×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא עבודה זרה ס״ו:גמרא
;?!
אָ
רֵיחֵיהּ חַלָּא וְטַעְמָא חַמְרָא חַלָּא וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּמִינוֹ וְכׇל מִין בְּמִינוֹ בְּמַשֶּׁהוּ. רָבָא אָמַר בְּנוֹתֵן טַעַם ארֵיחֵיהּ חַלָּא וְטַעְמָא חַמְרָא חַמְרָא וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְכׇל מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. הַאי בַּת תִּיהָא בגּוֹי1 בִּדְיִשְׂרָאֵל ש״דשַׁפִּיר דָּמֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְגוֹי2 אַבָּיֵי אָמַר אָסוּר רָבָא אָמַר גמוּתָּר אַבָּיֵי אָמַר אָסוּר רֵיחָא מִילְּתָא הִיא רָבָא אָמַר מוּתָּר דרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא. אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּרֵיחָא וְלָא כְּלוּם הוּא דִּתְנַן התַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְּכַמּוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת מוּתֶּרֶת לְפִי שֶׁאֵין טַעַם כַּמּוֹן אֶלָּא רֵיחָא כַּמּוֹן וְאַבַּיֵּי שָׁאנֵי הָתָם דְּמִיקְלָא אִיסּוּרֵיהּ. אָמַר רַב מָרִי כְּתַנָּאֵי הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ ע״פעַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר רַבִּי יוֹסֵי ומַתִּיר בְּשֶׁל חִיטִּין וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר רֵיחָא מִילְּתָא הִיא וּמָר סָבַר רֵיחָא וְלָא כְּלוּם הוּא. לְרָבָא וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא לְאַבָּיֵי מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא. אָמַר לָךְ אַבָּיֵי לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ זבְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ציון א.
עיין בירור הלכה לבבא בתרא צו, א ציון ג.


הרחה ביין נסך

ציון ב–ד.
גמרא. האי בת תיהא, גוי בדישראל – שפיר דמי; ישראל בדגוי – אביי אמר: אסור, רבא אמר: מותר. אביי אמר אסור, ריחא מילתא היא; רבא אמר מותר, ריחא לאו מילתא היא.
וכן מותר שיריח הגוי בחבית של יין שלנו, ומותר לישראל להריח בחבית של יין נסך ואין בזה שם איסור, שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש.(רמב״ם מאכלות אסורות יג, יד)
אין צולין בשר כשרה עם בשר נבילה או של בהמה טמאה בתנור אחד, ואף על פי שאין נוגעים זה בזה, ואם צלאן – הרי זה מותר, ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה. ואם התנור גדול שמחזיק שנים עשר עשרונים, ופיו פתוח – מותר לצלותם בו, ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו – מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום. הגה. והוא הדין לבשר עם חלב נמי דינא הכי. ונוהגין להחמיר לכתחלה, אפילו בתנור גדול; ובדיעבד, להקל אפילו בתנור קטן... יש אומרים דאין מתירין ריחא, אפילו בדיעבד, אלא אם כן התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא, ובמקום הפסד אין להחמיר בדיעבד, אפילו סתום לגמרי. ואם האיסור דבר חריף, וכל שכן אם ההיתר דבר חריף, ריחא מלתא היא ואפילו בדיעבד אסור, אם שניהם מגולים. אבל אם אחד מהם מכוסה, אפילו בבצק בעלמא – מותר...
מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית, לידע אם הוא טוב. הגה. אבל אסור לטועמו, אף על פי שאינו בולעו, ואסור לזלף יין נסך שאסור בהנאה, אבל מותר לזלף סתם יינם, דמותר בהנאה.(שו״ע יורה דעה קח, א, ה)
א. בדיקת חבית יין נסך על ידי הרחה.

אביי ורבא נחלקו בסוגייתנו בעניין ״בת תיהא״, היינו הרחת היין שבחבית לקבוע מה טיבו, והשאלה היא אם מותר לעשות זאת ביין של גוי מצד איסור יין נסך. אביי אוסר, משום שריחא מילתא, ורבא מתיר, משום שריחא לאו מילתא.
בדומה לכך נחלקו רב ולוי במסכת פסחים (עו, ב) אם ריחא מילתא או לא, בעניין בשר בהמה שחוטה שנצלה עם בשר נבלה בתנור אחד, שרב אוסר ולוי מתיר. הראשונים דנים בשאלה האם שתי המחלוקות שוות, או שכל אחת נוגעת בעניין אחר.
רש״י בפסחים (שם ד״ה אמר לך) סובר שהמחלוקות שוות לגמרי, ועל כן הוא כותב שההלכה כלוי, הסובר שריחא לאו מילתא היא, מפני שרבא בסוגייתנו סובר כמותו, וידוע שהלכה כרבא נגד אביי. גם הרי״ף במסכת חולין (דף לב, א) פוסק כרבא וכלוי.
הרמב״ן אף מוכיח מדברי רבא שאין בכך שום איסור אפילו לכתחילה, ובדרך זו הוא מפרש את דברי לוי בפסחים. אולם הרי״ף מדייק מהסוגיה בפסחים שגם לוי אוסר לכתחילה, והראב״ד (בהשגותיו על המאור) מסביר שרבא מתיר אף לכתחילה מפני שהחמירו רק בריח שנותן טעם בבשר ובא לידי אכילה, ולא בריח בעלמא שאין לו שום ממשות.
לעומתם, רבנו חננאל (בפסחים שם) והתוספות (בפסחים שם ד״ה אסרה, ובסוגייתנו ד״ה רבא) סוברים שהלכה כרב שאוסר בשר כשר וטרף שנצלו יחד, זאת מפני שהסוגיה בפסחים מביאה מעשים של אמוראים שהחמירו כמותו.
התוספות בסוגייתנו מוסיפים להסביר שאין תלות בין המחלוקות, מפני שבפסחים מדובר על ריח של איסור שנכנס בדבר היתר, ואילו בסוגייתנו מדובר על הרחה של יין נסך באופן ישיר, אלא שהדבר גורם נזק למריח מחמת שנכנס ריח היין בגופו. בדרך זו מובן שהלכה כרב האוסר ריח של איסור אף כשנכנס בדבר היתר, ויחד עם זאת הלכה כרבא המתיר להריח ביין נסך מחמת הנזק שנגרם למריח.
גם בעל המאור (פסחים) פוסק כרב, ומבאר שרבא בסוגייתנו מתיר להריח ביין משום שאינו מתכוון להנאת הריח אלא לבדיקת היין, והרי זה כהנאה הבאה לאדם בעל כרחו. אך הראב״ד בהשגותיו על המאור מקשה שאם כן רבא היה צריך לנמק את ההיתר בכך שאינו מתכוון ולא בכך שריחא לאו מילתא, ועוד שבבשר כשר וטרף שנצלו יחד אין כוונה ליהנות מהריח ובכל זאת אוסרים. כך מבואר גם ברמב״ן, אשר מוסיף שלדעת אביי ההרחה נחשבת כטעימה של האיסור עצמו ולא רק כהנאה בעלמא, ועל כן אסור אף כשאינו מתכוון.
בין כך ובין כך, מבואר שנפסקה הלכה כרבא. בניגוד לכך סובר הראב״ן (פסחים שם) שאין הלכה כרבא המתיר ריח של איסור לכתחילה, מפני שדבריו עומדים בניגוד לדברי האמוראים בסוגיה בפסחים אשר אוסרים ריח של איסור לכל הפחות לכתחילה. עם זאת, בהמשך דבריו הוא מעלה אפשרות שאולי רבא מסכים לדברי רב ומתיר הרחה ביין מפני שאינו מתכוון ליהנות מהריח, בדומה לשיטת בעל המאור.
הרמב״ם פוסק כרבא שמותר להריח חבית של יין נסך, ומנמק זאת בכך ״שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש״. הלחם משנה מקשה על נימוק זה ממה שפוסק הרמב״ם (ט, כג) בעניין פת שאפאה עם צלי שאסור לאכלה עם חלב, הרי שפוסק כרב שריחא מילתא היא, ואם כן היה צריך לנמק את ההלכה שלפנינו כדברי התוספות שהתירו להריח ביין מפני שהוא מזיק. הוא מתרץ שרק מכיון שאין בריח ממש התירו להריח באופן שמזיק, אבל אם היה בו ממש אסור היה להריחו אף שמזיק. בתירוץ נוסף הוא כותב שהרמב״ם מחלק בין הסוגיות כדרך שמובא בהגהות מיימוניות (פ״ט אות צ) בשם רבנו תם, שדווקא בעניין בשר נפסק שיש איסור בריח משום שהוא מפוטם, מה שאין כן ביין.
אולם הלחם משנה עצמו בפרק ט (שם) מסביר שהרמב״ם פוסק כשיטת הרי״ף, שהלכה כלוי שריחא לאו מילתא היא אלא שהוא מסכים שזה אסור לכתחילה, וכך מפורש בפרק טו הלכה לג שאסור לצלות בשר שחוטה עם בשר נבלה בתנור אחד, ואם צלאם הרי הם מותרים. בדרך זו ניתן לבאר את ההיתר להריח בחבית של יין לכתחילה כמו שהובא לעיל בשם הראב״ד, שהחמירו רק ביין שנבלע בבשר מפני שיבוא לידי אכילה.
מלבד זאת יש לציין שמסתימת הרמב״ם משמע שאסור לצלות בשר שחוטה עם בשר נבלה אף ששניהם כחושים, ובבירור הלכה לפסחים (דף עו, א ציון א) הובא הסבר שלדעת הרמב״ם האיסור לכתחילה הוא מחמת גזרה שמא תגענה החתיכות זו בזו בזמן הצלייה, ולא מחמת הריח. לאור זאת מובנים היטב דבריו בהלכה שלפנינו שמותר להריח יין נסך אף לכתחילה, מפני שהריח אינו אסור מצד עצמו משום שאין בו ממש, וכמובן גם אין מקום לגזרה הנזכרת.
מחבר השלחן ערוך כותב את ההיתר להריח ביין נסך לדעת אם הוא טוב, ולפי המבואר בסעיף א גם הוא סובר כדעת הרי״ף שאוסרים ריח של איסור לכתחילה. עם זאת בהמשך הוא מחלק בין תנור קטן לתנור גדול, וזאת בהתאם להסבר שהאיסור לכתחילה הוא מחמת הריח עצמו ולא משום גזרה. כך עולה גם מדברי הרמ״א (סעיף א), אשר כותב שיש המחמירים כשיטת התוספות לאסור בריח של בשר נבלה אפילו בדיעבד, ועיין עוד בדיני ריח של איסור בהרחבה בבירור הלכה לפסחים (שם).
ב. הרחה באיסור שאינו עומד לריח.

הראשונים דנים בהיתר של רבא להריח את היין לאור מה שמצינו בכמה מקומות שאסור ליהנות מריח של איסורי הנאה. כך, למשל, בגמרא לעיל (יב, ב) נאמר שאסור להיכנס לחנויות המעוטרות בוורד והדס בעיר שיש בה עבודה זרה, משום שנהנה מהריח שלהם.
התוספות (ד״ה אביי), לשיטתם, מסבירים שבנידון של סוגייתנו מותר מפני שהיין נכנס בגופו ומזיקו, אבל זילוף ביין נסך ודאי אסור מפני שהוא נהנה מיין נסך.
הרדב״ז כותב שאסור להריח ביין נסך מתוך כוונה ליהנות מריחו, ובסוגייתנו התירו מטעם שאינו מתכוון ליהנות מריחו. סברה זו נזכרה לעיל בשם בעל המאור.
הרמב״ן, הרשב״א (תורת הבית ב״ה סוף ש״א), הרא״ה והר״ן (על הרי״ף, דף לב, א) כותבים חילוק אחר שמותר ליהנות מהריח של היין כיון שאינו עומד לריח, וגם על כך נאמר ״ריחא לאו מילתא היא״, מה שאין כן בדבר העומד לריח שאסור ליהנות מריחו. מדברי הארחות חיים (ח״ב הל׳ יי״נ אות לא) ובעל שלטי הגיבורים (על הרי״ף, דף לב, ב) עולה שגם לפי שיטה זו אסור לזלף ביין נסך, שכן בכך הוא נחשב עומד לריח.
גם התוספות לעיל (יב, ב ד״ה אלא) מביאים בתחילה סברה זו בשם רבנו תם, אך בהמשך הם כותבים שהאיסור חל גם בדבר שאין עיקרו לריח, ואף שכל איסורים שבתורה אין לוקים עליהם אלא בדרך הנאתם, מכל מקום יש בכך איסור, והם מסתפקים שמא באיסור עבודה זרה יש בכך גם מלקות, ועיין על כך בבירור הלכה לפסחים כד, ב ציון ד.
מחבר השלחן ערוך כותב בסעיף ז שאסור להריח בבשמים של עבודה זרה, כלאי הכרם וערלה. הרמ״א (סעיף ה) מוסיף שאסור לזלף יין נסך מפני שאסור בהנאה, אבל מותר לזלף בסתם יינם מפני שהוא מותר בהנאה.
הדוגמאות המובאות בפוסקים הן בדברים שעומדים לריח, והש״ך (סקכ״ז) והגר״א (סקל״ז) מביאים את מחלוקת הראשונים בנוגע לאיסור בדברים שאינם עומדים לריח. מסקנת הש״ך היא שעל כל פנים באיסור עבודה זרה אין להקל, שכן לפי המבואר בתוספות יש סברה להחמיר בו בהנאה שלא כדרכה יותר מבשאר איסורים. גם הפרי חדש (סקכ״א) מחמיר באיסור עבודה זרה ומקל בשאר איסורים, אולם הפרי תאר (סק״ד) סובר שיש לאסור גם בשאר איסורי הנאה.
ג. הרחה באיסורי אכילה.

הדיון בסוגייתנו הוא באיסורי הנאה, אבל בדברים האסורים באכילה ולא בהנאה מסתבר שאין מניעה ליהנות מריחם. כך עולה מדברי התוספות בסוגייתנו ולעיל (יב, ב שם), ובשו״ת אמונת שמואל (סי׳ מה) מובאת לכך ראיה מראשונים נוספים, וזאת אפילו בדבר שעומד לריח.
אולם בעל שלטי הגבורים (שם) מעלה אפשרות שריחא לאו מילתא רק בדברים שאינם עומדים לריח, אבל דבר העומד לריח אסור להריח בו גם באיסורי אכילה. בעל מנחת יעקב (על תורת חטאת כלל לו סקל״ח) מסייע לדבריו מגדר דומה הנזכר בספר הרוקח (סי׳ תנד) אשר כותב שאסור להריח בשר נבלה שמן אף על פי שאינו עשוי לריח, אם מתכוון להריחו ונהנה, אבל מותר לאכול בשר שחוטה שנצלה עמו. לפי זה מחלוקת אביי ורבא מצטמצמת רק לדברים שאין חשיבות לריח שלהם, אבל אם הם עומדים לריח או שמתכוון להריח בהם לדברי הכל אומרים שריחא מילתא, והרי זה כטועם את האיסור.
למעשה, בדרכי תשובה (סקק״ב) מובא בשם הפרי חדש (סקכ״ה) ואחרונים נוספים שאין להחמיר באיסורי אכילה, מפני שהריח אינו נחשב כאכילה אלא כהנאה.



ציון ו.ז.
עיין בירור הלכה לפסחים עו, ב ציון ג.ד.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144