גמרא
פירוש
מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל. מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל בָּרַיְיתָא בִּמְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְקָאָמַר לָא אָכֵילְנָא וְלָא אָכֵילְנָא דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע הָכִי קָאָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. רַב אָשֵׁי אָמַר אתְּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאִי אוֹכַל לָךְ אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא לִישָּׁנֵיהּ דאיתקילא לֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מתניתין בשאין מסרבין בו, דדיק לישניה כמשמעיה. רב אשי אמר, תני במתני׳ דקתני לה במסכת נדרים, שאי אוכל, דמשמע [שאי1] אוכל. ואמרינן, הא לא איצטריך קמ״ל2, איצטריך, מהו דתימא לישניה איתוקמא3 ושאוכל הוא, קמ״ל דוקא הוא שאי אוכל שאיני אוכל לך. ת״ר, מבטא שבועה, איסר4 שבועה, אסר איסר כול׳. תירצה אביי הכי, מבטא שבועה, אסר מתפיס בשבועה, פירוש, כגון שנשבע שלא יאכל בשר זה וחזר ואמר זה הפת עלי5 כזה הבשר, אסר אסר6, כגון שהתפיס עוד דגים על אותה הפת שהתפיסה בבשר, ואמרינן, אם אתה אומר מתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, חייב, ואם לאו, פטור7. ואמר אביי, מנא לן דמבטא שבועה היא, שנ׳8 ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה, ואילו שבועה לא אדכר בה כמה דכת׳9 או נפש כי תישבע לבטא בשפתים, ש״מ במאי אסרה במבטא. רבא אמר, לעולם מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו הוא, והכי קתני, מבטא שבועה, אסר שבועה, אסריה דאסר, הטילו הכת׳ בין נדר לשבועה, דכת׳10 ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה, הוציא זה האיסר מפיו בלשון נדר, הרי הוא נדר, בלשון שבועה, הרי הוא שבועה. מתפיס בשבועה, אביי אמר, כמוציא שבועה11 מפיו הוא, רבא אמר, לאו כמוציא שבועה מפיו הוא. ומותבינן עליה,מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
1 על פי ק״ג. ושם, משמע שאי אוכל לך. ואינו מובן דהא להדיא אמר כך. ואצ״ל, דמשמע שלא אוכל לך.
2 פירוש, הא לא איצטריך לאשמעינן.
3 בק״ג: לישאני האיתעקים, וכצ״ל.
4 בק״ג: אסר שבועה איסר איסר. אי אפשר לסמוך על העתקת המעתיקים בחסירות ויתירות בפרט במקומות שיתכן שלא ידעו שהפירוש משתנה לפי הכתיב. והרמב״ן כתב: ור״ח ז״ל גריס ׳איסר איסר׳ ואיסר היינו התפסה ואיסר איסר היינו התפסה בהתפסה. אבל רש״י ותוספות גרסו ׳איסור איסר׳ וכלומר איסורו של איסר.
5 כלשון זה הובא ברי״ף: והיכי דמי מתפיס בשבועה כגון דמשתבע דלא ליכול הדין בשרא ובתר הכין אמר הרי זו הפת עלי כזה הבשר וכו׳. והיינו התפסה שאומר זה כזה ואינו ענין לשבועה בלשון נדר כי אם יש התפסה בשבועה אין זה משום שנשבע אלא משום שהתפיס.
רש״י פירש איסור מתפיס בשבועה דהאומר איסר עלי ככר זה הרי הוא כמתפיס על ככר שנשבע עליו. ותמה עליו הרשב״א שהאומר ככר זה אסור עלי אינו נשבע אלא נודר (ולאו מטעם שבועה בלשון נדר אלא שאין כאן שבועה כלל). ולדעת הרשב״א כמו דאמרינן לרבא דאיסר שהוציאו בלשון נדר הוא נדר ואם הוציאו בלשון שבועה הוא שבועה, כן הוא גם לאביי, אלא שלרבא זה נדר ושבועה ולאביי התפסה בנדר והתפסה בשבועה. אבל לשיטת רש״י לשון איסר הוא לשון שבועה לאביי כמו מבטא (אלא שמבטא הוא שבועה ואיסר התפסה בשבועה) ולכן האומר איסר עלי ככר זה הוי התפסה בשבועה, אלא שאמרו בלשון נדר. והרמב״ן הקשה על רש״י דמבטא עלי הוא שבועה בלשון נדר, וכתב דדוקא נקט רש״י לשון עלי כדי ללמד שמבטא הוא שבועה אפילו כשאומר עלי. וראה לעיל הערה 4 מה שהוכיח רעק״א בדעת רש״י. ובנמ״י תמה על רש״י ממה שכתב הר״ן בדעתו דשבועה בלשון נדר חל על דבר מצוה דאלמא נדר הוא ולא שבועה. וראה להלן הערה 157.
רש״י פירש איסור מתפיס בשבועה דהאומר איסר עלי ככר זה הרי הוא כמתפיס על ככר שנשבע עליו. ותמה עליו הרשב״א שהאומר ככר זה אסור עלי אינו נשבע אלא נודר (ולאו מטעם שבועה בלשון נדר אלא שאין כאן שבועה כלל). ולדעת הרשב״א כמו דאמרינן לרבא דאיסר שהוציאו בלשון נדר הוא נדר ואם הוציאו בלשון שבועה הוא שבועה, כן הוא גם לאביי, אלא שלרבא זה נדר ושבועה ולאביי התפסה בנדר והתפסה בשבועה. אבל לשיטת רש״י לשון איסר הוא לשון שבועה לאביי כמו מבטא (אלא שמבטא הוא שבועה ואיסר התפסה בשבועה) ולכן האומר איסר עלי ככר זה הוי התפסה בשבועה, אלא שאמרו בלשון נדר. והרמב״ן הקשה על רש״י דמבטא עלי הוא שבועה בלשון נדר, וכתב דדוקא נקט רש״י לשון עלי כדי ללמד שמבטא הוא שבועה אפילו כשאומר עלי. וראה לעיל הערה 4 מה שהוכיח רעק״א בדעת רש״י. ובנמ״י תמה על רש״י ממה שכתב הר״ן בדעתו דשבועה בלשון נדר חל על דבר מצוה דאלמא נדר הוא ולא שבועה. וראה להלן הערה 157.
6 בק״ג: איסר איסר.
7 תוספות כאן ד״ה איסר הביאו את פירוש ר״ח וכתבו שדוחק הוא לפרש שהתנא מספקא ליה מה הדין. עוד הקשו שלפי ר״ח צריך לגרוס בברייתא ואם לאו ׳חייב׳ ולפני התוספות היתה הגירסא בגמרא ׳וחייב׳ אולם ר״ח אכן גורס בגמרא ׳חייב׳. עוד צ״ע שלפי אביי הברייתא מספקא ליה אם התפסה כמוציא שבועה מפיו והיינו אם אפשר להתפיס על מה שהתפיס, אבל על התפסה ראשונה חייבין אפילו אם התפסה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי. ואם כן למה אמר אביי לקמן שהוא חייב על התפסה ראשונה מפני שהתפסה כמוציא שבועה מפיו דמי. והרמב״ן כתב דיש מי שאומר לדעת ר״ח ז״ל שאין התנא מסתפק אם הוא כמוציא שבועה מפיו אלא הכי קאמר, דאי אפשר לפטור את השלישי אלא אם כן נפטור גם כן את השני, והואיל וחייב על השני חייב גם על השלישי.
8 במדבר ל, ז.
9 ויקרא ה, ד.
10 במדבר ל, יא.
11 ע״כ בק״ג מס׳ 4 קטע 1.
הערות
Gemara
Peirush