×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות כ״ו.גמרא
;?!
אָ
בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ כִּי הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ וְאָמַר זְכוּרַנִי כְּשֶׁאֲנִי תִּינוֹק וּמוּרְכָּב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁל אַבָּא וְהוֹצִיאוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהִפְשִׁיטוּנִי אֶת כּוּתׇּנְתִּי וְהַטְבִּילוּנִי לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב. ור׳וְרַבִּי חִיָּיא מְסַיֵּים בַּהּ וַחֲבֵירַי בְּדֵילִין מִמֶּנִּי וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתִי יוֹחָנָן אוֹכֵל חַלּוֹת וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו. תַּנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה כָּךְ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דְּלֵוִי הוּא כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּתַנְיָא בתְּרוּמָה לְכֹהֵן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף לְכֹהֵן אֵימוֹר דאר״אדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אַף לְכֹהֵן לְכֹהֵן וְלֹא לְלֵוִי מִי אָמַר. גאִין בָּתַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא וְדִלְמָא אִיקְּרוּ וְיָהֲבוּ לֵיהּ אָמַר רַב חִסְדָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דכְּגוֹן דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה הוּא וַחֲלַקוּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת. לֵוִי דְּלָאו לֵוִי הוּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא לָא מִיבַּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר לְזָרִים דְּלָא הֲווֹ יָהֲבִי לֵיהּ אֶלָּא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מוּתָּר לְזָרִים הָנֵי מִילֵּי למיספק לְהוּ אֲבָל בְּתוֹרַת חֲלוּקָּה לָא יָהֲבִי לֵיהּ. וְהַחוֹלֵק בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה אִי בְּבֵית דִּין לָא הָוְיָא חֲזָקָה הֵיכָא הָוְיָא חֲזָקָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכִי קָאָמַר ההַחוֹלֵק תְּרוּמָה בְּנִכְסֵי אָבִיו עִם אֶחָיו בְּבֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה. פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא מִדְּהָנָךְ לַאֲכִילָה הַאי נָמֵי לַאֲכִילָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הָנָךְ לַאֲכִילָה הַאי לְזַבּוֹנֵי.: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד וְכוּ׳.: רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי תֵּימָא עַרְעָר חַד אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר עַרְעָר חַד ורשב״גוְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר עַרְעָר תְּרֵי הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּמוּחְזָק לַן בַּאֲבוּהּ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא וּנְפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא וְאַחֲתִינֵּיהּ וַאֲתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּכֹהֵן הוּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ציון ג.
עיין בירור הלכה ליבמות פו, א ציון ב.


נטילת תרומה כחלק מירושה אינה ראיה לכהונה

ציון ה.
גמרא. אמר רב ששת: הכי קאמר, החולק תרומה בנכסי אביו עם אחיו בבית דין - אינה חזקה. פשיטא! מהו דתימא, מדהנך לאכילה האי נמי לאכילה? קא משמע לן: הנך - לאכילה, האי - לזבוני.
העיד שראה זה שחלק עם אחיו בבית דין תרומה שהניח להן אביהן הכהן - אין מעלין אותו לכהונה בעדות זו, שמא חלל הוא ולקח חלק ירושתו מתרומה למכרה.(רמב״ם איסורי ביאה כ, יב)

בגמרא מבואר שעדות על חלוקת תרומה מנכסי אביו אינה ראיה על הכהונה, ומפרשים רש״י (ד״ה בנכסי אביו) והראב״ד (מובא ברשב״א ובריטב״א) שמדובר בכגון שיצא קול על אמו שהיא גרושה והוא חלל. נראה שלדעתם הגמרא סומכת על מה שאמרה לעיל לגבי הרישא של הברייתא העוסקת במי שחלקו לו מעשר ראשון, שמדובר בכגון שיצא עליו קול שהוא בן גרושה או בן חלוצה.
הרשב״א והריטב״א מוסיפים שאפשר גם לפרש שמדובר כשאין קול על אמו שהיא גרושה, ובכגון שבאו האב ובנו ממדינת הים והאב צריך להביא ראיה שזה בנו, ועל כך נאמר שאין ראיה מהעובדה שחלק בתרומה עם אחיו, וכן מפרש רבינו קרשקש.
הרמב״ם כותב הלכה זו בסתם ואינו מעמיד בכגון שיצא עליו קול שהוא חלל או שבא ממדינת הים, וצריך ביאור מדוע לדעתו אין להחזיק את הבן ככהן אחרי אביו.
המגיד משנה (הלכה טו) מדייק שהרמב״ם כותב הלכה זו בהמשך לדיני עד אחד המעיד על אדם שהוא כהן, וכן פותח את ההלכה בלשון יחיד ״העיד״, מכאן שמדובר כשעד אחד מעיד שראה אותו חולק עם אחיו בתרומה שהניח אביו, ולדעת הרמב״ם בכגון זה אין מחזיקים את הבן לכהן על פי העד, שהרי אינו מעיד על הבן עצמו שהוא כהן, ואפשר שהוא חלל. בדרך זו מסביר המגיד משנה את דברי הרמב״ם בהלכה טו: ״מי שבא בזמן הזה ואמר ׳כהן אני׳ ועד אחד מעיד לו ש׳אני יודע באביו של זה שהוא כהן׳ - אין מעלין אותו לכהונה בעדות זו שמא חלל הוא, עד שיעיד שזה כהן הוא. אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן - הרי הוא בחזקת אביו״. מתוך כך המגיד משנה מסיק שלפי הרמב״ם אם שנים מעידים על אדם שחלק תרומה עם אחיו מנכסי אביו - מעלים אותו לכהונה על פיהם, ובתנאי שלא יצא עליו קול שהוא חלל.
החלקת מחוקק (סי׳ ג סק״ז) כותב שרש״י והראב״ד חולקים על עיקר דינו של הרמב״ם ולדעתם מעלים לכהונה על פי עד אחד האומר על אביו שהיה כהן, וכך יוצא גם לפי פירוש הרשב״א.
הגר״א (שם סקכ״ג) כותב שמקור דברי הרמב״ם בגרסה אחרת בגמרא לעיל, לפיה לא נאמר שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה, אלא: ״אמר רב חסדא, הכא מאי עסקינן? כגון דאתא חד סהדא ואסהיד באבוה דהאי דכהן הוא״ וכו׳.
לגופם של דברים, בטעם הדין שלפי הרמב״ם אין מעלים לכהונה על פי עד אחד האומר על אביו שהיה כהן, כותב מהרי״ט (שו״ת ח״א סי׳ קמט) שעד אחד נאמן מהטעם שאין אדם משקר בדבר העשוי להתגלות, ולכן אם העד אומר שהאדם עצמו כהן - מעלים לכהונה על פיו, שכן גם בלא עדותו עתיד הדבר להתברר, אבל אם אומר על אביו של זה שהיה כהן - אין מעלים לכהונה על פיו, שכבר נשכח זכרו של אביו, ואף אם לא יחזיקו אדם זה ככהן יוכל העד לטעון שאמו של זה היתה פסולה לכהונה ולא יתגלה שקרו.
הבית שמואל (שם סקי״א) כותב שחוששים שמא הוא חלל רק במי שאין משפחתו ידועה, אבל מי שמשפחתו ידועה, כשם שאין חוששים שמא הוא עבד או ממזר - כך אין לחשוש שמא הוא חלל.
השלחן ערוך (אה״ע סי׳ ג, ו) מביא את דברי הרמב״ם שאין מעלים לכהונה על פי עד אחד האומר שאביו של זה כהן, אלא רק על פי שנים. החלקת מחוקק (סק״ז) מקשה עליו שהוא עצמו מביא בסעיף ג את דברי הרשב״ש שאם אחד מהאנוסים מעיד על חברו שמוחזק בכהונה מעלים אותו לקרוא בתורה, ואין חוששים שמא אמו גויה, הרי שאף על פי שאין העד יודע על האדם עצמו שהוא כהן כשר אלא רק על אביו - מחזיקים אותו ככהן כשר ואין חוששים שמא נתחלל. הוא מתרץ שלענין קריאה בתורה גם הרמב״ם והשלחן ערוך מסכימים שמעלים אותו בתור כהן, שהרי אין בכך איסור, אבל לענין נשיאת כפים ואכילת תרומה שיש בהן איסור לזרים הם סוברים שאין מעלים על סמך עד אחד עד שיעיד על הכהן עצמו.
למעשה, הבית שמואל (סקי״א) מקבל את דברי הרמב״ם כשאין משפחתו ידועה, ואילו מדברי החלקת מחוקק (סק״ט) נראה שנוטה להקל כשאר המפרשים.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144