×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ״א.גמרא
;?!
אָ
יוֹרְשֶׁיהָ איוֹרְשֵׁי כְּתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהֶן וְאֵין חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ חַיָּיבִין בִּקְבוּרָתָהּ וְאֵיזוֹהִי אַלְמָנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי יוֹרְשִׁין הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רָבָא וְלֵימָא אָח אֲנִי יוֹרֵשׁ אִשְׁתּוֹ אֵין אֲנִי קוֹבֵר אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִשּׁוּם דְּבָאִין עָלָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִין אִם אחיו׳אָחִיו יוֹרֵשׁ יִקְבּוֹר אֶת אִשְׁתּוֹ אִם אֵינוֹ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן כְּתוּבָּתָהּ. אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָא אָמֵינָא אָח אֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין אֲנִי קוֹבֵר וְאִי מִשּׁוּם כְּתוּבָּה בלֹא נִיתְּנָה כְּתוּבָּה לִגָּבוֹת מֵחַיִּים. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ מִדְרַשׁ כְּתוּבָּה בֵּית שַׁמַּאי וְשָׁמְעִינַן לְהוּ לב״שלְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי. דִּתְנַן מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה וְלֹא שׁוֹתוֹת ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה. אוֹ שׁוֹתוֹת {במדבר ה׳:ט״ו} וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן אָמַר רַחֲמָנָא וְלֵיכָּא אֶלָּא גמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא שׁוֹתוֹת לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה וְלֹא שׁוֹתוֹת וְאַמַּאי סְפֵיקָא הוּא סָפֵק זַנַּאי סָפֵק לָא זַנַּאי וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי. קָסָבְרִי בֵּית שַׁמַּאי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי. וְהָא בָּעֵינַן כְּשֶׁתִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיכִי וְלֵיכָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי יָבָם נָמֵי כְּאַחֵר דָּמֵי.: שְׁלַח לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי בְּיַד רַב שְׁמַעְיָה בַּר זֵירָא וּמִי נִתְּנָה כְּתוּבָּה לִגָּבוֹת מֵחַיִּים. וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר שָׁאַלְתִּי אֶת סוֹמְכוֹס הָרוֹצֶה שֶׁיִּמְכּוֹר בְּנִכְסֵי אָחִיו כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אִם כֹּהֵן הוּא יַעֲשֶׂה סְעוּדָה וִיפַיֵּיס אִם יִשְׂרָאֵל הוּא מְגָרֵשׁ בְּגֵט וְיַחְזִירמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ירושתה וקבורתה של שומרת יבם

ציון א.
גמרא (פ, ב). איבעיא להו: שומרת יבם שמתה - מי קוברה? יורשי הבעל קברי לה, דקא ירתי כתובה, או דלמא יורשי האב קברי לה, דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה? אמר רב עמרם: תא שמע, דתניא: שומרת יבם שמתה - יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה.
שומרת יבם... מתה כשהיא שומרת יבם - יורשיה מאביה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשין כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל חייבין בקבורתה.(רמב״ם אישות כב, י)
מתה... ויורשי הבעל חייבים בקבורתה. הגה. ...ולענין מי נקרא יורשי הבעל - צריך עיון, כי יש אומרים שהיבם הוא יורש אף על גב דאביהם עדיין חי, והוא קודם בירושת הבעל לכל יוצאי יריכו, ויש אומרים דהאב יורש, דמיד שמתה היבמה פקעה זיקת יבמים ונפלה הירושה לפני הקודם בירושת הבעל, ואף על פי שהסברא נותנת כסברא האחרונה, וכן משמע קצת לשון יורשי הבעל, אבל סוגית הגמרא והירושלמי פרק האשה שנפלו משמע שהיבם יורש השומרת יבם, ואם כן אין לאב חלק בירושתה וכסברא הראשונה, ואם היבמים רבים - עיין לקמן סימן קסה.(שו״ע אבן העזר קס, ז)

הגמרא מסתפקת מי אחראי על קבורתה, ומסיקה שיורשי כתובתה הם האחראים. לפי המבואר בהמשך הסוגיה הכוונה היא לאח היבם, שהרי הגמרא שואלת מדוע אינו יכול לומר שיורש את האח ואינו חייב לקבור את אשתו, ומשיבה שבאים עליו משני צדדים, שאם יורש את אחיו - יקבור את אשתו, ואם אינו קובר את אשתו - יתן את כתובתה.
אולם הרמ״א (בדרכי משה סק״ד ובשו״ע) כותב שמהלשון ״יורשי הבעל״ משמע שהכוונה לאביו של האח שמת, שהוא הקרוב ביותר לענין ירושה, וכן כותב מהרי״ק (שורש צא). הרמ״א מוסיף שכך משמע מלשון בעל תרומת הדשן (סי׳ רכ). עם זאת אף הוא מסכים שמלשון הגמרא בסוגייתנו משמע שהכוונה ליבם, וכך הוא מוכיח גם מהירושלמי (הלכה ט, ויבמות ד, ג). זו גם דעת מהר״י וייל (שו״ת סי׳ מא) שכותב שרק האחים הם שיורשים את האח המת, ואין האב יורש כלום.


מאימתי זכאית האשה לגבות את כתובתה

ציון ב.
גמרא. ...ואי משום כתובה - לא ניתנה כתובה לגבות מחיים.
כבר הודענו שחכמים תקנו כתובה לאשה, ודין התוספת כדין העיקר, ולא תקנוה לגבותה כל זמן שתרצה אלא הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואין הכתובה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גירשה. וכו׳.(רמב״ם אישות טז, ג)
הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גירשה. וכו׳.(שו״ע אבן העזר צג, א)
א. הלכה כבית שמאי.

הגמרא אומרת שהכתובה אינה נגבית מחיים, ומבאר שכך יש ללמוד ממדרש לשון הכתובה שכתוב בה: ״לכשתנשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליכי״. אמנם הגמרא אומרת שבית שמאי הם שדורשים מדרש כתובה, ובית הלל חולקים עליהם, אולם התוספות (לעיל נג, א ד״ה שאין) כותבים שהלכה כבית שמאי בענין זה, משום שמצינו תנאים שדורשים אפילו לשון הדיוט, וכל שכן שיש לדרוש את לשון הכתובה שהיא על פי חכמים, וכן פוסקים הרמב״ם והשלחן ערוך.
ב. כשזקוקה ליבום וכשאסורה להנשא.

הגמרא מבארת שאפשר לומר ליבם שאם אינו מוכן לקבור את אשת אחיו יתן את כתובתה, ומסבירה שאפשר לדרוש זאת ממנו מפני שהיבם נחשב כמישהו אחר, ומתקיים בשומרת יבם מדרש הכתובה שאם תנשא לאחר תוכל לגבות את הכתובה.
על פי זה כותב הרשב״א בתשובה (ח״א סי׳ תשה) לגבי אשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה בת, שרשאית לגבות את הכתובה עוד לפני שמלאו לבת שלושים יום, למרות שאם הבת תמות תהיה זקוקה לחליצה מספק שמא לא היתה נפל, מפני שהיבם עצמו נחשב כמישהו אחר, ונמצא שיכולה לגבות את כתובתה.
כיוצא בזה מצינו בתשובה המובאת בהגהות מרדכי (סי׳ שח), לגבי אשה שילדה ולד שמת בתוך שלושים יום, ויש לבעל אח קטן שצריכים להמתין לו עד שיגדל בשביל שיחלוץ. המסקנה שם היא שגובה את הכתובה כבר עכשיו, מפני שרוב הוולדות הם בני קיימא. ותולים שמן הסתם אף הולד הזה שמת היה של קיימא, ונמצא שאינה אסורה והגיע זמנה לגבות. עם זאת יש להעיר שהתשובה הזו אינה מסתמכת כדברי הרשב״א על סוגייתנו שקובעת שאף היבם נחשב לאחר, ונראה שסוברת שאפשר להסתמך על היבם רק כשהאשה באמת מותרת להתייבם, מה שאין כן באשה שהיה לה ולד שמת, שאסורה להתייבם ורק מחמירים עליה שתחלוץ, ועל כן גובה את כתובתה רק מצד ההסתמכות על הרוב, שמן הסתם היה הולד בן קיימא.
בתשובת המרדכי מובאת דוגמה נוספת לאפשרות של גביית הכתובה לפני שיכולה להינשא, באשה שבעלה טבע במים שאין להם סוף שאסורה להינשא, ובכל זאת נראה שאין לעכב את כתובתה, כשם שאין מעכבים את היורשים מלהכנס לנחלת הטובע.
אולם הרמב״ם בהלכות נחלות (ז, ג) כותב שמי שטבע במים שאין להם סוף, אף על פי שאוסרים את אשתו להינשא - יורשיו מקבלים את נכסיו, ואינו כותב שהאשה מקבלת את כתובתה, ומשמע שסובר שאינה מקבלת הואיל ואסורה להינשא, וכן מביא הראב״ד במפורש שיש מי שסובר כך.
השלחן ערוך (סי׳ יז, לה) מביא את הדעה שאם נפל למים שאין להם סוף גובה את כתובתה אף על פי שאסורה להינשא.



ציון ג.
עיין בירור הלכה לסוטה כד, א ציון ד.


יבם שרוצה למכור מנכסי אחיו המשועבדים לכתובה

גמרא. והתניא, רבי אבא אומר: שאלתי את סומכוס, הרוצה שימכור בנכסי אחיו - כיצד הוא עושה? אם כהן הוא - יעשה סעודה ויפייס, אם ישראל הוא - מגרש בגט ויחזיר.

במשנה מבואר שכתובת היבמה, גם לאחר שנתייבמה, מוטלת על נכסי בעלה הראשון, ואסור ליבם למוכרם.
התוספות (ד״ה הרוצה) מבארים שחכמים החמירו בכתובת היבמה מפני שהיבם עצמו לא שעבד לה את נכסיו שלו, ולכן אינו רשאי למכור מנכסי אחיו אפילו כשמשאיר מהם כדי הכתובה, שמא מה שישאיר יאבד או ישתדף.
עם זאת מבואר בגמרא שיש ליבם אפשרות לעקוף את ההגבלה ולמכור את נכסי אחיו, והגמרא מחלקת בענין זה בין כהן לבין ישראל. בכהן, שאינו יכול לגרשה ולהחזירה - העצה היא שיעשה סעודה ויפייסה שתיתן לו רשות למכור. עם זאת כותב הנמוקי יוסף שאף על פי שנתנה לו רשות למכור - תוכל לגבות את כתובתה מהלקוחות כשיגיע זמן גביית הכתובה. אולם רבינו יהונתן כותב שאם נתנה לו רשות לא תוכל לטרוף מהלקוחות.
לגבי אשת ישראל העצה היא שיגרשה ויחזירנה, ומפרש רבינו יהונתן שמגרשה ונותן לה את כתובתה ומוכר מה שרוצה ואחר כך מחזירה, ואין לה לשעבוד כתובתה אלא את הקרקעות המועטים של אחיו שלא מכר, ועל כך נאמר במשנה שאם גירשה והחזירה הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה.
מדבריו יוצא שכדי שיוכל למכור את הנכסים צריך להקדים ולתת לה את הכתובה לפני שמחזירה, וכן מובא בשיטה מקובצת בשם רש״י במהדורא קמא. אולם מלשון רש״י שלפנינו מבין השיטה מקובצת שסובר שיש אפשרות למכור גם אחרי שמחזירה, אם כותב לה כתובה רגילה מחדש, שאז נכסיו משועבדים לכתובה ולא נכסי אחיו. כיוצא בזה כותבים תלמידי רבינו יונה (בשטמ״ק) בשם הרמ״ה, שאם פרע את כתובתה יוכל למכור גם לאחר שמחזירה, מפני שלאחר שפרע התבטלה הכתובה הראשונה וחייב לכתוב לה כתובה חדשה. יתר על כן, לדעת רבינו יונה (בשטמ״ק) אפילו כשלא פרע את כתובתה יש אפשרות שיוכל למכור, אם מחזירה על תנאי שיוכל למכור בנכסי בעלה.
הרא״ש (סי׳ יג) כותב שאם מחזירה בסתם - כתובתה נשארת רק על נכסי הבעל הראשון ואינו יכול למוכרם, וכדי שיוכל למוכרם צריך להתנות במפורש שכתובתה תגבה מנכסיו, ורק באופן זה יוכל למכור את הנכסים גם לאחר שמחזירה.
הרא״ש מסתמך בדבריו על התוספתא (פרק ט, א), שם נאמר שכונס ומגרש ושוברת לו על כתובתה, דהיינו שלאחר מכן מתחייב בחיוב חדש. אולם יש להעיר שלפי גרסה אחרת נאמר בתוספתא שכונס ומגרש או שוברת את כתובתה, ולפי גרסה זו יוצא שאם מגרשה ומחזירה - די בכך כדי להתיר לו למכור את הנכסים מכאן ואילך, וכמו כן יוצא שדי בכך שהאשה שוברת על כתובתה גם בלי שמגרשה ומחזירה, כלומר שמסכימה שימכור, כפי שנאמר בגמרא לגבי אשת כהן.
אולם בעל ההפלאה כותב שהפיוס לבדו אינו מועיל באשת ישראל, כיון שיש דעה לפיה אין אשה יכולה למחול על כתובתה, כמבואר לעיל (נו, ב), ורק לגבי אשת כהן שאין אפשרות אחרת הקלו שיפייסה ותתן לו רשות למכור, מה שאין כן באשת ישראל שיכול לגרשה ולהחזירה ואין לסמוך על מחילתה לבדה.
לעומת זאת מלשון הרא״ש שכותב שאם לא היה היבם מגרשה לא היתה מתרצה להחליף את כתובתה בכתובה חדשה שיכתוב לה היבם, מדייק הקרבן נתנאל (אות ל) שאם היא מסכימה אין צורך בגירושין ונישואין חדשים.
עצה נוספת כותב הבית שמואל (סי׳ קסח סק״ג) שהיבם יכול בעת היבום לומר שמוותר על תקנת חכמים שהכתובה תהיה על נכסי המת, ומעדיף לכתוב לה כתובה על נכסיו כמו כל אדם, ואז יוכל למכור מנכסי אחיו המת ככל שירצה. עם זאת הוא מסתפק בדבר למעשה, מפני שבהמשך הגמרא (עמוד ב) נאמר שאינו יכול להקנות את נכסי האח המת לאחים האחרים, ומשמע אפילו כשרוצה לשעבד את נכסיו שלו לכתובתה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144