גמרא
פירוש
הָעוֹשֶׂה לוּלָב אלְעַצְמוֹ אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה נְטָלוֹ לָצֵאת בּוֹ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב וְאַף עַל פִּי בשֶׁבֵּירַךְ עָלָיו יוֹם רִאשׁוֹן חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כׇּל שִׁבְעָה גהָעוֹשֶׂה סוּכָּה לְעַצְמוֹ אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ כּוּ׳ נִכְנַס לֵישֵׁב בָּהּ אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה וְכֵיוָן שֶׁבֵּירַךְ יוֹם רִאשׁוֹן שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ.
קַשְׁיָא לוּלָב אַלּוּלָב קַשְׁיָא סוּכָּה אַסּוּכָּה.
בִּשְׁלָמָא לוּלָב אַלּוּלָב לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אֶלָּא סוּכָּה אַסּוּכָּה קַשְׁיָא.
תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא דתְּפִילִּין כׇּל זְמַן שֶׁמַּנִּיחָן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא שַׁחֲרִית בִּלְבַד.
אִתְּמַר אַבָּיֵי אָמַר הִלְכְתָא כְּרַבִּי וְרָבָא אָמַר הִלְכְתָא כְּרַבָּנַן אָמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל חֲזֵינָא לֵיהּ לְרָבָא דְּלָא עָבֵיד כִּשְׁמַעְתֵּיהּ אֶלָּא מַקְדֵּים וְקָאֵי וְעָיֵיל לְבֵית הַכִּסֵּא וְנָפֵיק וּמָשֵׁי יְדֵיהּ וּמַנַּח תְּפִילִּין וּמְבָרֵךְ וְכִי אִצְטְרִיךְ זִימְנָא אַחֲרִינָא עָיֵיל לְבֵית הַכִּסֵּא וְנָפֵיק וּמָשֵׁי יְדֵיהּ וּמַנַּח תְּפִילִּין וּמְבָרֵךְ וַאֲנַן נָמֵי כְּרַבִּי עָבְדִינַן הוּמְבָרְכִין כׇּל שִׁבְעָה.
אָמַר מָר זוּטְרָא חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב פַּפֵּי דְּכׇל אֵימַת דְּמַנַּח תְּפִילִּין מְבָרֵךְ רַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי כׇּל אֵימַת דמשמשי בְּהוּ מְבָרְכִי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִצְוַת לוּלָב כׇּל שִׁבְעָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות ברכות י״א:ט׳
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:ה׳
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:ה׳
ג רמב״ם הלכות ברכות י״א:ח׳-ט׳
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרמ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״א:א׳
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרמ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״א:א׳
ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים כ״ה:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים כ״ה:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים כ״ה:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים כ״ה:י״ב
ה רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרמ״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ג:ג׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תרמ״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ג:ג׳
ו רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ה׳
טור אורח חיים תרע״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרע״ו:א׳
העושה לולב לעצמו ר״ל שאוגדו ומתקנו מערב יום טוב לאחר שאגדו ותקנו מברך שהחיינו אע״פ שלא חל עדיין זמן חיובו הואיל ולצורך חיוב הוא נעשה נטלו משחל זמן חיובו לצאת בו מברך על נטילת לולב ואע״פ שבירך ביום ראשון מברך עליו כל שבעה ואינו מברך שהחיינו בשעת נטילתו אף ביום ראשון הואיל וברכו בשעת עשייתו הא אם לא בירך שהחיינו בשעת עשייתו מברכו בנטילת יום ראשון אבל לא כל שבעה ובזמן הזה מברכין אותו אף ביום שני שהרי תורת ראשון עליו: וכן העושה סוכה לעצמו מערב יום טוב אע״פ שלא חל זמן חיובה עדיין לאחר שעשאה לעצמו למצותו מברך זמן נכנס לישב בה משנכנס זמן חיובה מברך לישב בסוכה וי״מ בה קודם שישב ומשום עובר לעשייתה ואין צורך בכך שאף לאחר ישיבתה נמשכת מצותה הרבה ואין ענין לישב אלא לקבוע ישיבה לשם כענין ותשבו בקדש ומברך לישב בסוכה כל שבעה כמו שביארנו ולא עוד אלא אף כל זמן שנכנס לישב בה אפי׳ ביום אחד מברך כענין האמור בתפילין שכל זמן שמניחן מברך עליהן ר״ל שאם הניחן שחרית ובירך וחלצן וחזר והניחן מברך עליהן וכן כל היום וסוכה כל שבעה הרי היא כתפילין ליום אחד ויש מפריזין על מדותיהם לומר שאפי׳ לא יצא אלא להביא לחם או יין או פירות כשחוזר ונכנס מברך כדרך תפילין שאפי׳ חלץ ליכנס לבית הכסא שדעתו להניחם מיד כשחוזר ומניחם חוזר ומברך וכן בציצית ואין הדברים נראין שאין יציאה זו חשובה הפסק ואין זה אלא כטול ברוך שמאחר שהוא צורך המוציא אינו חוזר ומברך ודוגמתו בתפלין משמושו בהם בכל שעה על הדרך שאמרו חייב אדם למשמש בתפליו כל שעה ואפי׳ מצאם שמתחילים להשמט והולמן בעצמו שלא ישמטו אינו צריך לברך שאין הלכה כדברי האומר כל אימת דממשמשי מברכי הא כל שיצא לעסקיו או לאיזה ענין חוזר ומברך אבל שהחיינו אינו מברך כלל אף ביום ראשון הואיל וברכו בשעת עשייה ואם לא ברכו בשעת עשייה מברכו ביום ראשון ושני בקדוש הלילה שהשני כראשון ושמא תאמר ברכו בשעת עשייה יחזור ויברך בקדוש מחמת יום טוב אפשר מאחר שעיקר יום טוב משום סוכה ונפטר מחמת הסוכה אינו חוזר וניעור מחמת היום טוב הא אם לא בירך בשעת עשייה מברכו בקדוש ואפילו לא אכל בסוכה כגון שירדו גשמים או שהיה חולה מברכו בביתו מחמת יום טוב וכשיאכל בסוכה מברך זמן מחמת הסוכה אפי׳ ביום ואפי׳ התחיל בה בחולו של מועד: סוכה שהיתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד שהחיינו שחדושו כעשייתו ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים לישב בסוכה ושהחיינו והוזכר על מקצת חכמים שהיו מסדרין אותם על כוס הקידוש ולא היו מברכים בשעת עשייה וכן המנהג: בתלמוד המערב אמרו באחרון של ברכות העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה עשאה לאחר מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה לשמה נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה העושה לולב לעצמו מברך אקב״ו לעשות לולב עשאו לאחר מברך אקב״ו לעשות לולב לשמו כשנוטלו מברך על נטילת לולב כשמניחו אומר שהחיינו העושה מזוזה לעצמו מברך אקב״ו לעשות מזוזה עשאה לאחר מברך אקב״ו לעשות מזוזה לשמה כשקובעה אומר ברוך אקב״ו לקבוע מזוזה ואין הלכה כדברים אלו שהרי אמרו במסכת מנחות פרק תכלת כל מצוה שעשייתה גמר מצותה מברך על עשייתה כגון מילה אבל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה כגון תפילין אינו מברך על עשייתה ומעתה ציצית לדעת האומר חובת מנא היא הרי עשייתה גמר מצותה ומברך על העשייה אבל לדעת האומר חובת גברא אין מברך על עשייתה ובברכת שהחיינו מיהא נראה מדברי גדולי המחברים שאף העושה לעצמו שופר או מצה או מגילה או ציצית וכיוצא באלו מברך זמן ואף בברייתא מצאנוה כן בהדיא בעושה ציצית או תפילין וגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא במצוה שיש בעשייתה קצת הנאה כסוכה ולולב שיש בהם הרחבת הלב לעושיהן אבל עשיית מצה ושופר ומגילה אין בעשייתן הנאה אלא טורח יתר והדברים רופפים: מי שהיו לפניו מצות הרבה והוא בא לעשותן כאחת כגון להתעטף בציצית ולהניח תפלין ולישב בסוכה וליטול לולב וכיוצא באלו אינו רשאי לכלול את כולן בברכה אחת כגון שיאמר אקב״ו על המצות או על מצות אלו אלא צריך לברך על כל אחת בפני עצמה כך דרשו רבותינו ברוך ה׳ יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו כלומר אם שבת שבת ואם יו״ט יו״ט ואם ר״ח ר״ח כך כל מין ומין ותן לו מעין ברכותיו וכן כל מצוה ומצוה צריך לברך על כל אחת ואחת ואע״פ שבששי של ברכות אמרוה בפירות הארץ כגון קשואין ודלועין ודומיהם שמברך עליהם בורא פרי האדמה ובירקות שהם נבלעות בארץ כגון כרוב וסילקא או כרתי ודומיהם אמרו חכמים גם כן שמברך עליהם בורא פרי האדמה ור׳ יהודה אומר בורא מיני דשאים ומפני שהוא מצריך בהם ברכה מיוחדת ומטעם כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו ואין הלכה כר׳ יהודה אלא כרבנן ונמצא שאין אנו הולכים אחר טעם זה בזו פירות הארץ וירקות כעין דבר אחד הם ודי להם בברכה אחת אבל מצות אלו כל אחת ואחת מצוה בפני עצמה היא וצריך ברכה לכל אחת ואחת ומה שנתגלגל כאן בענין ברכות נר חנוכה כבר ביארנוהו במקומו ודברים פשוטים הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush