×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא כ״ח.גמרא
;?!
אָ
אֵלָּא, הָא דִּתְנַן: מָצָא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, ה״זהֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. הָכִי נַמֵי דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה לְאַהְדּוֹרֵי לֵיהּ לְמַלְוֶה? אֵלָּא אֲמַר רָבָא: אסִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא, דִּכְתִיב: {דברים כ״ב:ב׳} וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתָּךְ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ קוֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ? אֵלָּא דָּרְשֵׁהוּ אִם רַמַּאי הוּא אוֹ אֵינוֹ רַמַּאי. לָאו בַּסִּימָנִין! שְׁמַע מִינַּהּ. אֲמַר רָבָא: אִם תִּמְצֵי לוֹמַר, סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא. אִם תִּמְצֵי לוֹמַר! הָא פָּשֵׁיט לֵיהּ סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר כִּדְשַׁנִּינַן. סִימָנִין וְסִימָנִין, ביַנִּיחַ; סִימָנִין וְעֵדִים, גיִנָּתֵן לְבַעַל הָעֵדִים; סִימָנִין וְסִימָנִין וְעֵד אֶחָד, דעֵד אֶחָד כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, וְיַנִּיחַ; עֵדֵי אֲרִיגָה וְעֵדֵי נְפִילָה, התִּנָּתֵן לְעֵדֵי נְפִילָה, דְּאָמְרִינַן זַבּוֹנֵי זַבְּנַהּ וּמֵאֱינִישׁ אַחֲרִינָא נְפַל; מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ, ותִּנָּתֵן לְמִדַּת אָרְכּוֹ, דְּמִדַּת רָחְבּוֹ שָׁעוֹרֵי קָא מְשַׁעֵר לַהּ כַּד מְכַסֵּי לָהּ מָרַהּ וְקָאֵי, וּמִדַּת אָרְכּוֹ לָא מִשְׁתַּעֵר לַהּ; מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וּמִדַּת גַּמָּיו, זיִנָּתֵן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ; מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וּמִדַּת מִשְׁקֹלוֹתָיו, חיִנָּתֵן לְמִדַּת מִשְׁקֹלוֹתָיו; הוּא אוֹמֵר סִימָנֵי הַגֵּט וְהִיא אוֹמֶרֶת סִימָנֵי הַגֵּט, טיִנָּתֵן לָהּ. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּמִדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ, דִּלְמָא בַּהֲדֵי דְּנָקֵיט לֵיהּ חֲזֵיתֵיהּ! יאֵלָּא נֶקֶב יֵשׁ בּוֹ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִי. הוּא אוֹמֵר סִימָנֵי הַחוּט וְהִיא אוֹמֶרֶת סִימָנֵי הַחוּט, כיִנָּתֵן לָהּ. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּחִיוָּרָא וּבְסוּמָקָא, וְדִלְמָא בַּהֲדֵי דְּנָקֵיט לֵיהּ חֲזֵיתֵיהּ! אֵלָּא בְּמִדַּת אָרְכּוֹ. הוּא אוֹמֵר בַּחֲפִיסָה וְהִיא אוֹמֶרֶת בַּחֲפִיסָה, יִנָּתֵן לוֹ. מ״טמַאי טַעֲמָא? מֵידָע יָדְעָה דְּכָל מַה דְּאִית לֵיהּ, בַּחֲפִיסָה הוּא דְּמַנַּח לֵיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: וְעַד מָתַי חַיָּיב לְהַכְרִיז? עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ שְׁכֵנָיו, דִּבְרֵי ר״מרִבִּי מֵאִיר; ר׳רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לשָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה, וְיַחְזוֹר שְׁלֹשָׁה, וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד.: גמ׳גְּמָרָא: תְּנָא: שְׁכֵנֵי אֲבֵידָה. מַאי שְׁכֵנֵי אֲבֵידָה? אִילֵימָא שְׁכֵינִים דְּבַעַל אֲבֵידָה, אִי יָדַע לֵיהּ, לֵיזוּל וְלַהְדְּרֵיהּ נִהָלֵיהּ! אֵלָּא שְׁכֵנֵי מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת בּוֹ אֲבֵידָה.: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוּ׳.: וּרְמִינְהוּ: בִּשְׁלֹשָׁה בְּמַרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים; ר״גרַבַּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מבז׳בְּשִׁבְעָה בּוֹ (שֶׁהוּא) ט״וחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שבא״ישֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. אֲמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי; בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא, דִּכְתִיב בְּהוּ: {מלכים א ד׳:כ׳} יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרוֹב, בָּעִינַן כּוּלֵּי הַאי; בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, דְּלָא נְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא, דִּכְתִיב בְּהוּ: {עזרא ב׳:ס״ד} כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, לָא בָעִינַן כּוּלֵּי הַאי. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְהָא כְתִיב: {נחמיה ז׳:ע״ב} וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְגוֹ׳, {עזרא ב׳:ע׳} וְהַמְשׁוֹרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם. וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא, אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא: מִקְדָּש רִאשׁוֹן, דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא, דִּמְצַוַּות עָלְמָא וּמִשְׁתַּכְחִי שַׁיַּירָתָא דְּאָזְלִי בֵּין בִּימָמָא וּבֵין בְּלֵילְיָא, לָא בָעִינַן כּוּלֵּי הַאי, וְסַגִּי בִּתְלָתָא יוֹמָא; מִקְדָּש שֵׁנִי, דְּלָא נְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא, וְלֹא מְצַוַּות עָלְמָא, וְלֹא מִשְׁתַּכְחִי שַׁיַּירָתָא דְּאָזְלִי בֵּין בִּימָמָא וּבֵין בְּלֵילְיָא, בָּעִינַן כּוּלֵּי הַאי. רָבָא אָמַר: לָא שְׁנָא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלָא שְׁנָא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, לֹא הִטְרִיחוּ רַבָּנַן בַּאֲבֵדָה יוֹתֵר מִדַּאי. אֲמַר רַבִּינָא: שְׁמַע מִינַּהּ, נכִּי מַכְרִיז, גְּלִימָא מַכְרִיז, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, בָּעִינַן לְמִטְפֵי לֵיהּ חַד יוֹמָא לְעַיּוֹנֵי בְּמָאנֵיהּ! אֵלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, גְּלִימָא מַכְרִיז. שְׁמַע מִינַּהּ. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, לֹא הִטְרִיחוּ רַבָּנַן בַּאֲבֵידָה יוֹתֵר מִדַּאי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: סרֶגֶל רִאשׁוֹן, אוֹמֵר: רֶגֶל רִאשׁוֹן; רֶגֶל שֵׁנִי, אוֹמֵר: רֶגֶל שֵׁנִי; רֶגֶל שְׁלִישִׁי, אוֹמֵר סְתַם. וְאַמַּאי? לֵימַא רֶגֶל שְׁלִישִׁי! דְּלָא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי בַּשֵּׁנִי. שֵׁנִי נַמֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
כתוב במקצת הנוסחאות: אמר רבא אם תמצא לומר סימנין דאורייתא, אם תמצא לומר הא פשיטא ליה דסימנין דאורייתא, משום דאיכא לשנויי כדשנין. כלומר ושנינו לעיל בעדים. ואין נוסחא זו מחוורת, דהא דפשיט רבא לעיל סימנים מדאורייתא לאו מדרשא דעד דרוש אחיך קא פשיט, אלא ממתניתין דמצא תכריך של שטרות, ואדרבה, משום דלא אשכח טעמא אלא משום דסימנים דאורייתא, קאמר רבא דקרא דרשהו בסימנים קאמר, ומהתם נפקא ליה לתנא, אלא לא גרסינן ליה כלל, אלא הכי גרסינן, אמר רבא אם תמצא לומר סימנין דאורייתא סימנין וסימנין יניח.
ופירש רש״י ז״ל: (ד״ה אם) דלאו דוקא אי אמרינן סימנים דאורייתא, אלא אפילו אם תמצא לומר דאורייתא קאמר, ורבא דיני דיני קא פסיק, והכי קאמר אם תמצא לומר דאורייתא, סימנים וסימנים יניח, סימנים ועדים ינתן לבעל עדים. וסימנים דקאמר יניח, דוקא בדשוין, הא בדעדיפי, למאן דאמר סימנים דעדיפי יהבינן, בין אם תמצא לומר דאורייתא בין אם תמצא לומר דרבנן, דהא דאמר מדת אורכו ומדת רוחבו דאמרינן ינתן למדת ארכו, אפילו אם תמצא לומר הא דאורייתא קאמר ואין צריך לומר סימן שאינו מובהק וסימן מובהק, דסימן מובהק כעדים דמי לגבי שאר סימנים. ומיהו סימנים ואפילו מובהקים ועדים, ינתן לבעל עדים, דעדים עדיפי. והא דאמר הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה, ואוקימנא בדאמרה נקב יש בצד אות פלונית למאן דאמר סימנים דרבנן קאמר, דאלו למאן דאמר סימנים דאורייתא אפילו בנקב בעלמא סגי, כדאמרינן בפרקין קמא גבי מצא גיטי נשים (יח:), וזה ראיה לפירושו של רש״י ז״ל, דהכא אפילו אם תמצא לומר סימנים דאורייתא קאמר, ולאו דוקא דאורייתא קאמר, ומאי דפסיקא ליה קאמר.
הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה. פירוש כשאמרה היא סימני הגט ינתן לה, ואף על פי שאמר הוא סימנים גם כן, דאיהו מידע ידע להו לסימניו, דהא איהו כתביה דדידיה הוה מעיקרא, אבל איהי אי לאו דיהביה ניהלה מנא ידעה. ומיהו אם לא אמרה היא סימניו, אין נותנין לא לה ולא לו, וכדתנן בפרקין קמא (שם) לא יחזיר לא לזה ולא לזה. והילכך לא יחזיר לו אפילו בסימנים מובהקים, אלא אם כן נמצא קשור בכיס וארנקי וטבעת, אי נמי בדאמר מונח בחפיסה, דאי מינה נפל מנא ידע דמנח בחפיסה, דאיהי לא עבידא לאנוחיה בחפיסה, דנטירותא יתירה מנטרה ליה משום דבעיא לאנסובי ביה.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×