×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ע״ו:גמרא
;?!
אָ
גְּדָנְפָא דְּלַיְשָׁא אַפּוּמַּאּ וּמַלְּיַוהּ מַיָּא וְאַרְתְּחַהּ אָמַר רָבָא מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא אִי לָאו רַב עֲקַבְיָה דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא קָסָבַר כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ מָה בּוֹלְעוֹ בְּנִצוֹצוֹת אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִצוֹצוֹת.: אהַסַּכִּין שָׁפָהּ וְהִיא טְהוֹרָה.: אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא בוְנוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בַּקַּרְקַע אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ גוּבְקַרְקַע שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה א״ראָמַר רַב כָּהֲנָא דוּבְסַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי סַכִּין יָפָה שֶׁאֵין בָּהּ גּוּמּוֹת נוֹעֲצָהּ עֲשָׂרָה פְּעָמִים בְּקַרְקַע אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הלֶאֱכוֹל בָּהּ צוֹנֵן. כִּי הָא דְּמָר יְהוּדָה וּבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ אֶתְרוֹגָא פְּסַק אֲכַל פְּסַק וְהַב לֵיהּ לְבָאטִי בַּר טוֹבִי הֲדַר דָּצַהּ עַשְׂרָה זִימְנֵי בְּאַרְעָא פְּסַק הַב לֵיהּ לְמָר יְהוּדָה א״לאֲמַר לֵיהּ בָּאטִי בַּר טוֹבִי וְהָהוּא גַּבְרָא לָאו בַּר יִשְׂרָאֵל הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ מָר קִים לִי בְּגַוֵּיהּ וּמָר לָא קִים לִי בְּגַוֵּיהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ אִידְּכַר מַאי עֲבַדְתְּ בְּאוּרְתָּא.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הכשרת סכין של גוים

ציון א–ה.
משנה (עה, ב). הסכין – שפה והיא טהורה.
גמרא. אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה. אמר רב כהנא: ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות – נועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לאכול בה צונן.
הלוקח סכין מן הגוים – מלבנה באש או משחיזה בריחים שלה, ואם היתה סכין יפה שאין בה פגימות – די לו אם נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים, ואוכל בה צונן, ואם היו בה פגימות או שהיתה יפה ורצה לאכול בה חמין או לשחוט בה – מלבנה או משחיזה כולה. שחט בה קודם שיטהרנה – מדיח מקום השחיטה, ואם קלף – הרי זה משובח.(רמב״ם מאכלות אסורות יז, ז)
סכין ישן, בין גדול בין קטן, הניקח מהגוי, אם בא להשתמש בצונן, אם אין בה גומות – נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה, וצריך שכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה, לפיכך לא ינעוץ במקום שנעץ נעיצה אחרת, ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי, (ולהשתמש בו בקביעות לא גרע משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן), ואם יש בה גומות, (או) שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה – מלבנה או משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה. הגה. ויש אומרים דהשחזה לא מהני רק לחתוך בה צונן, אבל לא לענין חמין, והכי נהוג לכתחלה. וכו׳.(שו״ע יורה דעה קכא, ז)
א. שיפה ונעיצה.

במשנה (עה, ב) נאמר שהסכין שפה והיא טהורה, ורש״י ור״י אלמנדרי (דף לט, א בדפי הרי״ף) מבארים שלוטשה באבן של נפחים. הרשב״א (תורת הבית הקצר ב״ד ש״ד, דף לה, א), הרי״ד בפסקיו והריא״ז (הלכה ו, יב) מוסיפים שעל ידי השיוף הוא מסיר את קליפת הסכין העליונה שבה נמצא האיסור.
רש״י (ד״ה ונועצה) ור״י אלמנדרי (שם דף מ, א ד״ה שלא) מביאים הסבר נוסף שהכוונה לשפשוף בבגד צמר שאינו חלק שבכך מעביר שמנינותה, וזו היא דעת הר״י מלוניל (על המשנה לעיל) ורבנו ירוחם (ני״ז ח״ח).
בגמרא מובאים דברי רב עוקבא בר חמא ״ונועצה עשר פעמים בקרקע״, ורש״י, הר״י מלוניל (שם) ור״י אלמנדרי (שם) מפרשים שרב עוקבא בא להוסיף על דברי המשנה שאף על פי ששפה צריך גם לנועצה בקרקע, ובעל פרי תאר (סקי״ב) מוכיח כן מלשון התוספות (ד״ה הסכין).
הרמב״ן מקשה על פירוש רש״י מדוע אין המשנה כותבת את כל שלבי ההכשר של הסכין, והרשב״א מוסיף להקשות ממה שמסופר בגמרא על שבור מלכא שהכשיר סכין על ידי נעיצה בלא ששייף את הסכין. אכן הם כותבים שיש שפרשו שדי בנעיצה או בשיפה ואין צריך את שניהם, ופירוש זה מובא גם בריטב״א בשם התוספות ובר״ן (על הרי״ף, דף לט, ב), וכך סוברים בעל ההשלמה (סי׳ ח), הרא״ה בבדק הבית (ב״א ש״א, דף טו, ב) והרא״ש (סי׳ לו). הרשב״א בתורת הבית (ב״ד ש״ד, דף לד, א) מביא לכך ראיה נוספת מדברי הירושלמי ״סכין תוחבה בארץ... ודיו״, משמע שבנעיצה בלבד הסכין מוכשרת.
כאמור רש״י כותב שני פירושים מהי שיפה, והבית יוסף כותב שהפירוש ששיפה היינו שפשוף בבגד מסתבר רק לשיטתו שצריך נעיצה בנוסף לשפשוף, ואכן הר״י מלוניל (שם) שמפרש ששיפה היינו שפשוף בבגד סובר שצריך גם לנעוץ בקרקע. יתרה מזו, מהרש״א (ד״ה פרש״י) כותב שרש״י במשנה מפרש שמשייף במשחזת לפי ההבנה הפשוטה במשנה שדי בשיוף בלבד, אבל לאור דברי הגמרא שצריך גם לנעוץ בקרקע הוא מביא את הפירוש שמדובר בשפשוף בבגד, שאם לא כן מדוע צריך נעיצה אחר השיוף, ועוד שבמעשה של שבור מלכא לא נזכר ששייפו במשחזת אבל יתכן ששפשפו בבגד או שהסתפקו במה שחתך תחילה את האתרוג. לפי זה המחלוקת אם צריך נעיצה בנוסף לשיפה תלויה בפירושים השונים מהי שיפה.
אולם רבנו ירוחם (שם) סובר ששיפה מועילה בפני עצמה אף על פי שמפרש שהכוונה לשפשוף בבגד, ומאידך גיסא הפרי תאר (שם) מסביר שגם אם שיפה היא במשחזת בנוסף לכך צריך לנעוץ בקרקע כדי להעביר את השמנונית שעל פני הסכין, מפני שהיא נדבקת במשחזת וחוזרת ונדבקת בסכין.
לעומת כל אלה, בעל האשכול (ח״ג סי׳ נד) מפרש ששיפה היינו נעיצה, ורב עוקבא בא לפרש שאת השיפה הנזכרת במשנה ניתן לעשות על ידי נעיצה בקרקע ואין צריך לשייף באבן או במשחזת, ובכך מובן שרב עוקבא אינו מוסיף על דברי המשנה. כך מובא ברשב״א (תורת הבית שם) בפירושו הראשון, ומדברי התוספות בחולין (ח, א ד״ה שלבנה) משמע שגורסים בנוסח המשנה ״סכין שפה בקרקע והיא טהורה״. אולם הרי״ד בתוספותיו (מהד׳ תליתאה ד״ה והסכין) דוחה פירוש זה בטענה שלשון ״שפה״ משמעה שיוף באבן או במשחזת.
ב. מספר הפעמים שנועצים בקרקע.

בסוגייתנו נאמר שיש לנעוץ את הסכין עשר פעמים, אולם בגרסת הירושלמי שלפנינו נאמר שנועץ שלוש פעמים. ר״י מפאריש (ד״ה נועצה) והרא״ש (שם) מסיקים מכך שאין צריך לנעוץ עשר פעמים דווקא, והר״ן (על הרי״ף, דף מ, א) מסביר שנקטו עשר פעמים ללמדנו שצריך לנעוץ עד שיעביר לגמרי את האיסור שעל הסכין. בעל האשכול (שם) כותב שאם נעץ עשר פעמים אינו צריך לבדוק אם נשאר עוד איסור על פניה, אך גם בפחות מכך מותר אם רואים שהסכין נקיה.
לעומת זאת, התוספות (שם) והאגודה (סי׳ עו) מוכיחים ממה שמסופר בהמשך על שבור מלכא שנעץ את הסכין בקרקע עשר פעמים, שיש להחמיר ולנעוץ עשר פעמים דווקא. כך עולה גם מדברי הראב״ן (סי׳ שטז), הראבי״ה (סי׳ אלף פ), ספר התרומה (סי׳ ע), רבנו יונה, הרא״ה והמאירי הכותבים שנועצה עשר פעמים ואינם מזכירים את דברי הירושלמי. יתרה מזו, גם בגרסת הירושלמי כפי שמובאת ברשב״א (תורת הבית שם) נאמר שתוחבה עשר פעמים, וכך הוא פוסק בתורת הבית הקצר (שם דף לה, א).
ג. באיזו קרקע נועצים.

בהמשך לדברי רב עוקבא נאמר בגמרא בשם רב הונא ״ובקרקע שאינה עבודה״, כלומר שנעיצה אינה מועילה בקרקע מעובדת. גרסה שונה במקצת מובאת בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי׳ רסה), ברי״ף (דף מ, א), ברא״ה, באור זרוע (סי׳ רצט), ברא״ש (שם) וברשב״א (שם) ולפיה נאמר בשם רבא ״ובמקום קשה״.
אכן, התוספות (ד״ה אמר, בסופו) מפרשים שמה שנאמר שצריך לנעוץ בקרקע הכוונה לקרקע קשה מפני שהיא מעבירה את השומן, אבל לא בקרקע רכה ולא בקרקע קשה יותר מדי, ודווקא קרקע ולא אבן או אפר. בדומה לכך כותב הטור בשם הרמ״ה שבכל פעם צריך לנעוץ במקום אחר ולא באותו מקום שנעץ מקודם כדי שהקרקע תהיה קשה, וכן מובא בנמוקי יוסף בשם הרא״ה.
ד. הכשר סכין שיש בה גומות.

רב כהנא מוסיף שהכשר הסכין בנעיצה מועיל רק בסכין יפה שאין בה גומות, ובתשובות הגאונים (שם) הגרסה היא שאין בה ״פגימות״, וזאת מפני שהנעיצה בקרקע אינה מועילה להעביר את השומן שבגומה.
הר״י מלוניל (שם) כותב שאם יש בסכין גומות צריך להגעילה אפילו לשימוש בצונן, וגם רבנו ירוחם (שם) כותב שצריך להכשירה בליבון או בהגעלה.
אולם מדברי התוספות (ד״ה אמר) בשם רבנו אלחנן עולה שהגעלה אינה מועילה וצריך להכשירה בליבון, שכן הוא מפרש את מה שנאמר בירושלמי (הלכה טו) שסכין גדולה צריכה ליבון כלפי הכשר סכין לשימוש בצונן, ומסביר שנעיצה אינה מועילה בסכין גדולה מפני שבדרך כלל יש בה גומות, ואף הגעלה אינה מועילה מפני שרק מפליטה את הבלוע ואינה מעבירה את האיסור הדבוק.
מלבד זאת, הר״י מפאריש (ד״ה ובסכין) והרי״ד בפסקיו כותבים שניתן להכשיר סכין שיש בה גומות על ידי שיוף במשחזת.
המאירי מחדש שאם מעביר את חלודת הסכין בנתר ובורית יכול להכשירה אפילו בנעיצה בקרקע. יתרה מזו, הראבי״ה (שם) כותב שניתן להכשירה אף בלא נעיצה בקרקע על ידי שמשפשף אותה בקרקע יותר מעשר פעמים עד שנראה שעבר השומן הדבוק בה.
ה. לשימוש בחם ולשימוש בצונן.

רב הונא בריה דרב יהושע אומר שנעיצה מועילה להכשיר את הסכין רק לשימוש בצונן. לפי הדעה שצריך לעשות נעיצה בנוסף לשיפה הנזכרת במשנה, יוצא שגם ההכשר של שיפה מועיל לצונן בלבד, אבל לדעת הסוברים שאלה הכשרים נפרדים יש לדון האם ההכשר של שיפה מועיל לשימוש בחם או רק לצונן.
התוספות (ד״ה הסכין) ובעל ההשלמה (סי׳ ח) כותבים שההכשר של שיפה הנזכר במשנה הוא רק לצונן, והרשב״א (בחידושיו ובתורת הבית ב״ד ש״ד, דף לד, א) כותב שזוהי דעת רשב״ם, רבנו תם ור״י. הראב״ד (במשנה) מסביר שסכין צריכה הכשר לצונן יותר מכלים אחרים, מפני שאגב דוחק הסכין היא פולטת ובולעת אפילו בצונן.
הרי״ד (בתוספותיו מהד׳ תליתאה ובפסקיו), לעומת זאת, מוכיח ששיפה מועילה אף לשימוש בחמים ממה שנאמר במשנה ״שפה והיא טהורה״, ומשמע שהמשנה משווה הכשר זה להכשרים האחרים הנזכרים במשנה שמועילים אף לדבר חם. בטעם הדבר הוא כותב שחכמים הצריכו הגעלה רק לכלים שיש להם בית קיבול ובליעתם מרובה, מה שאין כן בסכין שמשתמשים בה על ידי חיתוך, ועוד שדרך הסכין לשייף אותה, והשיוף מסיר את האיסור הדבוק וגם את קליפתה העליונה שבה האיסור בלוע. בדרך זו הוא מבאר שהמשנה מביאה את ההכשר של שיפה לשימוש בחם, והגמרא מוסיפה שיש אפשרות להכשיר לצונן על ידי נעיצה בקרקע. הריטב״א כותב שזו דעת הרמ״ה, וכך פוסק הריא״ז (הלכה ו, יב).
בעל האשכול (ח״ד סי׳ נד) כותב שכך עולה מדברי הירושלמי (הלכה טו) שם נאמר ״הדא דאת מר בסכין קטנה, אבל בסכין גדולה – צריכה ליבון״, ומפרש שבסכין קטנה מועילה שיפה להכשירו בחם, אבל סכין גדולה שתשמישה על ידי האור צריכה ליבון. עם זאת, בעל האשכול עצמו מביא בתחילת דבריו פירוש אחר ולפיו שיפה היינו נעיצה, ועל כך נאמר שמועיל לשימוש בצונן.
אולם הרשב״א בחידושיו דוחה את הראיה מהירושלמי, שכן מהקשר הדברים בירושלמי משמע שהחילוק בין סכין גדולה לבין סכין קטנה נאמר בעניין ההכשר של נעיצה בקרקע, וסכין גדולה צריכה ליבון לשימוש בצונן כיון שבלעה איסור רב והוא נפלט בדוחק הסכין. זאת בניגוד לאמור בסוגייתנו שהכשר של נעיצה מועיל בכל סכין, ולכן אין הלכה כדברי הירושלמי.
ראוי לציין שגם הרא״ה בבדק הבית (שם) סובר שדברי הירושלמי נאמרו על נעיצה בקרקע והבבלי חולק עליו, אלא שלדעתו הירושלמי מתיר סכין קטנה על ידי נעיצה בקרקע אף לשימוש בחם והבבלי חולק על כך, אבל בנוגע להכשר של שיפה הוא סובר שמועיל לדבר חם.
הדיון בדברי הירושלמי נוגע גם לשאלה האם הגעלה מועילה להכשיר את הסכין לשימוש בחם או שצריך דווקא ליבון, ועיין על כך בבירור הלכה לפסחים דף ל, ב ציון ב.
ו. לשימוש בצונן חריף.

הרשב״א בתורת הבית (שם) כותב שעל ידי שיפה ונעיצה ניתן להשתמש בסכין אפילו לצונן חריף, ומביא ראיה מהמעשה של שבור מלכא שחתך אתרוג בסכין לאחר שנעץ אותה בקרקע, וכן היא דעת המאירי.
אולם בעל בכור שור (חולין קיא, ב) כותב שהתוספות חולקים על כך, מפני שבמסכת חולין הם סוברים שסכין פולטת בדבר חריף, ובסוגייתנו (ד״ה אמר) הם מסבירים שנעיצה מסירה את האיסור הדבוק בסכין, משמע שאינה מפליטה את הבלוע בה, ולכן יש לחשוש שהסכין תפלוט את האיסור כשיחתוך בה דבר חריף. כמו כן הוא דוחה את הראיה מהמעשה בשבור מלכא בטענה שאתרוג אינו נחשב לדבר חריף כמו צנון.
בביאור שיטת הרשב״א ניתן לומר שסובר שנעיצה בקרקע מפליטה את הבלוע בתוכה, וכיוצא בזה כותב הש״ך (יו״ד סי׳ י סק״ו) בהסבר דין אחר של הרשב״א (תורת הבית ב״א ש״א, דף יד, ב) שנעיצה מועילה להכשיר סכין של גוים על מנת לשחוט בה, מפני שבכך נפלט מהסכין שומן של איסור שהיה בלוע בתוכה.
ז. קינוח בסמרטוט.

התוספות (עה, ב ד״ה הסכין) מקשים מדוע יש צורך להכשיר את הסכין בשיפה או בנעיצה, והרי במסכת חולין (ח, ב) למדנו שסכין ששחט בה טרפה מקנחה בסמרטוט והיא כשרה. אכן המאירי פוסק שקינוח בסמרטוט מועיל גם בנידון שבסוגייתנו להכשיר את הסכין לצורך שימוש בצונן שאינו חריף.
התוספות מחלקים בתירוצם בין סכין של גוי, שבלוע בה שומן רב, לבין סכין ששחט בה טרפה, שאינה בולעת שומן רב מפני שהדם מחליק על הסכין. התוספות בחולין (ח, ב ד״ה והלכתא) מתרצים באופן שונה במקצת ששחיטת הטרפה נעשתה באקראי, ואילו בסכין של גוים משתמשים באופן תדיר.
רבנו תם (בתוספות בחולין) מבאר שסכין של גוים צריכה נעיצה או שיפה מפני שמשתמשים בה באיסור רותח, אבל בית השחיטה לדעתו נחשב כצונן, ולכן די בקינוח בסמרטוט.
ח. כשהגוי השתמש באיסור חם ובאיסור צונן.

הר״י מלוניל (בפירושו למשנה) כותב שההכשרים של נעיצה ושיפה מועילים בין כשהגוי השתמש בסכין בצונן ובין כשהשתמש בה ברותח, שהרי הסכין בולעת גם בצונן מחמת דוחק הסכין. כך עולה בפשטות גם מדברי התוספות (ד״ה אמר) שכותבים בשם רבנו ברוך חילוק בין סכין שתשמישה בצונן לבין סכין שתשמישה ברותח ובאש רק לגבי הכשרה לשימוש בחם, אבל לשימוש בצונן משמע שאין הבדל.
האור זרוע (סי׳ רצט), לעומת זאת, כותב שסכין שחתכו בה חֵלב או ניקרו בה בשר די להכשירה על ידי נעיצה והדחה, מפני שלא השתמש בה בחמים, וכן מובא בראבי״ה (שם) בשם רשב״ם, מכאן שסכין שהשתמשו בה באיסור חם אין מועילה לה נעיצה.
אולם הראבי״ה עצמו סובר להפך, שדווקא אם השתמשו בסכין ברותח צריך להכשירה בנעיצה או שיפה, אבל אם השתמשו בה בצונן די בהדחה לצורך שימוש בצונן. כאמור, זוהי דעת רבנו תם בתוספות בחולין (שם).
ט. שיטת ההלכה.

מדברי הרמב״ם בהלכה שלפנינו מבואר שהשחזה מועילה להכשיר את הסכין לשימוש בחם כמו ליבון, ונעיצה מועילה רק לשימוש בצונן.
בדברינו לעיל הובא פירוש שההכשר של שיפה הנזכר במשנה מועיל אף לחמים, והר״ן (על הרי״ף, דף לט, ב) כותב שזו דעת הרמב״ם ושכך משמע בירושלמי. אולם הלחם משנה כותב שמדברי הרמב״ם בפירושו למשניות עולה ששיפה הנזכרת במשנה היינו נעיצה בקרקע, כדעת האשכול, ולפי זה הרמב״ם מסיק מסברת עצמו שהשחזה מועילה לשימוש בחם.
בניגוד לרמב״ם, הטור כותב שהכשר סכין לשימוש בצונן הוא על ידי שיוף במשחזת או נעיצה בקרקע, ואם בא להשתמש בה בדבר חם צריך להגעילה.
הבית יוסף מכריע להלכה כשיטת הרמב״ם ששיוף במשחזת מועיל לשימוש בחם, כיון שהירושלמי מסייע לדבריו, וכך הוא פוסק בשלחן ערוך. אך הרמ״א בדרכי משה (אות יח) תמה על כך שפוסק כדעת הרמב״ם בניגוד לדעת רוב הראשונים, וכשם שהבית יוסף פוסק שצריך לנעוץ בקרקע עשר פעמים דווקא ואינו סומך על האמור בירושלמי שדי בשלוש פעמים, כך לא היה לו לסמוך על הירושלמי בעניין זה. על כן הוא כותב בהגהתו לשלחן ערוך שלכתחילה השחזה מועילה רק לשימוש בצונן, והש״ך (סק״כ) פוסק שבדיעבד אם השתמש ברותח לאחר השחזה ניתן לסמוך על דעת הרמב״ם ולהתיר את המאכל, מפני שיש ראשונים נוספים הסוברים כמותו.
באשר להכשר של נעיצה, מלשון הרמב״ם משמע שצריך לנעוץ עשר פעמים ולא פחות, וכאמור כך נפסק בשלחן ערוך, והוא מדגיש שכל נעיצה ונעיצה צריכה להיות בקרקע קשה, ולכן כל פעם ינעץ במקום אחר בקרקע.
השלחן ערוך מוסיף שנעיצה מועילה גם לשימוש בצונן חריף, כדעת הרשב״א, אולם הפתחי תשובה (סק״ט) מביא את דברי הבכור שור שמוכיח שהתוספות חולקים על כך, ולכן ראוי לבעל נפש להחמיר בדבר.
בעל איסור והיתר הארוך (כלל נח, טז) כותב שסכין שהשתמש בה הגוי בחם – אין להשתמש בה בצונן על ידי נעיצה בקרקע, גזרה שמא יבוא להשתמש בה בדבר חם. הרמ״א בדרכי משה (אות יז) כותב שנראה שהדברים אמורים רק כשלוקח את הסכין לביתו להשתמש בו בקביעות, אבל בשימוש בדרך ארעי בבית גוי אין חוששים לכך. על פי זה הוא כותב בשלחן ערוך שלהשתמש בכלי בקביעות – לא גרע הסכין משאר כלי שנוהגים להגעיל אף לשימוש בצונן.
הרמב״ם כותב שאם יש בסכין גומות מלבנה או משחיזה, ודבריו מובאים להלכה בשלחן ערוך, ואם כן לא ניתן להכשיר סכין זו בהגעלה.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144