×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ו׳:גמרא
;?!
אָ
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ט:י״ד} וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְהָא הָכָא דְּכִי לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ שָׁקְלִי אִיהוּ וְקָעָבַר מִשּׁוּם לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. הב״עהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי לֹא יוֹשִׁיט וְלָא קָתָנֵי לֹא יִתֵּן ש״משְׁמַע מִינַּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ נָשָׂא וְנָתַן מַאי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אנָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ באֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם1 נָשָׂא וְנָתַן אֲסוּרִין מַאי לָאו לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא אֵידֵיהֶן גדַּוְקָא. א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם2 נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר אֵידֵיהֶן אִין לִפְנֵי אֵידֵיהֶן לָא תַּנָּא אִידֵּי וְאִידֵּי אֵידֵיהֶן קָרֵי לֵיהּ. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ כְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם דלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים לֹא וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים נָשָׂא וְנָתַן מוּתָּר תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם. הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ הֲוָה יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ אֲמַר הֵיכִי אֶעֱבֵיד אֶשְׁקְלֵיהּ אָזֵיל וּמוֹדֶה לָא אֶשְׁקְלֵיהּ הָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה א״לאֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ הטוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו אָמַר כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה וכִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא.: לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן מַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן.: בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִלְווֹת מֵהֶן אַמַּאי אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵרָה לִלְווֹת מֵהֶן אַטּוּ לְהַלְווֹתָם רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.: לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ׳.: בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ אֶלָּא לִפְרוֹעַ מֵהֶן מַעוֹטֵי מְמַעֵט לְהוּ אָמַר אַבָּיֵי גְּזֵירָה לִפְרוֹעַ מֵהֶן אַטּוּ לְפוֹרְעָן רָבָא אָמַר כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא. וּצְרִיכִי דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן דְּמַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי. וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ מִילְּתָא וְאָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִלְווֹת מֵהֶן צַעֲרָא בְּעָלְמָא אִית לֵיהּ אָמַר תּוּב לָא הָדְרִי זוּזֵי. וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן מִשּׁוּם דְּקָאָמַר בְּעַל כָּרְחֵיהּ מִיפְּרַעְנָא וְהַשְׁתָּא מִיהָא אָזֵיל וּמוֹדֶה אֲבָל לִיפָּרַע מֵהֶן דְּתוּ לָא הָדְרִי זוּזֵי אֵימָא צַעֲרָא אִית לֵיהּ וְלָא אָזֵיל וּמוֹדֶה צְרִיכָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ׳.: וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן. וְהָתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִשָּׁה לֹא תָּסוּד בַּמּוֹעֵד מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ זוּמוֹדֶה ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּסִיד שֶׁיְּכוֹלָה לְקַפְּלוֹ בַּמּוֹעֵד שֶׁטּוֹפַלְתּוֹ בַּמּוֹעֵד אע״פאַף עַל פִּי שֶׁמְּצֵירָה עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה הִיא לְאַחַר זְמַן. אר״נאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הַנַּח לְהִלְכוֹת מוֹעֵד דְּכוּלְּהוּ מֵיצֵר עַכְשָׁיו שְׂמֵחָה לְאַחַר זְמַן רָבִינָא אָמַר גּוֹי3 לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם מִיֵּצֶר. מַתְנִיתִין דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה דְּתַנְיָא ריב״קרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אַבָּא וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וְיָתֵיב וְקָאָמַר חהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה וְהִלְכְתָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה. הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא דַּאֲמַרַן כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
עבר ונשא ונתן עם גוים ביום אידם ולפניו

ציון א–ג.
גמרא. איבעיא להו: נשא ונתן – מאי? רבי יוחנן אמר: נשא ונתן אסור, ריש לקיש אמר: נשא ונתן מותר. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אידיהן של גוים, נשא ונתן – אסורין; מאי לאו, לפני אידיהן? לא, אידיהן דוקא... תניא כוותיה דריש לקיש: כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם – לא אסרו אלא בדבר המתקיים, אבל בדבר שאינו מתקיים – לא, ואפילו בדבר המתקיים, נשא ונתן – מותר.
עבר ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים – הרי זה מותר בהנייה. והנושא ונותן עמהן ביום אידם – הרי זה אסור בהנייה.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ט, א)
עבר ונשא ונתן ביום חגם – אסור בהנאה, ואם נשא ונתן בשלשה ימים שלפני החג – מותר בהנאה.(שו״ע יורה דעה קמח, ב)

רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו במי שנשא ונתן עם הגוים לפני יום אידם האם בדיעבד נאסר מה שבידו, כגון כסף שקיבל ממה שמכר להם באיסור, רבי יוחנן אוסר וריש לקיש מתיר. מהגמרא עולה שלגבי יום אידם ממש בוודאי נאסר מה שבידו והמחלוקת היא על מה שנשא ונתן לפני יום אידם, אולם ראוי לציין שבירושלמי (הלכה א) מובאת ברייתא שמתירה אפילו ביום אידם.
הראשונים נחלקים בפסיקת ההלכה, מפני שמצד אחד נקוט בידינו הכלל שהלכה כרבי יוחנן במחלוקתו עם ריש לקיש, אבל מצד שני מובאת בגמרא ברייתא שמסייעת לריש לקיש, משמע שהלכה כמותו.
התוספות (ד״ה תניא) מביאים את דעת ר״י שפוסק כרבי יוחנן ומוכיח זאת מהסוגיה במסכת יבמות (דף לו, א) שבה נמנים כל המקומות שהלכה בהם כריש לקיש וסוגייתנו אינה ביניהם, משמע שכאן ההלכה נקבעה לפי הכלל הרגיל שהלכה כרבי יוחנן. מלבד זה הוא מביא ראיה מן הגמרא להלן (דף ז, ב) שמפרשת בדעת חכמים במשנה שנשא ונתן אסור, והרי זה משמש כמשקל נגד לברייתא המובאת בסוגייתנו לסיוע לריש לקיש.
כדברי הר״י פוסקים בעל ספר התרומה (סי׳ קלד), רבנו אלחנן, הר״ש משאנץ, הסמ״ג (מובא במרדכי סי׳ תשצ) והרא״ש (סי׳ א).
לעומתם פוסקים רבנו חננאל, הרי״ף (דף א, א), הרי״ד, הריטב״א, בעל ספר הזכרון (עמ׳ שפה) והר״ן (על הרי״ף) שהלכה כריש לקיש מפני שהברייתא מסייעת לו.
הרי״ד (בתוספותיו) מסביר שבמסכת יבמות אין מונים את סוגייתנו בין הסוגיות שהלכה בהן כריש לקיש מפני שכאן ההלכה מסתמכת על הברייתא שמסייעת לו. התוספות דוחים הסבר זה מפני שמצינו גם במחלוקת אחרת הנזכרת שם שיש ברייתא שמסייעת לריש לקיש, אך הר״ן כותב שאין זו ראיה משום שאגב אותה מחלוקת הגמרא ביבמות מונה את הסוגיות האחרות.
הגר״א (סק״ז) מיישב בדרך אחרת שהברייתא המסייעת נשנתה על ידי רבינא ורב אשי, ואילו הכלל הנזכר ביבמות נקבע על ידי רבא שלא ידע את הברייתא, ואילו ידע היה מוסיף את סוגייתנו לרשימת הסוגיות שהלכה בהן כריש לקיש.
הרמב״ם והשלחן ערוך פוסקים כריש לקיש לגבי הזמן שלפני יום אידם, אבל לגבי היום עצמו הם כותבים שאם עבר ונשא ונתן – כל מה שבידו אסור בהנאה, שלא כמו שיטת הירושלמי.



ציון ד.
עיין בירור הלכה לעיל ב, א ציון א.


קבלת דורון מגוי ביום אידו

ציון ה.ו.
גמרא. ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו. הוה יתיב ריש לקיש קמיה. אמר: היכי איעביד? אשקליה – אזיל ומודה, לא אשקליה – הויא ליה איבה! אמר ליה ריש לקיש: טול וזרוק אותו לבור בפניו. אמר: כל שכן דהויא ליה איבה! כלאחר יד הוא דקאמינא.
...וכן גוי ששלח דורון לישראל ביום אידו – לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה – נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הגוי אינו עובד עבודה זרה ואינו מודה בה.(רמב״ם הל׳ עבודה זרה ט, ב)
...וכן גוי עובד עבודה זרה ששלח ביום חגו דורון לישראל – לא יקבלנו ממנו, ואם חושש לאיבה – מקבלו ויזרקנו בפניו לבור או למקום האבד כלאחר יד.(שו״ע יורה דעה קמח, ה)
א. במקום שיש איבה.

בגמרא מובא מעשה בגוי ששלח דינר במתנה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו, ואמר לו ריש לקיש שיסכים לקחת את הדינר כדי למנוע איבה אך יזרוק אותו לבור בפניו כלאחר יד, ומפרש רש״י (ד״ה כלאחר יד) שכיון שהגוי יראה שהדינר אבד ממנו לא ישמח בקבלת המתנה ולא יודה לעבודה זרה שלו. בגמרא לא נאמר במפורש האם מותר לקבל את המתנה משום איבה כאשר אין אפשרות להישמט מהגוי על ידי זריקה בפניו או באופן אחר. כמו כן יש לברר האם המתנה אסורה בהנאה, כדין דברים הנמצאים בידו ממה שנשא ונתן עם הגוי ביום אידו (לעיל ציון א–ג).
הרא״ש (סי׳ א) והר״ן (דף א, ב בדפי הרי״ף) כותבים שמדברי רבי יהודה נשיאה ״לא אשקליה הויא ליה איבה״ משמע שבמקום שיש איבה – מותר לקחת את הדורון, אלא שלכתחילה ראוי לתקן בכל מה שאפשר. כעין זה כותב הריטב״א שרק אדם חשוב כמו רבי יהודה נשיאה ראוי שיזהר בכך. על פי זה הם מיישבים את מנהג העולם לשאת ולתת עם הגוים ביום אידם במקום שיש לחוש לאיבה, וכן כותבים הרא״ה, האור זרוע (סי׳ צו) בשם רבנו שמואל ובעל ספר יראים (סי׳ ער, מובא בשלטי הגבורים שם אות א).
יוצא אפוא שבמקום שיש חשש לאיבה לא חששו חכמים שהגוי ילך ויודה לעבודה זרה שלו, וממילא גם אין איסור הנאה במה שמקבלים מהגוי. הריטב״א מסביר שחשש זה הוא רק מדרבנן, ואף חכמים לא קבעו זאת כאיסור מוחלט אלא הוא תלוי במקום ובזמן. כך משמע קצת גם מדברי רש״י המסביר שזורק כלאחר יד כדי שלא ילך ויודה, ואינו מזכיר שגם בלא זה צריך לזרוק את המתנה משום שאסורה בהנאה.
לעומת זאת, התוספות (ב, א ד״ה אסור) והאור זרוע (שם) כותבים שאין ללמוד מסוגייתנו היתר למשא ומתן עם הגוים ביום אידם אף במקום שיש איבה, שכן אפשר שרבי יהודה נשיאה לא היה נוטל את המתנה אף על פי שהיתה כלפיו איבה, ורק רצה ליטול עצה מריש לקיש כיצד למנוע אותה.
בעל שלטי הגבורים (שם) דוחה אף הוא את ההיתר לשאת ולתת ביום אידם, ומסביר שאף שהתירו לקבל את המתנה משום איבה – הרי היא אסורה בהנאה.
ב. שיטת ההלכה.

הרמב״ם והטור כותבים שבמקום שיש איבה מקבל את הדורון ואינו נהנה בו, ובפשטות כוונתם לכך שאף שמותר לקבלו משום איבה מכל מקום הוא אסור בהנאה.
אולם הט״ז (סק״ה) מפרש שהרמב״ם והטור סוברים שהדורון מותר בהנאה, ומה שכותב הרמב״ם ״ואם חשש לאיבה נוטל בפניו ואינו נהנה בו״ רוצה לומר שמראה לגוי בפניו שאינו נהנה, היינו שמראה לו פנים זועפות בשעת קבלת הדורון ומהן נראה שאינו נהנה בזה ומקבל רק מפני היראה. לפי דרכו הוא מיישב את תמיהת הבית יוסף, מדוע הרמב״ם והטור אינם כותבים שצריך לזרוק את הדורון בפניו וכלאחר יד, שהרמב״ם והטור מעדיפים לכתוב את הדין שניתן ליישם בכל מקום ולא רק כשיש לפניו בור, כפי שהיה במעשה שבגמרא.
השפת אמת (על הרמב״ם) כותב שלפי שיטת הט״ז שאין איסור הנאה מסתבר שגם כשמשליכו בפניו אין צורך להשליך דווקא לאיבוד אלא רק להראות כאילו מאבד, ורשאי להטעות בזה את הגוי.
אולם הש״ך (בנקודות הכסף) כותב שפירוש הט״ז ברמב״ם ובטור נראה דחוק, והוא עצמו מפרש (סק״ה) שבמקום שיש איבה ואינו יכול לזרוק כלאחר יד וכדומה יקבל את הדורון, אך לא יהנה ממנו מפני שהוא אסור בהנאה.
הגר״א (על הרמב״ם, מובא במהד׳ פרנקל) כותב שיש חילוק בין המעשה שבגמרא לבין מה שכותב הרמב״ם. בגמרא מדובר על ״ההוא מינאה״, כלומר שידוע שהיה עובד עבודה זרה ולכן נאמר שצריך לאבד את החפץ בפניו וכלאחר יד, ואילו מדברי הרמב״ם משמע שמדובר בכגון שלא ידוע שהוא עובד עבודה זרה, לכן אין צריך לזורקו בפניו אלא ימתין עד שיתברר אם הגוי עובד עבודה זרה אם לא. מכל מקום מדברי הגר״א משמע שהדורון אסור בהנאה אם הגוי עובד עבודה זרה.
השלחן ערוך כותב את ההלכה לשיטתו שזורק בפניו כלאחר יד, לבור או למקום האבד, אך אינו כותב האם מותר לקבל את המתנה כשאינו יכול לזורקה, והאם היא אסורה בהנאה, וכאמור נחלקו האחרונים בעניין זה.
לגבי ההלכה בזמן הזה בעניין האיסורים הנוהגים ביום אידם, עיין בבירור הלכה להלן (דף ז, ב ציון ב).
ג. בכל אדם או באדם חשוב.

המאירי כותב שהאיסור לקבל דורון חל רק על אדם חשוב, וטעמו שאין שמחה לגוי מזה שהיהודי מקבל ממנו מתנה אם אינו אדם חשוב.
אולם בדברי שאר הראשונים והפוסקים לא מצינו שהגבילו את האיסור רק לאדם חשוב, ואולי לדעתם בעניין זה של חשש הודאה לעבודה זרה ראוי להחמיר בכל אדם, שמא הגוי נהנה מזה שמקבל ממנו את המתנה.
דוגמה לדבר מצינו בבירור הלכה למסכת קידושין (דף ז, א ציון ג) לגבי אשה שנתנה כסף לאיש, והוא מקדשה בהנאה שיש לה שהסכים לקבל. אף שם מדובר בגמרא על אדם חשוב, ואולם השלחן ערוך כותב שצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט, ומסתבר אפוא שגם כאן ראוי להחמיר בעניין הקשור לעבודה זרה.



ציון ז.
עיין בירור הלכה למועד קטן ט, ב ציון ב.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144