×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות י״ג.גמרא
;?!
אָ
דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא דְּקַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּרַב נַחְמָן בְּדִינֵי וּבְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ כִּדְמִשְּׁנֵינַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: הִיא אוֹמֶרֶת מוּכַּת עֵץ אֲנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ ארַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.: גמ׳גְּמָרָא: טַעֲנָתַיְיהוּ בְּמַאי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמָאתַיִם וּמָנֶה רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּמָנֶה וְלֹא כְּלוּם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמָאתַיִם וּמָנֶה סָבַר לַהּ כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר בֵּין הִכִּיר בָּהּ וּבֵין לֹא הִכִּיר בָּהּ מָאתַיִם וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּמָנֶה וְלֹא כְּלוּם סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ מָנֶה. בִּשְׁלָמָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא קָאָמַר כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּקָא מוֹקֵי לַהּ כְּרַבָּנַן אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר. קָסָבַר כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת בְּעוּלָה יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה מָנֶה הָכָא הוּא קָאָמַר מָנֶה וְהִיא קָאָמְרָה מָנֶה מַאי אִיכָּא בֵּין טַעֲנָה דִידֵיהּ לְטַעֲנָה דִידַהּ. בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי חֲדָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא. וַחֲדָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֶלָּא לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְתֵּי לְמָה לִי. חֲדָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וַחֲדָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קַמַּיְיתָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא לְמֵימַר מִיגּוֹ לָא מְהֵימְנָא בָּתְרָיְיתָא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא לְמֵימַר מִיגּוֹ מְהֵימְנָא.: מתני׳מַתְנִיתִין: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד וְאָמְרוּ לָהּ מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא ברַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. הָיְתָה מְעוּבֶּרֶת וְאָמְרוּ לָהּ מָה טִיבוֹ שֶׁל עוּבָּר זֶה מֵאִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא גרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.: גמ׳גְּמָרָא: מַאי מְדַבֶּרֶת זְעֵירִי אָמַר נִסְתְּרָה רַב אַסִּי אָמַר דנִבְעֲלָה בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי מְדַבֶּרֶת אֶלָּא לְרַב אַסִּי מַאי מְדַבֶּרֶת לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא כְּדִכְתִיב {משלי ל׳:כ׳} אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי מְדַבֶּרֶת וּמְעוּבֶּרֶת אֶלָּא לְרַב אַסִּי תַּרְתֵּי לְמָה לִי. החֲדָא לְהַכְשִׁיר בָּהּ וַחֲדָא לְהַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ מַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ פּוֹסֵל בְּבִתָּהּ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר רַב אַסִּי סָבַר כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ מַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לִזְעֵירִי דְּאָמַר מַאי מְדַבֶּרֶת נִסְתְּרָה וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא מְהֵימְנָא הָאָמַר רַב ומַלְקִין עַל הַיִּחוּד וְאֵין אוֹסְרִין עַל הַיִּחוּד. לֵימָא דְּלָא כר״יכְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין. מֵיתִיבִי רָאוּהָ שֶׁנִּכְנְסָה עִם אֶחָד לְסֵתֶרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
נאמנות האשה להכשיר את עצמה ואת בתה

ציון ב - ה (יג, א), ציון ב (יג, ב).
משנה. ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה: מה טיבו של איש זה? - איש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה. היתה מעוברת ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה? - מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.
גמרא. מאי מדברת? זעירי אמר: נסתרה, רב אסי אמר: נבעלה... לרב אסי תרתי למה לי? חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה... אמר רבי יוחנן: לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה, לדברי הפוסל בה - פוסל בבתה. ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה. אמר רבה: מאי טעמא דרבי אלעזר? בשלמא איהי - אית לה חזקה דכשרות, בתה - לית לה חזקה דכשרות.
פנויה שנתעברה מזנות, אמרו לה ׳מהו העובר הזה או הולד הזה׳, אם אמרה ׳בן כשר הוא ולישראל נבעלתי׳ - הרי זו נאמנת, והבן כשר, ואף על פי שרוב העיר שזנתה בה פסולים.(רמב״ם איסורי ביאה טו, יא)
פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו, ואמרו לה ׳מי הוא זה שבא עליך׳, ואמרה ׳אדם כשר׳ - הרי זו נאמנת, ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה ׳ממי נתעברת׳ ואמרה ׳מאדם כשר׳ - הרי זו נאמנת, ותהיה מותרת לכהן.(רמב״ם שם יח, יג)
פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו הבועל, ואמרו לה ׳מי הוא זה שבא עליך׳, ואמרה ׳אדם כשר׳ - הרי זו נאמנת, ולא עוד אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה ׳ממי את מעוברת׳, ואמרה ׳מאדם כשר׳ - הרי זו נאמנת, ותהיה (היא ובתה) מותרת לכהן. וכו׳.(שו״ע אבן העזר ו, יז)
א. היסודות עליהם מבססים את נאמנותה.

בבירור הלכה לעיל (דף ט, א ציון ב.ג.) מובאת מחלוקת לגבי בעל שטוען שמצא פתח פתוח, שנאמן לאסור את אשתו כשיש רק ספק אחד, כגון באשת כהן או באשת ישראל שנתקדשה פחותה מבת שלש שנים, אם נאמנת להתיר את עצמה ולטעון שנאנסה.
המתירים שם סוברים שכמו שבסוגייתנו הלכה כרבן גמליאל שנאמנת - כך גם בסוגיה לעיל. לעומת זאת לדעת האוסרים אין להשוות בין הסוגיות, מפני שבסוגייתנו אין שום ריעותא ממשית לחזקת הכשרות שלה. מלבד זה הרי בסוגייתנו לא מדובר באשת איש אלא בפנויה, ולכן ניתן להסביר שענין כשרותה נדון כדבר איסור שעד אחד נאמן בו, ולא כדבר ערוה שעד אחד אינו נאמן.
אכן, בבירור הלכה לעיל (שם) מובא שהרשב״א והמאירי שמתירים בסוגיה לעיל מסבירים שהאשה נאמנת מדין עד אחד למרות שהיא אשת איש, כפי שמשמע מלשון הגמרא בסוגייתנו: (יג, ב) ״זו עדות שהאשה כשרה לה״.
אולם לפי זה יוצא שלא רק האשה נאמנת אלא גם עד אחד שמעיד שנבעלה לכשר והיא עצמה שותקת. על כך כותב החזון איש (אה״ע סי׳ א, יג) שיותר נראה שעד אחד אינו נאמן, ורק האשה עצמה נאמנת מצד שיש לה טענת ברי ולא מצד עד אחד. הוא מסביר על פי רבי עקיבא איגר בתשובה (סי׳ קכד) שאף הנידון כאן נחשב כדבר שבערוה, ועוד, שהתורה מסרה לחכמים לקבוע אימתי עד אחד נאמן באיסורין, ובמקום שיש חשד הם אמרו שעד אחד אינו נאמן, והנאמנות של האשה בסוגייתנו מבוססת על טענת ברי ועל החזקה.
ב. הנאמנות להכשיר את בתה.

בגמרא נחלקו אמוראים אם נאמנת להכשיר גם את בתה או רק את עצמה. הגמרא מסבירה את טעמו של הפוסל, שרק לה יש חזקת כשרות בעוד שלבת אין חזקה.
בדעת המכשיר גם את הבת מסבירים התוספות (לקמן כו, ב ד״ה אנן אחתינן ובקידושין סו, א ד״ה מאי חזית) והריטב״א (יג, ב) שחזקת האם מועילה גם לבת. כיוצא בזה כותב הרא״ה (יב, ב), שאף על פי שאין לבת חזקת כשרות - נאמנת האם להכשירה לדעת רבי יוחנן, מפני שהאם והבת נחשבות כגוף אחד, ואי אפשר להכשיר רק את האם.
לעומתם כותב רש״י בקידושין (סו, א ד״ה סמוך אהני) שאין לבן חזקת כשרות, ומשמע שסובר שלא מועילה לו חזקת האם. הפני יהושע (לקמן כו, ב) מסביר שלשיטתו הנאמנות על הבת היא מכח טענת הברי של האם בצירוף הכלל שעד אחד נאמן באיסורים, ואפילו קרוב.
הסבר אחר כותב הר״ן במסכת קידושין (דף ל, ב בדפי הרי״ף ד״ה מתני׳) שנאמנת על הולד מפני שמדאורייתא שתוקי כשר, וכן כותב המגיד משנה (טו, יב) שכיון שספק ממזר אסור רק מדרבנן - הם האמינוה להכשירו.
גם מדברי הרא״ש (סי׳ יח) משמע שהנאמנות אינה מבוססת על החזקה אלא על כך שטוענת טענת ברי, שכיון שאין טענת ברי כנגדה - הרי היא נאמנת על עצמה ועל בתה.
ג. הכשרות לקהל ולכהונה.

רש״י (ד״ה נאמנת) כותב שרבן גמליאל סובר שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה לכהונה, ואין חוששים שמא נבעלה לפסול. גם לגבי בתה מבאר רש״י (ד״ה בבתה) שלפי הדעה שכשרה תנשא לכהונה. כפירושו כותבים הרמב״ם בפירוש המשנה והרי״ד, וכן מובא בשיטה מקובצת בשם הגאונים.
עם זאת כותבים רש״י (יג, ב ד״ה מדין כהונה), הרא״ה (יג, ב) והרשב״א (יג, ב) על פי דברי הגמרא לקמן (יג, ב), שהבת אינה אוכלת בתרומה, ואין האם נאמנת לענין תרומה לומר שבתה בת כהן. הר״י מיגאש (מובא בשטמ״ק יג, ב) מוסיף שבודאי אינה נאמנת לענין ירושה שתירש את נכסיו על פי דברי האם.
לעומת זאת כותב הריטב״א (יג, ב) שהבת אף אוכלת בתרומה מפני שהיא בת כהן כשר, וכן מסיק המאירי (יג, ב).
אולם לכאורה רק אם הכשר הבת הוא מכח החזקה שיש לאם או מכח טענת ברי של האם - הרי זה מועיל גם להכשירה לכהונה, אבל לפי הסבר המגיד משנה והר״ן שהבת מותרת מצד הדין של ספק ממזר שכשר מדאורייתא - אין סברה להכשירה גם לכהונה.
אכן הרמ״א בתשובה (סי׳ כד) כותב שלפי סברת המגיד משנה מסתבר שהולד כשר רק לקהל ולא לכהונה, אם רוב אנשי העיר פוסלים אותה בביאתם. הרמ״א חולק בדבריו על דברי בנו של מהר״ם פאדווה שסובר שאין לחלק בהכשרו של הולד, וכשם שכשר לקהל כך כשר גם לכהונה. ראיה לשיטתו הוא מביא מדברי המגיד משנה שיש סברה להקל בולד יותר מאשר באם, משום שאצל האם אין שום ספק לגבי כשרותה לקהל, ואינה ניזוקית כל כך אם תפסל במצבים מסוימים לכהונה, כגון כשיש רוב פסולים, מה שאין כן אצל הבת, שאם נבוא להחמיר עליה - תפסל גם לקהל, וכיון שאין מחמירים בה בענין כשרותה לקהל - אין טעם להחמיר בה בענין כשרותה לכהונה. אולם הרמ״א מסביר שבאמת כוונת המגיד משנה לחלק בין פסול קהל לבין פסול כהונה, ולא בין האם לבין הבת.
הרמב״ם בפרק טו כותב שהבן כשר, ולדעת בנו של מהר״ם פאדווה (שם) כוונתו להכשירו גם לכהונה. אולם הרמ״א כותב שיתכן שכוונת הרמב״ם להכשיר את הבן רק לקהל ולא לכהונה. עם זאת אף הבת כשרה לכהונה כשיש תרי רובי, כמו האם, ולא כתב זאת הרמב״ם מפני שסמך על מה שכתב שכך הדין לגבי האם.
המחבר בשלחן ערוך כותב שנאמנת על עצמה ומותרת לכהן, והרמ״א מוסיף שגם בתה כשרה לכהונה כמו האם, כשיש תרי רובי, ועיין עוד בבירור הלכה לקמן דף טו, א ציון א.ב.



ציון ו.
עיין בירור הלכה לקידושין פא, א ציון ב.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144