×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות ס״ה.גמרא
;?!
אָ
אֵין פּוֹסְקִין יֵינוֹת לָאִשָּׁה וְאִם תֹּאמַר {הושע ב׳:ז׳} אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נוֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי דְּבָרִים שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עֲלֵיהֶן וּמַאי נִינְהוּ תַּכְשִׁיטִין. דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר נְבִירְיָא וְאָמְרִי לַהּ אִישׁ כְּפַר נְפוֹר חַיִל מִנַּיִן שֶׁאֵין פּוֹסְקִין יֵינוֹת לָאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:ט׳} וַתָּקׇם חַנָּה אַחֲרֵי אׇכְלָה בְשִׁילֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה שָׁתָה וְלֹא שָׁתָת. אֶלָּא מֵעַתָּה אָכְלָה וְלֹא אכל הָכִי נָמֵי אֲנַן מִדְּשַׁנִּי קְרָא בְּדִבּוּרֵיהּ קָאָמְרִינַן מִכְּדֵי בְּגַוַּהּ קָא עָסֵיק וְאָתֵי מַאי טַעְמָא שַׁנִּי ש״משְׁמַע מִינַּהּ שָׁתָה וְלֹא שָׁתָת. מֵיתִיבִי רְגִילָה נוֹתְנִין לָהּ רְגִילָה שָׁאנֵי דְּאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוּאֵל רְגִילָה נוֹתְנִין לָהּ כּוֹס אֶחָד שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה נוֹתְנִין לָהּ שְׁנֵי כּוֹסוֹת. מַאי קָאָמַר אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר רְגִילָה בִּפְנֵי בַּעְלָהּ שְׁנֵי כּוֹסוֹת שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַעְלָהּ נוֹתְנִין לָהּ כּוֹס אֶחָד אֵינָהּ רְגִילָה בִּפְנֵי בַעְלָהּ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַעְלָהּ אֵין נוֹתְנִין לָהּ כׇּל עִיקָּר. וְאִי בָּעֵית אֵימָא רְגִילָה נוֹתְנִין לָהּ לְצִיקֵי קְדֵירָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַעֲשֶׂה בְּכַלָּתוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן לְצִיקֵי קְדֵרָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לע״שלְעֶרֶב שַׁבָּת אָמְרָה לָהֶן כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם תָּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם הָיְתָה וְלֹא עָנוּ אַחֲרֶיהָ אָמֵן. תָּנָא כּוֹס אֶחָד יָפֶה לָאִשָּׁה שְׁנַיִם נִיוּוּל הוּא שְׁלֹשָׁה תּוֹבַעַת בַּפֶּה אַרְבָּעָה אֲפִילּוּ חֲמוֹר תּוֹבַעַת בַּשּׁוּק וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ אֲבָל בַּעְלָהּ עִמָּהּ לֵית לַן בַּהּ. וְהָא חַנָּה דְּבַעְלָהּ עִמָּהּ הֲוַאי אַכְסְנַאי שָׁאנֵי דְּאָמַר רַב הוּנָא אמִנַּיִן לְאַכְסְנַאי שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:י״ט} וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי ה׳ וַיָּשׁוּבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה׳ הַשְׁתָּא אִין מֵעִיקָּרָא לָא. חוּמָא דְּבֵיתְהוּ דְּאַבָּיֵי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַרָה לֵיהּ פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי פְּסַק לַהּ פְּסוֹק לִי חַמְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחְמָנִי דְּלָא הֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא אֲמַרָה לֵיהּ חַיֵּי דְּמָר דהוי מַשְׁקֵי ליה בְּשׁוּפְרָזֵי כִּי הַאי בַּהֲדֵי דְּקָא מַחְוְיָא לֵיהּ אִיגַּלִּי דְּרָעַאּ נְפַל נְהוֹרָא בְּבֵי דִינָא. קָם רָבָא עָל לְבֵיתֵיהּ תַּבְעַהּ לְבַת רַב חִסְדָּא אֲמַרָה לֵיהּ בַּת רַב חִסְדָּא מַאן הֲוַי הָאִידָּנָא בְּבֵי דִּינָא אֲמַר לַהּ חוּמָא דְּבֵיתְהוּ דְּאַבָּיֵי נָפְקָא אַבָּתְרַהּ מָחֲתָא לָהּ בְּקוּלְפֵי דְשִׁידָּא עַד דְּאַפְּקַהּ לַהּ מִכּוּלֵּי מָחוֹזָא אָמְרָה לַהּ קְטַלְתְּ לִיךְ תְּלָתָא וְאָתֵת לְמִיקְטַל אַחֲרִינָא. דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַרָה לֵיהּ פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי פְּסַק לַהּ פְּסוֹק לִי חַמְרָא פְּסַק לַהּ אֲמַר לַהּ ביָדַעְנָא בְּהוּ בִּבְנֵי מָחוֹזָא דְּשָׁתוּ חַמְרָא. דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב מְנַשְּׁיָא מִדְּוִיל אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף א״לאֲמַרָה לֵיהּ פְּסוֹק לִי מְזוֹנֵי פְּסַק לַהּ פְּסוֹק לִי חַמְרָא פְּסַק לַהּ פְּסוֹק לִי שִׁירָאֵי אֲמַר לַהּ שִׁירָאֵי לְמָה אֲמַרָה לֵיהּ לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרוּרָךְ.: וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה וּמַפָּץ וְכוּ׳.: מַפָּץ וּמַחְצֶלֶת לְמָה לַהּ דְּיָהֵב לַהּ אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דִּנְהִיגִי דְּמָלוּ פּוּרְיָא בְּחַבְלֵי דְּמַבְגַּר לַהּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵין נוֹתְנִין לָהּ כַּר וָכֶסֶת מִשּׁוּם ר׳רַבִּי נָתָן אָמְרוּ נוֹתְנִין לָהּ כַּר וָכֶסֶת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּאוֹרְחַהּ מַאי טַעְמָא דת״קדְּתַנָּא קַמָּא וְאִי דְּלָאו אוֹרְחַהּ מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן. לָא צְרִיכָא כְּגוֹן דְּאוֹרְחֵיהּ דִּידֵיהּ וְלָאו אוֹרְחַהּ דִּידַהּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר אָמַר לַהּ כִּי אָזֵילְנָא שָׁקֵילְנָא לְהוּ וְכִי אָתֵינָא מַיְיתֵינָא לְהוּ בַּהֲדַאי וְרַבִּי נָתָן סָבַר אָמַרָה לֵיהּ זִימְנִין דְּמִיתְרְמֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלָא מָצֵית מייתי לְהוּ וְשָׁקְלַתְּ לְהוּ לְדִידִי וּמַגְנֵית לִי עַל אַרְעָא.: וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה.: אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אכסנאי בתשמיש המיטה

ציון א.
גמרא. דאמר רב הונא: מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה? שנאמר: ״וישכמו בבקר וישתחוו לפני ה׳ וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה׳⁠ ⁠״; השתא - אין, מעיקרא - לא.
ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עד שיחזור לביתו, וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו, שזו עזות פנים היא, ולא יכנס עמו למרחץ. השגת הראב״ד. ואם ייחד לו בית משכב - מותר, וכן אכסנאי, ובלבד שיישן בטלית של עצמו.(רמב״ם איסורי ביאה כא, טו)
אכסנאי אסור לשמש, ואם ייחדו לו ולאשתו בית - מותר, ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית.(שו״ע אורח חיים רמ, יג)
אכסנאי - אל ישמש עד שיבא לביתו.(שו״ע אבן העזר כה, ז)

רב הונא לומד מהתנהגותו של אלקנה שאכסנאי אסור בתשמיש המיטה.
הראב״ד (בהשגה על הרמב״ם ובספר בעלי הנפש עמ׳ כח) כותב שאם ייחדו לאכסנאי בית משכב מותר בתשמיש המיטה, ובלבד שיישן בטלית של עצמו.
המגיד משנה כותב שרבים סומכים על דברי הראב״ד למעשה, אבל הוא עצמו אינו רואה הכרע מהגמרא לחילוק זה של הראב״ד.
בעל שו״ת באר שבע (סי׳ כו) מוצא רמז לחילוק הראב״ד בגמרא במסכת יומא (יח, ב), שם מסופר שרב חיפש אשה במקום שבו התארח שתסכים להינשא לו ליום אחד, ומנוסח לשון הגמרא משמע שלא היה לו שם בית משלו אלא היה רק אכסנאי, וצריך אם כן לומר שייחדו לו שם בית מיוחד ולכן היה מותר לו לשמש מיטתו.
השלחן ערוך באבן העזר כותב כלשון הרמב״ם שאכסנאי לא ישמש עד שיבוא לביתו. אבל באורח חיים הוא מביא את היתרו של הראב״ד כשייחדו בית לו ולאשתו.
המגן אברהם (סקכ״ז) מקשה שגם בביתו אסור לאדם לשמש מיטתו אם אין לו חדר מיוחד, ומתרץ שני תירוצים. הראשון שאכסנאי ואשתו הישנים בחדרים נפרדים אסור להם ללכת זה אל זה, שמא ירגישו בהם בני הבית, והשני שאכסנאי לא די בכך שיהיה לו חדר נפרד, אלא צריך שייחדו לו בית נפרד.
בעל אליה רבה דוחה את התירוץ השני של המגן אברהם, שכן ידוע שבכל מקום שחכמים מדברים על בית הם מתכוונים לחדר, וגם התירוץ הראשון נראה לו דחוק. על כן נראה לו יותר כתירוץ שדוחה המגן אברהם, שהחילוק בין אכסנאי לבעל הבית הוא בכגון שנמצאים עמו בחדר אנשים ישנים, שבביתו מותר ולאכסנאי אסור, מפני שאם יתעורר אחד הישנים יש בכך בזיון גדול יותר.
המשנה ברורה (ס״ק מט-נא) מכריע כדעת בעל אליה רבה שהאיסור לאכסנאי נוהג גם כשבני הבית ישנים, ומאידך גיסא מותר לו לשמש לא רק כשייחדו לו בית אלא גם כשייחדו לו חדר.
מלשון הפוסקים נראה שמדובר על איסור ממש, אולם מלשון המאירי, שכותב שאין ראוי לאכסנאי לשמש מיטתו בבית שהוא מתאכסן בו, משמע שאין זה איסור גמור.


נתינת יין לאשה שבעלה אינו אוכל עמה

ציון ב.
גמרא. ואילו יין לא קתני! מסייע ליה לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אין פוסקין יינות לאשה... מיתיבי: רגילה - נותנין לה! רגילה שאני, דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל: רגילה - נותנין לה כוס אחד, שאינה רגילה - נותנין לה שני כוסות. מאי קאמר? אמר אביי, הכי קאמר: רגילה בפני בעלה שני כוסות - שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד, אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד - שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר, ואי בעית אימא: רגילה - נותנין לה לציקי קדירה... תנא: כוס אחד - יפה לאשה, שנים - ניוול הוא, שלשה - תובעת בפה, ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת. אמר רבא: לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה - לית לן בה... דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף, אמרה ליה: פסוק לי מזוני, פסק לה, פסוק לי חמרא, פסק לה. אמר לה: ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא.
כמה מזונות פוסקין לאשה?... ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין. וכו׳.(רמב״ם אישות יב, י ואבן העזר ע, ג)

הגמרא מביאה ראיה לרבי אלעזר הסובר שאין פוסקים יינות לאשה, מהמשנה שאינה מזכירה שנותן לה יין. עם זאת מבואר בגמרא שלאשה הרגילה לשתות יין נותנים, אלא שנותנים לה פחות ממה שרגילה לשתות בהיותה עם בעלה, שהרגילה לשתי כוסות נותנים לה כוס אחת והרגילה לכוס אחת אין נותנים לה כלל.
הרי״ף (דף כח, א בדפיו) והרא״ש (סי׳ לח) כותבים שאין פוסקים יין לאשה אלא אם כן היא רגילה בכך. הר״ן תמה מדוע אין הרי״ף מפרט שהרגילה לשתות שתי כוסות נותנים לה כוס אחת והרגילה לכוס אחת אין נותנים לה כלל.
הרמ״ה (מובא ע״י תלמידי רבינו יונה בשטמ״ק) לומד מהברייתא המובאת בסוגייתנו, ״כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול״, שלעולם אין נותנים לאשה יותר מכוס אחת אפילו היתה רגילה לשתות הרבה, ואם היתה רגילה בפחות מכוס פוסקים לה כשיעור שהיתה רגילה בו. נמצא שאף הרמ״ה אינו פוסק כדברי אביי שאם רגילה בכוס אחת אין נותנים לה כלל. נראה שטעמו הוא שכך יש ללמוד מהמעשה באשת רב יוסף שנתנו לה יין מפני שבני מחוזא רגילים ביין ולא שאלו כמה היתה רגילה לשתות עם בעלה. בעל דינא דחיי (לאוין פא) מסביר בדרך זו את שיטת הרי״ף והרא״ש שאינם מביאים את החילוק של הגמרא.
הרמב״ם והשלחן ערוך כותבים שנותנים לאשה מעט יין אם מנהג המקום הוא שהנשים שותות יין. בעל הפרישה (סקי״ג), החלקת מחוקק (סק״ד) והבית שמואל (סק״ד) כותבים שכוונתם להסבר של אביי שממעטים ביין ממה שרגילה.
בעל מעשה רקח מעיר שאביי תולה את כמות היין שנותנים לה ברגילותה של האשה עצמה, בעוד שהרמב״ם תולה זאת במנהג המקום, ומסביר שהרמב״ם לומד זאת מהמעשה באשתו של רב יוסף שנתנו לה יין מפני שזהו המנהג של נשות מחוזא, מכאן שמנהג המקום קובע.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144