^א רבינו מעתיק בספרו כל דברי הרי״ף, ובמקום שכותב דברי עצמו מקדים בדרך כלל תיבת ׳פירוש׳ לפני דבריו.

^ב קרי לקריאת שמע תפלה וכן הוא בלשון רבינו להלן ד, ב גבי סמיכת גאולה לתפלה שכתב ובודאי דמצלו בתר הכי ק״ש בעונתה.

^ג לכאורה הכונה שכל העולם לפעמים אלו ולפעמים אלו תחילת שכיבתם בשליש הלילה שכך כתב רבינו בסמוך לענין זמן תחילת שכיבה שאין מתחשבין עם המיעוט אלא עם כלל העולם וכן כתב להלן ח, ב לענין התחלת זמן קימה ושם ט, א לענין סוף זמן שכיבה לפני הנה״ח ע״ש, אך קשה דבשלמא לר״א במשנה ט, ב אתי שפיר דסבר התם דלא חשיב זמן קימה אלא עד הנה״ח אבל הרי רבי יהושע סבר התם דחשיב זמן קימה עד קימת בני מלכים והכי קיי״ל והרי דמתחשבין עם מיעוט מסויים אע״פ שכלל העולם קמו כבר עד הנה״ח, (ואמנם בלשון רבינו במשנה שם כתוב בני אדם תחת בני מלכים ולפ״ז מיושב אך הוא ודאי ט״ס דלא מצינו נוסח זה בשום מקום וגם בגמ׳ ג, ב מבואר לא כן ועוד דבגמ׳ להלן ט, א ובדברי רבינו שם מבואר דעד הנה״ח קמו כבר כל העולם וע״כ ט״ס הוא והדר צ״ע), ובאמת לענין סוף זמן שכיבה חזינן דאין מתחשבין בבני מלכים והמלחמות והרשב״א להלן ח, ב עמדו בזה אבל לדברי רבינו לא קשיא דאין מתחשבין עם המיעוט וכמבואר בדבריו ט, א לענין סוף זמן שכיבה לפני הנה״ח ע״ש, אך קשה דא״כ גם לענין קימה לא נתחשב עם המיעוט ומאי שנא סוף זמן קימה מסוף זמן שכיבה, וי״ל דבני מלכים שאני דזה מיעוט מוגדר וקיים בדרכו של עולם ומשא״כ מיעוט המקדימים לשכב או מאחרים לשכב דאין זה מיעוט מוגדר ומסויים אלא מעונגים ועצלים בעלמא אין מתחשבים בהם למיקרי בה זמן שכיבה, וי״ל דזה חידש רבי יהושע אבל ר״א סובר שלעולם אין מתחשבין עם המיעוט אף מיעוט מוגדר דבני מלכים, ולדרך זו הדר קשיא קו׳ המלחמות והרשב״א למה לענין סוף זמן שכיבה אין מתחשבין בקימת בני מלכים גם לדעת רבינו וצ״ל כתירוציהם. ועוי״ל דבאמת יש לדייק שלא כתב רבינו כאן שכל העולם לפעמים אלו ולפעמים אלו הולכים לשכב בשליש הלילה כמו שכתב להלן כמה פעמים, וי״ל דלא אמר רבינו שאין מתחשבין עם המיעוט כי אם לענין התחלת זמן שכיבה וקימה דאין בכח שכיבת וקימת המיעוט להחשיב זמן זה כזמן שכיבה וקימה. וכן לענין סוף זמן שכיבה של רבנן, דובשכבך משמע כל זמן ששוכבים, לענין זה אין מתחשבים עם המיעוט כי אם בכלל העולם דמה שיש מיעוט שממשיכים לשכב אינו מחשיב לה כהמשך זמן שכיבה. אבל לענין סוף זמן שכיבה לר״א ולענין סוף זמן קימה לכולי עלמא בזה שפיר מתחשבין עם המיעוט, כיון דבאמת שוכבים כל הלילה וקמים ועומדים כל היום אלא דבעי׳ תחילת שכיבה לר״א ותחילת קימה לכו״ע כמו שכתב רבינו כאן, בזה אמרינן דכל זמן שישנם בני אדם שעדיין לא התחילו לשכב או לקום אכתי ובשכבך ובקומך קרינן ביה דעדיין בגדר תחילת שכיבה ותחילת קימה הוא כיון שאין כולם שוכבים וכולם קמים ועומדים, משא״כ לענין התחלת זמן שכיבה וקימה ולענין סוף זמן גוף השכיבה אין מנהג קצת בנ״א קובע זמן זה לזמן שכיבה וקימה אלא בתר כלל העולם אזלינן מתי שוכבים בנ״א ומתי עומדים בנ״א אבל להחשב תחילת שכיבה ותחילת קימה שפיר אזלינן בתר מיעוט שהולכים לשכב בשליש הלילה ובני מלכים שקמים בסוף ג״ש. והא דר״א פליג במשנה ט, ב היינו מטעם אחר דבני מלכים אף מיעוט לא חשיבי אצלו דמיעוטא דמיעוטא נינהו ע׳ ברשב״א ח, ב. ולפ״ז מיושב לדעת רבינו קו׳ המלחמות והרשב״א ח, ב למה אין מתחשבים בבני מלכים לענין סוף זמן שכיבה בפשיטות. ושאר הראשונים ב, ב ולק׳ ח, ב לית להו כל עיקר דברי רבינו דאין מתחשבין עם המיעוט אלא בין לענין התחלת זמן שכיבה ובין לענין סוף זמן שכיבה ולענין התחלת זמן קימה כתבו דאזלינן גם בתר מיעוטא, וע׳ מלחמות (ב, א) שכ׳ הטעם כיון דכתוב בשכבך בלשון יחיד לכן מתחשבין במיעוט ע״ש.

^ד כן מפורש בגמ׳ לק׳ ד, א ולק׳ ט, א.

^ה נתפרש שם בגמ׳ תשובת ר״ג לבניו דגם לדעת חכמים מחוייבים הם לקרות עד עה״ש, וכן כתבו הרשב״א והרא״ש שם דלר״ג יכול לכתחלה להמתין עד עה״ש, אבל תר״י כתבו דלכתחלה צריך לקרותה בצה״כ מיד לכו״ע ובדיעבד פליגי ולדבריהם צריך לפרש דאונס שאני ובני ר״ג אנוסים היו וכן פי׳ רש״י שם ט, א דסובר כתר״י דבדיעבד פליגי (או דלענין גזירה דרבנן לא חיישי ליחיד ורבים הלכה כרבים), ודעת המלחמות (ב, א) משמע דלא פליגי כלל ור״ג בעיקר זמנה איירי ורבנן אמרו שלכתחלה יש לקרותה עד חצות משום סייג וכ״כ הגר״א בשנו״א וכן משמע בפיה״מ וכ״כ בביאה״ל סי׳ רלה בדעת הר״מ בהלכותיו, וע׳ שאג״א סי׳ ד שהאריך בזה, וע׳ עוד בדברי הרי״ף ורבינו להלן ט, א ומש״כ שם.

^ו וכ״כ במאירי ותוס׳ הרא״ש ויראים מצוה רנב, והסבירו דבשכבך אפשר לפרש כשנשכבים ואפשר לפרש כששוכבים אבל ובקומך משמע כשקמים ולא כשעומדים דאין קמים כל היום, וזהו גם כונת רבינו דבלישנא דבשכבך פליגי אם פירושו תחילת שכיבה היינו כשנשכבים או כששוכבים אבל לישנא דבקומך לכו״ע משמע תחילת קימה דהיינו כשקמים ממטתם אע״פ שעומדים כל היום מ״מ משמע כשנעמדים וקמים ולא כל זמן שעומדים שאין נקרא זה בקומך, וכ״כ החינוך מצוה תכ יעו״ש, וכ״מ בפיה״מ ובמלחמות ורשב״א ח, ב וכ״כ המג״א והט״ז בסי׳ נח ודלא ככ״מ ספ״א ק״ש.