×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות ל״א:גמרא
;?!
אָ
אדָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ. ״וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי.״ אֲמַר עוּלָּא וְאִיתֵימָא רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא: אֲמַרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה בְּדָבָר זֶה, וְלֹא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה חוֹשְׁדֵנִי בְּדָבָר זֶה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַרָה לֵיהּ: לֹא אָדוֹן אַתָּה, לָאו אִיכָּא שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ גַּבָּךְ, שֶׁדַּנְתָּנִי לְכַף חוֹבָה וְלֹא דַּנְתָּנִי לְכַף זְכוּת, מִי לָא יָדְעַתְּ דְּ״אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי״. ״וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי״. אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַנֶּחְשָׁד בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. ״אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיַּעַל״. אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַשִּׁכּוֹר שֶׁמִּתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב הָכָא ״לִפְנֵי בַּת בְּלִיַּעַל״, וּכְתִיב הָתָם {דברים י״ג:י״ד} ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְּלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ״, מַה לְּהַלָּן ע״זעֲבוֹדָה זָרָה, אַף כָּאן ע״זעֲבוֹדָה זָרָה. ״וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם.״ אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לַחוֹשֵׁד אֶת חֲבֵרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְפַיְּיסוֹ; וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ״.: ״וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה׳ צְבָאוֹת״ אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ להקב״הלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְבָאוֹת, עַד שֶׁבָּאֲתָה חַנָּה וּקְרָאַתּוּ צְבָאוֹת. אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִכָּל צִבְאֵי צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמָךְ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ שֶׁתִּתֵּן לִי בֶּן אֶחָד! מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַעֲבָדָיו, בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד עַל הַפֶּתַח. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי פְּרוּסָה אַחַת! וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. דָּחַק וְנִכְנַס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, א״לאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשִׂיתָ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִיתֵּן לִי פְּרוּסָה אַחַת!: ״אִם רָאֹה תִרְאֶה״, א״ראֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם רָאֹה, מוּטָב, וְאִם לָאו, תִּרְאֶה, אֵלֵךְ וְאֶסְתַּתֵּר בִּפְנֵי אֶלְקָנָה בַּעֲלִי, וְכֵיוָן דְמִסְּתָּתַּרְנָא מַשְׁקוּ לִי מֵי סוֹטָה, וְאֵי אַתָּה עוֹשֶׂה תּוֹרָתָךְ פְּלַסְתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: {במדבר ה׳:כ״ח} ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״, הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״אִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת״, שַׁפִּיר, אֵלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח, נְקֵבוֹת, יוֹלֶדֶת זְכָרִים, שְׁחוֹרִים יוֹלֶדֶת לְבָנִים, קְצָרִים יוֹלֶדֶת אֲרוּכִים״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע, מְלַמֵּד בשֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה, נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. א״לאָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, יֵלְכוּ כָּל הָעֲקָרוֹת כּוּלָּן וְיִסְתַּתְּרוּ, וְזוֹ שֶׁלֹּא קִלְקְלָה נִפְקֶדֶת! אֵלָּא מְלַמֵּד שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, יוֹלֶדֶת בְּרֶיוַח, קְצָרִים, יוֹלֶדֶת אֲרוּכִים, שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים, אֶחָד, יוֹלֶדֶת שְׁנַיִם. מַאי ״אִם רָאֹה תִּרְאֶה״? דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.: ״בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ״, ״אַל תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ״, א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרִבִּי חֲנִינָא, ג׳שָׁלֹשׁ אֲמָתוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁלֹשָׁה בִּדְקֵי מִיתָה בָּרָאתָ בָּאִשָּׁה, וְאָמְרִי לַהּ שְׁלֹשָׁה דִּבְקֵי מִיתָה, וְאֵלּוּ הֵן: נִדָּה וְחַלָּה וְהַדְלָקַת הַנֵּר; כְּלוּם עָבַרְתִּי עַל אַחַת מֵהֶן?: ״וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים״, מַאי זֶרַע אֲנָשִׁים? אֲמַר רַב: גַּבְרָא בְּגוּבְרִין. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶרַע שֶׁמּוֹשֵחַ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וּמַאן אִינוּן? שָׁאוּל וְדָוִד. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: זֶרַע שֶׁשָּׁקוּל כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, וּמַאן אִינוּן? מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים צ״ט:ו׳} מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ, וְרַבָּנַן אָמְרִי: זֶרַע אֲנָשִׁים, זֶרַע שֶׁמּוּבְלָע בֵּין אֲנָשִׁים. כִּי אֲתָא רַב דֵּימֵי, אֲמַר: לֹא אָרוּךְ וְלֹא גּוּץ וְלֹא קָטָן וְלֹא אַלָּם וְלֹא צָחוֹר וְלֹא גִּיחוֹר וְלֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ.: ״אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה״, אֲמַר ריב״לרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: גמִכָּאן שֶׁאָסוּר לֵישֵׁב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תְּפִלָּה.: ״אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי״, א״ראֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: שְׁמוּאֵל, מוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. מִשּׁוּם דְּוַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר, הֵבִיאוּ הַנַּעַר אֶל עֵלִי. אֵלָּא אָמַר לָהֶן עֵלִי: קִרְאוּ כֹּהֵן, לֵיתֵי וְלִשְׁחוּט! חֲזַנְהוּ שְׁמוּאֵל דַּהֲווֹ מַהְדְּרִי בָּתַר כֹּהֵן לְמִישְׁחַט, אֲמַר לְהוּ: לְמַה לְכוּ לְאַהְדּוֹרֵי בָּתַר כֹּהֵן לְמִישְׁחַט, דשְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה! אַיְיתוּהוּ לְקַמֵּיהּ דְּעֵלִי, אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ: מִי כְתִיב ״וְשָׁחַט הַכֹּהֵן״? ״וְהִקְרִיבוּ הַכֹּהֲנִים״ כְּתִיב, המִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה; מִכָּאן לַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר. אֲמַר לֵיהּ: מֵימָר שַׁפִּיר קָא אָמְרַתְּ, מִיהוּ, מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבָּךְ אַתְּ, ווְכָל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּיב מִיתָה. אָתְיָא חַנָּה וְקָא צָוְחָה קַמֵּיהּ: אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה וְגוֹ׳. אֲמַר לַהּ: שִׁבְקִי לִי דְּאַעְנְשֵׁיהּ, וּבָעֵינָא רַחֲמֵי, וְיָהֵיב לִךְ רַבָּא מִינֵּיהּ! אֲמַרָה לֵיהּ: אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי.: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: עַל עִסְקֵי לִבָּהּ; אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ בָּאִשָּׁה, לֹא בָּרָאתָ דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה: עֵינַיִם לִרְאוֹת, וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, חוֹטֶם לְהָרִיחַ, פֶּה לְדַבֵּר, יָדַיִם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה, רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן, דַּדַּיִם לְהָנִיק בָּהֶן; דַּדַּיִם הַלָּלוּ שֶׁנָּתַתָּ עַל לִבִּי, לְמָה? לֹא לְהָנִיק בָּהֶן? תֵּן לִי בֵּן וְאֵנִיק בָּהֶן!: וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: זכָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית בַּשַּׁבָּת, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן חוֹזְרִין וְנִפְרָעִין מִמֶּנּוּ דִּין עוֹנֶג שַׁבָּת. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חלֵיתֵיב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתָא.: וַאֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: חַנָּה הִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה׳, מְלַמֵּד שֶׁהִטִּיחָה דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. וַאֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אֵלִיָּהוּ הִטִּיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: {מלכים א י״ח:ל״ז} וְאַתָּה הֲסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית. א״ראָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רִבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְאֵלִיָּהוּ?מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ציון א.
עיין בירור הלכה לערכין טז, ב ציון א.


איסור ישיבה בתוך ארבע אמות של המתפלל

ציון ג.
גמרא. ״אני האשה הנצבת עמכה בזה״, אמר רבי יהושע בן לוי: מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה.
...ואסור לישב בצד העומד בתפילה או לעבור לפניו, עד שירחיק ממנו ארבע אמות.(רמב״ם תפילה ה, ו)
אסור לישב בתוך ארבע אמות של מתפלל, בין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו צריך להרחיק ארבע אמות, ואם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפלות ואפילו בפרק איזהו מקומן - אינו צריך להרחיק, ויש מתיר בעוסק בתורה, אף על פי שאינו מתיקוני התפלות, ויש מי שאומר דהני מילי מן הצד, אבל כנגדו - אפילו כמלא עיניו אסור, ואפילו עוסק בקריאת שמע.
יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש - מותר.
אם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו - אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. הגה. ומכל מקום מדת חסידות היא לקום אפילו בכהאי גוונא.(שו״ע אורח חיים קב, א-ג)
א. מאחוריו, מצדדיו ומלפניו.

מלשון הגמרא ״שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה״ יש ללמוד שהאיסור נוהג בכל הצדדים, אולם מצינו שיש ספק אם אסור לשבת מאחוריו. כך דנים בעקבות ההסבר המובא ברא״ש (סי׳ ח) שהסמיכו את האיסור על גימטריא של ״זה״, שנים עשר, מכאן שיש חיוב להרחיק ארבע אמות מלפניו ומשני צידיו של המתפלל, אך לא מאחוריו, למרות שהרא״ש עצמו בנוסח שלפנינו מזכיר אף את האיסור מאחוריו. כך כותב המאירי ומוסיף שהאיסור הוא שלא ישב לידו ויבלבלו בתפילתו, מה שאין כן כשיושב מאחוריו שאין חשש שיבלבלו.
בתוספות בנוסח שלפנינו מובא שיש איסור גם לשבת מאחוריו, אך כבר המהרש״ל מעיר שנפלה טעות סופר בדבריהם, כי אין איסור מאחוריו. מאידך גיסא כותב הרמ״א בדרכי משה (סק״א) שאין למחוק את הנוסח שלפנינו ברא״ש ובטור, שכן גם בתוספות ובמרדכי (סי׳ קה) מובא שיש איסור גם מאחוריו, ומתרץ שאין זה סותר אף את הגימטריא, כי אפשר להחשיב את שני הצדדים כדבר אחד, וממילא יש רמז בגימטריא גם לאיסור מאחוריו.
המאירי עצמו מוסיף שראה בתלמוד המערב שיש חיוב הרחקה בין מלפניו ובין מאחוריו, ומסביר את הטעם שלא ישמע את חבירו מתפלל על צרכיו ויתבייש. לפי זה אין הבדל באיזה צד הוא נמצא, אולם יש לעיין בדבר, כי לפי טעם זה לא מובן מדוע אסרו רק את הישיבה בצידו של המתפלל ולא את העמידה בצידו.
בספר שבלי הלקט (סי׳ כה) ובתניא רבתי (מט ע׳ 80) מובא בשם רב האי גאון שיש איסור לשבת ליד המתפלל מפני שזה מקום שכינה, כמו שמצינו שפוסעים שלש פסיעות בסוף התפילה מפני כבוד השכינה. לפי זה, מדייק בעל עינים למשפט, אין איסור בישיבה מאחוריו כיון שאין זה מקום שכינה, שהרי פוסעים את הפסיעות לאחור מפני כבוד השכינה שנמצאת לפניו של המתפלל.
פירוש שונה מובא בספר שבלי הלקט (שם) ובתניא רבתי (שם), שכוונת הגמרא שיש להרחיק ארבע אמות היא לאמה אחת לכל צד, שהן ביחד ארבע. לפי זה האיסור אמנם נוהג מאחוריו כמו מלפניו, אך מצטמצם לאמה אחת בכל צד במקום ארבע.
לשון הרמב״ם היא שאסור לשבת בצד העומד בתפילה, ויתכן שניתן לדייק שאין איסור לשבת מאחוריו, ובלשון המחבר בשלחן ערוך הדברים מפורשים שאין איסור כזה, ורק הרמ״א מוסיף שיש איסור גם מאחוריו.
השלחן ערוך מביא דעה לפיה צריך להרחיק מלפניו יותר מארבע אמות עד שלא יראהו כלל, והיא הדעה המובאת בבית יוסף בשם ספר אוהל מועד (תפילה דרך ג נתיב ז). בהסבר דעה זו נראה לומר שההפרעה גדולה במיוחד כשיושב לפני המתפלל, ולא די בהרחקה של ארבע אמות.
ב. כשהיושב קדם למתפלל.

הטור כותב בשם הרא״ש שאינו צריך לקום, אך הטור עצמו כותב שמהפסוק בתפילת חנה לא משמע כך, שכן מדובר על כך שחנה באה למקומו של עלי הכהן שישב, מכאן שאסור לשבת ליד המתפלל אף על פי שישב שם בתחילה. מאידך גיסא כותב הטור שלשון הגמרא מוכיחה כדברי הרא״ש, שכן אמרו שאסור לשבת אצל המתפלל, משמע שאם הקדים וישב - אינו צריך לעמוד מפני המתפלל.
הבית יוסף כותב בשם מהר״י אבוהב שבאמת היושב שקדם אינו צריך לקום, אך עלי הכהן החמיר על עצמו מפני שאין זה נאה לשבת בצידו של המתפלל.
הב״ח מחלק בין מקום שאינו מיועד לתפילה לבין מקום שמיועד לתפילה, שאם המקום מיועד לתפילה - צריך לקום מפני המתפלל אפילו אם קדמו וישב שם מתחילה, כיון שאין לו רשות למנוע את מי שחפץ לבוא לאותו מקום ולהתפלל.
המחבר בשלחן ערוך פוסק כדברי הרא״ש שאינו צריך לקום, אך הרמ״א כותב שמידת חסידות היא שיקום.
ג. היושב ומתפלל או עוסק בתורה.

באוצר הגאונים (חלק התשובות) מובא שהאיסור חל רק על היושב ובטל ולא על היושב ומתפלל, אולם מצינו כמה דעות להגדרת הדברים.
התוספות (ד״ה מכאן) והרא״ש כותבים שאין לו איסור כשיושב ועוסק בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בהן. הבית יוסף מרחיב את ההיתר גם למי שיושב וקורא קרבנות, שכיון שנהגו לאומרן לפני התפילה - נעשו כחלק ממנה. אולם לדעת רבינו ירוחם (נתיב ג ח״ד) אין היתר כשקורא קרבנות או פסוקי דזמרה לשבת ליד המתפלל .
לגבי היושב ועוסק בתורה כותב הטור שאף על פי שתורה חמורה מתפילה, כמו שמצינו על מי שתורתו אומנותו שאינו מפסיק ממשנתו כדי להתפלל, בכל זאת אסור לו לשבת ליד המתפלל אשר מקבל עול מלכות שמים, והיושב לידו נראה כאילו אינו מקבל. אבל הבית יוסף חולק עליו וכותב שאף העוסק בתורה מקבל עליו עול מלכות שמים כמו זה שמתפלל, ועדיף ממנו, וכן כותבים הסמ״ג (עשין יט), הראבי״ה (סי׳ צב), רבינו פרץ והסמ״ק (סי׳ יא). לדעתם העיקר הוא שלא ישב ליד המתפלל כשהוא בטל, ובעל ארחות חיים (תפילה סי׳ נא) מחדש שמותר לשבת לידו אפילו כאשר מחזיק ספר בזרועו.
גם בעל הלבוש מתיר את הישיבה למי שעוסק בתורה בדברים שאינם מעניני התפילה, והמפרש עליו (אליה זוטא) מוסיף שמדובר דוקא על מי שעוסק בתורה בשפתיו ולא רק בהרהור.
המאירי מביא את דעות המתירים, אך כותב שהמנהג הוא להרחיק גם את היושב ועוסק בתפילה, וטעמו נראה שצריך להתרחק כדי שלא להפריע, וזה חל אף על היושב ומתפלל.
הרמב״ם אינו כותב שום היתר לישיבה, אבל השלחן ערוך מביא את הדעות המתירות, תחילה את המתירים למי שיושב ועוסק בתיקוני התפילות, ובהמשך אף את הדעה המתירה למי שיושב ועוסק בתורה.
ד. באדם חלש.

בעל התמיד (מובא בב״י בשם ארחות חיים) כותב שאינו צריך לקום, ומסביר הבית יוסף שחולשתו מוכיחה עליו ואינו נראה כמי שאינו מקבל עול מלכות שמים.
בשלחן ערוך מביא המחבר את הדעה הזו, והט״ז מקשה מדוע אינו יכול להתרחק קצת מעבר לארבע אמות, ועוד שהרי עלי הכהן היה זקן ובכל זאת עמד, וממנו למדנו את הדין, משמע שאין היתר לאדם חלש. אמנם נראה שאין זו ראיה, שכבר נזכר שעלי הכהן החמיר על עצמו כשעמד אף על פי שישב באותו מקום תחילה, אם כן אפשר שהחמיר על עצמו גם כשעמד אף על פי שהיה זקן וחלש.
בעל עינים למשפט כותב שיש לדון גם בזה לפי טעמי האיסור, שכן אם זה כדי שלא יפריע למתפלל - הרי אין סיבה להתיר זאת לאדם חלש.
המשנה ברורה (סקי״א) מסיק שיש לסמוך על ההיתר הזה כאשר אי אפשר לו להתרחק ממקומו בקלות, וראוי גם לציין שבארחות חיים מובא הדין הזה לגבי מי שיושב במקומו הקבוע, שכיון שהוא חלש - אינו צריך לקום.



ציון ד.ה.
עיין בירור הלכה לזבחים לא, ב ציון ג.



ציון ו.
עיין בירור הלכה לעירובין סג, א ציון א.


תענית בשבת

ציון ז.ח.
גמרא. ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא.
הרואה חלום רע - צריך להתענות למחר כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה. ומתענה ואפילו בשבת... והמתענה בשבת - מתענה יום אחר, מפני שביטל עונג שבת.(רמב״ם תעניות א, יב)
אסור להתענות בשבת עד שש שעות. הגה. ואפילו לומד ומתפלל - אסור.
יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא לו שלא לאכול - לא יאכל...
אדם המתענה בכל יום, ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת (פי׳ דבר קבוע) - יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הרב רבי יהודה החסיד.
מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו, וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת, וכו׳.(שו״ע אורח חיים רפח, א - ד)(סעיפים א-ג לא צוינו בעין משפט)

התוספות (ד״ה כל) כותבים בשם ר״ח שמותר להתענות בשבת דוקא תענית חלום, וכן מבאר את סוגייתנו הרי״ף (במסכת שבת ד, ב בדפיו). כך פוסקים להלכה הרא״ש (שבת פ״א סי׳ כד), הרי״ד והריא״ז בפסקיהם למסכת שבת, שתענית אחרת אסורה.
אולם הריטב״א כותב שמדובר גם על מי שמתענה לצורך תשובה ורוצה לשוב לה׳ בכל ליבו.
דעה דומה מובאת ברשב״א אשר מביא ראיה לדבר מדברי רב נחמן בר יצחק ״ליתיב תעניתא לתעניתא״, ואם מדובר בתענית חלום - הרי אין צורך בתענית נוספת, כפי שמוכח מהסוגיה במסכת שבת (יא, א) בה לא מוזכר שהמתענה תענית חלום צריך להתענות פעם נוספת, מכאן שבסוגייתנו מדובר על תענית שאינה תענית חלום.
יש להעיר שבמסכת תענית (יב, ב) נאמר במפורש שהמתענה תענית חלום בשבת צריך להתענות תענית נוספת, ונראה שדעה זו אינה גורסת זאת במסכת תענית, כשם שזה לא מוזכר במסכת שבת.
מלבד זה יש לציין שהשיטה המובאת ברשב״א אינה זהה לדברי הריטב״א, שכן לדעת הריטב״א סוגייתנו עוסקת גם בתענית חלום וגם בתענית תשובה, ויוצא שאף בתענית חלום יש להתענות פעם נוספת, ואילו לפי הדעה המובאת ברשב״א עוסקת סוגייתנו רק בשאר תעניות ולא בתענית חלום. עיין עוד בירור הלכה לשבת יא, א ציון ג.ד.ה. בענין תענית חלום בשבת.
הבדל נוסף בין שתי השיטות הוא שלדעת הריטב״א מותר להתענות בשבת רק תענית תשובה בנוסף לתענית חלום, ואילו לפי השיטה המובאת ברשב״א יתכן שגם תענית אחרת מותרת, כגון שמתענה מחמת עסקיו או יאושו.
במסכת פסחים (סח, ב) שנינו: ״מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי״, אולם הרשב״א (שו״ת ח״ד סי׳ רסב, מובא בבית יוסף סי׳ רפח) כותב שמר בריה דרבינא התענה בשבת דוקא תענית חלום, ואינו חולק על כל התנאים והאמוראים שאסרו לצום בשבת, ומוסיף הרשב״א שאף אם נפרש שהתענה סתם - אין הלכה כמותו.
המרדכי (ביצה סי׳ תרסט) כותב שמר בריה דרבינא סובר כרבי אליעזר האומר ״או כולו לכם או כולו לה׳⁠ ⁠״, ממילא יש היתר לצום בשבת, אולם אין הלכה כן.
המאירי (חי׳ למסכת ביצה טו, ב) מסביר שהיה במעלה של חסיד שפרש מתענוגי העולם הזה והתייחד עם בוראו ועשה כל הזמן תשובה, ולאדם במעלה כזו מותר לצום בשבת.
בעל הגהות מיימוניות (תענית פ״א אות ב) כותב שלמי שמתענה כל יום, ואם יאכל בשבת יגרם לו צער - מותר לצום אף בשבת, וזה היה מנהגו של מר בריה דרבינא. הוא מוסיף שכן נהגו כמה חסידים ואנשי מעשה, וכן נהג רבי יהודה החסיד.
הבית יוסף מביא את דברי האגור בשם בעל שבלי הלקט שלמי שהאכילה מזיקה לו מותר לצום, ויתכן איפוא שזה היה הטעם למנהגו של מר בריה דרבינא.
הרמב״ם כותב שהרואה חלום יצום בשבת, ונראה שסובר כרי״ף שסוגייתנו עוסקת דוקא בתענית חלום.
גם המחבר בשלחן ערוך כותב את הדין בקשר לתענית חלום, ומוסיף גם את העולה מדברי האגור והגהות מיימוניות שמותר לצום בשבת אם האכילה מזיקה לו או מצערת אותו.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144