×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות י״א.גמרא
;?!
אָ
אַף אָנוּ נֹאמַר אַיְילוֹנִית דּוּכְרָנִית דְּלָא יָלְדָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: אהַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִין.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב הוּנָא בגֵּר קָטָן מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עַל דַּעַת בֵּית דִּין. מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דִּזְכוּת הוּא לוֹ וְזָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו תְּנֵינָא גזָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מַהוּ דְּתֵימָא גּוֹי1 בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיהּ דְּהָא קַיְימָא לַן דְּעֶבֶד וַדַּאי בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיהּ. קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּהָנֵי מִילֵּי גָּדוֹל דִּטְעַם טַעַם דְּאִיסּוּרָא אֲבָל קָטָן זְכוּת הוּא לוֹ. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד מַאי לָאו דְּאַטְבְּלִינְהוּ עַל דַּעַת בֵּית דִּין. לָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּגֵר שֶׁנִּתְגַּיְּירוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עִמּוֹ דדְּנִיחָא לְהוּ בְּמַאי דְּעָבֵיד אֲבוּהוֹן. אָמַר רַב יוֹסֵף ההִגְדִּילוּ יְכוֹלִין לְמַחוֹת אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי הַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ הִגְדִּילוּ יְכוֹלִין לְמַחוֹת יָהֲבִינַן לַהּ כְּתוּבָה דְּאָזְלָה וְאָכְלָה בְּגֵיוּתַהּ. ולְכִי גָדְלָה לְכִי גָדְלָה נָמֵי מְמַחֲיָיא וְנָפְקָא זכֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה שָׁעָה אַחַת וְלֹא מִיחֲתָה שׁוּב אֵינָהּ יְכוֹלָה לְמַחוֹת. מֵתִיב רָבָא אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת וְעַל הַנְּתִינָה וְעַל הַכּוּתִית וְעַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד יֵשׁ לָהֶן קְנָס וְאִי אָמְרַתְּ הִגְדִּילוּ יְכוֹלִין לְמַחוֹת יָהֲבִינַן לַהּ קְנָס דְּאָזְלָה וְאָכְלָה בְּגֵיוּתַהּ. לְכִי גָדְלָה לְכִי גָדְלָה נָמֵי מְמַחֲיָיא וְנָפְקָא כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה שָׁעָה אַחַת וְלֹא מִיחֲתָה שׁוּב אֵינָהּ יְכוֹלָה לְמַחוֹת. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא הָתָם קְנָסָא הַיְינוּ טַעְמָא שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי חכְּתוּבָּה הַיְינוּ טַעְמָא שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: טהַגָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה וְקָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה וּמוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָן מָאתַיִם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ימוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָנֶה. כבְּתוּלָה אַלְמָנָה גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה מִן הַנִּישּׂוּאִין כְּתוּבָּתָן מָנֶהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
גיור של קטן

ציון ב.ד.ה.ו.ז.
גמרא. אמר רב הונא: גר קטן - מטבילין אותו על דעת בית דין... לימא מסייע ליה: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד; מאי לאו, דאטבלינהו על דעת בית דין? לא, הכא במאי עסקינן? בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון. אמר רב יוסף: הגדילו - יכולין למחות... ואי סלקא דעתך הגדילו יכולין למחות - יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה? לכי גדלה. לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא! כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות.
גר קטן - מטבילין אותו על דעת בית דין, שזכות היא לו. וכו׳.(רמב״ם איסורי ביאה יג, ז)
בן נח שנתגייר ומל וטבל, ואחר כך רצה לחזור מאחרי ה׳ ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקודם - אין שומעין לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג, ואם היה קטן כשהטבילו אותו בית דין - יכול למחות בשעה שיגדיל, ויהיה גר תושב בלבד, וכיון שלא מיחה בשעתו - שוב אינו ממחה, אלא הרי הוא גר צדק. וכו׳.(רמב״ם מלכים י, ג)
עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב - יכול לגייר אותו, ואם אין לו אב ובא להתגייר, או אמו מביאתו להתגייר - בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו בית דין - יכול למחות משיגדיל, ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים.
במה דברים אמורים? בשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל - שוב אינו יכול למחות.(שו״ע יורה דעה רסח, ז-ח)
א. על ידי בית דין.

בגמרא אמר רב הונא שבית דין יכול לגייר את הקטן מצד הדין של זכין לאדם שלא בפניו, ומקשים התוספות (ד״ה מטבילין) איך מועיל הגיור, הלא זכיה היא מטעם שליחות וידוע שאין שליחות לקטן.
התוספות והרא״ש (בתוספותיו) מתרצים תחילה שהגיור תקף רק מדרבנן, אולם רב הונא סובר כדעה במסכת יבמות (פט, ב) שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, ולכן הוא מחשיב אותו כגר גמור שמותר בבת ישראל, וקידושיו קידושין.
בתירוצם השני הם כותבים שיש לגיור תוקף מן התורה, מפני שבדבר שהוא זכות גמורה יש גם לקטן זכיה. גם הריטב״א מסיק שיש לקטן זכיה, ולדעתו זכיה אינה מטעם שליחות.
התוספות במסכת סנהדרין (דף סח, ב ד״ה קטן) דוחים את ההסבר שהגיור מועיל מצד הכח שיש לחכמים לעקור דבר מן התורה, מפני שלדעתם ההלכה היא שאין להם כח לעקור בקום ועשה אלא רק בשב ואל תעשה.
לפיכך הם מתרצים שהגיור תקף מהתורה משום שאין זו זכיה רגילה שעושים עבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו במעשה הטבילה, שנעשה על ידו גר שנכנס תחת כנפי השכינה, ורק אם מישהו אחר מבקש לזכות עבור הקטן אין הזכיה מועילה מפני שאין שליחות לקטן.
התוספות מוסיפים שהמילה והטבילה מועילים בהיותו קטן מפני שנעשו בגופו, אבל עדיין צריך להשלים את הגרות על ידי קבלת מצוות, וזו נעשית כשנעשה גדול, שכיון שאינו מוחה הרי מוכח שהסכים לקבל את המצוות.
מדבריהם יוצא שכל עוד הוא קטן הריהו נחשב כגר אף בלי קבלת מצוות, ורק כשנעשה גדול הוא צריך לקבלם, ואז די בכך שאינו מוחה כדי שיחשב כאילו הסכים לקבל עול מצוות.
לעומת זאת נראה שלדעת התוספות בסוגייתנו הגיור חייב לכלול מלכתחילה הסכמה לקבלת מצוות, וזו נעשית על ידי בית הדין שמזכה אותו עד שנחשב כאילו הסכים להתגייר, ולכן כדי להסביר איך הגיור מועיל הכרחי להסתמך על הגדר הרגיל של זכיה שמועילה מטעם שליחות.
גם הרמב״ן בחידושיו למסכת בבא מציעא (דף עא, ב) כותב שהזכות של הגרות מועילה מהתורה למרות שבענייני ממונות אין לקטן זכיה מהתורה, ויתכן שסובר כדברי התוספות בסנהדרין. רש״י (ד״ה על דעת) כותב שבית הדין נעשים לו כאב, וכותב השיטה מקובצת שכוונתו לפרש שזכיה זו עדיפה ואינה מטעם שליחות. כך משמע גם מדברי המאירי שכותב שענינו של הקטן מסור לבית הדין כדרך שענין הבן מסור לאב, להכניסו בברית ולקדושת אמונה.
בדומה לזה כותב הש״ך בנקודות הכסף (יו״ד סי׳ שה ד״ה מכאן) שלבית הדין יש כח גדול, שאף על פי שאין זכיה ושליחות לקטן יכול בית הדין לזכות עבורו.
ב. תוקף הגיור.

לפי כל ההסברים שנזכרו יש לגיור תוקף לדיני תורה, אם מפני שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה, ואם מפני שהגיור עצמו תקף מהתורה.
אולם הריטב״א מביא דעה לפיה הגרות של הקטן מועילה רק לדינים דרבנן, ואינה מועילה לדינים מדאורייתא כמו שחיטה וכדומה, ואם קידש בת ישראל ובא אחר וקידשה - צריכה גט מהשני. לדעה זו לא יתכן שיחולו עליו כל הדינים של גר מדאורייתא כאשר יכול למחות כשיגדל ולבטל הכל למפרע, ונמצא ישראל אוכל נבלות או אשת איש יוצאת בלא גט.
הב״ח והפני יהושע (על התוס׳) מדייקים כשיטה זו מלשון רש״י שכותב (שם) שהרי הוא גר שמגעו ביין כשר, מכאן שאינו גר לכל דבר אלא רק לדינים מדרבנן כמו מגע ביין.
אולם יש להעיר שהמאירי כותב שנעשה גר גמור להיות מגעו ביין כשר ולכל דבר, הרי שמזכיר את הפרט הזה במיוחד למרות שסובר שהינו גר גמור לכל דבר. אכן הרצי״ה קוק זצ״ל (בהערות לספר דעת כהן סי׳ קמז) מסביר שאין כוונת רש״י שהגרות חלה רק לדיני דרבנן, אלא שכיון שמצינו במסכת עבודה זרה (דף נז, א) שיש גרים שגם לאחר שמלו וטבלו מגעם ביין עושהו יין נסך עד שתשתקע עבודה זרה מפיהם - מחדש רש״י שגר קטן נעשה גר גמור אפילו לענין מגע היין, וכל שכן לשאר הדינים.
הרשב״א והריטב״א כותבים שמהלשון הסתמית של רב הונא משמע שזו גרות גמורה שמועילה לכל דבר, ומסבירים שאף על פי שיכול למחות - אין חוששים שימחה, מפני שחזקה עליו שימשיך לחיות כישראל גמור כפי שהתרגל, והאפשרות שימחה נחשבת לדבר שאינו שכיח.
הרשב״א מוסיף להוכיח כדבריו מהמשנה עצמה שמדברת על גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים שנישאה לישראל, מכאן שהגיור מתיר איסור דאורייתא של נישואין עם גוים. אולם הריטב״א דוחה ראיה זו וכותב שבנישואין עם גוי אין איסור דאורייתא, ועיין על כך בבירור הלכה למסכת עבודה זרה דף לו, ב ציון ב-ג.
ג. כשמתגייר עם האב.

הגמרא מעלה אפשרות לחלק בין קטן שנתגייר על ידי בית הדין לבין קטן שנתגייר עם אביו, ובכך דוחה את הראיה לדברי רב הונא מהמשנה, מפני שאפשר שהמשנה עוסקת בגר שנתגייר עם אביו.
אולם למעשה כיון שהלכה כרב הונא שבית הדין יכול לגייר את הקטן - מסתבר שאין הבדל בין הגיור הזה לבין גיור שנעשה עם האב, וכך כותב רש״י (ד״ה הגדילו) שמשגדל יש לו זכות מחאה גם כשנתגייר עם אביו, מכאן שסובר שאין הבדל בין הגיורים. הרשב״א מוכיח זאת מהגמרא שמקשה על רב יוסף מהמשנה, ממנה משמע שאין אפשרות למחות, ואינה מתרצת שמדובר במשנה בקטן שנתגייר עם אביו. הריטב״א מוסיף שלכן נוקט רב יוסף בלשון רבים ״הגדילו״, ולא בלשון יחיד כרב הונא. כך פוסקים גם הר״ן (ד, א בדפי הרי״ף ובחידושיו), הרי״ד והמאירי. מאידך גיסא מבין החתם סופר (שו״ת יו״ד סי׳ רנג) מלשון בעל הלכות גדולות שסובר שקטן שנתגייר עם אביו אינו יכול למחות לאחר שגדל, ועיין עוד להלן (פרק ד ופרק ה).
רש״י עצמו כותב שרב הונא מדבר על קטן שאין לו אב, ואמו הביאתו להתגייר, ומפרש הב״ח שלאב יש כח מיוחד שאין לאם, ולכן רק אם היא מביאתו צריכים להסתמך על הכח של בית הדין, וכן נראית דעת המאירי.
אולם הרשב״א כותב שאין כוונת רש״י לחלק בין האב לבין האם, שכן הבנים נגררים אחר האם כשם שהם נגררים אחר האב, ולדעתו כוונת רש״י לפרש שמדובר כשהאם מביאה את הבן להתגייר והיא עצמה אינה מתגיירת. הוא מסביר שבית הדין אינו מחזר אחר גוים קטנים בשביל לגיירם, ולכן הוצרך רש״י לומר שמדובר שהאם הביאתו. אולם לפי הסברו לא ברור מדוע נמנע רש״י מלפרש שהאב אינו רוצה להתגייר ומביא את בנו לגיור.
הרמב״ם אינו מזכיר בהלכותיו שיש דין מיוחד בגיור שנעשה על ידי האב. הטור והשלחן ערוך כותבים תחילה את האפשרות של גיור על ידי האב, ומוסיפים שאם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר - הרי הוא מתגייר על ידי בית הדין. עם זאת הם כותבים שבין כך ובין כך יכול למחות משיגדל, וצריך לומר שאף על פי שכח האב חזק יותר מכח בית הדין - גם אצלו הגיור פועל מטעם זכיה, ולכן יכול הבן למחות כשיגדל ולומר שאינו חפץ בזכות זו.
ד. בבא מעצמו.

בעל הלכות גדולות (הוצ׳ מקיצי נרדמים ח״א עמ׳ 218) כותב שאין מקבלים חרש, שוטה וקטן שבאו להתגייר מפני שאינם כשרים להתנות עליהם, אבל ניתן למול קטן על פי אבותיו. הטור תמה מדוע אינו פוסק כרב הונא, ומתרץ הבית יוסף שלדעת בעל הלכות גדולות זוהי כוונת רב הונא שאין מגיירים את הקטן אלא אם הביאוהו אביו או אמו, ולדעתו לכך מתכוון גם רש״י כשכותב שאמו הביאתו.
אולם הרשב״א והר״ן (שם) כותבים שמגיירים את הקטן אפילו בא מעצמו, אלא שבית הדין מצידו אינו מצווה לחזר אחר הקטנים בשביל לגיירם. עם זאת הם כותבים שהגיור מועיל אפילו כשבית דין גיירו מעצמו, וכן משמע מדברי הרי״ד שמפרש שמדובר בתינוק שנמצא מושלך או שלקחו אותו בשבי.
לעומתם כותב המרדכי (יבמות סי׳ מ) בשם הראבי״ה שדוקא אם הקטן בא מעצמו ומבקש שיגיירוהו שומעים לו, אבל אם אינו רוצה - אי אפשר לגיירו. כך נראה גם מלשון הרא״ה והמאירי שכותבים שמדובר בקטן שתובע שיגיירוהו, וצריך לומר שסוברים שאף על פי שזכין לאדם שלא בפניו - אי אפשר לקיים זאת בעל כרחו של הקטן. עם זאת יתכן שגם לדעתם ניתן לגייר תינוק ותינוקת שאין בהם שום דעת לומר שרוצים או שאינם רוצים, ורק כשהקטן אומר במפורש שאינו רוצה אין לגיירו. כך משמע מהגמרא שמביאה ראיה לרב הונא מהמשנה שעוסקת בגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים, ודוחה את הראיה שמדובר כשנתגיירה עם אביה, משמע שבתחילה סברה הגמרא שמדובר כשנתגיירה בלי אביה, מכאן שמגיירים קטן אפילו אינו בא מעצמו, שהרי יש להניח שתינוקת פחותה מבת שלש שנים אינה באה מעצמה ומבקשת שיגיירו אותה.
הרמב״ם כותב בהלכות עבדים (ח, כ) שאם ישראל תקף גוי קטן והטבילו - הרי זה גר, והכסף משנה כותב שהמקור לכך מסוגייתנו, הרי שמבין שמגיירים את הקטן אף בעל כרחו. אולם הלחם משנה תמה עליו ומביא את דעת הראבי״ה שאי אפשר לגיירו בעל כרחו.
האור שמח כותב שהמקור לדברי הרמב״ם הוא בירושלמי יבמות (פרק ח, א), וזהו דין מיוחד שנוגע רק לקטן שנמצא תחת ידו של הישראל, שכיון שיכול לשעבדו - יכול גם להטבילו לגרות בעל כרחו.
השלחן ערוך בהלכה שלפנינו כותב שאם אין לו אב ובא להתגייר - בית דין מגיירים אותו, ומדייק הש״ך (סקט״ז) שסובר שדוקא כשבא מרצונו ניתן לגיירו, אבל אם אינו רוצה - אינו גר, וכן כותב הב״ח בדעת הטור.
ה. זכות המחאה כשיגדל.

כאמור, דעת רש״י היא שזכות המחאה נתונה לקטן שהתגייר בין על ידי בית דין ובין על ידי אביו.
הרי״ף מביא את הדין של גר קטן במסכת יבמות (דף טז, ב), אבל אינו מזכיר שם שיכול למחות כשיגדל.
הריטב״א מסביר שכנראה הרי״ף סובר שאין הלכה כדברי רב יוסף בסוגייתנו שיכול למחות, מפני שאביי ורבא מקשים עליו, ומשמע שאינם סוברים שיכול למחות, והלכה כמותם.
אולם הריטב״א עצמו, הרשב״א והר״ן פוסקים שיכול למחות ומסבירים שאף אביי ורבא מסכימים לדברי רב יוסף שיכול למחות, ורק ביקשו ליישב את המשניות לפי דבריו. הכסף משנה (הל׳ מלכים) מוסיף שכיון שמבואר בגמרא שקושית אביי אינה נראית לרבא וקושית רבא אינה נראית לאביי - ראוי לפסוק כרב יוסף שיכול למחות.
הרמב״ן (מלחמת ה׳, שבת דף נה, ב בדפי הרי״ף, מובא בר״ן על הרי״ף בסוגייתנו) מסביר את השמטת הרי״ף בדרך שונה, שמפרש שדברי רב יוסף בסוגייתנו שיכול למחות נאמרו רק לגבי גר קטן שנתגייר על ידי אביו, ולא לגבי קטן שנתגייר על ידי בית דין, שהוא אינו יכול למחות מפני שאומרים ״מה כח בית דין יפה״, ולכן אין אפשרות למחות ולבטל למפרע את מעשה בית הדין.
גם מדברי בעל הלכות גדולות (שם) נראה שאינו פוסק להלכה שיכול למחות, שכן אינו מזכיר את האפשרות הזו. החתם סופר (שם) מסביר שכיון שסובר שאין מגיירים קטן אלא עם אבותיו, כמבואר לעיל - ממילא אין הגיור תלוי בו ואינו יכול למחות. מלבד זה הוא כותב שכאשר מתגייר עם אביו - הרי זו זכות כל כך גדולה שבודאי מלכתחילה היתה דעתו נוחה מאד מהגיור, כדי שלא ישאר גוי ולא יוכל לחיות עם אביו, ולכן אינו יכול לחזור בו.
הרמב״ם בהלכות איסורי ביאה כותב שמטבילים גר קטן על דעת בית דין, ואינו מזכיר את האפשרות שיחזור וימחה. לעומת זאת בהלכות מלכים הוא כותב שיכול למחות, ומסביר הב״ח שהמשמעות העיקרית של זכות המחאה היא לכך שאין להענישו לאחר שמחה, ולכן הוא מזכיר זאת בהלכות מלכים שם עוסק הרמב״ם בעונשין לבני נח שעברו על המצוות.
החתם סופר (שם) מסביר בדרך אחרת, שהרמב״ם מחלק בין קטן שנתגייר עם אביו, שאינו יכול למחות, ועליו מדובר בהלכות איסורי ביאה, לבין קטן שבא מעצמו וגיירוהו בית דין, שיכול למחות, ועליו מדובר בהלכות מלכים.
ו. זמן המחאה.

הגמרא מסיקה שגר קטן שגדל שעה אחת ולא מחה - שוב אינו יכול למחות. לפי זה כותב הרא״ה שהמחאה מועילה דוקא לפני שגדל, ומה שאמרו ״הגדילו יכולין למחות״ - היינו עד שיגדלו.
אולם הרשב״א, הריטב״א והר״ן מדייקים מלשון הגמרא שיכולים למחות רק לאחר שגדלו, ועל כן הם מקשים איך אפשר לצמצם את זמן המחאה לאותה שעה שנעשים גדולים, ומתרצים שהמחאה מתחילה בעודם קטנים, ומועילה מפני שנמשכת גם לאחר שגדלו.
המאירי חולק עליהם וכותב שאין המחאה צריכה להיות ברגע הראשון שנעשים גדולים, אלא ממתינים שעה אחת משגדלו, ואם לא מחו בה - שוב אינם יכולים למחות.
התוספות (ד״ה לכי) והרא״ש (בתוספותיו) מפרשים שזכות המחאה נשמרת במשך כל הזמן שלא נהגו מנהג יהדות בגדלותם. בדומה לכך כותבים הרשב״א והריטב״א בשם התוספות שצריך להודיע להם עונשן של מצוות, וכל זמן שלא הודיעום - יכולים למחות.
הרי״ד מפרש שיכולים למחות מאותה שעה שבאו לכלל דעת עד שמביאים שתי שערות. יתכן שסובר כדעת החתם סופר (שם סי׳ שיז) שכותב שבן נח נעשה גדול כשבא לכלל דעת, שלא כמו בישראל שנעשה גדול רק לאחר שהביא סימנים.
השלחן ערוך כותב כדברי התוספות שיכול למחות כל זמן שלא נהג מנהג יהדות משעה שגדל.
גמרא. ואי סלקא דעתך הגדילו יכולין למחות - יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה? לכי גדלה... ואי אמרת הגדילו יכולין למחות - יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה? לכי גדלה.
...לפיכך, אם בא לקטנה שהטבילוה בית דין כסף כתובתה או קנס אונס או מפתה - יהיה הכל תחת יד בית דין עד שתגדיל ולא תמחה בגירות, שמא תטול ותגדיל ותמחה, ונמצאת זו אוכלת בגיותה מעות שאין לה זכות בהן אלא בדיני ישראל.(רמב״ם מלכים י, ג)
תשלום כתובה וקנס לגיורת קטנה

אביי ורבא מקשים על רב יוסף, שאמר שגר קטן יכול למחות משיגדל, איך גיורת שנתגיירה בהיותה קטנה מקבלת כתובה או קנס ולא חששו שתמחה ותחזור להיות גויה. הגמרא מתרצת שאינה מקבלת את הכסף עד שתגדל ולא תוכל למחות עוד.
הרמב״ם פוסק על פי תירוץ הגמרא שאין נותנים לה לא את הכתובה ולא את הקנס עד שתגדל.
לעומתו פוסק בעל ההשלמה (מובא בשטמ״ק) שרק את הקנס אינה מקבלת עד שתגדל, אבל את הכתובה מקבלת מייד, וכן כותב בעל הגהות אשרי (סי׳ כא) בשם מהרי״ח. המאירי מסביר שכך משמע בגמרא שמסבירה שרבא לא הקשה את קושית אביי מפני שיש סברה לתת לה את הכתובה גם בקטנותה, כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, והלכה כרבא.
אולם המאירי עצמו מסיק שרבא אינו חולק על אביי, והגמרא באה רק להסביר מדוע רבא העדיף להקשות על רב יוסף מהדין של קנס ולא מהדין של כתובה, אבל להלכה אין מחלוקת שיש לעכב גם את תשלום הכתובה וגם את תשלום הקנס. השיטה מקובצת מדייק כך גם מלשון רש״י (ד״ה אביי וד״ה רבא), אבל מלשון הרמב״ן והרשב״א הוא מדייק שמפרשים שאביי ורבא נחלקו להלכה, שלאביי מקבלת את הקנס בהיותה קטנה ולא את הכתובה, ולרבא מקבלת את הכתובה ולא את הקנס.
מלבד זה יש להעיר שלפי המבואר לעיל (ציון ה) יש שמבינים שהרי״ף מפרש שאביי ורבא חולקים על רב יוסף, וסוברים שאין הגר הקטן יכול למחות בכלל, והלכה כמותם, וממילא יוצא שאין שום סיבה לעכב את תשלומי הכתובה והקנס לגיורת הקטנה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144