Meiri Berakhot 40a – מאירי ברכות מ.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אָמַר רַב: ^א״טוֹל בָּרוּךְ, טוֹל בָּרוּךְ״ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. ״הָבֵא מֶלַח״ ״הָבֵא לִפְתָּן״ – צָרִיךְ לְבָרֵךְ. ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אפי׳אֲפִילּוּ ״הָבִיאוּ מֶלַח״ ״הָבִיאוּ לִפְתָּן״ נָמֵי א״צאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, ״גַּבֵּיל לְתוֹרֵי, גַּבֵּיל לְתוֹרֵי״ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ^באֲפִילּוּ ״גַּבֵּיל לְתוֹרֵי״ נָמֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ^(ב)אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאכַל קוֹדֶם שֶׁיִּתֵּן מַאֲכָל לִבְהֶמְתּוֹ, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ״ (דברים י״א:ט״ו) וַהֲדַר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״.: אָמַר רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: ^גאֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצוֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח אוֹ לִפְתָּן לִפְנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל אִקְּלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, אַפִּיקוּ לֵיהּ רִיפְתָּא, וּבְצַע לְהֶדְיָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הֲדַר מָר מִשְּׁמַעְתֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: ^דלֵית דֵּין צְרִיךְ בְּשַׁשׁ.: וְאָמַר רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: ^האֵין מֵי רַגְלַיִם כָּלִים אֶלָּא בִּישִׁיבָה. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּבְעָפָר תִּיחוּחַ, אֲפִילּוּ בַּעֲמִידָה. וְאִי לֵיכָּא עָפָר תִּיחוּחַ, יַעֲמוֹד בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין לִמְקוֹם מִדְרוֹן.: וְאָמַר רָבָא בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא ^ואַחַר כׇּל אֲכִילָתְךָ אֱכוֹל מֶלַח, וְאַחַר כׇּל שְׁתִיָּיתְךָ שְׁתֵה מַיִם, וְאִי אַתָּה נִזּוֹק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אַחַר כׇּל אֲכִילָתְךָ אֱכוֹל מֶלַח, וְאַחַר כׇּל שְׁתִיָּיתְךָ שְׁתֵה מַיִם, וְאִי אַתָּה נִזּוֹק. תַּנְיָא אִידַּךְ: ^זאָכַל כׇּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל מֶלַח, שָׁתָה כׇּל מַשְׁקִין וְלָא שָׁתָה מַיִם, בַּיּוֹם – יִדְאַג מִן רֵיחַ הַפֶּה, וּבַלַּיְלָה – יִדְאַג מִפְּנֵי אַסְכָּרָה.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּקְפֶּה אֲכִילָתוֹ בְּמַיִם, אֵינוֹ בָּא לִידֵי חוֹלִי מֵעַיִם. ^חוְכַמָּה? אָמַר רַב חִסְדָּא: קִיתוֹן לְפַת. אָמַר רַב מָרִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרָגִיל בַּעֲדָשִׁים אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם מוֹנֵעַ אַסְכָּרָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. ^טאֲבָל כׇּל יוֹמָא – לָא. מ״טמַאי טַעְמָא? – מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְרֵיחַ הַפֶּה. וְאָמַר רַב מָרִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרָגִיל בְּחַרְדָּל אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם – מוֹנֵעַ חֳלָאִים מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. ^יאֲבָל כׇּל יוֹמָא – לָא, מ״טמַאי טַעְמָא? – מִשּׁוּם דְּקָשֵׁה לְחוּלְשָׁא דְלִבָּא. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הָרָגִיל בְּדָגִים קְטַנִּים – אֵינוֹ בָּא לִידֵי חוֹלִי מֵעַיִם. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַרְבִּין וּמַבְרִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: הָרָגִיל בְּקֶצַח אֵינוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב. מֵיתִיבִי: רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: קֶצַח – אֶחָד מִשִּׁשִּׁים סַמָּנֵי הַמָּוֶת הוּא, וְהַיָּשֵׁן לְמִזְרַח גׇּרְנוֹ – דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרֵיחוֹ, הָא בְּטַעְמוֹ. אִימֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אָפְיָא לֵיהּ רִיפְתָּא, וּמְדַבְּקָא לֵיהּ וּמְקַלְּפָא לֵיהּ.: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ״בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים״.: א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: ^כאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וא״רוְאָמַר רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה – אָמַר קְרָא ״בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם״ (תהלים ס״ח:כ׳). וְכִי בַּיּוֹם מְבָרְכִין אוֹתוֹ, וּבַלַּיְלָה אֵין מְבָרְכִין אוֹתוֹ? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל יוֹם וָיוֹם תֵּן לוֹ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו, הָכָא נָמֵי כׇּל מִין וּמִין תֵּן לוֹ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו.. וא״רוְאָמַר רַבִּי זֵירָא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: בא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – כְּלִי רֵיקָן מַחֲזִיק, מָלֵא אֵינוֹ מַחֲזִיק. אֲבָל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, מָלֵא מַחֲזִיק, רֵיקָן אֵינוֹ מַחֲזִיק. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע״ (שמות ט״ו:כ״ו), אִם שָׁמוֹעַ – תִּשְׁמַע, וְאִם לָאו – לֹא תִשְׁמָע. ד״אדָּבָר אַחֵר: אִם שָׁמוֹעַ – בַּיָּשָׁן, תִּשְׁמַע – בֶּחָדָשׁ. וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ – שׁוּב לֹא תִשְׁמָע.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^לבֵּירַךְ עַל פֵּירוֹת הָאִילָן ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״ – יָצָא. וְעַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״ – לֹא יָצָא. וְעַל כּוּלָּם, אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״ – יָצָא.: גמ׳גְּמָרָא: מַאן תַּנָּא דְּעִיקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא?! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: ^מיָבֵשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.: עַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא! א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר חִטָּה מִין אִילָן הִיא. דְּתַנְיָא: אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל הָאָדָם אֶלָּא יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר״ (בראשית ט׳:כ״א). רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיְתָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״ (בראשית ג׳:ז׳). ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת ״אַבָּא״ וְ״אִמָּא״ עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם דָּגָן. ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה חִטָּה מִין אִילָן הִיא, לִיבָרֵךְ עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״. קמשמע לַן, ^נהֵיכָא מְבָרְכִינַן בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ – הֵיכָא דְּכִי שָׁקְלַתְּ לֵיהּ לְפֵירֵי אִיתֵיהּ לִגְווֹזָא, וַהֲדַר מַפֵּיק,מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ברכות א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קס״ז:ו׳
טור אורח חיים ר״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ו:ג׳

^ב רמב״ם הלכות ברכות א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קס״ז:ו׳
טור אורח חיים ר״ו:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ו:ג׳

^(ב) רמב״ם הלכות עבדים ט׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ז

^ג רמב״ם הלכות ברכות ז׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קס״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ה׳

^ד רמב״ם הלכות ברכות ז׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קס״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ה׳

^ה רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:י״ח
טור אורח חיים ג׳:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים ג׳:י״ג

^ו טור אורח חיים קע״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים ק״ע:כ״ב
שולחן ערוך אורח חיים קע״ט:ו׳

^ז טור אורח חיים קע״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים ק״ע:כ״ב
שולחן ערוך אורח חיים קע״ט:ו׳

^ח רמב״ם הלכות דעות ד׳:ב׳

^ט רמב״ם הלכות דעות ד׳:ט׳

^י רמב״ם הלכות דעות ד׳:ט׳

^כ רמב״ם הלכות ברכות ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ה:א׳

^ל רמב״ם הלכות ברכות ח׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים ר״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ו:א׳

^מ רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ד׳:י״ב

^נ טור אורח חיים ר״ג:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ר״ג:ב׳

E/ע

הערותNotes

כיון שבירך אדם המוציא אסור לו לדבר עד שיתן הפרוסה לתוך פיו ואם סח בנתים צריך לחזור ולברך ואע״פ שאמרו שמע ט׳ תקיעות בט׳ שעות ביום יצא וודאי אף הוא סח בנתים שלא נתנה תורה למלאכי השרת בזו כבר התחיל במצוה ונסרכה הברכה בתחלת המצוה אבל זה לא התחיל כלל ולפיכך חוזר ומברך ומ״מ אם סח בדבר שהוא צורך אכילה אין צריך לברך פעם אחרת כגון שאמר לבני ביתו טלו פרוסת המוציא או הביאו מלח הביאו לפתן אפי׳ צוה להם ליתן מאכל לפני בהמתו הואיל ומנתיבותיה של תורה ליתן מאכל לבהמתו קודם שיאכל דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת והוא הדין לכל כיוצא בזה בין כל ברכה לכל מצוה שכל שהוא צורך הדבר אינו הפסק כגון אם ברך על השחיטה ונפל הסכין מידו ואמר תנו לי הסכין וכל כיוצא בזה וכל שכן מה שאדם נוהג לברך ברכת המוציא ואחריה לישב בסוכה שאין ברכת סוכה הפסק אחר שהוא צריך לברכה זו קודם אכילה ויש נוהגין מתוך כך לברך לישב בסוכה קודם המוציא והדבר נאה אלא שמעולם לא שמענו אבותינו ורבותינו שיהיו נוהגין כך: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן בפני כל או״א כדי שיאכלו הפת מוטעמת ואם הפת יפה אינה צריכה ליפתן והוא שאמרו לית דין צריך בשש ר״ל שום איחור ויש מפרשים מלח היאכל תפל מבלי מלח תרגומו מדלית בשש: לעולם יהא אדם זהיר לחנך את בנו בלמוד בילדותו שלמודה שבזמן הילדות היא העומדת לדורות כמאמר החכם שאמר למוד החכמה בימי הנעורים כפתוח על האבן והוא שאמרו גירסא דינקותא מעלי והוא שאמרו אין הקב״ה נותן חכמה אלא לחכמים שנ׳ יהב חכמתא לחכימין ובכאן אמרו בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם שמדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב״ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר והיה אם שמע תשמע כלומר אם שמע תשמע ואם אין שמוע אל תשמע דבר אחר אם תשמע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך לא תשמע: כבר ביארנו במשנה שאם ברך על פירות האילן ב״פ האדמה יצא ודוגמת זה אמרו בענין בכורים שאם לקט פירותיו לבכורים וקודם שהביאם יבש המעיין שממנו היו משקין את האילן ואי אפשר עוד לאילן לחיות או נקצץ האילן מביא וקורא שהרי מ״מ בכורים מן האדמה יוצאין ועדיין יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וכו׳ וגדולי המחברים פסקו שאינו קורא ואין הדברים נראין מסוגיא זו וכן מה שביארנו שאם ברך על פירות האדמה ב״פ העץ לא יצא אפי׳ בחטים נאמר כן ואפי׳ מי שאומר חטה מין אילן הוא ושהאילן שאכל אדם הראשון חטה היתה מ״מ לענין ברכה לא נקרא אילן אלא כל שאתה לוקט פירותיו וחוזר אותו אילן עצמו ומוציא פירות לשנה האחרת מה שאין כן בחטים וכיוצא בהן שמא תאמר א״כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר״ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר וכן כל כיוצא בזה הא מ״מ אם אמר קונם עלי פירות האילן מותר בחטה. כל שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון