×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות ח׳:גמרא
;?!
אָ
וַאֲפִילּוּ {במדבר ל״ב:ג׳} עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן, שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר, מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. רַב בֵּיבַי בַּר אַבַּיֵי סְבַר לְאַשְׁלוֹמִינְהוּ לְפָרָשִׁיָּיתָא דְּכוּלַּא שַׁתָּא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי. תְּנָא לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתֵּי: כְּתִיב: {ויקרא כ״ג:ל״ב} ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב״. וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין, וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֵלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּתְּשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.. סְבַר לְאַקְדּוֹמִינְהוּ, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא, תְּנֵינָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר. כְּדַאֲמַר לְהוּ ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְנֵיהּ: ״אַשְׁלִימוּ פָּרָשִׁיּוֹתַיְיכוּ עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם, וְהִזָּהֲרוּ בַּוְּרִידִין כְּרִבִּי יְהוּדָה״, דִּתְנַן: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הַוְּרִידִין. וְהִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ, דְּאָמְרִינַן: לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחוֹת בָּאָרוֹן. אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵיהּ: כְּשֶׁאַתֶּם חוֹתְכִין בָּשָׂר, אַל תַּחְתְּכוּ עַל גַּב הַיָּד. אִיכָּא דְּאָמְרִי, מִשּׁוּם סַכָּנָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, מִשּׁוּם קִלְקוּל סְעוּדָה. וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית, וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.. ״וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית״.. אִיכָּא דְּאָמְרִי, לֹא תִּגְּנוּ בְּלֹא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, דְּלָא תִּנְסְבוּ גִּיּוֹרְתָּא, וא״דוְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲרַמִּית מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּרַב פַּפָּא, דְּרַב פַּפָּא אֲזַל לְגַבֵּי אֲרַמִּית, הוֹצִיאָה לוֹ מִטָּה, אָמְרָה לוֹ: ״שֵׁב!״ אָמַר לָהּ: ״אֵינִי יוֹשֵׁב עַד שֶׁתַּגְבִּיהִי אֶת הַמִּטָּה.״ הִגְבִּיהָה אֶת הַמִּטָּה וּמָצְאוּ שָׁם תִּינוֹק מֵת. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לֵישֵׁב עַל מִטַּת אֲרַמִּית. ״וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין״, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּאֲמַר ר׳רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אאָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. אֲמַר אַבַּיֵי: וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא, אֲבָל אִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא, לֵית לַן בַּהּ; וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלֵיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא, אֲבָל אִיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא, לֵית לַן בַּהּ; וְלָא אֲמַרַן אֵלָּא דְּלָא דָרֵי טוּנָא, וְלָא רָהֵיט, וְלָא מַנַּח תְּפִילִּין, אֲבָל אִיכָּא חַד מֵהָנָךְ, לֵית לַן בַּהּ.: תַּנְיָא: אָמַר ר״ערִבִּי עֲקִיבָא: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַמָּדִיִּים: כְּשֶׁחוֹתְכִין אֶת הַבָּשָׂר, אֵין חוֹתְכִין אֵלָּא עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן; כְּשֶׁנּוֹשְׁקִין, אֵין נוֹשְׁקִין אֵלָּא עַל גַּב הַיָּד; וּכְשֶׁיּוֹעֲצִין, אֵין יוֹעֲצִין אֵלָּא בַּשָּׂדֶה. אֲמַר רַב אִדָּא בַּר אַהֲבָה: מַאי קְרָאַהּ? {בראשית ל״א:ד׳} ״וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ״.: תַּנְיָא: אֲמַר רַבַּן גַּמְלִיאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַפַּרְסִיִּים: הֵן צְנוּעִין בַּאֲכִילָתָן, וּצְנוּעִין בְּבֵית הַכִּסֵּא, וּצְנוּעִין בְּדָבָר אַחֵר.: {ישעיהו י״ג:ג׳} ״אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקוּדָּשָׁי״, תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ הַפַּרְסִיִּים הַמְּקוּדָּשִׁין וּמְזוּמָּנִין לַגֵּיהִנָּם.: רַבַּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: וְכוּ׳.: אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כר״גכְּרַבַּן גַּמְלִיאֵל. תַּנְיָא: ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בפְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה, אַחַת קוֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְאַחַת לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה.. הָא גּוּפָא קַשְׁיָא! אֲמַרְתְּ ״פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה״, אַלְמָא לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר לֵילְיָא הוּא! וַהֲדַר תָּנֵי ״יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה״, אַלְמָא יְמָמָא הוּא! לָא, לְעוֹלָם לֵילְיָא הוּא, וְהָא דְּקָרֵי לֵיהּ יוֹם, דְּאִיכָּא אֱינָשֵׁי דְּקָיְימִי בְּהָהִיא שַׁעְתָּא. אֲמַר רַב אֲחָא בַּר חֲנִינָא אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּרַב אֲחָא בַּר חֲנִינָא אַהָא דְתַנְיָא: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רִבִּי עֲקִיבָא: גפְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קִרְיַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, אַחַת קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וְאַחַת לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה. הָא גּוּפָא קַשְׁיָא! אֲמַרְתְּ ״פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם״, אַלְמָא קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה יְמָמָא הוּא! וַהֲדַר תָּנֵי ״יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה״, אַלְמָא לֵילְיָא הוּא!מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
האיסור לעבור מאחורי בית הכנסת בשעת התפילה

ציון א.
גמרא. דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. אמר אביי: ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא - לית לן בה. ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא, אבל איכא בי כנישתא אחרינא - לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך - לית לן בה.
אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין, אלא אם כן היה נושא משאוי, או שהיה לבית הכנסת שני פתחים בשני רוחות, שהרואה אומר שמא ילך ויכנס מפתח האחר. וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות - יאמר הרואה שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו. ואם יש לו תפילין בראשו - מותר לו לעבור ואף על פי שאין שם אחד מכל אלו, שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר מצוות ואינו ממבטלי תפילה.(רמב״ם תפילה ו, א)
אסור לעבור חוץ לבית הכנסת בצד שהפתח פתוח בו בשעה שהצבור מתפללים, מפני שנראה ככופר כיון שאינו נכנס להתפלל, ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין או שיש בית הכנסת אחר בעיר, או שיש לבית הכנסת זה פתח אחר, [או שרוכב על הבהמה] - מותר.(שו״ע אורח חיים צ, ח)

לפי המבואר בגמרא טעמו של האיסור הוא מפני החשד, שלא יאמרו שאינו נכנס לבית הכנסת להתפלל. על פי זה מובן שהכוונה למי שעובר מהצד של הפתח, כי רק שם רואים אותו שעובר ואינו נכנס, ונמצא שאין הפירוש כאן זהה בהכרח לפירוש של אחורי בית הכנסת לעיל בדף ו, ב ציון ה, שם הובא שיש מפרשים שנמצא מאחורי בית הכנסת דוקא בצד שאין בו הפתח, ומתפלל לכיוון הפוך משאר המתפללים או כשאחוריו לכיוון בית הכנסת.
רבינו יונה (דף ג, ב בדפי הרי״ף) עומד על הקושי שיש לפירוש זה כשמשווים את שתי הסוגיות, ומתרץ בדוחק שאפשר ששני הצדדים נקראים אחורי בית הכנסת, פעמים הצד שבו הפתח ופעמים הצד שאין בו פתח.
הגר״א (סקי״ג) מביא את דברי רבינו יונה ומחזקם על פי התוספות במסכת עירובין (יח, ב ד״ה ולא). מלבד זה הוא כותב שרש״י מפרש אף כאן שהכוונה לצד שלא במקום הפתח, ודבריו תמוהים, כיון שבדברי רש״י כאן אין רמז לזה, ואולי יש טעות סופר וכוונתו לפירוש רש״י בערובין, שם הוא כותב שעומד מאחוריה, וניתן להבין שכוונתו למעבר בצד שאין בו פתח.
יתכן שיש להסביר בעיה זו שיש טעם נוסף לדין, שאינו מפני החשד אלא מפני שנחשב כמי שמבזה את בית הכנסת כשעובר לידו ואינו נכנס להתפלל עם כולם. טעם זה מובא במגן אברהם (סי׳ תרעא סקי״ב) כשבא להסביר את החילוק בין הדין של סוגייתנו לדין הדין המובא בהלכות חנוכה שאם יש לו חצר עם שני פתחים משתי רוחות - צריך להדליק בשתיהן מפני החשד, משמע שהחשד אינו מתבטל גם כשיש שני פתחים. לפיכך הוא מסיק שאין לפרש את הדין של סוגייתנו מפני החשד, שהרי פעמים רבות שאדם טרוד בעסקיו ואינו יכול ללכת לבית הכנסת. כמו כן מדוע שלא נחשדהו כשהולך בשוק בשעת התפילה, ומדוע אמרו רק את זה שלא יעבור מאחורי בית הכנסת. בעל כרחנו הטעם שלא יעבור מאחורי בית הכנסת בשעת התפילה הוא משום שנראה כפורק עול ומבזה את בית הכנסת. לפי טעם זה מובן מדוע אין איסור כשיש לבית הכנסת פתח אחר, ומאידך גיסא מובן מדוע יש לאסור גם כשעובר מאחורי בית הכנסת בצד שאין בו פתח.
בגמרא מובאות כמה הסתייגויות לאיסור, והן מובאות גם בהלכה, חוץ ממה שכתוב בגמרא שאין איסור כשרץ (״ולא רהיט״), ויתכן שיש בזה חילופי גרסאות בגמרא, וגם הרי״ף אינו גורס זאת.
מאידך גיסא, הרמ״א מוסיף שאין איסור כשרוכב על הבהמה וזה על פי הגרסה בגמרא לקמן (סא, א), ויש לעיין מדוע המחבר עצמו והרמב״ם אינם מזכירים את הפרט הזה, אשר נזכר בפסקי הרי״ף לקמן (דף מד, ב).


קריאת שמע מעלות השחר עד הנץ החמה

ציון ב.ג.
גמרא. תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה... איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה.
הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה - לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן, וכו׳.
מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שהשלים קודם שתנץ החמה - יצא ידי חובתו, ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך - קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר.(רמב״ם קריאת שמע א, י, יב)
מי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים... - יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר - שפיר קרינן ביה ״ובקומך״...
אם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס - יצא בדיעבד. הגה. ואם קראה בלא ברכות - יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות...
אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה - קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית, ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים - לא יקרא אז קריאת שמע פעם שניה לצאת בה ידי חובת קריאת שמע של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה - אי אפשר לחזור ולעשותו יום.(שו״ע אורח חיים נח, ג-ה)
הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה... - לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן, וכו׳.(שם רלה, ד)
א. קריאת שמע של ערבית.

בהמשך הגמרא (ט, א) מובא שההלכה היא כרבי שמעון שיכול לקרוא קריאת שמע של ערבית לאחר עמוד השחר, אלא שזו אינה הלכה לכתחילה אלא לשעת הדחק. בדרך זו מסביר הרי״ף (דף ב, א) גם את הפסיקה כרבן גמליאל שקורא בדיעבד עד עלות השחר, שאז גם כשקרא במזיד - יצא ידי חובה, מה שאין כן לאחר עלות השחר, שאם קרא במזיד או בפשיעה - לא יצא ידי חובתו. מכל מקום יוצא שאין מחלוקת בין רבן גמליאל לבין רבי שמעון.
בעל המאור חולק על הרי״ף וסובר שאי אפשר לקיים את כל השיטות להלכה, דהיינו את המחלוקת בין התנאים ואת המחלוקת בין שתי השיטות אליבא דרבי שמעון, וזאת משום שלא יתכן שיהיה זמן שקוראים בו קריאת שמע של ערבית ושל שחרית כאחד.
לפיכך הוא מסביר שרבן גמליאל סובר שקוראים קריאת שמע של ערבית עד עלות השחר ותו לא, ובדעת רבי שמעון יש שתי שיטות: לפי השיטה הראשונה הזמן שבין עלות השחר לבין הנץ החמה שייך רק ליום, ויכול לקרוא רק קריאת שמע של שחרית, אבל לפי השיטה השניה שייך הזמן הזה רק ללילה, ויכול לקרוא רק קריאת שמע של ערבית.
להלכה הוא פוסק כשיטה השניה בדעת רבי שמעון, כלומר שהזמן שעד הנץ החמה שייך עדיין לערבית, ושל שחרית אינו אלא מהנץ החמה כמנהג ותיקין, ועיין בבירור הלכה לקמן ט, ב ציון א על השיטות השונות בקשר לזמן של הותיקין.
לפי שיטתו יוצא שעד הנץ החמה יוצא ידי חובת קריאת שמע של ערבית אף כשקורא במזיד, למרות שכמובן ראוי מלכתחילה לקרוא עוד לפני חצות.
הראב״ד בהשגותיו על בעל המאור כותב שגם לדעת הרי״ף יש מחלוקת בין השיטות השונות, ורק להלכה פוסק הרי״ף שקורא קריאת שמע של ערבית לאחר עלות השחר רק בשעת הדחק. רבי שמעון עצמו לפי השיטה השניה סובר שקורא גם לכתחילה, אבל להלכה אין סוברים כמותו, והוא שאמרו כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.
לעומת זאת הריטב״א והרא״ש (סי׳ ט) מסכימים להבנה הנזכרת שלדעת הרי״ף אין מחלוקת בין השיטות השונות.
הרמב״ן (במלחמת ה׳) והרשב״א מסבירים זאת שבקריאת שמע אין זמן מוגדר של יום או לילה, שהרי התורה קבעה את מצותה ״בשכבך ובקומך״, ולכן יכולה להתקבל הלכה כזו על הזמן שיש ששוכבים בו ויש שקמים.
אמנם לפי זה אפשר לשאול מדוע אינו יוצא ידי חובת קריאת שמע של ערבית אף לאחר הנץ החמה שהרי יש שעדיין ישנים, אבל כותב הרמב״ן שאף בני מלכים אינם ישנים בשעה זו ורק נעורים במיטתם, והרשב״א כותב שהישנים בשעה ההיא הרי הם מיעוטא דמיעוטא, ואי אפשר לקבוע הלכה על פי מנהגם.
הרמב״ם, הטור והשלחן ערוך פוסקים כדברי הרי״ף שאפשר לקרוא בשעה זו קריאת שמע של ערבית וגם של שחרית.
עם זאת המחבר בשלחן ערוך מדגיש שלא יעשה כן באותו יום, כי אז נמצא שסותר את עצמו מיניה וביה, וכך מובא ברא״ש שלא מסתבר שיקרא בבת אחת של ערבית ושל שחרית באותה שעה. אבל מדברי התוספות (ד״ה לא וד״ה לעולם) משמע שסוברים שלפעמים קורא אחר עלות השחר שתי פעמים, של ערבית וגם של שחרית, ובאליה רבה מסביר שקורא פעמיים בתנאי שמפסיק בין הקריאות, שקורא של ערבית סמוך לעלות השחר ושל שחרית סמוך יותר להנץ החמה.
ב. קריאת שמע של שחרית.

לפי שיטת הרי״ף שהתבארה לעיל, שהלכה ככל הדעות שבסוגיה, יוצא שקורא קריאת שמע של שחרית כבר מעלות השחר, אולם כשם שהתבאר שקורא של ערבית לאחר עלות השחר רק בשעת הדחק - כך גם כותב הרי״ף לגבי שחרית, שיוצא מיד לאחר עלות השחר רק בדיעבד, או כשהיה אנוס כשמשכים לצאת לדרך וכיוצא בזה. לפי שיטתו צריך לומר שכל האמור לקמן (ט, ב) לגבי הזמן של קריאת שמע בשחרית נוגע לדין לכתחילה בלבד. כמו כן צריך לפרש את הדרשה המובאת במסכת מנחות (מג, ב) ״וראיתם אותו וזכרתם״ - ״ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו? זו קריאת שמע״, שהכוונה לאסמכתא בעלמא.
כאמור, בעל המאור חולק על הרי״ף וסובר שהלכה כדעה הקובעת שהזמן שמעלות השחר ועד הנץ החמה שייך לקריאת שמע של ערבית ולא של שחרית. הוא מוכיח כשיטתו מכמה סוגיות, מהן משמע שקוראים קריאת שמע של שחרית רק מהנץ, וכן היא ההלכה לדעתו בסוגיה לקמן (ט, ב). לעומתו מסכימים הרמב״ן, הרשב״א והמאירי לשיטת הרי״ף שבדיעבד יוצא ידי חובה בקריאה כבר מעלות השחר. עם זאת הם דנים בשיטתו לאור מה שלמדנו לקמן (ל, א) בברייתא שאם השכים לצאת לדרך - מקדים לעשות את כל המצוות: שופר, לולב ומגילה וגם תפילה, ודוקא לגבי קריאת שמע אמרו שלא יקרא אלא כשיגיע זמנה. משמע שאין קוראים בעלות השחר אף על פי שהזמן נחשב ליום לגבי כל המצוות, זאת אומרת שאין קוראים אז קריאת שמע אף בשעת הדחק, כשיוצא לדרך.
אכן, התוספות לקמן (ד״ה אבוה) כותבים בשם רש״י שמדובר שם על הקדמה של התפילה עוד לפני עלות השחר, ממילא מובן שקוראים קריאת שמע רק לאחר עלות השחר, ויתכן שזוהי גם שיטת הרי״ף בביאור הסוגיה לקמן. אולם כבר התוספות מקשים על הסבר זה, כי לא נראה שאפשר לקיים מצוות שזמנן ביום עוד לפני עלות השחר.
הרמב״ן (במלחמת ה׳) מתרץ שמדובר בברייתא בכגון שלא היתה שעת הדחק לענין קריאת שמע, ומוסברים הדברים על ידי הרשב״א והמאירי שיכול לקרוא קריאת שמע אחר כך בדרך ואינו יכול להתפלל, לפי שהתפילה כולה צריכה כוונה ובעמידה. לפי דבריהם לא מתכוון הרי״ף בדבריו לכל מי שיוצא לדרך אלא רק למי שיודע שלא יוכל לקרוא קריאת שמע בדרך, אף לא פסוק ראשון, וגם אינו יכול להתעכב ולא לצאת מפני הסכנה וכיוצא בה.
בדרך שונה כותב בעל שלטי הגבורים (ב, ב בדפי הרי״ף), שהרי״ף פוסק כרבי שמעון בן אלעזר בברייתא לקמן אשר אומר ״בין כך ובין כך קורא ומתפלל״, ומפרש בדבריו שכבר בעלות השחר קורא וגם מתפלל, שלא כפירוש רש״י לקמן שהכוונה שימתין עד לנץ ויקרא ויתפלל.
סוגיה נוספת הנידונית בקשר לשיטת הרי״ף היא במסכת יומא (דף לז, ב), שם למדנו שהקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, כיון שהקדימו וקראו קריאת שמע בעלות השחר.
הרמב״ן מתרץ שהפירוש הנכון שם הוא שלא יצא ידי חובת מצוה כהלכתה, אך אינו צריך לחזור ולקרוא, כשיטת הרי״ף.
הראב״ד מחדש שיתכן שלא יצא ידי חובה כיון שקנסוהו כדי שלא יהיה רגיל לקרוא עם אנשי משמר שהיו קוראים באותה שעה בכל יום. הרשב״א מביא את ההסברים האלה ומוסיף אפשרות שאכן יש מחלוקת בדבר, ואין הלכה כדברי הברייתא במסכת יומא.
התוספות (ד״ה לא) מפרשים את השיטה שבסוגייתנו שקורא קריאת שמע לאחר עלות השחר, שאין הכוונה מיד בעלות השחר אלא שממתין מעט כדי שיקרא משיכיר בין תכלת ללבן או בין תכלת לכרתי, כדברי המשנה לקמן (ט, ב). לפי זה לא מדובר כאן על שעת הדחק אלא על הדין לכתחילה, ולפי השיטות הסוברות שזה הזמן.
הרמב״ם פוסק כמו הרי״ף שיוצא בדיעבד כשקורא אחר עלות השחר, ובשעת הדחק קורא אז לכתחילה.
הטור (סי׳ נח) כותב שהקורא לאחר עלות השחר יוצא ידי חובה ובלבד שלא יהיה רגיל בכך, ודבריו מכוונים איפוא לתירוץ הנזכר, שבמסכת יומא אמרו שלא יצא ידי חובה שקנסוהו כדי שלא יהיה רגיל לקרוא עם אנשי משמר. כך מסבירים את הטור הב״ח והגר״א בביאורו לשולחן ערוך, ויוצא שאם קרא מוקדם רק באופן אקראי - יוצא ידי חובה.
אמנם הגר״א עצמו (סק״י) מעלה את האפשרות שהברייתא במסכת יומא חולקת על הברייתא שבסוגייתנו, ממילא להלכה אפשר שיוצא ידי חובה כפי שמשמע בסוגייתנו שנפסקה הלכה כרבי שמעון בר יוחאי, מכאן שיש מחלוקת, ועל כן צריך לפסוק את ההלכה.
לגבי שיטת הרמב״ם והרי״ף ראוי להעיר שיש הבדל בין קריאת שמע של ערבית לבין קריאת שמע של שחרית, שבעוד שבדין של ערבית הם כותבים שיוצא ידי חובה רק כשהיה אנוס ממש, הרי בדין של שחרית כותבים שיוצא ידי חובה בדיעבד בכל אופן, ורק לגבי הדין לכתחילה כותבים שלא יקדים ויקרא אלא בשעת הדחק. נראה שההלכה בערבית נלמדת מהגמרא בסוגייתנו שמספרת שההלכה נקבעה מכללא, מהמעשה של זוגא דרבנן שהשתכרו והתירו להם לקרוא אחר עלות השחר, משמע שרק באופן זה יוצא ידי חובתו. לעומת זאת בדין של שחרית אין בגמרא הסתייגות מפסיקת ההלכה, משמע שזו הלכה קבועה, אלא שלכתחילה לא יקרא לפני הזמן הנזכר במשנה לקמן (ט, ב).
השלחן ערוך פוסק כמו הרמב״ם שכל שהקדים - יוצא ידי חובה בדיעבד, ובשעת הדחק קורא אז גם לכתחילה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144