי רבי מאיר מטהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתנן [והרי שנינו במשנה]: מי שהיה אוכל דבילה (תאנה מיובשת) של תרומה, ודבלה זו לא נפלו עליה מים ושאר נוזלים, וכאמור בתורה אין דבר מאכל מקבל טומאה לפני שהוכשר לכך בנפילת מים עליו, בידים מסואבות (טמאות בדרגת שני לטומאה שפוסלות את התרומה, כסתם ידים), והכניס ידו לתוך פיו ליטול משם צרור שהיה בפיו, ר׳ מאיר מטמא את הדבילה משום שהוכשרה הדבילה ברוק שבפיו, וכיון שנגעה היד הטמאה בדבילה פסלה אותה.
Didn’t we learn in a mishna the halakha of one who was eating a dried fig of teruma with unwashed hands? By Torah law, only food that has come into contact with a liquid is susceptible to ritual impurity, and no liquid had ever fallen on this fig. The significance of the fact that his hands are unwashed is that by rabbinic law, unwashed hands have second degree ritually impurity status and therefore invalidate teruma. If this person inserted his hand into his mouth to remove a pebble, Rabbi Meir deems the dried fig impure, as it had been rendered liable to contract impurity by the spittle in the person’s mouth, and it subsequently became impure when it was touched by his unwashed hand.
רי״ףרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דהִיפֵּךְ בָּהּ טָמֵא לֹא הִיפֵּךְ בָּהּ טָהוֹר.

And Rabbi Yosei deems the fig ritually pure, as he maintains that spittle which is still in one’s mouth is not considered liquid that renders food liable to contract impurity; the spittle does so only after it has left the mouth. Rabbi Yehuda says that there is a distinction between the cases: If he turned the spittle over in his mouth, it is like spittle that has been detached from its place, and it therefore its legal status is that of a liquid, which means the fig is impure. However, if he had not yet turned the spittle over in his mouth, the fig is pure. This indicates that according to Rabbi Yehuda, spittle that has not yet been turned over in one’s mouth is not considered detached.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי מטהר – דקסבר כל זמן שהרוק בתוך פיו לאו משקה הוא והרי הוא כגופו של אדם ואינו מכשיר.
היפך – ברוק להוציאו לחוץ טמא דלמשדייה קאי ומכשיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו ר׳ יוסי מטהר, שהרוק בעודו בפה אינו נחשב כמשקה להכשרת מאכל לטומאה ואינו מכשיר אלא לאחר שיצא מפיו. ור׳ יהודה אומר: יש לחלק, אם היפך בה ברוק שבפיו, הרי זה כרוק שנתלש ממקומו ונעשה כמשקה, ולכן טמא. אם לא היפך בה — טהור! משמע שלדעת ר׳ יהודה רוק שלא הפכו בפיו אינו נחשב עדיין כתלוש.
And Rabbi Yosei deems the fig ritually pure, as he maintains that spittle which is still in one’s mouth is not considered liquid that renders food liable to contract impurity; the spittle does so only after it has left the mouth. Rabbi Yehuda says that there is a distinction between the cases: If he turned the spittle over in his mouth, it is like spittle that has been detached from its place, and it therefore its legal status is that of a liquid, which means the fig is impure. However, if he had not yet turned the spittle over in his mouth, the fig is pure. This indicates that according to Rabbi Yehuda, spittle that has not yet been turned over in one’s mouth is not considered detached.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה.

Rabbi Yoḥanan said: The attribution of the opinions is reversed, as the opinion attributed to Rabbi Yehuda is actually that of a different tanna, while Rabbi Yehuda himself maintains that the fig is ritually impure in either case.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן מוחלפת השיטה. פי׳ חלוף ואומר במשנה ר׳ מאיר אומר היפך בו טמא ר׳ יהודה אומר אף על פי שלא היפך טמא ובא ריש לקיש ואמר לעולם לא תיפוך והא דתניא בברייתא רוקו ומשנתנו כיחו. פי׳ כיחו ליחה עבה שהיא כמו חתיכה. ואקשינן עליה והתניא כיחו וכן רוק שנתלש עמו. אם הלך בו ד׳ אמות חייב אלא מחוורתא כר׳ יוחנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוחלפת השיטה – החליף ר׳ יהודה שיטתו ויצא הימנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוחנן: מוחלפת השיטה. כלומר, יש להחליף את השיטות ולומר כי שיטת ר׳ יהודה במשנה בענין טומאה הוחלפה בדיעה אחרת, ואם כן אין עוד סתירה.
Rabbi Yoḥanan said: The attribution of the opinions is reversed, as the opinion attributed to Rabbi Yehuda is actually that of a different tanna, while Rabbi Yehuda himself maintains that the fig is ritually impure in either case.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְעוֹלָם לָא תַּחְלֵיף וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּכִיחוֹ.

Reish Lakish said: Actually, do not reverse the opinions, and the apparent contradiction can be reconciled in accordance with the original version of the text: With what we are dealing here in the mishna? We are dealing with his phlegm that is expelled through coughing.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תחליף – לא תימא מוחלפת היא דמתניתין דקאמר אע״ג דלא היפך קאי למשדיי׳ בכיחו עסקינן ליחה שנתלשה מן הגוף ע״י חולי שקורין טו״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לא תחליף כו׳ היא דמתני׳ כו׳ למשדייה בכיחו כו׳ הד״א. תוס׳ בד״ה היה אוכל כו׳ בכל שהוא טימאו ומטמו כו׳ כצ״ל:
ריש לקיש אמר: לעולם לא תחליף, ואפשר ליישב גם לפי הנוסחה שבידינו, והכא במאי עסקינן [וכאן במשנתנו במה אנו עוסקים]? בכיחו כלומר בליחת השיעול שלו.
Reish Lakish said: Actually, do not reverse the opinions, and the apparent contradiction can be reconciled in accordance with the original version of the text: With what we are dealing here in the mishna? We are dealing with his phlegm that is expelled through coughing.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהַתַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּיחוֹ וְנִתְלַשׁ מַאי לָאו רוֹק וְנִתְלַשׁ לָא כִּיחוֹ וְנִתְלַשׁ וְהָא תַּנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּיחוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ וְכֵן רוּקּוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ לֹא יְהַלֵּךְ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרוֹק אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא.:

The Gemara raises a difficulty against this resolution. Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, he may not walk four cubits in the public domain with it in his mouth? What, is it not the case that this halakha refers to spittle that was detached? The Gemara rejects this contention: No, this ruling applies only to one’s phlegm that was detached. The Gemara raises a difficulty: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, and likewise, if his spittle was detached, he may not walk four cubits in the public domain before he spits it out, even if he has not yet turned it over. Rather, it is clear as we originally answered, that the opinions in the mishna with regard to spittle and ritual impurity must be reversed.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיחו ונתלש – לא יהלך ד׳ אמות עד שירוק.
מאי לאו – תרתי קתני כיחו וכן רוקו.
כדשנינן מעיקרא – מוחלפת השיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר׳ יהודה אומר: כיחו ונתלש לא ילך ארבע אמות ברשות הרבים כשהוא בפיו, מאי לאו [האם לא הכוונה] שהוא הדין גם לרוק ונתלש! ודוחים: לא, דוקא כיחו ונתלש, ומקשים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: כיחו שנתלש, וכן רוקו שנתלש לא יהלך ברשות הרבים ארבע אמות עד שירוק אף שלא היפך בו! אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [מחוור כפי שתירצנו מתחילה] שיש להפוך את השיטות.
The Gemara raises a difficulty against this resolution. Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, he may not walk four cubits in the public domain with it in his mouth? What, is it not the case that this halakha refers to spittle that was detached? The Gemara rejects this contention: No, this ruling applies only to one’s phlegm that was detached. The Gemara raises a difficulty: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: If one’s phlegm was detached, and likewise, if his spittle was detached, he may not walk four cubits in the public domain before he spits it out, even if he has not yet turned it over. Rather, it is clear as we originally answered, that the opinions in the mishna with regard to spittle and ritual impurity must be reversed.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ כִּיַּח בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ח׳:ל״ו} כׇּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אַל תִּקְרֵי לִמְשַׂנְאַי אֶלָּא לְמַשְׂנִיאַי.

Having mentioned phlegm, the Gemara cites a related teaching: Reish Lakish said: One who expelled phlegm in front of his master has acted in a disrespectful manner and is liable for the punishment of death at the hand of Heaven, as it is stated: “All they who hate Me love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as: “They who hate [mesanai] Me”; rather, read it as: “Those who make themselves hateful [masniai] to Me,” i.e., those who make themselves hateful by such a discharge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש כיח ורק כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כח
כחא(בבא קמא ג:) אלא אכיחו וניעו כיחו רוק עבה שיוצא בכח וניעו רוק רך שיצא בניענוע. (עירובין צט.) אמר ריש לקיש כיחה בפני רבו חייב מיתה וכו׳. (חגיגה ה) מאי על כל נעלם אמר רב יהודה אמר רב זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס ושמואל אמר זה שרק בפני חבירו ונמאס (א״ב פי׳ ליחות הנגר בכח):
א. [שליים.]
חייב מיתה – בידי שמים.
כל משנאי אהבו מות – תורה אמרה להאי קרא בפרשת ה׳ קנני.
אלא למשניאי – למשניאים דעתו באנינות.
[גמ׳ שם, רי״ף סי׳ תרעה] אמ׳ ריש לקיש כח1 בפני רבו חייב מיתה. פיר׳2 רק בפני רבו חייב מיתה. שנ׳.⁠3 כל משנאי אהבו מות, אל תקרא משנאי4 אלא משניאי. פיר׳5 למשניה6 דעתו באנינות. ואמרי⁠[׳]7, כח אמאי, מינס אניס. פיר׳8 שעל כרחו הוא, דעל ידי החולי. ומהדרי׳9, כח ורק קאמרי׳10, שרק אותו כח11 בפני רבו, והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו. ופיר׳ כח בלשון ערבי תונבע12.
[צט, א, רי״ף סי׳ תרעו]
משנה ד
1. כגי׳ בד״ש (דק״ס, י), ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) בכל הפיסקא: ׳כיח׳.
2. כן עולה מלשון הילקוט (רמז תתקמג) שבמקום ׳כח׳ כתב ׳רק בפני רבו׳ (ועי׳ לקמן הע׳ 143).
3. משלי ח, לו.
4. כגי׳ בכי״מ והרי״ף (דק״ס, י). ולפנינו בגמ׳: ׳למשנאי אלא למשניאי׳.
5. רש״י ד״ה אלא למשניאי.
6. לפנינו ברש״י: ׳למשניאים דעתו׳. וכעין הגי׳ שלפנינו, בפי׳ ר״י מלוניל (: ׳משניא למשנה דעתו באנינות׳, רחב״ש (: ׳למשנה דעתי׳) וריב״ח (: ׳כל המשנה דעת רבו׳).
7. לשון הרי״ף (ובגמ׳: ׳והא מינס אניס׳).
8. רש״י ד״ה והא מינס אניס.
9. בגמ׳ וברי״ף שם.
10. רש״י ד״ה כיח ורק קאמרינן.
11. כגי׳ בד״ש (דק״ס, י), רש״י שברי״ף ורחב״ש (וברש״י שלפנינו: ׳שרקק אותו׳, דהיינו את הכיח שנוצר בגופו, ׳בפני רבו׳). וכך נתבאר בספר תא״ו (נ״ב ח״ה): ׳כחו, כלומר טושי בלעז, שהוא דבר שיוצא בכח מגופו מחמת צנה או מחמת חולי ורק אותו אחר כך מפיו לפני רבו, חייב מיתה. וכח בלבד, כלומר טושיר בלעז, ולא רק, אינו אסור דאנוס הוא׳. וכעי״ז בראשונים (ראה פי׳ ריו״נ, רחב״ש, ריב״ח וספר המאורות). ונראה דמכאן הסיק הרמ״א (יו״ד סי׳ רמ״ב, כט): ׳ודוקא כיחו שהוא דבר שיצא מגופו בכח, אבל רוק בעלמא (שלא קדם לו ׳כח׳) מותר, דאנוס הוא לרוק׳. ואפשר דבהו״א (עי״ש הע׳ 134) הגמ׳ לא חילקה בין ׳רוק׳ ל׳רוק בעלמא׳ (וכל ה׳רק בפני רבו, חייב מיתה׳).
12. השווה לפי׳ ריו״נ כ״י (מדק״ס, י): ׳ליחה.. שקורין [טונשא]׳. וראה לשון רבינו ירוחם (בהע׳ קודמת).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד מכיון שהוזכר ענין הכיח מביאים עוד, אמר ריש לקיש: מי שפולט כיח בפני רבו הריהו כמזלזל בו, והרי הוא חייב על כך מיתה בידי שמים, שנאמר ״כל משנאי אהבו מות״ (משלי ח, לו)אל תקרי ״למשנאי״, אלא למשניאי על שהוא משניא את עצמו על ידי יריקה זו.
Having mentioned phlegm, the Gemara cites a related teaching: Reish Lakish said: One who expelled phlegm in front of his master has acted in a disrespectful manner and is liable for the punishment of death at the hand of Heaven, as it is stated: “All they who hate Me love death” (Proverbs 8:36). Do not read it as: “They who hate [mesanai] Me”; rather, read it as: “Those who make themselves hateful [masniai] to Me,” i.e., those who make themselves hateful by such a discharge.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָא מֵינָס אֲנִיס כִּיַּח הוְרָק קָאָמְרִינַן.:

The Gemara expresses surprise at this ruling: But doesn’t he do so involuntarily, as no one coughs and emits phlegm by choice; why should this be considered a transgression? The Gemara answers: We are speaking here of someone who had phlegm in his mouth and spat it out, i.e., one who had the opportunity to leave his master’s presence and spit outside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא מינס אניס – שעל כרחו הוא ע״י חולי או הצינה.
כיח ורק קאמרינן – שרקק אותו בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: והא מינס אניס [והרי אנוס הוא] שהרי אין אדם משתעל ופולט כיח אלא מחמת אונס, ומדוע יחשב לו הדבר כעבירה? ומשיבים: במקרה שהיה לו כיח ורק קאמרינן [וירק אותו החוצה אמרנו] שהיה עליו לצאת מלפני רבו ולירוק בחוץ.
The Gemara expresses surprise at this ruling: But doesn’t he do so involuntarily, as no one coughs and emits phlegm by choice; why should this be considered a transgression? The Gemara answers: We are speaking here of someone who had phlegm in his mouth and spat it out, i.e., one who had the opportunity to leave his master’s presence and spit outside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מתני׳מַתְנִיתִין: ולֹא יַעֲמוֹד אָדָם ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה וְכֵן בַּגַּת.:

MISHNA: A person may stand in a private domain and extend his head and drink in a public domain, and he may stand in a public domain and drink in a private domain, only if he brings his head and most of his body into the domain in which he drinks. And the same applies in a winepress, as will be explained in the Gemara.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים כו׳ ואמרינן רישא דקתני עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כו׳ רבנן סיפא דקתני לא יעמוד אדם כו׳ ר׳ מאיר ופריק רב יוסף בחפצין שצריכין לו לגופו ואפילו רבנן מודו דכי האי גוונא לא שרי ליה אלא מכניס ראשו ורובו למקום שהחפצין נתונים בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ וישתה ברה״ר – ויושיט צוארו לרה״ר וישתה גזירה שמא יכניס הכלי אצלו.
וכן בגת – מפרש בגמ׳ לענין מעשר.
וכן בגת – לענין מעשר פירוש צריך שיכניס ראשו ורובו על הגת ועל ידי כן מותר לשתות בכל ענין והיינו כרבי מאיר.
מתני׳, לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. רשצז״ל פיר׳1, שיוציא2 צוארו לרשות הרבים
גזירה שמא יכניס הכלי אצלו.
וכן בגת3, מפרש [בגמרא] 4 לעניין מעשר.
1. ד״ה וישתה ברה״ר.
2. כגי׳ ברש״י שברי״ף. ולפנינו: ׳ויושיט׳.
3. רש״י ד״ה וכן בגת.
4. כ״ה ברש״י.
פיסקא: לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים כול׳ – פירוש: שמא יביא הכלי אצלו והוה ליה מוציא ומכניס מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד. ובירושלמי גרסינן ניחה ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד ואין פיו למעלה מעשרה שנייה היא שהן מתגלגלין ויורדין.
אף לענין הכשר אוכלין לטומאה שהדבר ידוע שרוקו של אדם מתולדות המים הוא ומכשיר דוקא בהפך בה אבל לא הפך בה הרי היא כגופו של אדם ואינו מכשיר מעתה האוכל דבלה של תרומה בידים מסואבות שהן שניות והשני פוסל את התרומה אלא שהדבלה לא הוכשרה אם אחר שהכניסה בפיו הכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ונגעה הוכשרה וקבלה טומאת היד ודוקא בהפך ברוקו על דעת להוציאו לחוץ:
כל העושה דברים הממאיסים הרי זה נמאס ואם עושה אותם לפני מי שגדול ממנו הרי זה דרך הדיטות ופורק עול יראה דרך הערה אמרו הכח בפני רבו חייב מיתה ודוקא בכח ורק שהיה לו להסתלק משם או לכסותו אח״כ ודרך סמך הביאוה ממה שכתוב ולמשנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי והם המחללים את כבוד התורה בגנות מדותיהם:
המשנה הרביעית לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורבו למקום שהוא שותה וכן בגת קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים מן הצנור ומכל מקום שותה אמר הר״ם זה שאסרנו לעמוד ברשות אחר ולשתות ברשות אחר בתנאי שתהיה השתיה בכלים נאים שהוא צריך אליהם ואי אפשר לא להניחן מפני חשיבותן שאם נתיר לו לשתות בהם נחוש שמא יוציאם מרשות לרשות אבל אם אין לשם כלים חשובי׳ אצלו מותר לשתות ואפי׳ לא הכניס ראשו ורבו למקום שהוא שותה ואמרו וכן בגת הוא ענין אחר ר״ל לענין מעשרות כי מותר לו לשתות עראי קודם הוצאת המעשר ויש לו לשתות תוך הגת אבל חוץ לגת אינו שותה עד שיוציא מעשר וכבר נתבאר זה הענין בעקריו וענפיו במסכת מעשרות ואחר כך חזר לענין שבת ואמר שקולט אדם המים כלומר מקבל ממקום שפיכת המים ומן הצנור כשקבץ מן המים עצמן אבל אם נגעה ידו במזחילה כדי שיתקבצו המים בכפו וישתה אסור אלא אם כן היה למעלה מעשרה טפחי׳ שהוא מקום פטור [ובלבד שלא יהא במזחילה ד׳ טפחים שהוא שיעור מקום פטור] ובתנאי אחר שלא יהיה בין המקום שמקבצין ממנו המים ובין הגג היורדין ממנו המים פחות משלשה טפחים כי העקר אצלנו כל פחות משלשה כלבוד דמי וכאלו קבל המים מן הגג שהוא רשות היחיד והוציאו לרשות הרבים ודע כי זוחלין נקראים המים הנגרים מן הנהרות והמעיינות הנובעות הנגרים על הארץ והוא מלשון זוחלי עפר ענינו הנחשים והשרצים הנגררים על הארץ ומזה יקראו המקום שירדו בו המים מזחילה [וצנור ידוע]:
אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה כענין משנה שלפניה והוא שאמר לא יעמוד אדם ברה״י וישתה ברה״ר ברה״ר וישתה ברה״י אא״כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה ואע״פ שהתרנו לעמוד ברה״י ולטלטל ברה״ר והיה לנו ג״כ להתירו בזה בהוצאת ראשו לבד כבר ביארנו דוקא בחפצים שאין צריכים לו אבל זה שהוא צמא והמים צריכים לו חוששין שמא ימשכם אחריו ויכניסם ומ״מ בכרמלית מותר בהוצאת ראשו לבד שהרי אף הוצאה גמורה בכרמלית אינו אלא גזרה בעלמא ואין גזרה לגזרה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנה לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויושיט ראשו וישתה ברשות הרבים, או יעמוד ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה ממנו. וכן בגת.
MISHNA: A person may stand in a private domain and extend his head and drink in a public domain, and he may stand in a public domain and drink in a private domain, only if he brings his head and most of his body into the domain in which he drinks. And the same applies in a winepress, as will be explained in the Gemara.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גמ׳גְּמָרָא: רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר.

GEMARA: The Gemara registers surprise at the mishna: It would seem that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that a person located in one domain is permitted to move objects in another domain, whereas the latter clause, i.e., this mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that it is prohibited for a person in one domain to move objects in a different domain.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ רישא רבנן – לעיל אוקימנא להא דקתני עומד אדם ברה״י ומטלטל ברה״ר כרבנן דפליגי עליה דר״מ במתני׳ גבי מפתח ולא גזרינן שמא יכניס והכא גזר שמא יכניס כר״מ והא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה כמשתין ורוק דלא דמי דהתם קא עקר מרשות זו וקא עבד הנחה לרשות זו אבל שותה עביד עקירה והנחה בחדא רשותא דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ רישא רבנן וסיפא ר״מ אמר רב יוסף כו׳ ולפרש״י ניחא אע״ג דלעיל מסיק רישא רבנן וסיפא ר״מ ואין נראה לו דחוק היינו משום דמשניות רחוקים הן אבל הכא פריך רישא רבנן וסיפא ר״מ דנראה לו דחוק לומר כן במשניות הסמוכות כ״כ אבל לפי׳ התוס׳ לעיל דסיפא ר״מ היינו ההיא דלא ישתין ורישא רבנן ההיא דעומד אדם ואין נראה לו דחוק וסמוכות הן ממש וא״כ מאי פריך רישא רבנן וסיפא ר״מ ברחוקות יותר מהן ועוד דניחא לן למימר דסיפא דהכא ר״מ מדנימא סיפא דהכא רבנן דאם כן תקשי טפי רישא רבנן ומציעתא ר״מ וסיפא רבנן ויש ליישב דסיפא דלעיל ר״מ היא לא ישתין ולא ירוק אינו סותר רישא דעומד אדם דאתיא כרבנן אבל הכא מקשה רישא רבנן ההיא דעומד אדם וסיפא ר״מ ההיא דלא יעמוד כו׳ דהנך משניות סתרי אהדדי ודו״ק:
גמרא ותוהים: רישא רבנן [תחילתה של המשנה, המשנה הקודמת כשיטת חכמים] שמותר לטלטל ברשות אחת מתוך רשות אחרת ואין חוששים, וסיפא [וסופה של משנתנו זו] כר׳ מאיר האוסר להיות ברשות אחת ולטלטל באחרת!
GEMARA: The Gemara registers surprise at the mishna: It would seem that the first clause, i.e., the previous mishna, is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that a person located in one domain is permitted to move objects in another domain, whereas the latter clause, i.e., this mishna, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who maintains that it is prohibited for a person in one domain to move objects in a different domain.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב יוֹסֵף בַּחֲפֵיצִין שֶׁצְּרִיכִין לוֹ וְדִבְרֵי הַכֹּל.

Rav Yosef said: This mishna is referring to objects that one needs, and the ruling is accepted by all. In this case, even the Rabbis concede that it is prohibited to move objects in another domain, lest one absent-mindedly draw the objects to him and thereby violate a Torah prohibition.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחפיצין הצריכין לו – אפי׳ רבנן מודו דגזר בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: מדובר כאן בחפיצין שצריכין לו, ודברי הכל. כי אפילו חכמים מסכימים שבכגון זה עשוי הוא לשכוח ולטלטלם אליו, ונמצא עובר על דברי תורה.
Rav Yosef said: This mishna is referring to objects that one needs, and the ruling is accepted by all. In this case, even the Rabbis concede that it is prohibited to move objects in another domain, lest one absent-mindedly draw the objects to him and thereby violate a Torah prohibition.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אִיבַּעְיָא לְהוּ כַּרְמְלִית מַאי אָמַר אַבָּיֵי הִיא הִיא אָמַר רָבָא זהִיא גּוּפָא גְּזֵירָה וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה.

A dilemma was raised before the Sages: If one of the domains is a karmelit, what is the halakha? Abaye said: This case is equal to that case, i.e., in this situation a karmelit is governed by the same halakha that applies to a domain defined by Torah law. Just as the Sages prohibited one in the private domain from drinking from the public domain and vice versa, so too, they prohibited one in a karmelit from drinking in the same manner. Rava said: How can you say so? The prohibition against carrying to or from a karmelit is itself a rabbinic decree. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of another decree?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו כלים שצריכין לו והן בכרמלית מהו שיעמוד ברשות הרבים או ברשות היחיד אמר אביי היא היא. כלומר אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרמלית מאי – מהו שיעמוד בכרמלית וישתה ברה״י או ברה״ר.
היא היא – כי היכי דלא יעמוד ברה״ר וישתה ברה״י כך לא יעמוד בכרמלית וישתה ברה״י.
היא גופה גזירה – אי דעייל לגביה כלי ליכא איסורא דאורייתא אלא גזירה דרבנן דלא ליתי לאפוקי מרה״י לרה״ר ואנן ניקום ונגזר שתיה אטו הכנסת כלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם היתה כרמלית רשות אחת מהן, מאי [מה הדין]? אמר אביי: היא היא ודינה כרשות שמן התורה ואין לחלק. אמר רבא: כיצד יכול אתה לומר דבר זה? הלוא היא גופא [עצמה הכרמלית] הכנסה מרשות אחרת אליה אינה אלא גזירה מדברי חכמים, שאין רשות זו עצמה מן התורה ואנן ניקום [ואנחנו נעמוד] ונגזור גזירה על גזירה?!
A dilemma was raised before the Sages: If one of the domains is a karmelit, what is the halakha? Abaye said: This case is equal to that case, i.e., in this situation a karmelit is governed by the same halakha that applies to a domain defined by Torah law. Just as the Sages prohibited one in the private domain from drinking from the public domain and vice versa, so too, they prohibited one in a karmelit from drinking in the same manner. Rava said: How can you say so? The prohibition against carrying to or from a karmelit is itself a rabbinic decree. And will we then proceed to issue a decree to prevent violation of another decree?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר אַבָּיֵי מְנָא אָמֵינָא לַהּ מִדְּקָתָנֵי

Abaye said in explanation of his opinion: From where do I say that halakha? From the fact that it is taught in the mishna:
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי בהסבר שיטתו: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את ההלכה הזו, מדיוק לשון המשנה מדקתני [ממה ששנינו במשנתנו]
Abaye said in explanation of his opinion: From where do I say that halakha? From the fact that it is taught in the mishna:
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין צט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין צט., עין משפט נר מצוה ערובין צט., ר׳ חננאל ערובין צט., רי"ף ערובין צט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין צט., רש"י ערובין צט., ראב"ן ערובין צט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין צט., ספר הנר ערובין צט. – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין צט., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין צט., רשב"א ערובין צט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין צט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין צט., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין צט., מהרש"א חידושי הלכות ערובין צט., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין צט., אסופת מאמרים ערובין צט.

Eiruvin 99a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 99a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 99a, R. Chananel Eiruvin 99a, Rif by Bavli Eiruvin 99a, Collected from HeArukh Eiruvin 99a, Rashi Eiruvin 99a, Raavan Eiruvin 99a, Tosafot Eiruvin 99a, Sefer HaNer Eiruvin 99a, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 99a, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 99a, Rashba Eiruvin 99a, Meiri Eiruvin 99a, Ritva Eiruvin 99a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 99a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 99a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 99a, Collected Articles Eiruvin 99a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144