×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות צ״ט.גמרא
;?!
אָ
הָא מִדְּסֵיפָא בִּדְאוֹזֵיל הָוֵי רֵישָׁא בִּדְלָא אוֹזֵיל דְּקָתָנֵי סֵיפָא הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז מָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה שֶׁל אַחֲרוֹן מִכְרָהּ בָּטֵל וְשֶׁל כּוּלָּן מִכְרָן קַיָּים. לָא רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּדְאוֹזֵיל וְסֵיפָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּאוֹזֵיל בִּדְיַתְמֵי אֲבָל בְּדִידַהּ מִכְרָהּ קַיָּים. הָא מִדְּרֵישָׁא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה נִתְקַבְּלָה כְּתוּבָּתָהּ. מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּאִיסְתַּלַּקָא לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי אֲבָל הָכָא נִיגְזוֹר מָנֶה רִאשׁוֹן אַטּוּ מָנֶה אַחֲרוֹן קָא מַשְׁמַע לַן. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ אהֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ זִיל זַבֵּין לִי לִיתְכָּא וְזַבֵּין לֵיהּ כּוֹרָא דְּוַדַּאי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲמַר לֵיהּ זִיל זַבֵּין לִי כּוֹרָא ואזיל וְזַבֵּין לֵיהּ לִיתְכָּא מַאי מִי אָמְרִינַן א״לאֲמַר לֵיהּ דְּטָבָא לָךְ עֲבַדִי לָךְ דְּאִי לָא מִצְטָרְכִי לָךְ זוּזֵי לָא מָצֵית הָדְרַתְּ בֵּיהּ. אוֹ דִלְמָא באֲמַר לֵיהּ לָא נִיחָא לִי דְּלִיפֻּשׁוּ שְׁטָרֵי עִילָּוַאי. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא תָּא שְׁמַע נָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל זָהָב וְאָמַר לוֹ הָבֵא לִי חָלוּק וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּשָׁלֹשׁ חָלוּק וּבְשָׁלֹשׁ טַלִּית שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שְׁלִיחַ כִּי הַאי גַוְונָא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי מִשּׁוּם הָכִי בַּעַל הַבַּיִת מָעַל אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הָוֵי אַמַּאי מָעַל. גהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאַיְיתִי לֵיהּ שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּשָׁלֹשׁ. אִי הָכִי שָׁלִיחַ אַמַּאי מָעַל אַטַּלִּית. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בָּזֶה בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי חָלוּק קָטָן וָרַע. מַאי רַע רַע בְּדָמִים דְּאָמַר לֵיהּ אִי אַיְיתֵית לִי בְּשֵׁית כׇּל שֶׁכֵּן דַּהֲוָה שָׁוֵה תַּרְתֵּי סְרֵי. דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּקִטְנִית שֶׁשְּׁנֵיהֶם מָעֲלוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
קיום המכר כשהשליח שינה מדברי המשלח

ציון א.ב (צט, א), ציון א.ב (צט, ב).
גמרא. ואיכא דאמרי: הא לא תיבעי לך היכא דאמר ליה ׳זיל זבין לי ליתכא׳ וזבין ליה כורא, דודאי מוסיף על דבריו הוי, כי תיבעי לך דאמר ליה ׳זיל זבין לי כורא׳ ואזיל וזביל ליה ליתכא, מאי? מי אמרינן אמר ליה ׳דטבא לך עבדי לך, דאי לא מצטרכי לך זוזי מצית הדרת ביה׳, או דלמא אמר ליה ׳לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי׳...
פשיטא אמר ׳לאחד ולא לשנים׳ - האמר ליה ׳לאחד ולא לשנים׳; אמר ליה ׳לאחד׳ סתמא מאי? רב הונא אמר: לאחד ולא לשנים, רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: לאחד ואפילו לשנים, לאחד ואפילו למאה. איקלע רב נחמן לסורא... אמר להו: לאחד ואפילו לשנים, לאחד ואפילו למאה.
האומר לשלוחו ׳מכור לי משדה שלי בית סאה׳ ומכר לו בית סאתים - הרי זה מוסיף על דבריו, וקנה הלוקח בית סאה בלבד. אמר לו ׳מכור לי בית סאתים׳ ומכר לו בית סאה - הרי זה מעביר על דבריו, ולא קנה לוקח. אמר לו ׳מכור לי שדי לאדם אחד׳ והלך השליח ומכרו לשנים - ממכרו בטל, שהרי עבר על דבריו. אמר לו ׳מכור לי שדי׳ ולא פירש, אפילו מכרה למאה - ממכרו קיים.(רמב״ם שלוחין ושותפין א, ד)
האומר לשלוחו ׳מכור משדי בית סאה׳ והלך ומכר בית סאתים - הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד, ומיהו הלוקח יכול לחזור ולומר ׳איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד׳.
אמר לו ׳מכור בית סאתים׳ ומכר לו בית סאה - הרי זה מעביר על דבריו, ולא קנה הלוקח.
אמר לו ׳מכור שדה לאדם אחד׳ והלך השליח ומכרה לשנים - ממכרו בטל, שהרי עבר על דבריו, ויש אומרים דדוקא שמכר להן בשני שטרות.
אמר לו ׳מכור שדה׳ ולא פירש, אפילו מכר למאה - ממכרו קיים. במה דברים אמורים? כשמכרם בשטר אחד, או כשמכרם בשני שטרות והחתימם השליח, אבל אם מכר לשנים בשני שטרות ולא החתימם השליח - מכרו בטל.(שו״ע חושן משפט קפב, ח-יא)
א. כשמכר יותר.

הגמרא לעיל (צח, ב) מסתפקת לגבי שליח שמכר יותר ממה שאמר לו המשלח למכור, האם הוא נחשב כמוסיף על דברי המשלח, ורק מה שהוסיף השליח מכירתו בטלה, או שהוא נחשב כמעביר על דבריו, וכל המקח בטל.
אולם לפי הלשון השניה המובאת בסוגייתנו אין ספק שאם מכר יותר נחשב כמוסיף על דבריו, ורק אם מכר פחות יש ספק.
הראשונים פוסקים כלשון השניה לפיה אין ספק שאם מכר יותר המקח קיים בחלק שציוה המשלח. עם זאת כותב הרא״ש (סי׳ טו) שהמקח קיים רק אם הלוקח מסכים, אבל אם הלוקח אינו מסכים לקבל רק חלק ממה שקנה - זכותו לבטל את כל המקח. הבית יוסף מדייק כך גם מדברי רש״י (ד״ה וליתכא) שכותב שאם בא בעל הבית לחזור - אינו חוזר, משמע שהלוקח יכול לחזור בו.
הקרבן נתנאל (אות י) מוסיף שהלוקח יכול לבטל את המקח רק אם השליח אמר לו שמוכר לו בשליחות של המשלח, אבל אם לא אמר לו - אין הלוקח יכול לבטלו, ומוכיח זאת מדברי הרא״ש במסכת בבא בתרא (פ״י סי׳ כו) ומדברי הרמב״ם בהלכות שלוחין (ב, ד).
ב. כשמכר פחות.

הגמרא מסתפקת לגבי שליח שמכר פחות ממה שאמר לו המשלח למכור, האם השליח יכול לטעון שעשה לו טובה שכן אילו היה מוכר הכל לא היה המשלח יכול לחזור בו גם אם לבסוף היה מתברר לו שאינו זקוק למעות, ולכן המכר קיים, או שהמכר בטל כיון שהמשלח אינו מעוניין למכור בנפרד את החלק השני, כדי שלא יהיו עליו כמה שטרות.
הרא״ש (שם) מסביר שעיקר הספק הוא האם מתקבלת הסברה שאין המשלח מעוניין בריבוי שטרות, שהרי הגמרא מסתפקת בשליח שאמר לו המשלח למכור לאחד ומכר לשנים למרות שהשליח אינו יכול לטעון שעשה לו טובה, שהרי מכר הכל, מכאן שהספק העיקרי הוא על הטעם של ריבוי שטרות.
הגמרא אינה מכריעה את הספק, אולם רבינו חננאל (מובא בתוד״ה אמר), הרי״ף (נז, ב בדפיו), בעל העיטור (שלישית ממון דף מג, ד), הרמב״ן (בחי׳ ובמלחמת ה׳), הרא״ה, רבינו קרשקש והר״ן פוסקים שנחשב כמעביר על דברי המשלח והמכר בטל. הרמב״ן והרא״ש מסבירים שכך משמע מהגמרא שמביאה ראיה שנחשב כמוסיף על דברי המשלח מהמשנה במסכת מעילה האומרת שאם הגזבר נתן לשליח דינר זהב לקנות לו חלוק והשליח קנה בשלושה סלעים חלוק ובשלושה טלית - שניהם מעלו, ודוחה שמדובר בשליח שהביא לגזבר חלוק ששוה שש בשלש, ומדייקת מהמשנה עצמה שזהו הפירוש הנכון, מכאן שלמסקנה אם השליח קנה חלוק שוה שלש בשלש - בעל הבית לא מעל כיון שהשליח נחשב כמי שעבר על דבריו.
הרמב״ן עצמו (בחי׳) דוחה את הראיה הזו, אך מוסיף שכיון שהספק לא הוכרע - יש ללכת אחר חזקת מרא קמא, דהיינו המשלח, ולקבוע שהמכר בטל, ועוד שמצינו בכמה מקומות שהסברה שאין אדם מעוניין בריבוי שטרות מתקבלת, וכן כותב הרא״ש.
הקרבן נתנאל (אות נ) מעיר שהטעם האחרון אפשרי רק לדעת ר״י (מובא בתוספות שם) שגם בסוגייתנו הטעם לכך שאינו רוצה בריבוי שטרות הוא כדי שלא יזלזלו בנכסיו, אבל לפירוש רבינו תם (בתוספות שם) שהטעם בסוגייתנו הוא שאינו רוצה שירבו עליו בעלי דינים - אין ראיה ממקומות אחרים שבהם נזכרת הסברה הזו, כיון שאצלם הטעם הוא שחושש שיזלזלו בנכסיו.
לעומתם פוסקים רב האי גאון (בספר המקח שער ו החלק השלישי מובא בתוספות שם וברא״ש), בעל המאור, הראב״ד (כתוב שם), הרי״ד והריא״ז (הלכה א, יא) שהשליח נחשב כמוסיף על דברי המשלח, שכן לדעתם מסקנת הסוגיה שהשליח יכול למכור אפילו למאה מלמדת שהסברה שאין אדם רוצה בריבוי שטרות אינה מתקבלת.
הרא״ש מביא את שתי הדעות, ולפי הבנת הטור אין הרא״ש מכריע כמי ההלכה, אולם באבן העזר (סי׳ קג) כותב הטור שהרא״ש מסיק כדעת רב האי, ומסביר בעל הפרישה שאמנם אין בדברי הרא״ש הכרעה בראיות, אך יש ללמוד מכך שמביא את שיטת רב האי בסוף דבריו שזו מסקנתו.
ג. כשהמשלח אמר שימכור לאחד ומכר ליותר.

לפי הגרסה שלפנינו בגמרא, שהיא גרסת רש״י והתוספות, אין ספק שאם המשלח אמר במפורש שימכור לאחד ולא לשנים והשליח מכר לשנים - המכר בטל, והספק הוא בכגון שהמשלח אמר לו שימכור לאחד ולא הדגיש שלא ימכור לשנים, ונחלקו בזה רב הונא שסובר שאינו יכול למכור לשנים, עם רב חסדא, רבה בר רב הונא ורב נחמן שסוברים שיכול למכור אפילו למאה.
התוספות (שם) מקשים מדוע בספק הראשון לגבי שליח שמכר פחות ממה שאמר לו המשלח אין בגמרא הכרעה אם חוששים שהמשלח אינו מעוניין בריבוי שטרות, בעוד שכאן נחלקו האמוראים אם יכול למכור ליותר מאחד ולהרבות שטרות.
אכן לפי רב האי גאון המסקנה בסוגייתנו מכריעה גם את הספק לעיל שנחשב כמוסיף על דבריו, וכותבים התוספות והרא״ש שהוא מפרש את סוגייתנו בדרך של ״מאי הוי עלה״.
אולם התוספות מפרשים בשם רבינו תם שלעיל החשש הוא שהמשלח אינו מעונין בריבוי שטרות מפני שיצטרך לטרוח בחיפוש עדים לכל שטר ושטר, ובספק זה אין הכרעה, אבל בסוגייתנו מדובר בכגון שהשליח כבר טרח והחתים עדים על כל השטרות באופן שהחשש היחיד הוא שהמשלח אינו מעונין שיהיו כמה בעלי דין שאולי יצטרך בעתיד לבא עמם לדין, ובענין זה נחלקו האמוראים.
הרי״ף פוסק כאמור שאם מכר פחות ממה שנצטווה נחשב כמעביר על דבריו והמכר בטל, בעוד שבמחלוקת האמוראים הוא פוסק כרב נחמן שהשליח יכול למכור אפילו למאה.
בעל המאור לשיטתו כותב שיש בדברי הרי״ף סתירה, שכיון שפוסק שהשליח נחשב כמעביר על דבריו נמצא שמקבל את הסברה שהמשלח אינו מעוניין בריבוי שטרות, ואינו יכול לפסוק שהשליח רשאי למכור אפילו למאה. לדעת בעל המאור הספק השני הוא בדרך של ״אם תמצי לומר״, כלומר שאם נכריע בספק הראשון שאין חוששים לריבוי שטרות, עדיין יש מקום לומר שחוששים לכך כשמוכר לשני לקוחות באופן שיש ריבוי בעלי דין, ורק כשיכול למכור לאותו לוקח בשטר השני אין חוששים לכך.
אולם הרמב״ן (שם) מבאר שהספק השני הוא בכגון שמוכר לשני בני אדם בשטר אחד, כגון אחים או שותפים, באופן שאין ריבוי שטרות אלא ריבוי בעלי דין, וכן מפרש ר״י (בתוס׳). על כן מכיון שאין קשר בין שני הספקות - אין מניעה לפסוק שחוששים שהמשלח אינו מעוניין בריבוי שטרות, אך אין חשש שאינו מעוניין בריבוי בעלי דין. בדרך זו מיושבים פסקי הרי״ף, והרא״ש מוסיף שניתן ליישב את פסקי הרי״ף גם לפי חילוקו של רבינו תם בין שטרות שהמשלח יצטרך לטרוח בהחתמתם לבין שטרות שהשליח כבר טרח והחתימם.
גרסה שונה בגמרא יש לרבינו חננאל (מובא בתוס׳), ולפיה גם אם המשלח אמר שימכור לאחד ולא הדגיש שלא ימכור לשנים אין מחלוקת שאם מכר לשנים המכר בטל, והמחלוקת היא כשאמר לו סתם שימכור ולא פירש כלום.
כך גורסים גם רב האי גאון (שם), הרי״ף, בעל המאור, הרמב״ן והריטב״א, ונמצא שלשיטתם די בכך שהמשלח אמר לשליח שימכור לאחד כדי שהמכר יתבטל, למרות שלא הדגיש שלא ימכור לשנים, בעוד שלפי הגרסה שלפנינו רק אם הדגיש שלא ימכור לשנים המכר בטל, אך אם אמר לו רק שימכור לאחד - הלכה כרב נחמן שמוכר אפילו למאה.
ד. שיטת ההלכה.

הרמב״ם פוסק כדעת רבינו חננאל והרי״ף שהמוכר פחות ממה שאמר לו המשלח המכר בטל. כמו כן הוא פוסק על פי גרסת רבינו חננאל שאם המשלח אמר לשליח שימכור לאחד ומכר לשנים - מכרו בטל, ואם אמר לו שימכור סתם - מכרו קיים אפילו מכר למאה.
מדברי הבית יוסף משמע שמבין שגם הרמב״ם מחלק כחילוקי רבינו תם ור״י, שאם לא כן נמצאו פסקיו סותרים, וכשם שמיישבים את הרי״ף אף על פי שאינו מזכיר במפורש את החילוקים - כך ניתן לומר בדעת הרמב״ם, וכן כותב הלחם משנה.
המחבר בשלחן ערוך פוסק כדברי הרמב״ם, אלא שמוסיף שאם אמר לו למכור בסתם - יכול למכור אפילו למאה דוקא כשמוכר לכולם בשטר אחד או בשטרות שהשליח החתימם, אבל אם מכר בשטרות שאינם חתומים - המכר בטל, וזאת על פי הסברי ר״י ורבינו תם בביאור ההבדל בין שני הספקות בסוגיה. אולם בעל הדרישה (סקי״ד, וכן בסמ״ע סקי״ט) פוסק כתירוץ ר״י והרמב״ן ולא כתירוץ רבינו תם, ועל כן מסיק שאם מכרם בשני שטרות המקח בטל אף על פי שהשליח החתימם בעצמו. כך הוא מבין גם מלשון הטור שמזכיר רק את החילוק בין שטר אחד לבין שני שטרות, ואינו מזכיר את החילוק בין שטרות שהחתימם השליח לבין שטרות שלא החתימם, וכן כותבים בדעת הטור הרמ״א בדרכי משה (סק״ו) והב״ח.
לגבי משלח שאמר לשליח למכור לאחד ומכר לשנים מביא הרמ״א שיש אומרים שהמכר בטל רק אם מכר בשני שטרות. הגר״א (סקי״ט) מבאר שכוונתו לגרסת רש״י לפיה על כך נחלקו האמוראים וההלכה שהמכר קיים, אך אם מכר להם בשני שטרות המכר בטל בהתאם לפירוש התוספות והרא״ש שבשני שטרות תמיד המכר בטל מפני הסברה שאינו מעוניין בריבוי שטרות.



ציון ג.
עיין בירור הלכה למעילה כא, ב ציון א.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144