גמרא
פירוש
תְּרֵי מִגּוֹ תְּלָתָא. וְאִי נַמֵי, תְּרֵי סָהֲדֵי דִּפְלַגְתְּ בְּאַפֵּי בֵּי תְלָתָא.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ט״ו:ה׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רס״א:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״א:ג׳
ד רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״א:י״ח
רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש י״ג:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רע״ב:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רע״ב:ב׳
רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש י״ג:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
טור חושן משפט רע״ב:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט רע״ב:ב׳
ה רמב״ם הלכות גזילה ואבידה י״א:י״ט
רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
סמ״ג מצוות עשה ע״ה
טור חושן משפט רס״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ו:ה׳
טור יורה דעה ר״מ:ט״ו
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:ט״ו
רמב״ם הלכות ממרים ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה ע״ד
סמ״ג מצוות עשה ע״ה
טור חושן משפט רס״ו:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט רס״ו:ה׳
טור יורה דעה ר״מ:ט״ו
שולחן ערוך יורה דעה ר״מ:ט״ו
ו רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש י״ג:ה׳
סמ״ג מצוות עשה פ״א
טור חושן משפט רע״ב:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רע״ב:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״א
טור חושן משפט רע״ב:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט רע״ב:ד׳
אי נמי תרי מיגו תלתא.
אי נמי תרי שהדי דפלג קמיה תלתא. אמר ליה רב ספרא: מנא לך הא1? אמר ליה: דתנן: אם יש שם בית דין, מתנה2 בפני בית דין. אמר ליה: מי דמי? התם אפוקי3 ממונא הוא, ובעי4 בית דין. אבל הכא דידי שקלי, בתרי סגי לי5. תדע, דקתני: אלמנה מוכרת שלא בבית דין. ואסיק׳ משמיה דרב נחמן: נהי דאינה צריכה בית דין מומחה, אבל צריכא אפי׳ בית דין הדיוטות. מצאה ברפת וכו׳ עד אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר – לא ישמע לו. תנו רבנן: מניין שאם אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר שלא ישמע לו לבטל את המצוה? שנאמר: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כלכם חייבין בכבודי – אף על פי שהיזהרתיך6 בכיבוד אב ואם אם, יאמרו לך חלל שבת – אל תשמע להן, אלא ואת שבתותי {תשמרו}7. וכן בכל המצות. ומקשינן: טעמא דכתב רחמנא הכי, הא לא הכי הוה אמינא אם יאמר לו אל תשב ישמע לו – אמאי? והא כיבוד אב ואם עשה הוא, שנאמר: כבד את אביך. והשבה היא עשה, שנאמר: השב תשיבם לאחיך, ולא תעשה, שנאמר: לא תוכל להתעלם. ולא אתי עשה דחי לא תעשה ועשה. ופרקינן: מהו דתימא – הואיל ואיתקש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום, שנאמר: כבד את י״י מהונך, אימא ניצית ליה לאבוה – קא משמע לן דלא. חייב לטעון ולפרוק אפילו ק׳ פעמים, שנאמר: עזב תעזב עמו.
פי׳ פריקה אית בה חסרון כיס – שאם לא תפרקה תמות הבהמה תחת משואה. טעינה אין בה חסרון כיס – דליכא חששא למיתת הבהמה.
ישב לו בעל הבהמה ואמר לו: מצוה עליך לפרוק, אם תרצה לפרוק פרוק – פטור, שנאמר: עמו. היה בעל הבהמה זקן או חולה – חייב. מצוה מן התורה לפרוק בחנם, ולא לטעון בחנם אלא בשכר. ר׳ שמעון אומר: אף לטעון בחנם – משום דלא מסימי קראי איזהו לפרוק ואיזהו לטעון, הילכך שניהם בחנם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אי נמי תרי שהדי דפלג קמיה תלתא. אמר ליה רב ספרא: מנא לך הא1? אמר ליה: דתנן: אם יש שם בית דין, מתנה2 בפני בית דין. אמר ליה: מי דמי? התם אפוקי3 ממונא הוא, ובעי4 בית דין. אבל הכא דידי שקלי, בתרי סגי לי5. תדע, דקתני: אלמנה מוכרת שלא בבית דין. ואסיק׳ משמיה דרב נחמן: נהי דאינה צריכה בית דין מומחה, אבל צריכא אפי׳ בית דין הדיוטות. מצאה ברפת וכו׳ עד אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר – לא ישמע לו. תנו רבנן: מניין שאם אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר שלא ישמע לו לבטל את המצוה? שנאמר: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כלכם חייבין בכבודי – אף על פי שהיזהרתיך6 בכיבוד אב ואם אם, יאמרו לך חלל שבת – אל תשמע להן, אלא ואת שבתותי {תשמרו}7. וכן בכל המצות. ומקשינן: טעמא דכתב רחמנא הכי, הא לא הכי הוה אמינא אם יאמר לו אל תשב ישמע לו – אמאי? והא כיבוד אב ואם עשה הוא, שנאמר: כבד את אביך. והשבה היא עשה, שנאמר: השב תשיבם לאחיך, ולא תעשה, שנאמר: לא תוכל להתעלם. ולא אתי עשה דחי לא תעשה ועשה. ופרקינן: מהו דתימא – הואיל ואיתקש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום, שנאמר: כבד את י״י מהונך, אימא ניצית ליה לאבוה – קא משמע לן דלא. חייב לטעון ולפרוק אפילו ק׳ פעמים, שנאמר: עזב תעזב עמו.
פי׳ פריקה אית בה חסרון כיס – שאם לא תפרקה תמות הבהמה תחת משואה. טעינה אין בה חסרון כיס – דליכא חששא למיתת הבהמה.
ישב לו בעל הבהמה ואמר לו: מצוה עליך לפרוק, אם תרצה לפרוק פרוק – פטור, שנאמר: עמו. היה בעל הבהמה זקן או חולה – חייב. מצוה מן התורה לפרוק בחנם, ולא לטעון בחנם אלא בשכר. ר׳ שמעון אומר: אף לטעון בחנם – משום דלא מסימי קראי איזהו לפרוק ואיזהו לטעון, הילכך שניהם בחנם.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י לונדון 27194 חסר: ״הא״.
2 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י לונדון 27194: ״מתני״.
3 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י לונדון 27194: ״אפקי״.
4 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י לונדון 27194: ״ובני״.
5 כן בכ״י לונדון 27194 ובספר הנר בשם ר״ח. בדפוס וילנא תוקן ל: ״ליה״.
6 כן צ״ל. בכ״י לונדון 27194: ״היזהתיך״.
7 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י לונדון 27194 המלה חסרה.
הערות
Gemara
Peirush