×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות ל״א:גמרא
;?!
אָ
אדָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ. ״וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי.״ אֲמַר עוּלָּא וְאִיתֵימָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא: אֲמַרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה בְּדָבָר זֶה, וְלֹא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה חוֹשְׁדֵנִי בְּדָבָר זֶה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה, לָאו אִיכָּא שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ גַּבָּךְ, שֶׁדַּנְתָּנִי לְכַף חוֹבָה וְלֹא דַּנְתָּנִי לְכַף זְכוּת, מִי לָא יָדְעַתְּ דְּ״אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי״. ״וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי״. אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַנֶּחְשָׁד בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. ״אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיַּעַל״. אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַשִּׁכּוֹר שֶׁמִּתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב הָכָא ״לִפְנֵי בַּת בְּלִיַּעַל״, וּכְתִיב הָתָם {דברים י״ג:י״ד} ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ״, מַה לְּהַלָּן ע״זעֲבוֹדָה זָרָה, אַף כָּאן ע״זעֲבוֹדָה זָרָה. ״וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם.״ אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַחוֹשֵׁד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְפַיְּיסוֹ; וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ״.: ״וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה׳ צְבָאוֹת״ אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְבָאוֹת, עַד שֶׁבָּאֲתָה חַנָּה וּקְרָאַתּוּ צְבָאוֹת. אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִכָּל צִבְאֵי צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמָךְ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁתִּתֵּן לִי בֶּן אֶחָד! מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַעֲבָדָיו, בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד עַל הַפֶּתַח. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי פְּרוּסָה אַחַת! וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. דָּחַק וְנִכְנַס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, א״לאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשִׂיתָ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִיתֵּן לִי פְּרוּסָה אַחַת!: ״אִם רָאֹה תִרְאֶה״, א״ראֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם רָאֹה, מוּטָב, וְאִם לָאו, תִּרְאֶה, אֵלֵךְ וְאֶסְתַּתֵּר בִּפְנֵי אֶלְקָנָה בַּעֲלִי, וְכֵיוָן דְמִסְּתָּתַּרְנָא מַשְׁקוּ לִי מֵי סוֹטָה, וְאֵי אַתָּה עוֹשֶׂה תּוֹרָתָךְ פְּלַסְתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: {במדבר ה׳:כ״ח} ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״, הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״אִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת״, שַׁפִּיר, אֵלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח, נְקֵבוֹת, יוֹלֶדֶת זְכָרִים, שְׁחוֹרִים יוֹלֶדֶת לְבָנִים, קְצָרִים יוֹלֶדֶת אֲרוּכִים״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע, מְלַמֵּד בשֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה, נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. א״לאָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, יֵלְכוּ כָּל הָעֲקָרוֹת כּוּלָּן וְיִסְתַּתְּרוּ, וְזוֹ שֶׁלֹּא קִלְקְלָה נִפְקֶדֶת! אֵלָּא מְלַמֵּד שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח, קְצָרִים, יוֹלֶדֶת אֲרוּכִים, שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים, אֶחָד, יוֹלֶדֶת שְׁנַיִם. מַאי ״אִם רָאֹה תִּרְאֶה״? דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.: ״בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ״, ״אַל תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ״, א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרִבִּי חֲנִינָא, ג׳שָׁלֹשׁ אֲמָתוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁלֹשָׁה בִּדְקֵי מִיתָה בָּרָאתָ בָּאִשָּׁה, וְאָמְרִי לַהּ שְׁלֹשָׁה דִּבְקֵי מִיתָה, וְאֵלּוּ הֵן: נִדָּה וְחַלָּה וְהַדְלָקַת הַנֵּר; כְּלוּם עָבַרְתִּי עַל אַחַת מֵהֶן?: ״וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים״, מַאי זֶרַע אֲנָשִׁים? אֲמַר רַב: גַּבְרָא בְּגוּבְרִין. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶרַע שֶׁמּוֹשֵחַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וּמַאן אִינוּן? שָׁאוּל וְדָוִד. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זֶרַע שֶׁשָּׁקוּל כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, וּמַאן אִינוּן? מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים צ״ט:ו׳} מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ, וְרַבָּנַן אָמְרִי: זֶרַע אֲנָשִׁים, זֶרַע שֶׁמּוּבְלָע בֵּין אֲנָשִׁים. כִּי אֲתָא רַב דֵּימֵי, אֲמַר: לֹא אָרוּךְ וְלֹא גּוּץ וְלֹא קָטָן וְלֹא אַלָּם וְלֹא צָחוֹר וְלֹא גִּיחוֹר וְלֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ.: ״אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה״, אֲמַר ריב״לרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: גמִכָּאן שֶׁאָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה.: ״אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי״, א״ראֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: שְׁמוּאֵל, מוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. מִשּׁוּם דְּוַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר, הֵבִיאוּ הַנַּעַר אֶל עֵלִי. אֵלָּא אָמַר לָהֶן עֵלִי: קִרְאוּ כֹּהֵן, לֵיתֵי וְלִשְׁחוּט! חֲזַנְהוּ שְׁמוּאֵל דַּהֲווֹ מַהְדְּרִי בָּתַר כֹּהֵן לְמִישְׁחַט, אֲמַר לְהוּ: לְמַה לְכוּ לְאַהְדּוֹרֵי בָּתַר כֹּהֵן לְמִישְׁחַט, דשְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה! אַיְיתוּהוּ לְקַמֵּיהּ דְּעֵלִי, אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ: מִי כְתִיב ״וְשָׁחַט הַכֹּהֵן״? ״וְהִקְרִיבוּ הַכֹּהֲנִים״ כְּתִיב, המִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה; מִכָּאן לַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר. אֲמַר לֵיהּ: מֵימָר שַׁפִּיר קָא אָמְרַתְּ, מִיהוּ, מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבָּךְ אַתְּ, ווְכָל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּיב מִיתָה. אָתְיָא חַנָּה וְקָא צָוְחָה קַמֵּיהּ: אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה וְגוֹ׳. אֲמַר לַהּ: שִׁבְקִי לִי דְּאַעְנְשֵׁיהּ, וּבָעֵינָא רַחֲמֵי, וְיָהֵיב לִךְ רַבָּא מִינֵּיהּ! אֲמַרָה לֵיהּ: אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי.: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: עַל עִסְקֵי לִבָּהּ; אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ בָּאִשָּׁה, לֹא בָּרָאתָ דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה: עֵינַיִם לִרְאוֹת, וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, חוֹטֶם לְהָרִיחַ, פֶּה לְדַבֵּר, יָדַיִם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה, רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן, דַּדַּיִם לְהָנִיק בָּהֶן; דַּדַּיִם הַלָּלוּ שֶׁנָּתַתָּ עַל לִבִּי, לְמָה? לֹא לְהָנִיק בָּהֶן? תֵּן לִי בֵּן וְאֵנִיק בָּהֶן!: וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: זכָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בַּשַּׁבָּת, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן חוֹזְרִין וְנִפְרָעִין מִמֶּנּוּ דִּין עוֹנֶג שַׁבָּת. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חלֵיתֵיב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתָא.: וַאֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: חַנָּה הִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה׳, מְלַמֵּד שֶׁהִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. וַאֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אֵלִיָּהוּ הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {מלכים א י״ח:ל״ז} וְאַתָּה הֲסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית. א״ראָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רִבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְאֵלִיָּהוּ?מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
שכור אל יתפלל אם התפלל תפלתו תועבה ואם היה מכיר בשכרותו והתפלל הרי הוא כעובד ע״ז ובתלמוד עירובין התבאר שהשתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה ואיזהו שכור ואיזהו שתוי שתוי שיכול לדבר בפני המלך שכור שאין יכול לדבר בפני המלך ובברכת המזון אפי׳ שכור יכול לברך וכך היא שנויה בתלמוד המערב שבסדר זרעים כלל גדול בתורה ואכלת וברכת ולא חלקו בין ברכת מזון לתפלה אלא בזו הא לשאר דינים כגון מניעת לכלוך המקום ואזהרת נקיותו כל שבתפלה אסור אף בברכת המזון כן וכן לענין שכור או שתוי שאר ברכות ותפלה הכל שוה וכבר הארכנו בה למעלה בפרק מי שמתו:
בתלמוד ר״ה התבאר שהמתפלל צריך שיסדיר תפלתו בינו לבין עצמו ואח״כ יתפלל בד״א בתפלות של ר״ה ויום הכפורים ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה אינו צריך וכמה הוא פרקים כל תפלה הבאה מל׳ יום לל׳ יום:
בתלמוד שבת התבאר על אחד מגדולי החכמים שהיה אומר יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ואע״פ שאמרו הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף לא נאמר אלא בהלל של יו״ט ור״ח שהוא קוראו בברכות אבל הלל האמור כאן הוא מה שהיו מקצתם נוהגים לומר קודם ברכות ק״ש קצת מזמורים של תלים מתהלה לדוד עד סוף הספר ותקנו הגאונים לברך בהם לפניהם ולאחריהם מעתה אסור לשוח בתוכם ויש מי שמוחה אף להפסיק בין ברכה אחרונה שלהם ר״ל ישתבח ובין ברכה ראשונה של ק״ש ר״ל יוצר אור אא״כ באמן ואין זה נראה:
אסור לאדם לישב תוך ד׳ אמות לחברו המתפלל מעומד ויש מי שאומר שלא נאמר אלא ליושב ובטל אבל אם היה זה מתפלל מעומד וזה מיושב אין צריך להרחיק ממנו וכן הדברים נראין אלא שהמנהג להרחיק אף ליושב ומתפלל ודוקא סמוך לו מצדדיו אבל לאחריו אין נוהגין להקפיד שאין הכונה אלא שלא יתן לב עליו ותתבלבל תפלתו ונותנים סימן לדבר עמכה בזה זה בגימטריא י״ב ד׳ לפניו וח׳ משני צדדיו ובשם תלמוד המערב ראיתי בקצת תוספות ד׳ אמות של תפלה לכל רוח ורוח בין מלפניו בין מלאחריו ולשטה זו פירשו הטעם שמא יתפלל על צרכיו וחברו שומע ומתבייש:
כל היושב בתענית בשבת תשובתו מתקבלת אפי׳ חטא כל ימיו שזו ודאי הוראת תשובה גדולה ויוצאה מן המקור ולא התירו בכך אלא למי שמתעורר לה מתוך חלום רע שאלו אסרנוהו שלא להתענות היתה אכילתו צער לו מתוך שהוא מקובל שהתענית לחלום כאש בנעורת ובו ביום אבל לשאר דברים אין מתירין את הרצועה להתענות בשבת כמו שיתבאר אא״כ על דעת קצת מצד התשובה כמו שיתבאר בשני של יום טוב ואף בזה יש למדת הדין עליו בטול תביעת עונג שבת באכילה ושתיה והוא צריך להתפשר עמה להתענות למחרתו ויש אומרים שלא נאמר להתענות יום אחד בתענית חלום הואיל וברשות התענה ושאם כן היה לו לומר דבר זה ר״ל ליתיב תעניתא על תעניתא בראשון של שבת סמוך לאותה שאמרו שם יפה תענית לחלום וכו׳ ומפרשים שמועה זו בתענית שהיה אפשר לו לדחותו עד למחר וגדולי הפוסקים כתבוה בראשון של שבת כשיטתנו ובתפלת עננו של שבת כתב בהלכות גדולות שאומרו בתחנונים שאחר תפלתו ובתלמוד המערב שבפרק שחר אמרו ר״ח שחל להיות בתענית פי׳ כגון שקבלו עליהם תעניות ופגע בהם ר״ח שאין מפסיקין כמו שיתבאר במקומו היכן הוא מזכיר של תענית פי׳ במוסף שאין בו י״ח ר׳ זעירא אומר בהודאה ר׳ בא אומר בעבודה ר׳ אבינא אומר אומרה ברכה רביעית ר״ל קודם ראשי חדשים נפק עובדא כר׳ בא והילכך אומרו בעבודה ומ״מ בתלמוד המערב שלנו אין גורסין בו היכן מזכיר של תענית אלא היכן הוא מזכיר של ר״ח אלא שקצת גאונים כתבו שטעות סופר הוא שלהזכרת ר״ח מה מקום לשאול היכן מזכירה והלא מזכירה במקומה כבשאר הימים ומ״מ לדעתי נראה לי שעל תפלת מוסף אמרה ובשליח צבור שקובעה לשל תענית ברכה בפני עצמה ושאל בה אם מקדימה לר״ח או מקדים לה ר״ח והוא משיב מה מצינו לר״ח בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן כלומר ומקדים ראשי חדשים לשל תענית ומ״מ הם מפרשים אותה בתפלת תענית וקשה לי לדבריהם היאך מצינו בה שתהא אמורה ברכה רביעית כר׳ עקיבא כמו שיתבאר במשנה הבאה ופירושו מה מצינו בכל מקום שיארע בו ברכה מחודשת שהיא אמורה ברכה רביעית במקום שאין שם י״ח אף זו וכו׳ ויש מפרשים ברכה רביעית והיא אחר רביעית של אמצעיות והוא ששליח צבור אומרה אחר ברכת גאולה שהיא רביעית לאמצעיות אף זו אחר רביעית ר״ל אחר ראשי חדשים ומ״מ קצת סעד נראה לי להלכות גדולות לאמרו אחר יהיו לרצון וכו׳ שאף דוד אמר אחר פסוק זה יענך ה׳ ביום צרה וכבר הוזכר בתלמוד המערב שלטעם זה הוקבע מקומו לשליח צבור אחר ברכת גאולה:
ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144