×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ״ב:גמרא
;?!
אָ
מַהוּ דְּתֵימָא מִצְוָה דִּרְמָא רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ עַבְדַּהּ וְהַשְׁתָּא תֵּיקוּם עֲלֵיהּ בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ה׳} וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כֵּיוָן שֶׁלְּקָחָהּ נַעֲשֵׂית כְּאִשְׁתּוֹ.: בִּלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן.: מַאי טַעְמָא אִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. אוְאִי לֵית לַהּ מֵרִאשׁוֹן אִית לַהּ מִשֵּׁנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.: בלֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְּתוּבָּתִיךְ.: מַאי וְכֵן. מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּלָא כְּתַב לָהּ דִּקְנַאי וּדְקָנֵינָא אֲבָל הָכָא דִּכְתַב לַהּ דִּקְנַאי וּדְקָנֵינָא אֵימָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: גגֵּרְשָׁהּ אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ.: גֵּרְשָׁהּ אִין לֹא גֵּרְשָׁהּ לָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַבִּי אַבָּא.: דהֶחְזִירָה הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ.: הֶחְזִירָה מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא ההַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וּמַחְזִירָה עַל מְנָת כְּתוּבָּה רִאשׁוֹנָה מַחְזִירָהּ. מַהוּ דְּתֵימָא אִשְׁתּוֹ הוּא דְּאִיהוּ כְּתַב לַהּ כְּתוּבָּה מִינֵּיהּ אֲבָל יְבִמְתּוֹ דְּלָא אִיהוּ כְּתַב לַהּ הֵיכָא דְּגָרְשַׁהּ וְאַהְדְּרַהּ אֵימָא כְּתוּבְּתַהּ מִינֵּיהּ קָא מַשְׁמַע לַן.: אָמַר רַב יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כּוֹתְבִין לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהָיוּ מַזְקִינִין וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִיקֵּן כׇּל נְכָסָיו אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ.: תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כּוֹתְבִין לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהָיוּ מַזְקִינִין וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִין כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ לְכִי אֵצֶל כְּתוּבָּתִיךְ. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית חָמִיהָ עֲשִׁירוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ קְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב עֲנִיּוֹת הָיוּ עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם. וַעֲדַיִין כְּשֶׁכּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ טְלִי כְּתוּבָּתִיךְ וָצֵאִי עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִיקֵּן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב לָהּ וכׇּל נְכָסַי אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הנכסים שמשתעבדים לכתובת היבמה

ציון א.
משנה (פ, ב). שומרת יבם... כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר, בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
גמרא. מאי טעמא? אשה הקנו לו מן השמים, ואי לית לה מראשון - אית לה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
יבמה שלא היתה לה כתובה, או שמחלה כתובתה - זכה בנכסי אחיו, ומוכר ונותן כחפצו, וכשיכנוס את יבמתו - יכתוב לה כתובה מאה, ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, כשאר כל הנשים שיש להן כתובה.(רמב״ם אישות כב, יד)
...אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה, או שמכרה לו כתובתה או מחלה אותה - צריך היבם לכתוב לה כתובה, כשאר האלמנות.(רמב״ם יבום ב, יז - לא צוין בעין משפט)
כותב לה כתובה, ואין נכסי היבם משועבדים לה, שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ואם אין לראשון נכסים - כתובתה על נכסי היבם.(שו״ע אבן העזר קסו, ד - לא צוין בעין משפט)
יבמה שלא היה לה כתובה, או שמחלה כתובתה - זכה בנכסי אחיו, ומוכר ונותן כחפצו, וכשיכניסנה - יכתוב לה כתובה מנה, ויהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, כשאר כל הנשים.
...אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה, או שמכרה לו או שמחלה לו - צריך היבם לכתוב לה כתובה, כדרך כל האלמנות. הגה. וכן אם לא היו נכסים לבעלה הראשון - יש לה כתובה מנה משני, כדין אלמנה. וכו׳.(שו״ע אבן העזר קסח, ח-ט)
א. שעבוד נכסי השני כשאין לה מהראשון.

במשנה למדנו שכתובת היבמה נשארת על נכסי בעלה הראשון, והגמרא מוסיפה שאם אין לה מהראשון - נותנים לה את הכתובה מהשני, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.
רש״י (יבמות לט, א ד״ה ואי), רבינו יהונתן והריא״ז (הלכה ד, ג) מפרשים שהכוונה היא שלא היו לראשון נכסים, וכן כותבים תלמידי רבינו יונה (בשטמ״ק) שכתובתה על השני כשלא הניח הראשון מנה ומאתיים כשיעור כתובתה. עם זאת הם מביאים דעה שגם כשהניח נכסים ונפסדו לאחר מותו כתובתה על השני, וכן דעת הנמוקי יוסף, אבל רבינו יונה עצמו סובר שלא תיקנו זאת כאשר הנכסים נפסדו לאחר מותו, אלא שכיון שאסור לו להשהותה בלי כתובה צריך היבם לכתוב לה כתובה חדשה.
המאירי (במשנה וביבמות לח, א) כותב שרק אם אין לראשון נכסים בכלל תיקנו שישתעבדו נכסי השני, אבל אם נשאר בנכסי הראשון כדי מקצת כתובה לא תיקנו שתשלים את השעבוד מנכסי השני, ודי במקצת כתובה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.
ב. גבולות ההתחייבות של השני.

הראשונים דנים בשאלה מה ההבדל אם השעבוד חל על נכסי הראשון או על נכסי השני, הרי ממילא כל הנכסים הם ברשותו של השני שהוא היבם.
הרמב״ן והרשב״א משיבים שאם היבם מכר מנכסיו ואחר כך נשתדפו נכסי האח המת - אין היבמה גובה מהלקוחות, מפני שנכסי היבם לא היו משועבדים לה בשעת המכירה, וכן כותבים הרא״ה, רבינו קרשקש והר״ן (מ, ב בדפי הרי״ף). מדבריהם יוצא שסוברים שאילו היו הנכסים נפסדים לפני שהשני מכר את נכסיו היה השעבוד חל עליהם, כדעת הנמוקי יוסף ולא כדעת רבינו יונה לעיל.
רבינו קרשקש והר״ן (מ, ב בדפי הרי״ף) מוסיפים תירוץ, שאם אין לראשון נכסים - השני מתחייב רק בעיקר הכתובה ולא בחיובים האחרים כמו נדוניה, למרות שמלכתחילה היה בנכסי הראשון גם כדי תשלום הנדוניה.
כיוצא בזה כותב רבינו יונה (בשטמ״ק) שגובה מהשני רק את עיקר הכתובה ולא את התוספת. יתר על כן, לדעתו השני מתחייב לה רק לשיעור הראוי לה אילו נשאה עכשיו, דהיינו מנה בלבד, ורק אם יבמה מן האירוסין מתחייב לה מאתיים. כך כותב גם הרשב״א בתירוצו השני, וכן דעת הרמב״ן, הריטב״א, המאירי והנמוקי יוסף. אולם הרא״ה ורבינו קרשקש כותבים שהמשמעות הפשוטה של דברי הגמרא היא שאם אין לה מן הראשון הרי היא מקבלת מהשני את כל ההתחייבויות שיש לה בכתובה מן הראשון, וכן כותב הריב״ש (מובא בשטמ״ק).
המאירי (שם) כותב שלמעשה נוהגים שגם אם יש למת נכסים - קורעים את הכתובה הראשונה והיבם כותב כתובה חדשה על סך מנה, ומוסיף שיש שכותבים מאתיים. מדבריו עולה שהמנהג בא לבטל את דין התלמוד שכתובת היבמה מוטלת רק על נכסי הראשון. אולם הריא״ז (שם) כותב שהיבם כותב אמנם כתובה חדשה אך ממשיך לשעבד לשם כך את נכסי הראשון.
ג. שיטת ההלכה.

הרמב״ם בהלכות שלפנינו מדבר על יבמה שלא היתה לה כתובה או שמחלה על כתובתה, ופוסק שהיבם כותב לה כתובה חדשה של מנה כדין כתובת אלמנה.
הטור והשלחן ערוך מוסיפים שכך הדין ביבמה שאין לראשון נכסים לפרעון כתובתה, ומסביר הב״ח (סי׳ קסח) שהטור מקבל את שני הפירושים לסוגייתנו, את פירוש רש״י שמדובר כשלא הניח לה הראשון נכסים, ואת פירוש הרמב״ם שמדובר כשלא כתב לה כתובה או מחלה לו.
בגמרא במסכת יבמות (נב, א) למדנו שכל יבם כותב כתובת יבמין, וכן פוסקים הרמב״ם (הל׳ יבום ב, ב) והשלחן ערוך (סי׳ קסו). כתובה זו מוטלת על נכסי הראשון, ואינה דומה לכתובה שכותב היבם אם לא היתה לה כתובה מהראשון, או שלא היו לו נכסים, שאז היא מוטלת על נכסי השני כמבואר בסוגייתנו.
עם זאת, בנוסח הכתובה כותב הרמב״ם (הל׳ יבום ד, לב) שנוהגים שהיבם כותב סכום של מאתיים ככל שהיה בכתובתה הראשונה, וגם את התוספת, ומדבריו ניתן להבין שהכל מוטל על נכסי השני, כמנהג שמביא המאירי, ולפי הדעה שכתובת היבמין היא של מאתיים.
נמצא שלדעת הרמב״ם מעיקר הדין אם הכתובה עוברת להיות מוטלת על נכסי השני אין לה אלא מנה כדרך כל האלמנות, אולם לפי המנהג כותב לה כתובה של מאתיים.
גם הרי״ף (יבמות לה, ב) והרא״ש (יבמות סוף פי״ב) מביאים את נוסח כתובת היבמין לפיו כותב לה עשרים וחמשה זוז (כלומר מאתיים) הראויים לה כפי שהיה לה בכתובת הראשון, וגם מדבריהם עולה שכתובה זו מוטלת על נכסי השני.
הב״ח (סי׳ קסו) מבין שהכתובה של היבם באה כתוספת לכתובה של הראשון מנכסיו, וכתובת היבם מוטלת על נכסי השני.
אולם הבית שמואל (שם סק״ד) כותב שגם לאחר התקנה שהיבם מקדש את היבמה כשאר הנשים נשארת הכתובה על נכסי הראשון, אך לא מבואר בדבריו האם הדין שונה לפי המנהג שחידשו לאחר התלמוד.
הרדב״ז (שו״ת סי׳ רל) דן ביבם שאחיו לא הניח נכסים, האם צריך לכתוב כתובה אחרת או שמסתמך על הכתובה הראשונה. מסקנתו היא שעליו לכתוב כתובה חדשה ואינו חייב לקבל את כל ההתחייבויות שבכתובה הראשונה אלא רק מנה ומאתיים.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144